בעיניים של ג'וליה

After the Manner of Perugino, 1865, Julia Margaret Cameron © National Media Museum, Bradford / Science & Society Picture Library

 

כבר הרבה זמן אני חושבת על ג'וליה מרגרט קמרון, ועל החלוציות שלה. לא הרבה מכירים אותה, אבל זה רק בגלל שהיא פעלה בתקופה בעייתית מבחינה תקשורתית, ולא פחות מזה, מבחינת מעמד הנשים בכלל ובבריטניה בכלל. קמרון, שנולדה ב-1815, "מצאה את עצמה" רק בגיל 48 – בזכות מתנה שנתנה לה ביתה – ובכל זאת היא פורצת דרך אמיתית.

המתנה הייתה מצלמה. קמרון צילמה בה רק 15 שנה, ובכל זאת נודעת לה השפעה רבה על עולם הצילום עד היום. הצילומים שלה נחשבים איקוניים, כאלה שמנציחים את התקופה הוויקטוריאנית ושמעבירים בצורה הטובה ביותר את המסר שצילום הוא אמנות.

בצילומי הפורטרטים שלה היא הציגה גישה חדשנית, ועשתה זאת בכישרון רב. גם היום, כשמתבוננים בצילומים האלה, מוצאים שם עוד ועוד שכבות של משמעות. לצלם פורטרטים במאה ה-19 היה כמעט כמו לצייר פורטרטים מבחינת הייחודיות של התוצאה. בקושי היו אז צלמים, אז לפגוש צלמת, ועוד אחת שקוראת תיגר על הטכניקות המקובלות – בכלל היה נדיר. היום, כשאני מחזיקה מצלמה ביד, אני חושבת על ג'וליה. ועל כמה קשה זה לצלם פורטרטים.

Iago, Study from an Italian, 1867, Julia Margaret Cameron © National Media Museum, Bradford / Science & Society Picture Library

ההתחלה לא הייתה משהו: קמרון ניסתה לצלם חקלאי שכן, אך מכיוון שלא הכירה את שיטות העבודה, הצילומים לא הצליחו לה. היא שילמה לאותו חקלאי חצי כתר לשעה, ואחרי הרבה כתרים והרבה שעות היא הצליחה סופסוף להוציא תחת ידיה צילום שמצא חן בעיניה. אלא שבעוד היא מחזיקה את הצילום לייבוש בתחושת ניצחון, היא הצליחה שוב להרוס שם משהו, לשפשף את היד על הצד הלא נכון, והצילום נמחק. או כך לפחות היא מספרת.

זה נראה מוזר לציין זאת היום, אבל באותה תקופה זה היה יוצא דופן: לקמרון היו חמישה ילדים, היא גידלה עוד חמישה ילדים של אחרים ואימצה בת שמצאה ברחוב, ולמרות זאת היא לא טבעה בעבודות הבית אלא תבעה את מקומה בעולם. אנני לייבוביץ' של המאה ה-19 פוגשת את סימון דה בובואר.

Paul and Virginia – Julia Margaret Cameron 1864 * Victoria and Albert Museum London

אבל למה ללכת לדה בובואר, כשיש משהו קרוב יותר בבית: קמרון היא הדודה של ג'וליה ג'קסון, אימה של הסופרת וירג'יניה וולף. כמתבקש, היא צילמה את ילדי המשפחה: וירג'יניה, יחד עם אחיה פול. וירג'יניה אהבה את החיוניות שבה, והעריכה את העובדה שגם קמרון כתבה שירה ופרוזה לפני שצילמה. ובכל זאת, היא גם לעגה לה קצת: טוב שנטשה את ענייני הכתיבה.

Circe – Julia Margaret Cameron 1865 Victoria and Albert Museum London

השנה ציינו 200 שנה להולדתה של קמרון, ומשום כך ניתן לצפות כעת בלונדון בשתי תערוכות גדולות שמוקדשות לפועלה. הראשונה מוצגת במוזיאון ויקטוריה ואלברט, היא כוללת 100 צילומים, ותימשך עד ה-21 בפברואר 2016. לצד הפורטרטים שצילמה מוצגים גם צילומים מבוימים של בני משפחה, חברים ומשרתים, שהיא בנתה בסגנון תנ"כי. אגב, התערוכה היחידה שקמרון הציגה במהלך חייה הייתה בזכות המנהל המייסד של המוזיאון, סר הנרי קול. הוא גם העמיד לרשותה שניים מחדרי המוזיאון על מנת שישמשו לה כסטודיו.

Romeo and Juliet, 1867, Julia Margaret Cameron © National Media Museum, Bradford / Science & Society Picture Library

התערוכה השנייה "השפעה ואינטימיות" מוצגת במוזיאון המדע בלונדון, עד ה-28 במרץ. כאן מציגים את "אלבום הרשל", סדרה של 94 צילומים שלדברי המוזיאון, קמרון הגדירה כעבודה הטובה ביותר שלה. בתערוכה מוצגים גם מספר צילומים שצילמה בסרי לנקה – ארבע שנים לפני מותה עברה קמרון יחד עם משפחתה לציילון (סרי לנקה), ושם התלוננה שאין לה מספיק ציוד וחומרים לצילום, אבל בכל זאת הצליחה לייצר משהו. גם עדשות המצלמה שלה, האלמנטים היחידים ששרדו מהציוד שהיה ברשותה, נכללות בתערוכה.

Charles Darwin, Julia Margaret Cameron, 1868, printed 1875 (c) Victoria and Albert Museum, London

בינואר 1879 קמרון הלכה לעולם שכולו צילומי אווירה. המורשת הצילומית שלה עדיין חיה ובועטת, כפי שעולה משתי התערוכות, אבל לדעתי שווה לקחת ממנה עוד שני דברים. הראשון, היא לא פחדה להציב רגל נשית בעולם גברי, והיא לא הסתפקה במרחב הביתי אלא כבשה את מקומה הציבורי. היא פתחה דלת רחבה, וגם אם לקח להרבה נשים הרבה זמן לעבור דרכה, בסופו של דבר זה קרה.

והדבר השני הוא, שהיא המציאה את עצמה מחדש בגיל 48. היא לא אמרה "אני כבר מבוגרת מדי", ולא קיטרה על כך שהעולם שייך לצעירים. היא פשוט עשתה מה שמצא חן בעיניה ועשה לה טוב, והפלא ופלא, העולם זיהה את זה ותיגמל אותה. ללמדנו, שאין גיל מאוחר מדי לצאת מאזור הנוחות ולשנות את התמונה.

Julia Jackson – Julia Margaret Cameron 1867 * Victoria and Albert Museum London

Peace – Julia Margaret Cameron 1864 * Victoria and Albert Museum London