ארכיון תג: גרפיטי

על מוזיאון הגרפיטי שמעתם?

Style Wars – Photo by Cece Feinberg, Courtesy The Museum of Graffiti

לפעמים נדמה לי שהעולם מוצף במוזיאונים מכל סוג ומין. אמנות זה טריוויאלי, אבל לצד זה אפשר למצוא מוזיאונים לחתולים, שוקולד, מכוניות, נעליים, מטבעות, נשק ומה לא בעצם. כמעט כל עיר שמכבדת את עצמה או שמשוועת לתיירים, דואגת שיהיו לה מוזיאון או שניים שבשבילם "חייבים לבוא כי זה נורא מיוחד". היום, חמישי 5.12.19, יצטרף עוד מוזיאון ל"אוסף" הבינלאומי הזה: מוזיאון הגרפיטי ייפתח במיאמי, ויגשים את חלומם של אלן קט, אמן וחוקר ההיסטוריה של הגרפיטי, ואליסון פריידין, שעד היום שימשה בעיקר עורכת דין במקרי אלימות בנשק חם בקהילות הכי קשות של העיר.

לדברי השניים, זו הפעם הראשונה שנפתח מוזיאון כזה, ולכן מדובר במעשה כמעט חלוצי. כמובן שכל החזיתות שלו צוירו בידי אמני גרפיטי, וגם בפנים יש לא מעט חללים עם תערוכות קבע (נו, מי יזיז את הקיר) של עשרות אמנים, אם כי נראה שיתווספו עוד בהמשך. אגב, גם המיקום נבחר בקפידה, וברוח הזמן: שכונת Wynwood, שמוצגת כ"גן עדן למשתמשי אינסטגרם".

מוזיאון הגרפיטי מבחוץ / Photo by Cece Feinberg, Courtesy The Museum of Graffiti
המייסדים, אליסון פריידין ואלן קיט / Photo by Cece Feinberg, Courtesy The Museum of Graffiti

ההיגיון אומר שגרפיטי צריך להיות ב"מוזיאון פתוח", כמו שכונת פלונרטין התל אביבית, למשל. ובכלל, יותר כיף ללכת ברחוב ולגלות אמנות בין הקירות, מאשר לבוא לעוד מוסד שמרכז עבורך את הכל, ולפחות במובן הזה לא תובע שום מאמץ. אבל היי, אם לשני אנשים היה חלום שאנשים יתייחסו לתחום הזה קצת יותר ברצינות, שיכירו את ההיסטוריה שלו שהחלה בשנות ה-70 וה-80 בסאבווי של ניו יורק, ולא יפטרו אותו במילה "ונדליזם", והם היו מוכנים לעשות כל כך הרבה בשביל להגשים אותו – אולי צריך לכבד את זה ולראות את הצד החיובי שבדבר. "זו התנועה האמנותית המשמעותית ביותר שנוצרה במחצית השנייה של המאה ה-20", טוען קט. "האמנות הזו עוסקת באנרגיה גולמית, מרדנות ואותנטיות, ואנחנו שמחים לחלוק את העבר, ההווה והעתיד שלה עם העולם".

אז אם אתם במיאמי בזמן הקרוב, אולי באמת תרצו לחלוק איתם, ולצפות בתערוכת הפתיחה Negative Space של האמן ההולנדי נילס מלומן, שחותם בשם Shoe ומזוהה כמייסד תנועת ה- Calligraffiti. הרעיון מאחורי התערוכה, אומר מלומן, הוא "לנסות לגרש את האנרגיה השלילית שמשתלטת על הסביבה שלי בזמן האחרון". ועוד הוא מבקש לומר, ש"גם אם הוא בלתי נראה, החלל השלילי תמיד עוטף את כל מה שחיובי ומדביק אותו יחד". פילוסופי מדי? תסתפקו בצבעוניות שלו. זה לא מעט בכלל.

מתוך המרצ'נדייז שאפשר לקנות בחנות המוזיאון: סופרפלסטיק, סדרת ג'אנקי 2 של האמן SEEN / Photo by Cece Feinberg, Courtesy The Museum of Graffiti

כתובת: 299 NW 25th Street, Miami / שעות פתיחה: כל יום 11:00-19:00 / מחיר כניסה: 23 דולר למבוגר

עבודה של אמן הרחוב האמריקאי RISK, מחוץ למוזיאון / Photo by Cece Feinberg, Courtesy The Museum of Graffiti

מסדר הספריי

המחנה הצבאי לשעבר הפך לשכונה אנרכיסטית. בניין מצויר במיטלקובה, לובליאנה, סלובניה

המחנה הצבאי לשעבר הפך לשכונה אנרכיסטית. בניין מצויר במטלקובה, לובליאנה, סלובניה / צילום: גלית חתן

אחת החוויות שהכי נהניתי מהן בטיול לסלובניה, לפני כחודשיים, הייתה הרכיבה הקבוצתית על אופניים בעיר הבירה לובליאנה. זאת למרות שאחת לשלוש שניות נאלצתי ללחוץ על הפעמון ולצעוק Sorry לעבר המטיילים שכמעט דרסתי בסמטאות, ולמרות שנפלתי פעמיים מהאופניים באופן עצמוני (ללא פגיעות לרכוש או לגוף) ועוד פעם אחת אחרי שמכונית שהגיחה מאחוריי גרמה לי לאבד שיווי משקל (שוב לא נגרם נזק רציני, רק שפשוף קל, וכנראה נזק לנפשה של הנהגת שהייתה היסטרית שמא פגעה בי יותר מזה).

אז למה בכל זאת אני אומרת שזו חוויה מומלצת? קודם כל, כי זו דרך נפלאה להכיר את העיר, את הפינות החבויות שלה, את הגנים והפארקים, ואת הסיפורים שלה מיד ראשונה, כלומר ממדריך שהוא תושב העיר. ושנית, כי ככה גיליתי את מטלקובה.

כמו שכונת כריסטיאניה שבקופנהגן: כאן מאמינים במוטו "חיה ותן לחיות". גרפיטי במיטלקובה / צילום: גלית חתן

כמו שכונת כריסטיאניה שבקופנהגן: כאן מאמינים במוטו "חיה ותן לחיות". גרפיטי במטלקובה / צילום: גלית חתן

מטלקובה הוא אזור שבעבר שימש את המפקדה הסלובנית של הצבא היוגוסלבי הלאומי, ננטש עם הכרזת העצמאות של סלובניה ב-1991, ומאז 1993 שינה את פניו. ממסדר המפקד עברו פה למסדר הספריי (של הגרפיטי). בהתחלה התושבים החדשים נאלצו "לגנוב" מים מהמערכת העירונית כי לא היו להם תשתיות. היום זה מזכיר את שכונת כריסטיאניה שבקופנהגן: חיה ותן לחיות. מתחם שכולו צעירים אנרכיסטים בראש טוב, והרבה ציורי גרפיטי שמבטאים כישרונות עצומים.

12.5 קמ"ר, שבעה בניינים, וביניהם מועדונים, גלריות ואנרגיות טובות. מיטלקובה / צילום: גלית חתן

12.5 קמ"ר, שבעה בניינים, וביניהם מועדונים, גלריות ואנרגיות טובות. מטלקובה / צילום: גלית חתן

הגענו לכאן ברכיבת אופניים קבוצתית עם מדריך מטעם העיריה. מיטלקובה / צילום: גלית חתן

הגענו לכאן ברכיבת אופניים קבוצתית עם מדריך מטעם העיריה. מטלקובה / צילום: גלית חתן

יש כאלה שמכנים את המקום 'מרכז התרבות החלופית', אבל לי זה נראה כמו כינוי רשמי של פקידים בלשכת התיירות. בפועל זה פשוט מקום קולי של אנשים יצירתיים. 12.5 קמ"ר, שבעה בניינים, וביניהם מועדונים, גלריות ואנרגיות טובות.

כאן לא ידקלמו לך את עשרת הדיברות של הבורגנות. לא ינשפו לך באוזן שצריך למהר, ולא יכריחו אותך לשאוף לריאות. תעשה מה שבא לך, תהיה אתה, וקח את כל מה שאתה מקבל מהמקום הזה כדי לעשות משהו טוב בעצמך – להיטיב עם העולם בדרכך. רק שלא תהפוך לנו בדרך לקפיטליסט, אה?

עם הכרזת העצמאות של סלובניה, ב-1991, הצבא פינה את האזור. מיטלקובה / צילום: גלית חתן

עם הכרזת העצמאות של סלובניה, ב-1991, הצבא פינה את האזור. מטלקובה / צילום: גלית חתן

מיטלקובה / צילום: גלית חתן

מטלקובה / צילום: גלית חתן

מיטלקובה / צילום: גלית חתן

מטלקובה / צילום: גלית חתן

מיטלקובה / צילום: גלית חתן

מטלקובה / צילום: גלית חתן

מיטלקובה / צילום: גלית חתן

מטלקובה / צילום: גלית חתן

הנשים של קמי

כריסטיאנה, 2015. הסטייל הייחודי של קיימי

"כל אחד יכול לפקוח את עיניך לגבי נושא שמעולם לא דמיינת, ולפתוח בפניך שדות מחקר אינסופיים, ולכן כולם יכולים להוות מקור השראה". העבודה 'כריסטיאנה' שיצר קמי ב-2015

לא היה פשוט להרכיב את הפאזל של האמן הצרפתי קמי (Keymi, מבטאים כמו דמי מור), אבל היה שווה להתעקש ולאסוף את כל החתיכות ולחבר אותן לכדי תמונה פופ-אפית, צבעונית ומשעשעת. יש בו את הממסדי לצד הבועט, הגלריה לצד הרחוב, המסעיר מול הרגוע, המתריס לעומת הכנסייתי. אם הסלון שלי היה טיפה גדול יותר, או אם היה לי חדר עבודה רציני, הייתי תולה על הקיר את אחד הפאזלים הענקיים שהוא מייצר ביד אמן בטוחה.

ממש לאחרונה הוא הציג את הפאזלים האלה בגלריית אורבן ארט באדינבורו – בועות קומיקס של נערות פין-אפ בשילוב טיפוגרפיה וצורות גיאומטריות, הומאז' לנשות שנות ה-50, שהצייר הפרואני אלברטו ורגס והצייר האמריקאי גיל אלוגרן הפכו למפורסמות. סגנון הפופ ארט הזה הוא בהשראת רוי ליכטנשטיין אך עם טאץ' ייחודי משלו. הוא נחשב כוכב עולה, ובשנה החולפת עלה שווי העבודות שלו בעשרות אחוזים, אבל זה לא גורם לו לוותר על חווית הרחוב, כלומר ריסוס קירות בגרפיטי – שם בעצם הכול התחיל.

את הדמויות המשעשעות הללו צייר קמי ב-2012 ב-Hôtel Dieu les reines. כל דמות היא בגובה 3 מטרים וברוחב 1.35 מטר

את הדמויות המשעשעות הללו צייר קמי ב-2012 ב-Hôtel Dieu les reines. כל דמות היא בגובה 3 מטרים וברוחב 1.35 מטר

"לצייר בסטודיו זה נוח, אבל לצייר בחוץ זה צורך". גרפיטי של קמי

"לצייר בסטודיו זה נוח, אבל לצייר בחוץ זה צורך" / "Paint in studio is comfortable but paint outside is a need". גרפיטי של קמי

קמי (סטפן ריימונד) נולד ב-1973 בפריז, וגדל בפרברי הבירה הצרפתית. בהיותו בן 17 החלה החוויה האמנותית שלו, בציור בצבעי מים ובצילום. במקביל הוא התעניין בזרם ההיפ-הופ, והחיבור בין שני הדברים הוביל אותו לצד הוויזואלי של הזרם הזה: גרפיטי. בגיל 19 הוא צייר את הראשון שלו, ומאז היו עוד עשרות אם לא מאות.

אבל קמי לא ויתר על השכלה רשמית, ונרשם ללימודי תואר ראשון בהיסטוריה של האמנות באוניברסיטת קלרמון-פראן. תוך כדי התואר הוא התנסה בסוגים שונים של אמנות, וגילה את עולם הפרסקאות – טכניקת ציור קיר שנעשית ישירות על טיח סיד לח וטרי – לצד כנסיות הרוקוקו, שהפכו עבורו למקור השראה. "הן מדהימות בעיניי", הוא אומר. "גיליתי את הסגנון הזה כשהייתי בתקופת הלימודים. לקחתי משם, למשל, את תבניות האותיות המעוטרות".

הומאז' לנשות שנות ה-50, שהצייר הפרואני אלברטו ורגס והצייר האמריקאי גיל אלוגרן הפכו למפורסמות. La Rumeur n°3 What a beautiful movie 2013

הומאז' לנשות שנות ה-50, שהצייר הפרואני אלברטו ורגס והצייר האמריקאי גיל אלוגרן הפכו למפורסמות. La Rumeur n°3 What a beautiful movie 2013

"הדבר היחיד שמקשר בין הגרפיטי שלי לאמנות שלי הוא האמצעי: תרסיס הספריי". erica 2015

"הדבר היחיד שמקשר בין הגרפיטי שלי לאמנות שלי הוא האמצעי: תרסיס הספריי". erica 2015

*איך אתה משלב בין אמנות שמוצגת בגלריות ליצירות גרפיטי?

"העבודה שלי בסטודיו שונה מהעבודה על קירות ברחוב. כשמדברים על גרפיטי המיקום מאוד חשוב, כי הוא שייך למקום שבו אתה עושה אותו, ולכן השאיפות שלי לגביו הן אחרות. הדבר היחיד שמקשר בין הגרפיטי שלי לאמנות שלי הוא האמצעי: תרסיס הספריי. זה סגנון הציור שאני הכי אוהב, ושאני הכי טוב בו".

למרות הדימוי של אמני גרפיטי כאנשים שחיים את הלילה, ומסתובבים עם מיכלי ספריי בחסות החשכה, קמי טוען שאצלו זה אחרת. "אני עובד בימים, וישן בלילות. אם אתה מצייר ברחוב במהלך היום בלי רשות, אף אחד לא מציק לך ולא שואל אותך על זה. אבל אם אתה מצייר בלילה עם רשות, זה לא נורמלי. אני אוהב לעבוד בשעות הבוקר המוקדמות, אלה השעות שאני טוב בהן. לצייר בסטודיו זה נוח, אבל לצייר בחוץ זה צורך".

הוא מתגורר בקלרמון-פראן, בירת מחוז פוי-דה-דום שבמרכז צרפת, ואחת מהערים הוותיקות ביותר במדינה. בעיר יש קתדרלת נוטר דאם שבנויה מאבן וולקנית שחורה, והיא מהקתדרלות הגותיות המרשימות ביותר באזור. את העיר מקיפים הרי געש מרשימים, אגמים, נהרות וטירות. אבל נדמה שכל אלה לא מעניינים אותו. בכל אופן, לא כשזה מגיע ליצירה. "אני מצייר את הגרפיטי שלי בעיקר כאן", הוא מספר, "אבל אני יכול לצייר בכל מקום. ציור הוא מדיה טובה לטיולים".

"לאמנות יש תפקיד חשוב בחיים של כל אחד, וכשהיא נמצאת ברחוב יש לה גם תפקיד חברתי – אני לא אצליח למחוק בעיות, אבל אני יכול להקל על אנשים". קמי

"לאמנות יש תפקיד חשוב בחיים של כל אחד, וכשהיא נמצאת ברחוב יש לה גם תפקיד חברתי – אני לא אצליח למחוק בעיות, אבל אני יכול להקל על אנשים". קמי

כשאני שואלת אותו על התפקיד שלו כאמן גרפיטי, הוא משיב "לאמנות יש תפקיד חשוב בחיים של כל אחד, וכשהיא נמצאת ברחוב יש לה גם תפקיד חברתי – אני לא אצליח למחוק בעיות, אבל אני יכול להקל על אנשים. אגב, אני אמן הגרפיטי המבוגר ביותר בעיר שלי, והאדם המפורסם ביותר כאן, כך שיש לי מקום מיוחד אצל התושבים".

*גרפיטי הוא משהו שהתחיל כאמירה מקומית, אבל בזכות אפליקציות כמו האינסטגרם הוא מגיע היום לכל מקום בעולם. איך זה משפיע עליך?

"אינסטגרם הוא הרשת החברתית המועדפת עליי כי היא מוקדשת רק לתמונות, וזה העולם שאני חי ועובד בו. באמצעות האינסטגרם אתה יכול לגעת בכל העולם בקלות. יש לי עוקבים מארה"ב ומיפן, וזה נהדר, אבל בדרך כלל ברשתות חברתיות אתה נוגע במקומיים שכבר מכירים אותך ועוקבים אחרי העבודה שלך. אגב, אני יודע שאני לא משתמש באינסטגרם כמו שצריך" (יש לו רק 665 עוקבים. לדף שלו בפייסבוק יש קצת יותר מ-9,000 לייקים).

*איזה אדם שאינו אמן מעורר בך השראה?

"כולם! כל אחד יכול לפקוח את עיניך לגבי נושא שמעולם לא דמיינת, ולפתוח בפניך שדות מחקר אינסופיים".

%d בלוגרים אהבו את זה: