אוי רוטרדם, ווי מדאם נו מדאם

20150914_133330

לא הולנדית טיפוסית, במובן החיובי של המילה. רוטרדם

אתמול קראתי משפט של מרסל פרוסט: "המסע האמיתי של הגילוי לא מורכב מחיפוש ארצות חדשות, אלא מהתבוננות עם עיניים חדשות". במילים אחרות, אפשר לגלות דברים חדשים בכל מקום שבו נמצאים, גם אם זה כבר שנתיים או חמש שנים. ואפשר להגיע למקומות חדשים ולא לגלות בהם שום דבר, כי לא מנסים לפקוח את העיניים באמת.

בקרוב נציין שנה לנסיעה שלנו לבלגיה, שבה גם ביקרתי בהולנד (בזמן שהבנזוג היה בכנס שלו). עכשיו, כשאני כבר די רחוקה משם, וגם נסיעות לחו"ל קצת רחוקות ממני, נחמד לפתוח את היומן ולהיזכר ביום שלי ברוטרדם. לכאורה, עיר תעשייתית ומאוד לא הולנדית במובן הפסטורלי הכפרי או הימי ביניימי שמקושר בדרך כלל לארץ המישורית הזו. אין כאן טחנות רוח, וגם אין שייט תעלות. אבל העיר הזו הציעה לי חוויה כייפית במיוחד, שאני מציעה בחזרה לכל מי שקורא כאן.

בשעת בוקר מוקדמת יחסית (אבל לא יותר מדי. בכל זאת, בי עסקינן) יצאתי ברכבת הישירה לרוטרדם, והגעתי תוך שעה ורבע. כדי לנסוע במטרו של העיר רכשתי כרטיס מגנטי במכונות האוטומטיות (לא היה קל: האנגלית שם מתובלת בהולנדית) ונסעתי לתחנת Blaak. ממש ביציאה מהתחנה מצאתי לימיני את בתי הקובייה ומשמאלי את השוק המקורה.

השוק המקורה הראשון בהולנד. Market Hall

השוק המקורה הראשון בהולנד. Market Hall

על הקשת הפנימית של השוק יש ציורי ענק

על הקשת הפנימית של השוק יש ציורי ענק

כבר אכלתם גבינת קוקוס? גבינות מיוחדות באחד מדוכני השוק

כבר אכלתם גבינת קוקוס? גבינות מיוחדות באחד מדוכני השוק

כיוון שהבתים נפתחים רק ב-11, החלטתי להתחיל בשוק שנקרא Market Hall ושנחשב לשוק המקורה הראשון בהולנד. חלק מהדוכנים עוד לא היו פתוחים כשהגעתי (אוהבים לישון פה), אבל לאט לאט נפתחו עוד ועוד דוכנים. השוק מעוצב מדהים, כקשת שעל צדה הפנימי מצוירים ציורי ענק של פרחים, פירות וירקות שמכוסים במנורות לד. מבחוץ ראיתי מרפסות, אז אולי זה גם מלון – רשמתי לעצמי לברר (בבית מצאתי שאכן יש בו 246 דירות ומשרדים).

בכל מקרה, הניקיון והסדר הזכירו לי את השווקים של שטוקהולם, והאפשרויות הקולינריות הזכירו לי את הבוקריה בברצלונה. כמו שניתן להבין מאוד נהניתי שם, ואף רכשתי לי גבינת כמהין – המוכרת הבטיחה שהגבינה יכולה לעמוד סגורה חודש מחוץ למקרר, ולא יקרה לה כלום. אוכל של ממש לא קניתי, כי לא הייתי רעבה.

מעניין כמה עולה פה שכר דירה. בתי הקובייה של רוטרדם

מעניין כמה עולה פה שכר דירה. בתי הקובייה של רוטרדם

יצאתי מהשוק, חציתי את הרחבה הגדולה, והגעתי לבתי הקובייה – פרויקט אדריכלי מסוף שנות ה-80 שכבר עבר שיפוץ פעם אחת, ובימים אלה עובר שיפוץ שוב. מדובר ב-18 בתים בני שלוש קומות כל אחד, שמלמדים פונקציונליות מהי, עם אפשרות לשמור על מרחב. אחת הדירות היא דירה לדוגמה או מוזיאון או איך שרוצים להגדיר את זה אחרי שמשלמים 3 יורו.

נכון שהזהירו שם על כל חלון שלא להעז לפתוח אותו כי "לא יתקבלו החזרים על אצבעות שייחתכו", אבל זו עדיין הייתה חוויה די כייפית להסתובב שם, ובמיוחד לשבת בסלון עם הסקיילייט בקומה האחרונה של הבית. לא רציתי לזוז משם, אבל כן רציתי שכל האחרים יזוזו כדי שתהיה לי זווית צילום טובה. לצערי, שכחתי לשאול כמה עולה שכר דירה, ואם יש אנשים שמחכים בתור לשכירות, פשוט כי זה מדליק. מה שכן, זה מתאים רק ליחיד או לזוג. לא למשפחה, לא לשותפים, ולא לאנשים שמתעייפים מהר מלעלות במדרגות.

אחרי הביקור פצחתי בשופינג קל בחנויות שבסביבה, ותכננתי לבדוק האם הכנסייה פתוחה, כי המבנה נראה מעניין מבחוץ. אלא שאז התחיל לרדת גשם ונאלצתי לקנות מטריה פשוטה ודפוקה ב-4 יורו רק כדי להמשיך את היום הזה. ובכן, לא ברור אם כל המהלך היה שווה, כי הכנסייה היתה סגורה והכרתי בדבר רק אחרי שסיימתי להקיף אותה, וכי כמעט לא ירד יותר גשם אחר כך.

המבנה הגבוה ביותר בהולנד, 185 מטר. היורומאסט

המבנה הגבוה ביותר בהולנד, 185 מטר. היורומאסט

הנקודה הבאה שלי הייתה יורומאסט – המבנה הגבוה ביותר בהולנד, המתנשא ל-185 מטר. הכניסה עולה 10 יורו ואפשר לשלם רק עם כרטיס אשראי – לא לעניין, לדעתי, כי לא לכולם יש אחד כזה. בכל מקרה במעלית בדרך למעלה השמיעו את השיר האהוב עליי Because I'm happy – בהחלט תאם את מצב הרוח שלי. עלינו 112 מטר עם המעלית, ואז עוד כ-60 מטר עם מעלית שנייה. כל הדרך למעלה השקפנו על הגנים ועל הנמל ועל הגשר של קלטראווה. אין ספק, העולם נראה יפהפה ממעוף הציפור.

הסתובבתי קצת, צלמתי קצת, החלטתי שמיציתי, ונעמדתי במה שחשבתי שהוא התור למעלית למטה. ובכן, הפלא ופלא, זו הייתה מעלית שהיא בעצם טבעת המקיפה את המחט הלבנה של היורומאסט, ושעולה באיטיות עד לנקודה הגבוהה ביותר האפשרית, ואז עושה סיבובים של 360 מעלות כדי שנהנה מכל הנוף (בסרטון המצורף עשיתי זום על הגשר של קלטראווה). זו הייתה חוויה נהדרת ולא צפויה מבחינתי, שלאחריה כבר הייתי ממש רעבה.

לא זול, אבל שווה כל יורו, קודם כל בזכות הנוף. המסעדה של היורומאסט

לא זול, אבל שווה כל יורו, קודם כל בזכות הנוף. המסעדה של היורומאסט

ירדתי למסעדה של היורומאסט – שגם היא נהנית מנוף מדהים 360 מעלות, והזמנתי כריך מושקע שכלל זוקיני, פטה, ממרח חצילים ופסטו. יחד עם דיאט קולה זה עלה 10 יורו – לא זול, אבל לא נורא. מה גם שהנוף שווה כל יורו, ושיש wifi חינם, לא עניין של מה בכך באמצע היום. לקחתי את הזמן עם החוויה הזו, אבל בסוף לא הייתה ברירה וירדתי למטה. השיר שהתנגן במעלית הפעם: איי וויש דאט איי קוד פליי (Fly away) של לני קרביץ. בחירה מעניינת!

אם היה לי עוד קצת זמן, הייתי עושה שייט בנמל, בודקת את הגנים או נוסעת לגשר היחיד שנבנה בזכות מימון המונים ושעוצב ברוח השיתופית הזו. אבל אני הייתי צריכה לחזור לאנטוורפן, וכך הסתיים לו היום הכי לא הולנדי שאפשר לדמיין, ועם זאת, הולנדי לגמרי: עם גבינות, אדריכלות ייחודית ונופים לא צפויים.

 

יציב ואיתן – מסלול לשבת

אפשר להיות זריזים ולסיים בשעתיים, אבל אנחנו אף פעם לא עושים את זה. מסלול הר איתן

אפשר להיות זריזים ולסיים בשעתיים, אבל אנחנו אף פעם לא עושים את זה. מסלול הר איתן

אם חושבים על המסלולים שבהם צעדנו הכי הרבה מאז שעברנו לגור בירושלים – כנראה שבטופ 5 אפשר יהיה למצוא את הר איתן. במרחק קצר מעיר הבירה, נסיעה שבקושי מספיקים לסיים בה את הקפה, אנחנו נוחתים בתוך טבע אינסופי שמנתק אותנו מהיומיום, מהרעש ומפיח המכוניות. 8 ק"מ שמתחילים בקו ישר, עוברים לעליות וירידות ומסתיימים בשלווה בין העצים.

זה לא מסלול לילדים, אבל זה מסלול רחב ונוח, שבחלק האחרון שלו גם יש שולחנות פיקניק. אנחנו רואים שם בעיקר אנשים שאוהבים הליכות מהירות או ריצות או רכיבת אופניים – אז אם אתם שייכים לאחת הקבוצות האלה ועדיין לא מכירים את המקום: מומלץ. לכל האחרים – אפשר להיות זריזים ולסיים בשעתיים, אבל אנחנו אף פעם לא עושים את זה. להפך: אנחנו רוצים ליהנות מהפרפרים, מהמניפניות, מהעופות הדורסים ומהשרידים של בתי האבן והשומרות. בנוסף, לאורך השביל יש לא מעט חרקים משונים, וגם שלטים המסמנים כמה קילומטרים כבר צעדתם.

בכל פעם זה נראה קצת אחרת, ובאמת שהיינו שם בכל עונות השנה ובכל מזג אוויר אפשרי: מקור של 5 מעלות ועד עומס חום של יותר מ-35 מעלות. מברד כבד ועד שמש קופחת. קשה להפחיד אותנו עם דברים כאלה, ובמילא בישראל שום מזג אוויר לא שורד לאורך יותר מדי זמן. תמיד יש הפוגות.

הנה כמה דברים שיצא לי לכתוב על המסלול הזה בשנים האחרונות:

הכיף של עונת הפריחה

הכיף של עונת הפריחה

בשבת, אחרי הברק לא בא הרעם – חשבנו שיהיה חורף אמיתי, אבל בסוף סתם היו עננים והטמפרטורה הייתה נמוכה. החלטנו לצאת לטייל במסלול הר איתן שבשמורת הסטף. מסלול מעגלי של 8 ק"מ בלי יותר מדי הו-הה ובלי יותר מדי עליות וירידות. ראינו לפחות 15 סוגים שונים של פרחים, רובם בשלבי האבקה שונים, מה שמעיד יותר מכל על כך שהאביב כבר כאן.

אבל מה שהיה משמח יותר: ראינו המון עופות דורסים. אחד מהם עף ממש קרוב אלינו, וזה עוד היה רק הספתח. כזכור עופות דורסים מרתקים אותי, כך שמבחינה זו הטיול היה מוצלח. חוץ מזה ראינו גם כמה מערות שנעשו בידי אדם, לפחות אחת מהן מערת קבורה (דומה למערות מימי בית שני אבל אין לדעת). לקראת הסוף ראינו שרידים של בית אבן שבעבר – כשהיה פה כפר ערבי – כנראה היה וילה יפה.

במידע שאספנו באינטרנט נאמר שיש סיכוי לראות צבאים, שועלים, תנים ואולי אפילו צבועים, אבל שום הולך על ארבע שאינו כלב לא נצפה במסלול. נו מילא, גם כך היינו עמוסים בעופות, בפרחים ובנופים, כך שאין על מה לקטר. (מרץ 2013)

*

בערפילים יש משהו רומנטי

בערפילים יש משהו רומנטי

בשבת, למרות התחזיות הקודרות לגשם, החלטנו לצאת לטייל במסלול של הר איתן. לא הספקנו להגיע לרמזור הראשון, וכבר התחיל לרדת עלינו גשם שהלך והתגבר. כמובן שזה לא הפחיד אותנו, הרי הר איתן נמצא כמה קילומטרים מאיתנו ומי יודע מה מזג האוויר שם. ואכן, כשהגענו היה יבש, נעים ומפוצץ במכוניות של מטיילים ורוכבי אופניים. כאילו אף אחד לא מקשיב לחזאים.

המסלול של הר איתן נמשך לאורך 8 ק"מ, ותכלס אין בו שום דבר מיוחד. שאריות של שלג, ציפורי שיר וכרכומים היו השיא של המסלול. כלומר, היה גם נוף מהמם רוב הזמן. מרחוק ראינו כתמים צהובים בין העצים ותהינו אם אלה מתקנים לילדים – כשהתקרבנו התברר שאלה כלי צמ"ה (ציוד מכני הנדסי) שנועדו לעבוד על הדרך, למשל להוסיף אבני שפה בסיבובים. אני מאוד מקווה שהם לא יהרסו את הטבע.

סיום המסלול נעשה כבר כמעט בחושך, ודווקא אז פגשנו חבורת חוגלות פחדניות שעשו קולות ועפו ממקום למקום. באופן מפתיע, שום עוף דורס לא נראה הפעם. ודווקא בפעם הקודמת היו הרבה. אולי השלג בלבל אותם, כמו שבלבל את הפרחים. ואולי סתם נפלנו על יום לא טוב. מה שבטוח, הטיפוס הזה משחרר הרבה אנרגיות ושורף הרבה קלוריות. חבל רק שהשמש שוקעת כל כך מוקדם. (דצמבר 2013)

*

המניפנית היתה רק ההתחלה

המניפנית היתה רק ההתחלה

מזמן לא הלכנו במסלול הר איתן, שמתחיל בחניון של הסטף. שמונה קילומטרים של עליות מתונות וירידות בהתאם, עם מעט צמחיה ומעט בעלי חיים, אבל עם נוף מקסים של יערות, 360 מעלות. הפעם ראינו עוד פחות מבדרך כלל, אבל מניפנית הפוכה מתחת לסלע הצליחה לשמח מאוד את ליבנו. אחרי הקילומטר השישי עצרנו כדי לפתור תשבץ היגיון. סימנים של נורמליות. (אוגוסט 2014, מבצע צוק איתן)

*

זנב סנונית נאה, כלומר נאה פלוס

זנב סנונית נאה, כלומר נאה פלוס

ברביעי, שהיה לוהט ככבשן, יצאנו לטייל במסלול הר איתן שבסטף. שמונה קילומטרים עמוסי כל טוב – הטבע היה ממש נדיב איתנו. הפרפרים דנאית מלכותית וזנב סנונית נאה (נאה פלוס, אם יורשה לי) ליוו אותנו לאורך כמה קילומטרים. היו כמה חרדונים מצחיקים, ושממית אחת הציצה מתחת לאיזה סלע. הפרחים כמובן פרחו במלוא תפארתם, והחרקים באו להגיד שלום. עופות דורסים הפגינו את משק כנפיהם הענקיות, ובנקודה מסוימת הייתה ישיבת ועד בית שמיימית של 16 עופות דורסים, לא פחות. חבל רק שאינני יודעת מה מינם ועל מה הם דיברו. וכל הזמן, ההרים המיוערים מקיפים אותך ומשווים הוד וכבוד למסלול ההליכה.

כאמור, תחילת המסלול הייתה בטמפרטורה גבוהה. גם אם אין לחות כמו במישור החוף, עדיין לא קל. השיטה שלי לשרוד חום כזה, חוץ מלשתות מים: להתקלח לפני שיוצאים (כמובן גם אחרי). זה הופך את ההתחלה לרעננה ונעימה. בהמשך המסלול כבר היה לנו צל, וגם החום נשבר קצת לפני ששבר אותנו, כך שהיה הרבה יותר טוב. (אפריל 2015)

*

כשירד הגשם הסתתרנו תחת העצים

כשירד הגשם הסתתרנו תחת העצים

עטפנו את עצמנו בשלוש שכבות, מעיל עבה, צעיף וכפפות ויצאנו אל הקור של הרי ירושלים, כלומר של הר איתן. כשהגשם החל לרדת, הסתתרנו בין העצים, ושם ראינו על האדמה, זה לצד זה, שני עלים, צהוב וירוק, בצורת לבבות. והרגע הזה נהיה עוד יותר רומנטי. חבל רק שהיה כל כך קפוא. (ינואר 2016)

*

לאורך השביל יש שלטים המסמנים כמה קילומטרים כבר צעדתם, וגם לא מעט חרקים משונים

לאורך השביל יש שלטים המסמנים כמה קילומטרים כבר צעדתם, וגם לא מעט חרקים משונים. צולם במאי 2016

הנשים של קמי

כריסטיאנה, 2015. הסטייל הייחודי של קיימי

"כל אחד יכול לפקוח את עיניך לגבי נושא שמעולם לא דמיינת, ולפתוח בפניך שדות מחקר אינסופיים, ולכן כולם יכולים להוות מקור השראה". העבודה 'כריסטיאנה' שיצר קמי ב-2015

לא היה פשוט להרכיב את הפאזל של האמן הצרפתי קמי (Keymi, מבטאים כמו דמי מור), אבל היה שווה להתעקש ולאסוף את כל החתיכות ולחבר אותן לכדי תמונה פופ-אפית, צבעונית ומשעשעת. יש בו את הממסדי לצד הבועט, הגלריה לצד הרחוב, המסעיר מול הרגוע, המתריס לעומת הכנסייתי. אם הסלון שלי היה טיפה גדול יותר, או אם היה לי חדר עבודה רציני, הייתי תולה על הקיר את אחד הפאזלים הענקיים שהוא מייצר ביד אמן בטוחה.

ממש לאחרונה הוא הציג את הפאזלים האלה בגלריית אורבן ארט באדינבורו – בועות קומיקס של נערות פין-אפ בשילוב טיפוגרפיה וצורות גיאומטריות, הומאז' לנשות שנות ה-50, שהצייר הפרואני אלברטו ורגס והצייר האמריקאי גיל אלוגרן הפכו למפורסמות. סגנון הפופ ארט הזה הוא בהשראת רוי ליכטנשטיין אך עם טאץ' ייחודי משלו. הוא נחשב כוכב עולה, ובשנה החולפת עלה שווי העבודות שלו בעשרות אחוזים, אבל זה לא גורם לו לוותר על חווית הרחוב, כלומר ריסוס קירות בגרפיטי – שם בעצם הכול התחיל.

את הדמויות המשעשעות הללו צייר קמי ב-2012 ב-Hôtel Dieu les reines. כל דמות היא בגובה 3 מטרים וברוחב 1.35 מטר

את הדמויות המשעשעות הללו צייר קמי ב-2012 ב-Hôtel Dieu les reines. כל דמות היא בגובה 3 מטרים וברוחב 1.35 מטר

"לצייר בסטודיו זה נוח, אבל לצייר בחוץ זה צורך". גרפיטי של קמי

"לצייר בסטודיו זה נוח, אבל לצייר בחוץ זה צורך" / "Paint in studio is comfortable but paint outside is a need". גרפיטי של קמי

קמי (סטפן ריימונד) נולד ב-1973 בפריז, וגדל בפרברי הבירה הצרפתית. בהיותו בן 17 החלה החוויה האמנותית שלו, בציור בצבעי מים ובצילום. במקביל הוא התעניין בזרם ההיפ-הופ, והחיבור בין שני הדברים הוביל אותו לצד הוויזואלי של הזרם הזה: גרפיטי. בגיל 19 הוא צייר את הראשון שלו, ומאז היו עוד עשרות אם לא מאות.

אבל קמי לא ויתר על השכלה רשמית, ונרשם ללימודי תואר ראשון בהיסטוריה של האמנות באוניברסיטת קלרמון-פראן. תוך כדי התואר הוא התנסה בסוגים שונים של אמנות, וגילה את עולם הפרסקאות – טכניקת ציור קיר שנעשית ישירות על טיח סיד לח וטרי – לצד כנסיות הרוקוקו, שהפכו עבורו למקור השראה. "הן מדהימות בעיניי", הוא אומר. "גיליתי את הסגנון הזה כשהייתי בתקופת הלימודים. לקחתי משם, למשל, את תבניות האותיות המעוטרות".

הומאז' לנשות שנות ה-50, שהצייר הפרואני אלברטו ורגס והצייר האמריקאי גיל אלוגרן הפכו למפורסמות. La Rumeur n°3 What a beautiful movie 2013

הומאז' לנשות שנות ה-50, שהצייר הפרואני אלברטו ורגס והצייר האמריקאי גיל אלוגרן הפכו למפורסמות. La Rumeur n°3 What a beautiful movie 2013

"הדבר היחיד שמקשר בין הגרפיטי שלי לאמנות שלי הוא האמצעי: תרסיס הספריי". erica 2015

"הדבר היחיד שמקשר בין הגרפיטי שלי לאמנות שלי הוא האמצעי: תרסיס הספריי". erica 2015

*איך אתה משלב בין אמנות שמוצגת בגלריות ליצירות גרפיטי?

"העבודה שלי בסטודיו שונה מהעבודה על קירות ברחוב. כשמדברים על גרפיטי המיקום מאוד חשוב, כי הוא שייך למקום שבו אתה עושה אותו, ולכן השאיפות שלי לגביו הן אחרות. הדבר היחיד שמקשר בין הגרפיטי שלי לאמנות שלי הוא האמצעי: תרסיס הספריי. זה סגנון הציור שאני הכי אוהב, ושאני הכי טוב בו".

למרות הדימוי של אמני גרפיטי כאנשים שחיים את הלילה, ומסתובבים עם מיכלי ספריי בחסות החשכה, קמי טוען שאצלו זה אחרת. "אני עובד בימים, וישן בלילות. אם אתה מצייר ברחוב במהלך היום בלי רשות, אף אחד לא מציק לך ולא שואל אותך על זה. אבל אם אתה מצייר בלילה עם רשות, זה לא נורמלי. אני אוהב לעבוד בשעות הבוקר המוקדמות, אלה השעות שאני טוב בהן. לצייר בסטודיו זה נוח, אבל לצייר בחוץ זה צורך".

הוא מתגורר בקלרמון-פראן, בירת מחוז פוי-דה-דום שבמרכז צרפת, ואחת מהערים הוותיקות ביותר במדינה. בעיר יש קתדרלת נוטר דאם שבנויה מאבן וולקנית שחורה, והיא מהקתדרלות הגותיות המרשימות ביותר באזור. את העיר מקיפים הרי געש מרשימים, אגמים, נהרות וטירות. אבל נדמה שכל אלה לא מעניינים אותו. בכל אופן, לא כשזה מגיע ליצירה. "אני מצייר את הגרפיטי שלי בעיקר כאן", הוא מספר, "אבל אני יכול לצייר בכל מקום. ציור הוא מדיה טובה לטיולים".

"לאמנות יש תפקיד חשוב בחיים של כל אחד, וכשהיא נמצאת ברחוב יש לה גם תפקיד חברתי – אני לא אצליח למחוק בעיות, אבל אני יכול להקל על אנשים". קמי

"לאמנות יש תפקיד חשוב בחיים של כל אחד, וכשהיא נמצאת ברחוב יש לה גם תפקיד חברתי – אני לא אצליח למחוק בעיות, אבל אני יכול להקל על אנשים". קמי

כשאני שואלת אותו על התפקיד שלו כאמן גרפיטי, הוא משיב "לאמנות יש תפקיד חשוב בחיים של כל אחד, וכשהיא נמצאת ברחוב יש לה גם תפקיד חברתי – אני לא אצליח למחוק בעיות, אבל אני יכול להקל על אנשים. אגב, אני אמן הגרפיטי המבוגר ביותר בעיר שלי, והאדם המפורסם ביותר כאן, כך שיש לי מקום מיוחד אצל התושבים".

*גרפיטי הוא משהו שהתחיל כאמירה מקומית, אבל בזכות אפליקציות כמו האינסטגרם הוא מגיע היום לכל מקום בעולם. איך זה משפיע עליך?

"אינסטגרם הוא הרשת החברתית המועדפת עליי כי היא מוקדשת רק לתמונות, וזה העולם שאני חי ועובד בו. באמצעות האינסטגרם אתה יכול לגעת בכל העולם בקלות. יש לי עוקבים מארה"ב ומיפן, וזה נהדר, אבל בדרך כלל ברשתות חברתיות אתה נוגע במקומיים שכבר מכירים אותך ועוקבים אחרי העבודה שלך. אגב, אני יודע שאני לא משתמש באינסטגרם כמו שצריך" (יש לו רק 665 עוקבים. לדף שלו בפייסבוק יש קצת יותר מ-9,000 לייקים).

*איזה אדם שאינו אמן מעורר בך השראה?

"כולם! כל אחד יכול לפקוח את עיניך לגבי נושא שמעולם לא דמיינת, ולפתוח בפניך שדות מחקר אינסופיים".

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 360 שכבר עוקבים אחריו