Tag Archives: נתניה

מילון נתניה השלם*

הרצל פינת ויצמן. פעם המיקום הכי מרכזי בעיר, והיום?

* כמעט שלם, תוספות מתקבלות בברכה. במיוחד לאות ז', אבל לא רק.

במקור נכתב המילון הזה לפני כעשור. הרבה דברים לא השתנו, מעט דווקא כן, ולכן המילון עבר עדכון. בעוד שנה וקצת תחגוג נתניה בירת השרון (בלבי עלייך שיר) יומולדת 90, עניין שלא הולך ברגל וגם לא נוסע במוניות שי. זמן מצוין לתת כבוד לעיר שבה גדלתי, וללייף סטייל הייחודי שלה:

א

אביחיל – המושב שבקצה רחוב עמק חפר. אין שום הפרדה מהעיר, מלבד מחירי הבתים. מקום מועדף לשכירת דירות חדר לצעירים ולעובדים זרים.

אום חאלד – הכפר שעל חורבותיו קמה העיר, אבל גם שמה של קופת החולים הראשית שכל ילד ומבוגר ביקרו בה לפחות פעם אחת בחייהם, אם לא הרבה יותר.

או"מניקים – פעם היו כאן הרבה, והם נתנו לנו להרגיש אירופה לכמה דקות. היום מחליפים אותם הצרפתים (ע"ע).

אוסישקין – רחוב סתמי להחריד, שבאופן בלתי ברור הפך למתחם הלוהט של יום כיפור. לכאן מגיעים/הגיעו כל צעירי נתניה כדי לפגוש את החבר'ה שלא ראו כבר שנים, ולא היה קורה כלום אם גם לא היו ממשיכים לראות. לפני שאלי ומריאנו היו מפורסמים ממש, הם גם היו באים.

אורנוס – הפאב המיתולוגי עם הנסורת על הרצפה. ממוקם בכיכר העצמאות, מתהדר באופי בריטי, ועל פי הכתוב הוקם ב-1980, לא היינו שם כדי לבדוק. מי כן היה? יהונתן גפן.

איקאה– לא ברור למה השבדים אהבו דווקא אותנו (אולי התייעצו עם הצרפתים, ע"ע), אבל אנחנו מאוד מאוד מודים להם.

אמפי – בקצה מדרחוב הרצל, אחרי כיכר העצמאות, מצפון לקולנוע אסתר, מעל הים. רק לעתים רחוקות ממלא את ייעודו כמקום להופעות. רוב ימות השנה: מקום למפגשים ולהתחלות (תודה לתושב העיר בעבר).

 

ב

באר– מה שהיה מאז ומתמיד חורבה, הפך בעשור האחרון לאתר תיירותי בסוף רחוב ויצמן. עדיין לא מכירה נתנייתים שביקרו שם (אולי תלמידי בית ספר).

בת האיכר– בתקופות מסוימות זו הייתה המאפייה הפופולרית בעיר, הן בזכות מפעיליה והן בזכות המאפים המצוינים.

 

ג

גלידה–גלידה טוני המצוינת במדרחוב, גלידה ניצה שהתחרתה בגלידה ריאו (ויטמן). לא נשכח גם את דולצ'ה ויטה ואת פינת הגלידה.

גנדן– מתחם הקניות הפופולרי ביותר, במיוחד במוצאי שבת. באופן רשמי נקרא "ביג". ממוקם סמוך לאיקאה (ע"ע), לטיב טעם ולעדן טבע מרקט.

גן עדן– להקת רוק נתנייתית שפעלה בין השנים 1975-1984. החברים: מני בגר, מישל עמר, ארז נץ, דורון פיקר, מיקי גל, יגאל בן דוד, דני ממן, אלברט צרפתי.

 

ד

דאג אנד טוני – הפאב כבר לא קיים, אבל בזמנו שימש כמקום מוצלח להופעות, וקנה לעצמו שם גם מחוץ לעיר, אבל כנראה שזה לא הספיק. האם זה בגלל המיקום, מלון ג'רמי שיועד להריסה? לא ברור (אגב אם תחפשו 'מלון ג'רמי נתניה' בגוגל, תגיעו לידיעות על פיגוע ירי. פעם זה היה קורה הרבה יחסית בעיר).

דעת – חנות ספר הלימוד (והקריאה!) המיתולוגית במדרחוב קראוזה, בהנהלת מנשה ונטע. עבדתי שם שלושה קייצים. היום החנות כבר לא ממש פעילה. יש האומרים: וטוב שכך. אני לא ביניהם.

 

ה

הבוסתן– המקום שריכז אליו את כל הילדים הנתנייתיים עם השאיפות האמנותיות. מידת הצלחה חלקית (אלי ומריאנו).

הכבש החמישה עשר– שווארמיה פופולרית מול התחנה המרכזית. מעניין מה חושב על זה יהונתן גפן, שכתושב בית יצחק לשעבר בילה המון בעיר, במיוחד בגן של אורי שכבר לא קיים.

הגן של אורי – הפאב הכי קולי בעיר בשנות ה-90. אפילו רוקיסטים מחוץ לעיר נהגו לשבת שם.

המכללה האקדמית נתניה– בשנת 1994 קיבלו המתגייסים והמתגייסות הצעירים הבטחה מראש העיר דאז, צבי פולג, כי כאשר יסיימו את שירותם תקום בעיר מכללה והם יוכלו ללמוד בה. דבריו התקבלו בגיחוך, אבל בהמשך התברר שלא רק שהוא צדק, מסביב למכללה גם קמו שכונות חדשות רבות. הבעיה היחידה: הן ממוקמות במזרח העיר, מעבר לגשר, ולמעשה מנותקות מהעיר עצמה. ממש כמו המכללה.

הרצל – הרחוב הראשי של העיר, מתחיל בקניון ומסתיים בים. בדרך – כל מה שאתם רוצים, וגם כל מה שלא.

השבוע בנתניה– עיתון התיבות הוותיק ביותר, בעל מידות הפטיט 20X15 ס"מ. ככל שחלפו השנים נעלמו עמודי התוכן שלו, והתרחבו עמודי המודעות.

הרי גרינטל – צל הרים כהרים. ובמילים אחרות: ניסיון לייצר טבע פראי במקום שיש רק גבעות וסרג'נטים. היום בכלל נמצא כאן פרויקט נת-600.

 

ו

וילות פרדס הגדוד- הוקמו על ידי הבלגים במלחמת העולם השנייה. בקצה השכונה ממוקם בית הספר התיכון – היום גם חטיבה – שרת.

ותיקים, שיכון-  שכונה ותיקה במזרח העיר, הרבה לפני שהמציאו את המכללה ואת כל השכונות מסביב. בגלל שאבא שלי גדל בה, אני מרשה לעצמי להגיד: זו לא הייתה השכונה הכי אייאיי איי ביקום.

 

ז

?? כשהיינו בגיל ההתבגרות השתרש אצלנו הביטוי "כל הזין בנתניה". איכשהו המילון הזה מוכיח את ההפך.

 

ח

חורשת הסרג'נטים– החורשה שבה האצ"ל תלה סרג'נטים בריטים ב-1947, כנקמה על תלייתם של לוחמי אצ"ל על ידי הבריטים בעקבות פריצת כלא עכו. מדובר בשמורת היער היחידה בנתניה, והיא בכלל הוכרזה על ידי הבריטים – בעקבות זה ניטעו האלונים ולאחר מכן האקליפטוסים. בילדות ביקרנו בה פעם אחת, ואחר כך היא יצאה מחיינו (הכל פונקציה של האזור בעיר שבו גדלים).

חבצלת השרון– הפרח המככב כסמל העיר (לדקדקנים: חבצלת השרון הוא כינוי ספרותי לפרח הידוע בשמו הבוטני חבצלת החוף), וגם יישוב מבוסס צמוד לנתניה מצידה הצפון-מערבי.

 

ט

טוברוק – שכונה, קבוצת כדורגל לשעבר (אלא אם מחשיבים את בית"ר נס טוברוק) כמו גם שם המגרש שלה, וכיום בית הספר לכדורגל המוביל בארץ. אגב, טוברוק היא עיר נמל בלוב (ע"ע), אלא מה.

טיילת נתניה – בשל אורכה, מחזיקה בשלושה שמות לשלושה מקטעים: שקד, ראשונים, המצוק. בכל מקרה, מדובר באחת הטיילות הארוכות והיפות ביותר בארץ, שרק הולכת ומתפתחת.

טרבלסים, טריפולטאים – העדה הלובית היא העדה השלטת בעיר. כל השאר למדו את השפה (תחמזלו!), ומיישרים קו גם עם האוכל. ואפרופו אוכל, הבדיחה אומרת כך: למה לטריפוליטאי יש שני ברזים בבית? אחד בשביל המים, ואחד בשביל השמן.

 

י

יהלומים. בעבר, מקור גאווה ושם נרדף לנתניה ("עיר היהלומים"). היום עדיין יש כאן מלטשות, אבל הכל הרבה פחות נוצץ.

ים. הגאווה הגדולה של העיר. רצועת חוף ענקית, שלמעט העובדה שהיא מופרעת באמצע השבוע ע"י החרדים בחוף צאנז, כולה חינם לרווחת התושבים. ובשנים האחרונות אפילו יש מעלית.

 

כ

כיכר העצמאות. הכיכר המרכזית של העיר, שעברה בשנים האחרונות שיפוץ משמעותי, והפכה למוקד משיכה לתיירים, אפילו כאלה שאינם צרפתים. המזרקה המקורית, שאותה הזיזו קצת הצדה, שנויה במחלוקת: עד היום יש ויכוחים האם הפתיח של Here we are צולם כאן או בכיכר דיזנגוף בתל אביב.

כיכר קדאפי. בלב רחוב שער הגיא (או שער העמק, מבלבל ביותר), נקראת במקור כיכר ציון ובדרך כלל מלאה בבתי קפה, יוצאי לוב ופרחים.

 

ל

לוב. ספקית התושבים והמאכלים המובילים של העיר (ע"ע טרבלסים וטריפולטאים).

ללכת לעיר. ביטוי המציין ביקור ברחוב הרצל על כל נגזרותיו (סמילנסקי, שמואל הנציב, שער העמק, שער הגיא וכו').

לניאדו. בית החולים הראשי של נתניה. מושפע מהסביבה החרדית שבה הוא פועל: למאושפזים וליולדות אסור לדבר בסלולרי בשבת.

 

מ

מוניות שי(-לי בע"מ). אמצעי התחבורה המועדף על תושבי העיר, הרבה יותר מאגד. קווים פופולריים: 79 ו-84, רק שצריך לדעת לשלוט בצבעים שלהם ולדעת מה זה מה. בכל מקרה מגיעים כל חמש דקות, בערך.

מכבי נתניה. קבוצת הכדורגל של העיר, שהשנה חזרה לליגת העל, וטפו חמסה, מביאה תוצאות. שחקני עבר שמביאים כבוד עד היום: האחים עודד וגד מכנס, מוטל'ה שפיגלר. שחקני הווה: ערן לוי, דיא סבע. אצטדיון הקבוצה המיתולוגי נקרא הקופסא, בשנים האחרונות משחקים ליד רמי לוי, ובאזור יש פקקים לפני כל משחק.

מלונות. כולם יודעים מה קרה בפארק, הכרמל הפך למלון דירות בלבד, אבל יש לא מעט חדרים בעיר. מלונות בולטים: איילנד, בלו ביי, ארבע העונות (שכדי למנוע תביעת ענק מהרשת היוקרתית, קורא לעצמו "מלון העונות"), רזידנס ביץ', בלו וייס.

מקומות בילוי שנסגרו. הם כבר לא איתנו פיזית, אבל לנצח בזיכרון: דיזי, הגן של אורי, המוזה, סטקיית הטייסים, פונדק הים במדרחוב הרב קוק.

 

נ

ניצה, שדרות. הרחוב הכי יקר בעיר, צופה אל הים, מלא לחות וקנאה.

נתן שטראוס. הנדבן האמריקאי שעל שמו קרויה העיר (האם תרם או לא תרם, תלוי את מי שואלים. עובדה שלמדנו עליו בבית הספר). ורסיה ב', יותר מקובלת: נתן יה, אלוהים נתן לנו את העיר הזו. כל אחד והאמונות שלו.

נתניה. נשמה תזמיני ניידת, יש הרוגים.

 

ס

סירונית. החוף הראשי של העיר, חביב על ישראלים וצרפתים (ע"ע) כאחד, למעשה מחולק לכמה חופים שבכל אחד מהם תחנת הצלה. אטרקציה בולטת, כבר למעלה משלושים שנה: פונדק הים.

סלבריטאים יוצאי העיר (מה לעשות, הרוב עזבו) – קובי מידן, אלי פיניש ומריאנו אידלמן, שלמה בראבא, מרגלית צנעני, יהודה ברקן, ליאור מילר, עינת ארליך, לינור אברג'יל, אלי לוזון, יוני רועה, דובי גל.

סלע. שכונת פשע (לפחות בעבר)הידועה גם בכינוי "סלע סיטי", ובשנים האחרונות מתהדרת בשם הרשמי "רמת הרצל".

 

ע

ערים תאומות. לנתניה 13 ערים תאומות, שתיים מהן בצרפת: ניס וסרסל. יחד עם זאת, העיר התאומה הבולטת ביותר מבחינת שיתופי הפעולה, הן ברמת משלחות בית ספר והן ברמת הכדורגל, היא דורטמונד שבגרמניה.

 

פ

פומפן. חנות ספרים ועיתונים מיתולוגית, שהיתה פתוחה במשך 50 שנה בערך. חנות שדיברו בה את כל השפות, היתה פתוחה משש בבוקר וסיפקה לכל הילדות הקטנות את bravo ודומיו. כל הצרפתים קיבלו את הז’ורנאלים ישר מצרפת, זוהר אביב, אורי אדלמן ז"ל וסופרים אחרים היו לקוחות קבועים, ואלכס הגדול מכולם היה ונשאר – הגדול מכולם.

פופאי. שם מקורי: דניס ועקנין. בתקופה בה 'שלטו' האו"מניקים בכיכר העצמאות, היתה מסתובבת ומשעשעת אותם. עושה עסקים ברחוב באנגלית שוטפת, ולוקחת חדר במלון מקסים ז"ל בקומה הראשונה (מלון מקסים כבר מזמן לא מקסים, הוא נסגר ונהרס). תמיד בקארה שחור וטייץ שלושת רבעי צמוד על תחת ענק. היום היא מקבצת נדבות ועטויה שביס (תודה לענבל).

פיירברג, מרים. ראש העיר הנצחית. בשנים האחרונות קצת הסתבכה, אבל בדרך כלל מתפקדת לא רע בכלל ומובילה את העיר להישגים.

 

צ

צרפתים. ממלאים את העיר מדי קיץ. זוגות צעירים לא מחבבים אותם, כי בגללם עלו מחירי הדירות כמו גם דמי השכירות, אבל בעלי העסקים לא מפסיקים לחייך.

צ'אצ'ו. מסעדה טריפוליטאית ותיקה בשוק של נתניה, עם אוכל מצוין ומחירים עממיים.

 

ק

קולנוע. אסתר היה אחד מבתי הקולנוע הכי 'עתיקים' בעיר – עוד בימי המנדט הסתובבו פה! – וכעת עומד בשיממונו. שרון הפך לגוש בטון נטוש, סטודיו נעלם בפסאז', מיקהל של שיכון ותיקים גם הוא איננו, בתי הקולנוע של הדרים עברו ליכין סנטר, בתי הקולנוע של קניון השרון נסגרו. אין מה לעשות, יס פלנט וסינמה סיטי לוקחים אותם בהליכה.

קמיסה. אחת המשפחות הוותיקות בעיר, הידועה בזכות בנותיה וכלותיה (כיום גם נכדותיה) המטפלות בהחלקת גופן של נשות העיר. חומר הגלם: סוכר.

קניון הדרים. הפיאסקו הגדול של העיר. אלמלא משרד הרישוי שמוקם בו, היה נסגר כבר מזמן.

קניון השרון. עד שנפתח עיר ימים, היה המתחם העסקי הפעיל ביותר בעיר, וגם נקודת ציון למפגש ולהכוונת מבקרים מבחוץ (אתה מגיע לקניון השרון, פונה ימינה…).

קניון עיר הימים. הקניון הכי חדש והכי גדול שהיה לנתניה. המיקום קצת מרוחק (רמת פולג), אבל לפי מצב החניות, לא נראה שזה מפריע למישהו.

קראוזה. המדרחוב הקטן של העיר. היה חביב במיוחד על סלבריטאים מקומיים שדפקו הופעות בימי שישי בצהרים.

קרית צאנז. שכונה חרדית הממוקמת בצפון מערב העיר. אוחזת במלון מיושן במצב תחזוקה מזעזע ממש מול חוף צאנז (כעת בשיפוצים). לתושבי השכונה יש את החוף הדתי של העיר, שמחולק לימים, שעות, גברים ונשים. במרכז השכונה נמצא גם בית החולים הראשי של נתניה, לניאדו (ע"ע).

ר

רמת פולג. שכונת היוקרה של העיר, על אף מיקומה בדרום. קרויה על שם נחל פולג (שום קשר לראש העיר לשעבר, צבי פולג). תושב בולט: יצחק תשובה (ע"ע).

ש

שושנת העמקים. לשעבר שיכון רסקו. במסגרת מכבסת המילים, הוחלפו שמותיהן של שכונות "חלשות" בשמות אטרקטיביים יותר. גן ברכה הפכה לנאות הרצל, אזורים הפכה לנאות שקד, שיכון ותיקים הפכה לנאות גנים.

שטמפפר, קפה. אחד המקומות היחידים שמיישר קו עם בתי הקפה התל אביבים. עמוס במיוחד בשישבת, אבל מתפקד יפה גם באמצע השבוע.

שמורת האירוסים, שלולית החורף. אתרי הטבע היחידים בעיר. שורדים יפה למרות כל שאיפות הנדל"ניסטים חובבי הצרפתים והבריטים.

ת

תל חי. מדרחוב קטנצ'יק, שזוכה להתייחסות בעיקר בשל העובדה שבו מוקם בניין העירייה הראשי (כיום – באזור התעשייה החדש). לפני שנים אחדות זכה לציור קיר מרשים, במסגרת פרויקט ציורי הקיר של העיריה.

תשובה, יצחק. מיליארדר, איש עסקים. פעם גאוות העיר, והיום מותקף סביב נושא הגז של ישראל.

תחנה מרכזית. נקודת ציון מרכזית, בעיקר לכאלה שמבקשים מבני משפחתם תביא אותי/תיקח אותי.

לראות את נתניה בצבעים

בתום סיור ציורי הקיר שעשינו בנתניה, העיר שבה גדלתי, התיישבנו במסעדה בקצה המדרחוב והסתכלנו על העוברים ושבים. מיהם התיירים שמגיעים לנתניה, שאלתי את עצמי, ולא כדי לענות את התשובה הבנאלית והמתבקשת "צרפתים". האם יש ישראלים שרואים בעיר שלנו עיר תיירות? מה העיר מציעה להם, מלבד חופי ים משגעים וקניון (עיר ימים) לא רע? האם זה בכלל מספיק?

למען האמת, לא נראה לי שהעיר מציעה הרבה, וזו אולי הסיבה שבמחלקת השיווק של העיריה חשבו להרים את פרויקט ציורי הקיר לאורך הרחוב הראשי של העיר, זה שדרכו נכנסים אליה וממנו מגיעים עד לים ממש – רחוב הרצל.

בדיוק לפני שנה, במאי 2015, הגיעו לנתניה אמני גרפיטי מארה"ב ואירופה, וכל אחד מהם מקבל קיר כדי להשתעשע עליו. על פי אתר העיריה, "הפעילות בוצעה על ידי קבוצת אמני הגרפיטי artist for Israel, הרואים באמנותם כלי הסברתי וחלק מדיפלומטיה בינלאומית הקוראת לאמנים מרחבי העולם להגיע לישראל, שהינה מקום סבלני כלפי תרבויות שונות". הייתי מתווכחת עם הסיום של המשפט, אבל היי, לא באנו לכאן בשביל דיונים פוליטיים וחברתיים. באנו כדי להתפעל ממה שבכל זאת יש.

הסיבה שאני בכלל כותבת את הפוסט הזה היא שלא מצאתי בשום מקום מפה מסודרת שמראה היכן למצוא את הציורים האלה, למרות שזה נראה לי הכי בסיסי – הרי כל הרעיון הוא למשוך תיירים, ואיך הם יידעו לאן ללכת? אגב, בבריסל יש פרויקט דומה, עם הרבה יותר ציורי קיר, ושם עשו שת"פ מוצלח עם גוגל מפות. אבל לנתניה כנראה אין תקציב לזה.

אז הנה, לטובת מי שבכל זאת מתכוון להגיע לנתניה במהלך חול המועד פסח, או בקיץ הקרוב, בנינו מסלול שמתחיל באזור קניון השרון (שם כדאי להחנות את הרכב) ומגיע עד למדרחוב. הערה: המסלול אינו כולל את השוק – זה כבר ביקור נפרד, לחובבי הז'אנר.

*

נקודה ראשונה: צועדים מהקניון לכיוון הים, בצד הצפוני של רחוב הרצל. כשמגיעים לתחנת סונול, רואים את הציור המרשים הזה

נקודה ראשונה: צועדים מהקניון לכיוון הים, בצד הצפוני של רחוב הרצל. כשמגיעים לתחנת סונול, רואים את הציור המרשים הזה

*

נקודה שנייה: אנחנו עדיין בתחנת סונול, אבל כעת יש 'משחק' ציורים בין שני קומות של אותו מבנה

נקודה שנייה: אנחנו עדיין בתחנת סונול, אבל כעת יש 'משחק' ציורים בין שני קומות של אותו מבנה

*

נקודה שלישית: אחרי שמתבוננים בנקודה השנייה מקרוב ומרחוק, מומלץ לסובב את הראש אחורה, ולצלם את זה

נקודה שלישית: אחרי שמתבוננים בנקודה השנייה מקרוב ומרחוק, מומלץ לסובב את הראש אחורה, ולצלם את זה

*

נקודה רביעית: הרצל פינת ויצמן, סמוך לתחנה המרכזית. מבנה המצויר משתי דפנות שונות שלו. לכן מומלץ לחצות את הכביש לנקודה האלכסונית למבנה, ואז לצלם

נקודה רביעית: הרצל פינת ויצמן, סמוך לתחנה המרכזית. מבנה המצויר משתי דפנות שונות שלו. לכן מומלץ לחצות את הכביש לנקודה האלכסונית למבנה, ואז לצלם

*

נקודה חמישית: חולפים על פני שער הגיא ושער העמק ומגיעים לכיכר ציון. בצד הצפון מערבי של הכיכר נמצא הציור הזה

נקודה חמישית: חולפים על פני שער הגיא ושער העמק ומגיעים לכיכר ציון. בצד הצפון מערבי של הכיכר נמצא הציור הזה, שבמרכזו ילד על טיל (?) (לא ממש הבנתי)

*

נקודה שישית: כעת יש לפנות שמאלה לרחוב סמילנסקי, להמשיך כ-100 מטר, וכשמשמאלכם קולנוע שרון הנטוש, להסתובב אחורה. על הבניין הגבוה יחכה הציור המעט-ילדותי אך חייכני הזה

נקודה שישית: כעת יש לפנות שמאלה לרחוב סמילנסקי, להמשיך כ-100 מטר, וכשמשמאלכם קולנוע שרון הנטוש, להסתובב אחורה. על הבניין הגבוה יחכה הציור המעט-ילדותי אך חייכני הזה

*

נקודה שביעית: חוצים לצד השני של סמילנסקי, ובפנייה הראשונה ימינה פונים למדרחוב קראוזה הקטן. כשהוא יסתיים, תראו מולכם את קפה שטמפפר, ומימינו הציור הזה

נקודה שביעית: חוצים לצד השני של סמילנסקי, ובפנייה הראשונה ימינה פונים למדרחוב קראוזה הקטן. כשהוא יסתיים, תראו מולכם את קפה שטמפפר, ומימינו הציור הזה

*

נקודה שמינית: מהנקודה הקודמת נכנסים לתוך המדרחוב הקטנטן תל חי, מגיעים כמעט עד לנקודת החיבור מחדש עם רחוב הרצל, ואז עוצרים ומסתובבים אחורה. לטעמי זה הציור המרשים ביותר בכל הפרויקט. הוא הותיר עליי רושם כביר

נקודה שמינית: מהנקודה הקודמת נכנסים לתוך המדרחוב הקטנטן תל חי, מגיעים כמעט עד לנקודת החיבור מחדש עם רחוב הרצל, ואז עוצרים ומסתובבים אחורה. לטעמי זה הציור המרשים ביותר בכל הפרויקט. הוא הותיר עליי רושם כביר

*

נקודה תשיעית: חזרנו לרחוב הרצל, ואנחנו ממשיכים לצעוד קדימה. ממש לפני הפנייה לרחוב דיזינגוף, בצד הצפוני של הרחוב, נמצא הציור המשעשע הזה

נקודה תשיעית: חזרנו לרחוב הרצל, ואנחנו ממשיכים לצעוד קדימה. ממש לפני הפנייה לרחוב דיזינגוף, בצד הצפוני של הרחוב, נמצא הציור המשעשע הזה

*

נקודה עשירית: אנחנו נכנסים למדרחוב של נתניה, זה שממנו מגיעים לחוף סירונית. תוך זמן קצר, מצד שמאל (דרום), משמאל לדוכן מפעל הפיס, נראה את הציור הזה

נקודה עשירית: אנחנו נכנסים למדרחוב של נתניה, זה שממנו מגיעים לחוף סירונית. תוך זמן קצר, מצד שמאל (דרום), משמאל לדוכן מפעל הפיס, נראה את הציור הזה

מהנקודה האחרונה שבמדרחוב אפשר להמשיך עד לים, לעצור באחת המסעדות, או סתם ליהנות מהמזרקה החדשה. ואז לחזור את כל הדרך חזרה 🙂

20160424_193011

טוטאל צוק

כשהכבשן בחוץ לוהט, אחת האופציות הקרירות והזמינות ביותר מלבד המזגן נמצאת בחוף הים. טבילה קטנה בבריכות הטבעיות בין המפרצים, שמשייה על החוף, ובמקרה שלנו – מרדף אחרי סרטנים בתור הובי. ענבל תופסת, אני מצלמת. זו החלוקה.

לפחות פעם בקיץ, ולמען האמת גם לפחות פעם בחורף, אנחנו באות לבדוק מה יש לים להציע. המסלול מתמשך לאורך כמה קילומטרים, והטיול עצמו לפחות שלוש שעות. החופים של נתניה הם חופים שצמודים לצוקים. תמיד מרגישים את גדולתו של הטבע, את כוחו הבלתי ייאמן. תמיד יש משהו מעניין לעשות. אבל הכי אני אוהבת להיכנס לבריכות המים שנוצרות אחרי חוף בלו ביי, לעצום עיניים מול השמש השוקעת, ולהתמכר לתחושה ולרגע. לא אכפת לי שהחצאית נרטבת. במילא היא תתייבש תוך דקה.

ברוכים הבאים לחוף ארבע העונות, חוף ילדותי

עמוס מתרחצים בשבת

אצלנו יורדים אל הים. הבאסה היא בחזור, כשצריך לעלות, מותשים מהחום ומהיום כולו

לפעמים, כמו ילדה קטנה אני בועטת במים ומשפריצה. ומצלמת בו זמנית

סלעים הם ברכה, כי ככה נוצרים מפרצונים

יש חיים מעל ומתחת למים

החבר הראשון לטיול זה

יוצא לטיול על כף היד

מתפנן, בכיף

הוא באמת קטנצ'יק. וגם קצת פחדן

אחר כך הגיע תורו של חבר קצת יותר גדול

גם הוא יצא לטיול, וצבט את ענבל צביטה קטנה. לא כואב, לדבריה (הדגימה לי. באמת לא כ"כ כואב)

השלט מזהיר מפני סכנת מפולת, אבל רוב האנשים מצפצפים

זה  עוד כלום. יש כאלה שמקימים מאהל קבע של ממש

קרני השמש נשברות על המים ויוצרות "קורי עכביש"

לאן הולכים עכשיו?

%d בלוגרים אהבו את זה: