ארכיון תג: מדרחוב

לראות את נתניה בצבעים

בתום סיור ציורי הקיר שעשינו בנתניה, העיר שבה גדלתי, התיישבנו במסעדה בקצה המדרחוב והסתכלנו על העוברים ושבים. מיהם התיירים שמגיעים לנתניה, שאלתי את עצמי, ולא כדי לענות את התשובה הבנאלית והמתבקשת "צרפתים". האם יש ישראלים שרואים בעיר שלנו עיר תיירות? מה העיר מציעה להם, מלבד חופי ים משגעים וקניון (עיר ימים) לא רע? האם זה בכלל מספיק?

למען האמת, לא נראה לי שהעיר מציעה הרבה, וזו אולי הסיבה שבמחלקת השיווק של העיריה חשבו להרים את פרויקט ציורי הקיר לאורך הרחוב הראשי של העיר, זה שדרכו נכנסים אליה וממנו מגיעים עד לים ממש – רחוב הרצל.

בדיוק לפני שנה, במאי 2015, הגיעו לנתניה אמני גרפיטי מארה"ב ואירופה, וכל אחד מהם מקבל קיר כדי להשתעשע עליו. על פי אתר העיריה, "הפעילות בוצעה על ידי קבוצת אמני הגרפיטי artist for Israel, הרואים באמנותם כלי הסברתי וחלק מדיפלומטיה בינלאומית הקוראת לאמנים מרחבי העולם להגיע לישראל, שהינה מקום סבלני כלפי תרבויות שונות". הייתי מתווכחת עם הסיום של המשפט, אבל היי, לא באנו לכאן בשביל דיונים פוליטיים וחברתיים. באנו כדי להתפעל ממה שבכל זאת יש.

הסיבה שאני בכלל כותבת את הפוסט הזה היא שלא מצאתי בשום מקום מפה מסודרת שמראה היכן למצוא את הציורים האלה, למרות שזה נראה לי הכי בסיסי – הרי כל הרעיון הוא למשוך תיירים, ואיך הם יידעו לאן ללכת? אגב, בבריסל יש פרויקט דומה, עם הרבה יותר ציורי קיר, ושם עשו שת"פ מוצלח עם גוגל מפות. אבל לנתניה כנראה אין תקציב לזה.

אז הנה, לטובת מי שבכל זאת מתכוון להגיע לנתניה במהלך חול המועד פסח, או בקיץ הקרוב, בנינו מסלול שמתחיל באזור קניון השרון (שם כדאי להחנות את הרכב) ומגיע עד למדרחוב. הערה: המסלול אינו כולל את השוק – זה כבר ביקור נפרד, לחובבי הז'אנר.

*

נקודה ראשונה: צועדים מהקניון לכיוון הים, בצד הצפוני של רחוב הרצל. כשמגיעים לתחנת סונול, רואים את הציור המרשים הזה

נקודה ראשונה: צועדים מהקניון לכיוון הים, בצד הצפוני של רחוב הרצל. כשמגיעים לתחנת סונול, רואים את הציור המרשים הזה

*

נקודה שנייה: אנחנו עדיין בתחנת סונול, אבל כעת יש 'משחק' ציורים בין שני קומות של אותו מבנה

נקודה שנייה: אנחנו עדיין בתחנת סונול, אבל כעת יש 'משחק' ציורים בין שני קומות של אותו מבנה

*

נקודה שלישית: אחרי שמתבוננים בנקודה השנייה מקרוב ומרחוק, מומלץ לסובב את הראש אחורה, ולצלם את זה

נקודה שלישית: אחרי שמתבוננים בנקודה השנייה מקרוב ומרחוק, מומלץ לסובב את הראש אחורה, ולצלם את זה

*

נקודה רביעית: הרצל פינת ויצמן, סמוך לתחנה המרכזית. מבנה המצויר משתי דפנות שונות שלו. לכן מומלץ לחצות את הכביש לנקודה האלכסונית למבנה, ואז לצלם

נקודה רביעית: הרצל פינת ויצמן, סמוך לתחנה המרכזית. מבנה המצויר משתי דפנות שונות שלו. לכן מומלץ לחצות את הכביש לנקודה האלכסונית למבנה, ואז לצלם

*

נקודה חמישית: חולפים על פני שער הגיא ושער העמק ומגיעים לכיכר ציון. בצד הצפון מערבי של הכיכר נמצא הציור הזה

נקודה חמישית: חולפים על פני שער הגיא ושער העמק ומגיעים לכיכר ציון. בצד הצפון מערבי של הכיכר נמצא הציור הזה, שבמרכזו ילד על טיל (?) (לא ממש הבנתי)

*

נקודה שישית: כעת יש לפנות שמאלה לרחוב סמילנסקי, להמשיך כ-100 מטר, וכשמשמאלכם קולנוע שרון הנטוש, להסתובב אחורה. על הבניין הגבוה יחכה הציור המעט-ילדותי אך חייכני הזה

נקודה שישית: כעת יש לפנות שמאלה לרחוב סמילנסקי, להמשיך כ-100 מטר, וכשמשמאלכם קולנוע שרון הנטוש, להסתובב אחורה. על הבניין הגבוה יחכה הציור המעט-ילדותי אך חייכני הזה

*

נקודה שביעית: חוצים לצד השני של סמילנסקי, ובפנייה הראשונה ימינה פונים למדרחוב קראוזה הקטן. כשהוא יסתיים, תראו מולכם את קפה שטמפפר, ומימינו הציור הזה

נקודה שביעית: חוצים לצד השני של סמילנסקי, ובפנייה הראשונה ימינה פונים למדרחוב קראוזה הקטן. כשהוא יסתיים, תראו מולכם את קפה שטמפפר, ומימינו הציור הזה

*

נקודה שמינית: מהנקודה הקודמת נכנסים לתוך המדרחוב הקטנטן תל חי, מגיעים כמעט עד לנקודת החיבור מחדש עם רחוב הרצל, ואז עוצרים ומסתובבים אחורה. לטעמי זה הציור המרשים ביותר בכל הפרויקט. הוא הותיר עליי רושם כביר

נקודה שמינית: מהנקודה הקודמת נכנסים לתוך המדרחוב הקטנטן תל חי, מגיעים כמעט עד לנקודת החיבור מחדש עם רחוב הרצל, ואז עוצרים ומסתובבים אחורה. לטעמי זה הציור המרשים ביותר בכל הפרויקט. הוא הותיר עליי רושם כביר

*

נקודה תשיעית: חזרנו לרחוב הרצל, ואנחנו ממשיכים לצעוד קדימה. ממש לפני הפנייה לרחוב דיזינגוף, בצד הצפוני של הרחוב, נמצא הציור המשעשע הזה

נקודה תשיעית: חזרנו לרחוב הרצל, ואנחנו ממשיכים לצעוד קדימה. ממש לפני הפנייה לרחוב דיזינגוף, בצד הצפוני של הרחוב, נמצא הציור המשעשע הזה

*

נקודה עשירית: אנחנו נכנסים למדרחוב של נתניה, זה שממנו מגיעים לחוף סירונית. תוך זמן קצר, מצד שמאל (דרום), משמאל לדוכן מפעל הפיס, נראה את הציור הזה

נקודה עשירית: אנחנו נכנסים למדרחוב של נתניה, זה שממנו מגיעים לחוף סירונית. תוך זמן קצר, מצד שמאל (דרום), משמאל לדוכן מפעל הפיס, נראה את הציור הזה

מהנקודה האחרונה שבמדרחוב אפשר להמשיך עד לים, לעצור באחת המסעדות, או סתם ליהנות מהמזרקה החדשה. ואז לחזור את כל הדרך חזרה 🙂

20160424_193011

בודה-בסט – היום החמישי

הפרלמנט ההונגרי עבורנו הוא כמו ארץ ישראל עבור משה: רואים אבל לא נכנסים

היום האחרון בבודפשט היה חם כמו קודמיו, אבל רוב התוכניות שלנו ביום הזה – בניגוד לקודמים – השתבשו. ממש פלא שהוא הסתיים בהרגשה טובה – לפחות עכשיו, כשאנחנו במלון ומחכים להסעה שלנו, שתגיע בעוד שעה בערך.

התחלנו את היום הזה בתכנון פנאן: יקיצה מאוחרת, אריזה, וקניות קטנות בחנויות ליד המלון. שוקולדים וספרים, שילוב מנצח. ב-12:00 בדיוק עשינו את הצ'ק אאוט, ויצאנו לעבר הפרלמנט. החל מאמצע הדרך נחשפנו למבנים יפים חדשים, כך שזה היה נחמד, אולם לצערנו גילינו בסיומה שכל הכרטיסים לסיורים המודרכים היו סולד אאוט. המליצו לנו לבוא מחר בבוקר…

מחר כבר לא נבוא, אבל לפחות יישאר לנו מה לעשות בעיר אם יזדמן לנו להגיע אליה שוב. האמת היא שזה היה די מאכזב, במיוחד עבור הבנזוג, שציפה לראות את הכתר של אישטוון הראשון, מלך הונגריה.

פסל בין הפרלמנט לגשר מרגיט. איך אומר הבנזוג: כל בןאדם שני מקבל פה פסל

גשר מרגיט

החלטנו לעלות על גשר מרגיט, שנמצא בשיפוצים, לעבור לצד השני של הנהר ולבדוק את כנסיית סנטה אנה. לא רחוק מהכנסייה ראינו שלטים המכוונים את הקונים לאיקאה, אבל ויתרנו, והעדפנו להיכנס לסופרמרקט (הראשון שראינו בטיול הזה), להצטייד במים ולקנות עוד קצת שוקולדים וחטיפים שיישארו איתנו לימים הקרובים שבהם נהיה כבר בארץ אבל עדיין נרצה להרגיש חו"ל.

סיינט אנה דרך זכוכית

הדלתות הראשיות של סנטה אנה, היפה מאוד, היו פתוחות – אך דלתות הזכוכית היו סגורות. נאלצנו להשקיף ולצלם דרכן. עוד פספוס.

מכאן המשכנו ברגל בהליכה די ארוכה, כולל חציית גשר השלשלאות בחזרה לפשט, וצעדנו על הטיילת, כולל מתחת לגשר אליזבתה, עד לרציף מס' 10 שממנו יוצא שייט. השייט הזה יותר זול משמעותית מהשייט הקודם שעשינו, אך הוא גם שווה פחות. מילא שלא קיבלנו שתייה כמו בשייט הראשון, אפילו לא למרגיט לא הגענו. מסכנים התיירים שזה השייט היחיד שלהם בבודפשט.

אנחנו עשינו את השייט הזה כי רציתי להרגיש שהיום לא מבוזבז לגמרי, וכי היינו צריכים לתת לרגליים לנוח. השעה שבה הפלגנו אכן עזרה לי במשימה הזו, למרות שזו לא היתה שעה זולה. אחריה חזרנו למלון להפסקת התרעננות, ואז למדרחוב ואצי ולקצת קניות. בסוף המדרחוב נמצא כזכור השוק הגדול, שהוא המקום המשתלם ביותר לקניית מזכרות או עוגיות מקומיות טעימות, ומן הסתם גם מזונות אחרים או תבלינים כמו פפריקה.

השוק הגדול של בודפשט. כמעט דומה לזה של נתניה, אבל יש כמה הבדלים, לא ניכנס אליהם כאן

מעניין שלא אכלנו פה, בבודפשט, בלינצ'ס או גולאש. גם לא שמתי לב לנוכחות של פפריקה באוכל שלנו. אבל בהחלט היו לנו חוויות קולינריות. הדגש מבחינתנו היה על קינוחים, וחשבתי שהבנזוג יהיה מבסוט מכל ההמלצות שאספתי לו, אבל מתברר שיש לו תיאוריות מגובשות על תפקידים של קינוחים ורוב הבחירות שלי לא תאמו את הבחירות הללו. סיכמנו לפרסם מצעד שבו נציג את כל הקינוחים, שמותיהם ומחירם, ועוד הסברים (זה יקרה בפוסט של מחר).

התוספת האחרונה למצעד הזה היתה אחרי השוק – חזרנו את כל הדרך בואצי אוצה עד לכיכר גדולה, ושם התיישבנו בגרברד, בית קפה-מסעדה שקיים מאז 1858 והפך למוסד ידוע בעיר. ממליצים עליו בכל מקום, וגם אומרים שקצת יקר אבל לא נורא כי זה שווה. ובכן: מאוד יקר! גם הקפה וגם העוגה עולים פי שניים יותר מרוב המקומות, וגם לוקחים 15% טיפ (סכום שנכנס אוטומטית לחשבון), ועושים פרצוף אם חסר אפילו פורינט אחד (פורינט שווה בימינו 2 אגורות).

נכון, המקום מעוצב מדהים, בקלות אפשר לשקוע בדמיונות ולחשוב שאנחנו במאה ה-19, וגם הקינוח דובדבנים וגבינה שלי היה טעים. וכן, היה נחמד מאוד לסיים ככה את החוויה הבודפשטית. אבל – אם שואלים אותי, אפשר בהחלט לוותר.

בניין מאוד יפה ומרשים בבודה

בדרך למלון נכנסנו לעוד כמה חנויות וראינו עוד כמה ישראלים. בסך הכל צילמתי מעט יחסית לבנזוג – הוא מצלם ביום מה שאני מצלמת בטיול שלם – אבל אין ספק שבודפשט מרהיבה הרבה יותר מערים אירופיות אחרות בעושר האדריכלי שלה. בהרבה בניינים יש פיתוחים, פסלים, איקונות וכן הלאה. מי אחראי להשקעה? ומי אחראי לשיפוץ? האם המבנים הבודדים שלא נצבעו ושופצו, ישנו את פניהם בקרוב?

מעניין לחקור את התהליך שעבר על בודפשט מאז נפילת מסך הברזל. ולחקור גם למה מוכרים פה מסכות אב"כ בתור מזכרות, ומי לעזאזל קונה את זה. אין ספק, בודפשט מעוררת שאלות. אולי יום אחד אמצא להן את התשובה.

עוד שאלה: כשהגענו לכאן השער היה 1 יורו שווה 250 פורינט. היום 1 יורו שווה 267 פורינט. משהו קרה ליורו בארבעה ימים? אגב, בחלק מהמקומות מקבלים יורו, במקומות אחרים רק מציינים מחירים ביורו, כדי לתת לאנשים מושג כמה הם משלמים. בחלק מקבלים רק פורינט ומתעלמים מהרצון ההונגרי הקולקטיבי להיכנס לאיחוד האירופי ולהיות חלק מהבנק האירופי המרכזי. אנחנו בעד ההצטרפות הזו.

בהצלחה הונגריה, להתראות בודפשט.

***

הנהג שלנו הגיע ב-20:50, לשדה התעופה הגענו ב-21:25, עוד לפני שהדלפקים נפתחו בכלל. הכל הלך כמתוכנן, וב-00:40 המראנו לישראל. נחיתה: 4:20 לפנות בוקר. עם מוניות נשר עד הבית, כולל הבתים של אחרים: 6:20 סובבנו את המפתח בדלת.

עוד תמונות:

פסל בואצי אוצה, ומאחוריו תיבת דואר עירונית

עדיין בואצי אוצה. מישהו יודע מה השלט הזה אמור להביע?

אני אוהבת רמזורים מיוחדים… ומבסוטה שמתייחסים כל כך יפה לרוכבי אופניים

אז מה הכיוון שלכם?

%d בלוגרים אהבו את זה: