ארכיון תג: ניו יורק

לאיפה מגיעים הכי הרבה תיירים?

אם הייתי שואלת אתכם לאיזו עיר בעולם מגיעים לדעתכם הכי הרבה תיירים, מה הייתם עונים? התשובה המתבקשת עבור רבים תהיה לונדון, פריז או ניו יורק. ישראלים יוסיפו אולי את ברצלונה וברלין. יש כאלה שינסו להפתיע ולהמר על טוקיו. כולם ייצאו טועים. דירוג הערים המתוירות ביותר בעולם של חברת מסטרכארד לשנת 2016 הוא סוג של הפתעה עבור מי שלא מעורה בנעשה בענף הזה. כי מי יגיד בנגקוק?

כל כך הרבה דברים רעים שמעתי על עיר הבירה של תאילנד – זה מתחיל ב"מסריחה", ממשיך ל"לחה בטירוף" ומגיע ל"תחבורה נוראית" – שלא ברור לי כיצד גם השנה היא קיבלה את הבכורה. יש בה מעל 9 מיליון תושבים, יותר מכל מדינת ישראל גם יחד. מצד אחד, היא לא מציעה את האטרקציות המדהימות ביותר בעולם. מצד שני, במסגרת הדירוג נבדקו הלינות בעיר לפי מטרת הנסיעה, ומהפילוח עולה בבירור שהיא לא עיר לאנשי עסקים.

אז מה יש בו ב"כפר השזיפים" (פירוש השם בנגקוק בעברית) שמושך אליו כל כך הרבה אנשים מדי שנה? אולי העובדה שמדובר ב"שער הכניסה" לאיים הכל כך פופולריים של תאילנד וכן ליעדים נוספים, היא אחד ההסברים. על כל פנים, אם בוחנים את דירוג הסכומים שתיירים מוציאים בכל עיר, בנגקוק רק במקום הרביעי, עם כ-15 מיליארד דולר. כלומר, יש פער משמעותי בין מספר הביקורים בבנגקוק לבין הכסף שמשאיר בה התייר הממוצע.

ומה קורה ביתר הדירוג? תמצאו בו 132 ערים, אבל נתרכז כאן ב-20 הראשונות. מתוכן, תשע הן מאירופה ושמונה הן מהמזרח הרחוק. שתי ערים הן מהעולם הערבי. לארה"ב יש רק נציגה אחת. רק שתי מדינות הצליחו להכניס שתי ערים לדירוג: יפן ואיטליה. באופן אישי, אני נמצאת איפשהו באמצע – ביקרתי בתשע מהערים (בשלוש מהן, טרום עידן המצלמות הדיגיטליות). מעניין כמה ממכריי ביקרו ב-15 ומעלה, ומה זה אומר עליהם, בעצם.

הנה הדירוג:

איך היא מצליחה למשוך אליה 21.5 מיליון תיירים בשנה. בנגקוק Photo: Tourism Authority of Thailand

איך היא מצליחה למשוך אליה 21.5 מיליון תיירים בשנה. בנגקוק Photo: Tourism Authority of Thailand

  1. בנגקוק – כ-21.5 מיליון תיירים הגיעו השנה לבירת תאילנד (מדובר בהערכה כי השנה כידוע טרם הסתיימה). רק לפני ארבע שנים זה היה פחות מ-16 מיליון. הרוב הכמעט מוחלט של התיירים מגיעים לצרכי הנאה ולא לצרכי עסקים. החודשים העמוסים ביותר הם ינואר ואפריל, לתשומת לב התיירים הישראלים.

    מקום השני גם בדירוג השופינג: כ-47% מהוצאות התיירים שמגיעים אליה הולכים לקניות. לונדון (צילום: גלית חתן)

    מקום שני גם בביקורים וגם בדירוג השופינג: כ-47% מהוצאות התיירים שמגיעים ללונדון הם על קניות (צילום: גלית חתן)

  2. לונדון – עם קרוב ל-20 מיליון תיירים בשנה, אין כמעט שום סיכוי להיות מיוחדים בעיר הבירה של בריטניה, אבל זו לא סיבה לוותר על הביקור. להפך: כנראה שאם אתה לא שם, אתה לא קיים. אגב, לונדון ממוקמת במקום השני גם בדירוג השופינג: כ-47% מהוצאות התיירים שמגיעים אליה הולכים לקניות. הכינו את הפאונדים, וקנו כרטיסים מראש ל-LondonEye.

     45% מההוצאה של התיירים המגיעים לעיר היא על לינה, אחוז גבוה מאוד בהשוואה לערים אחרות. פריז (צילום: גלית חתן)

    45% מההוצאה של התיירים המגיעים לעיר היא על לינה, אחוז גבוה מאוד בהשוואה לערים אחרות. פריז (צילום: גלית חתן)

  3. פריז – 'רק' 18 מיליון תיירים מגיעים לבירת צרפת בשנה. הלוואי והייתי יכולה להצטרף אליהם כל שנה – בינתיים אפליג לזיכרונות מהביקור באפריל האחרון, שהיה קצת קריר אבל חם בלב. 45% מההוצאה של התיירים המגיעים לעיר היא על לינה, ומדובר באחוז גבוה מאוד בהשוואה לערים אחרות. אחת הדרכים לשלם מעט פחות (אבל רק מעט) היא לא לבוא בחודשים דצמבר ומרץ-מאי, שהם העמוסים ביותר בשנה.
  4. דובאי – אמנם היא רק במקום הרביעי מבחינת מספר התיירים, כ-15 מיליון, אך מדובר בהפתעת השנה עם מקום ראשון בדירוג ההכנסות מתיירות, כלומר ההון שהתיירים האלה "מוציאים" בה: מעל 31 מיליארד דולר בשנה.

    כ-20 מיליארד דולר מוציאים כאן התיירים בשנה - מקום שני בדירוג ההכנסות מתיירות. ניו יורק (צילום: גלית חתן)

    כ-20 מיליארד דולר מוציאים כאן התיירים בשנה – מקום שני בדירוג ההכנסות מתיירות. ניו יורק (צילום: גלית חתן)

  5. ניו יורק – כ-12 מיליון תיירים מוציאים כאן כ-20 מיליארד דולר בשנה – מקום שני בדירוג ההכנסות מתיירות. רובם מגיעים לפסל החירות, מוזיאון ה-MOMA וכמובן למייסיס, בלומינגדיילס, טיפאני'ס והחנות של אפל עם משולש הזכוכית, שכל חסרי החיבור לאינטרנט מתנחלים על המחשבים שלה.
  6. סינגפור – כ-12 מיליון תיירים הגיעו ב-2016, והשאירו בה 12.5 מיליארד דולר. החודשים העמוסים ביותר היו יולי-אוגוסט, וגם בדצמבר יהיה קצת צפוף. בדיוק עכשיו יש לנו שם נציגות משפחתית ששולחת תמונות מעוררות קנאה.
  7. קואלה לומפור –12 מיליון תיירים הוציאו כאן על לינה ועל שופינג את אותו הסכום פחות או יותר, וזה אומר כנראה שמאוד משתלם לקנות בבירת מלזיה. או שאנשים נתקפים בסינדרום בזבזנות פתאומית כשהם מגיעים לכאן.

    מבט מתוך ארמון הדולמאבהצ'ה באיסטנבול. כ-91% מגיעים לבלות בעיר ולא לעשות בה עסקים (צילום: גלית חתן)

    מבט מתוך ארמון הדולמאבהצ'ה באיסטנבול. כ-91% מגיעים לבלות בעיר ולא לעשות בה עסקים (צילום: גלית חתן)

  8. איסטנבול – כ-12 מיליון תיירים מגיעים לפה בשנה, ו-90.8% מהם עושים זאת למטרות הנאה, ולא למטרות עסקים. כי מה יותר כיף מביקור בטופ קאפי, קפיצה לאיה סופיה וסיור אחר הצהרים באיסתיקלל ג'דסי. האמת היא שמהביקור הקצרצר והיחיד שלי בעיר עלה כי היא יעד תיירותי מועדף בעיקר עבור העולם הערבי. ועוד משהו מעניין: זו העיר שבה תיירים מוציאים הכי הרבה כסף על אוכל (יותר מ-30% מסך ההוצאות שלהם בביקור). השאלה היא האם זה כי האוכל הטורקי ממש טעים או ממש יקר.
  9. טוקיו – כ-11.7 מיליון תיירים מגיעים לעיר שנחשבת לאחת היקרות בעולם, ואולי בגלל זה היא מדורגת רביעית מבחינת הכסף שמוציאים בה על קניות (קשה להישאר עם ארנק סגור בטיולים בחו"ל). מאז "אבודים בטוקיו" אני רוצה גם, אך זה טרם התממש.
  10. סיאול – לכאן מגיעים כ-10 מיליון תיירים שנה, ומעל 58% מהכסף שהם מוציאים בעיר הבירה של דרום קוריאה הולכים לשופינג – מקום ראשון של השופינג. תודו שהופתעתם.
  11. הונג קונג – 8.4 מיליון תיירים, וכצפוי 77% מהם לצרכי עסקים. באופן מפתיע, ההוצאה שלהם על לינה ועל שופינג היא כמעט זהה.

    עסקים זה לא כאן. גאודי, לעומת זאת, לגמרי כן. קאסה מילה בברצלונה (צילום: גלית חתן)

    עסקים זה לא כאן. גאודי, לעומת זאת, לגמרי כן. קאסה מילה בברצלונה (צילום: גלית חתן)

  12. ברצלונה – מעניין כמה מתוך 8.2 מיליון התיירים שמגיעים לבירת קטאלוניה בשנה הם ישראלים. בכל מקרה, מעל 90% מהתיירים בכלל עושים זאת לשם ההנאה – עסקים זה לא כאן. גאודי, לעומת זאת, לגמרי כן. וגם המטבח הקטאלני ככל הנראה עושה את זה לתיירים: ברצלונה מדורגת במקום השני מבחינת ההוצאה על מזון ושתייה, 29% מההון שתיירים משאירים בעיר הולכים למטרה זו. אגב, כאן מציינים את חום יולי-אוגוסט פעמיים: פעם בגלל הטמפרטורות, ופעם בגלל שאלה החודשים הכי פופולריים בשנה מבחינת ביקור בעיר.
  13. אמסטרדם – 8 מיליון תיירים הגיעו ב-2016 כדי לטייל בין התעלות. מעניין היה לדעת כמה מהם הוציאו את כספם על סמים קלים, אבל את זה מאסטרכארד לא בדקו. לי העיר הזו זכורה כמקום קצת מדכא, כי כל החנויות נסגרות בשש בערב, וכל מה שנשאר לך זה לשוטט בין התעלות ולחפש בית קפה – עם אוכל – פתוח.
  14. מילנו – הרי לכם עיר שאין לה המון מה להציע, ובכל זאת עוקפת בדירוג את עיר הבירה של מדינתה. איך היא עושה את זה? פשוט: מתוך 7.6 מיליון תיירים, 27% מגיעים לצרכי עסקים (מקום רביעי בדירוג נסיעות העסקים). כל מי שביקר בעיר יודע שזה לגמרי מורגש: מוזר מאוד להיות שם תייר "רגיל". כולם כל כך הדורים! או כמו שקראנו לזה בזמנו: אפילו היונים לובשות גוצ'י.
  15. טייפה – 7.3 מיליון תיירים הגיעו לכאן ב-2016 ומדובר בגידול מרשים וקבוע מאז 2009 ועד היום. כלומר, אם עוד לא הייתם, אל תרגישו אשמים, אבל אולי בכל זאת כדאי שתבדקו מה יש לעשות שם.

    "רק" 7.1 מיליון תיירים בשנה. מבט מבזיליקת סנט פטרוס שבוותיקן, רומא (צילום: גלית חתן)

  16. רומא – ברגע הראשון רציתי לשאול, "מה? רק 7.1 מיליון תיירים בשנה?", אבל אז נזכרתי שבירת איטליה היא לא העיר היחידה במדינה שנכנסה לדירוג. במילים אחרות, אם היו סופרים את כל התיירים שמגיעים לאיטליה, ייתכן שהמדינה הייתה במיקום יותר גבוה מעיר הבירה שלה. בכל מקרה, למרות שההוצאה על לינה היא גבוהה יחסית (40% מסך הכסף שהתייר יוציא במהלך שהותו בעיר), ההמלצה שלי היא לזרוק מטבע בפונטנה דה טרווי. זה עובד, וזה כדאי.
  17. אוסקה – זו העיר שרשמה את הגידול המרשים ביותר של תיירות בינלאומית בשבע השנים האחרונות: עלייה של 24.5%. מספר המבקרים (שנשארים לפחות ללילה אחד) בעיר היפנית עומד על 7 מיליון בשנה.
  18. וינה – בירת אוסטריה משכה אליה 6.7 מיליון תיירים ב-2016 לעומת 6.2 מיליון ב-2015 – הגידול המרשים ביותר באירופה בשנה החולפת. מעניין מה פרויד היה אומר על זה.
  19. שנגחאי – העיר שמקבלת אליה 6.1 מיליון תיירים בשנה ניצבת במקום הראשון בנסיעות עסקים. למעשה, מגיעים אליה מסיבה זו יותר מאשר כל סיבה אחרת: 54.6% מהלינות בעיר הן של אנשי עסקים.
  20. פראג – בירת צ'כיה סוגרת את צמרת הדירוג עם 5.8 מיליון תיירים בשנה שמגיעים לגשר קארל ולשעון האסטרונומי בכיכר סטורמסצקה. כנראה הם עושים את זה ברגל, או שהתחבורה ממש זולה (אנחנו נסענו בזמנו במטרו. עד היום זכור לי שם התחנה שלנו: מלוסטרבסקה). בכל מקרה ההוצאה על השתנעות לא עוברת את ה-5% מכלל ההוצאה בביקור בעיר.

>>>>

תל אביב, אם תהיתם נמצאת במקום ה-86 עם כמעט מיליון תיירים שישנים בה לפחות לילה אחד.

Clear the Airbnb

Airbnb מציגה מודל של כלכלה שיתופית, אבל החלום הצרכני עלול להפוך גם לסיוט

Airbnb מציגה מודל של כלכלה שיתופית, אבל החלום הצרכני עלול להפוך גם לסיוט / צילום: גלית חתן

כבר קרה שאנשים הגיעו לדירה שהזמינו מראש כדי להעביר בה את חופשת חלומותיהם, גילו שהיא מטונפת ולא ראויה למגורי אדם, ונאלצו לחפש מלון שיהיה מוכן לקבל אותם ב'מקום'. וכבר קרה גם שאנשים השכירו בתמימות את ביתם שבקלגרי לכמה ימים, וכשחזרו אליו גילו שנערכה בו מסיבת אורגיה שגרמה לנזק של 70 אלף דולר. בהתחלה Airbnb, החברה שדרכה נעשתה ההשכרה הזו, לא הייתה מוכנה לפצות אותם, בטענה שאין לה אחריות על אירועים מסוג זה.

וזה נכון: ל-Airbnb אין אחריות נזיקית על פעילות לא חוקית. גם אם מישהו פגע בפרטיות שלי כמשכיר (בדק לי את התחתונים במגירה והריץ כסרטון ברשת, למשל), או פגע ברכוש (כמו במקרה של המסיבה בקלגרי), זו לא בעיה של החברה. אתם תוהים איך זה יכול להיות, ובכן: לובי חזק של ראשי חברות האינטרנט, ובהן פייסבוק ואיביי, דאג לכינון סעיף 30 בחוק האמריקני, שמסיר מהן את האחריות.

רק אחרי תהליך גישור ארוך, הסכימו ב- Airbnb לתת את הפיצוי לזוג מקלגרי. היום כבר יש לחברה ביטוח נזק עד מיליון דולר, סוג של רגולוציה עצמית – שהם מפעילים מתי שמתחשק להם, ולא בכל מצב. וזו בדיוק הבעיה עם Airbnb, שרובנו מכירים כחלום צרכני אבל למעשה הוא יכול להפוך גם לסיוט. אני אמנם מכירה כמה אנשים מרוצים שסיפרו לי נפלאות על הדירות ששכרו באמצעות האתר, אבל גם מכירה קרוב משפחה מדרגה ראשונה שלא ממש התלהב. הייתי מוכנה לבדוק את העניין בעצמי – כבר גלשתי באתר, וריירתי על דירות – אבל הבנזוג אף פעם לא התלהב מהדיל הזה, שאין בו שום גורם "אחראי" שאפשר לדבר איתו.

החלטנו להבין קצת יותר טוב איך זה עובד, וכך מצאנו עצמנו בהרצאה של ד"ר עינת אלבין מהפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית. התחלנו עם קצת נתונים: Airbnb שווה היום 25.5 מיליארד דולר, סכום שנשמע כמעט דמיוני – ואולי הוא קצת דמיוני, כי מדובר בחברה לא מונפקת ואנחנו נאלצים לבסס את הידע שלנו על הדיווחים שלה. היא פועלת ב-34 אלף ערים ב-190 מדינות. 74% מהדירות באתר הן מחוץ לאזורי המלונות. הרבה אנשים משכירים את הבית שבו הם גרים. 52% מהמארחים הם בעלי הכנסה נמוכה עד בינונית. חלקם עובדים בעבודה חלקית. כלומר, ההשכרה באה לעזור להם לשלם חשבונות ומשכנתא.

המודל הכלכלי הוא מודל של עמלות: החברה גובה מהמשכירים 3% מתוך הסכום שאתם משלמים ללילה, והסכום מגלם בתוכו עוד 6%-12% שהיא לוקחת מכם. כלומר, אם בעל הדירה התכוון לגבות 100 שקל ללילה, החברה תציג מחיר של 112 שקל ללילה, והוא יקבל לחשבון שלו 97 שקל.

הצד החיובי של המיזם הזה נוגע לכלכלה השיתופית: המחירים חברתיים מאוד, כלומר שפויים. הערך הגדול ביותר ש- Airbnbיכולה לתת הוא יצירת אמון. כלומר, כל הפעילות בנויה על המוניטין שלה, ולכן חשוב לה להיות אמינה. כדי לעשות זאת, היא מצלמת בעצמה את הבתים שעומדים להשכרה, ובעצם נותנת תחושה שהיא עושה עבורך את הבדיקה הראשונית שהמקום אכן ראוי למגורים.

לפי דיווחי החברה, ב-97% מהמקרים הכול עובד פיקס. אבל לא בטוח שכולם מדווחים אמת: הרבה פעמים למשכירים יש אינטרס להשקיט עניינים, כדי שימשיכו לבוא אליהם והם לא ייתפסו כבעייתיים. הדוגמאות שהצגתי בהתחלה הן ממש הקצה של הקצה. מי שרוצה לקרוא עוד, יכול למצוא את העדויות כאן.

מה אתם הייתם עושים אם השכן שלכם היה משכיר את הדירה שלו קבוע ב-Airbnb?

מה אתם הייתם עושים אם השכן שלכם היה משכיר את הדירה שלו קבוע ב-Airbnb?

הבעיה העיקרית עם Airbnb, הסבירה לנו ד"ר אלבין, היא שאין איזון באחריות בין המשתמשים לחברה. הסיבה לכך היא שמדובר בשוק תעסוקה חדש, שעדיין לא הוסדר מבחינה משפטית. למשל, כיום משכירי הדירות דרך האתר אינם נדרשים לתשלום מס. הם נחשבים עוסקים זעירים, ואין עליהם פיקוח, גם לא בסוגיות בטיחות. בניין מגורים הופך למלון, ואין מי שיבדוק מה הולך שם. מבחינה משפטית, זה גם לא נופל לתוך ההגדרה של יחסי צרכנות.

ד"ר אלבין סיפרה לנו שהתובע הכללי של ניו יורק רצה לשנות את המצב – הוא חיפש בעיקר את המשכירים הסדרתיים, ולכן בסוף 2013 פנה ל-Airbnb, אך החברה סירבה למסור לו נתונים. שני הצדדים הגיעו לבית המשפט בניו יורק, ושם נקבע שאין לחברה אפשרות להגן על פרטיות הלקוחות. כך נולד הדוח הזה של התובע הכללי (תמצית: מינואר 2010 ועד יוני 2014, בערך 304 מיליון דולר מהשכרות Airbnb בניו יורק לא דווחו במס). אם משהו יצא לרשויות מכל העניין, זה שכעת יש בניו יורק הגבלה על משך הזמן שאפשר להשכיר דירות באמצעות Airbnb.

אגב, לא רק בניו יורק היו בעיות. גם בניו אורלינס היו – אבל הפעם אלה היו תלונות מצד הקהילה, שנמאס לה מהתחלופה בשכונות המגורים. המקומיים מעוניינים להגביל את הפעילות של החברה דרך רגולוציה – אולי כדאי שירימו טלפון לתובע מניו יורק. נקודה למחשבה: מה אתם הייתם עושים אם השכן שלכם היה משכיר את הדירה שלו קבוע ב-Airbnb? נשמע 'שטויות', אבל אם חושבים על העניין לעומק, אז זה לא בדיוק חוויה משמחת.

ולסיכום, עוד בעיה לחובבי הפרטיות: לפי התקנון של החברה, אתה כמשכיר צריך לתת להם מידע, והם יכולים לעשות איתו מה שהם רוצים. גם השוכר מתבקש לתת פרטים כמו צילום רישיון נהיגה ופרטי חשבון הפייסבוק או גוגל שלו. במילים אחרות, הם יודעים עליך הרבה ואתם יודע עליהם מעט. להרבה אנשים זה כנראה לא אכפת – הם יעשו הכול כדי להוזיל את החופשה השנתית וגם להרגיש ניו יורקרים / פריזאים / איטלקים לכמה ימים. עד לרגע שיתחילו הצרות.

הקונץ של קונס

האם כמה פסים כסופים באמת מצדיקים הכפלה של המחיר? הגיטרה של קונס

האם כמה פסים כסופים באמת מצדיקים הכפלה של המחיר? הגיטרה של קונס

הרבה פעמים בעולם האמנות יש מהלכים שלזר המתבונן מבחוץ נראים חסרי היגיון לחלוטין. זה קורה בעיקר במכירות פומביות: אתה לא מבין איך פריט מסוים, פסל או ציור או צילום, מצליחים להימכר תמורת סכום חסר פרופורציה ביחס למה שאתה רואה מול העיניים. התהייה האם המלך הוא עירום עולה לפחות על בסיס שבועי.

והנה נראה שמתגלה נקודה קטנה של שפיות. זה הסיפור: גיטרת ג'קסון מסדרה 5, שהאמן האמריקני הנחשב ג'ף קונס (יחגוג השנה יום הולדת 60) "אייר" עליה עם טוש כסף וחתם עליה, הועמדה למכירה פומבית תמורת 6,000-8,000 דולר. המכירה, שמתקיימת בניו יורק, מסתיימת היום, 11 בדצמבר, בשעה 20:00 שעון ישראל.

למרות שמדובר באמן נחשב מאוד, שמציג במוזיאונים הגדולים בעולם וזוכה לתשומת לב בינלאומית חסרת תקדים ברמה מעוררת קנאה, עד לכתיבת שורות אלה רק שני אנשים/גופים הגישו הצעת מחיר. הגבוהה מבין השתיים עומדת על 5,000 דולר בלבד. כלומר: רחוק מאוד מהיעד.

גיטרות ג'קסון הן לא הספציאליסטה שלי, אז יצאתי לחקר שוק קטן באינטרנט. יש כאלה שנמכרות באלף דולר, יש באלפיים, והיקרות ביותר ב-3,300 דולר. כולן דומות לגיטרה של קונס, כלומר נראות לא פחות מיוחדות ממנה. אף אחד עדיין לא ניגן עליהן, כמו שאיש טרם ניגן עליה. אז כן, הן לא "מאוירות", שלא לומר לא שורבטו עליהן קשקושים, אבל האם כמה פסים כסופים באמת מצדיקים הכפלה של המחיר?

אז אם אתם מעריצים ממש גדולים של קונס, או חובבי גיטרות עם סיפור, אתם יכולים להציג את ההצעה השלישית ובפחות מ-25 אלף שקל תהיה לכם עבודה שלו בבית. אבל כל היתר, כך נראה לי, מזהים שמדובר במגלומניה מטורפת. ואמנם העולם שלנו מטורף מאוד, אבל נעים לגלות שיש גבול לכל תעלול. גם לקונץ של קונס.

%d בלוגרים אהבו את זה: