לא יכבו את האור בקצה

קרקס האור של גייג' דיזיין, גרמניה. פסטיבל האור בירושלים / צילום: גלית חתן

מאז שנבחר לירושלים ראש עיר חדש, ניצב סימן שאלה גדול מעל אירועי התרבות בעיר. ניר ברקת חולל מהפכה של ממש בתחום הזה, וקשה היה לדעת מה יחשוב משה ליאון על המורשת של קודמו בתפקיד. בינתיים נראה כי המצב הוא כזה: ליאון אמנם לא הציג שום דבר מקורי משל עצמו, שום פסטיבל או אירוע מכונן, ומצד שני, גם לא מנע מהמסורת להמשיך. מה שהיה הוא שיהיה. בינתיים.

כחלק מזה, מתקיים גם השנה, כמדי חודש יוני, פסטיבל האור בירושלים (עד ה-4 ביולי, כולל). זהו מיזם מקסים, ששם את עיר הבירה שלנו על המפה העולמית, כאחת מהערים שעושות שימוש נכון בהיסטוריה שלהן על מנת לחבר אותה להווה ולעידן החדש בו אנו חיים.

נספג באור, גלי מאי לוקאס, בריטניה / צילום: גלית חתן

הדוגמה הטובה ביותר לכך היא העבודה "נספג באור" של גלי מאי לוקאס (בריטניה), שלמען האמת כבר ראינו באמסטרדם בדצמבר האחרון, ועדיין היא חזקה מספיק כדי לדבר עליה שוב: שלושה אנשים יושבים על ספסל, שניים הם אפילו זוג או חברים ממש טובים, וכולם עם הראש בתוך הטלפון. אף אחד אפילו לא מלכסן מבט אל מי שנמצא לצדו. הגוף נוכח כאן איתנו, אבל הנפש והמוח נמצאים אי שם במרחב הדיגיטלי.

על קטע החומה הארוך שבין כיכר צה"ל לשער יפו הוקרן סרטון ארוך ממש, מלווה במוזיקה דרמטית,קצבית, משתנה. רוב האנשים פשוט צועדים ליד החומה, ומפספסים את כל העניין: אי אפשר להתרשם מהמיצג אם לא מתיישבים על הגדר הרחבה ממול, ומתמסרים לעבודת התלת ממד המרשימה "להפיץ את האור". מדובר בעבודות של כמה VJ, שזה כמו דיג'יי רק שבנוסף למוזיקה הבן אדם יוצר גם עבודה ויזואלית שמוקרנת במקביל. כאמור, אם מחליטים להתמסר, נוצרת "מסיבה" רב-חושית.

יש בפסטיבל גם כמה עבודות פחות מקוריות, או פחות מלהיבות, ועדיין – מדובר בריכוז של יצירתיות שמעניין לבחון אותה, ובעיקר כדאי ליהנות ממנה (כלומר: להשאיר את כל מטעני הציניות בבית, כמו גם את הביקורת הפוליטית). יש גם המון מופעי רחוב שנחמד להיעצר מולם לכמה דקות, ומכיוון שהחופש הגדול בדיוק מתחיל – אפשר היה לראות משפחות שלמות שזה בדיוק מה שהן עושות: מסתובבות, צופות, מאזינות, וכמובן – מצטלמות. צריך להודות על האמת: בינתיים ראינו רק כרבע מהעבודות, אבל אנחנו בהחלט מתכוונים לשוב. במדינת ישראל יש די הרבה חושך, לא יזיק לנו ליהנות מקצת אור.

אינפלקטורה, אלכסנדר חייצקי ומיגרן אנדריסיאן, ישראל / צילום: גלית חתן
הלבן הגדול, ניב שפרן, ישראל / צילום: גלית חתן
עמודי אור קולנועיים יוצרים מסך אחד גדול שמציג ממרחק תמונה גדולה. שביל אור, VS, ישראל / צילום: גלית חתן
פרו מתוך העבודה פריזמטיקה, מונטריאול, קנדה / צילום: גלית חתן
להירגע ולהשתחרר, סטודיו קימאטיקה, בריטניה / צילום: גלית חתן
פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • עדה ק  ביום 1 ביולי 2019 בשעה 16:32

    'נספג באור' באמת מרשים, ובעניין מטעני הציניות שמומלץ להשאיר בבית – אכן, תמיד.

    • galithatan  ביום 1 ביולי 2019 בשעה 17:28

      כולם יושבים על הספסל ומצטלמים עם הדמויות, השאלה אם שנייה אחר כך חושבים על המסר, ומנתקים קצת (לא נראה לי).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: