ארכיון תג: חו"ל

העצה הכי גרועה לטיול בחו"ל

גם אם זה לא ממש אחיתופל, לפעמים עדיף לא לקבל עצות בכלל מאשר לקבל עצות רעות
Image by jpeter2 on Pixabay

בעידן הרשתות החברתיות לחוכמת ההמונים יש מקום נרחב בחיינו. במקבילה לבדיקות בגוגל, אנחנו גם משחררים שאלות למרחבי הפייסבוק וממתינים לתשובות שלרוב לא מאחרות לבוא. זה קורה, כמובן, גם לפני נסיעות לחו"ל, אבל לא תמיד העצות שמגיעות הן הדבר שמקפיץ את הטיול שלכם לגבהים אחרים. לפעמים אפילו להפך.

אז מה העצה הכי גרועה שקיבלתם לגבי טיול בחו"ל?

לפני שנפנה לתשובות של אחרים, אספר על עצמי: לפני כמה שנים נסעתי ללונדון בתקופת הסיילים, וביקשתי המלצות על בתי כלבו וחנויות שוות. אחת ההמלצות הייתה על קניון בפאתי לונדון, והובטח שהוא ממש שווה. מכיוון שבטחתי בממליצה, קבלתי את ההצעה למרות שהיה צריך להחליף שתי רכבות באנדרגראונד וזה באמת היה רחוק. מה רבה הייתה האכזבה כשגילינו שמדובר בקניון של מותגי-על בלבד, שום דבר שמתקרב ליכולות הכלכליות שלנו. לא הבנתי האם הבחורה העריכה אותי לא נכון, או שהיא רצתה להתנקם בי על משהו ולגרום לי להתרוצץ סתם בבירת אנגליה. בכל מקרה: זה היה בזבוז זמן מוחלט.

אל תקשיבו למי שאומר לכם להביא מזוודה ריקה לתאילנד
Image by KarstenBergmann on Pixabay

הנה תשובות של כמה מחברי הפייסבוק שלי, שרובם נפלו יותר חזק ממני:

הילה: להביא מזוודה ריקה לתאילנד ולקנות הכל שם. בפועל, האיכות מביכה, ההתמקחות מרגישה כמו עבודה וזה not my cup of tea. וכמובן יש את עניין המידות – 36 אצלנו זה XL שם.

ענת: קיבלתי המלצה על מקום לינה הזוי בהודו ממישהי שאני ממש מעריכה. זה היה נראה כמו כלוב. ברחנו!!!

דפי: ללכת לאכול במסעדת מישלן בפריז – ובסוף קיבלתי חביתה ב-100 דולר. אירוע שלא יישכח.

אוסי: תמיד לפני נסיעות אני בודקת אם צריך סים מקומי. בדקתי לפני רומא, אמסטרדם, פולין, מיאמי, לונדון ובלגרד, ובכל הפעמים אמרו שאין צורך כי במסעדות וכולי יש, זה ממש לא נכון. עדיין ברוב המקומות אין. בכלל, אין מקום בעולם שהייתי בו והיה וויפיי בכל מקום.

רות: העצה הכי גרועה היתה בנסיעה לתאילנד – 'בואי ניסע ברכב עד עמאן / ירדן, ומשם נטוס לתאילנד, כדי לחסוך כסף'. טסנו עם רויאל ג'ורדניאן. בגלל שהטיסה היתה בחצות, התבלבלנו בתאריכים – והעאלק חיסכון עלה פי כמה וכמה. עוד עצות, שאני כבר לא מאמצת היום – מלון רחוק מהמרכז, ונסיעה בתחבורה ציבורית לשדה תעופה.

חיה: להגיע ליוון באוגוסט ולא להזמין מקום מראש. אחרי הבאסה הנוראית מתפשרים על מלון שהוא לא בדיוק מה שפינטזת. והכי חשוב: מזכירים לעצמך שבאת ליהנות, ושום דבר לא יקלקל לך את החופשה. והכל הבל הבלים!

עדיף להצליב המלצות, כמו שעיתונאי מצליב מקורות
Image by Skitterphoto on Pixabay

אז מה למדנו מזה? קודם כל, שלא כל אדם שאתה סומך עליו, באמת ראוי לזה. אולי הוא מצוין בשניים-שלושה דברים או נשמע כמו מישהו עם ראש על הכתפיים, אבל זה לא אומר כלום על המקום שהוא ממליץ עליו. שנית, גם אם לא צריך להגזים ולומר שמדובר באחיתופל, לפעמים עדיף לא לקבל עצות בכלל מאשר לקבל עצות רעות. בלי עצות אתה תלוי רק בעצמך, ואז אתה מתאמץ יותר – כי לא יהיה את מי להאשים אחר כך. ושלישית, שלפעמים עדיף לעבוד כמו עיתונאים, ולהצליב מקורות, כלומר המלצות. אם אין לפחות שניים שמציעים לעשות משהו, עדיף לקחת את הדברים בערבון מוגבל לפני שאתם גוררים את עצמכם להרפתקה פחות מלבבת.

חו"לצה

המוטו של הנס כריסטיאן אנדרסן

המוטו של הנס כריסטיאן אנדרסן

 

החגים כבר נגמרו אבל איכשהו יש תחושה ש"כולם" עדיין בחו"ל, חולקים איתנו בפייסבוק ובאינסטגרם את תמונותיהם מהחופשה, בעוד אנחנו יושבים במשרד ורק מפנטזים על המחוזות הרחוקים. זה קצת מעצבן, והאמת היא שיש סיבה לקנא – כמו שאמר הנס כריסטיאן אנדרסן, "לטייל פירושו לחיות" (כשהייתי בקופנהגן קניתי מגנט עם המשפט הזה, שהפך למוטו של חיי).

יש כל מיני דרכי התמודדות עם הקנאה הזו. אחת מהן, משעשעת במיוחד, סיפר לי מישהו בשבוע שעבר. "בכל פעם שאני עובר ליד נתב"ג", הוא אמר, "אני עושה צ'ק-אין בפייסבוק כאילו שאני רגע לפני טיסה, ואז גם אני חלק מהסיפור".

שיטה אחרת קשורה למנגנון הרגש והזיכרון. הזיכרונות תמיד הולכים איתנו לכל מקום, אבל צריך משהו שיעורר אותם – כי הראש הרי תפוס באלף ואחד דברים. לפעמים זה שיר ברדיו (בכל פעם שאני שומעת את Imitation of life של REM אני חושבת על פירנצה, ובכל פעם שאני מאזינה ל-Move like Jagger ונציה קופצת לי לראש). ולפעמים זו החו"לצה שאני שולפת מהמדף, שמציפה לי את הראש במחשבות חיוביות.

מנגנון הרגש נכנס לפעולה מייד כשלובשים את החו"לצה

מנגנון הרגש נכנס לפעולה מייד כשלובשים את החו"לצה

נניח שאני עם חולצה מפריז – בכל פעם שאני חולפת ליד מראה במקום להתרכז ב"עצמי הנוכחית" אני נזכרת בחוויה טובה שהייתה לי בעיר האורות. הביקור במוזיאון דה קלוני, ישיבת הסתלבט בגני לוקסמבורג, הגשם שירד וגרם לי להתחבא בנוטרדאם, הקונצרט במדלן, הטרנסווסטיט בשבוע האופנה, הריאיון עם פיליפ סטארק. כל אלה משחררים אצלי משהו במוח, משהו שגורם להנאה. והכל בזכות לחיצה קטנה. חו"לצה קטנה. ומוח קריאטיבי שידע ליצור אותה כך שתיראה לי מספיק מושכת ואשלוף את הארנק בגללה.

בספר "סימני אהבה" כותב קווין רוברטס, המנכ"ל האגדי של סאצ'י אנד סאצ'י, "כשאנחנו קונים אנחנו יוצרים את זהותנו שלנו. עגלת הקניות שאנחנו לוקחים לקופה מכילה דיוקן של התשוקות והצרכים שלנו". אז התשוקה שלי היא להיות תיירת תמידית בעולם הזה. לטייל כל הזמן, או לחיות בתחושה שאני מטיילת כל הזמן. החיים נראים כל כך הרבה יותר טוב ככה.

ברומא התנהג כרומאי, בארץ זכור את רומא

ברומא התנהג כרומאי, בארץ זכור את רומא

איזה תחושות לונדון מעוררות בכם?

איזה תחושות לונדון מעוררות בכם?

ניו יורק רחוקה אבל קרובה

ניו יורק רחוקה אבל קרובה

%d בלוגרים אהבו את זה: