ארכיון תג: לנה דנהאם

כל הנאות החיים, כמעט, בפוסט אחד – סוגרים שנה בגט א לייף. סטייל

מדי חודש כמעט אני אומרת לעצמי שאני לא כותבת פה מספיק. וזה לא שחסרים לי נושאים או פעילויות, רק שבאורח החיים העכשווי שלי אין מספיק זמן לעבד את החוויות ולשתף אותן. מצד שני, כשמסתכלים לאחור ומנסים לסכם, פתאום נראה שדווקא הייתה שנה די פורייה בכתיבה ובצילום.

בשנה הזו היו טיולים בארץ וטיולים בחו"ל (גם אם חלקם רק מנטליים), מצעדי קינוחים וגם יקבים, הרבה אמנות ומעט מלונות יוקרה, וכל זאת לצד שופינג ואופנה. אין לשכוח גם את הספרים, כי קריאה היא חלק בלתי נפרד מהנאות החיים, ומי שלא מבין את זה מחמיץ לפחות חצי.

כשניסיתי לקבץ כאן את ההיילייטים של השנה, הדבר הבולט ביותר היה שאני נחשפת – ואולי נכון יותר לומר: חושפת את עצמי – להמון יצירות אמנות, בין אם זה ציור, רישום, פיסול, צילום או כל מבע אחר. האמנות הזו יותר נוגעת, מרגשת ומשפיעה על הנפש שלי מאשר הרכישות שבצעתי השנה, ולא משנה איזה קניון יתעקש לטעון ששופינג תורם לאושר.

לכל קוראי הבלוג אני מאחלת לחוות כמה שיותר הנאות חיים בשנה הקרובה הבאה עלינו לטובה. תמיד חשוב לזכור שהעיסוק בהנאות הללו אינו בריחה מהמציאות, והוא גם לא סותר אותה. יש בהן משהו שמקל על הקיום, ואולי אפילו הופך אותו לשמחה גדולה. אני מקווה שכולנו נאסוף השנה בדרך כמה שיותר דברים קטנים שעושים טוב על הלב, ובעיקר שנדע ליהנות מהם.

פאי לימון ובזיליקום של מסעדת כרמים

קינוחים

מצעד הקינוחים בין תל אביב לירושלים. מצאנו את הגיבור האחד שמנסה לתת פייט לשוקולד

מצעד הקינוחים – חוגגים יומולדת. היה מתוק בחגיגות הצפוניות לרגל היווסדו של הבנזוג

מצעד הקינוחים של תל אביב. הצד המתוק של פסטיבל EAT שנערך בגן צ'רלס קלור ביפו

ביקב עגור מייצרים 15-20 אלף בקבוקים של יין אדום בשנה. שולחן האבירים של היקב

יקבים

תנו לגפן להתאמץ. בביקור ביקב שריגים למדנו כמעט כל מה שאפשר על היין האדום. וגם שתינו קצת, אלא מה.

החיים בסלואו-טק. קחו תובנה ממייסד יקב עגור, שוקי ישוב: "להקים יקב בוטיק זה לא לואו-טק ולא היי-טק, אלא סלואו-טק. עיקר העבודה של יינן הוא התבוננות".

עבודה שמזכירה לי את הרמיוני (אמה ווטסון) מסדרת "הארי פוטר", דמות מיסטית בפני עצמה. נערת המטוס של איגור סקלצקי

אמנות

יצאתי לטיול בפיג'מה. זו כבר נהייתה מסורת: ביקור בתערוכת הבוגרים של בצלאל

פנים שקשה לשכוח. עם כל הכבוד לפסלים הגרנדיוזיים של פיליפ פסקוואה, מה שתפס אותי הכי הרבה אלה הדיוקנאות שלו

ליל כל הקדושים. מבין העבודות שהוצגו ב"קדושים אחרים" (גלריה דן) תפסו אותי העבודות של איגור סקלצקי

אמן סיני חדיש אומר. תורידו נעליים: איי וייויי הגיע למוזיאון ישראל

אוהבת להיות בבית. על הספה, במקלחת ועם תנור האפייה של התערוכה "אין כמו בבית" במוזיאון ישראל

דבר אליי בכפתורים, אהובי. התערוכה הכיפית של השנה: תערוכת הכפתורים במוזיאון תל אביב

"אני מדמיינת את האישה שאני רוצה להיות. המשבר הגדול הוא שלא אגיע לכך". אחת ההפתעות הגדולות של השנה, מבחינתי: רועי חפץ, אמנית טרנסג'נדרית, במוזיאון אנה טיכו

הבריכה הפרטית בסוויטה של מלון גורדוניה / צילום: יח"צ

מלונות יוקרה

חלון למלון. אולי זה לא "המלון היוקרתי בעולם", כמו שטוענת הסדרה שנעשתה עליו, אבל  אוריינטל מנדרין בלונדון בהחלט שווה הצצה. ואותי תמיד עניינו אחורי הקלעים של כל האסתטיקה והיוקרה, לא פחות מהדבר עצמו.

פלש גורדוניה. אחד המלונות הכי מדהימים שהייתי בהם בארץ, ובכלל – מלון גורדוניה.

שקנאי אוכל בממוצע ק"ג דגים ביום. מי ישלם? בנון ישלם?- שקנאי במאגר משמר השרון / צילום: גלית חתן

טיולים

בא לכם לקפוץ לקפה. חמש נקודות קפה שאנחנו ממש אוהבים

תיק שקנאי. לתצפת על השקנאים מקרוב במאגר משמר השרון

לייב אין בית שמש. ביקור מפתיע בתל בית שמש, או איך כמעט פספסנו את המאגר התת קרקעי

לייב אין רמת הגולן. הטיול הכי לא צפוי שיש ברכס בשנית

ירוק על ירוק. טיול שמתחיל עוד בכביש שמוביל אליו, ממשיך במסלול המעגלי של נחל קטלב, ומסתיים בקפה בבר בהר

על ראש הגבעה. בדרך כלל כשיש פקקים בכביש 1, ווייז שולח אותי לראשון לציון דרך מודיעין וגבעת התיתורה. לקראת ט"ו בשבט החלטתי לעשות מעשה, וטיילתי על הגבעה. היה מעניין ועשיר

לא ברור מדוע, אבל סנטוריני היא יעד פופולרי לצילומי חתונות של זוגות אסיאתיים

טיולים בחו"ל

להיות בת 40 בפריז. סיכום החוויה הזו שבה מחליפים קידומת

הרהורים על סנטוריני. בין הציזיקי האלוהי לקציצות העגבניות המטריפות רשמתי לעצמי כמה תובנות

ושיהיה לכם דובר-טק! סיור קולינרי ברחבי סלובניה

לאיפה מגיעים הכי הרבה תיירים. היעדים שהכי מלהיבים את אורזי המזוודות

קריאה וחומר למחשבה

הספרים שהכי תפסו אותי בשנת 2016. יש יותר מעשרה כי היה קשה לסנן ולבחור

עף לי המוח. איך משפיעה האמנות על הפעילות המוחית שלנו

שולחן לאחת. הפוליטיקה של הלבד

לנה דנהאם אמרה כי היא מקווה שלמרות שלשושנה (בתמונה) יש כמה רגעים לא מושלמים בטוקיו, "היא עדיין תעורר השראה באנשים"

אופנה

שחקי אותה כמו דנהאם. על הסטיילינג הייחודי של הסדרה 'בנות' שתכננתי לעזוב אחרי שני פרקים, אבל איכשהו צפיתי בכל העונות

סט כלי מיטה שנמכר באליאקספרס תמורת 95 דולר

שופינג

גן עדן של שותים. כוסות זכוכית בלתי רגילות לחלוטין

בזמן ש(לא) ישנתם. פוסט כלי המיטה שהכי רציתי לקנות השנה, ואני עדיין רוצה

 

שנה טובה!

שחקי אותה כמו דנהאם

אנשים מסתכלים על הסדרה כדי לדעת כיצד להתלבש. בתור התחלה, מעצבי-על הם כמעט מחוץ לתחום /// בצילום: סצנת החתונה שפותחת את העונה החמישית

אנשים מסתכלים על הסדרה כדי לדעת איך להתלבש /// בצילום: סצנת החתונה שפותחת את העונה החמישית

מרני: מה לא בסדר איתי?

אלייז'ה: בתור התחלה, הסנדלים שלך.

(בנות, עונה 5, פרק 9)

תרבות מגדירה תקופה, וגם אופנה מגדירה תקופה. הראו לנו מה אדם לובש, ונדע מתי הוא חי ואיזה אירועים הקיפו את ימיו. אנחנו יודעים לזהות את הסממנים ההיפיים כמו גם את שמלות המיני של שנות ה-60, לשים את האצבע על מכנסי הפדלפון והפלטפורמות של שנות ה-70, ואפילו עוד מרחוק נדע לומר האם החולצה הגזורה, החותלות והצבעוניות המוזרה שייכים לשנות ה-80.

לכל עשור יש את המאפיינים האופנתיים שלו, אבל כשמגיעים לעשור השני של המאה ה-21, כלומר לימינו, מסתמנת בעיה. קצת קשה להצביע על מאפיינים מקוריים בולטים שייזכרו לדורות, כי שום דבר כמעט לא נראה ייחודי – עד שמסתכלים לכיוון הנכון. כלומר, לברוקלין, ל'בנות' של לנה דנהאם.

דנהאם לא אוהבת שמגדירים אותה כקול של התקופה, אבל זה בדיוק מה שהיא, גם כשזה נוגע להתוויית צו האופנה העכשווי. לפני קצת פחות משנתיים, השוויתי כאן בין הסטייל של הסדרה המיתולוגית 'סקס והעיר הגדולה' לסטייל של 'בנות'. בעוד הוותיקות חיו ונשמו את מנהטן ומעצבי העל, החדשות גרות בדירות דפוקות בברוקלין ומשלבות בין אופנה זולה, שלא לומר אופנת רשתות, לבין פריטים ייחודיים ויקרים. הן גם משלבות בין פריטים שהיינו אומרים עליהם 'זה פשוט לא הולך יחד'. לא ללכת יחד הפך אצלן כמעט לאידיאולוגיה: אם מישהו יעקם את הפרצוף על המראה שלך, סימן שהצלחת. והמעקם? הוא סתם זקן שוויתר על החלומות שלו.

הסטייליסטית של הסדרה, ג'ן רוג'ין, מספרת שעשתה 'תצפיות' בברוקלין, כדי לעמוד במשימה שדנהאם הציבה לה, שהיא להלביש את הדמויות כך שייראו "אמיתיות". אבל האמת היא שבימינו זה כבר הפוך: אנשים מסתכלים על הסדרה כדי לדעת כיצד להתלבש. בתור התחלה, מעצבי-על הם כמעט מחוץ לתחום. זה לא עניין של קול או לא: הם פשוט לא בתודעה. ביי ביי בלייק לייבלי. אולי את אחת שיודעת, אבל את יודעת את הדבר הלא נכון.

אם מישהו יעקם את הפרצוף על המראה שלך, סימן שהצלחת /// דנהאם עם בן הזוג לעונה, פראן

אם מישהו יעקם את הפרצוף על המראה שלך, סימן שהצלחת /// דנהאם עם בן הזוג לעונה, פראן

מצד אחד, האנה, מרני, ג'סה ושושנה לבשו בעונה הראשונה הרבה זארה ו-M&H, לצד Century 21 ו-Loehmann, וזה אומר לכאורה שהן נכנעות לאופנה המסחרית והבנאלית. מצד שני, אם הסטייליסטים של הרשתות היו רואים איך הן עושות את זה, כנראה היו מתפלצים: שום דבר לא מתכתב עם שום דבר ואפילו לא מנסה. חוץ מזה, הן מערבבות את אופנת ההמונים עם פריטים מחנויות בוויליאמסבורג, או, בהתאם לרוח התקופה, מחנויות אונליין. נקודת הדמיון היחידה לדורות הקודמים היא היחס לשופינג, מתוך אמונה שבגד יכול לשנות את ההרגשה שלך ו/או את מה שאתה משדר לעולם.

הבלחת יוקרה הגיעה בפרק האחרון של העונה הראשונה, שבו הייתה החתונה המהותית הראשונה בסדרה – החתונה של ג'סה. האנה נעלה סנדלים כתומות של  טורי ברץ', שמייד אחרי הפרק שינו סטטוס לסולד אאוט. הכלה לבשה שמלת וינטג' שנלקחה מחנות הבוטיק Geminola, שלמעשה שייכת לאימה של השחקנית ג'מיימה קרק. לזה צוות זוג נעלי עקב כחולות של אלכסנדר מקווין, וכך סופסוף מעצב-על הצליח לחדור לסדרה.

בחתונה השנייה בסדרה, של מרני, הכלה לבשה שמלה שנקנתה ב-Stone Fox Bride (מקום שמתמחה בוינטג'), והשושבינות לבשו שמלות מוזרות שנקנו בחנות אונליין בשם Dessy. כמו בעוד פרמטרים בחייה, האנה הסתבכה לגמרי גם עם שמלת השושבינה שלה, והייתי אומרת שספק אם אחר כך השמלה הזו הצליחה במכירות – אבל נראה לי שבשלב זה של החיים כל דבר שדנהאם נוגעת בו הופך זהב. אפילו התסרוקת הנוראית שלה בעונה החמישית.

מישהו היה יכול לסכם את הסגנון העכשווי של האנה במילים "כשאת רוצה, את יכולה", אבל זו תהיה החמצה מוחלטת /// דנהאם בפרק סיום העונה

מישהו היה יכול לסכם את הסגנון העכשווי של האנה במילים "כשאת רוצה, את יכולה", אבל זו תהיה החמצה מוחלטת /// דנהאם בפרק סיום העונה

לדברי רוג'ין, בעונה הזו נבחרו עבור האנה בגדים שיותר מתאימים לה, ולראשונה לא נעשו בהם שינויים על מנת לגרום להם להיראות פחות טוב (מה שבעונה הראשונה היה ממש עיקרון מנחה: 'תגרמי להאנה להיראות רע', הכתיבו לרוג'ין, 'כדי שהדמות שלה תהיה אמינה יותר בעיני הצופים'). בפרקים האחרונים היא אפילו לבשה סריג שחור אחד וגופייה של המותג Wildfox, שממש בא לי עליהם.

השינוי האופנתי היה אמור לסמל את השינוי בחייה של האנה, ואת היציבות שמאפיינת אותם, בהיותה מורה בבית ספר שיוצאת באופן קבוע עם מישהו, שגם הוא מורה. ואיך נאמר בלי לקלקל יותר מדי, אמנם עדיין יש לה יציאות באין כניסה – כשהיא מגלגלת עיניים מול התנהגות של אחרים, אני ישר חושבת: 'ומה את?!?' – אבל את השמלה שלבשה בפרק האחרון בהחלט חמדתי לעצמי גם כן. מישהו היה יכול לסכם את הסגנון העכשווי של האנה במילים "כשאת רוצה, את יכולה", אבל זו תהיה החמצה מוחלטת של האמירה שלה.

דנהאם אמרה כי היא מקווה שלמרות שלשושנה יש כמה רגעים לא מושלמים בטוקיו, "היא עדיין תעורר השראה באנשים" /// שושנה בטוקיו

דנהאם אמרה כי היא מקווה שלמרות שלשושנה יש כמה רגעים לא מושלמים בטוקיו, "היא עדיין תעורר השראה באנשים" /// שושנה בטוקיו

אוזניות ההלו קיטי של שושנה הפכו ללהיט בחנויות

אוזניות ההלו קיטי של שושנה הפכו ללהיט בחנויות

מי שהביאה הכי הרבה שמחה אופנתית לעונה האחרונה היא שושנה, שהעונה עברה לטוקיו. הצוות נסע לשם לשבועיים צילומים, כולל דנהאם בתור אחת המפיקות הראשיות, ורג'ין קיבלה הזדמנות לחגוג בגדול, ולארגן לשושנה מלתחה יפנית חמודה באופן ילדותי ומופרע כאחד. למעשה, היא אמרה שזה אחד הדברים שהיא הכי נהנתה מהם העונה: להסתובב ברחובות טוקיו, לעשות שופינג ולהסתכל על כל האנשים ברחוב. מבחינתי, חבל שהיפנים לא קיבלו במה אפילו יותר גדולה. נניח שהאנה ומרני היו באות לבקר את שוש בבית הצבעוני והחמוד שלה. אולי באותה הזדמנות בטוקיו היו לומדים משהו מהסטייל של האנה. ואולי לא. להם יש את רוח התקופה שלהם.

אמנם טוקיו רחוקה מניו יורק בהרבה מובנים, אבל גם הבגדים והאקססוריז של שושנה הפכו פופולריים בעולם האמיתי. אוזניות הפנדה הלו קיטי שלה, למשל, נחשבו השנה לטופ אייטם (30 דולר אם בא לכם גם). הסריג שהיא לבשה בפרק השלישי של העונה, ועונה לשם הארוך Wildfox Couture Oh Daisy Lenon נמכר בלא פחות מ-210 דולר, וגם הוא לא בדיוק נשאר על המדפים.

דנהאם אמרה כי היא מקווה ש"למרות שלשושנה יש כמה רגעים לא מושלמים בטוקיו, היא עדיין תעורר השראה באנשים, והם יתרגשו מהאפשרות להגשים חלומות מופרכים או לעשות בחירות מופרעות שנראית בלתי מעשיות, כי זה מאפשר לך חוויות חדשות בחיים". ואולי אפשר לומר את כל זה על 'בנות' – הן כולן כל כך מופרעות מנטאלית, ואופנתית, ובכל זאת שורדות את היקום, שאתה אומר לעצמך: אולי אני גם אנסה קצת, מה כבר יכול להיות. מקסימום יהיה לנו משהו לכתוב עליו. כמו דנהאם.

ישנן בנות

מה קארי ברדאשו הייתה אומרת? הבנות של "בנות"

מה קארי בראדשו הייתה אומרת? הבנות של "בנות"

רגע לפני טקס גלובוס הזהב האחרון, שבו היא לבשה שמלת סאטן אדומה עם תיפורים גיאומטריים של זק פוזן, העלתה לנה דנהאם לאינסטגרם שלה תמונה שבה רואים אותה חשופה בפלג גופה העליון, מלבד שתי מדבקות שמכסות את הפטמות. הכוונה שלה הייתה לחשוף את האמת העירומה, תרתי משמע, שמתחבאת מאחורי אירועי השטיחים האדומים. אבל האמת היא שזה פשוט היה טו מאץ' אינפורמיישן, כמו שקורה בדרך כלל בסדרה הכה-מדוברת שיצרה, 'בנות'.

באותו ערב של טקס גלובוס הזהב עלתה לאוויר העונה הרביעית של 'בנות', ובמקביל אני התחלתי לצפות בעונה הראשונה ב-VOD, אחרי ששמעתי על הסדרה בכל מקום והרגשתי שאני מחוץ ללופ. פרקים בני פחות מחצי שעה זה משהו שקל להשחיל לסדר היום, מעין ממתק אחרי יום עבודה קשה או לפני השינה. וגם: ארבע חברות טובות זה פורמט שעובד בדרך כלל, למרות שב'בנות' יש מעט מאוד סצנות שבהן רואים את כולן יחד.

הבנות, שכולן בשנות ה-20 לחייהן, נמצאות הרבה במנהטן, אבל מתגוררות בברוקלין מטעמי תקציב. ב"סקס והעיר הגדולה", המלכה-האם של הז'אנר, זה לא היה קורה – והנה אנחנו מגיעים במהירות שיא להשוואה המתבקשת. דנהאם ידע שזה מה שיקרה, ולכן כבר בפרק הראשון יש סצנה שמתרחשת בחדר של שושנה, אחת מארבע הבנות, ובו פוסטר של בנות 'סקס'. היא מלהגת עליו, כאילו רוב הזמן היא קארי אבל לפעמים היא גם סמנתה, ולכאורה בזה נסתם הגולל על ההשוואות. אבל לא צריך לעשות לדנהאם חיים קלים בקטע הזה. היא בראה סדרה כמעט נטולת סטייל, מתוך אמירה שאלה הם החיים – אבל היי, יש לנו את החיים, כשאנחנו פותחים טלוויזיה אנחנו רוצים יותר מזה.

מאיפה הגרלתן את הבגדים האלה?

מאיפה הגרלתן את הבגדים האלה?

נתחיל בדמות שדנהאם עצמה מגלמת: האנה היא הבחורה הכי סתמית שיש, שום דבר מיוחד ושום דבר מגניב. היא לא "לבושה להצלחה" אם לעברת מושג קפיטליסטי, והארון שלה נראה כמו אוסף של פריטים נטולי היגיון והקשר. קארי בראדשו הפכה את הנעליים של ג'ימי צ'ו לפריט נחשק בכל העולם, גם או בעיקר אצל בחורות שמעולם לא שמעו קודם על המותג. האנה הורוואת' אולי הפכה דמות חיקוי לכמה בחורות צעירות, אבל זו כנראה טעות סטטיסטית.

בעולם האמיתי, גם דנהאם התחילה עם סטייל נוראי, אבל בהמשך לקחה סטייליסט מוצלח, שינתה גרדרובה, שינתה תסרוקת והפכה למישהי שאפשר ללמוד ממנה בנושא האופנתי. אבל בכל העונה הראשונה – כאמור טרם צפיתי בעונות הבאות – שום דבר מכל זה לא בא לידי ביטוי.

הדמות היחידה שמשקיעה מאמץ במובן המסורתי היא מארני, שעובדת בגלריה ולכן מקפידה על אלגנטיות. ג'סה היא המופרעת שלובשת בוהו שיק לכל מקום כאילו הסיקסטיז לא הסתיימו מעולם. למען האמת זה די מעייף, וגם קצת מתאמץ מדי. ואם כבר זה הקו, למה לא להראות לנו היכן היא קונה את הבגדים האלה? הרי פורים יגיע בקרוב, וזו יכולה להיות אחלה תחפושת.

דנהאם רק בת 28, מה שאומר שהיא כתבה את העונה הראשונה בגיל 24 פחות או יותר. זה משתקף לא רק בתכנים של הסדרה, אלא גם באיכות שלה. מה לעשות, היא פשוט לא יכולה ליצור דמויות חזקות כמו קארי, סמנתה, שרלוט ומירנדה – שאגב, לעולם לא היו מעלות בדעתן לגור מחוץ למנהטן (עד ל"בגידה" הנוראית של מירנדה).

ב'בנות' לקחו את נושא ברוקלין ברצינות: הסטייליסטית של הסדרה מספרת שעשתה 'תצפיות' בשכונה, כדי לעמוד במשימה שדנהאם הציבה לה – להלביש את הדמויות כך שייראו "אמיתיות". זו הסיבה שהבנות לובשות הרבה זארה ו-M&H, לצד פריטים מ-Century 21, Loehmann וחנויות בוויליאמסבורג.

שמלת וינטג' מחנות הבוטיק Geminola, ונעלי עקב של אלכסנדר מקווין

שמלת וינטג' מחנות הבוטיק Geminola, ונעלי עקב של אלכסנדר מקווין

הבלחת איכות מגיעה בפרק האחרון, שבו יש חתונה – דנהאם ביקשה שכולם ייראו הכי טוב שאפשר, בבגדים הכי יפים שלהם. הסנדלים הכתומות של האנה, למשל, הן של טורי ברץ' (ומייד אחרי הפרק: אין להשיג, סולד אאוט). עם זאת, הכלה לבושה בסטייל הקבוע שלה – שמלת וינטג', שנלקחה מחנות הבוטיק Geminola, שלמעשה שייכת לאימה של השחקנית. לזה צוות זוג נעלי עקב כחולות של אלכסנדר מקווין (סופסוף מעצב-על הצליח לחדור לסדרה). את ההינומה עיצבו במיוחד – כנראה כי הסיכויים שמישהי תרצה אחת כזו במציאות אינם גבוהים.

בזמנו זה נחשב מאוד נועז בארה"ב לקרוא לסדרה בשם שכולל את המילה "סקס", אבל האמת היא שהיו בה בעיקר דיבורים על סקס ופחות את הדבר עצמו (למעט כמה סצנות מרומזות של סמנתה, ובל נשכח את הבוש הג'ינג'י). לעומת זאת, דנהאם שהסתפקה בשם הבנאלי 'בנות', מביאה את הדבר האמיתי כמעט בכל פרק. להגיד שזה מגרה? לא ממש. אני מעדיפה פי אלף את סקס והעיר הגדולה, גם אם זה מוציא אותי דודה מיושנת.

לא התאפקתי: קארי ברשואו, סקס והעיר הגדולה

לא התאפקתי: קארי בראדשו, סקס והעיר הגדולה

%d בלוגרים אהבו את זה: