ארכיון תג: שקנאים

תיק שקנאי

עשרות אלפי שקנאים מגיעים לישראל מדי שנה, רק מעטים נשארים לחורף / צילום: גלית חתן

עשרות אלפי שקנאים מגיעים לישראל מדי שנה, רק מעטים נשארים לחורף / צילום: גלית חתן

עמדנו ליד הגדר, חיפשנו בה את הפתחים המאפשרים להשחיל את עדשת המצלמה ולהתמקד בגיבורי השעה. מאחורינו הגיחו בני זוג עם כלב, ופנו היישר אל הצלם המקצועי בחבורה. "מה הזום של המצלמה, כמה היא יכולה להגדיל, אם אפשר לשאול", פנו אליו.

הלה לא נענה להם ברצון, משום מה. אפשר היה לחשוב שהוא ישמח להשוויץ או לשתף מישהו בחוויה שלו – האנשים שעמם הגיע ישבו בצד, ונראה שהם כבר מזמן שבעים מצילומיו ורק מחכים שהמשוגע לדבר יחליט שכבר "יש לו את זה", ואפשר יהיה להתפנות ולנסוע למסעדה הקרובה.

בסופו של דבר, ענה "זום אלף", ואני ומצלמת ה-35 זום שלי התביישנו בין חריצי גדר הברזל. "אפשר לראות תמונה, כדי להבין את הפרופורציה?", היקשה הבחור, ושוב נענה במין חוסר רצון שכזה, "קשה למצוא עכשיו אחת, צריך להעביר ולבחור". "לא משנה לנו איזו, רק כדי להבין", ניסה הבחור, ואיכשהו זה עבד. עדשת המצלמה הארוכה נשלפה מחור הגדר והצלם ככל הנראה מצא עבורם אחת – אין לי באמת מושג, כי הפסקתי לעקוב אחר הדו-שיח וחזרתי לעקוב אחרי השקנאים שלכבודם הגענו.

עם עדשה רצינית הייתם רואים אותם טוב יותר, אבל העיקר הוא להיות שם / צילום: גלית חתן

עם עדשה רצינית הייתם רואים אותם טוב יותר, אבל העיקר הוא להיות שם / צילום: גלית חתן

עוף שקנאי, חתוך את השמיים / צילום: גלית חתן

עוף שקנאי, חתוך את השמיים / צילום: גלית חתן

מצדי השני עמדו שתי נשים לא צעירות, ודיברו בלחישה על הרגלי החיים והתעופה של החבר'ה. "לי יש תיאוריה לגבי להקות", אמרה אחת לשנייה, אבל ברגע של רפיון לא טרחתי להמשיך להקשיב להן, וכך איבדתי אולי מידע חשוב.

המיקום: מאגר משמר השרון. אפשר להשקיף עליו ממצפור ויקר שנחנך לאחרונה ובחודשיים האחרונים הפך סופר-מתויר, ואפשר להתרחק לצד השני של המאגר ולעמוד בצורה נוחה פחות אבל להשקיף על השקנאים והקורמורנים הרבה יותר מקרוב. פה וגם שם זה בחינם, ומכיוון שלא נותרו בארצנו הרבה דברים חינמיים באמת, כדאי לנצל את ההזדמנות וליהנות (אם כי – אוטו הגלידה שלא היה שם לפני חודשיים כבר ניצב במקום בטוח בשבת האחרונה, עם השלט מאיר העיניים "כאן מכבדים אשראי". להלן: כאן גובים סכומים שמצדיקים אשראי).

שקנאי אוכל בממוצע ק"ג דגים ביום. מי ישלם? בנון ישלם? / צילום: גלית חתן

שקנאי אוכל בממוצע ק"ג דגים ביום. מי ישלם? בנון ישלם? / צילום: גלית חתן

לעומת זאת, ציוד צילום אינו עסק זול: המצלמה עצמה, העדשה, מכפיל העדשה, החצובה. מחירם של כל אלה יכול להגיע לאלפי שקלים, שלא לומר עשרות אלפי שקלים, מה גם שדרוש לפחות קורס צילום אחד או שניים כדי לדעת להביא לידי מיצוי את היכולות הטכניות. אבל בעיניי, הצלם יותר חשוב מהמצלמה: החוכמה האמתית היא שתהיה לך העין הנכונה.

ואחר כך, בסדר יורד, חשוב שתדע להגיע למקומות מעניינים מבחינה צילומית, שתהיה לך הסבלנות לחכות לרגע הנכון ולהישאר גם אחריו, שלא תתעצל לקום מוקדם ואולי גם שיהיה לך פרטנר מוצלח להעביר איתו את הזמן המת. אפשר גם, כמובן, פשוט לתפוס את הרגע. אבל מי שמשקיע כל כך הרבה כסף לרוב אינו משאיר דברים ליד המזל.

ההימור בקרב חלק מהמבקרים במאגר היה שהשקנאים מיצו את הקטע הישראלי, ועד סוף השבוע רובם יתחפפו מכאן לאפריקה (על צרות השקנאים תוכלו לקרוא כאן, וגם כאן). אבל כאמור יש גם קורמורנים, ואנפות לילה, ואנפות אפורות, ואנפות לילה, ושלדגים, ועופות דורסים, וגם מקומן של ציפורי השיר לא נפקד. צריך רק לאהוב את הטבע יותר מאשר את הגלידה, ולדעת להתבונן – שתי פעולות שהפכו מעט נדירות בימינו, וחבל, ביותר ממשק כנפיים אחד.

יש ערימה של חבר'ה על הגדה. מאגר משמר השרון / צילום: גלית חתן

יש ערימה של חבר'ה על הגדה. מאגר משמר השרון / צילום: גלית חתן

היו שלום, ותגידו תודה על הדגים. מאגר משמר השרון, צולם ממצפור ויקר / צילום: גלית חתן

היו שלום, ותגידו תודה על הדגים. מאגר משמר השרון, צולם ממצפור ויקר / צילום: גלית חתן

 

לפרוש כנפיים

רק מי שמוכן לעצור, להמתין, להתבונן – יתוגמל. שקנאי באגמון החולה

רק מי שמוכן לעצור, להמתין, להתבונן – יתוגמל. שקנאי באגמון החולה (כל הצילומים בפוסט הם שלי)

השיא צפוי להיות בנובמבר, כך הבטיחו לנו. משחק העונה, כלומר משחה העונה, יתרחש ממש כאן – באגמון החולה. אנחנו הגענו ממש בתחילת אוקטובר, ולכן היו במקום רק מאות בודדים של עופות מים – בעיקר עגורים – נראו ונשמעו בשטח. זה בסדר מצידנו: אנחנו כבר מכירים את המקום כל כך טוב, שאנחנו יודעים להיכן להסתכל ומה לחפש.

בכלל, בכל ביקור יש איזו הפתעה מעניינת. הפעם ראינו לראשונה דאה – עוף דורס ממשפחת הנציים, גוף לבן וכתף שחורה. בשנת 2011 זוג דאות קינן לראשונה באגמון החולה וגידל ארבעה גוזלים, ומאז המשפחה ממשיכה לגדול.

אם יש לנו בעיה עם אגמון החולה היא שהמחירים למבקרים קפצו פלאים. אולי זה כי באנו בסוכות, ואולי כי סתם החליטו שם על מדיניות חדשה. בכל מקרה, זה לא הפך את המקום לנקי יותר או מתוחזק יותר (ראינו לפחות ארבע חגורות בטיחות של אופניים זרוקות בשטח), אם כי עדיין מקפידים על צוות אדיב, מיומן, בעל ידע ובעיקר בעל אהבה לטבע. ומה יותר חשוב מזה.

אמר פעם מישהו שסבלנות היא הדרך הטובה מכולן, וזה נכון במיוחד כשרוצים לצלם ציפורים. רק מי שמוכן לעצור, להמתין, להתבונן – יתוגמל. יראה את יופיו של הטבע, ישאל עליו שאלות ויקבל תשובות. האחרים ימהרו אל רכב הגולף שלהם, שצריך להחזיר תוך שעתיים.

מצוי בכל יבשת, פרט לאנטארקטיקה. שקנאי

מצוי בכל יבשת, פרט לאנטארקטיקה. שקנאי

הידעתם? שקנאי הוא סוג יחיד במשפחת השקנאיים. עוף המים הגדול הזה מצוי בכל יבשת, פרט לאנטארקטיקה. וכידוע לי עוד מאז שההורים שלי היו לוקחים אותי לטיולים, ודואגים שאהיה עם כובע ואשתה הרבה, הם ניזונים מדגים שהם תופסים בעזרת השק שבתחתית מקורם, ולכן זהו שמם.

לחובבי הטבע ידוע על יותר מ-40 מינים של סנוניות

לחובבי הטבע ידוע על יותר מ-40 מינים של סנוניות

מי צריך עלים כשיש סנוניות

מי צריך עלים כשיש סנוניות

כשהבנזוג אומר "תראי, סנוניות" – הוא לא מדייק. יש למעלה מ-40 מינים של סנוניות. אבל אנחנו בכלל לא יודעים להבדיל ביניהן, וחוץ מזה פקח שעבר עם הג'יפ שלו לידנו אמר לנו לשים לב שיש שני סוגי ציפורים על העץ, ובכלל בלבל אותנו.

עץ האנפות באגמון החולה

עץ האנפות באגמון החולה

עוף חברותי החי בלהקות גדולות ליד מקורות מים מתוקים. אנפות באגמון

עוף חברותי החי בלהקות גדולות ליד מקורות מים מתוקים. אנפות באגמון

לא מזמן היה לנו ויכוח – בפארק איטליה זה קרה – מה יותר בנאלי, אנפה או בולבול. היא לבנה, הוא צבעוני. היא גדולה, הוא קטן. היא שתקנית יחסית, הוא מנעים את זמנינו בזמירות. אמנם לא הגענו לכדי הסכמה, אבל לפחות באגמון שמחנו לראות חבורת אנפות על העץ. ובדשא. ובמעוף משותף. שהרי מדובר בעוף חברותי החי בלהקות גדולות ליד מקורות מים מתוקים.

עגורים בדרך לשדה בוטנים. המטרה: לאפשר להם לנוח ולמלא את עתודות האנרגיה הדרושות להמשך המסע

עגורים בדרך לשדה בוטנים. המטרה: לאפשר להם לנוח ולמלא את עתודות האנרגיה הדרושות להמשך המסע

גאוות האגמון היא על פרויקט העגורים – שנועד למנוע נזקים בשטחי החקלאות ולצמצם את כמות האוכלוסייה החורפת בארץ, תוך שמירה על ערכי טבע (כלומר ללא פגיעה פיזית בעגורים). הפרויקט שומר על איזון עדין – על מנת שהעגורים ימשיכו בנדידה לאפריקה, יש לאפשר להם לנוח ולמלא את עתודות האנרגיה הדרושות להמשך המסע. יחד עם זאת יש למנוע שהייה ארוכת טווח על ידי מניעת מקורות מזון.

הפתרון: גידול בוטנים על שטחים נרחבים, ופחת הבוטנים שנשאר בשדות, מספקים לעגורים מזון זמין ועשיר לאורך כל חודשי הסתיו. באתר האגמון נכתב כי עלות הפרויקט היא 2 מיליון שקל, אך לא נכתב האם הכוונה לתקציב שנתי (אגב, לפני חמש שנים הסכום עמד על 1.5 מיליון שקל, נראה שהמחיר קפץ יותר מההתייקרויות במשק). מי מממן, חוץ משוכרי האופניים ורכבי הגולף? נו, את השאלות האלה נשאיר גם הפעם פתוחות, וניתן לתמונות לדבר.

* (כל הצילומים בפוסט הם שלי)

אגמון מוסיף המון

המסקנה החותכת ביותר שאני יכולה להביא מהביקור ב"אגמון החולה", הוא שהשם אגמון מטעה מאוד.

קודם כל, יש כאלה שלא יודעים מה ההבדל בין אגם החולה לאגמון החולה, ושאלה שני מקומות שונים.

שנית, רבים – ועד הסופ"ש האחרון גם אני הייתי ביניהם – טועים לחשוב שאגם זה גדול ואגמון זה קטן, ולכן ברור ביותר מי מהם הוא ברשימת החובה ומי ברשימת הרשות.

אז הרשו לי לגלות לכם סוד: אגמון החולה הוא אולי שמורת הטבע הכי גדולה שהיינו בה עד היום, והוא מקסים הרבה הרבה יותר מאגם החולה. אם לא תפחדו להוציא כמה שקלים, הוא גם ייתן לכם חוויה בלתי נשכחת, ללא ספק בטופ ליסט של השנה.

כמובן שבשביל שזה יצליח, צריך להתניע את האוטו ולצאת מהבית כבר עכשיו, או לכל הפחות בשבועיים הקרובים. שכן בימים אלה עונת הנדידה בעיצומה – ובאגמון נמצאים עשרות אלפי עגורים ועוד כמה מאות שקנאים. בין לבין אפשר לראות לא מעט לבניות, סיקסקים, שלדגים, אגמיות ועוד כמה חבר'ה מעופפים. בין העצים מרחפים עשרות פרפרים בצבעים כתומים-צהובים, ועל העשב אפשר לראות נוטריות רבות. כמעט בסוף, חולפים על פני הג'מוסים והחמורים. הטבע פשוט עוצמתי כאן, ואם מוסיפים את הרי הגולן שברקע, נו, כמה אני כבר יכולה להשתפך. פשוט מקסים.

הכניסה לאגמון עולה 3 שקלים בלבד, קודש לפרויקט העגורים המתנהל בשמורה. מדובר בפרויקט שנועד למנוע נזקים בשטחי חקלאות – בעיקר באמצעות גידולי בוטנים. אנשי השמורה מגדלים בוטנים על פני שטחים נרחבים, ופחת הבוטנים שנשאר באדמה מספק לעגורים מזון זמין ועשיר לכל אורך חודשי הסתיו והחורף. כך אין להם צורך לחפש מזון ביתר שטחי עמק החולה, ולהזיק לחקלאים האומללים שגם חייהם לא קלים. בנוסף, במהלך החורף תיפתח תחנת האכלה שבה יפוזר מזון לפי הצורך. עלות פרויקט הבוטנים + תחנת ההאכלה = 1.5 מיליון שקל.

על מנת לשלוט בכמויות ההולכות וגדלות של העגורים, מתנהל מחקר בהובלת קק"ל, החברה להגנת הטבע ושירות הייעור האמריקאי, שמטרתו להוביל לצמצום כמות האוכלוסייה החורפת. כמובן, ללא פגיעה פיזית בעגורים. למרות שלפעמים הם ממש נודניקים.

 

היכן יגור העגור

למחיר הכניסה מומלץ להוסיף 20 שקל, ולקבל משקפת ומדריך ציפורים. אבל העניין האמיתי הוא ליהנות מאחת האטרקציות – רכב גולף במחיר של 190 שקל, אופניים לשלושה אנשים ב-145 שקל, אפשרות לצרף עוד שניים ולהפוך את זה לאופניים לחמישה, או אופני שטח לכל אחד מבני המשפחה או החבורה. בכל מקרה, ההליכה ברגל היא האופציה הכי פחות מועדפת.

אנחנו לקחנו אופניים לשלושה – שניים מדוושים, אחד יושב באמצע. אני הייתי על ההגה. לפנינו היה שביל באורך של כ-10 ק"מ. מדי פעם היו נקודות עצירה בין העצים, שבהן ניתן היה לעשות פיקניק. בנוסף היו נקודות עצירה וחנייה, הצמודות למצפורים – בתי עץ המאפשרים להשקיף על הציפורים מתוך מסתור, כלומר בלי להפחיד אותן. בכל מצפור חיכה מדריך עם מצלמת וידיאו בעלת זום עצום. מה שכמובן הזכיר לי כמה עוגמה העובדה שאני כאן עם מצלמה פקקט ולא מצלמה מקצועית. אחרי שבאה חבורת סטודנטים לצילום, עם מורה שהוא צלם טבע מקצועי, ולכל אחד מהם היתה עדשה ענקית, בכלל הרגשתי פארשית.

על כל פנים, פעמיים בשנה חולפות באזור של האגמון כ-500 מיליון ציפורים, מספר מהמם ובלתי נתפס כמעט. גם לראות כמה אלפים, בשדות ובמים, זה מדהים. אז מיליונים… קשה לעכל. כעת זוהי תקופת העגורים – כ-100 אלף מהם עוברים בישראל בסתיו, רבע מהם חורפים פה ועושים רעש בלתי ייאמן. כאלה קשקשנים!

אבל הרשו לי להתעכב רגע על השקנאים המקסימים, שעברו לדעתי כמעט 20 שנה מאז שראיתי אותם מקרוב בפעם האחרונה. כבר כמה שבועות יש באגמון כ-300 שקנאים – עופות ענקיים שאוכלים 1 ק"ג דגים ביום. משקלם מגיע ל-12 ק"ג, מוטת הכנפיים מגיעה לשלושה מטרים. ממש כמו מטוס – או שהמטוס מחקה אותם – הם נוחתים במעגלים, ומוציאים את הגלגלים, כלומר הרגליים, ממש לפני הנחיתה (ראו תמונה בהמשך הפוסט). חלקם יעשו בחוכמה, יישארו פה לכל החורף, ויגידו לעצמם – בדיוק כמוני – אגמון שרי.

הנה קצת תמונות:

*

*

*

*

*

*

*

*

*

*

מוכן לנחיתה

*

נוטריה חמודה

*

האופניים שלנו

*

*

לעוף לעוף לעוף

*

פשוט נוף מקסים בלי אף ציפור

*

*

החמורים. שווים תמונה יותר מהג'מוסים

*

יופיו של הטבע

*

יפה כמו ציור של כפר אירופי

*

אי אפשר אפילו להתחיל לספור

*

להתראות בטיול הבא

%d בלוגרים אהבו את זה: