Tag Archives: שוקולד

מצעד הקינוחים – בין תל אביב לירושלים

האם ניתן להתחרות בקינוחי שוקולד? קחו רגע למחשבה לפני שאתם עונים על השאלה. בשנים האחרונות אנחנו מציגים כאן מצעדי קינוחים מהארץ ומהעולם, והם מגוונים למדי. אם להתבסס על המידע הלא מקצועי שאספנו, אפשר להניח כמעט בוודאות ששוקולד הוא המרכיב הנפוץ ביותר בקינוחי העולם המערבי.

האם יש איזשהו מרכיב שיכול לערער על ההגמוניה הזו של השוקולד? המסקנה שאליה הגענו אחרי שבדקנו (עוד) חמישה קינוחים היא חד משמעית: לא.

וזאת למרות שאנחנו ממש (אבל ממש!) אוהבים קינוחים לימוניים, וכאשר ישבנו לכתוב עליהם לא הפסקנו להרגיש את הטעם החמצמץ בפה, ולייחל לשובו במהרה. במצעד הנוכחי יש נציגות יפה למדי לקינוחים שהמרכיב הדומיננטי שבהם הוא לימון, לצד עוגת הגבינה וקינוחי בצק ערביים. גם הוופל בלגי נתן קפיצה בווריאציה מעניינת. רק שוקולד לא היה פה. ואיזו אכזבה. שנית מצדה לא תיפול: המצעד הבא ייראה לגמרי אחרת. אבל למה להקדים את המאוחר, כשאפשר לשים את הזרקור על מצעד הקינוחים שבין תל אביב לירושלים:

אבל בשביל מה הייתם צריכים לשים קצפת? קונכיות של שביל עיזים

מקום 1: קונכיות

בית קפה שביל עיזים, מושב טל שחר

על השולחן שלנו נחת קינוח בהגשה מעניינת ולא שגרתית. בשיחה עם המלצרית אף התברר שבניגוד לקינוחים אחרים שלהם, את הקינוח הזה מכינים במקום עצמו. אלא שהקצפת שהקיפה אותו הרסה את האסתטיקה ויצרה תחושה של המוניות – מה שמעיב על הזכייה שלו במקום הראשון.

הקונכיות עשויות מבצק ופל בלגי, קריספיות וחמות, תענוג לחיך. כל השאר – קצפות, שני כדורי גלידה, מייפל וסירופ שוקולד – היו רק קישוט שגרתי שבדרך כלל מתווסף למנות בכדי לתת תחושה שקיבלת יותר. לסיכום: קינוח מקורי וטעים, רק חבל שאין אפשרות להזמין גם גרסה מוקטנת שלו – מדובר במנה בגודל עצום. עלות: 42 שקל.

טעם לא שגרתי למנה שהיא לכאורה בנאלית. עוגת גבינה של אסתר

מקום 2: עוגת גבינה

מסעדת אסתר, יהוד

בתוך ערב שהיה אמור להיות חגיגי אבל לא הצליח לנפק אפילו רגע אחד של וואו, הבטיחה לנו המלצרית עוגת גבינה מיוחדת מאוד, שונה מהרגיל. החלטנו להאמין לה. צורת ההגשה הייתה בנאלית מאוד ובמצב העניינים הקיים, אפילו מאכזבת. לעומת זאת, שני הרכיבים העיקריים שהיו על הצלחת, עוגת גבינה וקרם קרמל, השתלבו באופן מוצלח, מה שנתן טעם שאינו שגרתי לעוגת גבינה. עלות: 42 שקל.

*

התעסקות יתר בזמן האכילה. פאי לימון ובזיליקום של כרמים

מקום 3: פאי לימון ובזיליקום

מסעדת כרמים, מושב סגולה

ההגשה הייתה יצירתית אך היה בה גם משהו לא נעים: שלוש כוסיות קטנות שעשויות מבצק, ובכל אחת מהן קרם לימון עם 'סטיקים' לבנים של מרנג. בפועל, האסתטיקה בהגשה חייבה התעסקות יתר בזמן האכילה. הבצק היה פריך במידה הנכונה, וקרם הלימון שבתוכו היה חמצמץ מאוד, כך שאוהבי הלימון יוכלו ליהנות ממנו עד הסוף. הבזיליקום התבטא רק במרנג שטבל בתוך הקרם, אך היה פחות מורגש. הטעם היה מעולה, אבל זה לא אומר שמדובר בהמלצה על המסעדה – למעט הקינוח לא היה שם רגע אחד של וואו. עלות: 42 שקל.

*

אלמנטים לא מזוהים. פאי לימון של מוזה בהר

מקום 4: פאי לימון

מוזה בהר, מושב שורש

אל השולחן שלנו, באחד המקומות הכי מקסימים בארץ, הגיעה כוס זכוכית עמוסת פרודוקטים, מעט צפופה ומקושקשת לעין, שנראית כאילו יצאה מהקפאה. קציפת הלימון עצמה הייתה טעימה מאוד. בנוסף לפרודוקטים הכתובים בתפריט היו גם ערמונים נימוחים, ועוד פרי אחד חמצמץ, קפוא ולא ממש מזוהה. לעומתם, שבבי השוקולד המובטחים לא הורגשו בכלל (הצלחנו לדלות שבב אחד). מעבר לכך, כל שאר הקישוטים לא ממש הוסיפו לאיכות. ולסיכום, זה בהחלט לא היה אמור להיות הקינוח היקר ביותר. עלות: 44 שקל.

*

מה קרה למי הסוכר? הכנאפה של מסעדת ענבה

מקום 5: כנאפה

מסעדת ענבה, מודיעין

כמו במצעד שעבר, גם הפעם מנת הכנאפה הייתה עצומת ממדים, וגדולה בהרבה ממה שאמור להספיק לאדם אחד (או אפילו שניים). הכנאפה היה חסר את המתיקות שבדרך כלל מאפיינת אותו (כמות מינימלית של מי סוכר), כך שהוא הרגיש לנו יותר כמו מאפה גבינה מזרחי. יכול להיות שמדובר בפתרון לא רע במקרה שרצוי לאכול פחות מתוק, אך לדעתנו כנראה שלא לכך כיוון המשורר. ההגשה הייתה פשוטה מאוד ופונקציונלית. עלות: 36 שקל.

 

לה פטיט דיזרט – מצעד קינוחים פריזאי מיוחד לבלוג

כאשר תכננו את הטיסה לפריז, שמנו לב שבמסעדות רבות בעיר האורות מגישים מנה אחרונה בשם "קפה גורמה" (ובצרפתית, Café gourmand). מסתבר שזה טרנד שהחל ב-2005, והעניין סביבו הוא שבמנה אחת מגישים לך גם אספרסו וגם ממיטב קינוחי המסעדה, רק במנות קטנות מאוד. היתרונות: אתה מקבל מגוון של טעמים וצבעים במנה אחת, לא צריך להזמין גם קפה וגם משהו מתוק (זה בא בחבילה אחת), וזו מנה שיש בה את אלמנט ההפתעה – אתה יודע שהפורמט הכללי הוא אספרסו עם כמה קינוחים בכמויות קטנות, אבל אתה לא יודע מה בדיוק אתה עומד לקבל.

בארץ, וגם לזה שמנו לב, יש תופעה הפוכה: הקינוח שאמור להיות משהו קטן ומרענן בסוף הארוחה הופך לאט-לאט ליותר גדול, יותר מושקע וגם יותר יקר. אלה שתי תופעות שמתכתבות זו עם זו. פה, כמו גם שם, מובן הרצון של מסעדות למכור יותר, וגם הרצון של הלקוח לקבל יותר. אלא שבשני מקומות שונים בעולם בוחרים להתמודד עם הצרכים האלו בצורה שונה.

בעוד שבישראל מופגנת יצירתיות של רקיחת מספר קינוחים מסורתיים יחדיו לכדי קינוח אחד מפוצץ וגרנדיוזי, הרעיון של "קפה גורמה" שמרני יותר. הוא פשוט לוקח את כל אותם קינוחים מסורתיים ומניח לך אותם מסודרים על הצלחת, אחד-אחד.

אולי ניתן להסתכל על זה גם אחרת, ולומר במידה רבה של צדק, שאצל הפריזאים לא עובדים עליך. לא מספרים לך שהמציאו את הגלגל מחדש. פשוט מסכמים איתך דוגרי: אנחנו רוצים לתת לך יותר, אתה רוצה לקבל יותר – בוא ניתן לך לטעום יותר קינוחים בבת אחת, וזהו.

אבל האם זה טוב? בפרויקט המקיף שערכנו בעת שהותנו בעירם של האייפל והלובר (אנחנו אנשים רציניים, אל תראו אותנו ככה), ביקרנו בתשעה מקומות שבהם הזמנו "קפה גורמה". באף אחד מהמקומות לא שאלנו ממה מורכבת המנה (ובניגוד לנהוג בישראל, שם לא כותבים לך בקטן, מתחת לשם המפוצץ, שמדובר בעוגה שבתחתית שלה יש קרם ברולה, ועליו שכבת מוס וכן הלאה והלאה). זרמנו עד הסוף עם ההפתעה.

וזה מה שקיבלנו (כל הצילומים: הבנזוג):

היום הראשון: השעה 17:00, ואנחנו בעיצומו של סיור פסאז'ים. בין התפעלות לתקתוק מצלמה, חייבים לאכול משהו. אנחנו נכנסים לבית הקפה La Cométe (בתרגום לעברית: השביט), שהאלמנט העיצובי המרכזי בו הוא בר המורכב מקווים לא ישרים בסגנון שקצת מזכיר את גאודי. ואז, זה הגיע בפעם הראשונה: לצד האספרסו הוגשו בראוני, טירמיסו ורוטב פירות יער בכוסית. ומה נאמר לכם? זה היה מעט מאכזב. המנה לא נראתה אטרקטיבית, והתחושה הזו רק התחזקה כשטעמנו אותה – הכול היה יבש ביותר, כאילו הגישו משהו מאתמול. מחיר: 6 יורו

היום הראשון: השעה 17:00, ואנחנו בעיצומו של סיור פסאז'ים. בין התפעלות לתקתוק מצלמה, חייבים לאכול משהו. אנחנו נכנסים לבית הקפה La Cométe (בתרגום לעברית: השביט), שהאלמנט העיצובי המרכזי בו הוא בר המורכב מקווים לא ישרים בסגנון שקצת מזכיר את גאודי. ואז, זה הגיע בפעם הראשונה: לצד האספרסו הוגשו בראוני, טירמיסו ורוטב פירות יער בכוסית. ומה נאמר לכם? זה היה מעט מאכזב. המנה לא נראתה אטרקטיבית, והתחושה הזו רק התחזקה כשטעמנו אותה – הכול היה יבש ביותר, כאילו הגישו משהו מאתמול. מחיר: 6 יורו

*

היום השני: השעה 15:00 וכעת אנחנו בטיילת הנטועה של פריז. אנחנו נכנסים לביסטרו L'arrosoir (ההשקיה), שבו אתה אוכל מתחת לגשר ישן שפעם נשא רכבת (אתה ממש יכול לשבת במעבר שבין הקשתות). לצד האספרסו הוגשה לנו שיירה שכללה ארבעה קינוחים: סוג של עוגת גבינה עם צימוקים, מוס שוקולד, עוגיית מיני-מקרון ורודה וקרם ברולה. הקינוח היה יכול להיראות מהמם אלמלא הגישו לנו אותו בצלחת שבורה. לפחות הטעם היה מעולה. מחיר: 7.9 יורו

היום השני: השעה 15:00 וכעת אנחנו בטיילת הנטועה של פריז. אנחנו נכנסים לביסטרו L'arrosoir (ההשקיה), שבו אתה אוכל מתחת לגשר ישן שפעם נשא רכבת (אתה ממש יכול לשבת במעבר שבין הקשתות). לצד האספרסו הוגשה לנו שיירה שכללה ארבעה קינוחים: סוג של עוגת גבינה עם צימוקים, מוס שוקולד, עוגיית מיני-מקרון ורודה וקרם ברולה. הקינוח היה יכול להיראות מהמם אלמלא הגישו לנו אותו בצלחת שבורה. לפחות הטעם היה מעולה. מחיר: 7.9 יורו

*

היום השלישי: השעה 16:30 בצהריים ואנחנו בעיצומה של ארוחת יומולדת מקסימה במקום הנקרא Le Dôme du Marais (כיפת המארה). בחלל המרכזי של המקום נערכו בעבר קרבות של חיות טרף. הצוות היה נחמד ביותר, והם אפילו טרחו להביא לגלית נר לכבוד היומולדת. לצד האספרסו הוגשו בראוני, מוס בטעם שוקולד וקפה ומיץ פירות יער על צפחת שחורה (בישראל כבר ירדו מהטרנד הזה). על אף שגלית חשבה שמיץ פירות היער היה חמצמץ מעט, כפית אחת מהמוס (שלא רואים בתמונה לצערנו) הספיקה לה כדי להגדיר אותו "טעם גן עדן". מחיר: 8 יורו

היום השלישי: השעה 16:30 בצהריים ואנחנו בעיצומה של ארוחת יומולדת מקסימה במקום הנקרא Le Dôme du Marais (כיפת המארה). בחלל המרכזי של המקום נערכו בעבר קרבות של חיות טרף. הצוות היה נחמד ביותר, והם אפילו טרחו להביא לגלית נר לכבוד היומולדת. לצד האספרסו הוגשו בראוני, מוס בטעם שוקולד וקפה ומיץ פירות יער על צפחת שחורה (בישראל כבר ירדו מהטרנד הזה). על אף שגלית חשבה שמיץ פירות היער היה חמצמץ מעט, כפית אחת מהמוס (שלא רואים בתמונה לצערנו) הספיקה לה כדי להגדיר אותו "טעם גן עדן". מחיר: 8 יורו

*

היום הרביעי: השעה 14:45. בסמוך לגנים הבוטניים של פריז ישנו מקום אחד שממש אפשר לשבת (וגם יש בו את הקינוח המבוקש) והוא נקרא La Baleine (בתרגום לעברית: הלוויתן). החלל כלל לא מרשים וניכר שהמקום מיועד בעיקר למשפחות עם ילדים. לצד האספרסו הוגשו סופגנייה במילוי קרם וניל, עוגת גבינה, קוביית שוקולד עם תחתית של קרם פיסטוק (כנראה), סלט פירות ו... טובלרון. למרות שהתוספת המסחרית הזו הורסת מעט, המנה בכללותה נראית טוב מאד. העין רואה המון דברים מעניינים פזורים לאורך הצלחת, ויש גם המון צבע. הטעמים של הקינוחים היו מעולים! מחיר: 9.9 יורו

היום הרביעי: השעה 14:45. בסמוך לגנים הבוטניים של פריז ישנו מקום אחד שממש אפשר לשבת (וגם יש בו את הקינוח המבוקש) והוא נקרא La Baleine (הלוויתן). החלל כלל לא מרשים וניכר שהמקום מיועד בעיקר למשפחות עם ילדים. לצד האספרסו הוגשו סופגנייה במילוי קרם וניל, עוגת גבינה, קוביית שוקולד עם תחתית של קרם פיסטוק (כנראה), סלט פירות ו… טובלרון. למרות שהתוספת המסחרית הזו הורסת מעט, המנה בכללותה נראית טוב מאד. העין רואה המון דברים מעניינים פזורים לאורך הצלחת, ויש גם המון צבע. הטעמים של הקינוחים היו מעולים! מחיר: 9.9 יורו

*

היום החמישי: השעה כבר אחרי 23:00 ואנחנו בעיצומה של חגיגת היומולדת המרכזית של גלית ב- Le Train Bleu (הרכבת הכחולה), שנמצאת בתוך תחנת הרכבת "גאר דה ליון". ישנה ניגודיות עצומה בין התחנה עצמה (כולל טיפוסים באזור) לבין המקום היוקרתי שאליו הגענו. זה לא הפריע לנו ליהנות מהמנה: לצד האספרסו קיבלנו עוגייה פריכה של שוקולד מריר, עוגיית מיני-מקרון שהייתה כל כך טעימה שסיימנו אותה לפני שקלטנו מה זה בכלל, ועוד שני טרטלטים (אחד עם בסיס בצק ועליו קציפה ולימון, והשני עם בסיס קרמל ועליו פירות). מעדנים אמיתיים, אחד-אחד. מחיר: 15 יורו (לגמרי שווה את הכסף)

היום החמישי: השעה כבר אחרי 23:00 ואנחנו בעיצומה של חגיגת היומולדת המרכזית של גלית ב- Le Train Bleu (הרכבת הכחולה), שנמצאת בתוך תחנת הרכבת "גאר דה ליון". ישנה ניגודיות עצומה בין התחנה עצמה (כולל טיפוסים באזור) לבין המקום היוקרתי שאליו הגענו. זה לא הפריע לנו ליהנות מהמנה: לצד האספרסו קיבלנו עוגייה פריכה של שוקולד מריר, עוגיית מיני-מקרון שהייתה כל כך טעימה שסיימנו אותה לפני שקלטנו מה זה בכלל, ועוד שני טרטלטים (אחד עם בסיס בצק ועליו קציפה, לימון וקרמל, והשני עם בסיס שוקולד ועליו פירות). מעדנים אמיתיים, אחד-אחד. מחיר: 15 יורו (לגמרי שווה את הכסף)

*

היום השישי: השעה 15:00. לאחר שהקפנו את האיים באגם המרכזי ביער בולון, התיישבנו ל"תה של מנחה" בבית הקפה היחיד שקיים על איים אלו, Le Chalet des Iles (בית הקיט של האיים). אתה יושב בחוץ ומולך הטבע. עופות המים שבאגם משחקים, מגעגעים, ומשפריצים אחד על השני, ואתה עסוק בפענוח המנה. לצד האספרסו קיבלנו קרם וניל (עם משהו שדומה לפרג), מיני-מקרון, עוגה שאנחנו כמעט בטוחים שמוצאה בפורטוגל, עוגת גבינה עם חתיכות קטנות של שוקולד וריבת פירות, ומין טארטלט שעליו שוקולד. בתוך אריזת נייר כסף – שקד מצופה בשוקולד. המנה נראית מעולה (למרות העטיפה המסחרית), וגם טעימה מאוד. מחיר: 11 יורו

היום השישי: השעה 15:00. לאחר שהקפנו את האיים באגם המרכזי ביער בולון, התיישבנו ל"תה של מנחה" בבית הקפה היחיד שקיים על איים אלו, Le Chalet des Iles (בית הקיט של האיים). אתה יושב בחוץ ומולך הטבע. עופות המים שבאגם משחקים, מגעגעים, ומשפריצים אחד על השני, ואתה עסוק בפענוח המנה. לצד האספרסו קיבלנו קרם וניל (עם משהו שדומה לפרג), מיני-מקרון, עוגה שאנחנו כמעט בטוחים שמוצאה בפורטוגל, עוגת גבינה עם חתיכות קטנות של שוקולד וריבת פירות, ומין טארטלט שעליו שוקולד. בתוך אריזת נייר כסף – שקד מצופה בשוקולד. המנה נראית מעולה (למרות העטיפה המסחרית), וגם טעימה מאוד. מחיר: 11 יורו

*

היום השביעי: השעה 21:30, ואנחנו במסעדת Perraudine ברובע הלטיני. קראנו שסטודנטים אוהבים לבלות בה, אבל נראה שגם הרבה חברים ותיקים, שכבר שנים לא היו סטודנטים. המקום באווירה נוסטלגית מאוד. מפות עם משבצות אדומות על השולחנות, התאורה מעומעמת, ויש הרבה פוסטרים היסטוריים על הקירות. מקום מיוחד. לצד האספרסו קיבלנו מוס שוקולד, קרם ברולה ומין משהו לא ברור שמזכיר מרשמלו טבול בגלידת וניל. לצידם, קוביית שוקולד קטנה עטופה בנייר של "קפה ריצ'רד". שני הקינוחים הראשונים היו טובים. המתחזה למרשמלו לא היה ברור לנו גם בטעמו. מחיר: 11 יורו

היום השביעי: השעה 21:30, ואנחנו במסעדת Perraudine ברובע הלטיני. קראנו שסטודנטים אוהבים לבלות בה, אבל נראה שגם הרבה חברים ותיקים, שכבר שנים לא היו סטודנטים. המקום באווירה נוסטלגית מאוד. מפות עם משבצות אדומות על השולחנות, התאורה מעומעמת, ויש הרבה פוסטרים היסטוריים על הקירות. מקום מיוחד. לצד האספרסו קיבלנו מוס שוקולד, קרם ברולה ומין משהו לא ברור שמזכיר מרשמלו טבול בגלידת וניל. לצידם, קוביית שוקולד קטנה עטופה בנייר של "קפה ריצ'רד". שני הקינוחים הראשונים היו טובים. המתחזה למרשמלו לא היה ברור לנו גם בטעמו. מחיר: 11 יורו

*

היום השמיני: השעה 13:30. בסמוך לפארק סיטרואן אנחנו מוצאים מקום שנקרא Bistrot du Parc (הביסטרו של הפארק). עושה רושם שתיירים לא מטריחים עצמם עד פה, והמקום הומה במקומיים. לצד האספרסו שהוגש בצלוחית נפרדת עם עוגייה בסגנון לוטוס, קיבלנו מוס שוקולד, סלט פירות, ועוגה שבדיעבד התבררה כמשטח דק של בצק אשר עליו קרם וניל וענבים מזוגגים. המנה לא נראתה טוב. והטעם? עזבו שטויות... הבה ונתקדם. מחיר: 6.9 יורו

היום השמיני: השעה 13:30. בסמוך לפארק סיטרואן אנחנו מוצאים מקום שנקרא Bistrot du Parc (הביסטרו של הפארק). עושה רושם שתיירים לא מטריחים עצמם עד פה, והמקום הומה במקומיים. לצד האספרסו שהוגש בצלוחית נפרדת עם עוגייה בסגנון לוטוס, קיבלנו מוס שוקולד, סלט פירות, ועוגה שבדיעבד התבררה כמשטח דק של בצק אשר עליו קרם וניל וענבים מזוגגים. המנה לא נראתה טוב. והטעם? עזבו שטויות… הבה ונתקדם. מחיר: 6.9 יורו

*

היום התשיעי: השעה 20:00. בעודנו מחכים למונית שתיקח אותנו לנמל התעופה נזכרנו שעדיין לא טעמנו את קפה הגורמה היומי. אז הלכנו והתיישבנו ב-Brasserie Le Gay Lussac (כשם הרחוב שבו נמצא הביסטרו, על שמו של הכימאי המהולל, גה-ליזאק). על פלייסמנט ססגוני ושמח מנייר – שהאיר את המנה באור אחר ממה שהיא הייתה באמת – הוגשו מוס שוקולד, עוגת פירות חשודה כלשהי, וקרואסון במילוי משמש. האמת היא שלא הספקנו לטעום יותר מדי לפני שהנהג הגיע, אבל גם אם היינו טועמים יותר, אתם חושבים שהיינו יכולים להתרכז בטעמים? מחיר: 6.9 יורו

היום התשיעי: השעה 20:00. בעודנו מחכים למונית שתיקח אותנו לנמל התעופה נזכרנו שעדיין לא טעמנו את קפה הגורמה היומי. אז הלכנו והתיישבנו ב-Brasserie Le Gay Lussac (כשם הרחוב שבו נמצא הביסטרו, על שמו של הכימאי המהולל, גה-ליזאק). על פלייסמנט ססגוני ושמח מנייר – שהאיר את המנה באור אחר ממה שהיא הייתה באמת – הוגשו מוס שוקולד, עוגת פירות חשודה כלשהי, וקרואסון במילוי משמש. האמת היא שלא הספקנו לטעום יותר מדי לפני שהנהג הגיע, אבל גם אם היינו טועמים יותר, אתם חושבים שהיינו יכולים להתרכז בטעמים? מחיר: 6.9 יורו

 

אז זהו. טעמנו, טסנו, ועכשיו אנחנו פה. מבין המקומות,  Le Train Bleu ו-Le Dôme du Marais הרשימו ביותר. גם הקינוחים שקיבלנו ב-La Baleine ו- Le Chalet des Iles היו חביבים. במקומות האלו היו כמה הברקות: Le Dôme du Marais – מוס שוקולד וקפה; La Baleine – הסופגנייה וקוביית השוקולד עם תחתית הפיסטוק; Le Train Bleu – כל קינוח שטעמנו; Le Chalet des Iles – הקינוח שבאמצע הצלחת.

אין ספק שבמקומות שבהם המחיר ירד מ-7 יורו, הייתה נפילה. וגם: המנה שחזרה על עצמה הכי הרבה פעמים היא מוס שוקולד (עם או בלי קפה).

המסקנה העיקרית שלנו: אין הצדקה לכל כך הרבה סוכר וכסף בסוף הארוחה. בעצם, אין ברעיון של לקבל כמה מנות ביחד שום "התעלות" על מה שקורה בארץ. אדרבה, אם מקבלים כל כך הרבה – שהקונדיטור יפגין את כישוריו וירקח הכל יחד ליצירה אחת גרנדיוזית. למה לא?

וזה מביא אותנו למינוסים של הקפה גורמה: אחד האבסורדים הגדולים הוא שאתה מקבל כל כך הרבה קינוחים על כל כך מעט קפה. מדובר באספרסו קצר שממוצה ב-4-5 לגימות. גם האיטיים ביותר מבינינו בשתיית האספרסו עדיין יישארו עם כמות גדולה של קינוחים לאכול, כשכבר אין להם קפה שמאזן את זה. עוד מחשבה מטרידה: יכול להיות מצב שבו אף קינוח לא יהיה לטעמך. במקרה הזה, ההפתעה תהיה במובן השלילי של המילה.

אבל צריך להגיד שכמנת sharing (משהו שהולך והופך לטרנד גם בישראל) – זה פתרון לא רע. במקרה כזה, כל אחד אוכל קצת, לא משלמים הרבה (פר אדם), וכל אחד יכול להתחבר יותר למה שהוא יותר אוהב. מי שמתחבר יותר לשוקולד – הולך על זה, אחר שמתחבר יותר לכיוון של פירות – הולך דווקא עליהם, וכן הלאה. צעד אחד קדימה בקשר לרעיון: לתת ללקוח לבחור כמה הוא רוצה לשלם, ולפי זה, כמה קינוחים הוא רוצה לקבל.

ואנחנו? אנחנו כבר מתחילים לחשוב על הטיול הבא, והפרויקט הבא. נקווה שכאשר הוא יגיע, עדיין נצליח להדק את החגורות.

פשוט מתבשלת

יום חמישי, שעת ערב מוקדמת. אנחנו בסלון, בואך המטבח. על הפרק: הכנת לחם לארוחה המתוכננת. ברגע האמת, הבנזוג שולף את המשפט הבא: "את בעצמך אמרת לי שאין כמו לבשל אוכל לבד, ואז לאכול את מה שהכנת במו ידיך. הרבה יותר מיוחד מכל מסעדה". אני אמרתי את זה? באמת? יש לי זיכרון כל כך קצר ודפוק, שאין לי מושג. הדבר היחיד שאני יכולה לעשות הוא לתהות על האמירה הזו: האם היא באמת נכונה?

נראה לי שרחלי זוסימן לא הייתה מתלבטת בשאלה הזו. ברור לי שכבעלת הבלוג "פשוט מבשלת", שכבר ניסתה ובדקה והצליחה עם מאות אם לא אלפי מתכונים, היא לא זקוקה למסעדות כדי לאכול גורמה. בימים אלה היא חוגגת עשור לבלוג שלה – חתיכת זמן בעולם הבלוגים, ובהחלט מעורר הערכה. לכבוד היומולדת העגול הזה, החלטנו להכין ארוחה מלאה בת ארבע מנות, שמבוססת כולה על מתכונים של רחלי. וכן, זה כלל גם לחם.

*

פתיחה: לחם תפוחי אדמה וצ'דר

בלחם שבחרנו יש הרבה יותר קמח ממחית פירה, אבל אולי ככה זה צריך להיות. בדיעבד אני יכולה לומר שלהכין לחם לבד זו חוויה נהדרת: אתה מרגיש שכבשת סוג של אוורסט, למרות שאתה יודע שאפשר היה להקיף את ההר במקום לטפס עליו, כלומר לקנות בסופרמרקט.

ניסינו להוסיף ללחם כל מיני מטבלים וממרחים, אבל הוא הכי טעים כשהוא לעצמו.

*

מנה ראשונה: סהרוני מלאווח במילוי גבינה בולגרית

את המנה הזו הכנו לראשונה לפני כשנה וחצי, ומאז אנחנו חוזרים אליה מדי פעם, מפני שהיא קלה להכנה וטעימה מאוד. הגענו אליה כיוון שלפני שנתיים בערך הבנזוג החליט ללמוד לבשל, או ליתר דיוק – למצוא לעצמו אתגר צילומי, פלוס ניצול הזדמנות להכיר את המטבח. מדי שבוע אנחנו מכינים מתכון חדש מהאינטרנט, שמתבסס על העובדה שאנחנו צמד בעייתי – אני צמחונית, והבנזוג אלרגי לפירות וירקות. במהלך השנתיים האלה ביקרנו בהרבה שווקים, מעדניות, מחלבות ובתי אוכל מיוחדים. אחת הפעמים הייתה סיור בלוגרים באזור הרי ירושלים, ושם הכרנו את רחלי.

בכל אופן, לטעמי מה שטוב בסהרונים הוא שהם יוצרים תחושה של שובע הרבה יותר מאשר אילו הייתם אוכלים מלאווח אחד שלם על הצלחת עם רסק עגבניות. פה מכל מלוואח מפיקים שמונה סהרונים, והם אפויים בתנור, אז בכלל מפלס האשמה יורד. יש מצב שאפילו יישאר לכם משהו ליום המחרת, אם אף אחד לא "יגנוב" בלילה. במקרה שלנו, הספיק מלוואח אחד לשני אנשים, אחרי הכל לפנינו עוד שתי מנות בארוחה.

*

מנה עיקרית: פשטידת גבינת עיזים, נענע ואגוזים

להיות בשלן זו פילוסופיית חיים, שמצריכה הרבה סבלנות וסקרנות. יש מקום לניסויים ולהמצאות, אבל פעמים רבות צריכים להישאר נאמנים למקור, אחרת המרקם העדין מאבד את יחסי הכוחות המאפשרים נצחונות. בשלניות מנוסות (לא אני) יכולות לקחת מתכון של צחי בוקששתר, מהשפים שאני יותר מעריכה כמנטורים, ולעשות לו כמה עדכונים ושינויים.

אין לי מושג מי קרא לזה "פשטידה" ראשון, אבל אני מתנגדת למילה – כיוון שלא מדובר פה בתערובת אחת שזורקים לתבנית, אלא שכבות שמסדרים מעל בצק עלים. בכל אופן, במיוחד לכבוד המתכון קניתי לראשונה תבניות פאי. כן, כן, אנחנו עד כדי כך לא מאובזרים, למרות כל הבישולים של השנים האחרונות. בכל אופן יצא טעים מאוד, והחזיק ארבע ארוחות צהרים וערב. הולך טוב עם יין לבן איכותי, נניח זה שקנינו ביקב צרעה לא מזמן.

*

קינוח: טארט שוקולד וקרמל מלוח

זו המנה שהכי חששנו מהכנתה, כיוון שמעולם קודם לכן לא אפינו עוגה. אין לנו שום ניסיון בתחום הזה, וכאמור, אפילו תבנית טארט לא היתה לנו עד השבוע שעבר. אבל איך כתוב בכתבת המחקרים האחרונה של ליידי גלובס? "הרגעים הטובים ביותר מתרחשים כשהגוף והנפש נמתחים עד קצה היכולת". ואכן, יש משהו מרגש בלאפות את העוגה הראשונה שלך, לא פחות מאשר אפיית הלחם הראשון שלך. בכלל, לכבוד חגיגות הבלוג של רחלי התנסינו במגוון חוויות חדשות, מה שאיפשר לנו צמיחה אישית במטבח וגם בתפקוד הזוגי ("אתה תחזיק את זה, ואני אוסיף פנימה").

לצד הריגוש, היו גם חששות: איך תצא העוגה עם ליקר השקדים (אמרטו) ששמנו במקום ליקר ריבת חלב? האם הטעמים ישתלבו בזמן האפייה? אחר כך הסתכלנו על העוגה כשהיא בתוך התנור, הוצאנו החוצה, התלבטנו אם להחזיר בחזרה לאפייה נוספת, ובסוף החלטנו שכן. ואז עלתה השאלה, האם לשפוך את הקרמל על כל העוגה, או לחתוך פרוסה ולזלף עליה.

אלה כל מיני התלבטויות שאני מניחה שלאופות מנוסות ייראו קצת דביליות, אולי יום אחד גם אנחנו נגיע למעמד הזה. בינתיים, על דבר אחד לא התלבטנו: האספרסו – באותו יום קנינו קפה בטעם שוקולד ב"טחנת הקפה" במושבה הגרמנית של ירושלים. אז הקפה היה טעים, ובאשר לעוגה, לי הקרמל היה טיפה מלוח מדי, אבל הבנזוג אהב מאוד את שילוב הטעמים. למחרת, שנינו נהנינו מהעוגה באותה מידה, כנראה שהמלח חלחל פנימה בצורה שווה יותר.

בשורה התחתונה, קיבלנו סיום מוצלח לארוחה נהדרת, כולה בהשראת רחלי. איזה כיף.

%d בלוגרים אהבו את זה: