ארכיון תג: פושון

מצעד הקינוחים של תל אביב

הפעם האחרונה שבה הגעתי לפסטיבל "טעם העיר" בפארק הירקון הייתה במאי 2008. אני זוכרת את התאריך, כיוון שבדיוק חזרתי מניו יורק ובעקבות הביקור ניהלתי שיחה משמעותית עם חברה טובה בין דוכן לדוכן. כסוג של המשך לאותה שיחה, כעבור חודשיים פגשתי את הבנזוג. ואיתו, לא הגעתי אף פעם לפסטיבל הזה, למרות שאם חושבים על זה, אין שום הסבר הגיוני: אנחנו אוהבים טעמים חדשים, יש בנו סקרנות למטבחים שונים ואין לנו שום בעיה לשבת על הדשא ולאכול.

השנה, וליתר דיוק בשבוע שעבר, הגיע התיקון – עם פסטיבל EAT שנערך בגן צ'רלס קלור ביפו. חנינו במתחם התחנה, וצעדנו ברגל בטיילת כשהשקיעה מלווה אותנו ממערב. הכניסה הייתה חינם, התלבטויות היו גם היו ("אתה מוכן לטעום אריסה?"), אבל מה שאני רוצה לכתוב עליו כאן הוא מצעד הקינוחים הקצר והספונטני שארגנו באותו הערב:

בדיוק מה שצריך להיות קינוח: קטן וממצה. המקרון של פושון (צילום: הבנזוג)

מקום 1: הצרפתי

מהקונדיטוריה של מעדניית פושון בחרנו מקרון שוקולד (6 שקל), קריר במקצת ונימוח במידה הנכונה, שהיה לדעת הבנזוג בדיוק מה שצריך להיות קינוח: קטן וממצה.

משחקי השכבות יצרו עונג של טעמים בפה, אבל הבנזוג מיתן את ההתלהבות מהמוס של מלכה קינוחים צבעוניים / צילום: הבנזוג

מקום 2: האיטלקי

מ"מלכה קינוחים בצבעים" לקחנו צנצנת של מוס של שכבות אוריאו עשירות בשוקולד מוגשות עם שברי עוגיות אוריאו וגנאש שוקולד חלב (19 שקל). משחקי השכבות יצרו עונג של טעמים בפה, אבל הבנזוג מיתן את ההתלהבות. "שכבות אוריאו מוגשות עם שברי עוגיות אוריאו – כמה מקורי", הוא פסק. בנוסף, הופתענו לגלות שלמרות שהקינוחים צבעוניים – הכול מחומרים טבעיים. ולסיכום יש לומר, שהצוות בדוכן היה מהנחמדים שפגשנו באותו ערב.

מתוקה ומדי ויקרה מדי. הכנאפה של מוטראן / צילום: הבנזוג

מקום 3: הערבי

הכנאפה המתוקה של מוטראן היפואית (20 שקל) נראתה לי מתוקה מדי ויקרה מדי. מפאת הנימוס השמטנו את התמונה של המנה הספציפית שניתנה לנו (לא אסתטי בכלל). ניכר במנה ניחוח של הדרים או שמא היה זה ניחוח ורדים, בכל מקרה את מי הסוכר אי אפשר היה לפספס.

מסחריות וחוסר אותנטיות בצ'ורוס של מקסיקנה מרקדו. צילום: הבנזוג

מקום 4: המקסיקני

מסעדת מקסיקנה מרקדו מרמת החיל הציעה שלושה צ'ורוס (25 שקל) אפופי סוכר עם כמות נדיבה של ריבת חלב בצד. על פניו, מה רע. בפועל, היינו מעדיפים לשלם על קינוח בגודל של חצי אצבע ולשלם שליש מחיר. גודל המנה והמחיר הגבוה ביחס לקינוחים אחרים נתנו תחושה של מסחריות וחוסר אותנטיות, ובשביל זה לא צריך מסעדות.

צעד קטן לפריז, צעד גדול לאימא ‎(יום 6)

 

2 באוקטובר

18,875 צעדים. אימא רצתה להשלים ל-19 אלף ובסוף השלימה ל-20, בעוד אני נשארתי בחדר.

למכירה: 6 כרטיסי מטרו. נותרו ללא שימוש לאור הליכה מרובה, ולא צפויה, ברחובות פריז.

שוב כדאי להתחיל מהסוף – אחרי הקרוסל דה לובר (הקניון שליד הלובר) חזרנו למלון ברגל, כי אימא טענה שמצב הצעדים שלנו בכי רע, במיוחד צעדי האירובי. אז צעדנו דרך רחוב רישלייה ואז ראינו מקום נחמד לאכול בו, עם "מרק בצל צרפתי, כל יום". כיוון שאני מפנטזת על מרק כבר כמה ימים, זו נראתה לי כמו אופציה טובה לסיום הביקור. וכמו שאימא אומרת: יש דברים שאי אפשר לראות אם נוסעים במטרו. והמסעדה הזו היא אחת מהם.

בכל אופן, אחרי ששמנו את הדברים במלון חזרנו אל המסעדה, אבל אז התברר שהיא קרובה מדי והלכנו פחות מעשר דקות, ואם לא הולכים לפחות עשר דקות אז הצעדים של האירובי לא נספרים. במילים פשוטות, המשכנו לצעוד עד הבורסה ואז חזרנו בחזרה, נכנסנו והתיישבנו. הבעלים של המקום זיהה מייד שאנחנו מישראל. לא הבנו איך, אבל אז התברר שיש לו אחות ברמת השרון ודוד בנתניה (או להפך), והוא יודע כמה מילים בעברית. התפריט היה כתוב בצרפתית על לוח, אבל הוא עזר לנו למצוא מייד את המנות הצמחוניות, וכמובן שהזמנו גם את המרק. בשורה התחתונה, היה לא זול אבל שווה ביותר. סופסוף ארוחה טובה ומלאה, אבל לא מפוצצת.

אחר כך הבעלים סיפר לנו שהוא דיבר עם אחותו במחשב (הדגים אצבעות מתקתקות) והיא סיפרה לו שהיום היא היתה בים בגלל שהיו 35 מעלות בתל אביב. אבל מחר גם בפריז יהיה חם, 25 מעלות, כך שאנחנו "נרוויח" באופן לא צפוי מבחינתנו. אני בונה על זה שהוא צודק, כי אין תוכניות למחר מלבד שיטוט ברחובות. אולי יהיו הפתעות, אך אין לדעת.

את היום התחלנו בצעדה לעבר כנסיית המדלן, שמרשימה מבחוץ (52 עמודים קורינטיים) יותר מאשר מבפנים. אחר כך ביקרנו במעדניית פושון על שני סניפיה. קפה ושוקו הם השיא שלנו במקום היקר הזה אבל נחמד לבקר. אחר כך ביקרנו בעוד מעדנייה ותיקה שנקראת Hédiard. שתינו תה חזק ויצאנו בחזרה אל הרחוב ואל כל החנויות היקרות הממלאות אותו. בכלל, כל כך הרבה חנויות בפריז הן יקרות להחריד. צריך ממש להתאמץ כדי למצוא טוב ולא יקר.

אחרי סשן צילומים צפוי בכיכר הקונקורד, ומפגש עם עוד ביתן של שבוע האופנה, נכנסנו לגני טווילרי. צלמתי טרנסווסטיט אחד שהיה לבוש בצורה ממש אקסטרווגנטית, ואז ניסיתי לשבת על אחד הכיסאות האלכסוניים שליד המזרקה. זה עשה לי כאב גב אז ויתרתי. חבל, מנוחה קצרה לפני הלובר דווקא היה מועילה. כן כן סופסוף הגיעה שעתו של הלובר. מכיוון שמותר לצלם כמעט הכל, הביקור הזה היה ארוך מאוווווד.

התחלנו באוסף המצרי האהוב עליי, שבו חיפשתי כמה שיותר רעיונות לציורים על כוסות ובקבוקים. עשינו הפסקת קפה והתרעננות – חובה ממש – ואז עברנו לציירים איטלקיים, צרפתיים והולנדיים. ראינו ציור אחד שההעתק שלו נמצא בארמון ורסאי (הכתרת נפוליאון של לואי דויד), ומצא חן בעינינו עד לרמת היותו הפאזל הבא שלנו. אהבנו גם את ציור המשתה הגדול ומונה עליזה כמו שאני קוראת לה היתה קטנה ולא מרשימה. כרגיל אצלה. בחיי שאני לא מבינה למה דווקא הציור הזה זכה לתהילה. לא הספקנו לראות את הציור של ורמיר כי כבר היה מאוחר, אבל המשכנו לראות עבודות אחרות כמעט עד לרגע האחרון, כלומר כמעט עד שש בערב.

האמת היא שהייתי שמחה לעוד שעה במוזיאון, אבל מצד שני יכול להיות שהייתי קורסת. יותר טוב ששוטטנו בחנויות של הקרוסל. כולל כניסה לחנות של אפל, שאמנם מאפשרים גלישה חינם באינטרנט (אימא התיישבה לקרוא את הכתבה על טוני קרטיס שמת השבוע, ואז את הכתבה על מייקל דגלאס שחולה בסרטן. מאוד אופטימי. טפו טפו) אבל לא נותנים להיכנס לאף אתר שמצריך הקשת סיסמה אישית, כלומר לא נותנים להיכנס לג'ימייל. פארש! במקום זה נכנסתי לאתר שלי בוורדפרס, כלומר לפה, וראיתי את התמונות שצלמתי על מסך של 21 אינץ'. היה גדול.

יאללה אורזים. לילה טוב.

דברים שרואים כשצועדים ברגל: הסקרה קר

דופקים הופעה

Hédiard – מעדנייה, חנות יין ואבן שואבת לתיירים שהרגע יצאו מפושון

קצת צבע מודרני

צבעוניות מסוג אחר

התמונה בנאלית, אבל דגל צרפת מוסיף משהו

אלה, אין להן בושה (בגנים שלפני הלובר)

ברוכים הבאים ללובר

גברת מהלובר שמצאה חן בעיניי

הכתרת נפוליאון – הפאזל הבא שלנו

אנחנו ואתם תופסים ראש

מצרית פייבוריטית

תן לי כיף / גיב מי פייב / חרטוט כלשהו במצרית קדומה

%d בלוגרים אהבו את זה: