Tag Archives: סלובניה

כל הנאות החיים, כמעט, בפוסט אחד – סוגרים שנה בגט א לייף. סטייל

מדי חודש כמעט אני אומרת לעצמי שאני לא כותבת פה מספיק. וזה לא שחסרים לי נושאים או פעילויות, רק שבאורח החיים העכשווי שלי אין מספיק זמן לעבד את החוויות ולשתף אותן. מצד שני, כשמסתכלים לאחור ומנסים לסכם, פתאום נראה שדווקא הייתה שנה די פורייה בכתיבה ובצילום.

בשנה הזו היו טיולים בארץ וטיולים בחו"ל (גם אם חלקם רק מנטליים), מצעדי קינוחים וגם יקבים, הרבה אמנות ומעט מלונות יוקרה, וכל זאת לצד שופינג ואופנה. אין לשכוח גם את הספרים, כי קריאה היא חלק בלתי נפרד מהנאות החיים, ומי שלא מבין את זה מחמיץ לפחות חצי.

כשניסיתי לקבץ כאן את ההיילייטים של השנה, הדבר הבולט ביותר היה שאני נחשפת – ואולי נכון יותר לומר: חושפת את עצמי – להמון יצירות אמנות, בין אם זה ציור, רישום, פיסול, צילום או כל מבע אחר. האמנות הזו יותר נוגעת, מרגשת ומשפיעה על הנפש שלי מאשר הרכישות שבצעתי השנה, ולא משנה איזה קניון יתעקש לטעון ששופינג תורם לאושר.

לכל קוראי הבלוג אני מאחלת לחוות כמה שיותר הנאות חיים בשנה הקרובה הבאה עלינו לטובה. תמיד חשוב לזכור שהעיסוק בהנאות הללו אינו בריחה מהמציאות, והוא גם לא סותר אותה. יש בהן משהו שמקל על הקיום, ואולי אפילו הופך אותו לשמחה גדולה. אני מקווה שכולנו נאסוף השנה בדרך כמה שיותר דברים קטנים שעושים טוב על הלב, ובעיקר שנדע ליהנות מהם.

פאי לימון ובזיליקום של מסעדת כרמים

קינוחים

מצעד הקינוחים בין תל אביב לירושלים. מצאנו את הגיבור האחד שמנסה לתת פייט לשוקולד

מצעד הקינוחים – חוגגים יומולדת. היה מתוק בחגיגות הצפוניות לרגל היווסדו של הבנזוג

מצעד הקינוחים של תל אביב. הצד המתוק של פסטיבל EAT שנערך בגן צ'רלס קלור ביפו

ביקב עגור מייצרים 15-20 אלף בקבוקים של יין אדום בשנה. שולחן האבירים של היקב

יקבים

תנו לגפן להתאמץ. בביקור ביקב שריגים למדנו כמעט כל מה שאפשר על היין האדום. וגם שתינו קצת, אלא מה.

החיים בסלואו-טק. קחו תובנה ממייסד יקב עגור, שוקי ישוב: "להקים יקב בוטיק זה לא לואו-טק ולא היי-טק, אלא סלואו-טק. עיקר העבודה של יינן הוא התבוננות".

עבודה שמזכירה לי את הרמיוני (אמה ווטסון) מסדרת "הארי פוטר", דמות מיסטית בפני עצמה. נערת המטוס של איגור סקלצקי

אמנות

יצאתי לטיול בפיג'מה. זו כבר נהייתה מסורת: ביקור בתערוכת הבוגרים של בצלאל

פנים שקשה לשכוח. עם כל הכבוד לפסלים הגרנדיוזיים של פיליפ פסקוואה, מה שתפס אותי הכי הרבה אלה הדיוקנאות שלו

ליל כל הקדושים. מבין העבודות שהוצגו ב"קדושים אחרים" (גלריה דן) תפסו אותי העבודות של איגור סקלצקי

אמן סיני חדיש אומר. תורידו נעליים: איי וייויי הגיע למוזיאון ישראל

אוהבת להיות בבית. על הספה, במקלחת ועם תנור האפייה של התערוכה "אין כמו בבית" במוזיאון ישראל

דבר אליי בכפתורים, אהובי. התערוכה הכיפית של השנה: תערוכת הכפתורים במוזיאון תל אביב

"אני מדמיינת את האישה שאני רוצה להיות. המשבר הגדול הוא שלא אגיע לכך". אחת ההפתעות הגדולות של השנה, מבחינתי: רועי חפץ, אמנית טרנסג'נדרית, במוזיאון אנה טיכו

הבריכה הפרטית בסוויטה של מלון גורדוניה / צילום: יח"צ

מלונות יוקרה

חלון למלון. אולי זה לא "המלון היוקרתי בעולם", כמו שטוענת הסדרה שנעשתה עליו, אבל  אוריינטל מנדרין בלונדון בהחלט שווה הצצה. ואותי תמיד עניינו אחורי הקלעים של כל האסתטיקה והיוקרה, לא פחות מהדבר עצמו.

פלש גורדוניה. אחד המלונות הכי מדהימים שהייתי בהם בארץ, ובכלל – מלון גורדוניה.

שקנאי אוכל בממוצע ק"ג דגים ביום. מי ישלם? בנון ישלם?- שקנאי במאגר משמר השרון / צילום: גלית חתן

טיולים

בא לכם לקפוץ לקפה. חמש נקודות קפה שאנחנו ממש אוהבים

תיק שקנאי. לתצפת על השקנאים מקרוב במאגר משמר השרון

לייב אין בית שמש. ביקור מפתיע בתל בית שמש, או איך כמעט פספסנו את המאגר התת קרקעי

לייב אין רמת הגולן. הטיול הכי לא צפוי שיש ברכס בשנית

ירוק על ירוק. טיול שמתחיל עוד בכביש שמוביל אליו, ממשיך במסלול המעגלי של נחל קטלב, ומסתיים בקפה בבר בהר

על ראש הגבעה. בדרך כלל כשיש פקקים בכביש 1, ווייז שולח אותי לראשון לציון דרך מודיעין וגבעת התיתורה. לקראת ט"ו בשבט החלטתי לעשות מעשה, וטיילתי על הגבעה. היה מעניין ועשיר

לא ברור מדוע, אבל סנטוריני היא יעד פופולרי לצילומי חתונות של זוגות אסיאתיים

טיולים בחו"ל

להיות בת 40 בפריז. סיכום החוויה הזו שבה מחליפים קידומת

הרהורים על סנטוריני. בין הציזיקי האלוהי לקציצות העגבניות המטריפות רשמתי לעצמי כמה תובנות

ושיהיה לכם דובר-טק! סיור קולינרי ברחבי סלובניה

לאיפה מגיעים הכי הרבה תיירים. היעדים שהכי מלהיבים את אורזי המזוודות

קריאה וחומר למחשבה

הספרים שהכי תפסו אותי בשנת 2016. יש יותר מעשרה כי היה קשה לסנן ולבחור

עף לי המוח. איך משפיעה האמנות על הפעילות המוחית שלנו

שולחן לאחת. הפוליטיקה של הלבד

לנה דנהאם אמרה כי היא מקווה שלמרות שלשושנה (בתמונה) יש כמה רגעים לא מושלמים בטוקיו, "היא עדיין תעורר השראה באנשים"

אופנה

שחקי אותה כמו דנהאם. על הסטיילינג הייחודי של הסדרה 'בנות' שתכננתי לעזוב אחרי שני פרקים, אבל איכשהו צפיתי בכל העונות

סט כלי מיטה שנמכר באליאקספרס תמורת 95 דולר

שופינג

גן עדן של שותים. כוסות זכוכית בלתי רגילות לחלוטין

בזמן ש(לא) ישנתם. פוסט כלי המיטה שהכי רציתי לקנות השנה, ואני עדיין רוצה

 

שנה טובה!

הטיול שאינו נגמר: למה חשוב לצאת לטיולים מנטליים

טיול מנטלי אל הרגע שבו נאלצתי לצעוק חזק. מבט מלמעלה על מנזר מונסראט, ספרד

טיול מנטלי אל הרגע שבו נאלצתי לצעוק חזק. מבט מלמעלה על מנזר מונסראט, ספרד [צילום: גלית חתן]

לא תמיד אנחנו מקבלים באהדה אנשים נוסטלגיים, שמפליגים בסיפורי העבר במקום להתרכז בהווה ובייצור חוויות ייחודיות חדשות. לעתים אנחנו אפילו מתבוננים בהם קצת ברחמים: אולי אלה אנשים שעתידם מאחוריהם. אבל מחקר חדש שנערך באוניברסיטת פיטסבורג, ופורסם החודש (נובמבר 2016), מצא כי למטיילים בזמן, כלומר לאנשים שנוהגים "לחפור" בעברם, אולי אפילו להתרפק עליו, קל יותר למצוא משמעות בחיים.

הרעיון מאחורי הטענה הזו הוא שאנשים כאלה מפליגים בזמן ובזיכרון, אוספים אירועי חיים וחוויות נבחרות ומלכדים אותם לכדי בניית סיפור חיים קוהרנטי. המסע העצמי הזה מביא אותם למודעות גבוהה יותר, ומאפשר להם לחבר את הנקודות ולהבין טוב יותר את עצמם ואת משמעות חייהם. המחקר, למי שתוהה, נעשה בשלושה סבבים ונטלו בו חלק כ-840 משתתפים.

הגעתי למחקר הזה בזמן שחיפשתי משהו אחר לגמרי: רציתי לדעת מה מושך רבים כל כך, וגם אותי, לטיולים פיזיים ברחבי העולם. כלל לא חשבתי באותו רגע כלל על הטיולים המחשבתיים ברחבי הזיכרון. אלה האחרונים נחשבים ייחודיים לאדם – עוד לא נמצא בעל החיים שמפליג במחשבות על בשר הציד מלפני שבוע, ועל הנופים היפים של הסוואנה באפריקה – ובשנים האחרונות הנושא הזה מושך יותר ויותר חוקרים.

המונח המקצועי הוא MTT – ראשי תיבות של Mental Time Travel. המטייל המנטלי יכול 'לבקר' לא רק בעבר המציאותי אלא גם בעתיד האידיאלי, והדבר המעניין הוא ששני ה'טיולים' מתרחשים במוחנו על רשת עצבית משותפת, ומפעילים אצלנו מבנים קוגניטיביים דומים. ההבדל הוא בערך הרגשי שאנחנו נותנים לחוויות האלה: כשאנחנו חושבים על חוויות עתידיות יש בהן הטיה של אשליה חיובית, בעוד שהמסע אל העבר מוגבל למציאות, כלומר לדברים שקרו באמת (כמובן בתנאי שאנחנו לא מרמים את עצמנו).

זו הסיבה שטיולים מנטליים אל העתיד מניעים אותנו לחקור את הסביבה ולהגדיר לעצמנו יעדים חדשים, מתוך ציפייה שנצליח בהם. לעומת זאת, טיול מנטלי אל העבר מאפשר לנו בעיקר לתהות על שינוי קו החשיבה ותיקון ההתנהגות שלנו, כדי למנוע מעצמנו טעויות בעתיד (עוד על כך אפשר לקרוא במחקר הזה, שנעשה ב-2012 באוניברסיטת ארהוס שבדנמרק).

מומלץ לגלוש בטיול המנטאלי לא פחות מאשר בטיול הפיזי. בתמונה: המסלול הירוק מעל אגם בלד, סלובניה

מומלץ לגלוש בטיול המנטאלי לא פחות מאשר בטיול הפיזי. בתמונה: המסלול הירוק מעל אגם בלד, סלובניה [צילום: גלית חתן]

חייבים להודות שבסביבה שלי, ונדמה לי שזה נכון גם בסביבות אחרות – הרבה פעמים הטיולים המנטליים הם לטיולים פיזיים בחו"ל. אנחנו יושבים סביב השולחן, שולפים את החוויות הטובות והרעות כדי לחלוק אותן עם אחרים, אבל באותו זמן אנחנו גם מלמדים את עצמנו מהם הדברים המשמעותיים ביותר עבורנו, אלו שמותירים עלינו את החותם הגדול ביותר.

הניסיון שלי לטייל בטיולי העבר מעלה שאני בעיקר מחפשת להתגבר בהם על פחדים. מאז שנתקלתי באיזשהו מקום במשפט "כולם מפחדים, האמיץ הוא זה שמתגבר על הפחד", אני משתלת לבדוק את עצמי. זה יכול להיות הפחד לטייל לבד (הפעם הראשונה שבה התגברתי עליו הייתה בפריז, השנייה כמה חודשים אחר כך באיטליה), או המעצור שמונע ממני לצעוק בקול רם (בטיול בטבע בספרד, עמדנו לפספס את הרכבל האחרון, ונאלצתי לצעוק כדי לגרום לאימא שלי לחזור מהטיול העצמאי שלה. כמובן שמייד אחרי הצעקה התברר שהיא בסך הכול הייתה במרחק מטרים בודדים).

בטיולים בחו"ל התגברתי גם על פחד בסיסי יותר, הנוגע למתקנים עמוסי אדרנלין: הן בלונה פארק (המתקן ההוא בגני טיבולי בקופנהגן, כשבכל 30 שניות ראיתי מחדש איך החיים שלי נגמרים), והן במתקן גלישה על הר (הטובוגן בסלובניה מעל אגם בלד).

זו אינה כל המהות של הטיולים המנטליים שלי, אבל אלה הטיולים שבהם אני משתפת הכי הרבה את הסביבה. בדרך כלל, הטיולים המנטליים הם לא אל החוויות שאומרים לנו שהן צריכות להיות הכי חשובות: לא הרגע שבו ראינו את המונה ליזה בלובר, ולא הצפייה במשמר המלכה בארמון בקינגהאם בלונדון. אלה אירועים שבהם קרה לנו משהו באופן אישי, רגשי, תחושתי. אם נדע לחבר אותם, נדע מה באמת מניע אותנו – ולאן כדאי לנו לטייל בפעם הבאה.

אלא שבעידן העכשווי, שבו בכל דקה כמעט הטלפון שלנו מצפצף את צפצופי ההודעות השונים, כמעט ולא נותר פנאי לטיולים מנטליים. היכולת להתנתק מהמציאות הולכת ונחלשת. מפצירים בנו לחיות את הרגע וליהנות ממנו, אבל אולי בכל זאת כדאי להקדיש קצת זמן למחשבות. הרי בשורה התחתונה, המשמעות חשובה יותר מכל תמונה מצחיקה בווטסאפ.

ושיהיה לכם דובר-טק!

סלובניה גובלת בארבע מדינות - קרואטיה, הונגריה, איטליה ואוסטריה - ומכולן היא 'גנבה' את רעיונות הקולינריים הטובים ביותר, מה שהופך את המטבח שלה לאיכותי במיוחד

סלובניה גובלת בארבע מדינות – קרואטיה, הונגריה, איטליה ואוסטריה – ומכולן היא 'גנבה' את רעיונות הקולינריים הטובים ביותר, מה שהופך את המטבח שלה לאיכותי במיוחד

רוב האנשים מדלגים עליה. אחרים מתייחסים אליה כאל מדינת מעבר – בדרך מנקודה אחת אל נקודה אחרת על המפה. לכל היותר בוחרים מקום אחד או שניים לבקר בהם, ולא נשארים אפילו ללילה. ההפסד כולו שלהם, והוא נובע ככל הנראה מיחסי ציבור לא מספיק מפותחים. כי אם בודקים את התכלס, למדינה הזו יש הרבה מה להציע, והכי חשוב: לא יהיו לכם בעיות בתחום האוכל.

סלובניה גובלת בארבע מדינות – קרואטיה, הונגריה, איטליה ואוסטריה. מכולן היא 'גנבה' רעיונות קולינריים, מה שהופך את המטבח שלה לטוב שבכל העולמות. פסטה מאיטליה, מאכלי ים מקרואטיה ואיטליה, בשר מהאוסטרים עם השראות גרמניות. יש רוטב אחד שעד היום מתווכחים עם האוסטרים מי המציא אותו. ואני אומרת, מה זה משנה. העיקר שאוכלים אותו מול נוף.

עוגת בלד – סוג של קרמשניט עם 'טעות' באפייה

עוגת בלד – סוג של קרמשניט עם 'טעות' באפייה

אם אתם מתכננים לבקר בסלובניה, כדאי לכם לשכור רכב ולהסתובב ברחבי המדינה הקטנה. אחד המקומות המומלצים ביותר לביקור הוא אגם בלד, האגם השני בגודלו בסלובניה. מלבד נופים משגעים וטירה שמשקיפה על הכל מלמעלה וחובה לבקר בה, רק כאן אפשר לאכול את עוגת בלד – עוגת קרם ייחודית לאזור, סוג של קרמשניט עם 'טעות' באפייה. אין כמעט מסעדה מסביב לאגם שלא מגישה אותה.

המבורגר דגים בלחמנייה שחורה. אחת המנות הכי טעימות ומשביעות שאכלתי בסלובניה

המבורגר דגים בלחמנייה שחורה. אחת המנות הכי טעימות ומשביעות שאכלתי בסלובניה

מאפריל ועד סוף אוקטובר מומלץ לתכנן את הטיול כך שתשהו בלובליאנה ביום שישי, מסיבה אחת פשוטה: זה היום שבו פועל שוק האוכל הפתוח, מהבוקר ועד 11 בלילה. השוק מציע למבקרים לבחור את ארוחתם מתוך דוכני המזון של 100 המסעדות הטובות ביותר בסלובניה, וגם של כמה מסעדות מהמדינות השכנות. אחרי התלבטות, בחרתי בחשש-מה בהמבורגר דגים בלחמנייה שחורה, וזו התגלתה כאחת המנות הכי טעימות ומשביעות שאכלתי במדינה הזו. ההרפתקנים יותר יכולים לנסות את לחם הקנאביס, ושיהיה לכם דובר טק (Dober tek, בתיאבון בסלובנית).

השום השחור בשוק של לובליאנה. להרפתקנים אמיצים

השום השחור בשוק של לובליאנה. להרפתקנים אמיצים

צנצנות חמאה מזוקקת בשוק של לובליאנה. הזהב הנוזלי במחירים שפויים

צנצנות חמאה מזוקקת בשוק של לובליאנה. הזהב הנוזלי במחירים שפויים

בכל מקרה, לא משנה באיזה חודש בשנה אתם מגיעים, כדאי לבקר בשוק המקורה ה'רגיל' של לובליאנה. יש בו כמה מטעמים כמו אגסים מיובשים ללא תוספת סוכר, גבינות טובות, לחמים מיוחדים וכל מה שמצפים משוק שמכבד את עצמו. באחד הדוכנים שבחוץ הציעו לי שום שחור – גלגולו של שום רגיל שנשמר בתנאי לחות וטמפרטורה מיוחדים במשך תקופה מסוימת. הטעם מוזר, ומתאים לאמיצים בלבד.

בדוכן אחר מכרו חמאה מזוקקת בצנצנות, ומעצם היותה כזו, אין צורך לשמור במקרר ואין בעיה לקנות ולהביא לארץ. יש המכנים את החמאה הזו "זהב נוזלי", המחיר שלה מזכיר יותר ארד וכסף, אבל אני העדפתי להתרכז באגסים. עד עכשיו מצטערת שלא קניתי כמות גדולה יותר שלהם.

פרחי קישואים ממולאים במסעדת "נה גרדו" בלובליאנה

פרחי קישואים ממולאים במסעדת "נה גרדו" בלובליאנה

השפית אנה רוש נחשבת מאוד-מאוד בסלובניה אבל העולם מכיר אותה קצת פחות, שלא בצדק. מסעדת "נה גרדו" בטירת לובליאנה

השפית אנה רוש נחשבת מאוד-מאוד בסלובניה אבל העולם מכיר אותה קצת פחות, שלא בצדק. מסעדת "נה גרדו" בטירת לובליאנה

עדיין בלובליאנה: בטירה של העיר פועלת מסעדת נה גרדו, שבין בעליה נמנית השפית אנה רוש, שנחשבת מאוד-מאוד בסלובניה אבל העולם מכיר אותה קצת פחות, שלא בצדק (אפשר לקרוא על כך כאן). הארוחה כולה הייתה מצוינת אבל אי אפשר היה לפספס את פרחי הקישוא הממולאים, עם כוס יין בצד, אלא מה. אגב, לרוש יש גם מסעדה על גבול איטליה, בשם הישה פרנקו, והיא אחת הנחשבות באירופה.

יש כאן לא מעט אמני מטבח שיבצעו פעלולים עם סלקים. המנה צולמה במסעדת JB בלובליאנה

יש כאן לא מעט אמני מטבח שיבצעו פעלולים עם סלקים. המנה צולמה במסעדת JB בלובליאנה

בסלובניה אוהבים מאוד בשר, אבל גם מנות דג הן פופולריות למדי – ומזל שהתחלתי לאכול דגים אחרי שנים של הימנעות. כמעט כל ארוחה מלווה בכוס יין, ממש פשע לוותר עליו. נשמע לא מקורי או לא מספיק מיוחד כקונספט? זה בדיוק מה שאמרנו בהתחלה: בסלובניה לא מתפארים במקוריות בהכרח, אלא ביכולת לקחת את הטוב שבכל העולמות ולהגיש אותו בצורה האיכותית ביותר. יש כאן לא מעט אמני מטבח שיבצעו פעלולים עם סלקים או ימצאו דרך אחת יותר ממה שחשבתם להגשת טונה אדומה. צריך רק לתת להם צ'אנס, ולשים אותם על המפה. אותם, ואת המדינה שלהם.

סרדינים, הצעת הגשה. מסעדת ריזי ביזי בפורטו רוש, על הגבול עם איטליה

סרדינים, הצעת הגשה. מסעדת ריזי ביזי בפורטו רוש, על הגבול עם איטליה

איך אומרים אצלנו: שיהיה בשמחות! צולם בשוק הפתוח של לובליאנה

איך אומרים אצלנו: שיהיה בשמחות! צולם בשוק הפתוח של לובליאנה

 

[כל הצילומים בפוסט הם שלי, גלית חתן, ואין לעשות בהם שימוש ללא רשותי]

%d בלוגרים אהבו את זה: