ארכיון תג: הארי פוטר

365 פאבים, אחד לכל יום בשנה

מגדל קליפורד, הנקודה הגבוהה ביותר ביורק / צילום: גלית חתן

התקופה החשובה ביותר בחיי חבל יורקשייר, שאליו הגענו באפריל האחרון הייתה במאה ה-15. בית יורק טען אז לכתר המלוכה, וכך החלה מלחמת השושנים שנמשכה כ-20 שנה בינו לבין בית לנקסטר, על השאלה מי יספק לאנגליה את המלך הבא. בית יורק ניצח, והממלכה קיבלה את אדוארד הרביעי, אבל השקט לא נמשך תקופה ארוכה. בסופו של דבר, המלך החדש מלנקסטר נשא לאישה את בתו של אדוארד, ובכך בעצם החלה שושלת מלוכה חדשה, משותפת, שזכתה לשם בית טיודור (אם כי, כידוע, גם הם לא החזיקו בשרביט לנצח). ולמי שקופץ – עדיין לא ראיתי את הסדרה, אני יודעת שזה מחדל, אבל זה בהחלט בין הכוונות שלי לשנה הקרובה.

על הביקור שלנו ביורקשייר כתבתי בגיליון האחרון של 'ליידי גלובס', ככתבה שלמה שנגעה בכל מיני חוויות שעברנו בחבל הארץ הזה, אבל נראה לי ששווה לתת לעיירה יורק את הזרקור הייחודי שלה. מעבר לכך שמצאנו בה מסעדות טובות שמערערות על יבשושיות האוכל הבריטי, וגם רועשות במידה כזו שמעלה תהיות על הנימוסים הידועים, מצאנו גם כמות נכבדת שלא לומר כמעט בלתי סבירה של בתי תה. המפורסם ביותר מביניהם, זה שכדי להשיג בו שולחן צריך להזמין מקום לפחות שבועיים מראש, אם לא יותר, הוא בית התה של בטי. אפשר גם "סתם" לבקר בבית הקפה שבקומה הראשונה, אבל אז צריך לעמוד בתור חצי שעה לפחות אם לא יותר. הרבה יותר.

חייבים להודות על האמת, הטקסיות שליוותה את האירוע בבית התה הזה הייתה מחוץ לאזור החיוג שלנו. לשולחן הגיע תפריט של למעלה מ-20 סוגי תה, ואז נוסף התפריט הדקדנטי של האוכל. הובטח לנו שכל אחד יכול לבחור כמה סוגי תה שהוא רוצה, הסתפקנו בשניים שונים לכל אחד, כך שבעצם טעמנו ארבעה. קנקני התה שלנו הוגשו עם ספלים מהודרים, ומנות פתיחה מדויקות. זה כבר גורם לך להתנהג אחרת, להתבייש בטלפון הסלולרי שמזהם את השולחן, ובכל זאת לצלם – אבל אז מייד להחזיר לתיק.

בשלב הבא קיבל כל אחד מאיתנו מגדל בן שלוש קומות עם מיני סנדביצ’ונים, סקונס (איך לא) וקינוחים עשויים ביד אמן. כאמור, כל הסיטואציה גורמת לך להשתדל לנהוג בעדינות ובשקט, בתנועות קטנות ששומרות על כל כללי הנימוס – עד שאתה מסתכל לצדדים, ומבין שמסביבך יש רק תיירים שאין להם מושג, בדיוק כמוך, מה חייבים לעשות ומה לא. בקיצור, השתתפנו במופע הכי לא אותנטי שיש.

פעם יורק  הייתה המרכז הכלכלי והמוניציפלי של מחוז יורקשייר, אבל במהלך השנים היא הפסידה את הבכורה ללידס, שהפכה לבירת המחוז החדשה. עם זאת, בכל הנוגע לתיירות, היא עדיין במקום הראשון. ראינו את זה היטב בסופ"ש – בעיר יש קרוב ל-365 פאבים, אחד לכל יום בשנה, וצעירי האזור מוכנים לבדוק כמעט כל אחד ואחד מהם. מבחינתם, אין בילוי יותר טוב מזה. בצדק.

חוץ מפאבים, יורק ידועה בזכות האדריכלות הייחודית שלה – שילוב של בתי עץ מתקופת ימי הביניים עם ארכיטקטורה ג’ורג’יאנית. יש בה קתדרלה מרשימה עמוסת היסטוריה, ואחרי הליכה של כק"מ בקו כמעט ישר ממנה מגיעים למגדל קליפורד – הנקודה הגבוהה ביותר בעיר. מדובר בשריד היחיד מטירת יורק, שנבנתה ב-1068 ומאז עברה תלאות רבות ומתקפות רבות, שבמהלכן אף הייתה חלק משטח בית כלא, ובאותם זמנים כדי לבקר בה היה נדרש אישור מיוחד.

מגדל קליפורד, מבט מבפנים / צילום: גלית חתן

היום כל אחד יכול לטפס על עשרות המדרגות התלולות המובילות אל המגדל, לטייל בשתי קומות, להחזיק מגנים וחרבות, ולשחק במשחק טבעות של פעם (בתחרות ביני לבין הבנזוג אני ניצחתי, וזו הסיבה היחידה שאני מזכירה אותו). כשירדנו למטה נעצרנו ליד השלט שהוצב בתחתית המדרגות, ושמעיד על טבח גדול. למען האמת, כאן התרחש אחד ממקרי הטבח האנטישמיים המשמעותיים ביותר נגד יהודים בימי הביניים. בשנת 1190 כל הקהילה היהודית של יורק נלכדה על ידי אספסוף זועם בתוך המגדל, ורבים מהם בחרו להתאבד מאשר להירצח או להפוך למומרים – רעיון ששאבו, כמובן, מהיהודים שהתבצרו במצדה.

שחזור רחוב מהמאה ה-19 במוזיאון הטירה / צילום: גלית חתן

כמעט ודילגנו על מוזיאון הטירה של יורק, שנמצא ממש ממול, אבל בסופו של דבר נכנסנו כדי להתרשם מהחיים באזור בימים עברו, ובעיקר כדי להרגיש כמעט על בשרנו איך נראו פה החיים במאה ה-19. אגף שלם במוזיאון הפך לרחוב הומה חנויות ועסקים שאופייניים לאותה תקופה, כמו ‘מוסך’ של סוסים, בית מרקחת וחנות שעונים של פעם. כשהגענו הרחוב היה מוצף אור, אבל פתאום צרצרים החלו להשמיע את קולם, הלילה ‘ירד’ ופנסי הרחוב נדלקו – מה שיצר חוויה אחרת לגמרי. חיכינו שהבוקר יעלה שוב לפני שיצאנו והמשכנו לאגף הבא – שאין מה לעשות, היה הרבה פחות מעניין, אז חתכנו משם החוצה.

חניית מטאטאים בכניסה לאחת מחנויות הארי פוטר בסמטת שיימבלס / צילום: גלית חתן

מהמוזיאון של יורק המשכנו לסמטת שיימבלס שהיוותה – כך אומרים – השראה לסמטת דיאגון, אותה סמטה שבה רכשו הארי פוטר וחבריו את הציוד לבית הספר הוגוורטס. על כן, לא פלא שיש בה לפחות שלוש חנויות שמוקדשות לקוסם הצעיר עם צלקת הברק על המצח. אגב, יש מקום להחנות את המטאטאים שלכם לפני שאתם נכנסים פנימה, ורוכשים איזה שרביט או פריט אחר למזכרת.

אחת מנקודות ההתחלה להליכה על החומות של יורק / צילום: גלית חתן

לסיכום, אם יש משהו שלא כדאי לוותר עליו ביורק, זה טיול על חומת ימי הביניים המקיפה את העיר לאורך 3.4 ק”מ. בתור אנשים שגרים בירושלים, הדבר הראשון שחשבתי עליו הוא הטיול על חומות העיר הבירה, רק שכאן הסיור הוא לגמרי בחינם.

כשעוד היינו בבית אספתי המון פרטים על כל אחת מהנקודות החשובות שעוברים בסיור הזה, אבל בשטח הסתפקנו במה שרואות העיניים. אז ככה – מהחומה אפשר להשקיף על העיר העתיקה, על הקתדרלה, מגדל קליפורד ונהר האוז שמקיף את העיר כולה. חובבי הטריוויה ישמחו לדעת שיש בה 45 מגדלים, ושהאבנים בה שוקלות יחד לא פחות מ-100 אלף טון. יש הרבה נקודות שבהן אפשר לרדת ולעלות, בעיקר מפני שהיא לא שרדה מי-יודע-מה במלואה. או במילים אחרות: ככה לא בונים חומה.

"כפתור" המסמן כי אתם במסלול הנכון של חומת יורק (שימושי בקטעים שבהם צריך לרדת לקו הרחוב ולחפש את המשך החומה, פחות פשוט ממה שזה נשמע) / צילום: גלית חתן
%d בלוגרים אהבו את זה: