ארכיון תג: המוזיאון הבריטי

פרי התאווה

במשך שנתיים הסתובב גרייסון פרי במוזיאון הבריטי, התבונן במאות אלפי הפריטים, והתרשם מחלקם. את אלה שהזיזו אצלו משהו והצליחו להתחבר במוחו לכדי רעיון שלם, הוא לקח לסטודיו ויצר בהשראתם עבודה חדשה. ככה, למשל, הפסל המעט גרוטסקי Tomb Guardian נוצר ב-2011 בהשראת שטיח קיר מפרו שנועד להגן על בעליו מפני פגעים שונים, ומתוארך לשנת 900 לפני הספירה.

בכל פעם פרי לקח עוד שניים-שלושה פריטים, ויצר בהשראתם עוד משהו חדש, שונה מהם וגם דומה, חי ושמח, צבעוני מאוד לפעמים על גבול הקיטש, ורוב הזמן גם משעשע. את היצירות המקוריות ואת העבודות החדשות אפשר לראות זו לצד זו בתערוכה "The Tomb of the Unknown Craftsman", המוצגת באולם המרכזי של המוזיאון. אני מודה שלפעמים לקח לי זמן להבין מה העבודה ה"עתיקה" ומה העבודה ה"חדשה", ולפעמים החלטתי שזה פשוט לא חשוב. הריגוש הוא הקובע, לא?

שם התערוכה הוא מחווה לכל האמנים האנונימיים שפעלו לאורך ההיסטוריה, למשל אלה שיצרו כדים או פסלים ושמם לא מצוין עליהם, וגם כשהוא כן מצוין, מתעלמים ממנו, כלומר מהם. פרי עצמו יוצר כדים מקסימים, שהייתי שמחה לקחת כמה מהם הביתה אלמלא המחיר הגבוה – האמן הבריטי הזה כבר קנה לעצמו שם בתחום, ואף זכה בפרס טרנר לאמנות מודרנית, שנחשב ליוקרתי ביותר בענף האמנות, כך שהסיכוי שלי לרכוש פריט שלו שואף לאפס. לכל היותר אני יכולה לקנות מזכרות.

אם הייתם מכירים קצת את האמנות של פרי, שבחודש הבא יחגוג את יום הולדתו ה-52, הייתם חושבים שמחווה כזו היא הדבר האחרון שאפשר לצפות ממנו. האיש אקסהיביציוניסט, קצת מופרע, אוהב לעשות שטויות, ופועל גם באמצעות האלטר אגו הנשי שלו, קלייר. כנראה שלצד זה יש בו נדיבות, שאותה הוא בדרך כלל מסתיר תחת דברים אחרים. נניח תחת האופנוע הצבעוני והקצת ילדותי שנמצא בכניסה לתערוכה, ושעליו הוא חרש את גרמניה בתור קלייר, והצטלם כל חמש דקות בערך.

אפשר, כמובן, גם לומר שאין פה שום נדיבות, אלא להפך, זה חלק מהאקסהיביציוניזם – הוא משווה עצמו לגדולי האמנים לאורך ההיסטוריה ולרוחב הגיאוגרפיה. הוא רואה עצמו כאמן לא פחות טוב מהאנונימיים המוכשרים ההם, אלא שבניגוד אליהם יש לו לא רק את הכישרון אלא גם את השם. ועכשיו הוא חוגג את שניהם במוזיאון החשוב ביותר בלונדון, ואולי באנגליה כולה.

והאמת? שיחגוג מה שהוא רוצה. העיקר שהוא מספק חוויה רב-חושית, שהייתה אחת החזקות בביקור האחרון שלי בבירת אנגליה. ולכן, אם אתם שם עד סוף החודש, מומלץ לתת קפיצה קטנה. ממילא קר שם בחוץ, אז למה לא ליהנות שם בפנים.

בתערוכה, ואת זאת יש להגיד, מוצגות גם כמה עבודות משנים קודמות, שמראות עד כמה פרי מגוון באמנות שלו, ואיך דבר מתחבר לדבר. שווה להקדיש לביקור לפחות שעה, ולא למהר לקפוץ מעבודה לעבודה. על אלה שהרשימו אותנו נמנית ואזת הרוזטה, בהשראת אבן הרוזטה המפורסמת שבעזרתה פיענחו את כתב החרטומים של מצרים. על הואזה מצוירות עבודות אחרות של פרי, ובמובן מסוים ניתן לפענח דרכה את יצירתו. בחלל אחר יש שטיח ענק (חלקו מופיע בתמונה כאן למעלה) שתופס קיר שלם, ומספר יותר מסיפור אחד. יש עבודה בהשראת אפריקה, למרות שפרי לא היה באפריקה מעולם ומודה בזה. למען האמת, הוא מפציר במבקרים לא לקחת הכול כל כך ברצינות, ובהחלט יש בגישה הזו משהו מרענן שלא מוצאים אצל אמנים אחרים, נפוחים מחשיבות עצמית.

העבודה שמסיימת את התערוכה היא ציור שבו דמויות מעבודות אחרות של פרי מטפסות במדרגות ארוכות המתפתלות בין הרים, והמובילות אל אחת הפסגות שעליה ניצב המוזיאון הבריטי. מעין אולימפוס תרבותי, אם תרצו. העבודה הזו מצאה חן בעיניי כל כך, שקניתי מגנט שלה וגם חולצה לבנזוג. אגב, בחנות המזכרות ניתן לרכוש תמורת 80 פאונד צעיף משי שעיצב פרי, שבו מעין מפלצת ענקית המדמה את המוזיאון הבריטי על פי הראש המשוגע שלו, וסביבה מפת המוזיאון כמו שהוא רואה את הדברים. כלומר זו לא המפה הכי ברורה בעולם, והדמות הראשית מזכירה לי איזו דמות אצטקית, אבל זה מה שמגניב – הראש המשוחרר. רצינות זה לחלשים, ולחסרי כישורים חברתיים.

פרטים: הכניסה ל-British Museum היא בחינם. הכניסה לתערוכה, שתימשך עד ה-26 בפברואר – 10 ליש"ט.

*

גרייסון פרי בתערוכה במוזיאון הבריטי

*

Pilgrimage to the British Museum. מהעבודות האהובות עליי בתערוכה

*

Our Mother. עבודה שפרי יצר במספר וריאציות

*

Tomb Guardian. עוד עבודה שחוזרת על עצמה באופנים שונים

*

צעיף המשי. 80 פאונד והוא שלכם (72 פאונד לחברי המוזיאון!)

10 דברים שחייבים לעשות בלונדון

ווטס אפ, מייט?

כן, כמעט כולם כבר היו בבירת בריטניה, אבל כמה מכם הזהירו או הוזהרו לא ללכת למדאם טוסו כי מדובר בשעמום יקר? כמה מצאו את עצמם מול ארמון בקינגהאם, חיכו לחילופי המשמר, וגילו שלא מדובר באטרקציה תיירותית כלל וכלל, למעט העובדה שהתזמורת של המלכה מנגנת את דנסינג קווין של אבבא? ומי יודע איך לבחור מחזמר שווה? (תשובה: לפי הסיכוי להשיג כרטיסים בהנחה. ככל שיש יותר הנחות, זה כנראה פחות אטרקטיבי).

בקיצור, מכיוון שלונדון היא אחת הערים המתוירות ביותר בעולם, גם בחודש ינואר – הסיילים נמשכים עד ה-22 בחודש – שווה לסכם אותה לעשר נקודות. מתאים לאלה שהיו ורוצים להיזכר ולהוסיף סיפורים, ולאלה שבקרוב ייסעו אליה בפעם הראשונה (איזה כיף לכם!). קדימה, מתחילים.

1

טייט מודרן

המוזיאון לאמנות מודרנית מציע מגוון מרשים של תצוגות ותערוכות, ותמיד קורא תיגר על האמנות ה"רצינית" והממוסדת. אנחנו היינו בתערוכה של גרהרד ריכטר, שנסגרה כמה דקות אחרי שעזבנו את האי הבריטי. התערוכה הזו שאבה מאיתנו את כל האנרגיות, והשאירה מעט מאוד לתערוכות הבאות, ובכל זאת הלכנו לראות קצת אמנות מודרנית >> היה שווה. הכניסה חינם, תערוכות עולות כסף.

*

2

רויאל אלברט הול

לא כל אחד יכול להרשות לעצמו כרטיס, ולא כל אחד רוצה כרטיס בעמידה בגובה 50 מטר תמורת 5 פאונד. בכלל, לפעמים ההופעות במקום סולד אאוט הרבה זמן מראש. אבל הבניין עצמו שווה סיור, ובכל יום יש חמישה כאלה. אנחנו נפלנו על מדריכה שהיא שחקנית בפני עצמה, והסיור איתה ברחבי המבנה היה פשוט חוויה. * רצוי להזמין כרטיסים מראש באינטרנט.

*

3

אופניים בהייד פארק

אם כבר הייתם בפארק גדול באירופה או במנהטן, אתם יודעים מה זה כולל – מדשאות, עצים, אגם, שבילים ובעלי חיים, לרוב ברווזים וסנאים. לפני כמה חודשים הוסיפו בלונדון אלמנט נוסף: אופניים להשכרה. משלמים תעריף ראשוני של 1 פאונד ל-24 שעות על עצם ההשכרה, ואחר כך משלמים על האופניים לפי זמן. על חצי שעה לא משלמים כלום, על שעתיים משלמים 6 פאונד.

כדי לשלם צריך כרטיס אשראי, ואנגלית בסיסית, כי הכל מתבצע במכשירים אוטומטיים. ברגע שמתגברים על זה, ועל הוצאת האופניים ממקומם (לא פשוט מבחינה פיזית), מזומנת לכם חווית רכיבה משמחת. גם טיול, גם ספורט, גם דרך לראות יותר דברים בפארק הענק הזה. כמובן שמומלץ לעצור קצת ליד האגם, ולהאכיל שחפים. המאכיל וגם זה שיצלם אותו צפויים לחוויה מעניינת.

*

4

London Eye

מרחוק זה נראה כאילו הגלגל לא זז בכלל, והמפעילים יצאו לשביתה, אבל האמת היא שה-London Eye פשוט זז ממש ממש לאט. והתזוזה שלו מפיקה חשמל, כך שבעצם מדובר במתקן אקולוגי.

אבל עם כל הכבוד למגמה הירוקה, עבור תיירים זו בעיקר הזדמנות לראות את העיר מלמעלה. השהייה בקפסולה של הגלגל נמשכת כחצי שעה, במהלכה רואים את נהר התמזה כמובן, ביג בן, בניין הפרלמנט, כנסיית ווסמיניסטר, ארמון בקינגהאם וקתדרלת סנט פול. בקיצור, שווה להגיע לכאן אחרי שכבר טיילתם בכמה מקומות בעיר. אפשר להזמין כרטיסים מראש באתר של "העין", בהנחה של 10%, או לעמוד בתור הארוך ולרכוש כרטיסים במקום.

*

5

קמדן טאון

מי שמתרגל לחיים ברחוב אוקספורד עלול לחטוף קצת שוק, אבל זו באמת אחת השכונות הכי מגניבות בעיר, שלא זקוקה לשום שוק כדי להיות אטרקטיבית. בואו נאמר שנוטינג היל רק מגרדת אותה מבחינת המגניבות. פעם היו פה יותר פנקיסטים ופחות תיירים, היום למרבה הצער המאזן השתנה. ועדיין: שווה ביקור, ושווה קניות לא קונבנציונליות.

*

6

המוזיאון הבריטי

לא מזמן בדקו מהם המוזיאונים המתוירים ביותר בשנת 2011. המוזיאון הבריטי הגיע למקום השני, אחרי הלובר. וזה לאו דווקא בזכות הישראלים. חבל: יש פה כל כך הרבה פריטים בכל כך הרבה סגנונות, וזה בחינם. התערוכות עולות כסף, אבל בדרך כלל שוות תשלום.

אני אהבתי במיוחד את האוסף המצרי, כולל אבן הרוזטה המפורסמת שהיתה זו שאיפשרה את פענוח כתב החרטומים, ואת האוסף הרומי. יש גם המון פסלים מרשימים, וקירות שלמים שהובאו מכל מיני מקומות בעולם. כדי לא "לטבוע" באוצרות המוזיאון, מומלץ לבחור אגף או שניים, לא יותר. מכירים את הביטוי "כל המוסיף גורע"? תקף גם כאן.

*

7

קתדרלת סנט פול

במקום מושבו של בישוף לונדון נמצאת הכתובת "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי". קצת מוזר, בהתחשב בזה שהמשפט שייך ליהדות ולא לנצרות, אבל מילא. חוץ מזה יש עיצוב מדהים, השקעה גדולה בתקרות, בעוגבים ובפסלים, והכי כיף מבחינתי: אפשר לטפס למעלה, לכיפה, ולהשקיף על הכל מבפנים או מבחוץ. בסך הכל מדובר על כ-550 מדרגות, עם שלוש עצירות, אחת כדי להשקיף מבפנים ושתיים כדי להשקיף מבחוץ. השלב האחרון בטיפוס לא מתאים לסובלים מפחד גבהים.
* שווה לקחת את הדרכת האודיו. בניגוד להרבה מקומות אחרים, פה לא מחרבשים בשכל אלא נותנים מידע רלבנטי ומעניין. וגם יש קטעי מוזיקה יפים.

*

8

הגלריה הלאומית

דמיינו לעצמכם את כל האמנים המובילים של הלובר, אופיצי ומומה ניו יורק, ושימו אותם במבנה אחד. מה קיבלתם? את הגלריה הלאומית, שמציעה שפע של עבודות אמנות קלאסיות, שנחרטו בתודעה העולמית. למשל, החמניות של ון גוך, שמשון ודלילה של רובנס, פורטרט עצמי בגיל 34 של רמברנדט, וסדרת ציורים של מונה. וחוץ מזה מתקיימת שם תערוכה מקיפה המוקדשת ללאונרדו דה וינצ'י.

כמו במוזיאון הבריטי (ומוזיאון ויקטוריה ואלברט), גם הכניסה למוזיאון הזה היא חינם.

*

9

הרודס

בית הכלבו היוקרתי ביותר בלונדון הפך כבר מזמן לשם דבר, אבל מי שלא ביקר בו בימי הבעלות של מוחמד אל פאייד, לא ראה קיטש מצרי מימיו. אל פאייד קישט את גרם המדרגות (הנעות) המרכזי בפסלי מלכים מצריים קדומים, כתבי חרטומים ושאר חיקויי אמנות ענקיים שמשתלטים על תודעת המבקרים. מימין ומשמאל מחכים אולמות תצוגה שכמו נרות חנוכה, אין לנו אלא לראותם בלבד.

בקומה התחתונה מוכרים פרלינים ושוקולדים איכותיים, ולא רחוק משם יש סיילים של בשמים – ההזדמנות היחידה להוציא את הארנק בבית הכלבו הזה.

*

10
פתוח לבחירת הקהל – על מה אתם ממליצים?

*

אולי תבחרו באחד המקומות שסימנתי לעצמי כ"נחמד לבקר, אבל לא must":

כנסיית ווסטמיניסטר – כאן הם התחתנו, וויליאם וקייט. אבל גם בלעדיהם, זו כנסיה עשירה באמנות ובהיסטוריה.

מוזיאון ויקטוריה ואלברט – תמיד יש תערוכות מעניינות, וגם תצוגת הקבע לא מאכזבת. חובבות התכשיטים המיוחדים ייהנו במיוחד.

מצודת לונדון – חוויה נחמדה שמשחזרת ימים עברו.

גשרים: טאואר ברידג' / גשר המילניום – לעלות על גשר המיליניום, לבוא גם בערב כשהוא מואר. לעלות על הטאואר ברידג' ולהרגיש כאילו חזרתם כמה מאות שנים אחורה. וכשהוא נפתח למעבר ספינות, זה הכי מגניב.

שוק פורטבלו בנוטינג היל – שווה לבקר בסופ"ש. הומה אדם אבל בקטע טוב.

רחוב אוקספורד – מעוז השופינג, כל כולו חנויות ובתי כלבו.

גני קיו – קצת מחוץ לעיר, אבל שווה. ערבוב של עולם החי והצומח עם כמה מבנים. החוויה הזכורה לי ביותר משם: טווס שרדף אחרי לא פחות משבע טווסות במשך דקות ארוכות. משעשע להפליא.

גריניץ' ווילג' – שכונה חמודה להפליא, שמספקת הזדמנות להבין את הקטע של שעון גריניץ'. כדאי להגיע בשייט על התמזה, ואם עושים את זה בסופ"ש מרוויחים גם שוק פשפשים.

מחזמר כלשהו – אני ראיתי את המחזמר המושקע מאוד של "קווין".

קובנט גרדן – מתחם לשופינג ובתי קפה, בלב העיר.

הדנג'ן – סיור מעט מפחיד במרתפי העינויים… כולל דמויות חיות. מתאים במיוחד לבני נוער.

%d בלוגרים אהבו את זה: