Tag Archives: קינוחים

מצעד הקינוחים – בין תל אביב לירושלים

האם ניתן להתחרות בקינוחי שוקולד? קחו רגע למחשבה לפני שאתם עונים על השאלה. בשנים האחרונות אנחנו מציגים כאן מצעדי קינוחים מהארץ ומהעולם, והם מגוונים למדי. אם להתבסס על המידע הלא מקצועי שאספנו, אפשר להניח כמעט בוודאות ששוקולד הוא המרכיב הנפוץ ביותר בקינוחי העולם המערבי.

האם יש איזשהו מרכיב שיכול לערער על ההגמוניה הזו של השוקולד? המסקנה שאליה הגענו אחרי שבדקנו (עוד) חמישה קינוחים היא חד משמעית: לא.

וזאת למרות שאנחנו ממש (אבל ממש!) אוהבים קינוחים לימוניים, וכאשר ישבנו לכתוב עליהם לא הפסקנו להרגיש את הטעם החמצמץ בפה, ולייחל לשובו במהרה. במצעד הנוכחי יש נציגות יפה למדי לקינוחים שהמרכיב הדומיננטי שבהם הוא לימון, לצד עוגת הגבינה וקינוחי בצק ערביים. גם הוופל בלגי נתן קפיצה בווריאציה מעניינת. רק שוקולד לא היה פה. ואיזו אכזבה. שנית מצדה לא תיפול: המצעד הבא ייראה לגמרי אחרת. אבל למה להקדים את המאוחר, כשאפשר לשים את הזרקור על מצעד הקינוחים שבין תל אביב לירושלים:

אבל בשביל מה הייתם צריכים לשים קצפת? קונכיות של שביל עיזים

מקום 1: קונכיות

בית קפה שביל עיזים, מושב טל שחר

על השולחן שלנו נחת קינוח בהגשה מעניינת ולא שגרתית. בשיחה עם המלצרית אף התברר שבניגוד לקינוחים אחרים שלהם, את הקינוח הזה מכינים במקום עצמו. אלא שהקצפת שהקיפה אותו הרסה את האסתטיקה ויצרה תחושה של המוניות – מה שמעיב על הזכייה שלו במקום הראשון.

הקונכיות עשויות מבצק ופל בלגי, קריספיות וחמות, תענוג לחיך. כל השאר – קצפות, שני כדורי גלידה, מייפל וסירופ שוקולד – היו רק קישוט שגרתי שבדרך כלל מתווסף למנות בכדי לתת תחושה שקיבלת יותר. לסיכום: קינוח מקורי וטעים, רק חבל שאין אפשרות להזמין גם גרסה מוקטנת שלו – מדובר במנה בגודל עצום. עלות: 42 שקל.

טעם לא שגרתי למנה שהיא לכאורה בנאלית. עוגת גבינה של אסתר

מקום 2: עוגת גבינה

מסעדת אסתר, יהוד

בתוך ערב שהיה אמור להיות חגיגי אבל לא הצליח לנפק אפילו רגע אחד של וואו, הבטיחה לנו המלצרית עוגת גבינה מיוחדת מאוד, שונה מהרגיל. החלטנו להאמין לה. צורת ההגשה הייתה בנאלית מאוד ובמצב העניינים הקיים, אפילו מאכזבת. לעומת זאת, שני הרכיבים העיקריים שהיו על הצלחת, עוגת גבינה וקרם קרמל, השתלבו באופן מוצלח, מה שנתן טעם שאינו שגרתי לעוגת גבינה. עלות: 42 שקל.

*

התעסקות יתר בזמן האכילה. פאי לימון ובזיליקום של כרמים

מקום 3: פאי לימון ובזיליקום

מסעדת כרמים, מושב סגולה

ההגשה הייתה יצירתית אך היה בה גם משהו לא נעים: שלוש כוסיות קטנות שעשויות מבצק, ובכל אחת מהן קרם לימון עם 'סטיקים' לבנים של מרנג. בפועל, האסתטיקה בהגשה חייבה התעסקות יתר בזמן האכילה. הבצק היה פריך במידה הנכונה, וקרם הלימון שבתוכו היה חמצמץ מאוד, כך שאוהבי הלימון יוכלו ליהנות ממנו עד הסוף. הבזיליקום התבטא רק במרנג שטבל בתוך הקרם, אך היה פחות מורגש. הטעם היה מעולה, אבל זה לא אומר שמדובר בהמלצה על המסעדה – למעט הקינוח לא היה שם רגע אחד של וואו. עלות: 42 שקל.

*

אלמנטים לא מזוהים. פאי לימון של מוזה בהר

מקום 4: פאי לימון

מוזה בהר, מושב שורש

אל השולחן שלנו, באחד המקומות הכי מקסימים בארץ, הגיעה כוס זכוכית עמוסת פרודוקטים, מעט צפופה ומקושקשת לעין, שנראית כאילו יצאה מהקפאה. קציפת הלימון עצמה הייתה טעימה מאוד. בנוסף לפרודוקטים הכתובים בתפריט היו גם ערמונים נימוחים, ועוד פרי אחד חמצמץ, קפוא ולא ממש מזוהה. לעומתם, שבבי השוקולד המובטחים לא הורגשו בכלל (הצלחנו לדלות שבב אחד). מעבר לכך, כל שאר הקישוטים לא ממש הוסיפו לאיכות. ולסיכום, זה בהחלט לא היה אמור להיות הקינוח היקר ביותר. עלות: 44 שקל.

*

מה קרה למי הסוכר? הכנאפה של מסעדת ענבה

מקום 5: כנאפה

מסעדת ענבה, מודיעין

כמו במצעד שעבר, גם הפעם מנת הכנאפה הייתה עצומת ממדים, וגדולה בהרבה ממה שאמור להספיק לאדם אחד (או אפילו שניים). הכנאפה היה חסר את המתיקות שבדרך כלל מאפיינת אותו (כמות מינימלית של מי סוכר), כך שהוא הרגיש לנו יותר כמו מאפה גבינה מזרחי. יכול להיות שמדובר בפתרון לא רע במקרה שרצוי לאכול פחות מתוק, אך לדעתנו כנראה שלא לכך כיוון המשורר. ההגשה הייתה פשוטה מאוד ופונקציונלית. עלות: 36 שקל.

 

מתוק לו מתוק לו

מושחתים, נמאסתם: הקינוח העמוס של סוהו, ראשון לציון, 52 שקל

מושחתים, נמאסתם: הקינוח העמוס של סוהו, ראשון לציון, 52 שקל

פוסט אורח של הבנזוג (כל הצילומים שלו, למעט קינוח הסוהו שאני צלמתי):

-"תרצו אולי לראות תפריט קינוחים?", מגיעה השאלה בריטואל קבוע, בשולי כל ביקור שלנו במסעדה או בבית קפה.

-"בוודאי. הרי לזה חיכינו כל הארוחה", אנחנו משיבים למלצר/ית בחיוך.

קנולי ג'נדויה, קראנץ' פאייטה ואגוזי לוז של טוטו, תל אביב

קנולי ג'נדויה, קראנץ' פאייטה ואגוזי לוז של טוטו, תל אביב

אין ספק שבשביל רבים הארוחה איננה מושלמת בלי הדבר המתוק הזה שבא בסיום. זוהי החותמת הסופית שיחד עם קפה משובח סוגרת לך את הקיבה בטעם טוב, ומאשרת לך באופן סופי (בתקווה): "זה מקום שבהחלט שווה ביקור חוזר". מבחינת אנשים כמוני, הקינוח הוא בכלל גולת הכותרת של הביקור במסעדה או בבית קפה. וזה מביא אותי לשאלה, איך צריך להגיש את הקינוח.

זה כמה שנים שאנחנו בוחנים לעומק את הקינוחים שמגישים לנו במקומות שונים ברחבי הארץ , וגם בחו"ל (הנה דוגמאות לכמה מצעדי קינוחים). המגמה, מניסיוננו, ברורה: הגדלת הנפח של הקינוח, ובהתאמה, עלייה במחיר שעליך לשלם עבור הקינוח הנחשק.

מקרון ב-5 שקלים בגרנד קפה, ירושלים. לפעמים זה כל מה שצריך כדי לסיים ארוחה בלי להתגלגל החוצה

מקרון ב-5 שקלים בגרנד קפה, ירושלים. לפעמים זה כל מה שצריך כדי לסיים ארוחה בלי להתגלגל החוצה

טראפלס על חשבון הבית בטופולינו, ירושלים

טראפלס על חשבון הבית בטופולינו, ירושלים

במקומות עם סטייל קלאסי אתה לא צריך לשלם כלל וכלל על הדבר המתוק הזה, שמתבקש מאליו בסיום כל ארוחה. כך, למשל, באבו גוש אתה יכול להזמין קנקן קפה שחור בסיום ארוחה זוגית, ובלי שתבקש תקבל גם זוג בקלוואות שיבואו לך מה-זה בטוב עם הקפה. גם במקומות אחרים מגישים לך עוגיה קטנה שהולמת את הקפה שהזמנת (קפה אלה בירושלים). בחלק מהמקומות מאחרים קצת את הסיומת המתוקה, אבל מגישים לך בסופו של דבר טראפלס שוקולד שווה ביותר עם קבלת החשבון (טופולינו שליד שוק מחנה יהודה, מסעדת 1902 Cafè Modernista בברצלונה). גם מקומות שבהם אתה יכול להזמין משהו כמו עוגיית מקרון ב-5 שקלים זה עוד בסדר (גרנד קפה בדרך בית לחם).

אנחנו יודעים שמסעדות ובתי קפה רוצים להרוויח מכל דבר (כולל מהצורך שלנו במתיקות בסיום כל ארוחה). גם הבנו לגמרי את הצורך שלהם לקחת 18 שקל על עוגת סופלה ב-2008, כשעשינו את מצעד הקינוחים הראשון. זה היה פייר. אבל מאז עברו כמה שנים, וזה הקטן גדול נהיה: מחירי קינוחים רק עלו ועלו, כך שלהשיג משהו מתוק בסוף הארוחה כבר לא יכול לעלות לך 18 או 24 שקל. אתה גם לא יכול לבחור משהו ברמת המחיר הזו. אם אתה מעוניין באותה תוספת מתוקה – תצטרך להזמין משהו שעולה פי 3 מזה, וגם מרגיש בבטן פי 3 מזה (או פשוט להשאיר יותר מחצי קינוח בצלחת, ולהרגיש מה-זה פראייר). ובהקשר הזה צריך להזכיר שבניגוד למנות עיקריות, לא מקובל "לבקש לארוז" קינוח – ובצדק, כי זה מגוחך במידת-מה.

הקינוח הופך ליצירת אמנות בערב ההודי של טאיזו, תל אביב

הקינוח הופך ליצירת אמנות בערב ההודי של טאיזו, תל אביב

חלק מהמקומות כבר מגדילים לעשות, ולא מסתפקים בהגשת קינוח יותר גדול ויותר יקר, אלא מביאים קינוח שמהווה כמה קינוחים יחד. אם פעם היינו רגילים לקבל עוגה נורמלית במחיר נורמלי, אז היום זה כבר כמעט בלתי אפשרי. מה שיש לך זה עוגה, ומעל העוגה כמה כדורי גלידה, ומעל כדורי הגלידה עוד כמה טווילים, ובצד מוסיפים את פירות העונה, ונו… ניחשתם כבר לאן זה הולך. אתה רוצה להזמין קינוח? אתה לא יכול סתם ככה. אתה צריך להזמין את כל מה שהיה מצוי בתפריט לפני כמה שנים גם יחד, והשאלה היא רק האם אתה רוצה להזמין את כל תפריט הקינוחים בסדר הזה, או בסדר אחר. על כל פנים, תצטרך לשלם 52 שקל. כי הנה, הגדלנו לך את המנה. מה, אתה לא שמח?

לא, לא שמח. הסידור הזה לא מתאים לישראלי המצוי מהרבה בחינות. קודם כל, ברור לכולם שהוא היה מעדיף לשלם פחות אם רק היה ניתן. לא רק זה, אלא שהרבה מהישראלים (במיוחד אלו שלא מזמינים קינוח למשפחה שלמה, אלא באים כזוג) לא מעוניינים לאכול כל כך הרבה מתוק בסיום הארוחה. גם מסיבות של עודף משקל ובריאות, וגם בגלל שסוף הארוחה לא אמור להיות "עוד מנה שלמה שתגמור אותך ולא תוכל לקום מהכיסא", אלא "משהו קליל שכזה, טעימה מתוקה לפני שאתה מתקדם לעבר החנייה". אתה לא רוצה להרגיש שנחנקת בסוף הארוחה.

היה הרבה יותר טוב לו היינו יכולים להזמין שליש קינוח בשליש מחיר. אבל זה כנראה לא מתאים מחשבתית לקונספט שבו רוצים למקסם את ההוצאה של הלקוח. מצד שני, ייתכן מאד שדווקא כעת אנשים מזמינים פחות קינוחים כי הם לא רוצים להרגיש כל כך חנוקים ומחויבים להזמין קינוח ענקי שכולל כל כך הרבה מרכיבים (שלא עם כולם הם מסתדרים). בשיטה המוצעת ייתכן שהלקוח בעצמו יזמין כמה קינוחים (במיוחד כשיש הרכב סועדים שמאפשר sharing), אבל כאלו שיהיו לטעמו ושלא יאלצו אותו להזמין יחד עם מה שקורץ לו עוד רכיבים שפחות קורצים לו.

לפעמים גם לחשוב בקטן זה טוב. סיגר פיצוחים בבית הכוון, ירושלים

לפעמים גם לחשוב בקטן זה טוב. סיגר פיצוחים (34 שקל) בבית הכוון, ירושלים

באחת הנסיעות האחרונות שלנו בדרכים דנו בשאלה למה היום כבר לא כל כך מוכרים בורקסים גדולים כמו פעם. התשובה שלי לשאלה הזו הייתה שבמציאות הנוכחית (של רגשות אשמה על מה שמכניסים לפה) מעטים הישראלים שיעזו לקנות בורקס בגודל של מנה שלמה. מה שקורה הוא שמאפשרים לך לקנות בורקס בגודל קטן, וכבר אין לך קושי רגשי לקנות אותו, אז אתה בעצם קונה 2-3 בורקסים. וזה טוב לכולם – טוב למי שרוצה לטעום רק מעט (ולשלם מעט), וטוב לבעלי העסקים שמאפשרים לך לקנות בלי להרגיש חנוק ומחויב – וזה מעודד אותך לקנות. אותו דבר צריך לעשות עם הקינוחים.

דרך אגב, לא בטוח שבעל עסק מרוויח פחות (באופן יחסי) כאשר הוא גובה על עוגיית מקרון 5 שקלים, לעומת זה שהוא "מפנק" את הלקוח בקינוח שמורכב מארבעה קינוחים וגובה עליו 52 שקל. יש סבירות גבוהה שגביית 5 שקל על עוגייה מאפשרת לך להרוויח הרבה יותר. ובכלל, תכף ראש השנה, וזה הזמן להיזכר בקינוח האולטימטיבי: תפוח בדבש, ולזכור מה אנחנו מאחלים לעצמנו לכל השנה: שנה טובה, ובעיקר – מתוקה. כי מתוק זה טעם החיים. לבריאות לנו!

יותר מ-45 שקל עלה לנו הקינוח הסתמי הזה בפרונטו, תל אביב

יותר מ-45 שקל עלה לנו הקינוח הסתמי הזה בפרונטו, תל אביב

מצעד הקינוחים 12 – מצעד הזוגות

מצעד הקינוחים חוזר, ובזוגות. הפעם בחרנו לדרג את 5 המקומות שמציעים יותר מקינוח אחד שווה – עניין שאין לזלזל בו, במיוחד כשכמה אנשים מסבים אל השולחן, והם רוצים לטעום אחד מהשני. יש כאלה שחושבים שזה לא אסתטי, ויש כאלה עם נטיות קיבוצניקיות שיתופיות. כל זמן שהמשתפים מכירים אחד את השני מספיק טוב, ולא נפגשו אך לפני שעה, זה נראה לי בסדר.

במצעד הזה תמצאו רק מקומות שאנחנו אוהבים. שלושה מקומות ירושלמיים – אחד מהם כובש בקלות את המקום הראשון (גם באוכל, בהגשה ובשירות, דרך אגב). בנוסף יש מסעדה מהרצליה וטאפאס בר מגניב ביותר מראשון לציון. המצעד הבא, שיתפרסם ממש בקרוב, יכלול גם נציגויות תל אביביות. ועד אז – שניים שניים ברא אותם. כלומר: שני קינוחים, ושתי כפיות.

1 ZUNI, ירושלים

קינוח 1: פאי חמאת בוטנים ושוקולד

מה קיבלנו: מנה טעימה מאוד. שילוב מקורי ומוצלח.

מחיר: 39 שקל

אסתטיקה בהגשה: טובה

ציון: 9.5 – רצינו שהמנה תהיה יותר גדולה

קינוח 2: עוגת שמרים בקרם פטיסייר

מה קיבלנו: שדרוג מוצלח למנה פשוטה, במחיר סביר.

מחיר: 21 שקל

אסתטיקה בהגשה: פשוטה

ציון: 9.5

***

2 טאפאיה, ראשון לציון

קינוח 1: בוקה נגרה

מה קיבלנו: מנה טעימה מאוד שיש בה ערב רב של רכיבים. הנטיפים מוסיפים, ויש גם אלמנט הפתעה.

מחיר: 24 שקל

אסתטיקה בהגשה: פשוטה

ציון: 9

קינוח 2: צ'ורוס

מה קיבלנו: צ'ורוס עם ריבת חלב ושוקולד מריר

מחיר: 20 שקל

אסתטיקה בהגשה: טובה, מנה שממשיכה את קו הגשת הטאפאסים במסעדה

ציון: 8.5

***

3 בראסרי עין כרם

קינוח 1: סאנדיי פופקורן

מה קיבלנו: שלושה כדורי גלידת וניל, שברי עוגיות שוקולד צ'יפס, פופקורן בדבש, בוטנים וסירופ שוקולד. מנה שנראית מפתה, טעימה, מרעננת ומקורית. "אבל הפופקורן מתפצפץ בפה בצורה קצת מפחידה", טוען הבנזוג.

מחיר: 34 שקל

אסתטיקה בהגשה: מרשימה

ציון: 9

קינוח 2: פאי תפוחים

מה קיבלנו: פאי עם קציפת קינמון ורוטב וניל. הבצק טעים, אבל כל השאר פחות. חסר סוכר.

מחיר: 34 שקל

אסתטיקה בהגשה: טובה

ציון: 8

***

4 סבסטיאן, הרצליה

קינוח 1: סמיפרדו חלבה

מה קיבלנו: מנה עם גנאש שוקולד שבקושי הורגש, וטוויל שומשום טעים. גם המוס עצמו היה טעים, נמס בפה ומשתלב עם שערות החלבה.

מחיר: 39 שקל

אסתטיקה בהגשה: טובה

ציון: 9

קינוח 2: מילפיי מוס שוקולד

מה קיבלנו: המילפיי מגיע עם קרם שוקולד בלגי שלא הורגש, קרמבל קקאו ורוטב וניל וויסקי, שבו לא הרגשנו את הוויסקי. מלמעלה היו דפי פילו, ולצד המנה – גלידת אספרסו שהקרירות שלה מאוד הוסיפה למנה.

מחיר: 38 שקל

אסתטיקה בהגשה: עמוסה

ציון: 8

***

5 פוקצ'טה, ירושלים

קינוח 1: מוס שוקולד וקפה

מה קיבלנו: מנה טעימה מאוד

מחיר: 32 שקל

אסתטיקה בהגשה: טובה

ציון: 8.5

קינוח 2: טירמיסו

מה קיבלנו: בישקוטי טבול באספרסו קצת יותר מדי, מסקרפונה עם אלכוהול.

מחיר: 32 שקל

אסתטיקה בהגשה: סבירה

ציון: 8

%d בלוגרים אהבו את זה: