ארכיון תג: התחממות גלובלית

מותירים את רישומם

80 אלף רישומים ואיורים באתר אחד, והיד עוד נטויה
Untitled (Toucan) From an album entitled 'Merian's Drawings of Surinam Insects &c’ c.1701–1705 Maria Sibylla Merian © Trustees of the British Museum / TWW

אם אתם לא כאלה שמתרחקים ממוזיאונים וממוסדות תרבות, בוודאי יש כמה רישומים שהותירו את חותמם עליכם. כן, כן: רישומם. לא ציורים, לא צילומים, אלא הדבר העדין והאלגנטי הזה שעושים עם עפרונות צבעוניים או צבעי מים או אפילו בעיפרון עופרת בלבד.

את הרישומים שהרשימו אותי במיוחד ראיתי לפני שנים אחדות בבית הדפוס פלנטין-מורטוס באנטוורפן, שנוסד לפני 450 שנה. מדובר במוזיאון די גדול שחוץ מלהציג את תולדות הדפוס הפלמי, גם עושה חסד עם הימים שבהם אנטוורפן הייתה יצרנית מפות מהמוכרות בעולם, וגם עם ספרים מאוירים על גוף האדם והטבע של אותה תקופה.

זהו סגנון שכבר קשה למצוא היום כמוהו, למעט בארכיונים של כנסיות ומנזרים, בבתי ציירים אירופאים ובכמה מוזיאונים. אף אחד כבר לא מצייר ככה, וזה בסדר – כל זמן שלא שוכחים את העבר או מעלימים אותו.



המייסדים לא מסתפקים בערך האמנותי, ומדגישים שהפרויקט מהווה גשר לעולם הטבע של ימים עברו, אשר דרכו ניתן להבין שינויים אקלימיים כמו ההתחממות הגלובלית
Metamorphosis of a Frog and Blue Flower c.1700–1702 Maria Sibylla Merian Image courtesy of Minneapolis Institute of Art / TWW

לפני כחודש הושקה היוזמה הבינלאומית להצלת התיעוד של העולם כפי שנראה לפני עידן הצילום, בחסותם של הנסיך מוויילס (שאתם מכירים בתור צ'רלס) והדוכסית מקורנוול (שאנחנו מכירים בתור קמילה). היוזמה קיבלה את השם TWW (The Watercolour World), ומדובר בפרויקט אונליין שמרכז רישומים ואיורים שחלקם לא היו עד היום נגישים לציבור, מצבם הפיזי של אחרים רעוע ויש גם כאלה שפשוט מועדים ללכת לאיבוד עם הזמן, כמו שקרה לכמה מקודמיהם. הפרויקט, אומרים היוזמים שלו, עונה על צורך חיוני גלובלי. למעשה הם מציגים גישה חדשה לעולם המוזיאוני: העתיד נמצא במוזיאונים הדיגיטליים, שכבר אי אפשר לזלזל בחשיבותם ובנגישות שהם מאפשרים למאות מיליוני אנשים.

כל האיורים והרישומים – נכון להיום יש כ-80 אלף – באתר המתחדש ומתעדכן באופן קבוע הם מלפני שנת 1900, והם נגישים חינם לציבור. מה שמעניין הוא שלראשונה ניתנת במה מרוכזת למאיירות נשים, ובהן המלכה ויקטוריה, מריה סיבילה מריאן, סוזן פרדי ועוד. אבל מה שעוד יותר מעניין הוא שהמייסדים לא מסתפקים בערך האמנותי, ומדגישים שוב ושוב שהפרויקט מהווה גשר לעולם הטבע של ימים עברו, אשר דרכו ניתן להבין שינויים אקלימיים כמו ההתחממות הגלובלית.

Private view of the Royal Academy 1858 William Payne Yale Center for British Art / TWW

לכל רישום יש דף הסבר עם שם האמן, תאריך היצירה, המדינה שבה הוא נוצר והמקום שבו הוא נמצא כעת, לצד תיאור שעוזר להבין את הרקע של הדברים. אם אתם בוחרים להיכנס לאתר הזה, תהיו מוכנים לבלות שם שעה לפחות, כי זו צלילה מרגשת שיכולה להוביל אתכם למרחבים אינסופיים. וזה אחד הדברים שאני כן אוהבת בעידן הדיגיטלי הזה, כשמתנהלים איתו נכון: הוא לא זורק את כל מה שהיה קודם לפח, אלא מאפשר ליהנות מהטוב שבכל העולמות.

אתר The Watercolour World

View of London from Greenwich 1825 Joseph Mallord William Turner Metropolitan Museum of Art / TWW

כשמישל בקמן תהפוך להוריקן

בארה"ב עלה בימים אלה קמפיין של ארגון אקטיביסטי בשם "350" שתוהה מדוע אסונות טבע כמו הוריקנים תמיד מקבלים שמות סתמיים של בני אדם – למשל קתרינה, סנדי, וילמה או ריטה. הרי בכך הופכים שמות מסוימים לשנואים, על לא עוול בכפם. יש בכך היגיון: תחשבו על שדרות ואזעקת "שחר אדום": ילדות בשם שחר הרגישו קושי עם השם שלהן שהוצמד למשהו כל כך מאיים, ובעקבות בקשות ותלונות הוחלט להחליף את הקריאה ל"צבע אדום".

במקרה האמריקני, בארגון טוענים שהדבר הנכון יותר הוא לתת לכל הוריקן שם של פוליטיקאי הידוע כמי שאינו נרתם להצלת כדור הארץ, ואינו מנצל את כוחו. למשל, הם מציעים להכריז על הוריקן מישל בקמן – אחת הפוליטיקאיות המובילות בתנועת "מסיבת התה" האמריקני, שאמנם לפני כמה חודשים הודיעה על פרישה מהקונגרס אך לפני כן עשתה הרבה רעש בכיוון הלא נכון.

עוד הצעות באותו כיוון: קמפיין מרקו רוביו (סנאטור רפובליקני מטעם מדינת פלורידה), וקמפיין ריק פרי (מושל טקסס שהתמודד על האפשרות לרוץ לנשיאות מול מיט רומני). כאן אפשר לצפות בסרטון המלא, ולחתום על עצומה בנושא.

מבט על קמפיינים שנעשו בעבר מוכיח שהארגונים הירוקים מקבלים תמיכה מרשימה מעולם הפרסום, שמצא דרך להפוך את הנודניקים האקטיביסטים לאנשים ששווה להקשיב להם. באמצעות צילומים מעולם הלייף סטייל מועברים מסרים חשובים מבלי להיתפס כהטפה מוגזמת. הנה דוגמה:

את המודעה הזו יצר משרד פרסום ממלזיה כדי להעלות את המודעות לנזקים שיכולים להיגרם מההתחממות הגלובלית. בתוך בריכה מרוצפת אבני פסיפס קטנות מופיע הסלוגן הראשי הוא "אל תתנו לזה להיות העתיד שלנו", ומתחת כתוב "הצילו את יערות הגשם, עצרו את ההתחממות הגלובלית". בדרך כלל בריכה היא מקום שמשדר שמחה וחופש, ולכן אימג' כזה תופס את העין. אלא שבהסתכלות מקרוב מתגלה הצד השלילי, העצוב.

במידה מסוימת, המודעה של הבריכה מזכירה לי את המודעה הזו, שיצר Ferdi Rizkiyanto. השימוש בשעון חול קצת בנאלי וקצת חסר מעוף, אבל הביצוע מוצלח.

כמה זמן מהעתיד שלנו כבר שרפת, שואל הסלוגן של הקמפיין נגד התחממות גלובלית – סט של כמה מודעות שעוצבו לקראת תחרות לפני כארבע שנים, וזכו בפרס של אונסק"ו. הכוונה הייתה להראות עד כמה גרוע מצב הזיהום שממנו סובלים בעלי חיים. המסכות שהם חובשים, נגד נשק כימי, נראות לנו היום רלבנטיות מאוד ומפחידות מאוד בגלל המצב בסוריה, אבל גם בלי התזכורת של אסאד מדובר באיום משמעותי על כדור הארץ.

הקמפיינים של הקרן העולמית לשימור חיות בר תמיד חזקים, והם מתבססים על החיבה האנושית לבעלי חיים. בדרך כלל אנחנו רואים אותם בגן חיות, ואם מתמזל מזלנו זה קורה גם בטבע, ואז זה הרבה יותר מרגש. אבל הריגוש הזה עלול להיעלם מהעולם – כמו הנמר שבתמונה – אם נמשיך להרעיל אותו. הקרן, שמטרתה לקדם את המאבק להגנה על הסביבה, פועלת בין היתר להפחתת הזיהום.

ולסיכום, הקמפיין של PETA שעלה בינואר האחרון מקשר בין שינויי האקלים לשינויי התזונה שלנו, וקורא לאנשים להפוך לצמחונים על מנת למנוע גידול "מיותר" של בעלי חיים לטובת תעשיית המזון. אני לא כל כך אוהבת את האסתטיקה העיצובית של המודעה הזו, אין בה את הדבר המדהים שיפיל אותך – למרות העירום כביכול. ובכל זאת, באמצעות הציור על גופה העירום של הבחורה הרזה והנאה, שמביטה היישר אל מי שמתבונן בה, בלי מסכות ובלי תהיות, מועבר המסר שתעשיית הבשר ומוצרי חלב עושה שמות בכדור הארץ.

האם זה משפיע על אנשים לשנות את דרכיהם – זוהי כבר השאלה הגדולה של עולם הפרסום בכלל. במקרה הזה אפשר לומר שלכל הפחות מצליחים להעלות את המודעות (בשורוק) באמצעות המודעות (בחולם). וגם זה משהו.

%d בלוגרים אהבו את זה: