Tag Archives: רמת הגולן

כל הנאות החיים, כמעט, בפוסט אחד – סוגרים שנה בגט א לייף. סטייל

מדי חודש כמעט אני אומרת לעצמי שאני לא כותבת פה מספיק. וזה לא שחסרים לי נושאים או פעילויות, רק שבאורח החיים העכשווי שלי אין מספיק זמן לעבד את החוויות ולשתף אותן. מצד שני, כשמסתכלים לאחור ומנסים לסכם, פתאום נראה שדווקא הייתה שנה די פורייה בכתיבה ובצילום.

בשנה הזו היו טיולים בארץ וטיולים בחו"ל (גם אם חלקם רק מנטליים), מצעדי קינוחים וגם יקבים, הרבה אמנות ומעט מלונות יוקרה, וכל זאת לצד שופינג ואופנה. אין לשכוח גם את הספרים, כי קריאה היא חלק בלתי נפרד מהנאות החיים, ומי שלא מבין את זה מחמיץ לפחות חצי.

כשניסיתי לקבץ כאן את ההיילייטים של השנה, הדבר הבולט ביותר היה שאני נחשפת – ואולי נכון יותר לומר: חושפת את עצמי – להמון יצירות אמנות, בין אם זה ציור, רישום, פיסול, צילום או כל מבע אחר. האמנות הזו יותר נוגעת, מרגשת ומשפיעה על הנפש שלי מאשר הרכישות שבצעתי השנה, ולא משנה איזה קניון יתעקש לטעון ששופינג תורם לאושר.

לכל קוראי הבלוג אני מאחלת לחוות כמה שיותר הנאות חיים בשנה הקרובה הבאה עלינו לטובה. תמיד חשוב לזכור שהעיסוק בהנאות הללו אינו בריחה מהמציאות, והוא גם לא סותר אותה. יש בהן משהו שמקל על הקיום, ואולי אפילו הופך אותו לשמחה גדולה. אני מקווה שכולנו נאסוף השנה בדרך כמה שיותר דברים קטנים שעושים טוב על הלב, ובעיקר שנדע ליהנות מהם.

פאי לימון ובזיליקום של מסעדת כרמים

קינוחים

מצעד הקינוחים בין תל אביב לירושלים. מצאנו את הגיבור האחד שמנסה לתת פייט לשוקולד

מצעד הקינוחים – חוגגים יומולדת. היה מתוק בחגיגות הצפוניות לרגל היווסדו של הבנזוג

מצעד הקינוחים של תל אביב. הצד המתוק של פסטיבל EAT שנערך בגן צ'רלס קלור ביפו

ביקב עגור מייצרים 15-20 אלף בקבוקים של יין אדום בשנה. שולחן האבירים של היקב

יקבים

תנו לגפן להתאמץ. בביקור ביקב שריגים למדנו כמעט כל מה שאפשר על היין האדום. וגם שתינו קצת, אלא מה.

החיים בסלואו-טק. קחו תובנה ממייסד יקב עגור, שוקי ישוב: "להקים יקב בוטיק זה לא לואו-טק ולא היי-טק, אלא סלואו-טק. עיקר העבודה של יינן הוא התבוננות".

עבודה שמזכירה לי את הרמיוני (אמה ווטסון) מסדרת "הארי פוטר", דמות מיסטית בפני עצמה. נערת המטוס של איגור סקלצקי

אמנות

יצאתי לטיול בפיג'מה. זו כבר נהייתה מסורת: ביקור בתערוכת הבוגרים של בצלאל

פנים שקשה לשכוח. עם כל הכבוד לפסלים הגרנדיוזיים של פיליפ פסקוואה, מה שתפס אותי הכי הרבה אלה הדיוקנאות שלו

ליל כל הקדושים. מבין העבודות שהוצגו ב"קדושים אחרים" (גלריה דן) תפסו אותי העבודות של איגור סקלצקי

אמן סיני חדיש אומר. תורידו נעליים: איי וייויי הגיע למוזיאון ישראל

אוהבת להיות בבית. על הספה, במקלחת ועם תנור האפייה של התערוכה "אין כמו בבית" במוזיאון ישראל

דבר אליי בכפתורים, אהובי. התערוכה הכיפית של השנה: תערוכת הכפתורים במוזיאון תל אביב

"אני מדמיינת את האישה שאני רוצה להיות. המשבר הגדול הוא שלא אגיע לכך". אחת ההפתעות הגדולות של השנה, מבחינתי: רועי חפץ, אמנית טרנסג'נדרית, במוזיאון אנה טיכו

הבריכה הפרטית בסוויטה של מלון גורדוניה / צילום: יח"צ

מלונות יוקרה

חלון למלון. אולי זה לא "המלון היוקרתי בעולם", כמו שטוענת הסדרה שנעשתה עליו, אבל  אוריינטל מנדרין בלונדון בהחלט שווה הצצה. ואותי תמיד עניינו אחורי הקלעים של כל האסתטיקה והיוקרה, לא פחות מהדבר עצמו.

פלש גורדוניה. אחד המלונות הכי מדהימים שהייתי בהם בארץ, ובכלל – מלון גורדוניה.

שקנאי אוכל בממוצע ק"ג דגים ביום. מי ישלם? בנון ישלם?- שקנאי במאגר משמר השרון / צילום: גלית חתן

טיולים

בא לכם לקפוץ לקפה. חמש נקודות קפה שאנחנו ממש אוהבים

תיק שקנאי. לתצפת על השקנאים מקרוב במאגר משמר השרון

לייב אין בית שמש. ביקור מפתיע בתל בית שמש, או איך כמעט פספסנו את המאגר התת קרקעי

לייב אין רמת הגולן. הטיול הכי לא צפוי שיש ברכס בשנית

ירוק על ירוק. טיול שמתחיל עוד בכביש שמוביל אליו, ממשיך במסלול המעגלי של נחל קטלב, ומסתיים בקפה בבר בהר

על ראש הגבעה. בדרך כלל כשיש פקקים בכביש 1, ווייז שולח אותי לראשון לציון דרך מודיעין וגבעת התיתורה. לקראת ט"ו בשבט החלטתי לעשות מעשה, וטיילתי על הגבעה. היה מעניין ועשיר

לא ברור מדוע, אבל סנטוריני היא יעד פופולרי לצילומי חתונות של זוגות אסיאתיים

טיולים בחו"ל

להיות בת 40 בפריז. סיכום החוויה הזו שבה מחליפים קידומת

הרהורים על סנטוריני. בין הציזיקי האלוהי לקציצות העגבניות המטריפות רשמתי לעצמי כמה תובנות

ושיהיה לכם דובר-טק! סיור קולינרי ברחבי סלובניה

לאיפה מגיעים הכי הרבה תיירים. היעדים שהכי מלהיבים את אורזי המזוודות

קריאה וחומר למחשבה

הספרים שהכי תפסו אותי בשנת 2016. יש יותר מעשרה כי היה קשה לסנן ולבחור

עף לי המוח. איך משפיעה האמנות על הפעילות המוחית שלנו

שולחן לאחת. הפוליטיקה של הלבד

לנה דנהאם אמרה כי היא מקווה שלמרות שלשושנה (בתמונה) יש כמה רגעים לא מושלמים בטוקיו, "היא עדיין תעורר השראה באנשים"

אופנה

שחקי אותה כמו דנהאם. על הסטיילינג הייחודי של הסדרה 'בנות' שתכננתי לעזוב אחרי שני פרקים, אבל איכשהו צפיתי בכל העונות

סט כלי מיטה שנמכר באליאקספרס תמורת 95 דולר

שופינג

גן עדן של שותים. כוסות זכוכית בלתי רגילות לחלוטין

בזמן ש(לא) ישנתם. פוסט כלי המיטה שהכי רציתי לקנות השנה, ואני עדיין רוצה

 

שנה טובה!

לייב אין רמת הגולן

עונת החלמוניות היא בחודשים אוקטובר-נובמבר, ואחד המיקומים הבולטים של הפריחה הוא רכס בשנית

עונת החלמוניות היא בחודשים אוקטובר-נובמבר, ואחד המיקומים הבולטים של הפריחה הוא רכס בשנית

אחרי חצי שעה של הליכה, התחלתי להתנצל: לא ידעתי שיהיו רק מעט חלמוניות, ושהן יהיו בחלק קטנטן מהמסלול. חשבתי שנראה הרבה יותר סתווניות, ושיהיו בצבע חזק יותר. התלהבתי יותר מדי מההבטחה למראות ייחודיים, שלא שמתי לב לאותיות הקטנות. גם לא ייחסתי מספיק חשיבות לכך שעוד לא ירד גשם ראשון, והכול עדיין צבוע בגוונים של חום. אם אתה רוצה לחזור, מבחינתי זה ממש בסדר.

הבנזוג הגיב בענייניות: חלק מהעניין זה לחוות את הטיול כמו שהוא. לא צריך ללכת רק על מה שמסעיר מייד. ממשיכים.

למען האמת, ממש קיוויתי שהוא יגיד שעושים "אחורה פנה". עם כל הכבוד להבטחות הפריחה ברכס בשנית, חשבתי שאפשר היה להסתפק בביקור של רבע שעה – כמו שעשתה המשפחה המורחבת שפגשנו שם – ולנסוע למקום אחר. כשכבר הגענו סופסוף לעין ג'וויזה ולחורבות הכפר הצ'רקסי שננטש ב-67', זה היה עוד יותר מאכזב. במעיין היו מעט מדי מים, והחורבות התגלו כבטון בלבד. שום קיר לבנים, או קיר בכלל, לא היה שם. שני סוסים חסרי בעלים וחסרי אוכף אכלו בשקט תחת אחד העצים, ומדי פעם הציצו עלינו. "עוד פראיירים הגיעו", דימיתי שהם מרכלים עלינו.

אחרי שהבנזוג צילם כמה ציפורי שיר ליד המעיין, ואני שכנעתי אותו לצלם אותי בין העצים, כדי שבכל זאת תהיה מזכרת, התחלנו את מסע הטיפוס למעלה (מי שמגיע עם שתי מכוניות, ממשיך עד לקיבוץ אלוני הבשן). בהתחלה היינו עסוקים בשיחה על כל אלה שהגיעו לראות את העגורים באגמון החולה, איזה בלגן ואיזו צפיפות, ככה זה בחגים. תוך זמן קצר יחסית, ראינו מולנו שוב שני סוסים חסרי בעלים וחסרי אוכף – אחרים, בצבעים שונים. ואז התחיל סרט הטבע שלנו.

שלושה צבאים בשביל רמת הגולן

שלושה צבאים ברכס בשנית, רמת הגולן

הצבאים עמדו ליד שני סוסים נטולי בעלים ונטולי אוכף

אחד הצבאים פתח במנוסה – אז עוד לא ידענו למה. מעליו: שני סוסים נטולי בעלים ונטולי אוכף

מכיוונם של הסוסים רץ משהו קטן ונמוך לעבר עץ סמוך. בשנייה הראשונה חשבתי שזה סייח, אך בזכות המצלמה זיהינו שזה צבי, שרץ לעוד שני צבאים שעמדו שם. משום מקום הגיע תן, נעמד והשקיף על כל החבורה. ואז הצבאים התחילו לברוח, והתן התחיל לברוח, ולא הבנו מה קורה.

חברי שבט חזירי הבר הראשון שפגשנו בשביל רמת הגולן

חברי שבט חזירי הבר הראשון שפגשנו ברכס בשנית

חזיר בר מהורהר. בטח התלבט מה יותר טעים, אתרוג או לולב, ואיפה משיגים הדס

חזיר בר מהורהר. בטח התלבט מה יותר טעים, אתרוג או לולב, ואיפה משיגים הדס

מה שקרה זה שמהצד השני התחיל לצעוד שבט שלם של חזירי בר. עשרה פרטים לפחות. מה שנקרא, נשים, גברים וטף. הם נעצרו לא רחוק מהסוסים, והחלו לאכול. הגם שהם כנראה לא הבחינו בנו, בכל זאת היה מרחק אווירי של 100 מטר, התלבטנו: מה עושים עכשיו? המשך המסלול שלנו עובר לא רחוק מהמיקום שלהם, ומה אם לא נבוא להם בטוב? מה אם הם יחשבו שאנחנו מאיימים עליהם? איך אני מסבירה להם שבשבילם עד חצי המלכות, רק שלא יעשו לי כלום?

בסופו של דבר חיכינו עד שהם סיימו לאכול, והמשיכו לנקודה הבאה שנראתה מרוחקת מהמסלול שלנו. בפעם הראשונה באותו יום נשמתי לרווחה.

הנשימה לא נמשכה זמן רב: תוך כמה דקות ראינו אותם שוב. הפעם הפריד בינינו לבינם סוס חמישי, בצבע חום כהה. הוא נראה כמי שאינו מוטרד כלל, אפילו לא זיכה אותם במבט, המשיך לאכול את העשב שלו. הייתי רוצה לומר ששאבתי ממנו ביטחון, אבל זו לא תהיה האמת: הייתי מאוד לא רגועה בגלל החלק של ה"טף", כלומר החזירים הקטנים שהוריהם ירצו להגן עליהם. שוב חיכינו עד שהשבט יאמר את דברו.

למרבה המזל, השבט חצה את השביל לצד אחר. תוך זמן קצר נשמעו יללות תנים נוראיות. למרות שמדובר היה בעלייה, הבאנו ספרינט לגדר השביל המפריד בין שני חלקי הטיול (כלומר את המסלול חוצה שביל עפר, ומשני צידיו הוצבו שתי גדרות שאותן יש לעבור). עכשיו, כשכבר היינו בצד ה"שני" הרגשתי גיבורה לומר: זאת רמת הגולן האמתית! ככה צריך לחוות אותה!

האם בזאת תמו הרפתקאות ספארי רמת הגולן? לא ממש.

אחד עמד ושמר, שלושה נעו בחופשיות. חבורת התנים בשביל רמת הגולן, קטע 7

אחד עמד ושמר, שלושה נעו בחופשיות. חבורת התנים בשביל רמת הגולן, קטע 7

אחרי שצילמנו בנחת סתווניות, הגענו לקרחת יער שבקצה שלה עמדו ארבעה תנים מדהימים ביופיים. התבוננו בהם: אחד עמד ושמר, שלושה נעו בחופשיות. אף פעם לא ראיתי חבורת תנים כזו, בצבע חום-אדום, כמו בסרט טבע של נשיונל ג'יאוגרפיק. לצערי, הסרט נגמר מהר: משום מה, הם ברחו. משום מה, תוך פחות מחצי דקה הגיע עוד שבט חזירי בר. שוב, גברים, נשים וטף. אולי היה גם נוער, מה אני יודעת. בכל מקרה, נאלמתי דום.

אולי עבור טיילי שביל רמת הגולן מדובר במופע שבשגרה, אולם עבורנו זו הייתה חוויה יוצאת דופן. לא נלאה בפירוט המשך העלילה, אך נאמר בקיצור: בחלוף כמה דקות הברחתי חזיר בודד ("את רואה!", פסק הבנזוג, "הם מפחדים ממך! את לא צריכה לפחד מהם"). בסיום המסלול, שהוא כאמור גם נקודת ההתחלה, עמדתי לקרוא את השלט שמסביר על המקום, על מנת לדעת האם כתוב בו איזה בעלי חיים עשוי המטייל לפגוש. סיימתי לקרוא, לא היה כתוב דבר בעניין, הסתובבתי אחורה, והופס, מאחוריי ארבעה חזירים חצו את הכביש. הבאתי ספרינט לאוטו. הבנזוג נשאר לצלם.

מתחילים לנסוע, אין נפש חיה באזור, תרתי משמע. הבנזוג מסמן לי לעצור – שבט חזירים הולך על ההר מימין לנו. ממשיכים, לפנינו חזיר חוצה את הכביש מימין לשמאל. נעצרתי מייד. הסתכלתי שמאלה: זכר ושני גורים היו מתחת לעץ שאליו הוא רץ. עכשיו הם היו ארבעה, ותוך שתי שניות כולם חצו את הכביש בריצה לצד השני, והצטרפו לשבט אחר. זה היה ממש כאילו אחד מהם בא לקרוא לחבר'ה המתבודדים לחזור, כי ממשיכים. שבט נוסף פגשנו ליד הטורבינות של רמת הגולן.

שבטים שבטים, גברים נשים וטף. חזיר בר ברמת הגולן

שבטים שבטים, גברים נשים וטף. חזיר בר ברמת הגולן

בכל חיי קודם לכן, במצטבר, לא ראיתי כזו כמות של חזירי בר. בוודאי שלא ביום אחד. הצירוף עם התנים והצבאים, כמו גם הסוסים המשוטטים נטולי הבעלים, יצר חוויה בלתי נשכחת (וזה בלי לקחת בחשבון פרפרים, לטאות, ציפורי שיר ואת הפרחים הייחודיים, כמובן). באתרים שבהם ביקרנו לא דיברו על חוויה כזו, בעיקר המליצו על חלמוניות וסתווניות שפורחות באוקטובר-נובמבר, וקבעו שזה ההיי-לייט. טיילנו הרבה בחגים האלה. כזה טיול – לא היה לנו.

האם התחלתי לחיות בשלום עם חזירי בר? לא ממש. הפחד יהיה שם גם בפעם הבאה. ובכל זאת, אני שמחה שהטיול הזה קרה לי, ושהבנזוג לא הסכים להצעה שלי לוותר על המסלול ה"משעמם". איך הוא אומר: אתה אף פעם לא יכול לדעת את מי תפגוש, ומה זה יעשה לך.

נסיעה ברמה

העיצוב הא-סימטרי, עם דלת אחת בלבד בצד הנהג, הוא סימן ההיכר הבולט של הוולוסטר

העיצוב הא-סימטרי, עם דלת אחת בלבד בצד הנהג, הוא סימן ההיכר הבולט של הוולוסטר

הדבר הראשון שחשבתי עליו כשסיימנו נסיעה בת שלושה ימים עם היונדאי ולוסטר, היה כמה קל להתרגל אליה. אולי היא לא הכי חסכונית בדלק, לא הכי-הכי יפה בשוק וגם לא הכי מיוחדת – למרות העיצוב הא-סימטרי שלה – אבל בלי שתשים לב בכלל אתה נקשר אליה ומרגיש איתה 'בבית'. בית על גלגלים, שלוקח אותך לכל מקום שתרצה ויודע לסחוב בעליות.

לא סתם אני מציינת את העליות, כי עם הוולוסטר עשינו טיול תצפיות ברמת הגולן – על הכנרת והגליל מצד אחד, ועל סוריה מצד שני. רצינו לראות את האזור היפהפה, הייחודי והנפיץ במבט מלמעלה, ולנסות לפענח לעצמנו איך שטח כל כך קטן יכול לעורר כל כך הרבה שמחה לצד כל כך הרבה אמוציות.

המסע שלנו התחיל בתל אביב, שם אספנו את הוולוסטר והכנסנו אליה את המזוודה (ושישיית המים, והתיק עם הדברים שלא נכנסו למזוודה, כי אנחנו מהאנשים שאורזים חצי בית לשלושה ימים). וכך גילינו את היתרון הבולט הראשון שלה: נפח תא מטען נאה של 440 ליטר. כנראה שככה זה כשמתעסקים עם משפחתית (למרות שהיא לא מרגישה כמו משפחתית, במובן הטוב של המילה).

יאללה, יצאנו לדרך.

 

בדרך למצפה אופיר. נפל תא המטען עומד על 440 ליטר

בדרך למצפה אופיר, עדיין עם המזוודה בבגז'. נפח תא המטען עומד על 440 ליטר

מצפה אופיר. תצפית על הכנרת, טבריה והרי צפת

מצפה אופיר. תצפית על הכנרת, טבריה והרי צפת

נקודה ראשונה: מצפה אופיר

לעמוד 450 מטרים מעל הכנרת, ולהסתכל על הגלים שיוצרת הרוח על פני המים, אותה רוח שפורעת לך את השיער במיומנות ומעיפה אותו לכל הכיוונים, ממול טבריה ומאחוריה הר תבור והרי צפת – זו חוויה שיכולה להיות עוצמתית. אלא אם בדיוק יחד איתך מגיעה לשם גם משפחה מורחבת ביותר שחוגגת איזה אירוע, מצלמת ברכה משותפת בווידיאו, ושמה מזרחית בפול ווליום.

במקום להתעצבן ולקונן על אובדן השאנטי של הטבע, התחלתי לענטז. If you can't win them, join them. אחרי הכול, אני מנתניה. כמה קשה זה יכול להיות.

*

יוצאים לדרך. צריכת הדלק הממוצעת: 12-13 ק"מ לליטר

יוצאים לדרך. צריכת הדלק הממוצעת: 12-13 ק"מ לליטר

בעודנו צועדים על שביל הבוסתן, פגשנו את משפחת שפני הסלע הזו

בעודנו צועדים על שביל הבוסתן, פגשנו את משפחת שפני הסלע הזו

נקודה שנייה: מצפה השלום

ליונדאי ולוסטר יש גחון נמוך, שזה בעייתי למי שרוצה לנסוע בשבילי עפר או להחנות קרוב למדרכה, אבל יש לה גם סטייל ייחודי: ארבע דלתות (כולל הבגז'), במקום חמש כמקובל. למעשה, בצד של הנהג יש רק דלת אחת, ארוכה יותר מדלת רגילה. זה יכול להיות ניג'וס כשלנהגת יש תיק שהיא צריכה לשים מאחור, ולהוציא אותו בתום כל נסיעה, אבל כאמור, מתרגלים.

בקצה הדרך היפה לכפר חרוב יש כביש דרדלה, שמוביל אל מצפה שלום היפהפה המשקיף אל הכנרת. מהמצפה יוצא שביל הבוסתן, שמפגיש אתכם, ובכן, עם עצי פרי בוסתניים כמו תאנה וזית. לאורך השביל יש גם שתי בריכות קטנות שלכאורה ניתן להשתכשך בהן, אך בימי הקיץ החמים והיבשים זו לא חוויה אטרקטיבית. למעשה, רמת העניין שלנו עלתה רק כשפגשנו משפחת שפני סלע, והחלטנו שמדובר באימא וארבעה גורים שהחליטו לשגע אותה קצת ולהפריע לה בשלאף שטונדה. אחר כך פגשנו כמה חרדונים – מתה עליהם – שנתנו מופע ריקוד אנכי על קירות המבנה.

את ארוחת הערב אכלנו במסעדת "תנורין" בצומת מגדל. פינקו אותנו חבל על הזמן, ולמדתי שיש דבר כזה קובה צמחוני טעים, שלא לדבר על עלי הגפן שהתעלו מעל המנה המוכרת. בקושי הצלחתי להתגלגל החוצה. הוולוסטר התגלגלה הרבה יותר טוב ממני.

*

האורך של הולוסטר הוא 4.22 מ' - קצרה יחסית למשפחתית, אבל נוחה למציאת חנייה בערים כמו תל אביב וירושלים

האורך של הולוסטר הוא 4.22 מ' – קצרה יחסית למשפחתית, אבל נוחה למציאת חנייה בערים כמו תל אביב וירושלים

תצפית לעבר מאגר קוניטרה, סוריה

תצפית לעבר מאגר קוניטרה, סוריה

נקודה שלישית: מצפה רונן

אני אוהבת מספרים, אז בואו נדבר על זה קצת: האורך של הולוסטר הוא 4.22 מ', כלומר במובן הזה היא קטנה יחסית למשפחתית אבל נוחה למציאת חנייה בערים כמו תל אביב וירושלים. הרוחב הוא כשל משפחתית ממוצעת – 179 ס"מ. בגובה היא נמוכה יחסית לסגמנט – 140 ס"מ. המשקל סביר, 1,230 ק"ג, אפשר אפילו לומר שהיא שוקלת קצת פחות מהמתחרות שלה (עשרות ק"ג). נפח המנוע הוא 1600 סמ"ק (140 כוחות סוס), אך לא הרגשתי שהיא מאיצה טוב יותר מאחרות. יחד עם זאת, זה לא הייתה לה בעיה להביא אותנו לתצפית על מעבר הגבול עם סוריה.

בואו נגיד את האמת: למרות שידעתי שזה לא ריאלי, הייתה לי תקווה קטנה בסתר לבי שנצליח לאתר במצפה רונן דגלים של דאע"ש. שאלתי את הבנזוג אם אותו זה מאכזב או מרגיע, והוא, אדם רציונלי שכמותו, בחר באפשרות השנייה. אני יודעת שזה מטופש, אבל אני הייתי מעדיפה את אפשרות א', כדי לראות את זה 'אמיתי בעיניים'. כמובן, הייתי רוצה גם שדקה אחרי שנלך משם יסלקו את הדאע"שים לעולם שכולו רע ושחור.

למען האמת, המקום הזה מהווה תצפית טובה פחות מהתצפית שליד הטורבינות, אבל יש משהו באפשרות לראות מקרוב מקום שאתה שומע עליו הרבה, כמו מעבר הגבול קוניטרה. זוכרים שלפני שנתיים, ביוני 2013, המורדים הודיעו שהם כבשו את קוניטרה, ורק כעבור כמה שעות מורטות עצבים צבא סוריה הצליח להשתלט מחדש על מעבר הגבול?

משהו שלמדתי שם: פירוש השם קוניטרה הוא קשת – והוא מרמז על גשר הקשתות שבעבר עברה עליו הדרך הראשית לדמשק. ואפרופו דרכים ונסיעות: בוולוסטר, כמו אצל אחרים, יש מערכת מולטימדיה שכללה מצלמת רוורס. מהניסיון שלי, לא משנה באיזה רכב אתם נוהגים, מדובר באחד מיתרונות העידן הדיגיטלי והסופר-טכנולוגי. המצלמה נותנת הערכה מדויקת למרחקים קטנים, חוסכת את כל ההיסוסים, ובגדול, מונעת הרבה בעיות מיותרות. ברגע שמתרגלים אליה, קשה להבין למה לחיות בלי. שווה להוסיף עליה כסף ברכישה.

*

לוולוסטר נפח מנוע של 1600 סמ"ק ו-140 כוחות סוס

לוולוסטר נפח מנוע של 1600 סמ"ק ו-140 כוחות סוס

נופים הם לפעמים מעברי גבול לסוריה

נופים הם לפעמים מעברי גבול לסוריה

נקודה רביעית: תצפית הר בנטל

הידעתם? להר בנטל קוראים כך כי הוא צמוד להר אביטל אך נמוך ממנו, ונראה כמו הבן שלו. בחיי!

בכל אופן, זוהי נקודת תצפית גבוהה למדי על קוניטרה החדשה, ובכלל על סוריה. יש פה גם בית קפה ושירותים, שדרוג רציני בהשוואה לכל המצפים האחרים שבהם היינו. שלא לדבר על השלט שמספר לך מה המרחק מדמשק, ומה המרחק ממשרד ראש הממשלה בירושלים (וככה יכולנו גם לדעת עד כמה אנחנו רחוקים מהבית שלנו).

חוץ מזה פגשנו עוד כמה חרדונים ופרפר אחד שהעמיד פני מת, וממש ריחמנו עליו תוך כדי שצילמנו מכל זווית אפשרית, ואז הוא עשה לנו 'ויברח', והוכיח שעוד כוחו בכנפיו. או משהו כזה.

*

נחל עיט. בתצפית המפל ניתן להתרשם מהמשושים המיוחדים של רמת הגולן

נחל עיט. בתצפית המפל ניתן להתרשם מהמשושים המיוחדים של רמת הגולן

הבז הזה עמד סמוך למפל עיט, ובמשך דקות ארוכות התמסר לשני הצלמים שעטו עליו

הבז הזה עמד סמוך למפל עיט, ובמשך דקות ארוכות התמסר לשני הצלמים שעטו עליו

נקודת סיום: מצפה אליהו, מפל עיט

מבחינת אבזור, הוולוסטר לא יוצאת דופן בסגמנט – יודעת לפנק כמו רוב המתחרות שלה, לא יותר ולא פחות. גם צריכת הדלק שלה אינה מרשימה – 12-13 ק"מ לליטר. אמנם נפח מיכל הדלק הוא 50 ליטר, כך שלא צריך להיכנס לתחנת דלק כל שלושה ימים, אבל עדיין, חסכוני בדלק זה לא. משהו שילהיב גברים: היא מאיצה מ-0 ל-100 ב-10.3 שניות, ויכולה להגיע עד 200 קמ"ש. כן, עד כדי כך היא יכולה להיות מהירה. אבל לאן יש לכם למהר?

אולי למפל עיט, שבו אפשר להתרשם מהמשושים המיוחדים של רמת הגולן. אבל רק מי שיש לו סבלנות ואין לו קוצים בישבן, יזכה לראות את העיטים שעל שמם נקרא המפל. אנחנו ראינו אחד אך הוא התחפף די מהר. לעומת זאת, בז קטן וחמוד נעמד על עמוד חשמל על הכביש הסמוך למפל, ובמשך דקות ארוכות התמסר לשני הצלמים שעטו עליו.

גם על הוולוסטר עטנו עם מצלמותינו, והיא התמסרה ברצון. רק הסורים סירבו לשתף פעולה. טוב, אולי הם היו עסוקים.

הוולוסטר מכיוון מושב הנוסע. בצד הזה יש שתי דלתות לנוסעים

הוולוסטר מכיוון מושב הנוסע. מאיצה מ-0 ל-100 ב-10.3 שניות, ויכולה להגיע עד 200 קמ"ש. אבל לאן יש לכם למהר?

%d בלוגרים אהבו את זה: