"זה העם שלי". ורדי כהנא בברלין – מיוחד לבלוג*

צילומים: ורדי כהנא

 

ברלין. בונדסטאג. רייכסטאג. ליל הבדולח. יודן. נאצים.

65 שנים אחרי שסיימו את מצעד המוות בברלין, שבות אליה שלוש האחיות לבית כהנא-גרינוולד – דיוקנן של האחיות מוצג בימים אלה בבניין הבונדסטאג בברלין. על זרועותיהן החשופות נראים בבירור שלושה מספרים עוקבים, על פי הסדר שבו עמדו בתור לקעקוע באושוויץ. האין זה מצמרר? בעודי מקלידה את המילים התרגשתי מאוד. כנכדה לסבתא מגרמניה, כיהודיה, כבת אדם.

הצילום הוא חלק מהתערוכה "משפחה אחת" של הצלמת הוותיקה והמוכשרת ורדי כהנא, המגוללת את סיפורה המשפחתי, שהוא סיפורן של שלוש אחיות ששרדו את השואה (אחת מהן אימה של כהנא), הגיעו חסרות כל לישראל והצליחו להקים משפחה ענפה ומגוונת.

היום, כשהן בנות 80, הן יכולות להסתכל בסיפוק על שבט גדול של ארבעה דורות, המייצג חתך רוחב של החברה הישראלית העכשווית. המתבונן בתערוכה יסתכל על התמונות שצולמו בישראל ובאירופה, בסביון ובדרום הר חברון, וינסה לטוות לעצמו את הסיפור. גם הסיפור של משפחת כהנא, וגם הסיפור המשפחתי שלו עצמו.

"שלוש אחיות", מתוך התערוכה

התערוכה, שהוצגה לראשונה ב-2007 במוזיאון תל אביב, כוללת 60 תמונות, 30 מהן מוצגות כעת בברלין. היא הובאה לברלין באופן מיוחד לכבוד ביקורו של נשיא המדינה, שמעון פרס, בגרמניה. ב-27 בינואר – יום השואה הבינלאומי, עוד יומיים – ינאם פרס בפני בית הנבחרים הגרמני בעברית, ואחר כך יעבור בחברת הנשיא הגרמני הורסט קהלר והקנצלרית אנגלה מרקל בתערוכה, וכהנא תיתן שם הסבר קצר.

"משפחת אחת" תוצג עד ה-12 בפברואר בבניין פול לבה (הבונדסטאג הוא קומפלקס של שלושה מבנים). לטובת סידורי הביטחון ההיסטריים, בזמן ביקורו של פרס היא תנדוד לבניין המליאה, הנמצא במבנה ההיסטורי של הרייכסטאג, ולאחר מכן תחזור למקומה.

כיצד נוצר הקשר עם הגרמנים?
כהנא: "בשלב תכנון הביקור של פרס בבונדסטאג, הגרמנים ביקשו להקים תערוכה והתייעצו עם נספחת התרבות בשגרירות ישראל, דבורה בן דוד. היא ביקרה בתערוכה שלי ב-2007, במוזיאון תל אביב והמליצה עליה.

"זו הפעם השנייה שהתערוכה מוצגת בברלין. ב-2008 היא הוצגה באקדמיה לאמנויות, וזכתה לסיקור נרחב בעיתונות ולהצלחה רבה".

מה עושה לך – ולבני משפחתך – הצגת התערוכה ברייכסטאג? האם היו פקפוקים או סימני שאלה?

"'משפחה אחת' היא עבודת תיעוד מקיפה שנעשתה לאורך 15 שנים. אלה הם חיי וזו משפחתי, אבל יותר מזה, בגלל הגוונים והקצוות שבני משפחתי מייצגים, אני יכולה להגיד: זה העם שלי. לא היו פקפוקים באשר למיקום התערוכה. להפך, יש תחושת סיפוק עצומה להציג במקום הזה את הפרוייקט הזה".

האם כבר קיבלת תגובות מאנשים שראו את התערוכה בברלין?

"במהלך שלושת ימי ההקמה נגשו אליי חברי פרלמנט בהתרגשות רבה ובירכו אותי. עוברים במקום מאות מבקרים ואורחים בקבוצות מאורגנות, סטודנטים ותיירים גרמנים וזרים, וכולם נחשפים לתערוכה".

האם יש עוד מקום שבו חשוב לך או היית רוצה להציג את התערוכה הזו?

"התערוכה נדדה מתל אביב לניו יורק, ברלין, פירנצה, בריסל, אנטוורפן ולונדון. המקום המשמעותי ביותר עבורי, אחרי מוזיאון תל אביב, הוא משכנה הזמני הנוכחי. כמובן, אשמח להמשיך לנדוד עם התערוכה לכל מקום אליה היא תוזמן".
 

* הפוסט עלה כפרסום ראשון ובלעדי לתערוכה בגרמניה. למחרת הופיעו ידיעה קטנה ב"24 שעות" של ידיעות אחרונות, ראיון בגלי צה"ל ואייטם בגלובס.