ארכיון תג: הנסיך וויליאם

הנסיכה על העדשה

הדבר המפתיע ביותר בפרשת צילומי החצי-עירום של קייט מידלטון הוא לא התמונות עצמן, אלא העובדה שנתיני הממלכה הבריטית לא רצו לראות אותן. בעוד הצרפתים והאיטלקים מתמוגגים, והשבדים והדנים מצטרפים בשמחה, סקרים שנערכו בקרב הציבור הבריטי הראו שהרוב המכריע אינו מעוניין לצפות בתמונות – רק אחד מכל חמישה צפה בהן. דווקא בריטניה, מדינת הצהובונים שנהנתה למעלה מ-40 שנה מנערת עמוד שלוש של הסאן, הפכה חסודה פתאום. איך זה יכול להיות?

התשובה פשוטה: מידלטון, או יותר נכון הדוכסית מקיימברידג', היא התגלמות המושג "נסיכת העם". אם תרצו, המותג האהוב ביותר בבריטניה. עד כמה שזה נשמע כמעט בלתי אפשרי, היא פופולרית עוד יותר מחמותה המנוחה, הנסיכה דיאנה, שהייתה אחת הנשים האהובות ביותר בממלכה באופן שכמעט אף אחד – גם לא המלכה – לא יכול היה להפחית ממנו או לפגוע בו.

היא מייצגת ערכים ועולמות תוכן שמאוד רלוונטיים לצעירים, הנוכחות שלה מאוד מזמינה ולא מרתיעה, וככל הידוע, היא לא מסתירה אף תיבת פנדורה. היא אנושית, לא מלוטשת. בניגוד לרוב בני משפחת המלוכה, המשדרים ריחוק מסוים מההמון, היא שמחה להתחבר – והעם אוהב את זה. אלא שהפעם היא התחברה קצת יותר מדי, והרשתה לעצמה קצת יותר מדי. אמנם בית המשפט בצרפת יצא נחרצות נגד ההנצחה הפולשת לפרטיות, ואסר על המשך פרסום התמונות – אבל הנזק כבר נעשה.

הייתם חושבים שאחרי דבר כזה קייט תסתגר בבית, בטירה או בארמון כלשהו, ותבכה את מר גורלה. אבל לא: היא לא תיתן לאף אחד להרוס לה את החיים, בוודאי לא לצרפתים. את הלילות שלה היא מקדישה לבילויים, ואת הדמעות משאירה כנראה לשעות אחרות. רק בליל רביעי השבוע היא צולמה – יחד עם בעלה, הנסיך וויליאם – יוצאת ממועדון החברים הפרטי לולו'ס שבשכונת מייפייר האופנתית בלונדון. כדי לתת מושג על הקהל של המועדון: לפני כמה שבועות בילתה שם קייט מוס עם בן זוגה ג'יימי הינס.

אגב, בבוקרו של אותו יום ביקרה קייט בניוקאסל וחיבקה ילדים מעבר לגדר האבטחה – מאוד לא מלכותי, נסיכותי או דוכסי, אבל הבריטים פשוט התעלפו עליה.

 

Money Money Money

את העניין הרב שמעוררת מידלטון אפשר לתרגם למונחים כספיים. קחו למשל את העלייה בתיירות הנכנסת: בקיץ האחרון הגיעו לארמון בקינגהאם יותר מ-600 אלף איש, במטרה לצפות בתערוכה ששיאה שמלת החתונה שלה. השמלה, בעיצובה של שרה ברטון מבית האופנה אלכסנדר מקווין, עלתה 35 אלף ליש"ט. ההכנסות מהכרטיסים הסתכמו ב-10 מיליון ליש"ט. תעשו לבד את החשבון. אבל זו לא רק השמלה, ולא רק הארמון שגוזר הקופון: סך ההוצאות של תיירים ברחבי הממלכה בשנת 2011 – שנת החתונה של וויליאם וקייט – מוערך בכ-18 מיליארד ליש"ט, שיא כל הזמנים. אותי מעניין כמה הוציאו התיירים על המרצ'נדייז של יורש העצר והדוכסית – בינואר האחרון הייתי בכנסיית ווסמיניסטר והיו שם כל כך הרבה מזכרות עם התמונות שלהם, שזה פשוט מטורף.

בנוסף, לקייט יש אפקט על ענף האופנה העולמי: כיוון שהיא מהווה מקור השראה לנשים רבות ברחבי העולם, כמעט כל דגם שהיא לובשת או נועלת הופך ללהיט בחנויות. יש לה, למשל, זוג נעלי עקב בגוון ניוד של ל.ק. בנט, שהיא ממש חורשת עליהן. הזוג הזה עולה 195 ליש"ט, אז במרקס אנד ספנסר החליטו להתחכם והוציאו למכירה נעליים דומות בכעשירית המחיר. החיקוי הזה נחטף מהמדפים ואזל מהמלאי.

למעשה, מדובר באייקון אופנה, פשיניסטה עם תעודות. יש כמה בלוגים שעוקבים אחרי כל מראה שלה, ומנתחים אותו, חלקם מפנים אותך לאתרים שבהם ניתן לרכוש את מה שהיא לבשה. המתקדמים יכולים להוריד לסמארטפון שלהם את האפליקציה שמאפשרת לעשות את הרכישות האלה בקלות. התחושה היא שאם לא היתה קייט מידלטון, היו חייבים להמציא אותה. קחו נינט, ותכפילו פי אלף.

 

** את הכתבה המלאה על הדוכסית, שנראית ונקראת קצת אחרת ממה שכתבתי פה (כי בכל זאת קרו מאז דברים כמו הביקור במועדון לולו'ס), אפשר לקרוא בגיליון אוקטובר של "ליידי גלובס", שנמכר ברשת סטימצקי. תמצית מהכתבה אפשר לקרוא כאן.

 

נשקיני קייט

 

לייב בלוגינג, בפעם הראשונה בחיי, מטקס החתונה של הנסיך הבריטי וויליאם ובחירת ליבו קייט מידלטון

לא אני היא המייחלת לנשיקה מקייט, כמובן, אלא הנסיך וויליאם שסופסוף מתחתן. בישראל משדרים את החתונה בשידור חי, אבל אני מעדיפה את ה-BBC, כי באנגלית זה נשמע יותר טוב, ובלונדון המגישים יותר אדיבים, כך שהייאוש מההתמכרות לאיזו חתונה שלא מהמשפחה שלנו – נהיה יותר נוח.

מסוקים מצלמים מלמעלה את המכוניות הצפופות, שעוזבות את ארמון בקינגהאם לכיוון כנסיית ווסטמיניסטר, מסלול שכל תייר מתחיל בעיר עושה בדרך כלל ברגל. בני משפחת המלוכה ישובים במכוניות בריטיות שחורות, אורחים פחות נחשבים הושיבו במיניבוסים. יש להם ליווי משטרתי מקדימה, ואלפי מעודדים מהצדדים. דגלי בריטניה מתנופפים מכל עבר. יום חג היום.

הנסיך צ'רלס היה מעורב מאוד בארגון החתונה, מספרים לנו השדרנים. הוא והמשפחה קיבלו אלפי מכתבי ברכה מרחבי העולם (ואולי מאות אלפי מכתבים?). קמילה נועלת נעליים של ג'ימי צ'ו, הם מוסיפים באותה מידה של רצינות, עם דוק קטן של ציניות. עוד קצת נסיעות, ועוברים לדוכסית מיורק וביתה, שהגיעו עם כובעים מגוחכים כמתבקש. אם יהיה לי כוח אכין מחר את מצעד הכובעים, במנעד שינוע בין המגוחך ביותר למגוחך קצת פחות.

המלכה, שחגגה יומולדת 85 בשבוע שעבר, ובעלה הדוכס מאדינבורו, סופסוף יוצאים לדרך. הוא במדים, היא לבושה בצהוב מלא. מחייכת חיוך רחב, אלא מה. אין דרך לוודא שהחיוך הזה אמיתי. כשהמכונית שלה חולפת על פניהם, הבריטים – בעיקר הבריטיות – באקסטזה. כמעט כל זווית על המסלול מצולמת, לכל אחד כמעט יש הזדמנות להיחשף למאות מיליונים ברחבי העולם, אבל לאף אחד אין מסר להעביר. הם כולם בעניין אחד.

כשעוברים לשדרניות, הן מדברות על ההופעה המוצלחת של אלטון ג'ון, ועל מישהו או מישהי שלובשים ברברי. באמת שלא קלטתי, במילא שום דבר פה לא מתאים לסטנדרט הישראלי. הנסיך וקמילה הגיעו, המלכה ובעלה הגיעו – ואני חושבת: מעניין איזה יחסים יש לצ'רלס עם אבא שלו, הנו-באדי של עולם המלוכה. האם יש לו סיי לפחות בתוך המשפחה?

חוזרים לשדרנים, שמדברים על המוזיקה שתתנגן עם כניסתם של החתן והכלה. אחראי לה המלחין טארי, שהנסיך צ'רלס אוהב במיוחד, ונחשב פופולרי בבריטניה. המלכה בחרה שינגן איזה מארש. אלטון ג'ון זה לא לעכשיו.

הופה מתקדמים: הכלה, מכוסה בהינומה, מלווה על ידיה אביה. השמלה מאוד עדינה, השובל מאוד ארוך. העגילים יפים, אין שרשרת. קייט מאוד כחושה. אומרים שעשתה דיאטה היסטרית. מיותר בעיניי. היא נראית נורא ככה, בקלוז אפ על היד שלה רואים כמה היא רועדת. מפחיד שאולי היא תתעלף מרוב רעב, לא מהתרגשות. למזלה, ההליכה אל הטקס מאוד איטית. השושבינים והשושבינות שלה מתוקים, מובלים על ידי אחותה פיפה. הכנסייה, המקושטת במידה שאין לתאר, גדושה בבני מלוכה מכל רחבי היבשת הישנה. העולם הישן זוקף את ראשו, מרגיש רלבנטי. מרחוק רואים כמה וויליאם מקריח. גבוה, נאה, אבל מקריח. בדיוק כמו משפחות המלוכה.

שיר החתונה הוא של הוברט, I was glad. אין לי מושג איך זה מתיישב עם מה שהשדרנים אמרו קודם. בכל אופן לא רק העוגב ענק, הכל פה גדול מהחיים. גם העוצמה של שירת המקהלה, המלווה על ידי הקהל. "הנה אלטון ג'ון", זועק הבנזוג. וכן, גם הוא שר (אלטון, לא הבנזוג, שאגב הכרחתי אותו לראות את זה והוא לא מפסיק לקטר).

הטקס עצמו מהיר למדי, צ'יק צ'ק וויליאם וקתרין חתן וכלה. מה שייקח עכשיו זמן זה הטקס עצמו וכל קטעי השירה המשותפת. כולם נדרשים להיות זמרים. רק לעצים ש"נשתלו" באמצע הכנסייה יש פטור. יש כאלה שנלהבים יותר, ויש כאלה שמסתירות את פניהן בעזרת כובע. איש הדת המוביל את הטקס מדבר שוב. דוחף מה שצריך לדחוף, מקדם מה שצריך לקדם. ואחריו – המקהלה הגברית מזמרת לנו שיר שנכתב במיוחד לחתונה על ידי ג'ון ראטר, This is the day. נדמה שאחד הילדים במקהלה רק מניע את שפתיו, בלי להוציא קול. כנראה ילד שאימא דחפה קדימה. בהמשך נראה גם את ויקטוריה ודיוויד בקהאם מפליאים בשירה. גם אותם דחפו קצת, אבל לפחות הם כישרוניים בתחומם.

ברכות מכל הסוגים והמינים – מאנשי דת בלבד, כמובן – מורעפות על הזוג אחת לכמה דקות. ראשון המברכים אומר ש"במובן מסוים כל חתן וכלה הם מלך ומלכה, בפני האל". כמובן שהוא נמנע מלומר שלא לכל חתן וכלה יש כזו חתונה. הוא עסוק יותר בלהזכיר לנו שנישואים הם דבר חשוב. עשור אחרי שהנסיך וקייט נפגשו לראשונה, בסנט אנדרוז, הם סופסוף עושים את הדבר החשוב הזה. ואז יוצאים אל הקהל הבריטי המשולהב, ונוסעים בכרכרה המלכותית שמייד זורקת אותנו למאה ה-19.

למה אני בכלל צופה בהם? מה אכפת לי מבית המלוכה הבריטי, הרחוק ממני הרבה יותר מחמש שעות טיסה? מה אכפת לי מבתי המלוכה והנסיכויות האחרות? כנראה שיש בהם פאר שמרשים אותי, אבל יותר מכך, האסקפיזם הזה מועיל לי. מבריח אותי מכל ענייני היומיום אל עולם האגדות שמתקיים במציאות. יש לו פנים, תמונות, חופשות, וגם, השיא, חתונות.

להתראות בחתונת מונקו.

וככה זה נראה מהצד של המלכה:

ועכשיו, מהצד של הנסיך הארי, אחיו של החתן:

%d בלוגרים אהבו את זה: