מסע מחוף לחוף

הנה וידוי מביך: כשהייתי נערה צעירה, הייתי בטוחה ש"מסע מחוף לחוף בארה"ב" פירושו שאתה לוקח את המכונית ונוסע מחוף ים אחד לשני, ובעצם אתה עושה טיול שרוב רובו חוויות מול האוקיאנוס. לא היה לי שמץ של מושג מה הקשר בין החוף המערבי לחוף המזרחי, חשבתי שפשוט מדובר בשתי רצועות חוף ואתה בוחר לאורכה של מי מהן לטייל. בימים ההם לא היה אינטרנט, והכרתי מעט מאוד ילדים שנסעו לארה"ב וגם יכולתי לסמוך על הידע שלהם. את המבוגרים התביישתי לשאול.

הבאג הזה במאגר הידע שלי תוקן מזמן, ואפילו עוד לפני שגוגל הגיחה לחיינו, אבל אני עדיין חושבת עליו מפעם לפעם בחיוך: מה, זה לא יכול להיות רעיון טוב, לבלות שבועיים בחופים? למה חייבים לעשות את זה רק בתאילנד או באתרי צלילה? אמנם רצועת החוף הישראלי לא מאוד ארוכה ולא לגמרי רציפה לביקורים, אבל בכל זאת 196 ק"מ זה יפה. ולכן, כשבסוכנות מיצובישי הציעו לי להתנסות ב"ספייס סטאר" החדשה, החלטתי יחד עם הבנזוג להקדיש שלושה ימים לחופי ישראל ותוך כדי לבדוק האם מדובר בסופר סטאר.

אחרי בחינה מדוקדקת  של קרוב ל-30 חופים (הבנזוג טרח על טבלת אקסל מרשימה, כרגיל אצלו), נבחרו החמישה שנראו לנו המעניינים ביותר, בזכות הערך המוסף שיש להם להציע. חופי נתניה ירדו מהרשימה מסיבה אחת: אני מכירה אותם יותר מדי טוב, והמטרה כאן הייתה לחדש לעצמנו. זה לא אומר שהם לא מומלצים, להפך, וגם שווה ביותר לבקר בטיילת. אבל נחזור לענייננו: ביום חמישי, בשעת אחר צהריים מוקדמת, אספנו את המכונית מתל אביב ויצאנו למסע לאורך רצועת החוף הצפונית של מדינת ישראל. [כל הצילומים בפוסט זה הם שלי]

*

חוף ראשון: סידנא עלי, הרצליה

החלטנו להתחיל כאן, כיוון שמדובר במקום שמשלב בין רצועת חוף יפהפייה לאתר היסטורי: מסגד סידנא עלי קיים מאז המאה ה-11. הוא משמש מוסלמים כמקום תפילה עד היום, ובחצר שלו נמצא מקום קבורתו של הקדוש המוסלמי עלי בן-עולים, לוחם מוסלמי שנפל בקרבות עם הצלבנים בסביבת חוף אפולוניה בשנת 1250. נשים מתבקשות לשים כיסוי ראש ולהיות בלבוש צנוע, אבל המתחם של המסגד היה ריק לחלוטין כך שלא היה מי שיפקח עליי למעט כמה חתולים. אחר כך לקחנו את גב' ספייס האוטומטית, שזכתה לכינוי חיפושינה, לחלק השני של החוף שאליו יורדים במדרגות שהזכירו לי את חוף סירונית בנתניה.

אחד הדברים הראשונים שמצאו חן בעיניי בספייס סטאר הוא שבזמן חושך, אורות הרכב נדלקים לבד (צריך רק לכוון על Automat). כלומר, גם אם במקרה שכחתם להדליק אורות, לא תסתבכו בשום עבירת תנועה מסכנת חיים. עוד דבר מגניב, שיהיה רלבנטי בקרוב אינשאללה, הוא שבזמן גשם המגבים מתחילים לעבוד לבד (שוב, בתנאי שכיוונתם על Automat). לא צריך להסתבך ולהוריד ידיים מההגה, יש חיישנים שיעשו את העבודה.

*

חוף שני: הקשתות, קיסריה

החיפושינה לקחה אותנו על כביש החוף בנינוחות רבה אל היעד הבא: חוף הקשתות, שנקרא גם חוף האקוודוקט, על שם שרידי אמת המים שבנה הורדוס להולכת המים אל קיסריה. לא בטוח שכל המבקרים בחוף מודעים לעובדה הארכיאולוגית הזו. לפי מה שנראה בשטח, הם פשוט נהנים מהצל שנוצר בין הקשתות של האמה, ואם אפשר לעשן נרגילה תוך כדי, מה טוב. בחוף הזה מצאנו דו קיום מעניין בין יהודים לערבים, בין סרטנים לאנשים, בין דגיגים לחכות. טוב, החלק האחרון זה לא בדיוק דו קיום, אבל היי, לא הבטחנו לאף אחד ים של שושנים.

זה הזמן להסביר את הכינוי חיפושינה: במקום להיות עוד לבנה בחומה, כלומר עוד מכונית על הכביש, הספייס סטאר מספקת אפשרות לקצת ביטוי אישי. מלבד הצבע החלק הרגיל, היא מגיעה בעוד שלוש גרסאות: עיטור שנקרא "פורצלן", מראה ספורטיבי, ו"ליידי באג", עיטור שפשוט מדמה את המכונית לחיפושית אדומה.

ואם כבר אנחנו מדברים על להיות טיפה שונה: חוף הקשתות ממוקם צפונית לנמל קיסריה, אתר פופולרי ששווה ביקור. אבל אם בא לכם משהו מיוחד, עצרו בחורשה הקטנה המובילה לחוף, במקום בו נמצא השלט "פסיפס הציפורים". אחרי שתחלפו על פני הספסלים האמנותיים המקסימים (שעשויים חומרים ממוחזרים ופסולת תעשייתית מאזור התעשייה בקיסריה), תגיעו לרחבה גדולה ובה רצפת פסיפס ענקית של וילה מפוארת. הפסיפס התגלה ב-1950 במהלך אימון צבאי, והוא שייך לארמון ביזנטי מסוף המאה השישית. יש בו 120 מדליונים ובהם ציפורים שונות.

*

חוף שלישי: נווה ים

יכול להיות שיש דרך קלה להגיע לחוף הזה, אבל אנחנו לא מצאנו אותה. לכן החנינו את חיפושינה ליד שער הקיבוץ, שאלנו כמה אנשים מה עושים, והם הפנו אותנו לעבר החוף – צעידה של  כמה מאות מטרים. פייר, היה שווה את הצעידה (בדיעבד, ייתכן שמדובר בשני חופים: חוף פרטי של הקיבוץ, וחוף ציבורי בתשלום, ושניהם מתחברים זה לזה בלי גדר הפרדה. הבלבול שלנו הוא באשמת ה-WAZE).

אומרים שבחורף יש פה גייזר – סילון מים שמתפרץ כשהים סוער – אבל בקיץ יש פה בריכה טבעית נהדרת. היא נמצאת בין הסלעים הסמוכים לאזור של פארק המים נווה ים, ורק פחדנית כמוני יכולה לחשוב על סרטנים ודגים במקום ליהנות מהשקט. בכל אופן, בדיוק כשהגענו חתן וכלה הצטלמו על הסלעים, כשהגלים שמגיעים מחוץ לבריכה מתנפצים עליהם ממש. למותר לציין שהם נרטבו לגמרי, אבל נראו מאושרים. אין סיכוי שאני הייתי עושה אותו דבר – אני פשוט פחדנית מדי בשביל הדברים האלה. במקום זה אספתי קצת צדפים (אבל לא יותר מדי).

ככלל, החוף הציבורי סובל מלכלוך, וחבל שלא שומרים יותר על הפנינה הזו – במיוחד בהתחשב בעובדה שגובים תשלום בכניסה. אנחנו, לעומת זאת, שמרנו מאוד על הניקיון של חיפושינה, אפילו שזה לא קל עם כל החולות האלה.

בערב הביאה אותנו החיפושינה לחיפה, שנבחרה מפני שבטיול כזה – וכנראה רק בו – ניתן לכנותה "מיקום מרכזי". תא המטען (235 ליטר, אני רגילה ליותר) הצליח להכיל את כל הציוד שלנו, שכלל חוץ מתיקים ומזוודה גם שישיית מים. כן, התחלנו להיות מאלה שסוחבים איתם שישיות: אחרי הכול, מאוד חם בקיץ הישראלי גם כשהוא לכאורה אמור להסתיים, ומחירי הבקבוקים בדיוק כמו הטמפרטורות, מסרבים לרדת.

*

 

חוף רביעי: אכזיב

חיפושינה לא שמעה מעולם על מדינת אכזיב של אלי אביבי, אבל יכול להיות שזה לא מקום בשבילה (ובשבילנו). במקום זה עצרנו ברצועת חוף בתולי עמוס סלעים, והרחנו את הגלים. משם נסענו לגן הלאומי אכזיב – שכניסה אליו עולה כסף, בעיקר כי הרבה משפחות מגיעות לישון כאן בלילות באוהלים.

אנחנו בסך הכול רצינו לראות קצת היסטוריה: באתר כאן הייתה העיר הקדומה אכזיב, שנזכרה בתנ"ך כאחת מערי שבט אשר, ויישוב יהודי מוזכר גם במשנה ובתלמוד. בתקופה הצלבנית נקרא המקום קסטל אינברט, וב-1271 כבש את המקום הסולטן הממלוכי בייברס (שמענו עליו לראשונה בביקורנו במבצר נמרוד ברמת הגולן). רוב השרידים הנראים כיום בשטח שייכים לכפר הערבי הנטוש א-זיב, ומיעוטם לתקופה הצלבנית.

החוף עצמו כולל שתי בריכות מים נהדרות ומרגיעות, ורק חבל שרצועת החוף הצמודה אליהן צרה למדי. כשהבנזוג רצה לטפס על הסלעים המקיפים את הבריכה, הוא חטף צעקות מהמציל. בנווה ים דווקא אפשר היה לעשות את זה חופשי – אבל שם הוא חטף צעקות ממני, כי המעבר נראה לי מסוכן. מסקנה עקומה: יותר קל להוציא מים מסלע מאשר לטפס עליו.

אז טיפסנו בחזרה לאוטו. בפנים – חלל שהצטיינותו בעיקר במיקום נוח לכוסות השתייה והקפה, וגם לשאר הפיצ'יפקס שלי. מבחינת עיצוב לוח המחוונים ומערכת השמע (תכלס: רדיו), שום דבר מיוחד להתפעל ממנו, פונקציונאלי ותו לא. יאללה גלגלצ, תביאו משהו טוב.

*

חוף חמישי: ראש הנקרה

אחד המקומות היפים ביותר בארץ, אם לא "ה", נמצא בשפיץ המערבי של המדינה – ממש ליד הגבול. לא הייתי שם למעלה מ-20 שנה, כך ששמחתי מאוד להחנות את ה-3.71 מטר של החיפושינה, ולרדת ברכבלים הקטנים והחמודים כדי לטייל בין הגלים והנקרות (אחת מהן מגיעה לגובה של 16 מטר!). הים לא היה סוער מדי, וכך אפשר היה ליהנות מגלים מתפרצים אך לא משפריצים, ואחר כך לקרוא על הימים שבהם עברה כאן רכבת בתוך מנהרות שחיברו בין ישראל ללבנון, ואיך הפציצו את המסילה כדי לנתק את הקשר הזה. הבעיה היחידה הייתה רמת הלחות במערות: ברגעים מסוימים חישבתי את קצי לאחור.

לא יודעת למה פיצוצים גורמים לי למחשבות על טנק דלק, אבל עד שפרויד יפעיל את האייפון שלו בגן עדן, נתרכז בצריכת הדלק של ספייס סטאר: היצרן מדבר על צריכה של 23 ק"מ לליטר, בסוכנות הרכב דיברו איתי על 17-18 ק"מ לליטר, מד הרכב הראה רק 15 ק"מ לליטר – ועדיין מדובר בצריכה מרשימה ביותר, בוודאי להשוואה למה שאני רגילה "מהבית".

ההוכחה הטובה ביותר לכך התקבלה דרך הכיס: בשלב מסוים בנסיעות שלנו הייתה לי הרגשה שאין מספיק דלק כדי להגיע לתל אביב. עשיתי מיני חישובים, והחלטתי למלא ב-100 שקל. ומה יצא? שנשאר מספיק דלק להגיע לירושלים וחזרה. בימינו, עם מחירי הדלק שרוקדים סמבה, מדובר בנקודה חשובה ביותר. אז נכון שנפח המנוע "רק" 1100 סמ"ק אבל המכונית בהחלט סוחבת בעליות ומאיצה בכבישים פנויים בהתאם למהירות המותרת, בזכות העובדה שהיא שוקלת 865 ק"ג בלבד. נקודת זכות נוספת: היא עולה קצת פחות מ-80 אלף שקל, מחיר לא רע בהשוואה למתחרות בקטגוריה.

אז מה היה לנו

חמישה חופים יפהפיים עמוסי מפרצונים ובריכות טבעיות, שחלקם קצת מוזנחים ובכל זאת הם שווים ביקור אם אתם במקרה על כביש החוף. וספייס סטאר אחת, שמתאימה לזוג צעיר חובב טיולים שעדיין לא החליט אם הוא רוצה ים או י-ם.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 7 באוקטובר 2013 at 21:47

    איזה כיף לך…לקבל אוטו לטיול.
    בעיני זו דרך נהדרת לפרסם את המכונית. אני הרי בחיים לא אקרא מדורי רכב. אבל כשאת כותבת – הנה קראתי, ראיתי (נקודות של חיפושית זה מתוק) והאמת- בדקת את הרכב מהנקודות הנכונות- איפה לשים שתיה, פיציפקס, צריכת דלק וכדומה. ככה צריכים לכתוב על מכונית. רק ככה…

  • שלומית לוי  On 7 באוקטובר 2013 at 21:51

    אוי לא, יצאתי אנונימית. לא ברור לי למה, תיכף אבדוק…

    • galithatan  On 7 באוקטובר 2013 at 21:56

      עכשיו, כשאני יודעת שזו את, אפשר להיות רגועה ולהפסיק לתהות למה ערבבת פיצ'יפקעס עם צריכת דלק (ומה לגבי נפח תא מטען, לא ריגש אותך?)

  • מומלצי הבלוגוספירה של א.  On 9 באוקטובר 2013 at 19:11

    חביב ביותר ומלא קסם המסע הזה עם האוטו והמצלמה :)) מין מסע ישראלי כל כך מומלץ.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: