ארכיון תג: פריז

כל הנאות החיים, כמעט, בפוסט אחד – סוגרים שנה בגט א לייף. סטייל

מדי חודש כמעט אני אומרת לעצמי שאני לא כותבת פה מספיק. וזה לא שחסרים לי נושאים או פעילויות, רק שבאורח החיים העכשווי שלי אין מספיק זמן לעבד את החוויות ולשתף אותן. מצד שני, כשמסתכלים לאחור ומנסים לסכם, פתאום נראה שדווקא הייתה שנה די פורייה בכתיבה ובצילום.

בשנה הזו היו טיולים בארץ וטיולים בחו"ל (גם אם חלקם רק מנטליים), מצעדי קינוחים וגם יקבים, הרבה אמנות ומעט מלונות יוקרה, וכל זאת לצד שופינג ואופנה. אין לשכוח גם את הספרים, כי קריאה היא חלק בלתי נפרד מהנאות החיים, ומי שלא מבין את זה מחמיץ לפחות חצי.

כשניסיתי לקבץ כאן את ההיילייטים של השנה, הדבר הבולט ביותר היה שאני נחשפת – ואולי נכון יותר לומר: חושפת את עצמי – להמון יצירות אמנות, בין אם זה ציור, רישום, פיסול, צילום או כל מבע אחר. האמנות הזו יותר נוגעת, מרגשת ומשפיעה על הנפש שלי מאשר הרכישות שבצעתי השנה, ולא משנה איזה קניון יתעקש לטעון ששופינג תורם לאושר.

לכל קוראי הבלוג אני מאחלת לחוות כמה שיותר הנאות חיים בשנה הקרובה הבאה עלינו לטובה. תמיד חשוב לזכור שהעיסוק בהנאות הללו אינו בריחה מהמציאות, והוא גם לא סותר אותה. יש בהן משהו שמקל על הקיום, ואולי אפילו הופך אותו לשמחה גדולה. אני מקווה שכולנו נאסוף השנה בדרך כמה שיותר דברים קטנים שעושים טוב על הלב, ובעיקר שנדע ליהנות מהם.

פאי לימון ובזיליקום של מסעדת כרמים

קינוחים

מצעד הקינוחים בין תל אביב לירושלים. מצאנו את הגיבור האחד שמנסה לתת פייט לשוקולד

מצעד הקינוחים – חוגגים יומולדת. היה מתוק בחגיגות הצפוניות לרגל היווסדו של הבנזוג

מצעד הקינוחים של תל אביב. הצד המתוק של פסטיבל EAT שנערך בגן צ'רלס קלור ביפו

ביקב עגור מייצרים 15-20 אלף בקבוקים של יין אדום בשנה. שולחן האבירים של היקב

יקבים

תנו לגפן להתאמץ. בביקור ביקב שריגים למדנו כמעט כל מה שאפשר על היין האדום. וגם שתינו קצת, אלא מה.

החיים בסלואו-טק. קחו תובנה ממייסד יקב עגור, שוקי ישוב: "להקים יקב בוטיק זה לא לואו-טק ולא היי-טק, אלא סלואו-טק. עיקר העבודה של יינן הוא התבוננות".

עבודה שמזכירה לי את הרמיוני (אמה ווטסון) מסדרת "הארי פוטר", דמות מיסטית בפני עצמה. נערת המטוס של איגור סקלצקי

אמנות

יצאתי לטיול בפיג'מה. זו כבר נהייתה מסורת: ביקור בתערוכת הבוגרים של בצלאל

פנים שקשה לשכוח. עם כל הכבוד לפסלים הגרנדיוזיים של פיליפ פסקוואה, מה שתפס אותי הכי הרבה אלה הדיוקנאות שלו

ליל כל הקדושים. מבין העבודות שהוצגו ב"קדושים אחרים" (גלריה דן) תפסו אותי העבודות של איגור סקלצקי

אמן סיני חדיש אומר. תורידו נעליים: איי וייויי הגיע למוזיאון ישראל

אוהבת להיות בבית. על הספה, במקלחת ועם תנור האפייה של התערוכה "אין כמו בבית" במוזיאון ישראל

דבר אליי בכפתורים, אהובי. התערוכה הכיפית של השנה: תערוכת הכפתורים במוזיאון תל אביב

"אני מדמיינת את האישה שאני רוצה להיות. המשבר הגדול הוא שלא אגיע לכך". אחת ההפתעות הגדולות של השנה, מבחינתי: רועי חפץ, אמנית טרנסג'נדרית, במוזיאון אנה טיכו

הבריכה הפרטית בסוויטה של מלון גורדוניה / צילום: יח"צ

מלונות יוקרה

חלון למלון. אולי זה לא "המלון היוקרתי בעולם", כמו שטוענת הסדרה שנעשתה עליו, אבל  אוריינטל מנדרין בלונדון בהחלט שווה הצצה. ואותי תמיד עניינו אחורי הקלעים של כל האסתטיקה והיוקרה, לא פחות מהדבר עצמו.

פלש גורדוניה. אחד המלונות הכי מדהימים שהייתי בהם בארץ, ובכלל – מלון גורדוניה.

שקנאי אוכל בממוצע ק"ג דגים ביום. מי ישלם? בנון ישלם?- שקנאי במאגר משמר השרון / צילום: גלית חתן

טיולים

בא לכם לקפוץ לקפה. חמש נקודות קפה שאנחנו ממש אוהבים

תיק שקנאי. לתצפת על השקנאים מקרוב במאגר משמר השרון

לייב אין בית שמש. ביקור מפתיע בתל בית שמש, או איך כמעט פספסנו את המאגר התת קרקעי

לייב אין רמת הגולן. הטיול הכי לא צפוי שיש ברכס בשנית

ירוק על ירוק. טיול שמתחיל עוד בכביש שמוביל אליו, ממשיך במסלול המעגלי של נחל קטלב, ומסתיים בקפה בבר בהר

על ראש הגבעה. בדרך כלל כשיש פקקים בכביש 1, ווייז שולח אותי לראשון לציון דרך מודיעין וגבעת התיתורה. לקראת ט"ו בשבט החלטתי לעשות מעשה, וטיילתי על הגבעה. היה מעניין ועשיר

לא ברור מדוע, אבל סנטוריני היא יעד פופולרי לצילומי חתונות של זוגות אסיאתיים

טיולים בחו"ל

להיות בת 40 בפריז. סיכום החוויה הזו שבה מחליפים קידומת

הרהורים על סנטוריני. בין הציזיקי האלוהי לקציצות העגבניות המטריפות רשמתי לעצמי כמה תובנות

ושיהיה לכם דובר-טק! סיור קולינרי ברחבי סלובניה

לאיפה מגיעים הכי הרבה תיירים. היעדים שהכי מלהיבים את אורזי המזוודות

קריאה וחומר למחשבה

הספרים שהכי תפסו אותי בשנת 2016. יש יותר מעשרה כי היה קשה לסנן ולבחור

עף לי המוח. איך משפיעה האמנות על הפעילות המוחית שלנו

שולחן לאחת. הפוליטיקה של הלבד

לנה דנהאם אמרה כי היא מקווה שלמרות שלשושנה (בתמונה) יש כמה רגעים לא מושלמים בטוקיו, "היא עדיין תעורר השראה באנשים"

אופנה

שחקי אותה כמו דנהאם. על הסטיילינג הייחודי של הסדרה 'בנות' שתכננתי לעזוב אחרי שני פרקים, אבל איכשהו צפיתי בכל העונות

סט כלי מיטה שנמכר באליאקספרס תמורת 95 דולר

שופינג

גן עדן של שותים. כוסות זכוכית בלתי רגילות לחלוטין

בזמן ש(לא) ישנתם. פוסט כלי המיטה שהכי רציתי לקנות השנה, ואני עדיין רוצה

 

שנה טובה!

גן עדן של שותים

לא, אלה לא כוסות פלסטיק חד פעמיות מקומטות. זו מזכרת סופר-שווה מפריז

 

לפעמים דברים טובים קורים גם כשנדמה שבזבזת את זמנך לריק.

מעשה שהיה כך היה: בנסיעתנו האחרונה לפריז החלטנו לבקר באתרים פחות פופולריים בקרב תיירים. בין היתר קבענו ללכת לשוק הילדים האדומים, שבאזור המארה. למקום יש סיפור מעניין – זהו השוק המקורה הוותיק ביותר בעיר, הוא נוסד ב-1615 ושמו מגיע מהילדים הלבושים באדום (סימן של צדקה) ששהו בבית היתומים הסמוך. הוא עבר שיפוצים בשנת 2000, כך שאמור להיות במצב סביר, אבל חייבים להודות שהביקור היה די משעמם. לא שלא קנינו שם כמה דברים, אבל זה בהחלט לא שוק ששווה לדבר עליו או להיצמד למפה כדי למצוא אותו.

את הדרך החוצה ממנו למטרו החלטנו לעשות בלי מפה, סתם שוטטות, וכך הגענו לחנות מקסימה שנראתה כאילו פתחו אותה באותו יום לראשונה. מכרו שם המון דברים מעוצבים לבית, קצת כמו סוהו, אבל מעוצב הרבה יותר מדליק. ושם, אחרי שיטוט בממלכת הסטייל מצאנו את הכוסות שבתמונה למעלה. לא, אלה לא כוסות פלסטיק חד פעמיות מקומטות, אלא יציקה שלהן מזכוכית.

עם הכוסות האלה שתינו קפה מדי בוקר במלון – כי הטרנד במלונות הפריזאיים הוא לנקוב במחירי חדרים ללא ארוחת בוקר, ומי שרוצה להוסיף את הארוחה מגלה שדורשים ממנו סכומים מגוחכים וחסרי היגיון. אז שתינו קפה בחדר, ואז יצאנו לרכוש סנדוויצ'ים בשביעית המחיר ממה שביקשו על ארוחת בוקר סטנדרטית. ומה שהתחיל אז הפך לחלק מהחיים – עד היום אנחנו שותים עם הכוסות האלה בבית, נזכרים בחוויה ההיא ובעיקר נהנים מהקפה עם הל.

אז אמנם השוק אכזב אותנו, ובעצם היה אפשר לוותר על הביקור בו לגמרי, אבל אם היינו עושים זאת היינו מפסידים את הכוסות הנהדרות האלה. אז מזל שלא.

והנה עוד כמה כוסות שהייתי שמחה לקנות, במקרה או שלא במקרה:

כוס דו צדדית, ובאנגלית – Dual beer Glass של חברת PretentiousBeerGlass. מאה ושישים שקל באטסי

כוס בתולת הים, 17.5 דולר באיביי

Brainfreeze Skull Shot Glass של המותג Final Touch

כוס המיועדת לשוט וויסקי או וודקה של המותג VULPIX, שלושה-עשר דולרים באליאקספרס

להיות בת 40

רגע משועשע בגני לוקסמבורג (ברקע: הארמון), כי אין גיל לשטויות. במאה ה-17 רכשה אותם מארי דה מדיצ'י, ובמחצית השנייה של המאה ה-19 הברון אוסמן הופקד על התכנון מחדש

הדבר שהיה לי הכי ברור: ביום ההולדת עצמו אני רוצה פיקניק בגני לוקסמבורג. רגע משועשע בגנים (ברקע: הארמון), כי אין גיל לשטויות

פתאום, דווקא השבוע, כחודש לפני יום ההולדת שלי, נזכרתי שבכלל לא כתבתי כאן על האופן שבו חגגתי את יום הולדתי הארבעים. כבר ארבעה חודשים לפני התאריך, כתבתי לי בפתקים של הטלפון הסלולרי: "אם להיות בת ארבעים, אז בפריז". היה לי ברור שעיר האורות היא המקום הטוב ביותר להסתגל בו להחלפת הקידומת, לרכך את המספר הנוקשה, להפנים את המעמד החדש. "אישה בת ארבעים", כמה זה מבהיל.

זו לא הייתה הפעם הראשונה שלי בפריז, גם לא השנייה. בגלל זה ידעתי בדיוק לאן אני רוצה ללכת ומה אני רוצה לעשות – מה ישמח אותי ביום החשוב הזה. הכל היה מתוכנן מראש עם פתח לאלתורים, ובשבוע הקובע הגענו לעיר האורות והיא האירה לנו פנים. אך כידוע לכל, האדם מתכנן ואלוהים צוחק. וכך, התכנון לפתוח את בוקר יום ההולדת בכדור הפורח של פריז, כלומר בהזדמנות להשקיף עליה מלמעלה, נאלץ להידחות בשל רוחות – כך לפחות אמרו באתר של הכדור. אנחנו, לעומת זאת, כלל לא הרגשנו את הרוחות האלה, אבל לא היה עם מי להתווכח. בטח לא כשמדובר בצרפתים ואנחנו דוברים רק אנגלית.

בניין מצויר ברח' מופטאר 134 / צילום: גלית חתן

בניין מצויר ברח' מופטאר 134 / צילום: גלית חתן

מקרונים בשוק מופטאר. הידעתם שיש גם מקרונים מלוחים? / צילום: גלית חתן

מקרונים בשוק מופטאר. הידעתם שיש גם מקרונים מלוחים? / צילום: גלית חתן

למרות הבאסה הקטנה, לא נתקענו ולא נתנו למציאות הזו להעיב על חגיגות יום ההולדת. במקום זה הלכנו לשוק המופטאר. בחמש השנים האחרונות למדתי להתאהב בשווקים, ולכן ביקור בשוק צרפתי היה ממש חגיגה עבורי, מה גם שיש בו בניינים מצוירים ועוד נקודות ששווה להתעכב עליהן. חוץ מהאוכל, זאת אומרת.

הצטיידנו בגבינות, מאפים, מקרונים וסכין חדה אחת (כי אחרת איך נחתוך את הגבינות) / צילום: גלית חתן

הצטיידנו בגבינות, מאפים, מקרונים וסכין חדה אחת (כי אחרת איך נחתוך את הגבינות) / צילום: גלית חתן

אחרי שהסתובבנו בין כל הדוכנים, ותיעדנו את פירות הים המוזרים, הגיעה שעת ההצטיידות. עם הרכישות, שכללו גבינות, זיתים, לחם, מקרונים וסכין חדה אחת (כי אחרת איך נחתוך את הגבינות ונשים על הלחם?), יצאנו לעבר גני לוקסמבורג, אולי המקום האהוב עליי ביותר בפריז. למעשה, זה הדבר שהיה לי הכי ברור והכי חשוב: ביום ההולדת שלי אני רוצה פיקניק בגני לוקסמבורג. למזלי, בתחום הזה היקום היה בעדי, ולא ירד שום גשם (כאמור גם לא היו רוחות). תפסנו שני כיסאות ליד הבריכה הגדולה שמול ארמון לוקסמבורג, והרכבנו ארוחה לתפארת.

הציור שגרם לי להיכנס לתערוכה בארמון לוקסמבורג: אישה עם כלוב, ג'וזף ריפל רונאי, 1892

הציור שגרם לי להיכנס לתערוכה בארמון לוקסמבורג: אישה עם כלוב, ג'וזף ריפל רונאי, 1892

עוד בכניסה לגנים ראיתי שלט המבשר על תערוכה חדשה של ציורים בארמון לוקסמבורג. אף פעם לא הייתי בתוך הארמון, ואיכשהו הציור שתפס את מרבית השלט תפס גם אותי. הבנזוג לא התלהב, אבל ביומולדת לא אומרים 'לא', וכך מצאנו עצמנו בפנים. זו הייתה תערוכה מעניינת שכללה גם ציורים של מונה, רמברנדט, סזאן, גוגן, ון גוך, אגון שילה וגויה. היה גם פסל של רודן, אבל דווקא פסל של אמן פחות ידוע, שמהותו פרצוף גברי לא צעיר באמצע צעקה, היה זה שעניין אותי עד כדי כך שקניתי פסלון מוקטן שלו והוא ניצב עד עכשיו במקום של כבוד בביתנו.

תה של מנחה באנג'לינה: קינוחים מצוינים, וקנקנים שופעי אלגנטיות / צילום: גלית חתן

תה של מנחה באנג'לינה: קינוחים מצוינים, וקנקנים שופעי אלגנטיות / צילום: גלית חתן

ביציאה מהתערוכה התיישבנו באנג'לינה הסמוכה. אמנם הסניף הזה לא יפה כמו הסניף הראשי (שגם בו היינו, ביום אחר), אבל הקינוחים אותם קינוחים מצוינים, וקנקני התה שופעים אלגנטיות. במילים אחרות, הייתי מרוצה מאוד. שווה להיות בת ארבעים: יום של פינוק מהתחלה ועד הסוף, ואפילו ספגנו קצת קולטורה. אולי זה הדבר שאותו אני צריכה לקחת איתי הכי חזק מכאן והלאה: לא לפחד ליהנות בלארג'יות. לא תמיד חבל על הכסף.

מה שטוב לנשיא צרפת (ולקוקו שאנל, בריז'יט בארדו והקאסט של "ניקיטה"), טוב גם לי. במיוחד ביום ההולדת Photo: Le train bleu courtesy

מה שטוב לנשיא צרפת (ולקוקו שאנל, בריז'יט בארדו והקאסט של "ניקיטה"), טוב גם לי. במיוחד ביום ההולדת Photo: Le train bleu courtesy

חזרנו לעוד סיבוב קצר בגנים האהובים עליי, ומשם למלון. החוויה הגדולה של היום עוד הייתה לפנינו, וצריך היה להתכונן. אחרי הכול, את ארוחת יום ההולדת, ה-ארוחה, עמדנו לאכול בתחנת רכבת. לא, לא השתגענו, ולא באמת חשבנו שמה שחסר לנו בחיים זה בגט עם פרומז'. בגאר דה ליון נמצאת מסעדת 'הרכבת הכחולה' השווה, שנבנתה יחד עם התחנה ב-1900 כחלק מההכנות לתערוכה הבינלאומית שנערכה בעיר באותה השנה.

הארכיטקט מריוס תיאודור תכנן מגדל שעון בגובה 64 מטר וחזית מרשימה, ואז התבקש על ידי חברת הרכבות לבנות מקום שיהווה "בופה יוקרה" כחלק משירותי הנוחות שהיא מציעה. הפתיחה התרחשה שנה מאוחר יותר, בנוכחותו של לא פחות מנשיא צרפת דאז, אמיל לובה. ובכן, מה שטוב לנשיא (וגם לקוקו שאנל, בריז'יט בארדו והקאסט של "ניקיטה"), טוב גם לי.

חלל המסעדה נראה כמו ארמון עם הרבה קישוטי זהב, פרסקאות ותקרות מעוגלות מצוירות. לא פחות מ-27 אמנים צרפתיים עמלו על היצירה המוזיאונית הזו, שנחשבת בצרפת למונומנט היסטורי. אגב, שמה הנוכחי של המסעדה ניתן לה ב-1963, על שם הרכבת האגדית שיצאה משם לעבר הריביירה הצרפתית. סביבי ישבו פריזאיות מוקפדות ומתוקתקות מכף רגל ועד סיכת ראש. היו גם כמה תיירות אלגנטיות ומתוקתקות לא פחות. אף פעם לא השקעתי בחיפוש אחר מסעדות שוות בפריז, אבל עכשיו הרגשתי שאני, סוף-סוף, מספיק גדולה בשביל המגרש של הגדולים.

זו הייתה אחת הארוחות הטובות והיפות ביותר שאכלנו. אחרי שאתה מסתכל על המנות מכמה כיוונים, אתה מתענג על כל ביס, נהנה מהטעמים הנהדרים בפה, ולוקח עוד לגימה מכוס היין המדויקת שהתאימו לך. גם הקינוח בסגנון קפה גורמה (ארבעה קינוחים קטנים מעולים אחד-אחד) היה שווה כל יורו. החשבון בסוף? בואו נאמר שבחגיגות יומולדת עגול לא חוסכים. בכל זאת, בא רק פעם בעשור, ובעשורים הקודמים הייתי מאוד חסכונית.

והחשבון של החיים? בשנה החולפת לא נפלו עליי תובנות מהשמיים, אבל למדתי להעז יותר, וחוויתי הרבה חוויות חדשות, גם אם חלקן מאתגרות. היה שווה ללכת את כל הדרך. נקווה שיהיה שווה גם בעשור הקרוב.

הפינה האהובה עליי בגני לוקסמבורג. במאה ה-17 רכשה אותם מארי דה מדיצ'י, ובמחצית השנייה של המאה ה-19 הברון אוסמן הופקד על התכנון מחדש

הפינה האהובה עליי בגני לוקסמבורג. במאה ה-17 רכשה אותם מארי דה מדיצ'י, ובמחצית השנייה של המאה ה-19 הברון אוסמן הופקד על התכנון מחדש

אחת הפינות הכי איקוניות של גני לוקסמבורג

אחת הפינות הכי איקוניות של גני לוקסמבורג

%d בלוגרים אהבו את זה: