"אני תמיד מעדיפה עיצובים אופטימיים" – ראיון עם מעצבת הבולים מירי ניסטור

 

הקדמה

חדשות הבולאות: ביום ג' 1 בספטמבר 2009 תקיים התאחדות הבולאים, בשיתוף סוחרי הבולים, יריד בולאי בדיזנגוף סנטר. היריד ממוקם על הגשר המחבר בין שני חלקי הסנטר. ביריד תינתן הערכת בולים לכל דורש ללא תשלום, ויש גם חידוש: הנפקת חותמת אירוע מיוחדת בסדרת סיפורי התנ"ך. כמו כן ניתן יהיה לצפות בתערוכת אוספי הדרכה, ולרכוש את בולי האו"ם בערכם הנקוב. שעות פתיחה : 12:00-18:00.

בולים ומספרים: המילה "בולים" משיגה בגוגל 130 אלף תוצאות * מחיר בול רגיל בארץ עומד היום על 1.5 שקל * הבולים הראשונים של מדינת ישראל הופצו ב-16 במאי 1948 והופיעו עליהם מטבעות עתיקים שצייר אוטו ואליש * קטלוג בולי ישראל עולה 60 שקל לא כולל דמי משלוח * בארץ פועלים כ-25 מועדונים לאספני בולים * לא הצלחתי לגלות כמה חברים יש בהתאחדות בולאי ישראל, אבל אפשר למצוא אותם בפינסקר 2 פינת אלנבי.

בהתחלה חשבתי שעיצוב בולים זה נושא לפוסט אחד. לא ידעתי מה תהיה מידת שיתוף הפעולה, ולא מה תהיה מידת העניין של הקוראים. לשמחתי, הופתעתי לטובה, פעם אחר פעם. איזה כיף. ועכשיו, ראיון רביעי ואחרון.

פרויקט "קולעים בול": ראיון רביעי עם מירי ניסטור

מירי ניסטור, 37, עובדת בסטודיו הפרטי שלה Dodo Design בהרצליה פיתוח. "פתחתי אותו לפני שש שנים, עם היוולדו של עידודו בני הבכור", היא מספרת. "אני מעצבת כאן אריזות, תדמית, תפריטים, פוסטרים, אתרים ובולים, ותמיד מעדיפה את העיצובים שלי 'מחייכים' ואופטימיים".

ניסטור היא בוגרת בצלאל, ואחרי הלימודים עבדה במשך שש שנים אצל פרופ' ירום ורדימון – דיקן הפקולטה לעיצוב בשנקר, וחתן פרס ישראל בתחום העיצוב לשנת תשס"ז.

איך הגעת לעיצוב בולים?

"בשנה גימל לקחתי בבצלאל קורס בחירה בנושא עיצוב בולים, שאותו הנחה מעצב הבולים המוכשר מאיר אשל (המעצב הראשון שרואיין בבלוג במסגרת פרויקט 'קולעים בול'). הפרויקט הראשי בקורס היה עיצוב בולים לחודשי השנה – פרויקט אמיתי של השירות הבולאי.

בולי חודשי שנה – "אפיתי אוזני המן בחנוכה, היו לי רימונים קפואים במקרר"

"באותה תקופה היה לי סיבוך בריאות, ולקחתי את הדברים בפרופורציות קצת שונות. החלטתי להתעלם מההנחיות, ולעצב משהו שממש איהנה ממנו. בזמן הפרזנטציה לשירות הבולאי לא נכחתי בגלל הניתוח, ורק אחר כך התברר לי שהבולים שלי נבחרו – מה שתמיד מזכיר לי שכאשר עושים משהו מכל הלב ובהנאה, התוצאות שונות. משם המשיך הקשר עם השירות הבולאי, בעידודו ותמיכתו המפרגנת של מאיר".

במה שונה עיצוב בול מעיצוב כרזה, למשל? לאלו דברים צריך להקדיש תשומת לב?

"בולים צריכים להיות פשוטים בעיצובם, לא עמוסים ובלי הרבה מסרים – המסר הנבחר צריך להיות ברור מאוד בגודל קטן. יש חוקים נוקשים לגבי גודל המילים, ובבולי ישראל יש גם המון טקסט בגלל ריבוי השפות – לעומת בולי אנגליה, לדוגמה, שבהם יש רק את סמל המלכה. בולים משרתים את כל מגוון אוכלוסיית ישראל, חשוב להקפיד שאף מגזר לא ייפגע מבול, ולכן הם עוברים הרבה אישורים, גם של שר התקשורת".

האם "קובעי ההחלטות" מתייחסים לאיור שלך כאל יצירה, או שיש להם את הזכות לבקש תיקונים?

"בתיאוריה השירות הבולאי אמור להתייחס לבול כיצירה מוגמרת, ולבצע שינויים מינוריים במידת ההכרח. אבל בפועל המעצבים נדרשים לעשות שינויים שונים ומשונים, שלא תמיד מסכימים איתם".

השנה עיצבת את סדרת בולי "מוזיקה ישראלית" – לזכרם של יוסי בנאי, עופרה חזה, מאיר אריאל, עוזי חיטמן, אהוד מנור ועוד שבעה אחרים. איך התנהלה העבודה? האם לבני המשפחה של האמנים היה "סיי" לגבי עיצוב הבול?

"הדרישה העיקרית הייתה שאשתמש בתצלומים של האמנים, ולא באיורים. עבודת חיפוש התמונות היתה מורכבת ומעניינת – ביקשתי תמונות של הפנים, ודאגתי שלכולם יהיו תמונות צבעוניות כדי שתהיה אחידות בגיליון.

"בגלל שהבולים הופיעו בגיליונית אחת, ניסיתי לתת המשכיות ברקע מבול לבול – כדי לתת את התחושה שכל האמנים התכנסו לתמונה קבוצתית משותפת. חשוב היה לי שהאמנים יקרינו שמחת חיים במידת האפשר, לא רציתי שהגיליונית תיראה הנצחה למתים, אלא שתהיה תחושה שהאמנים חיים ובועטים.

"על התחקיר ניצח ערן ליטוין, בשיתוף עם גידי מרינסקי, מנהל הנפקת הבולים בשירות הבלאי, ואיתי. בחלק מהמקרים לבני המשפחות היתה בקשה מיוחדת לתמונה מסוימת, ואם זה התאים, כמובן שהשתדלנו להיענות. בחלק מהמקרים זה היה בלתי אפשרי להשיג תמונה אחרת. היה חשוב שגם לצלמים שצילמו את התמונות לא יהיו השגות לגבי חיתוך התמונה.

"העבודה על הבולים היתה מאוד מרגשת, והתלוותה אליה תחושת שליחות של הנצחת האמנים החשובים האלו. בני המשפחות היו מאוד נרגשים, וגם אני הייתי גאה שניתנה לי הזדמנות כזו".

מבין סדרות הבולים הרבות שעיצבת, איזו אהובה עליך ביותר?

"סדרת חודשי השנה שעיצבתי, אולי בגלל שזו הסדרה הראשונה ואני זוכרת היטב את כל החוויות שקשורות בה (נאלצתי לאפות אוזני המן בחנוכה, כי אי אפשר היה לחכות עם העיצוב עד פורים… היו לי במקרר רימונים קפואים למקרה הצורך, ובניתי מגל מקרטון ביצוע). זו גם הסדרה שהכי פחות השתנתה מהעיצוב המקורי. אני אוהבת את הניקיון שבה ואת השימוש בחפצים היומיומיים שמדברים אל כולנו במישור הראשוני ביותר".

ואיזה בול של מעצב אחר את אוהבת?

"אני מאד אוהבת את הבולים של מאיר אשל מהבחינה העיצובית והרעיונית, ואת הבולים המאוירים של טוביה קורץ . כמובן שיש עוד הרבה…".
בולים נוספים של מירי ניסטור:

 

סדרת הטלוויזיה החינוכית, פברואר 2007

 

 

בול אהבה, יוני 2009

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • יובל  ביום 30 באוגוסט 2009 בשעה 0:43

    פשוט כיף
    תודה

  • שרון רז  ביום 30 באוגוסט 2009 בשעה 8:28

    פוסט מעניין, סידרה מעניינת
    אני אוהב את הבול הירוק הזה של מה פתאום עם קישקשתא
    יפה שיש את הבולים על יוצרי המוזיקה הישראלית
    אני תוהה מתי יהיו בולים גם של אהוד בנאי-רמי פורטיס-ברי סחרוף-נושאי המגבעת- הפליז-מינימל קומפקט ואור כשדים…

  • עידית פארן  ביום 30 באוגוסט 2009 בשעה 10:48

    אני רק חושבת על "ההגבלות" האלה, של המילים, וריבוי השפות על גבי הבול והמסר, והכל על שטח כל כך קטן…
    זה מרתק!!

  • שלומי  ביום 30 באוגוסט 2009 בשעה 11:24

    נקי נעים פשוט
    ככה אני אוהב

  • גלית חתן  ביום 30 באוגוסט 2009 בשעה 12:14

    יובל – עדיף להשאיר טעם של עוד מאשר שתחוש רוויה

    שרון – יש משהו בקשקשתא שעושה את זה להרבה אנשים 😉 ולגבי האמנים שציינת – טפו טפו שיחיו עד 120 ולא יהיה צורך בבול בעתיד הקרוב

    עידית – אכן משימה מאתגרת למעצב. לא פשוט בכלל.

    שלומי – שמחה שאהבת 🙂

  • מיכל  ביום 30 באוגוסט 2009 בשעה 12:30

    הפרוייקט מצויין, והבחירות שלך בתוכו מעניינות ומשלימות לתמונה כוללת טובה.

    made my day. again 🙂

  • יעל  ביום 30 באוגוסט 2009 בשעה 14:50

    לא הכרתי את הבולים של החינוכית, כל כך מקסימים. גם אלו של חודשי השנה מוצלחים מאוד, ודווקא מאלו של המוזיקה הישראלית התאכזבתי. אני לא אוהבת את השילוב בין הרקע לתמונה. כמו שרון, גם אני מקווה שבעתיד יונצח הדור הבא של המוזיקה הישראלית, אנשי הרוק. גם בחייהם.

  • גלית חתן  ביום 30 באוגוסט 2009 בשעה 15:03

    בולים לאנשים עוד בחייהם נראה לי קצת מוזר. כמו לקרוא רחוב על שם מישהו שחי

    אם כי אני מודה שאם היה בול ברי סחרוף הייתי שולחת עכשיו המון שנות טובות 🙂

  • שרה ניסטור  ביום 30 באוגוסט 2009 בשעה 19:07

    מירי , כלתי
    תמיד ידעתי ,שאת מוכשרת מאד. כעת כלם יודעים
    אוהבים אותך
    הניסטורים

  • ח ל י  ביום 31 באוגוסט 2009 בשעה 12:36

    אני אוהבת בולים. פעם כמובן אהבתי אותם יותר. הם צפנו כל כך הרבה הבטחות והפתעות…היום,
    You've got mail
    מחליף אותם. לא פחות הבטחות והפתעות כמובן, סתם פחות רומנטיקה 🙂

    סדרה מרתקת.

כתיבת תגובה

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.