ארכיון תג: הולנד

שהאחרון ידליק את האור: על פסטיבל האור באמסטרדם

30 מיצגים לאורך ולרוחב תעלות אמסטרדם. העבודה Two Lamps של Jeroen Henneman
Photo: Galit Hatan

בשלב מסוים, בזמן התכנון של הקפיצה הקטנה שלנו לאמסטרדם, אמרתי לבנזוג שהדבר היחיד שבאמת חשוב לי זה שנחווה כמה שיותר מפסטיבל האור של העיר. אני אוהבת משחקי תאורה, אני אוהבת חוויות ייחודיות שלא נמצאות כל השנה אלא תלויות זמן ומקום, ופה גם יש היקף הגיוני וסביר – 30 מיצגים לאורך ולרוחב התעלות של העיר. היה לנו המזל להגיע בעיצומו של הפסטיבל (מתקיים עד ה-20 בינואר), אז למה לא לנצל את זה? מה יכול להיות רע?

לשמחתי, הייתה היענות, ואף יותר מזה: הבנזוג הציע שייט לילי בעקבות מיצגי הפסטיבל, משהו שעולה כ-24 יורו לאדם. אני הייתי סקפטית (למה לא לעשות סיורים רגליים, קצת בכל יום?) ,אך הסכמתי – בתנאי שנעשה גם סיבוב רגלי. סיכומו של דבר, שורה תחתונה: עשינו גם את וגם את זה, ושניהם גרמו לי להעריך יותר את פסטיבל האור של ירושלים. בחיי! הדבר היחיד שאני יכולה לזקוף לזכות ההולנדים הוא שהם החליטו לעשות פסטיבל כזה בחורף, במזג אוויר יותר בעייתי. בדבר אחד הם והירושלמים דומים: שם וגם אצלנו, מכבים אורות באחת-עשרה בלילה.

מבט ביקורתי על אובססיית המסכים של העידן הנוכחי. Absorbed By Light של גלי מאי לוקאס
Photo: Galit Hatan

הפסטיבל נערך זו השנה השביעית. יש בו אמנים מכל העולם, וגם מישראל. המיצב שהכי מצא חן בעיניי הוא לא הגדול ביותר ולא הצבעוני ביותר. הוא שייך לגלי מיי לוקאס (בריטית ילידת 1992), הוא נקרא Absorbed By Light, והוא עוסק באובססיה שלנו למסכים. שלושה אנשים יושבים יחד על אותו ספסל, שניים מהם בבירור קשורים זה לזו, ובמקום לדבר אחד עם השני, הם עסוקים במשימה של לבדוק מה מעניין יותר מעבר לפינה, כלומר מעבר למסך הטלפון.

הפנים שלהם מוארות לא כי הם שמחים – אולי גם בגלל זה – אלא כי מסך הטלפון מאיר אותן. הם לא מסתכלים עלינו, שבאנו לראות אותם. גם אנחנו לא מעניינים. מה שלא קורה כאן ועכשיו אלא במקום אחר הוא כמעט תמיד מסקרן יותר ושווה תשומת לב רבה יותר. למה ולמי שנמצאים כאן יהיה לנו תכף זמן, אבל לא עכשיו. והתכף הזה לא ממש מגיע, ואם הוא מגיע, הוא נמשך רק דקות ספורות, והופ, חוזרים לטלפון. כשמסר כזה מגיע מבחורה כל כך צעירה, שהיא בעצם חלק מדור המסכים, יש קטע.

אל תפספסו את הלילה של ון גוך. STARRY NIGHT של Ivana Jelić & Pavle Petrović
Photo: Galit Hatan

עוד עבודה שאי אפשר לפספס היא STARRY NIGHT של Ivana Jelić & Pavle Petrović בעקבות הציור המפורסם של וינסנט ון גוך. למעשה העבודה הזו הייתה קרובה יחסית למלון שלנו אז ראינו אותה כמה פעמים, והיא תמיד מזכירה לך את הכוכבים שמאירים את השמיים, חינם לכולם (כמו הפסטיבל עצמו, בעצם).

Groupe LAPS – Spider on the Bridge – Photo: Janus van den Eijnden
Photo: Galit Hatan
ניסיון להפוך רגשות למשהו שניתן לראות באמצעות לא פחות מאלף נורות. העבודה Parabolic Lightcloud של amigo & amigo
Photo: Galit Hatan

ניסיון לדמות את הפעילות המוחית שלנו. A.N.N. של סטודיו קורוס

לצערי הרב לא הצלחתי לצלם כמו שצריך את עבודת העכבישים הקטנים שמרכיבים את העכביש הגדול, ולעומת זאת לקח לי זמן להבין שמאחורי A.N.N. של סטודיו קורוס (פטר קורוס ורקה מאיור) יש ניסיון לדמות פעילות מוחית באמצעות תאורה – כלומר לייצג את הסיגנלים בין נוירון לנוירון במערכת המוחית. ואולי בעצם זה מה שקרה במוח שלנו כשהתבוננו במיצג הזה, ובתנועת האור הכחלחלה לאורך ה'נוירונים' האדומים?

אז אם אתם באמסטרדם בזמן הקרוב – תפרגנו לעצמכם קצת אור, ואל תלכו לישון מוקדם. את זה תמיד אפשר לעשות בארץ. אתר הפסטיבל.

Piet Hume – Ode aan de Mol. Photo: Janus van den Eijnden


Night Vision של Tom Biddulph & Barbara Ryan /
Photo: Galit Hatan

אוי רוטרדם, ווי מדאם נו מדאם

20150914_133330

לא הולנדית טיפוסית, במובן החיובי של המילה. רוטרדם

אתמול קראתי משפט של מרסל פרוסט: "המסע האמיתי של הגילוי לא מורכב מחיפוש ארצות חדשות, אלא מהתבוננות עם עיניים חדשות". במילים אחרות, אפשר לגלות דברים חדשים בכל מקום שבו נמצאים, גם אם זה כבר שנתיים או חמש שנים. ואפשר להגיע למקומות חדשים ולא לגלות בהם שום דבר, כי לא מנסים לפקוח את העיניים באמת.

בקרוב נציין שנה לנסיעה שלנו לבלגיה, שבה גם ביקרתי בהולנד (בזמן שהבנזוג היה בכנס שלו). עכשיו, כשאני כבר די רחוקה משם, וגם נסיעות לחו"ל קצת רחוקות ממני, נחמד לפתוח את היומן ולהיזכר ביום שלי ברוטרדם. לכאורה, עיר תעשייתית ומאוד לא הולנדית במובן הפסטורלי הכפרי או הימי ביניימי שמקושר בדרך כלל לארץ המישורית הזו. אין כאן טחנות רוח, וגם אין שייט תעלות. אבל העיר הזו הציעה לי חוויה כייפית במיוחד, שאני מציעה בחזרה לכל מי שקורא כאן.

בשעת בוקר מוקדמת יחסית (אבל לא יותר מדי. בכל זאת, בי עסקינן) יצאתי ברכבת הישירה לרוטרדם, והגעתי תוך שעה ורבע. כדי לנסוע במטרו של העיר רכשתי כרטיס מגנטי במכונות האוטומטיות (לא היה קל: האנגלית שם מתובלת בהולנדית) ונסעתי לתחנת Blaak. ממש ביציאה מהתחנה מצאתי לימיני את בתי הקובייה ומשמאלי את השוק המקורה.

השוק המקורה הראשון בהולנד. Market Hall

השוק המקורה הראשון בהולנד. Market Hall

על הקשת הפנימית של השוק יש ציורי ענק

על הקשת הפנימית של השוק יש ציורי ענק

כבר אכלתם גבינת קוקוס? גבינות מיוחדות באחד מדוכני השוק

כבר אכלתם גבינת קוקוס? גבינות מיוחדות באחד מדוכני השוק

כיוון שהבתים נפתחים רק ב-11, החלטתי להתחיל בשוק שנקרא Market Hall ושנחשב לשוק המקורה הראשון בהולנד. חלק מהדוכנים עוד לא היו פתוחים כשהגעתי (אוהבים לישון פה), אבל לאט לאט נפתחו עוד ועוד דוכנים. השוק מעוצב מדהים, כקשת שעל צדה הפנימי מצוירים ציורי ענק של פרחים, פירות וירקות שמכוסים במנורות לד. מבחוץ ראיתי מרפסות, אז אולי זה גם מלון – רשמתי לעצמי לברר (בבית מצאתי שאכן יש בו 246 דירות ומשרדים).

בכל מקרה, הניקיון והסדר הזכירו לי את השווקים של שטוקהולם, והאפשרויות הקולינריות הזכירו לי את הבוקריה בברצלונה. כמו שניתן להבין מאוד נהניתי שם, ואף רכשתי לי גבינת כמהין – המוכרת הבטיחה שהגבינה יכולה לעמוד סגורה חודש מחוץ למקרר, ולא יקרה לה כלום. אוכל של ממש לא קניתי, כי לא הייתי רעבה.

מעניין כמה עולה פה שכר דירה. בתי הקובייה של רוטרדם

מעניין כמה עולה פה שכר דירה. בתי הקובייה של רוטרדם

יצאתי מהשוק, חציתי את הרחבה הגדולה, והגעתי לבתי הקובייה – פרויקט אדריכלי מסוף שנות ה-80 שכבר עבר שיפוץ פעם אחת, ובימים אלה עובר שיפוץ שוב. מדובר ב-18 בתים בני שלוש קומות כל אחד, שמלמדים פונקציונליות מהי, עם אפשרות לשמור על מרחב. אחת הדירות היא דירה לדוגמה או מוזיאון או איך שרוצים להגדיר את זה אחרי שמשלמים 3 יורו.

נכון שהזהירו שם על כל חלון שלא להעז לפתוח אותו כי "לא יתקבלו החזרים על אצבעות שייחתכו", אבל זו עדיין הייתה חוויה די כייפית להסתובב שם, ובמיוחד לשבת בסלון עם הסקיילייט בקומה האחרונה של הבית. לא רציתי לזוז משם, אבל כן רציתי שכל האחרים יזוזו כדי שתהיה לי זווית צילום טובה. לצערי, שכחתי לשאול כמה עולה שכר דירה, ואם יש אנשים שמחכים בתור לשכירות, פשוט כי זה מדליק. מה שכן, זה מתאים רק ליחיד או לזוג. לא למשפחה, לא לשותפים, ולא לאנשים שמתעייפים מהר מלעלות במדרגות.

אחרי הביקור פצחתי בשופינג קל בחנויות שבסביבה, ותכננתי לבדוק האם הכנסייה פתוחה, כי המבנה נראה מעניין מבחוץ. אלא שאז התחיל לרדת גשם ונאלצתי לקנות מטריה פשוטה ודפוקה ב-4 יורו רק כדי להמשיך את היום הזה. ובכן, לא ברור אם כל המהלך היה שווה, כי הכנסייה היתה סגורה והכרתי בדבר רק אחרי שסיימתי להקיף אותה, וכי כמעט לא ירד יותר גשם אחר כך.

המבנה הגבוה ביותר בהולנד, 185 מטר. היורומאסט

המבנה הגבוה ביותר בהולנד, 185 מטר. היורומאסט

הנקודה הבאה שלי הייתה יורומאסט – המבנה הגבוה ביותר בהולנד, המתנשא ל-185 מטר. הכניסה עולה 10 יורו ואפשר לשלם רק עם כרטיס אשראי – לא לעניין, לדעתי, כי לא לכולם יש אחד כזה. בכל מקרה במעלית בדרך למעלה השמיעו את השיר האהוב עליי Because I'm happy – בהחלט תאם את מצב הרוח שלי. עלינו 112 מטר עם המעלית, ואז עוד כ-60 מטר עם מעלית שנייה. כל הדרך למעלה השקפנו על הגנים ועל הנמל ועל הגשר של קלטראווה. אין ספק, העולם נראה יפהפה ממעוף הציפור.

הסתובבתי קצת, צלמתי קצת, החלטתי שמיציתי, ונעמדתי במה שחשבתי שהוא התור למעלית למטה. ובכן, הפלא ופלא, זו הייתה מעלית שהיא בעצם טבעת המקיפה את המחט הלבנה של היורומאסט, ושעולה באיטיות עד לנקודה הגבוהה ביותר האפשרית, ואז עושה סיבובים של 360 מעלות כדי שנהנה מכל הנוף (בסרטון המצורף עשיתי זום על הגשר של קלטראווה). זו הייתה חוויה נהדרת ולא צפויה מבחינתי, שלאחריה כבר הייתי ממש רעבה.

לא זול, אבל שווה כל יורו, קודם כל בזכות הנוף. המסעדה של היורומאסט

לא זול, אבל שווה כל יורו, קודם כל בזכות הנוף. המסעדה של היורומאסט

ירדתי למסעדה של היורומאסט – שגם היא נהנית מנוף מדהים 360 מעלות, והזמנתי כריך מושקע שכלל זוקיני, פטה, ממרח חצילים ופסטו. יחד עם דיאט קולה זה עלה 10 יורו – לא זול, אבל לא נורא. מה גם שהנוף שווה כל יורו, ושיש wifi חינם, לא עניין של מה בכך באמצע היום. לקחתי את הזמן עם החוויה הזו, אבל בסוף לא הייתה ברירה וירדתי למטה. השיר שהתנגן במעלית הפעם: איי וויש דאט איי קוד פליי (Fly away) של לני קרביץ. בחירה מעניינת!

אם היה לי עוד קצת זמן, הייתי עושה שייט בנמל, בודקת את הגנים או נוסעת לגשר היחיד שנבנה בזכות מימון המונים ושעוצב ברוח השיתופית הזו. אבל אני הייתי צריכה לחזור לאנטוורפן, וכך הסתיים לו היום הכי לא הולנדי שאפשר לדמיין, ועם זאת, הולנדי לגמרי: עם גבינות, אדריכלות ייחודית ונופים לא צפויים.

 

מי שאוכל לבד

כשמדברים על נופים, חושבים בדרך כלל על טבע, מרחבים, שקט, שלווה, התרחבות של הלב והנשמה. אבל לפעמים גם נוף עירוני יכול לעשות את כל אלה. צריך רק לדעת לתפוס את הנקודה הנכונה – פיזית, אבל גם מנטלית.

בתחילת השבוע חזרנו מנסיעה להולנד ובלגיה, שבמהלכה טיילנו ביחד ולחוד (כלומר אני לחוד והוא היה בענייניו המקצועיים). בימים האלה שבהם הייתי לבד מצאתי לי את הנקודות העירוניות שבזכותן לאכול לבד לא היה כל כך משעמם.

לאכול את הנוף - סנדביץ' במגדל יורומאסט, המתנשא לגובה של 184 מטר

לאכול את הנוף – סנדביץ' במגדל יורומאסט, המתנשא לגובה של 184 מטר

נקודה ראשונה: רוטרדם

בעיר הכל כך מודרנית הזו, יש כמה פנינים אדריכליות וגם את היורומאסט – מגדל תצפית על העיר, הנמל והים, שמתנשא לגובה של 184 מטר. הוא הוקם ב-1960 לרגל תערוכת גינון בינלאומית (באמת מתחתיו יש גנים יפים), וקצת לפני הקצה שלו יש מסעדה לא מאוד יקרה, שמציעה נוף פנורמי, 360 מעלות. לא בטוחה שתפסתי את הנקודה היפה ביותר, לא בטוחה שיש דבר כזה "היפה ביותר". מכל מקום, הסנדביץ' הזה היה טעים יותר מהטעם שלו.

משקיפה על התעלה בדלפט

משקיפה על התעלה בדלפט

סנדביץ' הולנדי קלאסי, או ככה לפחות הבטיחו בבית הקפה בדלפט

סנדביץ' הולנדי קלאסי, או ככה לפחות הבטיחו בבית הקפה בדלפט

נקודה שנייה: דלפט

בסוף יום, רגע לפני שפניתי אל הרחוב המוביל אל הרכבת, ראיתי בית קפה נחמד ליד התעלה. אעלה על הרכבת הבאה, אמרתי לעצמי, נכנסתי פנימה והתיישבתי ליד החלון. בחוץ אנשים על אופניים, מדי פעם טיפות גשם, ותעלה צרה שאילולא עשיתי בה שייט שעות אחדות קודם לכן, הייתי חושבת שמדובר בפגר אדריכלי.

הסנדביץ' שאכלתי הוגדר "מנה הולנדית קלאסית" וכלל גליל (ממרח?) תירס עם סירופ תפוחים מתוק וחרדל צרפתי חריף (לא היה חריף), עם עלים ירוקים, תאנים, אגוזי מלך וגבינת איכרים מצוינת. שווה כל יורו, ומוסיף להתמזגות עם האווירה המקומית.

צ'יפס בלגי מעל הכיכר הירוקה, גרואן מרקט, באנטוורפן

צ'יפס בלגי מעל הכיכר הירוקה, גרואן מרקט, באנטוורפן

נקודה שלישית: אנטוורפן

אני בכלל הייתי אמורה להיות בשייט במרחבי הנמל הענק של אנטוורפן – השני בגודלו באירופה – אך פספסתי את נקודת המוצא שלו. לכן החלטתי להקדיש את הזמן לשופינג (אחרי בצורת בת כמה ימים), ולפני כן – לצ'יפס הבלגי המפורסם. בקצה הכיכר הירוקה (גרואן מרקט) יש מקום אחד שמתמחה בדיוק בזה, ויש לו קומה שנייה המשקיפה על הכיכר וחלק מהקתדרלה הסמוכה. להגיד שזה הצ'יפס הכי טעים שאכלתי? אבל הנוף, הנוף… רומנטי להפליא גם כשלבד.

בית קפה בשירות עצמי על גדת אחת התעלות בליידן

בית קפה בשירות עצמי על גדת אחת התעלות בליידן

נקודה רביעית: ליידן

ב-3 באוקטובר יתקיים בליידן הפסטיבל השנתי, הנערך מאז 1886. ביום שבו בקרתי בעיר החלה מכירת הכרטיסים, ובמקביל לתור עצום לאורך אחת התעלות, היו גם נגנים שהנעימו את הזמן, והפכו את הכיכר הסמוכה לשמחה יותר. התיישבתי שם בבית קפה בשירות עצמי, עם מרק עגבניות ומקל בצק עלים וקשקבל, והתמכרתי לקסם הזה.

כי עם כל הכבוד לתאילנד, המזרח, דרום אמריקה או ניו יורק, ערי התעלות ימי הביניימיות הן תוספי התזונה הטובים ביותר בשבילי.

%d בלוגרים אהבו את זה: