לפני כמעט עשור, באוגוסט 2009, עשיתי כאן בבלוג פרויקט מיוחד על בולים, וליתר דיוק – ארבעה ראיונות עם ארבעה מעצבי בולים. כבר אז הם פעלו בנישה קטנה, כמעט נידחת, שמעטים מקדישים לה תשומת לב. אבל הם ידעו למצוא את היופי שבה, ובתור מי שרוב ילדותה ונערותה אספה בולים, נהניתי מאוד לגלות בשיחות איתם את העולמות והתהליכים מאחורי כל ריבוע משונן שמדביקים על המעטפה.
מה השתנה מאז? קודם כל, אני יכולה לומר בוודאות על עצמי: עד לכתיבת פוסט זה לא היה לי מושג איזה בולים יצאו השנה, וגם לא איזה יצאו בשנה שעברה. בעבר, הייתי מעודכנת על הכל ואף מנויה לשירות הבולאי. ברמה הכללית, הציבורית, מספר המעטפות שאנשים שולחים היום נראה לי נמוך משמעותית בהשוואה ללפני עשור שלא לדבר על עשרים שנה, וחלקן בכלל מגיעות עם בול אינהרנטי. מתי בפעם האחרונה הדבקתם בול על מעטפה? לי אין תשובה. פשוט לא זוכרת.
רוב פעילות הדואר הפכה להיות חבילות של מוצרים שאנשים רוכשים דרך אתרי אינטרנט. לא בטוח שילדים יודעים מהו בול בכלל, ואם כן, הוא נראה להם פריט ארכיאולוגי כמעט כמו טלפון קווי. אפשר היה ללמד אותם להתכתב עם ילדים מבתי ספר אחרים, אבל הם בוודאי לא יבינו למה אי אפשר להתכתב בווטסאפ. חבר לעט זה פאסה. חבר לווטסאפ, זה יכול להיות נחמד (אם כי אין לי מושג עד כמה לילדים כיום יש יצר הרפתקנות מהסוג הזה. ומה זה שווה בלי הציפייה היומית לבואו של הדוור).
ובכל זאת משהו מעודד: אם ב-2009 המילה "בולים" השיגה בגוגל 130 אלף תוצאות, היום היא משיגה 531 אלף תוצאות. מחיר בול רגיל בארץ עמד ב-2009 על 1.5 שקל, וכיום הוא עומד על 2.5 שקלים. התאחדות בולאי ישראל (הב"י) היא עמותה שלא למטרת רווח שהוקמה לשם טיפוח וקידום נושא הבולאות בארץ. הב"י פועלת בשיתוף פעולה הדוק עם השירות הבולאי ונתמכת על ידי דואר ישראל.
שבעה אספנים ישראליים (שקשורים להב"י) ישתתפו בתערוכת הבולים העולמית CHINA 2019 שתתקיים בעיר Huwan שבסין בין ה-11 ל-17 ביוני. היריד החודשי הישראלי של הב"י יתקיים ב-1 ביולי, ברח' בן יהודה 86 בתל אביב (אולם האירועים של בית כנסת שיבת ציון). אני סקרנית לדעת כמה אנשים מגיעים לירידים כאלה, בני כמה הם, מהיכן הם בארץ. וגם, כמובן – מה הבול הכי מבוקש היום, ומי המדינה שמנפקת את הבולים היפים ביותר. האם יש מישהו שאוסף בולים רק של בעלי חיים וטבע מכל העולם (בישראל יצאו כמה וכמה כאלה בשנה האחרונה וזה משובב נפש)?
יש בעיניי משהו מאוד רומנטי בעיסוק בבולים. מסע אל העבר ואל הזכרונות, גם כשזה לגמרי קשור להווה. אבל האם עדיין יש בהם צורך בימינו? האם משתלם להשקיע בהם עיצובית, ולהדפיס אותם? הרי יש שיטות טכנולוגיות פשוטות כדי להתמודד עם סוגיית התשלום. האם זה עדיין חלק מהתרבות של כל מדינה, מהסמלים שלה, או שהעולם הזה הולך ונעלם, וכיום מוציאים פחות בולים בשנה לעומת שנת 2000, למשל?
ולמרות שזה אולי מיושן, וחסר תועלת אמיתית, אין דבר שמתחשק לי יותר עכשיו מלקבל מכתב בכתב יד, או אפילו לכתוב אחד, וללכת לדואר ולרכוש בול – אפילו במחיר יקר יותר מהדרוש, רק שיהיה יפה – ולהדביק על המעטפה, אבל למי? ואיך זה יתקבל? קשה לקלוע בול. אבל ממש מתחשק לי לנסות.
למעוניינים – לקסיקון הבולאות.
בולי הרים – עיצוב: ראנת אבודרהם דדון
גט א לייף. סטייל 
תגובות
האיורים שבחרת להציג בפוסט ממש ראויים לשבח! ואת ראויה עוד יותר. לאלו מאיתנו, שהיו אספני בולים ואהבו לקבל מכתב בכתב יד, פתחת את הצוהר לאומנות הנשקפת מהבולים כיום. תודה.
אין ספק: יש בישראל מעצבים מוכשרים.
רק חבל שעולם הבולים הוא עולם הולך ונעלם.
וכמובן – תודה 🙂