ארכיון תג: תערוכות בוגרים

תתחילו לאמן את המוח

תערוכות בוגרים הן תמיד בגדר הבטחה לעתיד טוב יותר: סוג של הזדמנות לפגוש את הכוחות היצירתיים החדשים של ישראל, אלה שאולי עוד כמה שנים נראה את העבודות שלהם במרחבים השונים. עכשיו יש לנו אפשרות לראות אותם במצבם הבתולי כמעט, לפני כל האילוצים והחיים המורכבים, וזה מסקרן.

ב-25 השנים האחרונות פועלת בחיפה מכללה לעיצוב ולתקשורת חזותית בשם תילתן – ולמרות הוותק, ולמרות שיש גוף שמפקח עליה מטעם האיחוד האירופי, לא נראה לי שרבים שמעו על המקום הזה. אולי זה מכיוון שהוא במרחקים, מה שנקרא, אבל את הטכניון כולם מכירים, אז זה לא תירוץ. בכל מקרה, זה קצת חבל, ואם אתם באזור חיפה בזמן הקרוב – ביום חמישי משיקים שם את תערוכת הבוגרים תחת הנושא " UI/UXלא רק מה שחשבתם". מתוך העבודות שיוצגו, בחרתי ארבע שמצאו חן בעיניי, ונראה לי שימצאו חן גם בעיניכם.

רחוב בצ'וקוטקה על פי עדליה ויינשטיין

מרחב תרבותי של עמים צפוניים בצ'וקוטקה / עדליה ויינשטיין

תכירו את צ'וקוטקה – מחוז אוטונומי בפדרציה הרוסית, שרוב שטחו נמצא מעבר לחוג הארקטי. יש בו יערות שמכסים 280 אלף קמ"ר, ויש בהם בעלי חיים כמו אייל קורא ואייל הצפון, דב גריזלי ודב קוטב, שועלי שלג וגם זאבים. לעומת זאת, במים יש למעלה מ-40 סוגי דגים, כך שמדובר בסוג של גן עדן לדייגים שאוהבים לקפוא מקור: החורף נמשך עשרה חודשים, בשיא הטמפרטורה היא מינוס 52. 67% מהאוכלוסייה מתגוררת בערים, כלומר הם כבר אינם מנהלים את אורח החיים המסורתי. וקצת פיקנטריה: האוליגרך רומן אברמוביץ' היה מושל מחוז צ'וקוטקה מדצמבר 2000 עד יולי 2008.

ויינשטיין עצמה נולדה וגדלה שם עד גיל 15, בעיר קטנה שנקראת ביליבינו. המטרה שלה ויינשטיין היא לספר לישראלים – וליתר דיוק, לילדים ישראלים – על עולם שהם לא שמעו עליו קודם לכן, ולעזור להם להכיר את תרבות העמים הצפוניים. היא עושה זאת באמצעות איורים ידידותיים, שמנסים לגרום לילדים להרגיש חלק מהחוויה של החיים במחוז הקפוא הזה.

למען האמת, לא רק הישראלים לא מכירים את צ'וקוטקה, כפי שמספרת ויינשטיין: "באביב הייתי בוורקשופ GGJ. פגשתי שם הרבה אנשים, וכשהתחלתי לספר על עצמי פתאום גיליתי שאף אחד אפילו לא שמע על צ'וקוטקה. בפרויקט ניסיתי להעביר חוויה אישית, ולהראות איך אנשים חיים שם בקור מטורף".

העבודה הראשית שלה כאן היא מפה מאוירת של מקום יישוב בצ'וקוטקה, והיא חלק מהספר "מה שלומך צ'וקוטקה". יש גם סדרת גרביים חמודות להפליא, וגלויות שאפשר לשלוח בדואר, כמו פעם, או לתלות במשרד ולחייך בכל פעם שמסתכלים על ילדי צ'וקוטקה כפי שהם משתקפים באיוריה של ויינשטיין. וזה, באמת, אחד הפרויקטים הכי חמודים שראיתי במסגרת תערוכות בוגרים.

בריאות המוח נחשבת לפקטור השני החשוב לבריאות הכללית, אחרי בריאות הלב. אבל עד כמה אתם דואגים למוח שלכם?

ארבעת האונות* – מסע לתוך המוח / אנה יגודין

בריאות המוח נחשבת לפקטור השני (37%) החשוב לבריאות הכללית, אחרי בריאות הלב (51%). אז אולי כדאי שנכיר אותו טוב יותר, ונדאג לתפקוד שלו – עד כמה שאנחנו יכולים, זאת אומרת. 4 האונות הן האונה הפריאטלית (הקודקודית), האונה האוקסיפטלית (העורפית), האונה הפרונטלית (המצחית),  והאונה הטמפורלית (הרקתית).

באמצעות העבודה שלה, שהיא סוג של פארק לימודי אינטראקטיבי, יגודין מפצירה בנו: אם אתם רוצים לחיות חיים מלאים יותר, לזכור לטווח ארוך יותר ולהיות יצירתיים יותר, חובה לאמן את המוח ולשמור על הכושר שלו. איך עושים את זה? פותרים חידות, משחקים משחקי חשיבה, לומדים דברים חדשים, וגם – עוסקים בפעילות גופנית, ומקפידים לישון ולאכול כמו שצריך. חשוב, חשוב ושוב פעם חשוב.

*בעברית נכונה צריך להיות ארבע האונות.

כמו תקליט שבור / טניה גרמן דבורקין

"והם חיו באושר ועושר עד עצם היום שבו הגיעה החסידה" – זה משפט ששומעים לא מעט, על המשבר שחל בזוגיות כשמתחילים להגיע הילדים. דבורקין, אימא בעצמה לשלושה ילדים קטנים, מזכירה לילות ללא שינה, לחץ, אחריות וחרדה שמשפיעים על שני ההורים, ועלולים לגרום לריבים והתרחקות. מטרת הפרויקט שלה הוא להעצים את תחושת הביחד והזדהות בקרב הורים צעירים.

את המסר שלה היא ניסתה להעביר בצורה הומוריסטית באמצעות סדרת תקליטים מעוצבים, שעטיפותיהם מציגות קשיים נפוצים מחיי היומיום של זוגות עם ילדים. בכל עטיפה אובחן הקשר בין ז'אנר מוזיקלי לקושי מסוים, וכל תקליט קיבל לוגו משלו. "בחרתי בתקליטים", היא מסבירה לי, "כיוון שחיפשתי משהו נוסטלגי, רטרו, משהו של פעם, שמשדר אווירה רומנטית וביתית. כל תקליט מציג בעיה שלכאורה נראית לנו כמשהו דרסטי, כשבפועל זה ממש לא ככה. המטרה היא להראות שכל הזוגות חווים קושי, ורוב הבעיות שלנו הן קטנות".

עוד עבודות של טניה אפשר לראות בדף האינסטגרם שלה, חפשו אותה בשם tanyaroman.

עוזרים לסביבה ומרוויחים פריט ייחודי שאין לאף אחד אחר. טראשיק של נועם משה
נועם משה עם העיצובים שלו לפרויקט הגמר. צילום: באדיבות תילתן

טראשיק / נועם משה

לסיום בחרתי פרויקט אחד שהוא שונה לגמרי. הפעם לא איורים ועיצובים, אלא פרויקט שנועד לגרום לאנשים להסתכל על פסולת באופן שונה, ולחשוף אותם לאפשרויות הגלומות בשימוש חוזר במוצרים קיימים – וזאת באמצעות קולקציית ריהוט מחומרים שנמצאו באשפה.

במיחזור כזה, מזכיר משה, אתה גם חוסך כסף, גם מועיל לסביבה (כמות האשפה הממוצעת לנפש ישראלית מוגדרת ב-1.5 ק"ג ביום. הנתון נשמע לי מוגזם), וגם משיג לעצמך פריט ייחודי שאין לאף אחד אחר. אז אולי לא הייתי יושבת על הכיסאות שבתמונה, אבל בהחלט בא לי על השולחן הקטן. בקיצור, יופי של פרויקט.

יצאתי לטיול בפיג'מה – על תערוכת הבוגרים של בצלאל

"כשנים ילבינו", תפארת דמארי. העבודה נבנתה סביב שיר שנכתב על הקירות המקיפים אותה

אולי זה המצב הביטחוני ואולי זו סיבה אחרת, אבל בפעמיים שבהן ביקרנו השנה בתערוכת הבוגרים של בצלאל (מתוכננת פעם שלישית) לא היו הרבה מבקרים בקומות השונות. לעתים היה נדמה שיש יותר חבר'ה צעירים שעובדים בהכוונת קהל, מאשר קהל. זה חבל, כמובן, כי מדובר בהזדמנות מרתקת לגלות את דור העתיד של העיצוב והאמנות בישראל.

קחו למשל את תערוכת הנעליים שנמצאת ליד הקפיטריה – יש שם דגמי נעליים שעיצבו סטודנטים ממגמת אופנה לאורך השנים. אחת הבוגרות שעבודתה מוצגת שם היא שלי סתת. שנים אחדות אחרי שסיימה את לימודיה, היא כבר הייתה חתומה על מותג הנעליים המצליח 'קאפל אוף'. לפני שבועיים היא סגרה מעגל, כשמונתה לראש מחלקת האופנה והצורפות בבצלאל. עכשיו היא תהיה אחראית על הכשרת הדור הבא. מעניין יהיה לראות מה ייצא משם.

בינתיים, אני מביאה כאן כמה עבודות שמצאו חן בעיניי מתוך הקולקציות של בוגרי המגמה בשנה הנוכחית. לא היה קל לבחור, ולכן, המדד, כמו תמיד בשנים האחרונות, הוא מה שיתפתי עם חברות וקולגות מהעבודה, כי רציתי לשמוע את דעתם(ן). כלומר, מה 'חזק' מספיק כדי להוציא החוצה. זה לא אומר שלא היו עוד דברים שאהבתי, אבל צריך לנסות להתמקד.

לפרויקט של שאדי מגלטון קוראים 'גניחה שקרית', והוא עוסק במושג מין – מין כדבר אלים, דוחה, מפחיד, ומנגד מין כדבר טבעי ויפה. הבגדים והאובייקטים שיצרתי מנסים לעורר דיון בנושא דרך המפגש שלהם עם הגוף. לדברי מגלטון, "הערכים הנוצריים עליהם התחנכתי, והדומיננטיות של הכנסייה בחיי, הובילו אותי לפרויקט זה. באמצעות החומרים, האובייקטים והסמלים, ובשילוב עם תנועה ואודיו, יצרתי דיאלוגים שונים בין החומר לגוף".

הקולקציה של ת'אייר ג'אבלי מורכבת מצורות גיאומטריות בסיסיות שהפכו לגזרות תלת ממדיות. מקורות ההשראה היו הצורות הגיאומטריות של קנדינסקי ומלביץ', והדמויות של אוסקר שלמר במופע ריקוד הבלט המודרני. מבחינת ג'אבלי, התוצאה היא מראה של גיבורי על עתידיים. לי זה נראה כמו הבגדים של שלגיה.

אי אפשר היה לפספס את תיקי הדפסת התלת ממד של זוהר פדלון, שנקראים ZAX. הם הודפסו במדפסת תלת ממד ביתית (!), אבל זה לא הפך את העניינים לפשוטים יותר. "התחלתי לחקור מחקר מעמיק ובו נחשפתי לחומרים, לקשיים ולמוגבלויות הקיימות בטכנולוגיה החדשה. מתוך המחקר והשינוי התפיסתי שעברתי, מצאתי פתרונות ופיתחתי שיטות שבהן אוכל לרתום את הטכנולוגיה לתהליך העיצובי יותר מאשר לתת לה להכתיב אותו. אני גאה להציג קולקציה שכולה השראה מהסביבה שלי, מתוך מבט אל העיר, דרך הצבעים, האנשים והחיים כפי שאני חווה אותם". ואני, באופן אישי, רוצה את כל התיקים האלה כולם. אבל הם לא עמדו למכירה בחנות האופנה.

'יצאתי לטיול לבוש בפיג'מה' מגדיר היטב את הקולקציה של גאיה הרטמן. מתוך בחינה של היציאה מהבית אל הרחוב, מהמקום הבטוח אל מקום שיכול להיות מנוכר, החליטה ליצור בגדים שנותנים תחושת יציבות וביטחון כאשר יוצאים בהם לרחוב. אלה בגדים העוטפים ושומרים (יותר מדי) על האדם שלובש אותם, עם קריצה גרוטסקית.

****

השפע בתערוכת הבוגרים של בצלאל הוא עצום, וככל שאני חושבת על זה יותר, כך ברור שלא אצליח להביא פה אלא את התמצית של התמצית. שלא מתחום האופנה, הספקנו להיות בתערוכות של מחלקת העיצוב הקרמי, העיצוב התעשייתי והצילום, ובחלק מהתערוכה של מחלקת האמנות. בין לבין עשינו הפסקות עם הסרטונים של מחלקת האנימציה (או בשם הרשמי: אמנויות המסך) – זה כמו מרענן חך בין מנות במסעדה, ולכן, חוויה שאני ממליצה לא לוותר עליה. מבין אלה שהספקתי לדגום, הכי שעשע אותי הסרטון "חדר מס' 18" של גיא שחף.

זו תמונה מלאה יותר של העבודה "כשנים ילבינו" של תפארת דמארי, שבוחנת את המושג 'פרח מוגן'. למעשה היא עושה השלכה להורות, ובוחנת את הדברים לא רק מתוך נקודת המבט שהייתה לה כילדה, אלא גם כמי שהיא היום, אימא. העלים בעבודה עשויים פורצלן, שרופים בשריפת חשמל גבוהה וצבועים בדיו אדומה. העבודה הזו הזכירה לנו עבודה דומה שראינו בג'ירונה שבקטלוניה, לפני כשנה וחצי, ובכל זאת היא הרשימה אותנו. בזמן שהתפעלנו ממנה עברה לידינו מישהי שהתעקשה 'לשחק' עם העבודה ולגרום לעלים לגעת זה בזה. בן זוגה העיר לה שזה עלול לפגום בעבודה, והיא השיבה "אבל ככה אני, חייבת לגעת". אותי זה עיצבן.

הקלידוסקופ של עדי פישר, שהוא למעשה שפע של צלחות פורצלן, מצטיין באסתטיקה מרשימה בהשראת בית סבתא. העניין הוא שהיא מוציאה את הפונקציונליות מהחפצים, והם משמשים רק בשירות הרגש. מי שהתרגש מהם במיוחד היה זבוב אחד, שבכל פעם נחת על עבודה אחרת. אלא שבפעם הראשונה שראיתי אותו, לא ידעתי אם הוא חלק מהעבודה שעליה עמד, האם זה זבוב פורצלן, או שהוא אמיתי. רק אחרי שלוש-ארבע תמונות, כשניסיתי להתקרב ולצלם גם עם הטלפון הסלולרי, קיבלתי את התשובה.

השתקפות שלי בעבודה של בת אל אלפסי, ילידת 1991, שעובדת עם עץ ומראות. לא בכדי עבודתה ניצבת בחלל המרכזי הפותח את התערוכה. היא הופכת את המתבונן לחלק מהיצירה, מה ש"מחפה" על המינימליזם שלה – נשאר מקום ל"אורחים". מערך הפסלים שבתערוכה מדמה עיר אימונים צבאית, המשמשת לתרגול מלחמה אורבנית, ומספקת הצצה לחזרה הגנרלית של המלחמה. במובן הזה, הצופה הופך לחייל, מצטרף לרגע לשגרת האימונים. אבל בניגוד לחיילים 'אמיתיים', הוא יכול להשתחרר מהר מאוד ולא צריך 'לטחון' שלוש שנים.

***

אגב, לא במקרה כתבתי בהתחלה שמתוכנן ביקור שלישי. בכל פעם אנחנו מגיעים לשעתיים או שעתיים וחצי, כי קשה לספוג כל כך הרבה, ולהקדיש את תשומת הלב הראויה, אם עושים הכול בפעם אחת. זה לא שהכול מרשים בעיניי, יש כמה דברים שנראים לי חוזרים על שנים קודמות או יותר מדי ניסיוניים ושוליים מכדי להיות מספיק מעניינים לקהל הרחב. אבל בשביל למצוא את הפנינים צריך סבלנות. וסבלנות, כבר אמרו זאת לפניי, היא הדרך הטובה מכולן.

 

תערוכת הבוגרים של בצלאל מוצגת בקמפוס האוניברסיטה העברית בהר הצופים. פתוח כל יום מ-10:00 עד 21:00. בשישי 4.8, שהוא גם היום האחרון, עד 15:00.

איך הולך?

הדגמים של טל קופמן בתצוגת האופנה של בוגרות בצלאל

הדגמים של טל קופמן בתצוגת האופנה של בוגרות בצלאל

הרבה אירועים ואנשים ראה מתחם מגדל דוד בעיר העתיקה של ירושלים, והשבוע זכה למפגן של יצירתיות והתלהבות, כשאירח את בוגרי מגמת אופנה וצורפות של בית הספר הגבוה לאמנות, בצלאל.

יכול להיות שפספסתי משהו, אבל אם אני לא טועה, אז בעצם רק בוגרות הציגו בערב הזה. לא מצאתי שם בחור אחד לרפואה, ולא ברור למה. הרי בארץ (ובעולם) פועלים לא מעט מעצבי אופנה ומעצבי תכשיטים. אז מה קרה בשנה הזו בבצלאל? ואולי זו מגמה של השנים האחרונות, ואני פספסתי אותה.

מפגשי עבר שלי עם עבודות הבוגרים בבצלאל התרחשו תמיד במתחם הקמפוס בהר הצופים, ועוררו בי קנאה לצד חשק ליצור משהו בעצמי. הפעם פגשתי גם את הבוגרים עצמם, שהיו מרוגשים כמתבקש – הרי זה יומם הגדול, נקודת השיא אחרי כמה שנות לימודים. זה העניק ממד נוסף להתרשמות – זו חוויה אחרת לראות את היצירה יחד עם היוצר, ולא במנותק ממנו.

לעתים החוויה הזו משמחת ומעשירה בידע, לעתים אתה מרגיש נבוך לדבר בחופשיות ולהעיר הערות על עבודות שפחות מוצאות חן. אבל כחוויה כוללת בלוקיישן הזה, בשילוב תצוגת האופנה שחתמה את הערב, מדובר באירוע עם עוצמה. השלם הרבה הרבה יותר גדול מסך חלקיו.

הנה כמה עבודות שתפסו את העין שלי, לפי סדר הצגתן במרחב:

IMG_4028

ניצן קריש – חולצה שהיא מודולרית, כלומר ניתנת לפירוק ולהרכבה באיזה עיצוב שבוחרים

Ksenya Builder

קסניה בילדר – שרשראות ענק בדוגמאות שונות. לא פשוט להסתובב עם זה באירוע, אבל למה לא, בעצם?

אמי פאנג, והתיק בעיצובה

אמי פאנג, והתיק בעיצובה

אמי פאנג – תיקי לטקס נוחים מאוד לשימוש, קלים לאחסון ונעימים למגע, אם כי מרגישים קצת כמו חלק פנימי של בלון

Dana Shapira

דנה שפירא – תכשיטים מסיכות צבאיות ודרגות. נוצרו בהשראת היותה 'ילדת בסיסים' – אביה איש צבא

IMG_4051

שירה אלעזר – תכשיטי פולימר שהודפסו מדפסת תלת מימד. למעשה מדובר בשיתוף פעולה שיצרה יחד עם שני דוקטורנטים לכימיה יישומית מגבעת רם, שהמציאו חומר שמגיב לחום ורשמו עליו פטנט. הטבעות שאלעזר יצרה מהחומר הזה משתנות במהלך היום, בהתאם למזג האוויר

Or Kolker

אור קולקר – נעליים משויפות מעץ, חלקן צבועות. אפשר לשבת, לא בטוחה איך הולכים איתן. במילותיו של דייב גהאן מדפש מוד: Try walking in my shoes

Elinor Amar

אלינור עמאר – פרויקט מחווה לעדה הדרוזית, שיצרה ילידת הכפר ג'וליס

מכאן והלאה, דגמים שמצאו חן בעיניי בתצוגת האופנה. שלוש המציגות הראשונות היו המוצלחות ביותר, ואחריהן מעט הבלחות – לא מספיק, לטעמי. לא היו לי ציפיות מהזן של Ready to wear, קשה לומר שזה תפור עליי, אבל אולי דווקא בשל כך הייתי שמחה לנסות ולהסתובב בכמה דגמים באירוע רשמי. שמות המעצבות לא הוצגו, וחבל:

IMG_4069

העיצוב הפותח של התצוגה – שירה מנור (ממש אהבתי!)

דגמים של ליטל ויצמן

עיצובים של ליטל ויצמן

IMG_4078

עיצובים עתידניים של אלכסנדרה רודשטיין

IMG_4126

העיצובים המתוחכמים של עירית נתיב

IMG_4141

העיצובים של מוריה אלינסון

%d בלוגרים אהבו את זה: