ארכיון תג: קשקבל

המירוץ למתכון 11

כמה חודשים אחרי שעברנו לגור יחד, הבנזוג העלה את הרעיון שפעם בשבוע נכין ביחד מתכון כלשהו, שיהיה מסובך במידה כזו שמצדיקה תשומת לב זוגית (כלומר לא פסטה או אורז), ושבמקביל יעמוד בשני תנאים: לא יכלול בשר, כי אני צמחונית, ולא יכלול את רוב הירקות והפירות, כי הוא אלרגי. לכאורה, מדובר במאגר מוגבל של אפשרויות, אבל למעשה אנחנו עומדים בכך בכבוד בשלוש וחצי השנים האחרונות.

לא תמיד התוצאה שווה את ההשקעה, לפעמים אחד מאיתנו מבסוט משהו אש והשנייה מסתכלת עליו ועל המתכון במבט המום, לפעמים אנחנו מתווכחים תוך כדי – בדרך כלל על זה שאני רוצה לאלתר, והוא רוצה להישאר נאמן להוראות – אבל לא הייתה אפילו פעם אחת שהפסקנו באמצע. פשוט אין דבר כזה (אם כי פעם אחת עצרנו הכל, וירדנו למטה כדי להתלהב מהשלג).

בסך הכול הכנו כ-200 מתכונים, המייצגים כמעט את כל העדות – הונגרי, רומני, גרוזיני, טריפולטאי, כורדי, עירקי, מה לא. ק אחרי שבחרתי לפרסום כאן ששה מהחודשים האחרונים, שמתי לב שלא בחרתי שום דבר מטוגן למרות שאין לי שום דבר נגד טיגונים, יש שני מתכונים עם בצק עלים ושניים שהם מאפים. כולם עונים על אותו סטנדרט: שווים את המאמץ ומומלצים ביותר.

20150105_001310

מאפה בצק עלים עם גבינות וביצים קשות של אביבה פיבקו. לכאורה אפשר היה פשוט לקרוא לזה בורקס עם ביצה, אבל זה הרבה יותר שווה, בזכות גבינת השמנת והפטה עיזים. צהובה אפשר לבחור איזה שרוצים – הלכנו על גאודה. בנוסף, הביצים הקשות (שממש אופים אותן עם המתכון, לא רק מוסיפים בסוף כמו בבורקס) היו הברקה של ממש.

עשינו חצי כמות, כי יש גבול כמה ביצים בן אדם אחד יכול לאכול, וזה הספיק לנו לשתי ארוחות ערב. מאז עשינו את המתכון הזה שוב. כי כמה פשוט, ככה טעים. אליפות.

*

28596172

קיש אישי במילוי עשבי תיבול וגבינות – המתכון הזה נבחר מסיבה אחת פשוטה: לנצל סופסוף את תבנית השקעים-פאי שקניתי באיזה התקף שופינג גאדג'טים למטבח. עברו כבר כמה חודשים מאז הרכישה, והבנתי שחובה לעשות מעשה.

בסך הכול מדובר במתכון לא מסובך שמספק ארוחת ערב טעימה, ויכול להתאים גם לבראנץ'. אנחנו עשינו חצי כמות, והבצק הספיק ל-5 עיגולי פאי, שבלחץ הפכנו אותם לשישה. מהמילוי (שגם אותו עשינו בכמות של חצי) נשאר לנו הרבה יותר מדי, כצפוי במתכוני אינטרנט. בכל מקרה, יצא ממש טעים. בפעם הבאה – חייבת להיות אחת כזו – נכין מילוי של בצל ואגוזי מלך.

*

20150313_205558

תפוחי אדמה ממולאים – מתכון פשוט למדי של רותי קינן, אבל כמה פשוט ככה טעים. לא כתוב בו באיזו גבינה צהובה להשתמש – אנחנו בחרנו בקשקבל. עשינו 2/3 כמות, ובמקום קרם פרש השתמשנו בגבינת שמנת, ובכל זאת המנה הייתה טעימה להפליא. שילבנו עם דג אמנון שנאפה בתנור, ויצאה יופי של ארוחה.

*

20150304_001048

לחמניות בצל מפרובאנס – מתכון של 'על השולחן'. עשינו חצי כמות, וגם ויתרנו על האנשובי כי אני לא סובלת את הדג הזה. לדעתי המתכון עבר גיור למצב פרווה, אחרת איך אפשר להסביר את העובדה שאין בו חמאה (יש שמן זית) ואין בו אף גבינה?

העניין עם המתכון הזה הוא שמעבר להתססה של ראש העיסה יש שתי התפחות, של שעה ושל חצי שעה, ועוד אפייה של 25 דקות. כלומר צריך הרבה זמן פנוי, או לתכנן את הזמן מראש כך שיהיה לכן מה לעשות בזמן ההתפחה.

בכל מקרה, המתכון יצא טעים מאוד והספיק לשנינו ליום המחרת.

*

20150121_011257

לחם שטוח עם עשבי תיבול – של אתר שנקרא "הנחתום" (מיועד לחובבי אפייה). בהתאם לגישה הרווחת כעת בביתנו, עשינו את הכמות המלאה, וקיבלנו ארבעה מאפים (פוקאצ'ות?) שהספיקו לשנינו ליומיים. מדובר במתכון לא מסובך, שהבעיה היחידה איתו היא כמות ההתפחות – אם הולכים על מקסימום הזמן המומלץ, זה יוצא שלוש שעות + 20 דקות אפייה + 30 דקות צינון. אבל מה – משתלם. סופר טעים, ומרגיש כאילו הפכנו למאפייה מקצועית.

*

20150127_235934

המתכון הזה הוא דג בתוך דג, או כמו שקוראים לזה בשם הרשמי: הפתעת בצק עלים – מתכון של מריאן טוסקנו. הרעיון: לשרטט צורה של דג בבצק עלים, ובתוכו לשים דג 'אמיתי'. המתכון דיבר על פורל מעושן אבל לא מצאתי כזה בסופרמרקט, אז הלכנו על פורל רגיל. היה טעים בהחלט, אבל לדעתי זה מתכון לארוחת שישי או לארוחה חגיגית שבה רוצים להרשים מישהו – אין טעם להשקיע מאמץ ככה סתם באמצע השבוע.

 

קשקבל על הזמן

פעם חשבתי שאם אני אאמץ חתול אני אקרא לו קשקבל. המצלול של המילה מצא חן בעיניי הרבה לפני שהכרתי לעומק את הגבינה הזו, ולפני שהתחלנו לבשל ביחד פעם בשבוע. חשבתי גם על שם חיבה: קשקה. רק חתול לא מצאתי, ובית שיהיה מספיק גדול כדי לגדל אותו.

אבל החיבה לקשקבל אינה תלויה בדבר. הגבינה הדרום-איטלקית הזו עשויה בדרך כלל מחלב פרות, והיא חצי קשה. באיטליה היא נקראת Caciocavallo, ופירוש המילה הוא "גבינה על סוס". מקור השםהוא בכך שבעבר היו קושרים יחד חריצי גבינה בשק בד ומניחים אותם לייבוש וליישון עלענף עץ, בדומה לאוכף על גב סוס [ולא, זה לא בגלל שבמקור הכינו קשקבל מחלב סוס, כי לא הכינו]. טוענים שהיא נגלתה לעולם הרחב בשנת 500 לפני הספירה, כשהיפוקרטס דיבר בשבחה. ולמרות המוצא היווני, היא השתרשה דווקא כגבינה איטלקית.

תהליך ההכנה שלה דומה לזה של מוצרלה: מרתיחים חלב פרה לא מפוסטר ל-38 מעלות, ומביאים לקרישה בעזרת לישה למצב יוגורט. את המוצק הגמיש שמתקבל חותכים לחתיכות קטנות בגודל של אגוזים, ומשאירים בצד בין ארבע לעשר שעות, תלוי בחומציות החלב ובמזג האוויר, עד שאפשר לקרוע ממנה חתיכות. מצמידים אותן זו לזו והופכים אותן לכדור שאין בו בועות אוויר. מכניסים למים רותחים כדי ליצור "אטימה" מבחוץ, ואז מכניסים למים קרים כדי להוריד את הטמפרטורה בחזרה.

בשלב הבא שמים את הגבינה במי מלח למשך כמה שעות או כמה ימים. לאחר מכן עוטפים ותולים לייבוש/יישון במשך שבועיים לפחות. עדיף זמן ארוך יותר מזה – קשקבל בת חודשיים עדיין נחשבת צעירה. התוצאה היא הייחוד של גבינת הקשקבל – טעם חד וחריף, שיכול לשמח גם חך רגיל ולא רק כזה שמורגל בגבינות חריפות.

אחרי שמבינים את כל התהליך, קל יותר לשלם בלב שלם את המחיר הלא זול שדורשים עבורה. והלא הקשקבל משדרגת אלפי מתכונים, הולכת נהדר עם יין אדום ומשמחת לבב אנוש לא פחות ממנו. בשנה האחרונה הכנו כמה וכמה מתכונים עם הגבינה הזו, והנה המומלצים שבהם:

kipod

לחם קיפוד

זה ממש המתכון האחרון שעשינו, מהחוברת של תנובה (עמ' 9) – אם כי אנחנו נוהגים להשתמש בגבינות של כל החברות, באופן מכוון. במתכון הזה קונים כיכר לחם איכותית עגולה או אובלית, חותכים לשתי וערב, ממלאים בגבינות ובעשבי תיבול, ושולחים לתנור. טעים ביותר, אבל כמובן ששני אנשים לא יכולים לסיים כיכר שלמה בערב אחד, אז אכלנו קצת למחרת, וקצת נשאר במקרר לנצח נצחים, כלומר כנראה נאמר לו יפה: שלום ולהתראות.

*

Shtrudel

שטרודל קשקבל מחלב כבשים

המתכון הזה הוא מחלב כבשים ולא חלב פרות, והוא מגיע – איך לא- מאגודת הנוקדים בישראל. מכיוון שזה מתכון של אנשים שיש להם אינטרסים בעולם החלב, המרכיבים כוללים המון גבינות במידה חסרת פרופורציות לכמות הבצק. מראש הכנו חצי כמות ממה שכתוב, ועדיין נשארה לנו תערובת לא קטנה של קשקבל. אבל העיקר שזה טעים, ומספיק גם לארוחת צהרים ביום שלמחרת.

*

עוגיות קשקבל פריכות טורקיות

כשבחרנו להכין את המתכון הזה זה מתוך מחווה כלשהי לאנשי המחאה בטורקיה. חשבנו ללכת על משהו שיהיה קילר אפליקשיין, אבל כבר בשלב ההכנה הבנו שצפויות לנו בעיות, ולכן החלטנו לעשות ניסוי ולשגר חיל חלוץ אל התנור. התוצאה הייתה שבמקום עוגיות קיבלנו טווילים. נחמד, אבל לא כל כך מתאים לאכילה.

ההחלטה שקיבלנו: לצקת את התערובת אל תבניות הסיליקון שלנו, ולייצר משהו שדומה לפחות בצורתו למאפינס. באופן מפתיע, זה יצא ממש טעים, ואחרי הקירור – גם יציב.כלומר ממתכון שעמד להיות אסון קולוסאלי, יצאנועם משהו שנשאר איתנו עד לסופ"ש.הפתעה לא רעה.

*

צילום מתוך אתר סוגת

צילום מתוך אתר סוגת

מאפה יוגורט וגבינת קשקבל

המתכון הזה של ארז קומורובסקי שייך לז'אנר ההתפחות שאינו אהוב עליי. בדף האינטרנט של המתכון כתבו "זמן הכנה: לא ידוע" וזה הציב סימני שאלה, אבל התוצאה שווה את המאמץ ונשארת טעימה גם ביומיים הבאים. עצה אחת: כדאי לשים יותר מכף אחת של מילוי, כדי לשפר את היחס בינו לבין הבצק.

*

KADURIM

כדורי צ'יפס

לכאורה, מתכון לילדים ("בישול זה cool"). למעשה, הגענו אליו בתקופת הפרה-חתונה, שבה הבנזוג החליט שאנחנו צריכים להתרכז בארגון הערב החשוב בחיינו, ובינתיים להכין מתכונים פשוטים יחסית, שבהם לא מכלים ערב שלם על מנה אחת. הקשקבל הייתה השדרוג שלנו למנה הזו, במקום גבינת עמק פשוטה – וזה מה שהפך את הכדורים לא רק לטעימים יותר, אלא גם למתאימים יותר למבוגרים.

*

Bazilikum pekan

מאפה בצק עלים במילוי קשקבל, בזיליקום ופקאנים

יצאנו לשוק מחנה יהודה, קנינו 300 גרם קשקבל של משק דותן (10 שקל ל-100 גרם), ובזיליקום שנראה נהדר הרבה יותר מכל מה שאני קונה בסופרמרקט. המאפה יצא ייחודי כי משתמשים בבזיליקום ולא בתרד, ופקאנים הם יציאה טובה שאני מאמצת גם למתכונים אחרים, אבל מה – בגלל שזה מתכון של "השף הלבן" אמרו לקנות 300 גרם קשקבל, ובאחריות אני יכולה להגיד שלא צריך יותר מ-75 גרם. חוצפה.

אגב, גם ההוראות ליצור מבצק העלים ריבועים של 15 על 15 ס"מ הן קצת מופרכות. 10 על 10 ס"מ זה גדול למדי בהתחשב בכמות המילוי שנכתבה על ידי יוצר המתכון. בכל מקרה, יצאה כמות שהספיקה לשנינו גם לאותו ערב וגם לארוחת הצהרים שלמחרת.

*

Saharonim

סהרוני קשקבל

הפחתנו כמויות בחצי, יצאו 32 סהרונים, וזה פשוט ממכר ברמות מטורפות. העניין הוא שכתוב שמדובר במתכון רומני, ומילא זה שאני לא יודעת אם במסורת הרומנית השתמשו במיקסר, אבל האם היה להם קוטג'?

*

Filled bread

לחם ממולא

הלחם הזה, שממולא בפסטו פטרוזיליה וקשקבל, הוא מסוג המאפים שמשלמים עליהם לא מעט בבתי קפה, ולכן גאווה שהכנו במו ידינו (שליש כמות, כמובן). הפסטו שנשאר שימש אותנו לפסטה בהמשך השבוע, עוד יתרון לאנשים שמנסים להיות פרקטיים במטבח.

המירוץ למתכון 10 Let's twist again

בהגיענו אל המרוץ העשירי, החלטנו לחזור אל כל המתכונים שדורגו במקומות הראשונים, ולעשות אותם שוב – רק שהפעם עם טוויסטים קטנים. החלפנו מרכיבים, מילויים, רטבים, שאבנו רעיונות ממקומות אחרים וערבלנו הכל לכדי תוצאות חדשות. לעתים השינוי כמעט ולא הורגש, לעתים זו הייתה הפתעה מצוינת, ורק פעם אחת היה מדובר בכישלון של ממש, ברמה שבא לי לבכות על הערב האבוד. אבל למה להכביר מילים, כשאפשר לשטוף כלים. כלומר, קבלו אותם, את המתכונים, לפי הסדר:

*

 

המרוץ הראשון: כל הביצים בסל אחד

המתכון המקורי: כדורי ריזוטו

הטוויסט: ביצים קשות במקום ריזוטו

אף פעם לא הייתי באסיינדה ביער, אני אפילו לא יודעת איפה זה. אני גם לא יודעת אם השף איציק מרציאנו עדיין עובד שם והיה יכול לייעץ לנו בעניין הטוויסט. כי מה שקרה הוא שחתכנו את הכמויות בחצי, הוצאנו די הרבה כסף על הגבינות (שמנת כבר היתה לנו בבית) ועד שלב הטיגון, גם הלך לנו לא רע. אפילו לא היה קשה – הביצים הקשות השתלבו היטב.

ואז הגיע שלב הטיגון. בכל פעם שהכנסנו כדור ביצים וגבינות, השמן העלה קצף. עוד כדור ועוד כדור, וכבר נהיה לנו הר געש של קצף. הוצאנו את הכדורים, כיבינו את האש, הוצאנו את הקצף, והדלקנו שוב. הכל היה בסדר, עד הכדור הראשון שהכנסנו פנימה. שוב קצף, שוב הר געש. המסקנה הבלתי נמנעת: אל תטגנו ביצים קשות, בשום קונסטלציה. הן פשוט לא אוהבות שמן רותח.

אחרי שזרקנו לפח חצי מכל העסק, החלטנו לנסות לטגן במחבת עם מעט שמן. זה היה פחות נורא, אולי אפילו ניתן לכנות את התוצאה סבירה, אבל תכלס, זה היה מאוד מייאש. אלמלא הפקנו מכך לקח, ואלמלא הביטוי "מטעויות לומדים", הייתי מכנה זאת ערב אבוד.

*

 

המרוץ השני: פסטו לנד

מתכון מקורי: ארנצ'יני שקדים בלווי מטבל פסטו נענע, מתכון הריזוטו

הטוויסט: קורנפלקס במקום שקדים

המתכון הזה זכה במקום ראשון למרות שבהוראות שלו היה כתוב לקחת ריזוטו מוכן על פי הוראות של מתכון אחר – מה שאומר שהייתה לנו עבודה רבה, פי שניים ממה שתכננו. בהתחלה חשבנו לרסק ביסלי גריל שיחליף את השקדים הקצוצים אבל לבסוף הלכנו על ההצעה של תמי – וריסקנו קורנפלקס. ב"חצי חינם" אין חבילות קטנות של קורנפלקס, שם לא מאמינים ברווקים או באנשים שנמצאים בזוגיות, רק משפחות מעניינות אותם. וכך נתקעתי למשך חודש שלם עם חבילת קורנפלקס שנתקע בין השיניים. במתכון עצמו הקורנפלקס עשה את העבודה.

את כמויות הפסטו נענע שמלווה את המנה הפחתנו מאוד, כי בפעם הראשונה הוא סתם בילה במקרר עד שהלך לפח. גם הפעם, למרות הפחתת הכמויות, לא יצא מי יודע מה והסתיים בפח. העיקר שהכדורים עצמם היו מצוינים.

*

 

המרוץ השלישי: תקופת היובש

המתכון: קרוקטים מאורז

הטוויסט: במקום רוטב עגבניות, רוטב רוקפור ושמנת

לפעמים, מה שהיה מוצלח בפעם הראשונה, לא כל כך מוצלח בשנייה. הפעם הקרוקטים יצאו יבשים יותר, דרשו מאמץ באכילה, ובעיקר לא תגמלו אותנו על כל העבודה הקשה ומרובת השלבים. אמנם הרוטב שלקחתי משאול בן אדרת היה מוצלח כמו בפעם הראשונה (אז הוא נועד ללוות שניצל גבינה), אבל כשהקרוקטים עצמם לא משהו, כלום לא יעזור.

אגב: אמנם אני לא מצטיינת בחוש ריח מפותח, אבל הריח שמתפשט במטבח כשמוסיפים חמאה למים רותחים – לא משהו. ניתן אפילו לומר שסבלתי קצת. ועוד משהו שחשוב לי להבהיר: אמנם צילמנו פה מים מינרליים, אבל זה רק כדי להמחיש שהמתכון כולל מים. אנחנו מבשלים עם מים רגילים מהברז.

 

המרוץ הרביעי: בוא איתי אל הגליל

מתכון מקורי: גלילים ים תיכוניים

הטוויסט במתכון: החלפת גבינה, החלפת עלים ירוקים, תוספת שקדים ואגוזי מלך

המקור למתכון הוא אמריקאית עם חזה גדול, כך שיש לי הרגשה שהרבה גברים הציעו לבת זוגם להכין לה משהו טעים לאכול, ונכשלו בדרך. במילים אחרות, על הסרטון הזה אני הסתכלתי, וקצת פחות מזה הבנזוג. ואז יצאנו לדרך.

בניגוד להתברברויות שלי בפעם הראשונה שהכנו את המתכון, הפעם כבר ידעתי איפה מוצאים בחצי-חינם עלי סיגר, ולא עשיתי עשרות סיבובים מיותרים. הוספתי שקדים קצוצים ואגוזי מלך שקליתי במחבת, במקום גבינה צהובה שמתי גבינת פטה, ואת הפטרוזיליה החלפתי בנענע. אלה אולי לא טוויסטים נועזים, אבל הם הבטיחו את הצלחת המתכון, ותרמו קצת טעם – במיוחד הפטה והנענע.

נשארו לנו בערך 7-8 עלי סיגר, שצריך לחשוב מה לעשות איתם, לפני שהם יאבדו צורה (שפים אמיתיים בטח היו אומרים לנו עכשיו: לפח, ומייד).

 

המרוץ החמישי: גן הפקאן

פידה ממולאת גבינות ועלים ירוקים

הטוויסט למתכון: החלפת גבינות, החלפת עלים, הוספת שקדים ואגוזי פקאן מסוכרים

אל: הבנזוג

מאת: אני

הנידון: המתכון השבועי

התוכן: עם הבצק אני לא מתעסקת, זה יהיה קטסטרופה

השינוי יהיה במילוי: בלי שמיר ובלי מנגולד = במקום זה נענע

מוסיפה שקדים קלויים

מעיפה את הצפתית ושמה בולגרית מעודנת

מציעה לשים בחצי הכמות – כי זה ממש הימור – פקאנים מסוכרים

דעתך???

בשורה התחתונה, לא משנה כמה שינויים עשיתי במתכון הזה, הדבר המשמעותי ביותר היה הכנסת אגוזי הפקאן המסוכרים. זאת מפני שהמתכון כולו מלוח, ופצפוצי המתוק הזה פשוט הכניסו בו חיים אחרים. עכשיו זה נשמע כמו מהלך חכם, אבל במקור זה היה הימור גדול בעיניי, ולכן לא שמנו הרבה פקאנים. אפשר היה לשים עוד 4-5, ולהגדיל עוד יותר את החגיגה.

ככלל המתכון לפידה פשוט למדי, והבצק מעולה לעוד כל מיני מאפים. צריך סבלנות עם ההתפחה, אבל אפשר לעשות בינתיים דברים אחרים. אני חושבת שמכל המתכונים, לאורך כל הדרך, זה המתכון שהכי נהניתי בו ושהייתי הכי שמחה לפנק איתו אורחים מובחרים או בני משפחה בחג שבועות. אפילו הבנות בעבודה חשבו שזה נראה נהדר (הבאתי לי למחרת שניים לארוחת צהריים). הטוויסט אולי לא היה נועז כמו שאני מנסה להציג אותו כאן, אבל הוא עבר בהצלחה גדולה.

 

המרוץ השישי: תופסים אמריקה

המתכון: ספינג' ממולא גבינה

הטוויסט: ספינג' ממולא פירה

– למה החלטת שנכין הפעם דווקא מתכון שכתוב באנגלית?

– כי רציתי מתכון לפירה עם צ'דר, וידעתי שהאמריקנים טובים בזה.

אז כן, הם באמת טובים, אבל יש להם טריק שאני לא מכירה והוא שצריך להוסיף חלב ושום לחמאה, ואז מגרדים את הצ'דר מלמעלה, נותנים לה להתמתח ושופכים הכל על תפוחי האדמה המעוכים. מערבבים, טועמים ומתעלפים מיידית. אבל לא באנו להכין פירה, אלא ספינג' במילוי פירה, אז חייבים להתעורר מהעילפון ולהמשיך בעשייה.

הבצק של הספינג', שחתכנו את הכמויות שלו בחצי, היה דביק מדי, ולכן נאלצנו להוסיף די הרבה קמח כדי להתחיל וכדי להמשיך לעבוד איתו. זה היה שלב הקיטורים הגדול, אבל שרדנו אותו יפה בעזרת חלוקת עבודה: אני מכינה את הבצק לצורה מלבנית ככל הניתן, הבנזוג שם את הפירה וסוגר את הבצק לצורת גליל ואחר כך לשבלול גס. בסוף ספרנו על הקרש כ-15 ספינג'ים, והעברנו את כל הכבודה לשיש שליד סיר השמן.

אני לא סובלת טיגון בשמן עמוק, בעיקר בגלל הצורך להתעסק עם זה אחר כך, אבל יש חריגים – כמו מתכונים שבועיים. הטיגון עצמו היה מהיר יחסית, את הספינג'ים השחומים הוצאנו לנייר סופג, וכשהתיישבנו לאכול אותם – נרשמה התלהבות רבתי. הפעם, הטוויסט הצליח.

 

המרוץ השביעי: הטוויסט נכשל אבל הניתוח הצליח

המתכון מקורי: חטיפי גבינה צהובה וגרעיני חמנייה

הטוויסט: אמרטו (ליקר שקדים)

בפעם הראשונה שהכנו את המתכון הזה עדיין לא היה לנו מערבל, ונאלצנו ללכלך הידיים, אבוי. אך הפעם המכשיר המשוכלל עמד לצידנו, שלפנו את ווש הלישה, ונתנו לו לעבוד כמה שצריך. הוספנו לו גם אמרטו, אבל הוא לא השתכר. למעשה, האמרטו היה כמעט בלתי מורגש. כנראה שהיינו צריכים להוסיף הרבה יותר מכף וחצי.

בדומה לפעם הקודמת, גם הפעם חתכנו את הכמויות בחצי, ועדיין נשארו לנו חטיפים עד הסופ"ש. אין כמו הרגע הזה שבא לך לאכול משהו, ובמקום לפתוח שקית ביסלי (הוא) או לאכול שני זיתים (אני), אתה פשוט פותח את קופסת הוואקום שקנית בסוהו, ושולף מאפה קטן תוצרת בית.

 

המרוץ השמיני: נפולי בלי קאמורה

המתכון המקורי: פנזרוטי

הטוויסט: מילוי שקדים ואגוזים

לקחנו מתכון נפוליטני מצוין, עמוס שלבים, מילויים והתפחות, וניסינו לקצר קצת את הדרך – מסתבר שאי אפשר. חייבים לצעוד במשעול, ולגייס את כל הסבלנות שבנמצא. בפעם הראשונה כל אחד מאיתנו הכין מילוי משלו – אני הוספתי עגבניות תמר ובצל, ואף קבעתי ש"שווה להכין את עגבניות התמר לעוד הרבה מאכלים אחרים, מפסטה ועד סנדביץ'". אבל הפעם פשוט עשינו מילוי אחד, שכלל תערובת של גבינות יחד עם שקדים ואגוזים, שילוב מנצח שקשה להילחם בו – במיוחד אחרי קלייה על המחבת. בקיצור, יצאנו מרוצים.

*

 

המרוץ התשיעי: משתבללים

מתכון מקורי: שבלולי גבינה מלוחים

הטוויסט: החרדל בחוץ, הירוקים בפנים (שמיר, נענע ובצל ירוק)

השבלול מסמל את החורף, אבל אצלנו הוא מסמל מתכון מקטגוריית "להתעלף עליו". בבצק של שבלולי הגבינה לא נגענו: הניסיון מלמד שכאן הכמויות חייבות להיות מדויקות, אחרת הנפילה מובטחת. הטוויסט הגיע בשלב המילוי: אמנם שמנו את הגבינות, אבל ויתרנו על החרדל ולעומת זאת הוספנו תערובת ירוקה משובחת המורכבת מנענע, בצל ירוק ושמיר. את הרעיון גנבנו ממתכון הפידה, שזכה במקום הראשון במרוץ החמישי. התוצאה הייתה עשירה ומשובחת, ונהנינו ממנה גם בהמשך השבוע עד לארוחת הבוקר של יום שישי.

 *

 

הטוויסט העשירי: כיף ואורז יש בירושלים

המתכון המקורי: כדורי אורז מטוגנים

הטוויסט: במקום רכז עגבניות – פסטו בשמנת

להקפיץ לכם כדור? להטביע אותו בסל או ברוטב? בכל מקרה, תאמינו לי שכדאי לכם.

את מתכון כדורי האורז הזה עשינו בפעם הראשונה, ועם זאת מייד ביצענו בו טוויסט – הבנזוג פשוט לא אוכל עגבניות. הכנו רוטב פסטו שמבוסס על מתכון שהעתקתי לפני כעשור ממודעה של "תנובה", ומשרת אותי נאמנה עד היום. החוכמה היא לא לשים כמויות גדולות של שמן זית, כיוון שהוא משפיע מאוד על הטעם ולא לטובה.

הרעיון הוא שמערבבים את הרוטב יחד עם האורז – כלומר לכדורים עצמם יש טעם של פסטו. אחרי הכדרור עושים חור קטן באמצע, ודוחפים לתוכו ריבוע מוצרלה. סוגרים בחזרה, מעבירים את הכדור לתהליך השניצל המוכר (קמח-ביצה-פירורי לחם), והופה לטיגון. אין דרך לתאר כמה שזה טעים. מה שכן, אני מודה שלא היה לי מושג איזו כמות של פסטו להכין, ולכן נשאר לנו פסטו לכל השבוע – דחפנו אותו לכמה חביתות וכמובן לפסטה.

%d בלוגרים אהבו את זה: