ארכיון תג: חופשות

Clear the Airbnb

Airbnb מציגה מודל של כלכלה שיתופית, אבל החלום הצרכני עלול להפוך גם לסיוט

Airbnb מציגה מודל של כלכלה שיתופית, אבל החלום הצרכני עלול להפוך גם לסיוט / צילום: גלית חתן

כבר קרה שאנשים הגיעו לדירה שהזמינו מראש כדי להעביר בה את חופשת חלומותיהם, גילו שהיא מטונפת ולא ראויה למגורי אדם, ונאלצו לחפש מלון שיהיה מוכן לקבל אותם ב'מקום'. וכבר קרה גם שאנשים השכירו בתמימות את ביתם שבקלגרי לכמה ימים, וכשחזרו אליו גילו שנערכה בו מסיבת אורגיה שגרמה לנזק של 70 אלף דולר. בהתחלה Airbnb, החברה שדרכה נעשתה ההשכרה הזו, לא הייתה מוכנה לפצות אותם, בטענה שאין לה אחריות על אירועים מסוג זה.

וזה נכון: ל-Airbnb אין אחריות נזיקית על פעילות לא חוקית. גם אם מישהו פגע בפרטיות שלי כמשכיר (בדק לי את התחתונים במגירה והריץ כסרטון ברשת, למשל), או פגע ברכוש (כמו במקרה של המסיבה בקלגרי), זו לא בעיה של החברה. אתם תוהים איך זה יכול להיות, ובכן: לובי חזק של ראשי חברות האינטרנט, ובהן פייסבוק ואיביי, דאג לכינון סעיף 30 בחוק האמריקני, שמסיר מהן את האחריות.

רק אחרי תהליך גישור ארוך, הסכימו ב- Airbnb לתת את הפיצוי לזוג מקלגרי. היום כבר יש לחברה ביטוח נזק עד מיליון דולר, סוג של רגולוציה עצמית – שהם מפעילים מתי שמתחשק להם, ולא בכל מצב. וזו בדיוק הבעיה עם Airbnb, שרובנו מכירים כחלום צרכני אבל למעשה הוא יכול להפוך גם לסיוט. אני אמנם מכירה כמה אנשים מרוצים שסיפרו לי נפלאות על הדירות ששכרו באמצעות האתר, אבל גם מכירה קרוב משפחה מדרגה ראשונה שלא ממש התלהב. הייתי מוכנה לבדוק את העניין בעצמי – כבר גלשתי באתר, וריירתי על דירות – אבל הבנזוג אף פעם לא התלהב מהדיל הזה, שאין בו שום גורם "אחראי" שאפשר לדבר איתו.

החלטנו להבין קצת יותר טוב איך זה עובד, וכך מצאנו עצמנו בהרצאה של ד"ר עינת אלבין מהפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית. התחלנו עם קצת נתונים: Airbnb שווה היום 25.5 מיליארד דולר, סכום שנשמע כמעט דמיוני – ואולי הוא קצת דמיוני, כי מדובר בחברה לא מונפקת ואנחנו נאלצים לבסס את הידע שלנו על הדיווחים שלה. היא פועלת ב-34 אלף ערים ב-190 מדינות. 74% מהדירות באתר הן מחוץ לאזורי המלונות. הרבה אנשים משכירים את הבית שבו הם גרים. 52% מהמארחים הם בעלי הכנסה נמוכה עד בינונית. חלקם עובדים בעבודה חלקית. כלומר, ההשכרה באה לעזור להם לשלם חשבונות ומשכנתא.

המודל הכלכלי הוא מודל של עמלות: החברה גובה מהמשכירים 3% מתוך הסכום שאתם משלמים ללילה, והסכום מגלם בתוכו עוד 6%-12% שהיא לוקחת מכם. כלומר, אם בעל הדירה התכוון לגבות 100 שקל ללילה, החברה תציג מחיר של 112 שקל ללילה, והוא יקבל לחשבון שלו 97 שקל.

הצד החיובי של המיזם הזה נוגע לכלכלה השיתופית: המחירים חברתיים מאוד, כלומר שפויים. הערך הגדול ביותר ש- Airbnbיכולה לתת הוא יצירת אמון. כלומר, כל הפעילות בנויה על המוניטין שלה, ולכן חשוב לה להיות אמינה. כדי לעשות זאת, היא מצלמת בעצמה את הבתים שעומדים להשכרה, ובעצם נותנת תחושה שהיא עושה עבורך את הבדיקה הראשונית שהמקום אכן ראוי למגורים.

לפי דיווחי החברה, ב-97% מהמקרים הכול עובד פיקס. אבל לא בטוח שכולם מדווחים אמת: הרבה פעמים למשכירים יש אינטרס להשקיט עניינים, כדי שימשיכו לבוא אליהם והם לא ייתפסו כבעייתיים. הדוגמאות שהצגתי בהתחלה הן ממש הקצה של הקצה. מי שרוצה לקרוא עוד, יכול למצוא את העדויות כאן.

מה אתם הייתם עושים אם השכן שלכם היה משכיר את הדירה שלו קבוע ב-Airbnb?

מה אתם הייתם עושים אם השכן שלכם היה משכיר את הדירה שלו קבוע ב-Airbnb?

הבעיה העיקרית עם Airbnb, הסבירה לנו ד"ר אלבין, היא שאין איזון באחריות בין המשתמשים לחברה. הסיבה לכך היא שמדובר בשוק תעסוקה חדש, שעדיין לא הוסדר מבחינה משפטית. למשל, כיום משכירי הדירות דרך האתר אינם נדרשים לתשלום מס. הם נחשבים עוסקים זעירים, ואין עליהם פיקוח, גם לא בסוגיות בטיחות. בניין מגורים הופך למלון, ואין מי שיבדוק מה הולך שם. מבחינה משפטית, זה גם לא נופל לתוך ההגדרה של יחסי צרכנות.

ד"ר אלבין סיפרה לנו שהתובע הכללי של ניו יורק רצה לשנות את המצב – הוא חיפש בעיקר את המשכירים הסדרתיים, ולכן בסוף 2013 פנה ל-Airbnb, אך החברה סירבה למסור לו נתונים. שני הצדדים הגיעו לבית המשפט בניו יורק, ושם נקבע שאין לחברה אפשרות להגן על פרטיות הלקוחות. כך נולד הדוח הזה של התובע הכללי (תמצית: מינואר 2010 ועד יוני 2014, בערך 304 מיליון דולר מהשכרות Airbnb בניו יורק לא דווחו במס). אם משהו יצא לרשויות מכל העניין, זה שכעת יש בניו יורק הגבלה על משך הזמן שאפשר להשכיר דירות באמצעות Airbnb.

אגב, לא רק בניו יורק היו בעיות. גם בניו אורלינס היו – אבל הפעם אלה היו תלונות מצד הקהילה, שנמאס לה מהתחלופה בשכונות המגורים. המקומיים מעוניינים להגביל את הפעילות של החברה דרך רגולוציה – אולי כדאי שירימו טלפון לתובע מניו יורק. נקודה למחשבה: מה אתם הייתם עושים אם השכן שלכם היה משכיר את הדירה שלו קבוע ב-Airbnb? נשמע 'שטויות', אבל אם חושבים על העניין לעומק, אז זה לא בדיוק חוויה משמחת.

ולסיכום, עוד בעיה לחובבי הפרטיות: לפי התקנון של החברה, אתה כמשכיר צריך לתת להם מידע, והם יכולים לעשות איתו מה שהם רוצים. גם השוכר מתבקש לתת פרטים כמו צילום רישיון נהיגה ופרטי חשבון הפייסבוק או גוגל שלו. במילים אחרות, הם יודעים עליך הרבה ואתם יודע עליהם מעט. להרבה אנשים זה כנראה לא אכפת – הם יעשו הכול כדי להוזיל את החופשה השנתית וגם להרגיש ניו יורקרים / פריזאים / איטלקים לכמה ימים. עד לרגע שיתחילו הצרות.

%d בלוגרים אהבו את זה: