Tag Archives: פריז

"לצייר ציור זו חוויה רוחנית של צלילה למעמקים" / ראיון מיוחד לבלוג עם עינת מיזהר

"אני יכולה להתרגש באותה מידה, לעיתים עד דמעות, מצורה של עץ ומיצירה גאונית של אמן". מבט מגשר האמנויות על הגשר העתיק של פריז / עינת מיזהר

היא ציירת ומורה לציור, למרות שמעולם לא למדה ציור. למעשה, ההשכלה האמנותית הרשמית שלה היא לימודי עיצוב קרמי במרכז לאמנות חזותית בבאר שבע. "הסיפור שלי הוא סיפור על אדם שרוצה ללמוד ציור בכל נפשו ומאודו, ואז אומרים לו: אתה יכול, אבל אין מקום במחלקת הציור והאמנות, יש מקום רק במחלקת עיצוב קרמי, ושם תשתתף בשיעורי רישום, כך שתהיה לך למידה של ציור", אומרת עינת מיזהר בראיון ל'גט א לייף. סטייל'. "אני הסכמתי, כי בנסיבות שנוצרו זה היה להיות או לחדול".

אי אפשר שלא להתרשם מהעבודות של מיזהר. במיוחד התחברתי לרישומים של פריז אהובתי, שמתברר שהיא גם אהובתה. הרישומים האלה שימחו אותי מייד כשראיתי אותם, למרות שיש בהם קדרות מסוימת. "כבר בתיכון הבנתי את החשיבות הגדולה של צרפת, ופריז בפרט, לתולדות האמנות", היא מספרת. "זה גרם לי לתשוקה גדולה להגיע לעיר, להכיר אותה, לסייר במוזיאונים שלה ולראות את המקום שאסף אליו את מיטב הציירים בהיסטוריה.

"כאדם בוגר מימשתי את החלום ונסעתי לפריז, אך זו לא הייתה אהבה ממבט ראשון. זו הייתה אהבה ממבט שני ואפילו שלישי, ואת זה אני חייבת לעמיתי הצלם והעיתונאי, יואל תמנליס, שהוא פרנקופיל מושבע. יואל מתעד את פריז מעל ל-20 שנה במצלמתו, ומפעם לפעם אף עושה תערוכות צילום. בעקבות הביקורים שלי בתערוכות הצילום שלו, הבנתי שפריז זה לא רק מה שתייר ממוצע רואה בארבעה-חמישה ימים של ביקור חפוז, אלא הרבה יותר מזה".

*מה המקום שאת הכי אוהבת לצייר בפריז?

"אני חושבת שאם באים לפריז בשביל לצייר, צריך שהנושא של הציור יהיה משהו שקיים רק שם, וזו האדריכלות של העיר: נהר הסיין, מגדל האייפל, בתי הקפה, הגגות והצריחים. עם זאת, אין מצב שאגיע לפריז ולא אצייר באחד מהפארקים או היערות, כמו פארק בוט שימון או יער ונסן. מה צרפתי בפארקים האלה? האדריכלות. מה צרפתי ביערות האלה? האדריכלות. הפנסים, השבילים, הגשרים".

* בכל המקומות הפריזאיים שעשית רישומים שלהם, היית במציאות?

"ב-90% מהמקרים. מדי פעם אני חורגת ממנהגי, כשאני מקבלת הזמנה לציור של מקום בפריז שמישהו אחר התרגש ממנו, ואז אני מציירת ויודעת שבנסיעה הבאה שלי אגיע למקום הזה, ותהיה לנו פגישה מרגשת כמו של שני חברים לעט, שמתכתבים זמן רב וסוף סוף נפגשים פנים אל פנים".

הנסיעות של מיזהר לפריז הפכו גם לעבודה, כשהחלה לערוך שם סדנאות ציור. "הסדנאות האלה נמשכות ארבעה ימים, ובכל יום מציירים נוף במשך ארבע שעות. בכל פעם שאני עושה סדנה כזו, אני מתאהבת בפריז יותר ויותר" (פרטים על הסדנה הבאה שתתקיים – בסוף הטקסט).

"האידיאלי מבחינתי זה לשבת בחוץ מול הנוף ולצייר, אין נפלא מזה". פארק בוט שמון / עינת מיזהר

אחד הדברים שתמיד מעניינים אותי אצל אמנים הוא איך נראה תהליך היצירה, שממנו נובע אמנות שמצליחה לרגש ולגעת. כמה זמן עובדים על ציור, האם זה קורה בבית על כל המשמעויות של הדבר, או לבד בסטודיו, והאם בדממה ולבד או עם מוזיקה, שהיא היצירה של מישהו אחר. "האידיאלי מבחינתי זה לשבת בחוץ מול הנוף ולצייר, אין נפלא מזה", אומרת מיזהר, ומייד מוסיפה: "יש הרבה מאוד מגבלות הקשורות לציור בטבע, כמו מזג האוויר, הקושי לסחוב בדי קנבס רטובים כשטסים וכן הלאה, ואז אני מתפשרת ועובדת בסטודיו שלי.

"כשאני מציירת ציור גדול בצבעי שמן עוברים מספר חודשים עד שאני מסיימת אותו, וכשאני רושמת בעפרונות רגילים או צבעוניים על דף בגודל4A  זה לוקח לי מספר שעות , שיכולות להתחלק על ימים או אפילו שבוע. לרוב אני מקשיבה למוזיקה קלאסית, לעיתים לשאנסונים בצרפתית ולעיתים מתרפקת על שירי ארץ ישראל היפים והטובים. הכול תלוי במצב הרוח שיש לי באותו יום".

*את מאפשרת לחברים לבוא לבקר אותך תוך כדי שאת מציירת?

"זה נחמד לפעמים לשבת ליד ציירים נוספים ולצייר, עם הפסקות ושיחות, אך לרוב אני אוהבת לצייר בסטודיו כשאני לבד. יש שם סוג של שקט שאני מאוד זקוקה לו לשלווה וריכוז בציור ובעצמי. הכי פחות אני אוהבת שאנשים מפריעים בשאלות בזמן שאני מציירת – זה דבר שקורה הרבה כשמציירים בטבע, בעיקר בארץ. אני מנומסת, סבלנית וחייכנית, אבל בתוכי ממתינה שיעזבו ויתנו לי להמשיך לצייר".

*אם היית צריכה לבחור דימוי לחווית הציור שלך, מה היה הדימוי?

"צלילה למעמקים. השקט של הצלילה, המראה המרהיב שמתגלה כשצוללים, העושר של העולם שמתגלה שם. כשהייתי פעם באיי סיישל קיבלתי סימניה כמזכרת במלון, והיה כתוב עליה Look deep into nature, and then you will understand everything better. זה מזכיר מאוד את החוויה הרוחנית של הציור".

*מי או מה מעורר בך השראה?

"ההשראה הגדולה ביותר שלי היא היצירה של העולם: הטבע והאדם, הצבעוניות של הטבע, הצורות של העצים, הסלעים, ההרים, השמיים, גוף האדם ופניו על שלל הבעותיו, והסיפורים שהפנים מספרות לי. אני יכולה להתרגש באותה מידה, לעיתים עד דמעות, מצורה של עץ ומיצירה גאונית של אמן.

"אם לדבר על אמנים ספציפיים שמעוררים בי השראה, זאת רשימה שלא נגמרת והיא מתפתחת מיום ליום, כשאני מכירה עוד אמן גאון ומרגש. הבייסיק של ההשראה שלי הוא מיכלאנג'לו. אמנים הולנדים: ורמיר, רמברנדט, רובנס, ז'אן-פרנסואה מילה, ואן גוך. אחרים: ז'אק לואיס דויד, פיטר בורגל, סזאן, דגה, מונה, קלימט, קורבה, טרנר. פסלים: רודן. ישראלים: אנה טיכו, קדישמן ועוד רבים".

"לרוב אני אוהבת לצייר בסטודיו כשאני לבד. יש שם סוג של שקט שאני מאוד זקוקה לו לשלווה וריכוז בציור ובעצמי". מגדל אייפל, תצפית מארמון שאיו / עינת מיזהר

"הרישום הוא הצד החזק שלי, ושם אני גם מרגישה הכי משוחררת, אבל התשוקה לצייר בצבע לא חדלה מעולם". Rue de l abreuvoir, Dalida place / עינת מיזהר

מיזהר מלמדת ציור בסטודיו שלה במודיעין, משתתפת בתערוכות וגם בתערוכות מכירה, "ומדי פעם אני מוכרת ציור או שניים". אחרי שנים של התמקדות בסגנונות קבועים, פצחה לפני כשלוש שנים ברומן עם הצבע בכלל, וצבעי השמן בפרט.

"הרישום הוא הצד החזק שלי, ושם אני גם מרגישה הכי משוחררת, אבל התשוקה לצייר בצבע לא חדלה מעולם. אחרי שסיימתי את לימודיי האקדמיים נכנסתי למערכת החינוך כמורה לאמנות. התחתנתי, נולדו לי ילדיי, הרחבתי את תחומי ההתמחות שלי לתנ"ך ומחשבת ישראל, ולא היה לי מתי לממש את החלום, להשלים באופן מסודר את לימודי הציור, ולקחת קורסים בציור בצבעי שמן ובאקריליק – עד 2015.

"באותה שנה בתי הצעירה סיימה תיכון ויצאה לשנת שירות, ואני פרשתי כנפיים, לקחתי כל קורס שיכולתי עם מגוון אמנים ובתי ספר, והשלמתי את החסר. מאז אני משלבת רישום וציור, עפרונות צבעוניים בצבעי שמן, וחוגגת את מכלול השילובים".

הסדנה הקרובה של עינת מיזהר בפריז תתקיים בין ה3.4.2017-6.4.2017 . מי שמתעניין יכול ליצור איתה קשר בהודעה אישית בדף הפייסבוק שלה.

כל הנאות החיים, כמעט, בפוסט אחד – סוגרים שנה בגט א לייף. סטייל

מדי חודש כמעט אני אומרת לעצמי שאני לא כותבת פה מספיק. וזה לא שחסרים לי נושאים או פעילויות, רק שבאורח החיים העכשווי שלי אין מספיק זמן לעבד את החוויות ולשתף אותן. מצד שני, כשמסתכלים לאחור ומנסים לסכם, פתאום נראה שדווקא הייתה שנה די פורייה בכתיבה ובצילום.

בשנה הזו היו טיולים בארץ וטיולים בחו"ל (גם אם חלקם רק מנטליים), מצעדי קינוחים וגם יקבים, הרבה אמנות ומעט מלונות יוקרה, וכל זאת לצד שופינג ואופנה. אין לשכוח גם את הספרים, כי קריאה היא חלק בלתי נפרד מהנאות החיים, ומי שלא מבין את זה מחמיץ לפחות חצי.

כשניסיתי לקבץ כאן את ההיילייטים של השנה, הדבר הבולט ביותר היה שאני נחשפת – ואולי נכון יותר לומר: חושפת את עצמי – להמון יצירות אמנות, בין אם זה ציור, רישום, פיסול, צילום או כל מבע אחר. האמנות הזו יותר נוגעת, מרגשת ומשפיעה על הנפש שלי מאשר הרכישות שבצעתי השנה, ולא משנה איזה קניון יתעקש לטעון ששופינג תורם לאושר.

לכל קוראי הבלוג אני מאחלת לחוות כמה שיותר הנאות חיים בשנה הקרובה הבאה עלינו לטובה. תמיד חשוב לזכור שהעיסוק בהנאות הללו אינו בריחה מהמציאות, והוא גם לא סותר אותה. יש בהן משהו שמקל על הקיום, ואולי אפילו הופך אותו לשמחה גדולה. אני מקווה שכולנו נאסוף השנה בדרך כמה שיותר דברים קטנים שעושים טוב על הלב, ובעיקר שנדע ליהנות מהם.

פאי לימון ובזיליקום של מסעדת כרמים

קינוחים

מצעד הקינוחים בין תל אביב לירושלים. מצאנו את הגיבור האחד שמנסה לתת פייט לשוקולד

מצעד הקינוחים – חוגגים יומולדת. היה מתוק בחגיגות הצפוניות לרגל היווסדו של הבנזוג

מצעד הקינוחים של תל אביב. הצד המתוק של פסטיבל EAT שנערך בגן צ'רלס קלור ביפו

ביקב עגור מייצרים 15-20 אלף בקבוקים של יין אדום בשנה. שולחן האבירים של היקב

יקבים

תנו לגפן להתאמץ. בביקור ביקב שריגים למדנו כמעט כל מה שאפשר על היין האדום. וגם שתינו קצת, אלא מה.

החיים בסלואו-טק. קחו תובנה ממייסד יקב עגור, שוקי ישוב: "להקים יקב בוטיק זה לא לואו-טק ולא היי-טק, אלא סלואו-טק. עיקר העבודה של יינן הוא התבוננות".

עבודה שמזכירה לי את הרמיוני (אמה ווטסון) מסדרת "הארי פוטר", דמות מיסטית בפני עצמה. נערת המטוס של איגור סקלצקי

אמנות

יצאתי לטיול בפיג'מה. זו כבר נהייתה מסורת: ביקור בתערוכת הבוגרים של בצלאל

פנים שקשה לשכוח. עם כל הכבוד לפסלים הגרנדיוזיים של פיליפ פסקוואה, מה שתפס אותי הכי הרבה אלה הדיוקנאות שלו

ליל כל הקדושים. מבין העבודות שהוצגו ב"קדושים אחרים" (גלריה דן) תפסו אותי העבודות של איגור סקלצקי

אמן סיני חדיש אומר. תורידו נעליים: איי וייויי הגיע למוזיאון ישראל

אוהבת להיות בבית. על הספה, במקלחת ועם תנור האפייה של התערוכה "אין כמו בבית" במוזיאון ישראל

דבר אליי בכפתורים, אהובי. התערוכה הכיפית של השנה: תערוכת הכפתורים במוזיאון תל אביב

"אני מדמיינת את האישה שאני רוצה להיות. המשבר הגדול הוא שלא אגיע לכך". אחת ההפתעות הגדולות של השנה, מבחינתי: רועי חפץ, אמנית טרנסג'נדרית, במוזיאון אנה טיכו

הבריכה הפרטית בסוויטה של מלון גורדוניה / צילום: יח"צ

מלונות יוקרה

חלון למלון. אולי זה לא "המלון היוקרתי בעולם", כמו שטוענת הסדרה שנעשתה עליו, אבל  אוריינטל מנדרין בלונדון בהחלט שווה הצצה. ואותי תמיד עניינו אחורי הקלעים של כל האסתטיקה והיוקרה, לא פחות מהדבר עצמו.

פלש גורדוניה. אחד המלונות הכי מדהימים שהייתי בהם בארץ, ובכלל – מלון גורדוניה.

שקנאי אוכל בממוצע ק"ג דגים ביום. מי ישלם? בנון ישלם?- שקנאי במאגר משמר השרון / צילום: גלית חתן

טיולים

בא לכם לקפוץ לקפה. חמש נקודות קפה שאנחנו ממש אוהבים

תיק שקנאי. לתצפת על השקנאים מקרוב במאגר משמר השרון

לייב אין בית שמש. ביקור מפתיע בתל בית שמש, או איך כמעט פספסנו את המאגר התת קרקעי

לייב אין רמת הגולן. הטיול הכי לא צפוי שיש ברכס בשנית

ירוק על ירוק. טיול שמתחיל עוד בכביש שמוביל אליו, ממשיך במסלול המעגלי של נחל קטלב, ומסתיים בקפה בבר בהר

על ראש הגבעה. בדרך כלל כשיש פקקים בכביש 1, ווייז שולח אותי לראשון לציון דרך מודיעין וגבעת התיתורה. לקראת ט"ו בשבט החלטתי לעשות מעשה, וטיילתי על הגבעה. היה מעניין ועשיר

לא ברור מדוע, אבל סנטוריני היא יעד פופולרי לצילומי חתונות של זוגות אסיאתיים

טיולים בחו"ל

להיות בת 40 בפריז. סיכום החוויה הזו שבה מחליפים קידומת

הרהורים על סנטוריני. בין הציזיקי האלוהי לקציצות העגבניות המטריפות רשמתי לעצמי כמה תובנות

ושיהיה לכם דובר-טק! סיור קולינרי ברחבי סלובניה

לאיפה מגיעים הכי הרבה תיירים. היעדים שהכי מלהיבים את אורזי המזוודות

קריאה וחומר למחשבה

הספרים שהכי תפסו אותי בשנת 2016. יש יותר מעשרה כי היה קשה לסנן ולבחור

עף לי המוח. איך משפיעה האמנות על הפעילות המוחית שלנו

שולחן לאחת. הפוליטיקה של הלבד

לנה דנהאם אמרה כי היא מקווה שלמרות שלשושנה (בתמונה) יש כמה רגעים לא מושלמים בטוקיו, "היא עדיין תעורר השראה באנשים"

אופנה

שחקי אותה כמו דנהאם. על הסטיילינג הייחודי של הסדרה 'בנות' שתכננתי לעזוב אחרי שני פרקים, אבל איכשהו צפיתי בכל העונות

סט כלי מיטה שנמכר באליאקספרס תמורת 95 דולר

שופינג

גן עדן של שותים. כוסות זכוכית בלתי רגילות לחלוטין

בזמן ש(לא) ישנתם. פוסט כלי המיטה שהכי רציתי לקנות השנה, ואני עדיין רוצה

 

שנה טובה!

גן עדן של שותים

לא, אלה לא כוסות פלסטיק חד פעמיות מקומטות. זו מזכרת סופר-שווה מפריז

 

לפעמים דברים טובים קורים גם כשנדמה שבזבזת את זמנך לריק.

מעשה שהיה כך היה: בנסיעתנו האחרונה לפריז החלטנו לבקר באתרים פחות פופולריים בקרב תיירים. בין היתר קבענו ללכת לשוק הילדים האדומים, שבאזור המארה. למקום יש סיפור מעניין – זהו השוק המקורה הוותיק ביותר בעיר, הוא נוסד ב-1615 ושמו מגיע מהילדים הלבושים באדום (סימן של צדקה) ששהו בבית היתומים הסמוך. הוא עבר שיפוצים בשנת 2000, כך שאמור להיות במצב סביר, אבל חייבים להודות שהביקור היה די משעמם. לא שלא קנינו שם כמה דברים, אבל זה בהחלט לא שוק ששווה לדבר עליו או להיצמד למפה כדי למצוא אותו.

את הדרך החוצה ממנו למטרו החלטנו לעשות בלי מפה, סתם שוטטות, וכך הגענו לחנות מקסימה שנראתה כאילו פתחו אותה באותו יום לראשונה. מכרו שם המון דברים מעוצבים לבית, קצת כמו סוהו, אבל מעוצב הרבה יותר מדליק. ושם, אחרי שיטוט בממלכת הסטייל מצאנו את הכוסות שבתמונה למעלה. לא, אלה לא כוסות פלסטיק חד פעמיות מקומטות, אלא יציקה שלהן מזכוכית.

עם הכוסות האלה שתינו קפה מדי בוקר במלון – כי הטרנד במלונות הפריזאיים הוא לנקוב במחירי חדרים ללא ארוחת בוקר, ומי שרוצה להוסיף את הארוחה מגלה שדורשים ממנו סכומים מגוחכים וחסרי היגיון. אז שתינו קפה בחדר, ואז יצאנו לרכוש סנדוויצ'ים בשביעית המחיר ממה שביקשו על ארוחת בוקר סטנדרטית. ומה שהתחיל אז הפך לחלק מהחיים – עד היום אנחנו שותים עם הכוסות האלה בבית, נזכרים בחוויה ההיא ובעיקר נהנים מהקפה עם הל.

אז אמנם השוק אכזב אותנו, ובעצם היה אפשר לוותר על הביקור בו לגמרי, אבל אם היינו עושים זאת היינו מפסידים את הכוסות הנהדרות האלה. אז מזל שלא.

והנה עוד כמה כוסות שהייתי שמחה לקנות, במקרה או שלא במקרה:

כוס דו צדדית, ובאנגלית – Dual beer Glass של חברת PretentiousBeerGlass. מאה ושישים שקל באטסי

כוס בתולת הים, 17.5 דולר באיביי

Brainfreeze Skull Shot Glass של המותג Final Touch

כוס המיועדת לשוט וויסקי או וודקה של המותג VULPIX, שלושה-עשר דולרים באליאקספרס

%d בלוגרים אהבו את זה: