תייג לי כבשה – דירוג המוזיאונים המתויגים ביותר

היית, ולא תייגת? לא היית / הכניסה ללובר, מקום ראשון בדירוג המוזיאונים באינסטגרם

היית, ולא תייגת? לא היית / הכניסה ללובר, מקום ראשון בדירוג המוזיאונים באינסטגרם Photo: Louvre museum

בעולם שבו הכלל השולט הוא "היית ולא צילמת – לא היית", כל פעילות ולו הקצרה ביותר היא עילה לצילום. הרי מספיק שהיית במקום מסוים אלפית השנייה, אם תקתקת תמונה, מה שיידעו על העשייה שלך הוא מה שתבחר לספר. בדרך כלל, אנשים משתדלים לשדר אושר ושמחה – ולא משנה מה קרה באמת, וכמה זמן זה נמשך. תגיד שנהנית גם אם לא נהנית, כי הרי כולם נהנים, ואף אחד לא רוצה להיות שונה.

וזה, אגב, השקר החברתי הגדול. לא כולם נהנים, לא כולם אוהבים את אותם דברים, וזה שמשהו הוא טרנדי או נחשב לא אומר שהוא צריך למצוא חן בעינינו. אבל, כאמור, עבור רוב האנשים יותר חשובות התגובות שהם יקבלו מאשר ההנאה האמיתית מעשייה מסוימת. אם לחדד, ההנאה תהיה מהתגובות, ולפעמים זה יהיה הרבה יותר חזק מלראות את המונה ליזה (גם ככה היא כל כך קטנה, וקצת רחוקה בשביל סלפי מוצלח בסמארטפון).

וזה מביא אותי לדירוג המוזיאונים המתויגים ביותר באינסטגרם בשנה החולפת. במקום הראשון, איך לא, כמה צפוי, ניצב הלובר. המוזיאון העצום שבלב הבירה הצרפתית פריז קיבץ אליו בשנת 2015 לא פחות מ-8.6 מיליון מבקרים (אם כי זו ירידה משמעותית לעומת השנה הקודמת: ב-2014 ביקרו בו 9.26 מיליון חובבי אמנות), יותר מ-2.5 מיליון איש עשו בו צ'ק-אין בפייסבוק, אם בודקים את ההאשטג שלו באינסטגרם מוצאים שהוא תויג 1.4 מיליון פעמים, יש לו 868 אלף עוקבים, אבל רק לגבי ה-Places באינסטגרם, שזה הנתון שנמדד בדירוג המוזיאונים, אי אפשר למצוא את המספר הרשמי – באופן מוזר הוא פשוט לא מפורסם.

פסל של ג'ף קונס שצלמתי על גג המטרופוליטן לפני שמונה שנים וחצי. מקום שני בדירוג

פסל של ג'ף קונס שצלמתי על גג המטרופוליטן לפני שמונה שנים וחצי. מקום שני בדירוג / Photo: Galit Hatan

נמשיך למקום השני, וכאן אני חייבת לומר שטיפה הופתעתי: את המקום השני מאכלס המטרופוליטן שבניו יורק. אמנם מוזיאון עצום ועשיר, לעתים אף מרגש, אבל איכשהו הייתי בטוחה שה-MOMA יעקוף אותו או שאיזה מוזיאון לונדוני יעקוף בסיבוב. אגב, בימים אלה מוצגת במטרופוליטן התערוכה המבטיחה "ירושלים 1000-1400", שנראית שווה ביקור (ותיוג).

בהמשך הדירוג נמצאים המוזיאונים הבאים:

3. ה-MOMA בניו יורק (מקום ראשון מבחינת מספר עוקבים לחשבון שלו: 2.1 מיליון עוקבים)

4. ה-LACMA בלוס אנג'לס (ואולי זו ההפתעה הגדולה, כי אם בודקים את העשירייה הראשונה של הביקורים, הוא פשוט לא נמצא שם)

5.  The Broad, לוס אנג'לס

6. מוזיאון ואתר הזיכרון לנספי ה9/11 באתר הסחר העולמי

7. המוזיאון האמריקני לטבע, ניו יורק (האם אני הבן אדם היחיד שהיה שם ולא התלהב?)

8. מוזיאון וויטני לאמנות אמריקנית, ניו יורק

9. המוזיאון הבריטי, לונדון (איך הוא לא במקום השני, איך?!? במיוחד אם לוקחים את העובדה שהוא כן במקום שני בעולם מבחינת מספר הביקורים בו)

10. מכון האמנות של שיקגו

ועוד כמה שהצליחו להשתחל: פומפידו וד'אורסיי בפריז (מקומות 12 ו-13 בהתאמה), ויקטוריה ואלברט בלונדון (מקום 16), מוזיאוני הוותיקן (מקום 18, שווים ביקור למרות שיש רבים שמדלגים עליהם ומסתפקים בבזיליקת סן פטרוס) וגוגנהיים בילבאו (מקום 20). המוזיאונים הישראלים – מוזיאון תל אביב ומוזיאון ישראל – נמצאים הרחק הרחק ברשימה. נו, לא תתנו כתף? כלומר תיוג?

 

שחקי אותה כמו דנהאם

אנשים מסתכלים על הסדרה כדי לדעת כיצד להתלבש. בתור התחלה, מעצבי-על הם כמעט מחוץ לתחום /// בצילום: סצנת החתונה שפותחת את העונה החמישית

אנשים מסתכלים על הסדרה כדי לדעת איך להתלבש /// בצילום: סצנת החתונה שפותחת את העונה החמישית

מרני: מה לא בסדר איתי?

אלייז'ה: בתור התחלה, הסנדלים שלך.

(בנות, עונה 5, פרק 9)

תרבות מגדירה תקופה, וגם אופנה מגדירה תקופה. הראו לנו מה אדם לובש, ונדע מתי הוא חי ואיזה אירועים הקיפו את ימיו. אנחנו יודעים לזהות את הסממנים ההיפיים כמו גם את שמלות המיני של שנות ה-60, לשים את האצבע על מכנסי הפדלפון והפלטפורמות של שנות ה-70, ואפילו עוד מרחוק נדע לומר האם החולצה הגזורה, החותלות והצבעוניות המוזרה שייכים לשנות ה-80.

לכל עשור יש את המאפיינים האופנתיים שלו, אבל כשמגיעים לעשור השני של המאה ה-21, כלומר לימינו, מסתמנת בעיה. קצת קשה להצביע על מאפיינים מקוריים בולטים שייזכרו לדורות, כי שום דבר כמעט לא נראה ייחודי – עד שמסתכלים לכיוון הנכון. כלומר, לברוקלין, ל'בנות' של לנה דנהאם.

דנהאם לא אוהבת שמגדירים אותה כקול של התקופה, אבל זה בדיוק מה שהיא, גם כשזה נוגע להתוויית צו האופנה העכשווי. לפני קצת פחות משנתיים, השוויתי כאן בין הסטייל של הסדרה המיתולוגית 'סקס והעיר הגדולה' לסטייל של 'בנות'. בעוד הוותיקות חיו ונשמו את מנהטן ומעצבי העל, החדשות גרות בדירות דפוקות בברוקלין ומשלבות בין אופנה זולה, שלא לומר אופנת רשתות, לבין פריטים ייחודיים ויקרים. הן גם משלבות בין פריטים שהיינו אומרים עליהם 'זה פשוט לא הולך יחד'. לא ללכת יחד הפך אצלן כמעט לאידיאולוגיה: אם מישהו יעקם את הפרצוף על המראה שלך, סימן שהצלחת. והמעקם? הוא סתם זקן שוויתר על החלומות שלו.

הסטייליסטית של הסדרה, ג'ן רוג'ין, מספרת שעשתה 'תצפיות' בברוקלין, כדי לעמוד במשימה שדנהאם הציבה לה, שהיא להלביש את הדמויות כך שייראו "אמיתיות". אבל האמת היא שבימינו זה כבר הפוך: אנשים מסתכלים על הסדרה כדי לדעת כיצד להתלבש. בתור התחלה, מעצבי-על הם כמעט מחוץ לתחום. זה לא עניין של קול או לא: הם פשוט לא בתודעה. ביי ביי בלייק לייבלי. אולי את אחת שיודעת, אבל את יודעת את הדבר הלא נכון.

אם מישהו יעקם את הפרצוף על המראה שלך, סימן שהצלחת /// דנהאם עם בן הזוג לעונה, פראן

אם מישהו יעקם את הפרצוף על המראה שלך, סימן שהצלחת /// דנהאם עם בן הזוג לעונה, פראן

מצד אחד, האנה, מרני, ג'סה ושושנה לבשו בעונה הראשונה הרבה זארה ו-M&H, לצד Century 21 ו-Loehmann, וזה אומר לכאורה שהן נכנעות לאופנה המסחרית והבנאלית. מצד שני, אם הסטייליסטים של הרשתות היו רואים איך הן עושות את זה, כנראה היו מתפלצים: שום דבר לא מתכתב עם שום דבר ואפילו לא מנסה. חוץ מזה, הן מערבבות את אופנת ההמונים עם פריטים מחנויות בוויליאמסבורג, או, בהתאם לרוח התקופה, מחנויות אונליין. נקודת הדמיון היחידה לדורות הקודמים היא היחס לשופינג, מתוך אמונה שבגד יכול לשנות את ההרגשה שלך ו/או את מה שאתה משדר לעולם.

הבלחת יוקרה הגיעה בפרק האחרון של העונה הראשונה, שבו הייתה החתונה המהותית הראשונה בסדרה – החתונה של ג'סה. האנה נעלה סנדלים כתומות של  טורי ברץ', שמייד אחרי הפרק שינו סטטוס לסולד אאוט. הכלה לבשה שמלת וינטג' שנלקחה מחנות הבוטיק Geminola, שלמעשה שייכת לאימה של השחקנית ג'מיימה קרק. לזה צוות זוג נעלי עקב כחולות של אלכסנדר מקווין, וכך סופסוף מעצב-על הצליח לחדור לסדרה.

בחתונה השנייה בסדרה, של מרני, הכלה לבשה שמלה שנקנתה ב-Stone Fox Bride (מקום שמתמחה בוינטג'), והשושבינות לבשו שמלות מוזרות שנקנו בחנות אונליין בשם Dessy. כמו בעוד פרמטרים בחייה, האנה הסתבכה לגמרי גם עם שמלת השושבינה שלה, והייתי אומרת שספק אם אחר כך השמלה הזו הצליחה במכירות – אבל נראה לי שבשלב זה של החיים כל דבר שדנהאם נוגעת בו הופך זהב. אפילו התסרוקת הנוראית שלה בעונה החמישית.

מישהו היה יכול לסכם את הסגנון העכשווי של האנה במילים "כשאת רוצה, את יכולה", אבל זו תהיה החמצה מוחלטת /// דנהאם בפרק סיום העונה

מישהו היה יכול לסכם את הסגנון העכשווי של האנה במילים "כשאת רוצה, את יכולה", אבל זו תהיה החמצה מוחלטת /// דנהאם בפרק סיום העונה

לדברי רוג'ין, בעונה הזו נבחרו עבור האנה בגדים שיותר מתאימים לה, ולראשונה לא נעשו בהם שינויים על מנת לגרום להם להיראות פחות טוב (מה שבעונה הראשונה היה ממש עיקרון מנחה: 'תגרמי להאנה להיראות רע', הכתיבו לרוג'ין, 'כדי שהדמות שלה תהיה אמינה יותר בעיני הצופים'). בפרקים האחרונים היא אפילו לבשה סריג שחור אחד וגופייה של המותג Wildfox, שממש בא לי עליהם.

השינוי האופנתי היה אמור לסמל את השינוי בחייה של האנה, ואת היציבות שמאפיינת אותם, בהיותה מורה בבית ספר שיוצאת באופן קבוע עם מישהו, שגם הוא מורה. ואיך נאמר בלי לקלקל יותר מדי, אמנם עדיין יש לה יציאות באין כניסה – כשהיא מגלגלת עיניים מול התנהגות של אחרים, אני ישר חושבת: 'ומה את?!?' – אבל את השמלה שלבשה בפרק האחרון בהחלט חמדתי לעצמי גם כן. מישהו היה יכול לסכם את הסגנון העכשווי של האנה במילים "כשאת רוצה, את יכולה", אבל זו תהיה החמצה מוחלטת של האמירה שלה.

דנהאם אמרה כי היא מקווה שלמרות שלשושנה יש כמה רגעים לא מושלמים בטוקיו, "היא עדיין תעורר השראה באנשים" /// שושנה בטוקיו

דנהאם אמרה כי היא מקווה שלמרות שלשושנה יש כמה רגעים לא מושלמים בטוקיו, "היא עדיין תעורר השראה באנשים" /// שושנה בטוקיו

אוזניות ההלו קיטי של שושנה הפכו ללהיט בחנויות

אוזניות ההלו קיטי של שושנה הפכו ללהיט בחנויות

מי שהביאה הכי הרבה שמחה אופנתית לעונה האחרונה היא שושנה, שהעונה עברה לטוקיו. הצוות נסע לשם לשבועיים צילומים, כולל דנהאם בתור אחת המפיקות הראשיות, ורג'ין קיבלה הזדמנות לחגוג בגדול, ולארגן לשושנה מלתחה יפנית חמודה באופן ילדותי ומופרע כאחד. למעשה, היא אמרה שזה אחד הדברים שהיא הכי נהנתה מהם העונה: להסתובב ברחובות טוקיו, לעשות שופינג ולהסתכל על כל האנשים ברחוב. מבחינתי, חבל שהיפנים לא קיבלו במה אפילו יותר גדולה. נניח שהאנה ומרני היו באות לבקר את שוש בבית הצבעוני והחמוד שלה. אולי באותה הזדמנות בטוקיו היו לומדים משהו מהסטייל של האנה. ואולי לא. להם יש את רוח התקופה שלהם.

אמנם טוקיו רחוקה מניו יורק בהרבה מובנים, אבל גם הבגדים והאקססוריז של שושנה הפכו פופולריים בעולם האמיתי. אוזניות הפנדה הלו קיטי שלה, למשל, נחשבו השנה לטופ אייטם (30 דולר אם בא לכם גם). הסריג שהיא לבשה בפרק השלישי של העונה, ועונה לשם הארוך Wildfox Couture Oh Daisy Lenon נמכר בלא פחות מ-210 דולר, וגם הוא לא בדיוק נשאר על המדפים.

דנהאם אמרה כי היא מקווה ש"למרות שלשושנה יש כמה רגעים לא מושלמים בטוקיו, היא עדיין תעורר השראה באנשים, והם יתרגשו מהאפשרות להגשים חלומות מופרכים או לעשות בחירות מופרעות שנראית בלתי מעשיות, כי זה מאפשר לך חוויות חדשות בחיים". ואולי אפשר לומר את כל זה על 'בנות' – הן כולן כל כך מופרעות מנטאלית, ואופנתית, ובכל זאת שורדות את היקום, שאתה אומר לעצמך: אולי אני גם אנסה קצת, מה כבר יכול להיות. מקסימום יהיה לנו משהו לכתוב עליו. כמו דנהאם.

תיק שקנאי

עשרות אלפי שקנאים מגיעים לישראל מדי שנה, רק מעטים נשארים לחורף / צילום: גלית חתן

עשרות אלפי שקנאים מגיעים לישראל מדי שנה, רק מעטים נשארים לחורף / צילום: גלית חתן

עמדנו ליד הגדר, חיפשנו בה את הפתחים המאפשרים להשחיל את עדשת המצלמה ולהתמקד בגיבורי השעה. מאחורינו הגיחו בני זוג עם כלב, ופנו היישר אל הצלם המקצועי בחבורה. "מה הזום של המצלמה, כמה היא יכולה להגדיל, אם אפשר לשאול", פנו אליו.

הלה לא נענה להם ברצון, משום מה. אפשר היה לחשוב שהוא ישמח להשוויץ או לשתף מישהו בחוויה שלו – האנשים שעמם הגיע ישבו בצד, ונראה שהם כבר מזמן שבעים מצילומיו ורק מחכים שהמשוגע לדבר יחליט שכבר "יש לו את זה", ואפשר יהיה להתפנות ולנסוע למסעדה הקרובה.

בסופו של דבר, ענה "זום אלף", ואני ומצלמת ה-35 זום שלי התביישנו בין חריצי גדר הברזל. "אפשר לראות תמונה, כדי להבין את הפרופורציה?", היקשה הבחור, ושוב נענה במין חוסר רצון שכזה, "קשה למצוא עכשיו אחת, צריך להעביר ולבחור". "לא משנה לנו איזו, רק כדי להבין", ניסה הבחור, ואיכשהו זה עבד. עדשת המצלמה הארוכה נשלפה מחור הגדר והצלם ככל הנראה מצא עבורם אחת – אין לי באמת מושג, כי הפסקתי לעקוב אחר הדו-שיח וחזרתי לעקוב אחרי השקנאים שלכבודם הגענו.

עם עדשה רצינית הייתם רואים אותם טוב יותר, אבל העיקר הוא להיות שם / צילום: גלית חתן

עם עדשה רצינית הייתם רואים אותם טוב יותר, אבל העיקר הוא להיות שם / צילום: גלית חתן

עוף שקנאי, חתוך את השמיים / צילום: גלית חתן

עוף שקנאי, חתוך את השמיים / צילום: גלית חתן

מצדי השני עמדו שתי נשים לא צעירות, ודיברו בלחישה על הרגלי החיים והתעופה של החבר'ה. "לי יש תיאוריה לגבי להקות", אמרה אחת לשנייה, אבל ברגע של רפיון לא טרחתי להמשיך להקשיב להן, וכך איבדתי אולי מידע חשוב.

המיקום: מאגר משמר השרון. אפשר להשקיף עליו ממצפור ויקר שנחנך לאחרונה ובחודשיים האחרונים הפך סופר-מתויר, ואפשר להתרחק לצד השני של המאגר ולעמוד בצורה נוחה פחות אבל להשקיף על השקנאים והקורמורנים הרבה יותר מקרוב. פה וגם שם זה בחינם, ומכיוון שלא נותרו בארצנו הרבה דברים חינמיים באמת, כדאי לנצל את ההזדמנות וליהנות (אם כי – אוטו הגלידה שלא היה שם לפני חודשיים כבר ניצב במקום בטוח בשבת האחרונה, עם השלט מאיר העיניים "כאן מכבדים אשראי". להלן: כאן גובים סכומים שמצדיקים אשראי).

שקנאי אוכל בממוצע ק"ג דגים ביום. מי ישלם? בנון ישלם? / צילום: גלית חתן

שקנאי אוכל בממוצע ק"ג דגים ביום. מי ישלם? בנון ישלם? / צילום: גלית חתן

לעומת זאת, ציוד צילום אינו עסק זול: המצלמה עצמה, העדשה, מכפיל העדשה, החצובה. מחירם של כל אלה יכול להגיע לאלפי שקלים, שלא לומר עשרות אלפי שקלים, מה גם שדרוש לפחות קורס צילום אחד או שניים כדי לדעת להביא לידי מיצוי את היכולות הטכניות. אבל בעיניי, הצלם יותר חשוב מהמצלמה: החוכמה האמתית היא שתהיה לך העין הנכונה.

ואחר כך, בסדר יורד, חשוב שתדע להגיע למקומות מעניינים מבחינה צילומית, שתהיה לך הסבלנות לחכות לרגע הנכון ולהישאר גם אחריו, שלא תתעצל לקום מוקדם ואולי גם שיהיה לך פרטנר מוצלח להעביר איתו את הזמן המת. אפשר גם, כמובן, פשוט לתפוס את הרגע. אבל מי שמשקיע כל כך הרבה כסף לרוב אינו משאיר דברים ליד המזל.

ההימור בקרב חלק מהמבקרים במאגר היה שהשקנאים מיצו את הקטע הישראלי, ועד סוף השבוע רובם יתחפפו מכאן לאפריקה (על צרות השקנאים תוכלו לקרוא כאן, וגם כאן). אבל כאמור יש גם קורמורנים, ואנפות לילה, ואנפות אפורות, ואנפות לילה, ושלדגים, ועופות דורסים, וגם מקומן של ציפורי השיר לא נפקד. צריך רק לאהוב את הטבע יותר מאשר את הגלידה, ולדעת להתבונן – שתי פעולות שהפכו מעט נדירות בימינו, וחבל, ביותר ממשק כנפיים אחד.

יש ערימה של חבר'ה על הגדה. מאגר משמר השרון / צילום: גלית חתן

יש ערימה של חבר'ה על הגדה. מאגר משמר השרון / צילום: גלית חתן

היו שלום, ותגידו תודה על הדגים. מאגר משמר השרון, צולם ממצפור ויקר / צילום: גלית חתן

היו שלום, ותגידו תודה על הדגים. מאגר משמר השרון, צולם ממצפור ויקר / צילום: גלית חתן