Tag Archives: צלחות

אכלנו אותה – על הספר "סופרים פחמימות בישראל"

כמה מנות פחמימות יש כאן לדעתכם? (מנת תפוחי אדמה וביצים של של משק עפאים בבית הנסן בירושלים) / צילום: גלית חתן

זה לא הכי מנומס לבהות לאנשים אחרים בצלחת, למה שזה יהיה ענייננו מה הם אוכלים, שייהנו כמה שבא להם – אבל זה כמעט בלתי אפשרי להימנע מכך, אחרי שנחשפים לשיטת ספירת הפחמימות. מרגע שאתה לומד להסתכל אחרת על הצלחת שלך, אתה מסתכל אחרת על הצלחות של כולם. ללא יוצא מן הכלל. אתה נאבק עם עצמך לא להגיד כלום, כי מי שמך להעיר להם. שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה ויאכל מה שהוא רואה לנכון, כל עוד זה לא פוגע באחרים. אבל איך ההוא שם בפינה של השולחן לא שם לב שהוא אוכל בארוחה אחת מספיק מנות פחמימה ליום שלם? רק שלא ישתה עכשיו גם את כל הבירה הזאת. חצי ליטר!

כדי להקל על ההתמודדות עם הפחמימות המאיימות חיברו שלוש דיאטניות קליניות, לימור מאור, אירה שולמן ורות משה, את הספר "סופרים פחמימות בישראל". הן מנסות לפנות בעיקר לחולי סכרת משני הסוגים (1 ו-2), למרות שזה יוצר מצב של עמודים מיותרים לחלק מהקוראים, ולספק כמה שיותר כללי מדידה שמקלים על החיים. לא שהאוכל הופך יותר טעים בזכות זה, אבל מקבלים שוב תזכורת כמה אבטיח זה אחלה (ויחד איתו עוד כמה פירות. לא יבשים, כמובן).

"מפתיע", כותבות מחברות הספר, "אך מחקרים מראים שדווקא הוותיקים יותר בספירת פחמימות מעריכים את המזון פחות טוב מה'טירונים'" (עמ' 58). ואולי זה לא כל כך מפתיע, כי הטירונים עדיין בהלם ובשוק מהמצב החדש שאליו הם צריכים להסתגל, ולכן מקפידים על כל פרט, רק לא לטעות. לעומת זאת, הוותיקים מרגישים שהם כבר שולטים במצב, שוכחים בקטנות ומרשים לעצמם לעגל פינות. אגב, זה נכון לעוד הרבה תחומים בחיים.

הבעיה שלי עם הספר היא עיסוק היתר במספרים. לא שיש לי משהו נגד מתמטיקה, להפך, אבל לטעמי יש פה דגש גדול מדי על חישובי הפחמימות והמדד הגליקמי (מידע שגם כך אפשר לקבל מאנשי מקצוע, וכמעט אין צורך בספר בשבילו), ופחות מדי ערך מוסף.

למשל, הייתה יכולה להיות בספר התייחסות לצד הרגשי הקשור באכילה, עצות פסיכולוגיות של ממש להתמודדות עם הצורך בפחמימות או קנאה בסובבים (מבחן הצלחת שדיברתי עליו בהתחלה). היו יכולות להיות בו גם המלצות ממה כדאי להתרחק, ומה אפשר לצרוך פעם בשבוע מבלי שתהיה לכך השפעה בעייתית. מדוע לציין את מספר הפחמימות במאפים שונים או בדגני בוקר, ולא לומר אפילו מילה על עצם הצריכה שלהם? המשפט היחיד שמצאתי בנושא היה שהאגודה האמריקאית לסכרת מציעה להפחית ככל האפשר צריכת מזונות ממותקים בסוכר. לנושא של צריכת מזונות עם ממתיקים לא הייתה התייחסות עמוקה מעבר למידע טכני.

אני לא פריקית של תזונה, ולא חוקרת כל פרט אפשרי על פחמימות מורכבות וסיבים תזונתיים. אני קוראת את הפירוט על האריזות, למדתי על מה צריך להסתכל וממה כדאי להתרחק, ואני משתדלת ליישם. זה הכל. ועם כל חוסר המומחיות, הספר לא הצליח לחדש לי הרבה. נראה לי שזה אומר עליו יותר ממה שזה אומר עליי.

%d בלוגרים אהבו את זה: