ארכיון תג: לאונרדו דה וינצ'י

"כל יצירה חייבת לעורר אמוציות" – ראיון עם זוראב מרטיאשווילי

המלודיה של טיביליסי הישנה, זוראב מרטיאשווילי, שמן על קנבס

"אני מצייר את כל הסטראוטיפים ואת כל האסוציאציות שאנחנו הגיאורגים מעוררים אצל צופה חיצוני". המלודיה של טיביליסי הישנה, זוראב מרטיאשווילי, שמן על קנבס

 

הוא היה אמור להציג תערוכה באוקראינה. התאריך נקבע, המודעות כבר נתלו, הציורים תפסו את מקומם בגלריה, הכל היה מוכן. גם הגנבים היו מוכנים. חיכו לרגע הנכון, ואז חמדו לעצמם את אחד הציורים. בלי להתבלבל, אחרי המעשה הם חייגו את מספר הטלפון של הגלריה, והחלו במשא ומתן 'עסקי'. "הצענו להם את מלוא המחיר של התמונה כדי שיחזירו אותה, אבל הם חשבו שהיא שווה הרבה יותר, ופשוט סירבו. זה גרם לי להתחיל לחשוב שאולי האמנות שלי שווה יותר ממה שהגלריסטים טענו", מספר האמן זוראב מרטיאשווילי בראיון מיוחד לבלוג "גט א לייף. סטייל".

מאז הציג מרטיאשווילי עוד תערוכות רבות ברחבי העולם. יצירותיו מפארות אוספים בניו יורק, לונדון, הולנד, גרמניה, רוסיה, פולין, צרפת, אוקראינה וגם ישראל. החודש הוא מציג בתל אביב את התערוכה "חלומות הארץ המובטחת" (גלריה תירוש בהרצליה פיתוח, עד ה-27.1.17. למחרת, בשבת ה-28.1.17, הגלריה תקיים מכירה פומבית שבה הוא משתתף). הציורים שלו גרמו לי לחיוך מיידי. אין סיכוי שהוא לא מתכוון לעורר את התחושות השמחות, חשבתי, ושאלתי אותו על העניין. "אני מאמין כי כל סוג של יצירה חייב לעורר אמוציות בבן אדם, לא להשאיר את הצופה אדיש", השיב. "לעורר רגשות חיוביים והחיוך על פניהם של המבקרים בתערוכה – זהו סימן הטוב ביותר שהשגתי את מבוקשי".

"לעורר רגשות חיוביים והחיוך על פניהם של אנשים - זהו סימן הטוב ביותר שהשגתי את מבוקשי". גברת עם כלב קטן בגן קיץ, זוראב מרטיאשווילי

"החיוך על פניהם של אנשים שצופים באמנות שלי – זהו סימן הטוב ביותר שהשגתי את מבוקשי". גברת עם כלב קטן בגן קיץ, זוראב מרטיאשווילי

הוא נולד ב-1982 בטיביליסי שבגאורגיה, ולמד שם באקדמיה לאמנות גבוהה. מי שדחף אותו לכיוון הזה היה אביו. בעבר סיפר שהאב ממש הכריח אותו לצייר בצבעי שמן על קנבס.

אתה חושב שהיית הופך לצייר לולא הדחיפה של אביך?

"כנראה שכן. תמיד ציירתי, ואני מאמין שלא משנה באיזה מקצוע הייתי בוחר, הייתי ממשיך לצייר, אפילו כתחביב. אבל הגעתי לעיסוק מקצועי באמנות והפכתי את זה למקצוע בזכות אבי, ואני חב לו תודה גדולה".

האם ציירת אותו פעם? או מישהו אחר מבני המשפחה?

"מעולם לא ציירתי אנשים ספציפיים. כל גיבורי הציורים שלי הם פרי דמיוני, ולכן כולם ייחודיים. הרבה פעמים אני מצייר גיאורגים כמו שעמים אחרים רואים אותנו, כאילו אני מצייר את כל הסטראוטיפים ואת כל האסוציאציות שאנחנו מעוררים אצל צופה חיצוני. הצלחתי להבין זאת אחרי שעזבתי את גיאורגיה, וגרתי באוקראינה. שם הצלחתי לראות את גיאורגיה בעיניים חיצוניות, אהבתי את מה שאני רואה, והחלטתי לצייר אותנו ממבט חיצוני ולא כפי שאנו רואים את עצמנו".

איך אתה אוהב לעבוד?

"הכי חשוב עבורי זה ליצור באווירה רגועה, רק אני והקנבס. אי אפשר, כמובן, ללא מוזיקה. בדרך כלל זוהי מוזיקה רגועה ורומנטית של מבצעים כמו מייקל בולטון, לינול ריצ'י וברי ווייט".

"בהתחלה הייתי עסוק יותר בחיי היום-יום היהודיים, ועם הזמן התעניינתי בתרבות ובחגים". ראש השנה, זוראב מטריאשווילי, שמן על קנבס

"בהתחלה הייתי עסוק יותר בחיי היום-יום היהודיים, ועם הזמן התעניינתי בתרבות ובחגים". ראש השנה, זוראב מטריאשווילי, שמן על קנבס

סוכות, זוראב מטריאשווילי, שמן על קנבס

סוכות, זוראב מטריאשווילי, שמן על קנבס

הוא התגורר באוקראינה במשך כעשור, והכיר שם את מי שהפכה לימים לאשתו. "עבדתי הרבה באותה התקופה, ושם התרחש המפגש הראשון שלי עם היהדות. מישהו הזמין ממני תמונה בנושא יהודי, התחלתי להתעניין ולבדוק, זה עניין אותי מאוד, והמשכתי לחקור את המסורת ואת הסימבולים היהודיים גם אחרי שהקשר עם הלקוח נותק.

"בהתחלה הייתי עסוק יותר בחיי היום-יום היהודיים, טיפוסים מוכרים, בעלי זהויות ומקצועות שונים. עם הזמן התעניינתי יותר ויותר בתרבות היהודית, מסורת, וכמובן חגים, כי החיים של העם היהודי רוויים בחגים ובמסורות מעניינות וססגוניות". בתערוכה שבגלריה תירוש הוא מציג כמה ציורים בעלי גוון יהודי – למשל, דמויות בראש השנה ובסוכות.

בין הציורים שלו יש גם מחוות לאמנים ידועים כמו פבלו פיקסו, פול גוגן ולאונרדו דה וינצ'י. "הוא פנומנלי!", הוא אומר על דה וינצ'י, "יש אחד כמוהו פעם באלף שנה. תודות לאנשים כמוהו יש לעולם הזה משהו בעל ערך ומקור לגאווה. השם שלו מעורר אצל כל אחד מאיתנו תחושה של פליאה והוקרה על כל מה שהוא עשה עבור האנושות".

לא משנה באיזה מקצוע הייתי בוחר, הייתי ממשיך לצייר". עדלאידע, זוראב מטריאשווילי, שמן על קנבס

"לא משנה באיזה מקצוע הייתי בוחר, הייתי ממשיך לצייר". עדלאידע, זוראב מטריאשווילי, שמן על קנבס

"אחד כמו דה וינצ'י יש רק אחת לאלף". אישה עם חתול, הומאז' ללאונרדו דה וינצ'י, זוראב מטריאשווילי, שמן על קנבס

"אחד כמו דה וינצ'י יש רק פעם באלף שנה". אישה עם חתול, הומאז' ללאונרדו דה וינצ'י, זוראב מטריאשווילי, שמן על קנבס

יש כאלה המגדירים את הסגנון של מרטיאשווילי "פרימיטיביזם דקורטיבי", יש כאלה שישייכו אותו לאמנות הנאיבית (ציורים מלאי פרטים ובגוונים נעימים, עולם בועתי שהאקטואליה אינה חודרת אליו), אבל הוא מתנער משתי ההגדרות. "אני מנסה לא לתחום את עצמי לתוך גבולות, אני מצייר את מה שאני רואה ואת מה שאני מרגיש. מעולם לא ניסיתי להגדיר לאיזה סגנון או איזה אסכולה שייכת היצירה שלי. זה תפקידם של מבקרי אמנות".

אמרת פעם שהאמן הוא המבקר הגדול ביותר של עצמו. היו תקופות שרצית לשים הכול בצד, ולהפסיק לצייר?

"אני מאמין שאמן חייב להיות חופשי, ולכל הפחות שיהיה לו חופש הבחירה איך לצייר, את מי לצייר, מתי ובאילו צבעים – רק הוא מחליט, ורק הוא יכול לחתום על עבודתו ובכך לאשר את סיום היצירה. אף פעם לא היה לי חשק להפסיק לצייר או להחליף מקצוע. היו רגעים שהרגשתי שסגנון היצירה שלי יכול להשתפר או שהביצוע טעון שיפור, הבנתי שצריך להתקדם, עד שמצאתי הרמוניה מלאה, וזה מתבטא ביצירות האחרונות שלי".

"אמן חייב להיות חופשי. רק הוא מחליט, ורק הוא יכול לחתום על עבודתו ובכך לאשר את סיום היצירה". זוראב מטריאשווילי

"אמן חייב להיות חופשי. רק הוא מחליט, ורק הוא יכול לחתום על עבודתו ובכך לאשר את סיום היצירה". זוראב מטריאשווילי

אחד הציורים שהכי אהבתי מבין יצירותיו של מאטראשווילי: צייד, שמן על קנבס

אחד הציורים שהכי אהבתי מבין יצירותיו של מאטראשווילי: צייד, שמן על קנבס

עידן הקרח

גשר הקרח המבוסס על גשר גלטה של לאונרדו דה וינצ'י (הדמיה)

גשר הקרח המבוסס על גשר גלטה של לאונרדו דה וינצ'י (הדמיה)

בזמן שאני כותבת את הפוסט הזה, הטמפרטורה בג'וקה שבמזרח פינלנד עומדת על מינוס 17 מעלות. זה לא שאני מתכננת לנסוע לשם בקרוב, אין צורך בסקר שוק איפה הכי כדאי לקנות ביגוד תרמי, זה רק שבדיוק עכשיו מתקיים שם פרויקט מדהים: חבורה אמיצה בונה גשר שכולו עשוי קרח, על פי מודל ששרטט לא אחר מאשר לאונרדו דה וינצ'י.

את הפרויקט מובילה קבוצת סטודנטים לתואר שני מהאוניברסיטה לטכנולוגיה באיידנהובן. הטיעון שלהם פשוט: שימוש בקרח הוא מצורות הבנייה היותר ידידותיות לסביבה שיש, ולכן צריך להתמקצע בו ולהפיץ את הבשורה במדינות הקרות כמה שיותר. כולנו מכירים את האיגלו, את מלון הקרח בשבדיה ואת פאב הקרח של וודקה אבסולוט, אבל מי שאמר שחייבים לעצור שם?

הגשר המקורי היה אמור להיות באורך 240 מטר, גשר הקרח יגיע לאורך של 35 מטר

הגשר המקורי היה אמור להיות באורך 240 מטר, גשר הקרח יגיע לאורך של 35 מטר

"גשר גלטה" תוכנן על ידי דה וינצ'י ב-1502 עבור הסולטן של איסטנבול, ובמקור היה אמור להיות באורך של 240 מטר – אך הוא מעולם לא נבנה. בנורבגיה בנו גרסה מוקטנת שלו מעץ לפני כמה שנים, היו כמה גרסאות קטנות, וכעת מגיע גשר הקרח הארוך ביותר בעולם שיתפרס על פני 35 מטר.

העבודות החלו בסוף חודש דצמבר, ויימשכו עד 13 בפברואר. חוץ מהסטודנטים מאיידנהובן – עבור שניים מהם הגשר הוא עבודת המאסטר – יותר מ-15 אוניברסיטאות מעורבות בפרויקט הקרח של פינלנד. ולמה לא בעצם, זה הרי הרבה יותר טוב מ"עוד יום במשרד".

מכיוון שיש לי חיבה לאיש האשכולות דה וינצ'י, משמח אותי שהוא לא רק נשאר בתודעה אלא גם נותר רלבנטי אפילו בעולם הדיגיטלי, שבו אנשים מאבדים את מעמדם באותה מהירות שבה הרוויחו אותו. הוא לא צעיר, לא חתיך, אין לו חשבון אינסטגרם והוא אפילו לא חלם שיהיה פעם פייסבוק. הוא לגמרי מת, ובאותה מידה, לגמרי חי.

הסגרדה פמיליה שנבנתה מקרח לפני כשנתיים

הסגרדה פמיליה שנבנתה מקרח לפני כשנתיים

הצריח בסגרדה פמיליה התנוסס לגובה 30 מטר, מה שהפך אותו למבנה הקרח הגבוה בעולם

הצריח בסגרדה פמיליה התנוסס לגובה 30 מטר, מה שהפך אותו למבנה הקרח הגבוה בעולם

אז בכל הנוגע לאמן האיטלקי, החייאת הגשר היא מהלך חיובי ואולי אפילו תיקון, אחרי שהטורקים (עותמאנים) לא האמינו שאפשר לבנות אותו בכלל. אבל למה צריך לבנות גשר שיהיה דווקא "הגדול ביותר בעולם"? וזה לא רק הגשר: בעבר מייסדי הפרויקט בנו בדיוק באותו מקום את הסגרדה פמיליה המפורסמת שתכנן גאודי בברצלונה, וקראו לזה מבנה הקרח הכי גבוה בעולם (כי אחד הצריחים הגיע לגובה 30 מטר), וגם כיפת קרח עצומה שהייתה, בטח ניחשתם, הגדולה בעולם. אז אני חוזרת לאותה נקודה: למה בימינו השאלה "למי יש יותר גדול" עדיין כל כך חשובה, אפילו לחוקרי אקדמיה?

התשובה המיידית תהיה בוודאי "אבל זה נורא אקולוגי", וגם יוסיפו שמדובר בפרויקט פארק קרח גדול, שיכלול פביליון שמתכננים סטודנטים מאוניברסיטת גנט. תשובה נוספת יכולה להיות ש"אם כבר, אז כבר" – הגרנדיוזיות היא תמריץ מצוין לכל המתנדבים שהפרויקט זקוק להם (רובם סטודנטים), כי הנטייה האנושית היא לחפש את מה שהוא "הכי הכי", ומי לא רוצה להגיד שהוא היה חלק מפרויקט כזה. אפילו אני הייתי מוכנה לחזור לאוניברסיטה רק כדי להשתתף בו.

הכנת בלוק 'קרח מורכב'. חזק פי 3 מקרח רגיל

הכנת בלוק 'קרח מורכב'. חזק פי 3 מקרח רגיל

נניח שנקבל את התשובות, אבל בואו ננסה להיות פרקטיים: האם לגשר יהיה שימוש או שהוא רק ליופי ולתזה של שני הסטודנטים מהולנד? לפי הדיווחים, אמורה להיות נסיעת מבחן של מכונית אחת, כדי לבדוק את החוזק של הגשר – הבלוקים שלו עשויים מ"קרח מורכב" שבו מערבבים סיבי תאית במים, והוא חזק פי 3 מקרח רגיל (ועם זאת לא הייתי מתנדבת להיות הנהג). אחר כך, במידה והגשר אכן ישרוד, יהיה לו בעיקר שימוש תדמיתי ותיירותי. עד שמישהו יעז לשבור את הקרח.

 

כל הצילומים באדיבות אתר הפרויקט: Bridge in Ice

ניתן לעקוב אחרי התקדמות בניית הגשר בערוץ היוטיוב Ice Bridge

פשטות היא התחכום האולטימטיבי

Dead Vinci של פיני סילוק

Dead Vinci של פיני סילוק

"לימודים אף פעם לא מתישים את הנפש", אמר פעם, ממש מזמן, לאונרדו דה וינצ'י, וכנראה זה רק בגלל שלא הייתה לו ההזדמנות לראות כיתה ישראלית משועממת למוות בשיעור היסטוריה (ואולי הוא פשוט לא היה קורא לזה לימוד). נדמה שהגאון הזה לא הפסיק להסתקרן, ללמוד, להמציא ולחדש, ולכן הוא מהווה מודל השראה עד היום.

הוא גם האמין שאם אתה רוצה לרשום הישגים אתה לא יכול לחכות שהדברים יקרו לך, אלא לצאת החוצה ו'לקרות' בעצמך. ושיום שלא העברת אותו סתם אלא עשית בו משהו מהותי, מבטיח שינה טובה. ושפשטות היא התחכום האולטימטיבי, ושהדרך לחזק סמכות היא להשתמש בשתיקה. למעשה, בנוסף לכל כישרונותיו הוא גם היה סוג של קואוצ'ר, עם הצלחות מוכחות.

ילאו ריי, "הליקופטר". מתחבר לחזון הטיסה של דה וינצ'י, ולתרשים המסוק ששרטט בסוף המאה ה-15

לאו ריי, "הליקופטר". מתחבר לחזון הטיסה של דה וינצ'י, ולתרשים המסוק ששרטט בסוף המאה ה-15

הם היו כאן לפנינו, בני אפרת

הם היו כאן לפנינו, בני אפרת

בימים אלה 70 אמנים מציגים עבודות שיצרו בעקבות דה וינצ'י (מלונות לאונרדו בירושלים, אוצר: דורון פולק). המעבר בין יצירה ליצירה הוא חוויה מרתקת ששופכת אור על כל היבטי הפעילות הרבים של האיטלקי בן המאה ה-16, גדול אמני הרנסנס. בני אפרת הניח את המונה ליזה על הרצפה ושלח אליה זברות, אולי הן יצליחו לפענח את פשר החיוך. הצלם פיני סילוק יצר את Dead Vinci, מעין אתר הנצחה לאמן הדגול. ילאו ריי צייר את "הליקופטר" – שמתחבר לחזון הטיסה של דה וינצ'י, ולתרשים המסוק שלו מסוף המאה ה-15 – ומשך מייד את תשומת לבי.

פורטרט בלבן, מנשה קדישמן ז"ל

פורטרט בלבן, מנשה קדישמן ז"ל

מנשה קדישמן ז"ל תרם עבודה שנקראת "פורטרט בלבן", של כבשה כמובן. זו עבודה מ-2005 והיא הוערכה ב-8,000 שקל – בוודאי תהיה שווה הרבה יותר עכשיו (אם כי אני בטוחה שגם הרוכש וגם רובנו היינו מעדיפים אותו חי ונושם ויוצר, מותו הוא אובדן גדול לעולם האמנות הישראלי).

וישנו גם הציור של חיים טופול, שנקרא בפשטות מחווה ללאונרדו. טופול הוא בין מובילי התערוכה, והגיע לערב הפתיחה. "רוב האמנים תורמים  ממרצם ומעבודתם, ולדעתי הם התורמים הגדולים בארץ הזו", אמר לנוכחים, וסיים דבריו במילים: "שיהיה שלום בארץ הזו". דה וינצ'י נחשב איש של שלום, למרות שתכנן כמה כלי מלחמה, כולל טנקים. נראה לי שהיה חותם על המשפט הזה, למרות שלא היה איש דתי ולא ברור עד כמה ארץ ישראל של ישו בכלל עניינה אותו.

זואי סבר, The Lily. דה וינצ'י לא כל כך מזוהה עם חבצלות אבל כן הכין רישומים שלהן

זואי סבר, The Lily. דה וינצ'י לא כל כך מזוהה עם חבצלות אבל כן הכין רישומים שלהן

*

לאו ריי, The siege machine, שמן ואקריליק על ב

לאו ריי, The siege machine, שמן ואקריליק על בד

 

היצירות מוצגות במלונות לאונרדו בקינג ג'ורג' 47 ובסנט ג'ורג' 9, ירושלים, עד ה29 במאי. הן מועמדות למכירה פומבית, והכסף ילך כתרומה לכפר "נהר הירדן" שהקים טופול ליד הכנרת, למען ילדים המתמודדים עם מחלות ממושכות וצרכים מיוחדים.

%d בלוגרים אהבו את זה: