ארכיון תג: תנים

לייב אין רמת הגולן

עונת החלמוניות היא בחודשים אוקטובר-נובמבר, ואחד המיקומים הבולטים של הפריחה הוא רכס בשנית

עונת החלמוניות היא בחודשים אוקטובר-נובמבר, ואחד המיקומים הבולטים של הפריחה הוא רכס בשנית

אחרי חצי שעה של הליכה, התחלתי להתנצל: לא ידעתי שיהיו רק מעט חלמוניות, ושהן יהיו בחלק קטנטן מהמסלול. חשבתי שנראה הרבה יותר סתווניות, ושיהיו בצבע חזק יותר. התלהבתי יותר מדי מההבטחה למראות ייחודיים, שלא שמתי לב לאותיות הקטנות. גם לא ייחסתי מספיק חשיבות לכך שעוד לא ירד גשם ראשון, והכול עדיין צבוע בגוונים של חום. אם אתה רוצה לחזור, מבחינתי זה ממש בסדר.

הבנזוג הגיב בענייניות: חלק מהעניין זה לחוות את הטיול כמו שהוא. לא צריך ללכת רק על מה שמסעיר מייד. ממשיכים.

למען האמת, ממש קיוויתי שהוא יגיד שעושים "אחורה פנה". עם כל הכבוד להבטחות הפריחה ברכס בשנית, חשבתי שאפשר היה להסתפק בביקור של רבע שעה – כמו שעשתה המשפחה המורחבת שפגשנו שם – ולנסוע למקום אחר. כשכבר הגענו סופסוף לעין ג'וויזה ולחורבות הכפר הצ'רקסי שננטש ב-67', זה היה עוד יותר מאכזב. במעיין היו מעט מדי מים, והחורבות התגלו כבטון בלבד. שום קיר לבנים, או קיר בכלל, לא היה שם. שני סוסים חסרי בעלים וחסרי אוכף אכלו בשקט תחת אחד העצים, ומדי פעם הציצו עלינו. "עוד פראיירים הגיעו", דימיתי שהם מרכלים עלינו.

אחרי שהבנזוג צילם כמה ציפורי שיר ליד המעיין, ואני שכנעתי אותו לצלם אותי בין העצים, כדי שבכל זאת תהיה מזכרת, התחלנו את מסע הטיפוס למעלה (מי שמגיע עם שתי מכוניות, ממשיך עד לקיבוץ אלוני הבשן). בהתחלה היינו עסוקים בשיחה על כל אלה שהגיעו לראות את העגורים באגמון החולה, איזה בלגן ואיזו צפיפות, ככה זה בחגים. תוך זמן קצר יחסית, ראינו מולנו שוב שני סוסים חסרי בעלים וחסרי אוכף – אחרים, בצבעים שונים. ואז התחיל סרט הטבע שלנו.

שלושה צבאים בשביל רמת הגולן

שלושה צבאים ברכס בשנית, רמת הגולן

הצבאים עמדו ליד שני סוסים נטולי בעלים ונטולי אוכף

אחד הצבאים פתח במנוסה – אז עוד לא ידענו למה. מעליו: שני סוסים נטולי בעלים ונטולי אוכף

מכיוונם של הסוסים רץ משהו קטן ונמוך לעבר עץ סמוך. בשנייה הראשונה חשבתי שזה סייח, אך בזכות המצלמה זיהינו שזה צבי, שרץ לעוד שני צבאים שעמדו שם. משום מקום הגיע תן, נעמד והשקיף על כל החבורה. ואז הצבאים התחילו לברוח, והתן התחיל לברוח, ולא הבנו מה קורה.

חברי שבט חזירי הבר הראשון שפגשנו בשביל רמת הגולן

חברי שבט חזירי הבר הראשון שפגשנו ברכס בשנית

חזיר בר מהורהר. בטח התלבט מה יותר טעים, אתרוג או לולב, ואיפה משיגים הדס

חזיר בר מהורהר. בטח התלבט מה יותר טעים, אתרוג או לולב, ואיפה משיגים הדס

מה שקרה זה שמהצד השני התחיל לצעוד שבט שלם של חזירי בר. עשרה פרטים לפחות. מה שנקרא, נשים, גברים וטף. הם נעצרו לא רחוק מהסוסים, והחלו לאכול. הגם שהם כנראה לא הבחינו בנו, בכל זאת היה מרחק אווירי של 100 מטר, התלבטנו: מה עושים עכשיו? המשך המסלול שלנו עובר לא רחוק מהמיקום שלהם, ומה אם לא נבוא להם בטוב? מה אם הם יחשבו שאנחנו מאיימים עליהם? איך אני מסבירה להם שבשבילם עד חצי המלכות, רק שלא יעשו לי כלום?

בסופו של דבר חיכינו עד שהם סיימו לאכול, והמשיכו לנקודה הבאה שנראתה מרוחקת מהמסלול שלנו. בפעם הראשונה באותו יום נשמתי לרווחה.

הנשימה לא נמשכה זמן רב: תוך כמה דקות ראינו אותם שוב. הפעם הפריד בינינו לבינם סוס חמישי, בצבע חום כהה. הוא נראה כמי שאינו מוטרד כלל, אפילו לא זיכה אותם במבט, המשיך לאכול את העשב שלו. הייתי רוצה לומר ששאבתי ממנו ביטחון, אבל זו לא תהיה האמת: הייתי מאוד לא רגועה בגלל החלק של ה"טף", כלומר החזירים הקטנים שהוריהם ירצו להגן עליהם. שוב חיכינו עד שהשבט יאמר את דברו.

למרבה המזל, השבט חצה את השביל לצד אחר. תוך זמן קצר נשמעו יללות תנים נוראיות. למרות שמדובר היה בעלייה, הבאנו ספרינט לגדר השביל המפריד בין שני חלקי הטיול (כלומר את המסלול חוצה שביל עפר, ומשני צידיו הוצבו שתי גדרות שאותן יש לעבור). עכשיו, כשכבר היינו בצד ה"שני" הרגשתי גיבורה לומר: זאת רמת הגולן האמתית! ככה צריך לחוות אותה!

האם בזאת תמו הרפתקאות ספארי רמת הגולן? לא ממש.

אחד עמד ושמר, שלושה נעו בחופשיות. חבורת התנים בשביל רמת הגולן, קטע 7

אחד עמד ושמר, שלושה נעו בחופשיות. חבורת התנים בשביל רמת הגולן, קטע 7

אחרי שצילמנו בנחת סתווניות, הגענו לקרחת יער שבקצה שלה עמדו ארבעה תנים מדהימים ביופיים. התבוננו בהם: אחד עמד ושמר, שלושה נעו בחופשיות. אף פעם לא ראיתי חבורת תנים כזו, בצבע חום-אדום, כמו בסרט טבע של נשיונל ג'יאוגרפיק. לצערי, הסרט נגמר מהר: משום מה, הם ברחו. משום מה, תוך פחות מחצי דקה הגיע עוד שבט חזירי בר. שוב, גברים, נשים וטף. אולי היה גם נוער, מה אני יודעת. בכל מקרה, נאלמתי דום.

אולי עבור טיילי שביל רמת הגולן מדובר במופע שבשגרה, אולם עבורנו זו הייתה חוויה יוצאת דופן. לא נלאה בפירוט המשך העלילה, אך נאמר בקיצור: בחלוף כמה דקות הברחתי חזיר בודד ("את רואה!", פסק הבנזוג, "הם מפחדים ממך! את לא צריכה לפחד מהם"). בסיום המסלול, שהוא כאמור גם נקודת ההתחלה, עמדתי לקרוא את השלט שמסביר על המקום, על מנת לדעת האם כתוב בו איזה בעלי חיים עשוי המטייל לפגוש. סיימתי לקרוא, לא היה כתוב דבר בעניין, הסתובבתי אחורה, והופס, מאחוריי ארבעה חזירים חצו את הכביש. הבאתי ספרינט לאוטו. הבנזוג נשאר לצלם.

מתחילים לנסוע, אין נפש חיה באזור, תרתי משמע. הבנזוג מסמן לי לעצור – שבט חזירים הולך על ההר מימין לנו. ממשיכים, לפנינו חזיר חוצה את הכביש מימין לשמאל. נעצרתי מייד. הסתכלתי שמאלה: זכר ושני גורים היו מתחת לעץ שאליו הוא רץ. עכשיו הם היו ארבעה, ותוך שתי שניות כולם חצו את הכביש בריצה לצד השני, והצטרפו לשבט אחר. זה היה ממש כאילו אחד מהם בא לקרוא לחבר'ה המתבודדים לחזור, כי ממשיכים. שבט נוסף פגשנו ליד הטורבינות של רמת הגולן.

שבטים שבטים, גברים נשים וטף. חזיר בר ברמת הגולן

שבטים שבטים, גברים נשים וטף. חזיר בר ברמת הגולן

בכל חיי קודם לכן, במצטבר, לא ראיתי כזו כמות של חזירי בר. בוודאי שלא ביום אחד. הצירוף עם התנים והצבאים, כמו גם הסוסים המשוטטים נטולי הבעלים, יצר חוויה בלתי נשכחת (וזה בלי לקחת בחשבון פרפרים, לטאות, ציפורי שיר ואת הפרחים הייחודיים, כמובן). באתרים שבהם ביקרנו לא דיברו על חוויה כזו, בעיקר המליצו על חלמוניות וסתווניות שפורחות באוקטובר-נובמבר, וקבעו שזה ההיי-לייט. טיילנו הרבה בחגים האלה. כזה טיול – לא היה לנו.

האם התחלתי לחיות בשלום עם חזירי בר? לא ממש. הפחד יהיה שם גם בפעם הבאה. ובכל זאת, אני שמחה שהטיול הזה קרה לי, ושהבנזוג לא הסכים להצעה שלי לוותר על המסלול ה"משעמם". איך הוא אומר: אתה אף פעם לא יכול לדעת את מי תפגוש, ומה זה יעשה לך.

הכי יפה טבעי

יופי של חיפושית וסליל האהבה – חוויאר אסנר גונסלס דה רואדה (ספרד. צולם במדרונות הר הגעש טונגוראווה. אורכן של החדקוניות הוא מילימטרים ספורים בלבד)

יופי של חיפושית וסליל האהבה – חוויאר אסנר גונסלס דה רואדה (ספרד. צולם במדרונות הר הגעש טונגוראווה. אורכן של החדקוניות הוא מילימטרים ספורים בלבד)

 

'את מקנאה?', שאל אותי הבנזוג. 'בטח', השבתי, 'אבל זו קנאה חיובית'.

צלמי טבע משקיעים לעתים חודשים במעקב אחרי בעלי חיים שמרתקים אותם. הם בונים לעצמם מסתורים באמצע שום מקום. הם לובשים חליפות מיוחדות ונכנסים לתוך מי הנחלים כדי להשיג את הפריים המוצלח, ולא משנה כמה זמן זה לוקח ומה הטמפרטורה. לא רוצה לחשוב מה קורה כשהם צריכים לשירותים. המחשבה הזו שאתה עלול לפספס את הרגע שחיכית לו כל כך, היא קשה מנשוא. אבל כשמשיגים את הפריים, בטוחה שזו תחושת התעלות אדירה ששווה את הכל.

בתום הביקור בתערוכת צילומי הטבע במוזיאון ארץ ישראל ערכנו רשימה של כל הדברים שלצלמים האלה יש, ולנו אין: ציוד משוכלל מספיק (וגם ציוד צילום עמיד למים + ציוד צלילה), רצון ויכולת לקום מוקדם או להישאר בשטח מאוחר, כסף לממן טיסות ארוכות למקומות אקזוטיים, ידע בהכנת הסוואות וים של סבלנות על חשבון האפשרות פשוט לטייל. אנחנו אוהבים לצלם צילומי טבע, ויש לנו כמה לא רעים – שלטעמנו היו יכולים להשתתף בתערוכה הישראלית – אבל להעביר יום שלם בנקודה אחת, שלא לדבר על שבוע או חודש, גדול עלינו. לנו, אם לקצר ולהיות טיפה בוטים, יש קוצים בטוסיק.

טבע דומם - אדוין חיסברס (הולנד. טריטון הרכס צולם בתחילת האביב בחלדרלנד. חיסברס ישב בתוך הנחל, לבוש חליפת צלילה, והניע בעדינות את המצלמה השקועה במים עד שהייתה בדיוק מתחת לטריטון)

טבע דומם – אדוין חיסברס (הולנד. טריטון הרכס צולם בתחילת האביב בחלדרלנד. חיסברס ישב בתוך הנחל, לבוש חליפת צלילה, והניע בעדינות את המצלמה השקועה במים עד שהייתה בדיוק מתחת לטריטון)

זו השנה השנייה שאנחנו מגיעים לתערוכה הזו. מדובר בתערוכת צילום הטבע החשובה והיוקרתית ביותר מסוגה בעולם. היא מתקיימת זו הפעם ה-51 ביוזמת מוזיאון הטבע בלונדון ו-BBC, וכוללת כמאה תמונות שנבחרו בתחרות בינלאומית. בכל קטגוריה יש 3-4 תמונות שעלו לגמר ועוד אחת זוכה. מודה שלא תמיד הסכמתי עם בחירת השופטים…

בכלל, התחושה שלנו היא שבשנה הקודמת היו צילומים מרתקים יותר, כאלה שמשאירים אותך עם "וואו" רציני, ואילו כעת הצילומים הישראלים היו יותר מרשימים מהבינלאומיים. 3#תמונת טבע היא התערוכה המקומית – המוזיאון מקיים זאת הפעם השלישית תחרות בין צלמי הטבע בישראל. את חלקם אנחנו 'מכירים' כבר בשם, אבל תמיד יש הפתעות מעניינות. במיוחד אהבנו את הבחירה של עירית דרוב למקד את העדשה על הדוכיפת ולא על התן שמאחוריה, אלא רק להשאיר אותו בטשטוש. אהבנו גם את צילום התנים המשתעשעים בירקון בשעת בוקר מוקדמת, את הזיקית שטורפת שפירית (דניאל דנילוב), ואת הסנונית שחודרת דרך חור בעבודת אמנות (חואן טאפיה).

עבודה מבפנים - צ'ארלי המילטון ג'יימס (בריטניה. הצילום בוצע בפארק הלאומי סרנגטי בטנזניה. לא ברור לי איך לא זכה מקום ראשון בקטגוריה)

עבודה מבפנים – צ'ארלי המילטון ג'יימס (בריטניה. הצילום בוצע בפארק הלאומי סרנגטי בטנזניה. מתוך אלפי צילומים נבחר הפריים הזה. לא ברור לי איך לא זכה מקום ראשון בקטגוריה)

אז אם אתם חובבי טבע ומחפשים פעילות לחול המועד, התערוכה הזו היא בשבילכם. האוצרת היא גלי גור-זאב, ובכל הקסם הטבעי הזה תוכלו לצפות עד ה-31 באוגוסט 2016.

*

ללא שם - עירית דרוב (ישראל. תן זהוב צעיר אורב לדוכיפת בפארק הירקון. מקום ראשון בקטגוריית ציפורים)

ללא שם – עירית דרוב (ישראל. תן זהוב צעיר אורב לדוכיפת בפארק הירקון. מקום ראשון בקטגוריית ציפורים)

*

אימא חזרה – אשלי סקלי (ארה"ב. צולם בפארק הלאומי גרנד טיטון, ויומינג. קטגוריית צלמים צעירים, גילאי 11-14)

אימא חזרה – אשלי סקלי (ארה"ב. צולם בפארק הלאומי גרנד טיטון, ויומינג. קטגוריית צלמים צעירים, גילאי 11-14)

*

קרב ג'ודו - אנדריי גורקוב (הצלם הוא מרוסיה, אך הצילום של שתי לטאות הכוח השוקלות 150 ק"ג בוצע בפארק הלאומי קומודו שבאינדונזיה)

קרב ג'ודו – אנדריי גורקוב (הצלם הוא מרוסיה, אך הצילום של שתי לטאות הכוח השוקלות 150 ק"ג בוצע בפארק הלאומי קומודו שבאינדונזיה)

*

ללא שם – ולדימיר קוגן (ישראל. קוגן הגיע לפארק הירקון בשעת בוקר מוקדמת, הניח את ציוד הצילום על משטח צף, נכנס למים לבוש בחליפת דיג, ואז הגיע הפריים הזה)

ללא שם – ולדימיר קוגן (ישראל. קוגן הגיע לפארק הירקון בשעת בוקר מוקדמת, הניח את ציוד הצילום על משטח צף, נכנס למים לבוש בחליפת דיג, ואז הגיע הפריים הזה)

*

ללא שם - דניאל וינטר (ישראל. בחירת האוצרת בקטגוריית קונפליקט בין אדם לטבע. צולם באחת מבריכות הדגים בקיבוץ נחשולים. ייתכן שמקור הצבעים השונים הוא פריחה של אצות, מלח שהתייבש או גורמים אחרים)

ללא שם – דניאל וינטר (ישראל. בחירת האוצרת בקטגוריית קונפליקט בין אדם לטבע. צולם באחת מבריכות הדגים בקיבוץ נחשולים. ייתכן שמקור הצבעים השונים הוא פריחה של אצות, מלח שהתייבש או גורמים אחרים)

*

ללא שם - דניאל דנילוב (ישראל. זיקית ים תיכונית טורפת שפרירית באזור יער חדרה. דנילוב תיעד את הזיקיות שם לאורך תקופה)

ללא שם – דניאל דנילוב (ישראל. זיקית ים תיכונית טורפת שפרירית באזור יער חדרה. דנילוב תיעד את הזיקיות שם לאורך תקופה)

*

האמנות קמה לתחייה - חואן טאפיה (ספרד. סנוניות הרפתות חוזרות כל קיץ לקנן במחסן ישן בחווה של טאפיה. הוא תלה ציור שמן קרוע מול חלון שבור, שדרכו נוהגות הסנוניות להיכנס. שמונה שעות מאוחר יותר, בעזרת שלט רחוק, הוא הצליח לתפוס את הרגע הזה, כאילו הציפור פרצה פנימה מעולם אחר)

האמנות קמה לתחייה – חואן טאפיה (ספרד. סנוניות הרפתות חוזרות כל קיץ לקנן במחסן ישן בחווה של טאפיה. הוא תלה ציור שמן קרוע מול חלון שבור, שדרכו נוהגות הסנוניות להיכנס. שמונה שעות מאוחר יותר, בעזרת שלט רחוק, הוא הצליח לתפוס את הרגע הזה, כאילו הציפור פרצה פנימה מעולם אחר)

%d בלוגרים אהבו את זה: