מכוניתי היא מבצרי

בדרכים עם סקודה פאביה. כל הצילומים: הבנזוג ואני

בדרכים עם סקודה פאביה

לפני כמה ימים שלח לי אח שלי לינק להרצאת TED של חוקר ממעבדות הפיתוח של יאהו! בברצלונה. החוקר סיפר שהוא והסטודנטים שלו עובדים על פיתוחGPS משוכלל שחוץ מלהציע לכם את הדרך הקצרה ביותר להגיע מנקודה א' לנקודה ב', הוא גם יציע אפשרויות כמו הדרך היפה ביותר, הדרך עם הריחות הטובים ביותר, הדרך עם הקולות הכי נעימים (היוש ציפורים, היוש קונסרבטוריון) וכן הלאה. העיקר לצאת מנקודת המחשבה שלהגיע מהר זה הדבר הכי חשוב בחיים.

זה מתאים לי מאוד, כי הבנזוג ואני ממש לא בעניין להגיע הכי מהר שיש, אלא הכי מעניין שיש. זה גם מה שקרה בנסיעת המבחן שלנו עם סקודה פאביה – מכונית מבית צ'כי עם אפיל של פולקסווגן. אחרי שקיבלנו הסברים קצרים עליה, כשבשמיים שימשו לנו כרקע להקת סיקסקים חמודה אך צווחנית, יצאנו לדרך – כלומר לכיוון היעד הראשון בנסיעה ארוכה.

נפח המנוע הוא רק 1,200 סמ"ק, אבל מרגיש כאילו זה הרבה יותר

נפח המנוע הוא רק 1,200 סמ"ק, אבל מרגיש הרבה יותר

למרות שיש לה מנוע של 1200 סמ"ק בלבד, הפאביה הפגינה ביצועים טובים במהירות וביציבות הכביש, וגם התגלתה כנוחה ומרווחת. יצאנו לשלושה ימים של חוויות.

*

התחלה טובה. הסקודה פאביה בכניסה למבצר קקון

התחלה טובה. הסקודה פאביה בכניסה למבצר קקון

ביברס (לא נאתכו) הרס אותו לצלבנים. מבצר קקון

ביברס (לא נאתכו) הרס אותו לצלבנים. מבצר קקון

מתחילים: מבצר קקון

אין לי הסבר רציונלי לזה, אבל אני אוהבת את אירופה. הארכיטקטורה, הנימוסים, הנופים, המרחבים, המכוניות ואפילו מזג האוויר בכמה וכמה מדינות. במיוחד אני אוהבת לבקר בטירות ומבצרים, אולי כי בארץ לנו אין הרבה מהם. ליתר דיוק, יש לנו בערך 30, אבל כולם במצב הרוס כזה או אחר.

למבצר קקון הגענו קצת לפני השקיעה, מה ששיווה לתמונות שצילמנו נופך דרמטי, בשילוב מזג אוויר חורפי. המבצר עצמו מאוד מרשים, והוא ממלוכי על חורבות צלבניים – מי שהרס אותו לצלבנים היה ביברס (לא נאתכו). מדובר בגן לאומי שעדיין נמצא בשלבי פיתוח. בכל מקרה, הנוף הנשקף היה מהמם, ובוודאי נרצה לבוא לשם שוב.

בעצירה בצומת אלונים בדקנו גם את מערכת המולטימדיה ומצלמת הרוורס. לוקח שתי דקות להתרגל להסתכל גם על המסך ולא רק על המראות, אבל די מהר מבינים את היתרון העצום שבכך. אגב, כמו בעוד רכבים מאובזרים, גם כאן יש (בנוסף למסך) נורית אזהרה במידה שאתם קרובים מדי לעצמים גדולים (מצוין בחניות).

*

אוטומטית עם שבעה הילוכים, נפח מיכל הדלק מגיע ל-45 ליטר. ליד מבצר יחיעם

אוטומטית עם שבעה הילוכים, נפח מיכל הדלק מגיע ל-45 ליטר. ליד מבצר יחיעם

היום השני: מבצר יחיעם

מאז שקראתי את "היינו העתיד" של יעל נאמן, לפני כארבע שנים (מי שלא קרא את הספר: מומלץ), רציתי לבקר במבצר יחיעם. הדרך אל המבצר, מהגליל העליון לגליל המערבי, עברה בתוך הערפל הגדול ביותר שיצא לי להיות בו – קילומטרים שבהם לא רואים יותר משני מטרים קדימה. תודה לאל על אורות הערפל ועל מערכת המובילאיי שהותקנה בפאביה, ושנותנת תחושת ביטחון.

נוסעים בערפל. טוב שיש מובילאיי

נוסעים בערפל. טוב שיש מובילאיי

בסופו של דבר יצאנו מהערפל אל האור, ואל דרך יפהפייה שהובילה אותנו לקיבוץ יחיעם. בקצה הקיבוץ נמצא הגן הלאומי, שכולל מצודה צלבנית קטנה מהמאה ה-12, ומבצר שנבנה בידי דאהר אל-עומר באמצע המאה ה-18. בזמן שהיינו באולם המשתה המקושת דמיינתי את האירועים שנערכו בו. מן הסתם היין נשפך כמים, כי כבר אז ידעו ליהנות בסטייל.

הרבה שנים קדימה, במלחמת העצמאות, התבצרו כאן חיילים ומעט מתושבי הקיבוץ שניסו להגן על הנקודה האסטרטגית בחירוף נפש. רבים נהרגו. היום זה בלתי נתפס שהיה צריך להילחם על הנקודה הזו, שהיא בלב ישראל.

בדרך חזרה עצרנו בחורפיש, כדי לאכול את הסמבוסק המצוין של הארז. דרך החלון הסתכלתי על הפאביה "שלנו": אני פשוט אוהבת את העיצוב שלה, במיוחד עם הגג הלבן. שווה להוסיף עליו 2,000 שקל, בלי למצמץ בכלל. האורך שלה הוא 4 מטר, והרוחב הוא 1.64 מטר. אוטומטית עם שבעה הילוכים, ונפח מיכל הדלק מגיע ל-45 ליטר. צריכת הדלק, בפועל, עומדת על 12.5 ליטר לנסיעה עירונית ו-16.5 ליטר לנסיעה בינעירונית (ממוצע: 14.5). מכיוון שהיינו עם מזוודות, חשוב לציין שנפח תא המטען הוא 300 ליטר, קצת קטן יותר ממה שאנחנו מורגלים.

*

בנוי ב-¾ גובה השלוחה, כדי להשיג הגנה והסוואה מרבית. המונפורט

בנוי ב-¾ גובה השלוחה, כדי להשיג הגנה והסוואה מרבית. המונפורט

הוקם על ידי בני משפחת האצילים הצרפתית דה מיי (De Milly). אני במונפורט

הוקם על ידי בני משפחת האצילים הצרפתית דה מיי (De Milly). אני במונפורט

מגיעים למונפורט

ביום השלישי שוב נסענו לכיוון הגליל המערבי, והפעם כדי לבקר במונפורט. אמנם מזג האוויר היה קר, והגשם טפטף, אבל לא נתנו לזה להפחיד אותנו. אחרי שעה נסיעה עברנו את הכפר הנוצרי מעיליא ואת היישוב מצפה הילה, וחנינו בקצה דרך משובשת שממנה מתחיל המסלול. אמנם לא נסענו בדרך העפר, אבל אחד היתרונות הגדולים של הפאביה, בעינינו, הוא הגחון הגבוה שמאפשר לנסוע בראש שקט גם בשבילים ביערות ישראל – וכמובן מהווה יתרון בחנייה ליד מדרכות בעיר.

לתומנו חשבנו שנצעד במסלול קצר יחסית, מה גם שזוג שפגשנו אמר לנו שמדובר בהליכה של 20-30 דקות. אבל כנראה שלימי קור וגשם יש קצב משלהם – זה לקח קרוב לשעה. אולי זה בגלל הגשם שטפטף פה ושם, אבל בכל מקרה היה שווה: אין כמו לחוות תחושה של גילוי דבר חדש. אפילו הדרך מעניינת, במיוחד הסלעים הענקיים שיוצרים נקיקים בין השביל למבצר הצלבני.

המבצר בנוי ב-¾ גובה השלוחה, כדי להשיג הגנה והסוואה מירבית. כשהגענו היינו שם לגמרי לבד. וזה כיף, כי מדובר באחד המבצרים היפים והמיוחדים ביותר שראיתי. יש במונפורט אבני בניין שנחצבו וסותתו בתקופת בית שני, ככל הנראה לצורך בניית מצודה רומית, לצד בנייה צלבנית קלאסית מאמצע המאה ה-12 – אז הוא הוקם על ידי בני משפחת האצילים הצרפתית דה מיי (De Milly), שקיבלו את הנחלה הגלילית באזור. מי שהרס להם את ההשקעה היה הממלוכי בייברס – שלמען האמת הרס די הרבה מארץ ישראל.

בדיוק כשטיפסנו על המגדל הראשון הגיעו שני תיירים דוברי צרפתית, והתחילו לשאול שאלות. אחר כך הגיע זוג חברים שלהם, וביחד התחילו לשיר מוזיקה דתית מיוחדת. זו הייתה חוויה מרשימה באמצע נוף מרהיב. לא עברה חצי שעה והמקום התמלא במטיילים נוספים. במקביל, השמש יצאה החוצה. קשת קטנה ליוותה אותנו. חשבנו על הפאביה שנשארה קצת רחוקה, אבל קרובה בלב. יכול להיות שמצאנו חברה חדשה.

*

אם אתם בצפון, שווה לבקר גם בשאטו נף

אם אתם בצפון, שווה לבקר גם בשאטו נף

בקטנה: שאטו נף

אם אתם בצפון, שווה לבקר גם בשאטו נף שליד מושב מרגליות – שריד למבצר עתיק שהקימו הצלבנים בשנת 1107, ושימש כנקודת הגנה על דרך המסחר בין דמשק וצור.

בשיאו המבצר היה בשטח של 70 על 90 מטר. אלא שהוא נהרס ובמאה ה-18 הוקם מחדש על שרידי המבצר הצלבני, ככל הנראה על ידי אציל שיעי מקומי, כחלק מהתחדשות הכפר הונין. השיפוץ לא שרד את רעידת האדמה של 1837 (נדמה שהיום כבר אין רעידות כאלה), ובהמשך אבני המבצר פורקו על ידי תושבי הכפר – כדי להשתמש בהן לבניית בתיהם. בעיניי זו התנהגות ברוטאלית והיא מביאה לי את הסעיף, אבל הבנזוג חושב שתרבות השימור היא עניין מערבי שהם לא היו מודעים לו. על כל פנים, הכפר ניטש במלחמת העצמאות.

אפשר לטפס ולהיכנס למבצר דרך הדלת הראשית, אבל אנחנו נכנסו מהצד המערבי – יותר קל ופחות מאתגר. יש שני אולמות מקורים ושני אולמות פתוחים, ואפשר גם לטפס לעבר הגג ולקבל תצפית נוף נהדרת על עמק החולה ורמת הגולן. יש עוד היילייט במקום הזה: לפני מאות שנים נחפר פה מאגר מים תת קרקעי, הכולל שלושה אולמות עגולים בקוטר של כ-6 מטר כל אחד. מגיעים אליהם דרך פתח צר במיוחד, שבו יורדים בסולם לעומק של 4.5 מטר. אנחנו ויתרנו על התענוג, אבל אולי אתם תהיו אמיצים יותר.

נוחה ומרווחת

נוחה ומרווחת

להתראות בינתיים, גברת גג לבן

להתראות בינתיים, גברת גג לבן

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: