כבר מזמן לא כתבתי כאן על טיול בארץ, אפשר בטעות לחשוב שאני יושבת כל הזמן בבית. אז הנה טיול אחד, שהתרחש ממש אתמול (שבת), וכולו גן עדן לחובבי ארכיאולוגיה. איפה? לא בחיפו, אלא בתל גזר. ולא, זה לא בצפון. תעשו אחורה פנה, עלו על נתיבי איילון, פנו לכביש 431 וצאו במחלף נשרים. סעו עד כרמי יוסף (יישוב שעד עכשיו הכרתי רק בשמו, מודה), כנסו ליישוב, צאו ממנו ותוך דקות ספורות הגזר ואתם מתאחדים. אם יהיה לכם מזל, כמונו, תראו בדרך בז או שניים.
תל גזר הוא תל גדול שכולו ירוק בימים אלה, עם קצת פריחה של פרגים אדומים ופרחים צהובים קטנים. בתחומו ישבה אחת הערים החשובות ביותר בארץ ישראל בעת העתיקה – העיר גזר, ששלטה על דרכי הגישה ממישור החוף אל גב ההר. יש כאן כמה נקודות תצפית, ומכולן נשקף נוף עשיר. בכולן אמרנו לעצמנו, בפרפראזה על אריק איינשטיין ואורי זוהר: גזר במובן gezer או גזר במובן gazer?
*
קצת היסטוריה: גזר נוסדה לראשונה באלף השלישי לפני הספירה, בתקופת הברונזה הקדומה. פאסט פורווד רציני, ובאלף השני לפני הספירה, בתקופת הברונזה התיכונה, הוקפה העיר סוללת עפר ונבנו בה מגדל ענק, שער מרשים ואתר פולחני. בתקופת ממלכת ישראל בוצרה העיר מחדש, ונבנה בה שער עיר מרשים. העיר בוצרה פעם נוספת בתקופה החשמונאית.
על פי המסופר בספר מלכים, שלמה בנה את גזר כאחת מעריו החשובות: וְזֶה דְבַר הַמַּס אֲשֶׁר הֶעֱלָה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת בֵּית יְהֹוָה וְאֶת בֵּיתוֹ וְאֶת הַמִּלּוֹא וְאֵת חוֹמַת יְרוּשָׁלָם וְאֶת חָצֹר וְאֶת מְגִדּוֹ וְאֶת גָּזֶר… וַיִּבֶן שְׁלֹמֹה אֶת גָּזֶר וְאֶת בֵּית חֹרֹן תַּחְתּוֹן (מלכים א ט, 15, 17). כיום, ארכיאולוגים רבים מערערים על עוצמתה של ממלכת שלמה ומייחסים את הבנייה המרשימה דווקא למלכים מאוחרים יותר, בני המאה התשיעית לפני הספירה.
באופן קצת מקומם, הכתובת החשובה ביותר שנמצאה בתל – הכתובת העברית הקדומה ביותר המוכרת לעולם! – נמצאת היום במוזיאון הארכיאולוגי באיסטנבול. הכתובת מכונה "לוח גזר", היא מהמאה העשירית לפני הספירה, וגודלה המקורי 7 ס"מ על 11 ס"מ. בכתובת מצוינות עבודות החקלאות המתבצעות לאורך 12 חודשים, וקשה לי שלא להתעצבן מהעובדה שבכלל לא ידעתי שיש כזה מוזיאון באיסטנבול ולכן גם לא ביקרתי בו.
*
חדל עצבים, התחל טיול. השביל מסודר, והחיצים מכוונים אתכם לכל אורך המסלול המעגלי. מתחילים עם מרפסת תצפית, וממנה יורדים אל מפעל המים, המיוחס לתקופה הכנענית. מפעל המים הוא בעצם מנהרה ארוכה היורדת אל מפלס מי התהום. כיום רק חלקו העליון של מפעל המים חשוף, ואי אפשר להיכנס אליו, אלא רק להשקיף על פתח המנהרה עמוס היונים, ובאופן ספציפי – על יון שמחזר אחרי יונה אבל היא בורחת ממנו כנערה מאוהבת שמשחקת בלב אהובה.
אותנו זה קצת הפתיע, אבל היו בתל גזר לא מעט מטיילים. חלקם ישראלים, חלקם תושבי ישראל (לא מדברים עברית אבל מטיילים עם כלב) וחלקם תיירים עם מדריך פרטי. בתוך הקוסמופוליטיות הזו הרגשתי שאני קצת בסקוטלנד וקצת בשבדיה. התחשק לי לשכב על הגב, ולזמזם שיר. אבל האדמה היתה לחה מהגשם, ואני לא כמו המופרעים האלה שלא היה להם אכפת להתלכלך בבוץ.
פרט שיעניין רק משוגעים לדבר, כמוני: את החפירות בתל גזר החל ארכיאולוג אנגלי בשם מקאליסטר, שחפר פה בין השנים 1909-1902. הארכיאולוגיה כמדע הייתה אז בחיתוליה, והוא המציא שיטת חפירה מקורית שבה מחלקים את האתר ל"רצועות אורך". הוא חפר ברצועה הראשונה עד שהגיע אל סלע האֵם, ואת העפר שפך מחוץ לבור הארוך שנוצר. כשחפר את הרצועה הבאה, הוא שפך את העפר שהוציא ממנה אל הבור שנוצר בחפירה הראשונה, וחוזר חלילה. כך הוא הצליח לערבל כמעט את כל התל ולגרום לנזק בלתי הפיך. בין המקומות היחידים שמקאליסטר לא פגע בהם, נמנה המגדל הענק שהגן על שער העיר לפני 4,000 שנה.
בהמשך השביל ראינו את החומה שחיברה את המגדל הכנעני לשער, ולאחריו עוד שער, מרשים יותר (בדפי המידע נכתב: שימו לב לאבני הבנייה – אבני הגזית הגדולות, לתעלת הניקוז שעברה מתחת למעבר השער, ולאגן הגדול מאבן ששימש כשוקת להשקיית בהמות המשא. אז שמנו לב). לא אלאה אתכם ביתר פרטי המסלול, עדיף לגלות אותו לבד. רק אומר שאם במקרה הפסל המנגן באמת ניגן כשהגעתם, תנו דיווח. כי עבורנו הוא לא הפליא.
*
הדבר שהכי מצא חן בעיניי בתל גזר, וכמובן עורר את סקרנותי הוא "הבמה הגדולה" – שורת מצבות אבן באוכף נמוך יחסית, שבמרכז התל. ספרנו עשר מצבות אבן חצובות בגדלים שונים, כאשר כמעט במרכז השורה נמצא אגן אבן מרובע. אומרים שתיאור כריתת הברית בין ה' לעם ישראל במעמד הר סיני, מזכיר את הממצא הזה: מצבות, אגן, ושרידי עצמות של קורבנות. הייתי מקדישה כמה חודשים מהחיים כדי לפצח את זה.
מקאליסטר מצא לא רחוק משם גם מערת קבורה ובה שלדי ילדים (השד יודע מה הוא עשה איתם). חופרים שהגיעו למקום עשרות שנים אחריו מצאו בסביבת ה"מצבות" שרידי עצמות שרופות של בעלי חיים, המעידות שהמקום היה ללא ספק מקום פולחן, מאמצע האלף השני לפני הספירה. בשלט שהוצב במקום נכתב שבאגן היו שמים את הדם של בעלי החיים. אתמול היו שם מי גשם, ועדיין לא יכולנו שלא לומר: איכס.
*
חזרנו אל הרכב, ונסענו במשך כמה דקות לעין ורד – לא מתאים לאנשים שמפחדים על הרכב שלהם. בעין ורד יש בריכה נחמדה, מוקפת עצים. כשהגענו חשבתי לבדוק האם יש שם דגים, כמו שיש בבריכות מעיינות במקומות אחרים בארץ, למשל בנחל שיח בחיפה ובמעיינות בירושלים. אבל מטיילים שהיו שם הסבירו לנו שזה לא מעיין, אלא בריכה שבה נאגרים מים שאחר כך נובעים שוב מהאדמה. אם יש מספיק גשם, הבריכה נשארת מלאה גם בקיץ. ועוד הם הוסיפו, שהמים שימשו במקור את רמלה העתיקה.
אתם ידעתם משהו על קיומה של רמלה העתיקה? גם אני לא. כל יום לומדים משהו חדש. גם על ההיסטוריה של ארץ ישראל, גם על ארכיאולוגיה וגם על המקומות שהרכב שלי מסוגל לעבור בהם אפילו שהוא לא ארבע על ארבע.
*
ועוד שתי תמונות:
הפסל המנגן שלא ניגן
מישהו יודע מה הצמח הזה?
