ארכיון תג: רמברנדט

10 דברים שחייבים לעשות באמסטרדם

מאחורי ענני עשן הקנאביס מסתתרת עיר מלאת אפשרויות

שמה של אמסטרדם יצא כעיר שאפשר למצות ביומיים, ובשאר הזמן לעשן משהו – בגלל זה כנראה הרחובות מסריחים באופן קבוע, ועל כל 100 מ"ר יש לפחות שתי חנויות שמוכרות עוגיות קנאביס. אבל האמת היא שמאחורי ענני העשן מסתתרת עיר מלאת אפשרויות שיכולה להחזיק חמישה ימים בקלות, וגם אז בקושי יישאר זמן לקניות. אם בהתחלה חשבתי שיהיה קשה למצוא 10 דברים שחייבים לעשות כשמגיעים לבירת הולנד, עכשיו אני מרגישה קצת אשמה ש"דחפתי" כל מיני דברים למקומות 11-15. אבל ככה זה בחיים: בדיוק כמו באריזת מזוודה, גם בתכנון טיול צריך לדעת לצמצם כדי לא להשתגע וליצור אובר ווייט של חוויות.

  • כל הצילומים שלי, אלא אם צוין אחרת

רייקסמוזיאום – המוזיאון החשוב ביותר באמסטרדם, ואולי בהולנד כולה. מעבר לכך שכאן תמצאו את "משמר הלילה" המפורסם של רמברנדט ואת "מוזגת החלב" של ורמיר, יש עוד הרבה מה לראות במוסד התרבותי הזה, שפתח ב-1885. גם המבנה עצמו מרשים מאוד מבפנים, והאווירה פשוט כייפית.

שוק אלברט קאופ – בשנים האחרונות אני מחפשת את השוק המרכזי בכל עיר שאליה אני מגיעה, ושוק אלברט קאופ הוא המקום באמסטרדם. מדובר באחד השווקים הוותיקים, הגדולים והמוכרים בעיר, ויש בו דוכני אוכל הולנדי טיפוסי ליד דוכני תיקים, נעליים, בגדים, מזכרות ופיצ'יפקעס. מאחורי חלק מהדוכנים יש חנויות ומאפיות, שגם הן שוות בדיקה. אבל הכי חשוב: אל תוותרו על המעדן המקומי, כדורי אוליבול.

Image by Ingrid Bischler from Pixabay

תחנת הרכבת המרכזית – אחד המבנים היפים והגדולים ביותר בעיר, שבקלות היה יכול להיות ארמון, מאכלס את תחנת הרכבת המרכזית. התחנה בנויה על שלושה איים, ולכן השתמשו ביותר מ-8000 כלונסאות עץ כדי לייצב אותה. בנייתה הושלמה ב-1889 על ידי האדריכל ההולנדי המפורסם פייר קאופרס, שתכנן גם את הרייקסמוזיאום (על תכנון התחנה הוא קיבל מדליית זהב מהמלכה). באחד מאגפי הבניין יש מסעדה נהדרת ומעוצבת באופן מרשים בשם 1eklas, ששווה להזמין אליה מקום מראש.

מתחם בחנייהוף – המתחם הוקם במאה ה-14 עבור נזירות ממסדר הביגיניות – הן כבר לא כאן, האחרונה שבהן נפטרה בשנת 1971. למעשה, מהמתחם המקורי לא נותר דבר בשל מכת שריפות, והבתים כאן הם "רק" מהמאות ה-17-18. בחצר זו נמצא אחד הבתים העתיקים ביותר בעיר (המאה ה-15), שעשוי מעץ. על בית מספר 19 ישנם עיטורים של סיפורים תנ"כיים, ובית מס' 26 נחשב ליפה ביותר ושימש כביתה של אם המנזר. כיום משמש המתחם כמקום מגורים, ולכן אפשר לבקר רק בחלק ממנו. אל תוותרו על שתי הכנסיות (אחת מהן מוסתרת מעט): הקתולית (קפלת בחיינהוף) והפרוטסטנטית (הכנסייה האנגלית).

ארמון המלכה – המתחם המרשים הזה, שאליו מגיעים מכיכר דאם המרכזית, שימש במקור כבית העירייה. לואי נפוליאון הפך אותו לארמון המלוכה ב-1808, והוא זה אשר קבע גם את הריהוט הנוכחי. הארמון משמש עד היום את משפחת המלוכה לאירועים רשמיים. ה"ברוכרזאל" (אולם האורחים), אשר עוצב על ידי תלמידיו של רמבנדט, הוא החדר המרשים ביותר בארמון, וחוץ מזה אפשר להתרשם מעוד חדרים רבים ומעניינים, שאנשים מתארחים בהם עד היום.

פונדל פארק – הפארק המרכזי של העיר, שגודלו 470 דונם. אם אתם לא באים ביום קר מדי (כמו שקרה לנו) מדובר במקום נעים ביותר לשיטוט רגלי בין העצים, האגמים, השבילים והשטחים המטופחים. ובעיקר, מקום מצוין לפיקניק עם ברווזים.

בית רמברנדט – איך אפשר לבוא לעיר של רמברנדט בלי לבקר בבית שלו? כבר בכניסה מקבלים אודיו-גייד – אל תתעצלו ואל תוותרו עליו. זה הופך את חווית הביקור להרבה יותר מלאה ומעניינת. ומכיוון שהשנה מציינים 500 שנה למותו, יש בבית תערוכה מיוחדת של רישומים שלו. יש גם הדגמות כמו, למשל, איך מכינים תצריבים או מייצרים צבעים.

שייט בתעלות – יש הרבה אפשרויות של שייט בעיר, כאשר סירות יוצאות ממספר נקודות ברחבי העיר. המרכזית מביניהן היא באזור תחנת הרכבת המרכזית, ב-Stromma Pier. במקרים מסוימים, שבהם יש צפי לעומס תיירים, עדיף להזמין כרטיסים מראש. בכל מקרה זו חוויה נחמדה ביום וגם בלילה. חוץ מזה שמדובר בהזדמנות לתת מנוחה לרגליים, כמובן.

מוזיאון וך גוך – עוד אמן מפורסם ביותר של העיר, שזכה למוזיאון ענק מיוחד ומושקע, עם אוסף עצום של עבודות והסברים על אורח חייו, חבריו, מנהגיו וכן הלאה. הבעיה היחידה: אסור לצלם שום דבר. מותר רק להצטלם ליד שלושה הדפסים ש"נמרחו" על פני קירות שלמים.


Copyright Anne Frank House. Photographer Cris Toala Olivares. 2010

בית אנה פרנק – הבית החשוב ביותר בעיר לכל יהודי, אבל לא רק. 761 יום הסתתרו כאן אנה ובני משפחת פרנק, וניהלו שגרה-לא שגרה שעליה ניתן ללמוד במהלך הביקור בבית, שהוא מרגש ומצמרר. שימו לב שחובה להזמין כרטיסים מראש.

***כמובן, אל תוותרו על מדרחוב הקניות קלפרסטראט למרות שהוא עמוס מאוד. שווה בהחלט לבקר במוזיאון MOCO לאמנות מודרנית ואמנות רחוב, שבו מוצגת תערוכה מקיפה מיצירתו של בנקסי. אולי אחרי השיפוצים יהיה מה לחפש בו. אם יש לכם זמן, מומלץ לבקר גם במוזיאון פאן לון, ובמוזיאון אדוננו בעליית הגג. הכנסיות השוות ביקור הן אדה קרק וניוקרק. כלבו מגנה פלאזה הוא אובר רייטד.

"כמו להיות מנצח על תזמורת" – ראיון מיוחד לבלוג עם האמן מייקל מייפס

"לפעמים אני מרגיש כאילו אני מתעסק עם אלפי מוזיקאים ופרטיטורה מאוד מסובכת". HdP 02, 2016, Michael Mapes. באדיבות האמן

לכל אחד יש את האמנות שמרגיעה אותו, מכניסה אותו לרגעי השלווה והקסם של החיים, מרחיבה לו את הלב ומנתקת אותו מטרדות היומיום. האמנות ההולנדית של המאות ה-15, ה-16 וה-17 עושה את זה לי. בין אם אני בחלל הקטן במוזיאון ישראל בירושלים או בבית רובנס באנטוורפן, בין אם זה רמברנדט או ואן אייק, כשאני עומדת מול הציורים האלה אני תמיד מוכנה "לטבוע" בתוך ההיסטוריה שלהם, ולהצטרף אל הדמויות מאותה התקופה, לקרוא את המכתבים שלהן או לשבת איתן סביב השולחן בשעת ארוחת הצהרים (רק שלא יכריחו אותי לאכול ירך חזיר).

מי שכנראה חווה תחושות דומות אבל לקח אותן קצת יותר רחוק הוא האמן האמריקני מייקל מייפס (Michael Mapes). סדרת המאסטרים ההולנדים שלו מבוססת על דמויות מהמאות הקודמות שציירו אמנים כמו רמברנדט ו-ון דר הלסט. קשה להישאר אדישים לעבודות שהוא יוצר – מרחוק ניבטות אליך דמויות גדולות, מקרוב אתה לומד עד כמה הן עשירות בפרטים קטנים: מייפס לוקח חומרים כמו סיכות חרקים, מיכלי דגימה, קפסולות ג'ל, בקבוקוני זכוכית, בדים, גרגרי קפה, שקיות תה, דגימות חול, תבלינים, טביעות אצבעות, פריטי לבוש וחוטי כותנה, נועץ אותם בעזרת סיכות על לוח לבן חלק או הדפס בהיר, והופך אותם לתמונה הוליסטית אחת. מקרה קלאסי של השלם הגדול מכלל חלקיו.

מקרה קלאסי של השלם הגדול מכלל חלקיו.  Gilded Dutch female, 2015, Michael Mapes. באדיבות האמן

כל אחד מהפורטרטים עשוי מכל כך הרבה פרטים, ומבוסס על כל כך הרבה סבלנות, שקשה להימנע מהשאלה איך הוא מגייס אותה בעולם התזזיתי שלנו, ומה הביא אותו לסוג האמנות הזה. "אחרי שביליתי חודשים בסטודיו ובחנתי מגוון רחב של מדיומים, החלטתי להשלים עם העובדה שאני טוב בציור, בצילום וברישום, אבל לא מצטיין באף אחד מהם", אומר מייפס בראיון מיוחד לבלוג. "הרעיון לטכניקה, ולמטאפורה הקשורה אליה, נולד במקרה. היו לי בסטודיו מחורר, קופסה של סיכות תפירה וצילום של חבר. חוררתי חלק מהתמונה, שמתי סיכות בחורים שנוצרו והצבתי את התמונה מחדש. כשהתבוננתי במה שניצב מולי, זיהיתי את הפוטנציאל, ומאז אני מנסה לשכלל את השיטה".

איך הגעת דווקא למאסטרים ההולנדים?

"העבודה הקודמת שלי בסדרת Human Specimens ('דגימות אנושיות') הייתה כרוכה בפירוק של נושאים אנושיים – חיתוך של הדפסי צילום ושילובם עם אלמנטים נוספים. רציתי ליצור סדרה חדשה, וחשבתי על כמה כיוונים. הראשון, לחבר את העבודה להיסטוריה של האמנות, והשני, ליצור עבודות יותר אירוניות, בלי אובייקטים סלבריטאים שמהם אני מעדיף להימנע.

"כשאתה עובד על פורטרטים של המאסטרים ההולנדיים מהמאה ה-17, אתה יכול ללמוד מהם הרבה על בני המעמד האריסטוקרטי באותה תקופה, וגם על הציירים עצמם. דרך השילוב בין חומרי הרקע של הדמויות, אני מצליח להביא לעבודה שלי איזשהו עומק שאני קורא לו 'די.אנ.איי ביוגרפי'.

"מבחינתי זה קצת כמו לנצח על תזמורת – מנצח הוא אדם עם חושים חדים לגבי תמונת היצירה הכוללת, ויכולת להכווין את מרכיבי התזמורת השונים כך שיבינו את המוזיקה. אמנם אני לא יודע איזו צורה מדויקת תהיה לעבודה שלי לפני שאני מתחיל אותה, אבל יש לי מושג כללי לגבי הקומפוזיציה והאופן שבו יש לעצב את הטכניקה כדי ליצור את הרגש המבוקש. במובן הזה, אני עובד עם כל האלמנטים המרכיבים את היצירה כמו שמנצח מוביל את כל הנגנים לנגן יחד. לפעמים אני מרגיש כאילו אני מתעסק עם אלפי מוזיקאים ופרטיטורה מאוד מסובכת".

"החלטתי שלמען הבריאות הנפשית והפסיכולוגית שלי, אני לא רוצה לדעת כמה זמן לוקח לי לייצר כל עבודה". Catharina Belgica: Dutch Female, 2017, Michael Mapes. באדיבות האמן

כשאני מנסה לברר עם מייפס כמה זמן הוא מקדיש לכל עבודה כזו, הוא משיב "החלטתי שלמען הבריאות הנפשית והפסיכולוגית שלי, אני לא רוצה לדעת כמה זמן זה לוקח. כמובן שמדובר בעבודה מאומצת שלוקחת לא מעט זמן. בדרך כלל אני עובד על יותר מיצירה אחת בו-זמנית, מה שמאפשר לי לעבוד זמן רב יותר ובאינטנסיביות גבוהה יותר. למרות השעות הרבות, התהליך מספק לי איזשהו ביטחון מובנה שלא אייצר יותר מדי עבודה".

אנחנו בעידן תזזיתי מאוד שבו אנשים מאוד חסרי סבלנות כלפי כל דבר כמעט, ואילו העבודה שלך מצריכה המון סבלנות.

"קשה לומר שהייתי אדם סבלני, בחיים או ביצירה, בשנים לפני שהתחייבתי לעבודת הסטודיו. להתאמן כדי להצליח להיות 'אדם סבלני' זה כמו לקבל פרס ניחומים, אבל מצאתי שעבודה בסטודיו היא דרך טבעית להאט את המחשבות, להתמקד ולצלול לתוך סוג של חשיבה מדיטטיבית. מה גם שהאלטרנטיבה הייתה מרשם לתרופות…

"הטכניקה שבה אני עובד דורשת מידה של סבלנות, אין שום דרך לעשות אותה במהירות או לקבל החלטות חפוזות. עם השנים הפכתי למהיר יותר, אבל מה שחשוב יותר זה שהיצירה הפכה אינטואיטיבית. אחוז גבוה יותר מהשעות שאני מבלה בסטודיו הן 'זורמות', מה שמאפשר לי סוג חשיבה אחר תוך כדי העבודה".

ואיך אתה נשאר מפוקס בכל הזמן הזה?

"זה שילוב בין דמיון מפותח לעצבנות בסיסית, מכיוון שלא הייתי רוצה להתפרנס משום דבר אחר".

"אני מצליח להביא לעבודה שלי איזשהו עומק שאני קורא לו 'די.אנ.איי ביוגרפי'". Dutch male specimen, 2015, Michael Mapes. באדיבות האמן

מייפס נולד ב-1962 בפורט נוקס במדינת קנטקי. יש לו תואר ראשון ותואר שני באמנות מאוניברסיטת אילינוי. הוא הציג שש תערוכות יחיד, והשתתף בקרוב ל-20 תערוכות קבוצתיות. יש לו עבודות שנמכרות ב-5,500 דולר, אבל הוא עדיין לא במעמד של יהירות – עושה רושם שהוא מאוד זמין ונגיש.

ממש בקרוב, בנובמבר, יציג תערוכת יחיד בגלריה קראוזה בניו יורק. "אחרי התערוכה הזו אני עומד להקדיש חלק נכבד מהחודשים הקרובים, או אפילו השנה הקרובה, ליצירת אמנות במדיומים אחרים כמו ציור או איור. לעתים קרובות אמנים ננעלים על סגנון שמזוהה איתם כי זה מה שהקהל שלהם מצפה לו – זה כמו זמר שמנסה לשיר שירים מהאלבום החדש, בזמן שהקהל רק מחכה לשירים המוכרים שלו. עבדתי קשה לאורך השנים בלי לרדת ברמה ובלי לזנוח את החוט המקשר בין כל סוגי היצירה שלי, ואני בטוח שאצליח לקשר ביניהם גם הפעם".

*ה-BBC אמר עליך שצורת העבודה שלך מזכירה יותר ארכיאולוג מאשר אמן. מה אתה חושב על זה?

"העניין שלי הוא לגמרי אמנותי, אבל בהתחשב בגישה שלי לאמנות, שכוללת איסוף מידע וחומרים פיזיים, אני לא לגמרי לא-מסכים. אין לי שום ידע בארכיאולוגיה, אבל אני חושב שהשיטות שלי קשורות לענפים אחרים של המדע כמו זיהוי פלילי ואנטומולוגיה (תורת החרקים). בעצם, ה'רישיון' האמנותי תקף לכל תחום".

Anonymous Young Woman, 2014, Michael Mapes. באדיבות האמן

%d בלוגרים אהבו את זה: