10 מקומות שווים בברצלונה

ברוכים הבאים לברצלונה / צילום: גלית חתן

הפעם הראשונה שנסעתי לברצלונה הייתה ב-2002. הייתי שם שבוע, ובסיומו חשבתי שאמנם היה נחמד אבל אין שום סיבה לחזור. חלפו כמה שנים, וההורים שלי ביקשו ממני להיות המדריכה שלהם בעיר. לא אומרים לא להצעה כזו, וכך שוב מצאתי עצמי בבירת קטלוניה. גם בסיום אותו ביקור חשבתי שכנראה לא אחזור, פשוט כי ממש אין שום סיבה. חלפו עוד כמה שנים, ואז הבנזוג אמר שבא לו לנסוע לעיר של גאודי. בהתחלה הבעתי התנגדות, ואז אמרתי לעצמי 'נו טוב, נסיעה קצרה זה בסדר'. זו הייתה הנסיעה שגרמה לי להתאהב בעיר הזו, עד כדי כך שעכשיו מתחשק לי לחזור אליה ולבלות בה עוד כמה ימים.

למה זה קרה? איזה מקומות הפכו את הביקור בברצלונה לאטרקטיבי? ניסינו לפענח את זה יחד, הבנזוג ואני, וחייבים להודות שלא היה פשוט לבחור. לא כל מה שמוגדר כ'אטרקציה' אכן באמת שווה את המאמץ הכרוך בהגעה אליו (כן, אני מדברת על טיבידאבו), ולא כל אתר מספק חוויה מספיק שווה ומעניינת (פובלה אספניול, שבעצם מציג את כל אזורי ספרד ולא קשור דווקא לעיר עצמה).

ובכל זאת, לאחר דיונים ארוכים, הורכבה רשימת 10 הדברים שכדאי לעשות בברצלונה. לפני שאציג אותה, חשוב לומר שלפני כל ביקור בעיר כדאי לבדוק על איזה יום חג אתם נופלים, כי יש לא מעט כאלה בעיר הזאת, וחלקם מספקים חוויה ייחודית ולא בנאלית.

בעבר הייתי בעיר בזמן חגיגות לה מרסה (סוף ספטמבר) שבהן יוצרים מגדלים אנושיים בני כמה קומות. בפעם האחרונה, שהייתה בחודש אפריל, הגענו בזמן יום ג'יימס הקדוש. מישהו הגדיר את זה כ"יום האהבה" של הקטלנים, והמאפיין המשמעותי של היום הזה הוא שהגבר קונה לאישה פרח (ורד אדום ושני שיבולים קשורים בסרט), והאישה קונה לגבר ספר. באותו יום שדרות הרמבלה היו מלאות בדוכני ספרים ופרחים, וכמובן שלא ויתרנו על ההזדמנות להשתתף בחגיגה. למחרת היינו בכנסיית סנטה מריה דל מאר בדיוק כשנערכה שם חתונה, הראשונה ש'השתתפנו' בה מאז החתונה שלנו – המשך רומנטי מרגש לביקור.

ועוד דבר אחרון לפני התחלת הרשימה: לא תמצאו כאן את קאסה מילה, שנקרא גם לה פדררה, למרות שמדובר באתר מורשת עולמית. אני פשוט לא חושבת ששווה לשלם 19.5 יורו כדי לעלות לראות ארובות על הגג. הקומה שמתחת, שכלולה במחיר, לא בדיוק מעניינת. ובסך הכל, מספיק לעמוד בפינה שממול ולהתפעל מהארכיטקטורה של המבנה.

קדימה, מתחילים.

*

כוסות פירות חתוכים בבוקריה (יותר זול ממחנה יהודה, ובוודאי משרונה מרקט)

הבוקריה

בשוק של ברצלונה לא צועקים – לא 'רק היום, רק היום' וגם לא 'שתיים ב-10'. וזה קצת מוזר, כי אחרי הכל לברצלונאים יש טמפרמנט והם ים תיכוניים לא פחות מאיתנו. החוויה היא להתנסות כמה שיותר בטעמים מקומיים (לא חלזונות!). מאפים, לחמים, גבינות, שוקולדים, פרלינים ופוטיפורים, לצד פירות שמגיעים חתוכים וארוזים עם כפיות מפלסטיק. כלומר, מאפשרים לתיירים לחוות במיידית את מה שיש למטבח הקטאלני להציע, וזאת למרות שהשוק פונה קודם כל לברצלונאים.

ומה לקחת הביתה? מלחים שונים, שמני זית בטעמים, ואולי אחד מעשרת הסוגים של הפטריות המיובשות.

*

כמה זמן אפשר לבנות כנסייה אחת? סגרדה פמיליה

סגרדה פמיליה

מי שלא היה כאן בשנים האחרונות – אני הייתי לפני 11 שנה – יתפלא לגלות שבכל זאת הצליחו להתקדם עם העבודות של הכנסייה שתכנן גאודי לכבוד המשפחה הקדושה של הנצרות. כעת יש עיצוב פנים לכנסייה, וגם אם הוא דל, סופסוף אין תחושה שמסתובבים באתר בנייה. כלומר, עדיין שומעים ורואים את הפועלים, אבל לא בתוך החלל הגדול, שכוסה ויטראז'ים ואבנים צבעוניות. טיפ לשדרוג הביקור: אמנם זה מצריך תוספת תשלום, אך שווה לטפס על אחד המגדלים ולהשקיף על הכל מלמעלה.

*

אסתטיקה משובחת עוזרת לריפוי של החולים. בית החולים סנט פאו

בית החולים סנט פאו

לכאורה, מי רוצה לבקר בבית חולים בזמן טיול בחו"ל. למעשה, זה כבר לא מתפקד כבית חולים אלא כמרכז מחקר, ובכל מקרה זה אחד המתחמים הכי יפים שראיתי ever. הבן אדם שעיצב את 26 המבנים, לואיס דומיניק אי מונטאנר, האמין שהחולים יירפאו טוב יותר לא רק בזכות אוויר צח אלא גם בזכות אסתטיקה צבעונית ונעימה מול העיניים. לא בטוחה עד כמה הוא צדק, אבל מה שבטוח כיף לבקר פה – לא לפספס את האולמות שבמבנה המרכזי.

בסיום הביקור אפשר לשבת במסעדה של המקום, מול החזית המרשימה של בית החולים (לשעבר, לשעבר). יש להם יופי של אוכל, גם אם הוא לא הכי זול בעולם. אפשר גם לשבת גם באחד מבתי הקפה המשקיפים על בית החולים, ושם כנראה יותר זול (אנחנו ישבנו במסעדה ולא רציתי לזוז משם שעתיים).

*

מוזיקה כייפית ומשחקי מים במזרקה של פלאסה אספניה

פלאסה דה אספניה

ביקור במונז'ואיק יסתיים ליד מבנה המוזיאון הלאומי של קטלוניה (פלאו נסיונאל), אשר למרגלותיו נמצאת המזרקה המרהיבה, הפעולת בסופי שבוע – עם מוזיקה ומפגן סילוני מים המוארים בשלל צבעים. זהו מופע חינם שמצליח להרשים, ולעתים גם להרטיב את הצופים. בקצה המרוחק מהכיכר ניצבים שני מגדלי פעמונים שנבנו כשער כניסה ליריד העולמי של 1929, בהשראת בזיליקת סן מרקו שבוונציה.

*

ספסל הפסיפס הארוך ביותר שראיתי אי פעם. בפארק גואל

פארק גואל

פעם אפשר היה לבקר פה בחינם ולהגיע מתי שרוצים, אבל בשנה שעברה הוחלט להפוך את פארק גואל למכרה זהב. הכניסה מוגבלת למספר אנשים בכל פעם, ולכן ממליצים להזמין כרטיסים מראש, והיא עולה 7 יורו. רק אחרי השעה שמונה בערב נפתחים השערים לקהל הרחב שאינו רוצה לשלם (וזמן קצר אחרי זה – השקיעה).

הפארק הוא פרויקט לא גמור של אנטוניו גאודי, כולל הכיכר המרכזית הכוללת 86 עמודים ושבה היא אמור לפעול השור. מעליה ספסל הפסיפס הארוך ביותר שראיתי אי פעם, וממנו נשקף נוף נהדר. בסמוך לכניסה נמצא מבנה שבו התגורר גאודי לפני שעבר לגור בסגרדה לה פאמיליה, והיום הוא משמש כמוזיאון – אם חשקה נפשכם לעמוד בתור לבית העמי ותמי הזה, אתם מוזמנים.

*

ארובות 'גלידה' על הגג של פלאו גואל

פלאו גואל

שש קומות למשפחה אחת – זה הארמון שתיכנן גאודי למשפחת גואל ב-1889. מלבד מגורי המשפחה, שימש הארמון גם לאספות פוליטיות וקונצרטים. בקומה התחתונה ביותר יש מרתף לסוסים ולבהמות, אחר כך קומת כניסה מקורה, ומעל – מבנה שבמרכזו חלל גדול, המהווה מעין הכלאה בין טרקלין וחצר מרכזית. יש פה פינות נסתרות וכנסיות נסתרות מאחורי דלתות ענק, שפע של מעברים וקווים מוזרים.

למרות שכל הביקור הוא אטרקציה אחת גדולה, הכי מרשים בעיניי הוא הגג – עם ארובות ה'גלידה' הצבעוניות שלו, שעושות טוב על הלב. ואגב, גם כאן כדאי להזמין כרטיסים מראש.

*

לראות את הפלא מקרוב Photo: FCB official site

קאמפ נואו

אין אירוע כדורגל שווה יותר ממשחק של ברצלונה, אלא אם אתם אוהדי ריאל כמוני. בכל מקרה ביקור בקאמפ נואו הוא חוויה, גם אם זה לא בזמן משחק, אלא כחלק מהביקור במוזיאון הקבוצה. ואם מתאפשר לכם לראות את מסי משחק, זו חוויה שווה על אחת כמה וכמה. כרטיסים לסיור באצטדיון ובמוזיאון של בארסה.

*

רובע שיקי באווירה משוחררת. בורן

רובע בורן

לרובע הזה שבעיר העתיקה מומלץ להגיע בסופשבוע, שבת או ראשון, כיוון שאז הסמטאות מלאות חיים, המסעדות ובתי הקפה הומים, וחנויות הבוטיק מציעות פרלינים שווים או פריטי אופנה במחירי מציאה. איך שלא יהיה, מדובר ברובע שיקי, האווירה היא כייפית, משוחררת, עושה טוב על הלב, כל מה שברצלונה יודעת לתת למי שבא אליה באהבה.

*

מופת של אקוסטיקה ואסתטיקה Photo: Palau de musica official page

פלאו דה לה מוסיקה

אחד האולמות המרשימים ביותר, לא רק בזכות האסתטיקה אלא גם בזכות ההשקעה באקוסטיקה. מדובר בתכנון מחושב עד לרמת החורים במושבים, פעם זה היה נדיר והיום זה נכנס ליותר ויותר מקומות. אבל מעל הכל מאפיל – כלומר מאיר – פעמון הזכוכית הענק, העשוי מקילוגרמים רבים של ברזל וזכוכית. אגב, מי שתכנן את המקום הוא לואיס דומיניק אי מונטנאר, אותו אחד שאחראי לבית החולים סנט פאו. ואגב2, דיוויד ברוזה ואחינועם ניני הופיעו כאן.

קחו בחשבון שניתן לבקר רק בסיור מודרך (אלא אם אתם מגיעים להופעה כמובן), צריך להזמין כרטיסים מראש, הם עולים 18 יורו ואסור לצלם. הפרטים המלאים כאן.

*

תצפית מגובה 60 מטר. עמוד קולומבוס

עמוד קולומבוס

הבסיס גדול, מרשים ומשדר עוצמה, ולו רק בגלל שבארבע פינותיו נמצאים אריות ענקיים. אבל העמוד עצמו צר וגבוה, וכשעולים לקצהו העליון – עניין של 60 מטר – ניתן לחוש כי הוא לא בדיוק יציב (אני לא חשתי בכך, הבנזוג כן, והבחור שמפעיל את המעלית ניסה לשכנע אותנו שמה שגמיש לרוח לא יכול להישבר).

העמוד, שמראשו נשקפים הנמל וגם שדרות הרמבלה, שלא לדבר על סגרדה פמיליה ועל ארובות הגלידה של ארמון גואל, נבנה ב-1888 לכבוד היריד העולמי שנערך בעיר באותה שנה. ולמה זכה קולומבוס לכבוד? כי באותם ימים הקטלונים עדיין האמינו שהוא בן עמם.

*

הרשימה המשנית:

הרמבלה – השדרה המרכזית בעיר, שסביר שתגיעו אליה בדרך לאחת האטרקציות, ולכן לא צריך לפנות בשבילה זמן מיוחד.

הנמל – למי שחובב כלי שייט גדולים, או רוצה לבקר באקווריום, או לעשות שופינג בקניון הענק.

קאסה באליו – זה מבנה שמגיעים אליו בעיקר כי 'צריך' וכי הוא 'נחשב', אבל האמת היא שאם אתם לא אדריכלים או מעצבי פנים, אפשר להסתפק במבט מבחוץ. (הבנזוג משוכנע שזה אתר חובה).

הרכבל למצודה – חוויה חביבה, תלוי בני כמה אתם.

הקתדרלה – המבנה הדתי החשוב של העיר, לא מצאתי בו אלמנט ייחודי לעומת קתדרלות גותיות אחרות.

שער הניצחון – והם בכלל לא ניצחו אף אחד. סתם התחשק להם לבנות שער.

פארק סיטודלה – לכאן שווה לבוא בסופי שבוע, כשיש דוכני מתנות ומזון, או לעשות פיקניק עצמאי ביתר ימות השבוע.

מוזיאון פיקאסו – לחובבי האמן המשוגע הזה.

* כל התמונות בפוסט צולמו על ידי, אלא אם צוין אחרת.