ארכיון תג: וינה

לאיפה מגיעים הכי הרבה תיירים?

אם הייתי שואלת אתכם לאיזו עיר בעולם מגיעים לדעתכם הכי הרבה תיירים, מה הייתם עונים? התשובה המתבקשת עבור רבים תהיה לונדון, פריז או ניו יורק. ישראלים יוסיפו אולי את ברצלונה וברלין. יש כאלה שינסו להפתיע ולהמר על טוקיו. כולם ייצאו טועים. דירוג הערים המתוירות ביותר בעולם של חברת מסטרכארד לשנת 2016 הוא סוג של הפתעה עבור מי שלא מעורה בנעשה בענף הזה. כי מי יגיד בנגקוק?

כל כך הרבה דברים רעים שמעתי על עיר הבירה של תאילנד – זה מתחיל ב"מסריחה", ממשיך ל"לחה בטירוף" ומגיע ל"תחבורה נוראית" – שלא ברור לי כיצד גם השנה היא קיבלה את הבכורה. יש בה מעל 9 מיליון תושבים, יותר מכל מדינת ישראל גם יחד. מצד אחד, היא לא מציעה את האטרקציות המדהימות ביותר בעולם. מצד שני, במסגרת הדירוג נבדקו הלינות בעיר לפי מטרת הנסיעה, ומהפילוח עולה בבירור שהיא לא עיר לאנשי עסקים.

אז מה יש בו ב"כפר השזיפים" (פירוש השם בנגקוק בעברית) שמושך אליו כל כך הרבה אנשים מדי שנה? אולי העובדה שמדובר ב"שער הכניסה" לאיים הכל כך פופולריים של תאילנד וכן ליעדים נוספים, היא אחד ההסברים. על כל פנים, אם בוחנים את דירוג הסכומים שתיירים מוציאים בכל עיר, בנגקוק רק במקום הרביעי, עם כ-15 מיליארד דולר. כלומר, יש פער משמעותי בין מספר הביקורים בבנגקוק לבין הכסף שמשאיר בה התייר הממוצע.

ומה קורה ביתר הדירוג? תמצאו בו 132 ערים, אבל נתרכז כאן ב-20 הראשונות. מתוכן, תשע הן מאירופה ושמונה הן מהמזרח הרחוק. שתי ערים הן מהעולם הערבי. לארה"ב יש רק נציגה אחת. רק שתי מדינות הצליחו להכניס שתי ערים לדירוג: יפן ואיטליה. באופן אישי, אני נמצאת איפשהו באמצע – ביקרתי בתשע מהערים (בשלוש מהן, טרום עידן המצלמות הדיגיטליות). מעניין כמה ממכריי ביקרו ב-15 ומעלה, ומה זה אומר עליהם, בעצם.

הנה הדירוג:

איך היא מצליחה למשוך אליה 21.5 מיליון תיירים בשנה. בנגקוק Photo: Tourism Authority of Thailand

איך היא מצליחה למשוך אליה 21.5 מיליון תיירים בשנה. בנגקוק Photo: Tourism Authority of Thailand

  1. בנגקוק – כ-21.5 מיליון תיירים הגיעו השנה לבירת תאילנד (מדובר בהערכה כי השנה כידוע טרם הסתיימה). רק לפני ארבע שנים זה היה פחות מ-16 מיליון. הרוב הכמעט מוחלט של התיירים מגיעים לצרכי הנאה ולא לצרכי עסקים. החודשים העמוסים ביותר הם ינואר ואפריל, לתשומת לב התיירים הישראלים.

    מקום השני גם בדירוג השופינג: כ-47% מהוצאות התיירים שמגיעים אליה הולכים לקניות. לונדון (צילום: גלית חתן)

    מקום שני גם בביקורים וגם בדירוג השופינג: כ-47% מהוצאות התיירים שמגיעים ללונדון הם על קניות (צילום: גלית חתן)

  2. לונדון – עם קרוב ל-20 מיליון תיירים בשנה, אין כמעט שום סיכוי להיות מיוחדים בעיר הבירה של בריטניה, אבל זו לא סיבה לוותר על הביקור. להפך: כנראה שאם אתה לא שם, אתה לא קיים. אגב, לונדון ממוקמת במקום השני גם בדירוג השופינג: כ-47% מהוצאות התיירים שמגיעים אליה הולכים לקניות. הכינו את הפאונדים, וקנו כרטיסים מראש ל-LondonEye.

     45% מההוצאה של התיירים המגיעים לעיר היא על לינה, אחוז גבוה מאוד בהשוואה לערים אחרות. פריז (צילום: גלית חתן)

    45% מההוצאה של התיירים המגיעים לעיר היא על לינה, אחוז גבוה מאוד בהשוואה לערים אחרות. פריז (צילום: גלית חתן)

  3. פריז – 'רק' 18 מיליון תיירים מגיעים לבירת צרפת בשנה. הלוואי והייתי יכולה להצטרף אליהם כל שנה – בינתיים אפליג לזיכרונות מהביקור באפריל האחרון, שהיה קצת קריר אבל חם בלב. 45% מההוצאה של התיירים המגיעים לעיר היא על לינה, ומדובר באחוז גבוה מאוד בהשוואה לערים אחרות. אחת הדרכים לשלם מעט פחות (אבל רק מעט) היא לא לבוא בחודשים דצמבר ומרץ-מאי, שהם העמוסים ביותר בשנה.
  4. דובאי – אמנם היא רק במקום הרביעי מבחינת מספר התיירים, כ-15 מיליון, אך מדובר בהפתעת השנה עם מקום ראשון בדירוג ההכנסות מתיירות, כלומר ההון שהתיירים האלה "מוציאים" בה: מעל 31 מיליארד דולר בשנה.

    כ-20 מיליארד דולר מוציאים כאן התיירים בשנה - מקום שני בדירוג ההכנסות מתיירות. ניו יורק (צילום: גלית חתן)

    כ-20 מיליארד דולר מוציאים כאן התיירים בשנה – מקום שני בדירוג ההכנסות מתיירות. ניו יורק (צילום: גלית חתן)

  5. ניו יורק – כ-12 מיליון תיירים מוציאים כאן כ-20 מיליארד דולר בשנה – מקום שני בדירוג ההכנסות מתיירות. רובם מגיעים לפסל החירות, מוזיאון ה-MOMA וכמובן למייסיס, בלומינגדיילס, טיפאני'ס והחנות של אפל עם משולש הזכוכית, שכל חסרי החיבור לאינטרנט מתנחלים על המחשבים שלה.
  6. סינגפור – כ-12 מיליון תיירים הגיעו ב-2016, והשאירו בה 12.5 מיליארד דולר. החודשים העמוסים ביותר היו יולי-אוגוסט, וגם בדצמבר יהיה קצת צפוף. בדיוק עכשיו יש לנו שם נציגות משפחתית ששולחת תמונות מעוררות קנאה.
  7. קואלה לומפור –12 מיליון תיירים הוציאו כאן על לינה ועל שופינג את אותו הסכום פחות או יותר, וזה אומר כנראה שמאוד משתלם לקנות בבירת מלזיה. או שאנשים נתקפים בסינדרום בזבזנות פתאומית כשהם מגיעים לכאן.

    מבט מתוך ארמון הדולמאבהצ'ה באיסטנבול. כ-91% מגיעים לבלות בעיר ולא לעשות בה עסקים (צילום: גלית חתן)

    מבט מתוך ארמון הדולמאבהצ'ה באיסטנבול. כ-91% מגיעים לבלות בעיר ולא לעשות בה עסקים (צילום: גלית חתן)

  8. איסטנבול – כ-12 מיליון תיירים מגיעים לפה בשנה, ו-90.8% מהם עושים זאת למטרות הנאה, ולא למטרות עסקים. כי מה יותר כיף מביקור בטופ קאפי, קפיצה לאיה סופיה וסיור אחר הצהרים באיסתיקלל ג'דסי. האמת היא שמהביקור הקצרצר והיחיד שלי בעיר עלה כי היא יעד תיירותי מועדף בעיקר עבור העולם הערבי. ועוד משהו מעניין: זו העיר שבה תיירים מוציאים הכי הרבה כסף על אוכל (יותר מ-30% מסך ההוצאות שלהם בביקור). השאלה היא האם זה כי האוכל הטורקי ממש טעים או ממש יקר.
  9. טוקיו – כ-11.7 מיליון תיירים מגיעים לעיר שנחשבת לאחת היקרות בעולם, ואולי בגלל זה היא מדורגת רביעית מבחינת הכסף שמוציאים בה על קניות (קשה להישאר עם ארנק סגור בטיולים בחו"ל). מאז "אבודים בטוקיו" אני רוצה גם, אך זה טרם התממש.
  10. סיאול – לכאן מגיעים כ-10 מיליון תיירים שנה, ומעל 58% מהכסף שהם מוציאים בעיר הבירה של דרום קוריאה הולכים לשופינג – מקום ראשון של השופינג. תודו שהופתעתם.
  11. הונג קונג – 8.4 מיליון תיירים, וכצפוי 77% מהם לצרכי עסקים. באופן מפתיע, ההוצאה שלהם על לינה ועל שופינג היא כמעט זהה.

    עסקים זה לא כאן. גאודי, לעומת זאת, לגמרי כן. קאסה מילה בברצלונה (צילום: גלית חתן)

    עסקים זה לא כאן. גאודי, לעומת זאת, לגמרי כן. קאסה מילה בברצלונה (צילום: גלית חתן)

  12. ברצלונה – מעניין כמה מתוך 8.2 מיליון התיירים שמגיעים לבירת קטאלוניה בשנה הם ישראלים. בכל מקרה, מעל 90% מהתיירים בכלל עושים זאת לשם ההנאה – עסקים זה לא כאן. גאודי, לעומת זאת, לגמרי כן. וגם המטבח הקטאלני ככל הנראה עושה את זה לתיירים: ברצלונה מדורגת במקום השני מבחינת ההוצאה על מזון ושתייה, 29% מההון שתיירים משאירים בעיר הולכים למטרה זו. אגב, כאן מציינים את חום יולי-אוגוסט פעמיים: פעם בגלל הטמפרטורות, ופעם בגלל שאלה החודשים הכי פופולריים בשנה מבחינת ביקור בעיר.
  13. אמסטרדם – 8 מיליון תיירים הגיעו ב-2016 כדי לטייל בין התעלות. מעניין היה לדעת כמה מהם הוציאו את כספם על סמים קלים, אבל את זה מאסטרכארד לא בדקו. לי העיר הזו זכורה כמקום קצת מדכא, כי כל החנויות נסגרות בשש בערב, וכל מה שנשאר לך זה לשוטט בין התעלות ולחפש בית קפה – עם אוכל – פתוח.
  14. מילנו – הרי לכם עיר שאין לה המון מה להציע, ובכל זאת עוקפת בדירוג את עיר הבירה של מדינתה. איך היא עושה את זה? פשוט: מתוך 7.6 מיליון תיירים, 27% מגיעים לצרכי עסקים (מקום רביעי בדירוג נסיעות העסקים). כל מי שביקר בעיר יודע שזה לגמרי מורגש: מוזר מאוד להיות שם תייר "רגיל". כולם כל כך הדורים! או כמו שקראנו לזה בזמנו: אפילו היונים לובשות גוצ'י.
  15. טייפה – 7.3 מיליון תיירים הגיעו לכאן ב-2016 ומדובר בגידול מרשים וקבוע מאז 2009 ועד היום. כלומר, אם עוד לא הייתם, אל תרגישו אשמים, אבל אולי בכל זאת כדאי שתבדקו מה יש לעשות שם.

    "רק" 7.1 מיליון תיירים בשנה. מבט מבזיליקת סנט פטרוס שבוותיקן, רומא (צילום: גלית חתן)

  16. רומא – ברגע הראשון רציתי לשאול, "מה? רק 7.1 מיליון תיירים בשנה?", אבל אז נזכרתי שבירת איטליה היא לא העיר היחידה במדינה שנכנסה לדירוג. במילים אחרות, אם היו סופרים את כל התיירים שמגיעים לאיטליה, ייתכן שהמדינה הייתה במיקום יותר גבוה מעיר הבירה שלה. בכל מקרה, למרות שההוצאה על לינה היא גבוהה יחסית (40% מסך הכסף שהתייר יוציא במהלך שהותו בעיר), ההמלצה שלי היא לזרוק מטבע בפונטנה דה טרווי. זה עובד, וזה כדאי.
  17. אוסקה – זו העיר שרשמה את הגידול המרשים ביותר של תיירות בינלאומית בשבע השנים האחרונות: עלייה של 24.5%. מספר המבקרים (שנשארים לפחות ללילה אחד) בעיר היפנית עומד על 7 מיליון בשנה.
  18. וינה – בירת אוסטריה משכה אליה 6.7 מיליון תיירים ב-2016 לעומת 6.2 מיליון ב-2015 – הגידול המרשים ביותר באירופה בשנה החולפת. מעניין מה פרויד היה אומר על זה.
  19. שנגחאי – העיר שמקבלת אליה 6.1 מיליון תיירים בשנה ניצבת במקום הראשון בנסיעות עסקים. למעשה, מגיעים אליה מסיבה זו יותר מאשר כל סיבה אחרת: 54.6% מהלינות בעיר הן של אנשי עסקים.
  20. פראג – בירת צ'כיה סוגרת את צמרת הדירוג עם 5.8 מיליון תיירים בשנה שמגיעים לגשר קארל ולשעון האסטרונומי בכיכר סטורמסצקה. כנראה הם עושים את זה ברגל, או שהתחבורה ממש זולה (אנחנו נסענו בזמנו במטרו. עד היום זכור לי שם התחנה שלנו: מלוסטרבסקה). בכל מקרה ההוצאה על השתנעות לא עוברת את ה-5% מכלל ההוצאה בביקור בעיר.

>>>>

תל אביב, אם תהיתם נמצאת במקום ה-86 עם כמעט מיליון תיירים שישנים בה לפחות לילה אחד.

כשגוסטב קלימט חזר לחיים

בהשראת Tod und Leben (Death and Life), סביבות 1910

בהשראת Tod und Leben (Death and Life), סביבות 1910. הצילום באדיבות Life Ball/© Inge Prader

לראות ציור של גוסטב קלימט בפעם הראשונה זו חוויה שהיא לא פחות מהלם – דומה לתחושה שחוו הווינאים כשפגשו את התיאוריות של פרויד על הנפש. ההשוואה הזו ביניהם אינה מקרית: שניהם פעלו בווינה פחות או יותר באותה תקופה, והמסרים שהביאו לעולם היו קשים לעיכול. רק בחלוף השנים הבינו את גדולתם.

הפעם הראשונה שזה קרה לי, כלומר שראיתי עבודה של קלימט, הייתה בעצם על כרטיס כניסה לגלריה ברומא. רק כמה דקות אחר כך זכיתי לראות את הדבר האמיתי, ולהתאבן במקום מול העוצמה. מאז ראיתי יצירות שלו גם בניו יורק וגם בתל אביב, ולמרות שיש להן קו דומה, בכל פעם מחדש מתקיים אפקט הוואו. פשוט אי אפשר להישאר אדישים.

האפקט הזה פועל גם כשמתבוננים בפרויקט שיצרה הצלמת אינגה פרדר עבור ארגון Life Ball. פרדר לקחה את הרעיון של מנכ"ל הארגון גרי קצלר, והפכה את היצירות של גוסטב קלימט מ"התקופה המוזהבת" למציאות: היא הביאה לסטודיו אנשים חיים ויצרה את הציורים מחדש, תוך שהיא משלבת בין דמיון למקור לבין פרשנות עכשווית.

בהשראת Beethoven Frieze, 1902. הצילום באדיבות Life Ball/© Inge Prader

בהשראת Beethoven Frieze, 1902. שווה ללחוץ ולהגדיל. הצילום באדיבות Life Ball/© Inge Prader

ההתפעלות מהצילומים ומההשקעה בהפקה, דוחקת הצידה שאלות כמו האם יש להתייחס אליהם כאל חיקוי או כאל יצירה עצמאית; האם הצילומים עומדים בפני עצמם ומספקים כמו שהם, או שחייבים להציג אותם בצמוד לרפליקציה של הציורים, כדי להבין את המהלך היצירתי; באיזה כלים אפשר לשפוט את התוצאה; האם הייתי רוצה לתלות אחד מהצילומים על הקיר בבית? במקום העבודה? בבית העירייה? בבית המשפט? במוזיאון?

בהשראת Danae, 1907

בהשראת Danae, 1907. הצילום באדיבות Life Ball/© Inge Prader

הצילומים נוצרו כאמור עבור Life Ball – ארגון למען חולי איידס, שנלחם נגד הטאבו שעדיין קיים בחברה המודרנית לגבי ה-HIV, עוזר באופן בלתי שגרתי לאנשים שנדבקו במחלה, ושואף באופן מוצהר לחגוג את החיים, כל יום ויום שאנחנו כאן. פעם בשנה הארגון מקיים אירוע התרמה ענק בבית העירייה של וינה, שבו מביאים לקדמת הבמה את הרוח האופטימית במטרה לעורר השראה ולעודד יצירתיות – ונראה לי שבמשימה הזו העבודות של פרדר בהחלט עומדות בכבוד.

בתוך כל הסדרה הזו היה חסר לי ה"פורטרט של אדל בלוך באואר 1" מאותה תקופה מוזהבת (צויר ב-1907), שמככב במקום ה-7 בדירוג היצירות היקרות ביותר בעולם שנמכרו במכירות פומביות – אחרי שהמיליארדר רון לאודר שילם 157.9 מיליון דולר לאחיינית של אדל, מריה אלטמן [הסיפור של אלטמן הופיע בסרט שיצא השנה בכיכובה של הלן מירן, Woman in Gold). אולי הציור הזה פחות איתגר את פרדר, אולי הייתה סיבה אחרת, ואולי המשך, כמו שאומרים, יבוא.

Hygieia. צילום באדיבות Life Ball/© Inge Prader

בהשראת הציור Hygieia. צילום באדיבות Life Ball/© Inge Prader

עוד על פעילות הארגון ועל פרויקט הצילום של פרבר אפשר לקרוא כאן וכאן. כל הצילומים באדיבותLife Ball/© Inge Prader.

בהשראת Beethofen Frieze, 1902 - Life Ball/© Inge Prader

בהשראת Beethofen Frieze, 1902. הצילום באדיבות Life Ball/© Inge Prader

Scanis. צילום באדיבות Life Ball/© Inge Prader

Scanis. צילום באדיבות Life Ball/© Inge Prader

Midas. צילום באדיבות Life Ball/© Inge Prader

Midas. צילום באדיבות Life Ball/© Inge Prader

ולפני סיום, עוד השראה מגוסטב קלימט, הפעם בתחום האופנה. אמנם זה קרה כבר לפני שנים אחדות, אבל היי, מדובר ביצירה על זמנית. המעצבת לורן סקוט וצמד המעצבים תומאזו אקווילאנו ורוברטו רימונדי הציעו פרשנויות נהדרות ליצירות של קלימט בעיצובי השמלות שלהם. אמנם קשה ללבוש שמלה כזו פעמיים, אלא אם מגיעים לאירועים בשתי מדינות שונות, אבל היי, מי שיש לו כסף לקנות את השמלות האלה לא עושה חשבונות מהסוג הזה. עוד על העיצובים אפשר לקרוא כאן.

Aquilano Rimondi SS 2011, Gastav Klimt; Adele Bloch Bauer I (1907) The Kiss

Aquilano Rimondi SS 2011, Gastav Klimt; Adele Bloch Bauer I (1907) The Kiss

 

%d בלוגרים אהבו את זה: