מה תרצו להזמין? [על הקולינריה החדשה בירושלים]

בשנים האחרונות פורחים אירועי התרבות בירושלים, ובחודשים האחרונים פורחים מקומות האוכל החדשים ברחבי העיר. למרות שכבר צברנו לנו מקומות "ישנים" ואהובים, החלטנו לגוון קצת ולצאת לבדוק מה מתחדש בתחום הקולינרי. אחרי שנים של סטגנציה בעיר, יש עכשיו הרגשה שכל הזמן קורה משהו, כולם נמצאים בתנועה, כמעט קשה להדביק את הקצב.

ברוב המקומות נכונה לנו חוויה מעניינת, במיעוטם סברנו שעדיין נדרש שיפור, ולאחד מהם לא זכינו להיכנס, כי המארחים טענו בטלפון שאין צורך להזמין מקום מראש, וכשהגענו היה מלא ואף אחד לא התעניין בנו. בכל מקרה זה היה מסע שהוא חוויה: השפים הירושלמים מצליחים להמציא המצאות ופטנטים, ולהוכיח שלא רק לאסף גרניט יש מה להציע. בינתיים אנחנו כבר אוספים מידע על החידושים הבאים – כמו שער הדולר, גם אנחנו מתעדכנים כל הזמן. נקווה שבניגוד אליו, אצלנו יהיו רק עליות.

*

ג'קו'ס סטריט

כתובת: השקמה 6, אזור מחנה יהודה

מתי נפתחה: אפריל 2013

מה יש פה עכשיו: מסעדת שוק שמחה ואותנטית, עם מוזיקה בהתאם. הבעלים הם רפי רביבו, יותם ניסים והשף זכאי חוג'ה (ג'קו זה הכינוי שלו, ועל שמו המסעדה). חוג'ה הוא כורדי משודרג: אצלו תמצאו  רביולי חמוסטה וגם ריזוטו כורדי. איך הגדיר מישהו את התפריט: כשר אבל לא משעמם.

יש בג'קו'ס 70 מקומות ישיבה רגילים, ועוד 17 על הבר. מקום לא קטן מדי ולא גדול מדי, מעוצב לפי טעם אישי שתואם את שם המקום (הרבה שלטים כחולים של שמות רחובות). התיישבנו למעלה, בקומה השנייה, והשקפנו על שמחת החיים שלמטה.

המנות שלנו: יחד עם השתייה קיבלנו (ללא תשלום) לחם ומטבל שהיוו פתיחה מצוינת. מסיבה כלשהי במטבח התעכבו מאוד עם המנות שלנו, אז בינתיים הגישו לנו פתיחים של עלי אנדיב, פרוסות סלק בבלסמי, אספרגוס ופטל. הבנזוג לא אוכל ירקות, אז אני הרווחתי (אנדיב גם אני לא אוכלת). אחר כך הביאו לנו משקאות אלכוהוליים, גם כפיצוי. שוב שכחו שהבנזוג אמר שהוא לא אוכל ירקות ופירות, אז יצא שרק אני נהניתי מהדרינק וקוביות האבטיח שבתוכו.

לבסוף הגיעו המנות: לי ניוקי עם רוטב עגבניות קטיפתי, אספרגוס ועוד דברים טובים, ולבנזוג פיש אנד צ'יפס בלי צ'יפס אלא עם ניוקי מטוגן קלות. שתי המנות היו מוצלחות מאוד. מכיוון שלא לקחנו ראשונות, הרשנו לעצמנו לקחת קינוח אחד – עוגת דבש חמה עם קרם פטיסייר וקרמל, ומעליה סורבה וניל עם עוגיית אגוזים ושקדים. קינוח מאוד מורכב, ההשקעה ניכרת, הנגיעות מזרחיות, והטעם בהתאם: פשוט מצוין.

שורה תחתונה: למרות שהמנות העיקריות התעכבו, הייתה לנו חוויה מצוינת באווירה טובה. עד סוף הערב שכחתי מהיום הקשה שהיה לי בעבודה ומהפקק הנוראי שעמדתי בו. וזו נראית לי ההצלחה העיקרית של ג'קוס סטריט: המקום סיפק לי חוויה שבזכותה אני זוכרת את היום הזה לטובה.

*

אדום החדשה

כתובת: מתחם התחנה החדשה

פתיחה: מאי 2013

מה היה פה קודם: תחנת רכבת, ואחר כך מתחם מוזנח, נטוש ועלוב

מה יש פה עכשיו: לכאורה, אדום היא לא מסעדה חדשה ולכן לא ברור מה היא עושה ברשימה הזו. היא קיימת כבר 13 שנה, והבעלים שלה מחזיקים גם בלבן, קולוני ואיטליה הקטנה. בחרנו בה כי השנה היא עברה דירה למיקום חדש שמפגיש אותה עם קהל חדש, ובהתאם נעשו שינויים בתפריט האוכל והאלכוהול, כולל כמה דרינקים על שם המלצרים הוותיקים.

המסעדה ממוקמת באולם גדול ומרשים, שכולל קיר יינות קצת נובורושי, בר מופרד מהאולם המרכזי ועוד חדר פרטי. בחוץ יש מרפסת גדולה עם מספר גדול של מקומות ישיבה. ביקרנו פה פעמיים: הפעם הראשונה הייתה ממש בשבוע הפתיחה, המקום היה די ריק, השירות היה מצוין. הפעם השנייה היתה בט"ו באב. אמנם לא הכינו במקום שום דבר רומנטי מיוחד, אבל המקום היה מלא והשירות עדיין היה מצוין (המלצרית שלנו היתה חדשה, ולכן לא היה עדיין שום דרינק על שמה).

בשתי הפעמים ישבנו בפנים, והיה די נעים למעט עובדה מציקה אחת: בכניסה התקינו דלת יפה, אולם כשיש רוח היא נטרקת פעם אחר פעם ומקפיצה את כל הסועדים. לא משהו שאי אפשר לפתור, אבל ב"אדום" אפילו לא חשבו להתנצל על חוסר הנעימות. כשכתבתי להם על כך בפייסבוק, הבטיחו לתקן. טרם הגענו לבדוק אם טופל (בכל זאת יש לנו תקציב מסעדות מוגבל, וזמן מוגבל לא פחות).

המנות שלנו: למנה ראשונה הזמנתי סלט עגבניות שרי עם מוצרלה, קרוטונים, זיתים שחורים וצלפים – שחמיצותם הרסה לי את המנה. המנה הגיעה עם לחם, והבנזוג היה הנהנה העיקרי ממנו. למנה עיקרית – פסטה שחורה מאבץ ולא מדיו, עם זוקיני, עגבניות שרי מיובשות (לא טעימות, העפתי הצידה) ומיני-צנוברים בשמן זית. למעט העגבניות, מנה מעניינת וטעימה. הבנזוג הזמין שייטל ביין אדום ופירה, והיה מבסוט למדי (גם מהקוקטייל שלו, דולביני וויסקי סאוור עם קצף חלבון). ההיילייט היה הקינוח, מעשה אמן ממש – מוס שוקולד וחמאת בוטנים עם קראנץ' נוגט ושברי שקדים קלויים (42 שקל).

שורה תחתונה: אנחנו מתכננים "שינוי ייעודי כספים בתוך מסגרת התקציב", לטובת הביקור הבא.

*

טורא

כתובת: ש.א. נכון 2, משכנות שאננים

מתי נפתחה: מאי 2013

מה היה פה קודם: עד שנת 2000 פעלה פה מסעדת "משכנות שאננים".

מה יש פה עכשיו: המסעדן איציק אנקונינה והשף בני אשכנזי פתחו את TOURO (מבטאים טורא) מול חומות העיר העתיקה. המסעדה נקראת על שמו של יהודה טורא, נדבן יהודי אמריקאי שתרם לבניית השכונה, משכנות שאננים. המקום מוגדר כ"מסעדת שף ים תיכונית", ויש בו כיסאות ל-120 סועדים, מתוכם 70 בפנים.

המנות שלנו: התחלנו עם לחם הבית ושני מטבלים מוצלחים של קישואים ושל פסטו פטרוזיליה,. הבנזוג  בחר למנה עיקרית פרגיות בגריל ברוטב קוקוס עם ניוקי (אפונה ובטטה יצאו בחוץ מטעמי אלרגיה), מנה שהוא מגדיר כטעימה מאוד ומיוחדת. אני בחרתי בשתי מנות ראשונות – קציצות פראסה וקרפצ'יו פטריות עם רכז רימונים, טחינה גולמית, שקדים, בצל, סלק, שרי ובזיליקום (בקשתי בלי סלרי ובלי רוקט). שתי המנות ראויות יותר לתואר "מנות פתיחה", אבל כמה קטנות, ככה טעימות.

הקינוח, קרם שוקולד אפוי עם גלידת רום, פולי קפה, מקרון ברנדי, רוטב פטל ושקדים, היה בין הטובים ביותר שאכלתי בשנה האחרונה. לצדו הזמנתי אמריקנו, וחייבת לציין שאני מאוד מעריכה מסעדות כשרות שמבינות שאפשר להגיש אמריקנו, פשוט בלי חלב – זה לא קורה הרבה בירושלים.

שורה תחתונה: אל תשכחו להזמין שולחן צמוד לנוף.

*

אספרנסה

איפה: חטיבת ירושלים 14, יריד חוצות היוצר (צילומים: הבנזוג ואני)

מתי נפתחה: יולי 2013

מה היה פה קודם: הקומה השנייה של מסעדת אקליפטוס.

מה יש פה עכשיו: מסעדה עם נוף מהמם שקשה להתחרות בו. הצנטרום של תחושת החו"ל הירושלמית. מצד אחד מגדל דוד, מצד שני טחנת הרוח של משכננות שאננים, למטה המזרקה של פארק טדי, במרחק מה מלון המלך דוד, ושדרות ממילא. ובין כל אלה מנשבת רוח נעימה ביום קיץ לוהט. עם זאת חייבים לציין, שהעיצוב הוא של בית קפה זרוק, ולא של מסעדה, אז מי שדברים כאלה חשובים לו, שייקח אותם בחשבון.

המנות שלנו: למנה ראשונה בחרתי בכרובית בטחינה, אולם בהעדר חומר הגלם הזה, בחרתי בהמלצת המלצר בפטריות ממולאות בגבינות ועשבי תבלין, על מצע פסטו שמנת (38 שקל). המנה הייתה פשוט מצוינת, לא חושבת שהייתי יכולה להצליח במידה כזו עם הכרובית. הבנזוג בחר בהמלצתי מנה ראשונה של מיקס דגים מטוגנים בבלילת בירת חיטה (46 שקל). לאור המאבק שלו באידרות, חשתי מעט אשמה.

מכיוון שזה היה יום חם, החלטנו לא להזמין מנות חמות, אלא ללכת על הכריכים/טוסטים – סלמון מעושן לו (46 שקל), וחלומי-שמנת לי (42 שקל). מסיבות שונות הכריכים התעכבו, ובינתיים קיבלנו סורבה טעים ומרענן. בדרך כלל נהוג להגיש את הסורבה בין מנה למנה רק במסעדות יוקרה, וחבל. זה בהחלט תורם לרענון החך, גם אם המנה הבאה שלך היא בסך הכל טוסט. לבסוף הגיעו הכריך והטוסט, בליווי סלט ארוגולות ועלים למיניהם. איך אומרים: לא נגענו. מה שכן, כהמשך לפיצוי על הזמן שחלף בין הראשונה לעיקרית, קיבלנו שיפודי חלומי שהיו בדיוק כמו שמצפים מהם: מעוררי תיאבון. אז אמנם הם הגיעו בסוף הארוחה, אבל כאמור הבנזוג נאבק עם הדגים בהתחלה, כך שעדיין היה לו תיאבון.

שורה תחתונה: ולו רק בגלל הנוף, שווה לבוא.

*

ברדק

כתובת: פינה של ז'בוטינסקי ודוד המלך (כתובת רשמית: קרן היסוד 38)

פתיחה: יוני 2013

מה יש פה עכשיו: המקום מתמחה בפיצות ובבירות, אם כי יש מעט ספיחים אחרים. בלי קשר לעובדה שבשבוע שבו הגענו חגגו בעיר את פסטיבל הבירה, הציעו לנו מייד בהתחלה ארבע בירות לטעימה – שפירא, אלכסנדר, נגב ולף בראון מחבית. הכי מצאה חן בעיניי הלף, הבנזוג בחר להזמין פיינט נגב. נאמר זאת כך: הטעימות פלוס הבירה עשו אותו קצת שיכור, וזה היה חמוד.

מבחינה עיצובית, למקום יש בר נחמד ומואר עם כתובות, וממול – קיר שכולו שלטי רחובות כחולים, ממש כמו בג'קו'ס סטריט. שאלנו, ואין קשר בין המקומות, או בין הבעלים. למען האמת המלצרית אמרה שזה המקום היחיד של הבעלים, ומה שאני מצאתי הוא שהם גם הבעלים של קפה ג'ו הצמוד, והיו זכייני ג'פניקה בעיר הקודש. ישבנו על הבר והשקפנו על הרחוב, נהנינו מהבירות עד שהאוכל הגיע.

המנות שלנו: לכל אחת מהפיצות יש שם של שכונה ירושלמית. אני לקחתי את קטמון, והבנזוג לקח את הרובע (היהודי?). בשתיהן אין רוטב עגבניות, ובשתיהן כן יש סוג של קרם שום. אני סבלתי מהשום, הבנזוג נהנה. בסוף לקחנו קינוח – פיצת שוקולד וחלבה שהייתה פשוט מעלפת.

שורה תחתונה: מקום שכולו סבבה וכיף, נשמח לבלות בו שוב.

*

מנטרה

כתובת: חצר פיינולד

פתיחה: מאי 2013

מה היה פה קודם: מסעדת אדום, שעברה למתחם התחנה

מה יש פה עכשיו: למנטרה יש מיקום מצוין, שנותן תחושה של אותנטיות. הבעיה היא שבדרך אליה קפצו עלינו לפחות ארבעה בחורים צעירים עם תפריטים למקומות אחרים. למי שלא רגיל לשיווק הירושלמי הזה, העניין די מציק – מזכיר יותר את איסטנבול, ופחות את אירופה המערבית. כלומר: זה לא נותן הרגשה של חו"ל במובן הטוב של המילה.

צלחנו את הקופצים, ונכנסנו למנטרה. כמעט ולא שינו שם את העיצוב מאז ימי אדום העליזים. במקביל, כמעט לא השקיעו בתפריט מגוון – וזה מוזר כי מי שמופקד עליו הוא יעקב אלישע, שעבד בגיליז, במטבח של רמה בנטף וגם במסעדת קבלייר במשך ארבע שנים. אולי הוא התרגל לתפריט המצומצם שקבלייר יכולים להרשות לעצמם, אבל פה הדברים חייבים לעבוד אחרת. בנוסף לא השקיעו הבעלים, שהם אלישע וזוגתו, באתר אינטרנט או ביחסי ציבור כלשהם. גם לא הזמינו חברים של הבעלים למלא כמה שולחנות. התוצאה: המקום היה כמעט ריק לחלוטין, מלבדנו ועוד זוג אחד.

המנות שלנו: אני הזמנתי שתי מנות ראשונות – קרפצ'יו סלק עם פרמזן, גרעיני דלעת וגבינת עיזים לבנה; ולצד זה סלט לבבות חסה עם רוקפור ואגוזים. שתי המנות היו מצוינות, ויחד איתן קיבלנו לחם טעים ושמן זית-חומץ בלסמי. הבנזוג הלך על פילה עגל ברוטב יין אדום (אפשר היה גם לבחור ברוטב פלפלת) עם פירה ופוטטו (במקום סלט). גם הוא סבר שהמנה טעימה מאוד. שנינו מסכימים על כך שהמחירים לא זולים, אבל השירות קשוב, אדיב ונדיב.

האופציות לקינוח היו קרם ברולה, סופלה, מרקיז שוקולד, פנקוטה וסורבה (כל אחת 36 שקל) – שום דבר שלא פגשנו קודם, שום טוויסט שמצדיק בדיקה, ועל כן ויתרנו.

שורה תחתונה: חייבים להשתפר, אחרת לא יצליחו להשוות את השיא של אדום ולחגוג בר מצווה.

*

רגע מתוק

כתובת: יואל משה סלומון 16, נחלת שבעה

פתיחה: ינואר 2013

מה יש פה עכשיו: בית קפה הונגרי שבו העיצוב כולו מושתת על סממנים הונגריים ו/או ירושלמיים, שילוב שנותן הרגשה ביתית. ממש התחשק לי שיירד גשם כדי שנוכל להתבונן בו דרך החלון, אבל זה היה ערב קיץ לא קריר במיוחד. על השולחנות היו מפות משובצות, ועליהן הניחה המלצרית פלייסמטים מנייר. גם זה תרם לאווירה הנעימה והלא מחייבת. לא צריך את כל ההו-הה כדי לשמח אנשים. התפריט צנוע יחסית: בלינצ'סים מלוחים, בלינצ'סים מתוקים, מרקים, מעט מאפים וקינוחים.

המנות שלנו: אני הלכתי על בלינצ'ס מלוח עם גבינות, והבנזוג לקח כופתאות גבינה. שתי המנות היו לא גדולות, תומחרו באופן סביר, והכי חשוב – הן היו טעימות ומשביעות. הבנזוג מבקש לציין שהטעם היה קצת "מאתגר", כלומר לא בנאלי.

שורה תחתונה: אשמח לחזור לשם שוב, בכל פעם שיתחשק לי משהו קטן ולא מחייב.

*

גוסטו איטליאנו

כתובת: הל"ה 25, קטמון הישנה

מתי נפתחה: אפריל 2013

מה היה פה קודם: חצי מהסניף של שושקפה, בית הקפה הצמוד

מה יש פה עכשיו: התל אביבים מכירים את גוסטו איטלאינו בגרסתה הלא כשרה, ואילו הירושלמים מקבלים את השינויים ההכרחיים בתפריט כדי להפוך אותה לחלבית כשרה. בהיותי צמחונית הכשרות אינה רלבנטית לי. הגעתי עם כל הכוונות ליהנות – אחרי הכול, מסעדה איטלקית בשכונה נחמדה, מה יכול להיות רע. וגם למנהל המקום היה מבטא איטלקי, אז בכלל. כמונו כנראה חשבו עוד הרבה אנשים: כשהתיישבנו היה די ריק, אבל כעבור פחות משעה המקום הלא-גדול התמלא לחלוטין.

המנות שלנו: החלטנו להזמין מנה ראשונה אחת, שתי עיקריות וקינוח אחד. המנה הראשונה הייתה שני גלילי תפו"א עם גבינה כחולה, עטופים בפירורי לחם, ולידם בצל מקורמל. היה טעים מאוד, עד שגילינו שם שערה. אאוץ'.

המנה העיקרית של הבנזוג היתה פסטה פסטו פשוטה אך טעימה, ושלי – רביולי במילוי בטטה עם רוטב שמנת שכלל גם אגוזים. וגם קליפות אגוזים. אאוץ' 2. בגוסטו החליטו לפצות אותנו עם גלידה כקינוח – גלידה סתמית לחלוטין, כזו שהייתם קונים בסופרמרקט ולא בהרבה כסף. לא מה שציפינו.

שורה תחתונה: אולי מתישהו נשוב, ואולי לא.

*

בקרוב יתווסף לפוסט קפה פריז, שמחליף את רסטובר.