ארכיון תג: ציורי קיר

על מי בנקסי צוחק עכשיו

Beanfield – עבודה שהיא מחאה על אלימות המשטרה במהומות 1985 בווילטשר, שבהן נאסר על שוחרי שלום לקיים פסטיבל / צילום: גלית חתן

כבר מזמן רציתי לכתוב כאן שאחת החוויות היותר קוליות שהיו לי בביקור באמסטרדם, לפני כחודשיים, הייתה התערוכה "בנקסי צוחק עכשיו" במוזיאון MOCO. אלא שלא הייתי בטוחה על מי בנקסי צוחק בדיוק. אולי זה בכלל עלינו, ואז זה ממש לא קולי? חוץ מזה, את העבודות שלו צריך לראות במקום הטבעי שלהן – בחספוס של הרחוב, על קירות מבטון – ולא במקומות מתורבתים ומסודרים כל כך. לא קולי פעם שנייה.

רק אחרי שחזרנו הביתה, הרבה אחרי, ראיתי באתר המוזיאון את ההודעה הבאה:

The exhibition ‘Laugh now’ is not authorized by Banksy and not curated in collaboration with the artist.

אז כנראה שהוא לא צוחק עלינו, אבל הוא גם לא הכי מרוצה ממה שקורה שם. אמנם הוא לא יכול להגיד למנהלי המוזיאון מה לעשות – מרגע שפעלת במרחבים הפתוחים, הכול פתוח – אבל לדרוש את ההבהרה הזו הוא כן יכול.

SMILING COPPER. הקסדות על ראשי השוטרים לא מאפשרות להן לשמוע את ההמונים המוחים, ועל פניהם חיוך של אטימות. בנקסי רוצה שנחשוב על הסיטואציות האלה ונבין את הנוראיות שבהן / צילום: גלית חתן

המוזיאון מציג את כל העבודות הכי מפורסמות שלו, כשבראשן העבודה הענקית (2.5 על 3.5 מטר) Beanfield, שבה מפזרי מהומות רצים בשדה – מחאה על אלימות המשטרה במהומות 1985 בווילטשר, שבהן נאסר על שוחרי שלום לקיים פסטיבל, והאזור כולו נראה כמו קרב בין 1,300 שוטרים ל-600 אנשים שבסך הכול רצו לחגוג קצת. "למרות שאי אפשר למצוא אותה בשום מקום בעולם מאז 2009", אומרים במוזיאון, "חשבנו שהיא איקונית מספיק כדי להיות מוצגת פה".

התערוכה מתפרסת על פני שתי קומות של המוזיאון, כולל חדר המדרגות. עבודות מוכרות נוספות שנכללות בה הן 'ילדה עם בלון' (לגדר השחורה שבכניסה למוזיאון נקשרו בלונים אדומים), 'צוחק עכשיו', 'ילדים ורובים', 'זורק הפרחים' ו'ספרות זולה'. בתערוכה מצאתי גם את 'ברקוד' – נמר יוצא מתוך כלוב של ברקוד שמונח על עגלה. העניין הוא שלפני יותר מעשור קניתי בניו יורק חולצה עם ההדפס הזה – ולא היה לי אז מושג מי יצר אותו. למעשה, באותו שלב אני חושבת שבכלל לא ידעתי מי זה בנקסי. זה פשוט נראה לי, ובכן, קולי.

התערוכה מתפרסת על פני שתי קומות של המוזיאון, כולל חדר המדרגות
Photo: Isabel Janssen, Courtesy of MOCO museum
Four Monkeys, 2001 / צילום: גלית חתן

מה שמיוחד ב"צוחק עכשיו" הוא שיש פה עבודות 'פנים' שיצר בנקסי, כלומר כאלה שמראש הוא יצר כדי שמישהו יתלה אותן – יצירות על קנבס, עץ ונייר. עד כה, רק מעטים ידעו שהן קיימות בכלל, ובמוזיאון עשו עבודה ליקוט מפרכת כדי להשיג אותן מרשימה של אספנים שהקדימו את זמנם. זה כמובן מעלה שאלה על העבודה שבנקסי העמיד למכירה פומבית ואז היא נגרסה לנגד עיניו ההמומות של הקונה (ושל העולם כולו) – בן אדם, כבר מכרת עבודות בעבר, זה לא שאתה נגד הכנסות ורווחים כלכליים, אז למה עשית את זה למסכן?

לשאלה הזו אין תשובה בתערוכה, אבל מי שמעוניין יכול לרדת למרתף ולצפות בסרט על העשייה שלו. כידוע, בנקסי פועל בכל העולם. עבודות רבות שלו נמצאות בלונדון, אבל גם בניו יורק, לוס אנג'לס, ניו אורלינס, מלבורן וברחבי צרפת (כאן תוכלו למצוא רשימה מדוקדקת). ברבות מהן הוא מוחה נגד ונדליזם ונגד אלימות. העובדה שהוא נותר אנונימי, ושהדבר היחיד שמנחשים לגביו זה שהוא בריטי (הוא גם כנראה לא צעיר מאוד), עוזרת לו לשמור על מקומו בתודעה העולמית – לא פחות מהאמנות עצמה. אם אתם רוצים להבין קצת יותר טוב את העוצמה והחשיבות שלו, שהיא הרבה מעבר לעוד ציור גרפיטי, "צוחק עכשיו" היא אפשרות לא רעה לעשות את זה. רק אל תצפו לצחוק שם באמת.

לראות את נתניה בצבעים

בתום סיור ציורי הקיר שעשינו בנתניה, העיר שבה גדלתי, התיישבנו במסעדה בקצה המדרחוב והסתכלנו על העוברים ושבים. מיהם התיירים שמגיעים לנתניה, שאלתי את עצמי, ולא כדי לענות את התשובה הבנאלית והמתבקשת "צרפתים". האם יש ישראלים שרואים בעיר שלנו עיר תיירות? מה העיר מציעה להם, מלבד חופי ים משגעים וקניון (עיר ימים) לא רע? האם זה בכלל מספיק?

למען האמת, לא נראה לי שהעיר מציעה הרבה, וזו אולי הסיבה שבמחלקת השיווק של העיריה חשבו להרים את פרויקט ציורי הקיר לאורך הרחוב הראשי של העיר, זה שדרכו נכנסים אליה וממנו מגיעים עד לים ממש – רחוב הרצל.

בדיוק לפני שנה, במאי 2015, הגיעו לנתניה אמני גרפיטי מארה"ב ואירופה, וכל אחד מהם מקבל קיר כדי להשתעשע עליו. על פי אתר העיריה, "הפעילות בוצעה על ידי קבוצת אמני הגרפיטי artist for Israel, הרואים באמנותם כלי הסברתי וחלק מדיפלומטיה בינלאומית הקוראת לאמנים מרחבי העולם להגיע לישראל, שהינה מקום סבלני כלפי תרבויות שונות". הייתי מתווכחת עם הסיום של המשפט, אבל היי, לא באנו לכאן בשביל דיונים פוליטיים וחברתיים. באנו כדי להתפעל ממה שבכל זאת יש.

הסיבה שאני בכלל כותבת את הפוסט הזה היא שלא מצאתי בשום מקום מפה מסודרת שמראה היכן למצוא את הציורים האלה, למרות שזה נראה לי הכי בסיסי – הרי כל הרעיון הוא למשוך תיירים, ואיך הם יידעו לאן ללכת? אגב, בבריסל יש פרויקט דומה, עם הרבה יותר ציורי קיר, ושם עשו שת"פ מוצלח עם גוגל מפות. אבל לנתניה כנראה אין תקציב לזה.

אז הנה, לטובת מי שבכל זאת מתכוון להגיע לנתניה במהלך חול המועד פסח, או בקיץ הקרוב, בנינו מסלול שמתחיל באזור קניון השרון (שם כדאי להחנות את הרכב) ומגיע עד למדרחוב. הערה: המסלול אינו כולל את השוק – זה כבר ביקור נפרד, לחובבי הז'אנר.

*

נקודה ראשונה: צועדים מהקניון לכיוון הים, בצד הצפוני של רחוב הרצל. כשמגיעים לתחנת סונול, רואים את הציור המרשים הזה

נקודה ראשונה: צועדים מהקניון לכיוון הים, בצד הצפוני של רחוב הרצל. כשמגיעים לתחנת סונול, רואים את הציור המרשים הזה

*

נקודה שנייה: אנחנו עדיין בתחנת סונול, אבל כעת יש 'משחק' ציורים בין שני קומות של אותו מבנה

נקודה שנייה: אנחנו עדיין בתחנת סונול, אבל כעת יש 'משחק' ציורים בין שני קומות של אותו מבנה

*

נקודה שלישית: אחרי שמתבוננים בנקודה השנייה מקרוב ומרחוק, מומלץ לסובב את הראש אחורה, ולצלם את זה

נקודה שלישית: אחרי שמתבוננים בנקודה השנייה מקרוב ומרחוק, מומלץ לסובב את הראש אחורה, ולצלם את זה

*

נקודה רביעית: הרצל פינת ויצמן, סמוך לתחנה המרכזית. מבנה המצויר משתי דפנות שונות שלו. לכן מומלץ לחצות את הכביש לנקודה האלכסונית למבנה, ואז לצלם

נקודה רביעית: הרצל פינת ויצמן, סמוך לתחנה המרכזית. מבנה המצויר משתי דפנות שונות שלו. לכן מומלץ לחצות את הכביש לנקודה האלכסונית למבנה, ואז לצלם

*

נקודה חמישית: חולפים על פני שער הגיא ושער העמק ומגיעים לכיכר ציון. בצד הצפון מערבי של הכיכר נמצא הציור הזה

נקודה חמישית: חולפים על פני שער הגיא ושער העמק ומגיעים לכיכר ציון. בצד הצפון מערבי של הכיכר נמצא הציור הזה, שבמרכזו ילד על טיל (?) (לא ממש הבנתי)

*

נקודה שישית: כעת יש לפנות שמאלה לרחוב סמילנסקי, להמשיך כ-100 מטר, וכשמשמאלכם קולנוע שרון הנטוש, להסתובב אחורה. על הבניין הגבוה יחכה הציור המעט-ילדותי אך חייכני הזה

נקודה שישית: כעת יש לפנות שמאלה לרחוב סמילנסקי, להמשיך כ-100 מטר, וכשמשמאלכם קולנוע שרון הנטוש, להסתובב אחורה. על הבניין הגבוה יחכה הציור המעט-ילדותי אך חייכני הזה

*

נקודה שביעית: חוצים לצד השני של סמילנסקי, ובפנייה הראשונה ימינה פונים למדרחוב קראוזה הקטן. כשהוא יסתיים, תראו מולכם את קפה שטמפפר, ומימינו הציור הזה

נקודה שביעית: חוצים לצד השני של סמילנסקי, ובפנייה הראשונה ימינה פונים למדרחוב קראוזה הקטן. כשהוא יסתיים, תראו מולכם את קפה שטמפפר, ומימינו הציור הזה

*

נקודה שמינית: מהנקודה הקודמת נכנסים לתוך המדרחוב הקטנטן תל חי, מגיעים כמעט עד לנקודת החיבור מחדש עם רחוב הרצל, ואז עוצרים ומסתובבים אחורה. לטעמי זה הציור המרשים ביותר בכל הפרויקט. הוא הותיר עליי רושם כביר

נקודה שמינית: מהנקודה הקודמת נכנסים לתוך המדרחוב הקטנטן תל חי, מגיעים כמעט עד לנקודת החיבור מחדש עם רחוב הרצל, ואז עוצרים ומסתובבים אחורה. לטעמי זה הציור המרשים ביותר בכל הפרויקט. הוא הותיר עליי רושם כביר

*

נקודה תשיעית: חזרנו לרחוב הרצל, ואנחנו ממשיכים לצעוד קדימה. ממש לפני הפנייה לרחוב דיזינגוף, בצד הצפוני של הרחוב, נמצא הציור המשעשע הזה

נקודה תשיעית: חזרנו לרחוב הרצל, ואנחנו ממשיכים לצעוד קדימה. ממש לפני הפנייה לרחוב דיזינגוף, בצד הצפוני של הרחוב, נמצא הציור המשעשע הזה

*

נקודה עשירית: אנחנו נכנסים למדרחוב של נתניה, זה שממנו מגיעים לחוף סירונית. תוך זמן קצר, מצד שמאל (דרום), משמאל לדוכן מפעל הפיס, נראה את הציור הזה

נקודה עשירית: אנחנו נכנסים למדרחוב של נתניה, זה שממנו מגיעים לחוף סירונית. תוך זמן קצר, מצד שמאל (דרום), משמאל לדוכן מפעל הפיס, נראה את הציור הזה

מהנקודה האחרונה שבמדרחוב אפשר להמשיך עד לים, לעצור באחת המסעדות, או סתם ליהנות מהמזרקה החדשה. ואז לחזור את כל הדרך חזרה 🙂

20160424_193011

מי מכיר את הצייר על הקיר

גרפיטי מעביר מסרים פוליטיים וחברתיים, אבל מה תפקידם של ציורי הקיר? במיטבם, הם מעוררים מחשבה. במרעם, חולפים על פניהם עם חיוך קטן בקושי. במקרים מסוימים, הם נגלים לעין רק כשדבר אחר מסתתר ומסתגר – כמו ציורים על תריסי פח של בסטות בשוק. רק כשהסוחר הולך הביתה, האמנות מציצה החוצה. כן, זו אמנות.

בחודשים האחרונים הסתובבתי ברחבי ירושלים ותיעדתי כמה מציורי הקיר. קשה להאמין שמי מהם נעשה בהיחבא – מסובך לצייר בחושך. חלקם הוזמנו בכוונה תחילה על ידי עיריית ירושלים. ועדיין, הם כאן כי נעשו על ידי אמני גרפיטי. הם לא כמו הציורים הגדולים האלה שפזורים ברחבי העיר, ומתעדים את הרכבת הקלה ואת שוק מחנה יהודה ואת ראשוני היוצאים מהחומות. הם לא נועדו לשרת ולפאר איזשהו גוף שלטוני או מוניציפלי. יש בהם חירות.

הפוסט הזה כולל 15 ציורי קיר, רובם צוירו השנה, 2012. אני קוראת להם ציורי קיר, אבל חלקם צוירו על תריסי פח, דלת וארון חשמל – הכל לגיטימי. בשני מקרים מדובר בקולאז': פעם אחת מכיוון שלא הצלחתי לתפוס את כל הציור בפריים אחד, ובפעם השנייה מכיוון שמדובר בשני ציורים דומים מאוד זה לזה, שבוודאות נעשו על ידי אותו אמן. רק אחרי שאספתי את כל התמונות גיליתי עוד קשר בין שתי עבודות שנעשו על ידי אותו אמן, שהדבר היחיד שמקשר ביניהן – מעבר לרעיון הכללי – הוא האות א'. מעניין לדעת מי הצייר המוכשר. בעצם, כל הציירים מוכשרים ואף אחד מהם אני לא מכירה. אם מישהו מהם מוכן לספר קצת על עצמו בלי להיחשף, המייל שלי הוא galit.hatan בג'ימייל.

הציורים יעלו גם בדף הפייסבוק שלי, על מנת שידורגו באמצעות לייקים. מסקרן מאוד מה ייבחר כציור הקיר האהוב ביותר. לי כבר יש את הפייבוריט שלי 🙂

*

1

*

2

*

3

*

4

*

5

*

6

*

7

*

8

*

9

*

10

*

11 קצת הרסו אותו אבל עדיין יפה

*

12 הפרצופים הם גרסה חדשה לציור. לא ברור מי יצר אותה

*

13

*

14

*

15

%d בלוגרים אהבו את זה: