ארכיון תג: פסטיבל האור

לא יכבו את האור בקצה

קרקס האור של גייג' דיזיין, גרמניה. פסטיבל האור בירושלים / צילום: גלית חתן

מאז שנבחר לירושלים ראש עיר חדש, ניצב סימן שאלה גדול מעל אירועי התרבות בעיר. ניר ברקת חולל מהפכה של ממש בתחום הזה, וקשה היה לדעת מה יחשוב משה ליאון על המורשת של קודמו בתפקיד. בינתיים נראה כי המצב הוא כזה: ליאון אמנם לא הציג שום דבר מקורי משל עצמו, שום פסטיבל או אירוע מכונן, ומצד שני, גם לא מנע מהמסורת להמשיך. מה שהיה הוא שיהיה. בינתיים.

כחלק מזה, מתקיים גם השנה, כמדי חודש יוני, פסטיבל האור בירושלים (עד ה-4 ביולי, כולל). זהו מיזם מקסים, ששם את עיר הבירה שלנו על המפה העולמית, כאחת מהערים שעושות שימוש נכון בהיסטוריה שלהן על מנת לחבר אותה להווה ולעידן החדש בו אנו חיים.

נספג באור, גלי מאי לוקאס, בריטניה / צילום: גלית חתן

הדוגמה הטובה ביותר לכך היא העבודה "נספג באור" של גלי מאי לוקאס (בריטניה), שלמען האמת כבר ראינו באמסטרדם בדצמבר האחרון, ועדיין היא חזקה מספיק כדי לדבר עליה שוב: שלושה אנשים יושבים על ספסל, שניים הם אפילו זוג או חברים ממש טובים, וכולם עם הראש בתוך הטלפון. אף אחד אפילו לא מלכסן מבט אל מי שנמצא לצדו. הגוף נוכח כאן איתנו, אבל הנפש והמוח נמצאים אי שם במרחב הדיגיטלי.

על קטע החומה הארוך שבין כיכר צה"ל לשער יפו הוקרן סרטון ארוך ממש, מלווה במוזיקה דרמטית,קצבית, משתנה. רוב האנשים פשוט צועדים ליד החומה, ומפספסים את כל העניין: אי אפשר להתרשם מהמיצג אם לא מתיישבים על הגדר הרחבה ממול, ומתמסרים לעבודת התלת ממד המרשימה "להפיץ את האור". מדובר בעבודות של כמה VJ, שזה כמו דיג'יי רק שבנוסף למוזיקה הבן אדם יוצר גם עבודה ויזואלית שמוקרנת במקביל. כאמור, אם מחליטים להתמסר, נוצרת "מסיבה" רב-חושית.

יש בפסטיבל גם כמה עבודות פחות מקוריות, או פחות מלהיבות, ועדיין – מדובר בריכוז של יצירתיות שמעניין לבחון אותה, ובעיקר כדאי ליהנות ממנה (כלומר: להשאיר את כל מטעני הציניות בבית, כמו גם את הביקורת הפוליטית). יש גם המון מופעי רחוב שנחמד להיעצר מולם לכמה דקות, ומכיוון שהחופש הגדול בדיוק מתחיל – אפשר היה לראות משפחות שלמות שזה בדיוק מה שהן עושות: מסתובבות, צופות, מאזינות, וכמובן – מצטלמות. צריך להודות על האמת: בינתיים ראינו רק כרבע מהעבודות, אבל אנחנו בהחלט מתכוונים לשוב. במדינת ישראל יש די הרבה חושך, לא יזיק לנו ליהנות מקצת אור.

אינפלקטורה, אלכסנדר חייצקי ומיגרן אנדריסיאן, ישראל / צילום: גלית חתן
הלבן הגדול, ניב שפרן, ישראל / צילום: גלית חתן
עמודי אור קולנועיים יוצרים מסך אחד גדול שמציג ממרחק תמונה גדולה. שביל אור, VS, ישראל / צילום: גלית חתן
פרו מתוך העבודה פריזמטיקה, מונטריאול, קנדה / צילום: גלית חתן
להירגע ולהשתחרר, סטודיו קימאטיקה, בריטניה / צילום: גלית חתן

שהאחרון ידליק את האור: על פסטיבל האור באמסטרדם

30 מיצגים לאורך ולרוחב תעלות אמסטרדם. העבודה Two Lamps של Jeroen Henneman
Photo: Galit Hatan

בשלב מסוים, בזמן התכנון של הקפיצה הקטנה שלנו לאמסטרדם, אמרתי לבנזוג שהדבר היחיד שבאמת חשוב לי זה שנחווה כמה שיותר מפסטיבל האור של העיר. אני אוהבת משחקי תאורה, אני אוהבת חוויות ייחודיות שלא נמצאות כל השנה אלא תלויות זמן ומקום, ופה גם יש היקף הגיוני וסביר – 30 מיצגים לאורך ולרוחב התעלות של העיר. היה לנו המזל להגיע בעיצומו של הפסטיבל (מתקיים עד ה-20 בינואר), אז למה לא לנצל את זה? מה יכול להיות רע?

לשמחתי, הייתה היענות, ואף יותר מזה: הבנזוג הציע שייט לילי בעקבות מיצגי הפסטיבל, משהו שעולה כ-24 יורו לאדם. אני הייתי סקפטית (למה לא לעשות סיורים רגליים, קצת בכל יום?) ,אך הסכמתי – בתנאי שנעשה גם סיבוב רגלי. סיכומו של דבר, שורה תחתונה: עשינו גם את וגם את זה, ושניהם גרמו לי להעריך יותר את פסטיבל האור של ירושלים. בחיי! הדבר היחיד שאני יכולה לזקוף לזכות ההולנדים הוא שהם החליטו לעשות פסטיבל כזה בחורף, במזג אוויר יותר בעייתי. בדבר אחד הם והירושלמים דומים: שם וגם אצלנו, מכבים אורות באחת-עשרה בלילה.

מבט ביקורתי על אובססיית המסכים של העידן הנוכחי. Absorbed By Light של גלי מאי לוקאס
Photo: Galit Hatan

הפסטיבל נערך זו השנה השביעית. יש בו אמנים מכל העולם, וגם מישראל. המיצב שהכי מצא חן בעיניי הוא לא הגדול ביותר ולא הצבעוני ביותר. הוא שייך לגלי מיי לוקאס (בריטית ילידת 1992), הוא נקרא Absorbed By Light, והוא עוסק באובססיה שלנו למסכים. שלושה אנשים יושבים יחד על אותו ספסל, שניים מהם בבירור קשורים זה לזו, ובמקום לדבר אחד עם השני, הם עסוקים במשימה של לבדוק מה מעניין יותר מעבר לפינה, כלומר מעבר למסך הטלפון.

הפנים שלהם מוארות לא כי הם שמחים – אולי גם בגלל זה – אלא כי מסך הטלפון מאיר אותן. הם לא מסתכלים עלינו, שבאנו לראות אותם. גם אנחנו לא מעניינים. מה שלא קורה כאן ועכשיו אלא במקום אחר הוא כמעט תמיד מסקרן יותר ושווה תשומת לב רבה יותר. למה ולמי שנמצאים כאן יהיה לנו תכף זמן, אבל לא עכשיו. והתכף הזה לא ממש מגיע, ואם הוא מגיע, הוא נמשך רק דקות ספורות, והופ, חוזרים לטלפון. כשמסר כזה מגיע מבחורה כל כך צעירה, שהיא בעצם חלק מדור המסכים, יש קטע.

אל תפספסו את הלילה של ון גוך. STARRY NIGHT של Ivana Jelić & Pavle Petrović
Photo: Galit Hatan

עוד עבודה שאי אפשר לפספס היא STARRY NIGHT של Ivana Jelić & Pavle Petrović בעקבות הציור המפורסם של וינסנט ון גוך. למעשה העבודה הזו הייתה קרובה יחסית למלון שלנו אז ראינו אותה כמה פעמים, והיא תמיד מזכירה לך את הכוכבים שמאירים את השמיים, חינם לכולם (כמו הפסטיבל עצמו, בעצם).

Groupe LAPS – Spider on the Bridge – Photo: Janus van den Eijnden
Photo: Galit Hatan
ניסיון להפוך רגשות למשהו שניתן לראות באמצעות לא פחות מאלף נורות. העבודה Parabolic Lightcloud של amigo & amigo
Photo: Galit Hatan

ניסיון לדמות את הפעילות המוחית שלנו. A.N.N. של סטודיו קורוס

לצערי הרב לא הצלחתי לצלם כמו שצריך את עבודת העכבישים הקטנים שמרכיבים את העכביש הגדול, ולעומת זאת לקח לי זמן להבין שמאחורי A.N.N. של סטודיו קורוס (פטר קורוס ורקה מאיור) יש ניסיון לדמות פעילות מוחית באמצעות תאורה – כלומר לייצג את הסיגנלים בין נוירון לנוירון במערכת המוחית. ואולי בעצם זה מה שקרה במוח שלנו כשהתבוננו במיצג הזה, ובתנועת האור הכחלחלה לאורך ה'נוירונים' האדומים?

אז אם אתם באמסטרדם בזמן הקרוב – תפרגנו לעצמכם קצת אור, ואל תלכו לישון מוקדם. את זה תמיד אפשר לעשות בארץ. אתר הפסטיבל.

Piet Hume – Ode aan de Mol. Photo: Janus van den Eijnden


Night Vision של Tom Biddulph & Barbara Ryan /
Photo: Galit Hatan

פסטיבל האור קצת חשוך

קתדרלה של מראות, שיצר מדס כריסטנסן דנמרק (הוזמן על ידי Culture Quais), בקצה גן הבונים

בפעם השישית בחיינו, ביקרנו בשבוע שעבר בפסטיבל האור שבעיר העתיקה של ירושלים. הפסטיבל נפתח ביום רביעי, והוא יימשך עד חמישי הבא, יש בו קרוב ל-40 מיצגים שונים שהגיעו מרחבי העולם וגם מישראל. בני כל הדתות מוזמנים ויכולים ליהנות ממנו, בחינם, אם רק יצליחו להידחק בין המבקרים. השנה הגענו מוקדם, תפסנו מקום טוב בחניון ממילא, חיכינו עד שיחשיך, והרגשנו שאנחנו מוכנים היטב לחגיגה. אלא מה? שהחגיגה לא הייתה מוכנה לקראתנו.

זה מתחיל בכך שבניגוד לשנים קודמות, ברחבה המרכזית שלפני הכניסה לשער יפו – נקודת ההתחלה הפופולרית ביותר – לא היה שום מיצג חזק ומעניין שיקדם את פני הבאים. שנית, השנה ויתרו על המסלול ברובע הארמני, ובמקומו יצרו מסלול של הקפת החומות, משער יפו עד לשער ציון. המיצגים בקטע המסלול הזה היו ברובם פשוטים מדי, לא מספיק מתוחכמים ולא מספיק מעניינים. לא היה זכר למופעי הרחוב של השנים הקודמות.

לחלק מהארנבות היה חסר אוויר, בערב הפתיחה. מתוך המיצג 'ארנבות' של אמנדה פארר מאוסטרליה, בגן הבונים א'

הסלים התלויים ברחבת החנייה של הרובע היהודי: 75% מהם היו חשוכים. מצד שני, הם לא חלק רשמי מהפסטיבל

למרות שהגענו בערב הפתיחה, הערב החגיגי ביותר לכאורה, חלק מהמיצגים לא עבדו. קודם כל, המיצג שהיה אמור להיות באזור שער יפו פשוט לא היה שם. משפחת תיירים חיפשה וחיפשה אותו, עד שהתייאשה והמשיכה הלאה – אל ארנבי הענק, שלחלקם היה חסר אוויר ולכן נראו קצת אומללים. בהמשך היה מיצג ש-75% ממנו לא היה מואר – הסלים התלויים ברחבת החנייה של הרובע היהודי. כשחזרנו על עקבותינו, גם הטווס של טים סקולפילדס סטודיו כבר לא עבד. נקודה נוספת היא שלאורך המסלול היו הרבה פחות מופעי נגינה מבעבר. התחושה הייתה שלא נעשתה בקרת איכות, שלא הכול נבדק עד הסוף, ובכלל, שההשקעה פחותה משנים קודמות.

העץ הסתיר לנו. סולאריס, ויז'ואלספורט, פולין

רמת דיוק מרשימה. סולאריס, ויז'ואלספורט, פולין

ברחבת בית כנסת החורבה בחרו להציג סרטון על מבנה בית הכנסת. אמנם זהו סרטון שנוצר במיוחד עבור המבנה (היוצר: ויז'ואלספורט מפולין), וברמת דיוק מרשימה, אבל למעשה פספוס של הרחבה המרכזית ברובע – מה גם שיש שם עץ ענק שמונע מחלק ניכר מהצופים מבט מלא על המיצג. בעבר היו פה מיצגים מרשימים, והסרטונים הוקרנו בכיכר בתי מחסה ומול מגדל דוד. הפעם, חסרה המקוריות שתפעים את המבקרים. ואולי זו המילה שחיפשתי: לא היה מפעים, כמו שאתה מצפה מפסטיבל כזה להיות. וכן, באנו בתחושת ציפייה, אפילו שזו כבר הפעם השישית (שלנו בפסטיבל. והתשיעית, אם סופרים את מספר השנים שהפסטיבל מתקיים).

יכול להיות שעבור מי שמגיע בפעם הראשונה, זה עדיין מרשים. אבל איך אמרה לנו ירושלמית אחת: "השנה עבדו עלינו בעיניים". אנחנו, שיודעים מה יכול להיות כאן, ומה היה בשנים קודמות, מבינים שהראש של ניר ברקת כבר מזמן בפוליטיקה הארצית. הפסטיבל, כך נראה, מתנהל מכוח האנרציה. לא שאנחנו מזלזלים בכוח הזה, עדיף שיהיה פסטיבל מאשר שיתבטל, אבל בואו נאמר שהיה קצת יותר מדי חשוך.

גם למבוגרים וגם לילדים. 'הבריכה' של ג'ן לוין (ארה"ב) בגן הבונים ב'

מעגלים קונצנטריים ענקיים, שנוצרו מתוך כריות אור אינטראקטיביות, רגישות למגע. 'הבריכה' של ג'ן לוין (ארה"ב) בגן הבונים ב'

ואם בכל זאת מחפשים נקודות אור, תרתי משמע? 'הבריכה' של ג'ן לוין (ארה"ב) בגן הבונים ב' הייתה חגיגה גדולה לילדים ולמבוגרים כאחד. מדובר במעגלים קונצנטריים ענקיים, שנוצרו מתוך כריות אור אינטראקטיביות, רגישות למגע. ככל שיותר אנשים קופצים על המעגלים, כך משחקי הצבע רבים יותר. סרטוני האור היפים ביותר, כמעט בכל שנה, הם אלה שמוקרנים על שער שכם וכאמור בכיכר בתי מחסה.

מי שבאמת רוצה לראות את הכול, צריך לבוא יותר מפעם אחת. אנחנו בדרך כלל מגיעים שלוש פעמים – אם כי זו פריבילגיה של ירושלמים ושכניהם. ככל הנראה זה גם מה שיקרה השנה, אבל עם הרבה פחות תמורה ותאורה.

המסלול המלא.

צמחים תלושים, שיצרו מארו אברבו ודימיטרי קסנקיס מצרפת ויוון, בגן שלפני שער ציון

"להאיר את האור" בסמטת דורמציון – הדור הבא של מעצבי האור בישראל

%d בלוגרים אהבו את זה: