ארכיון תג: גרפיטי

מסדר הספריי

המחנה הצבאי לשעבר הפך לשכונה אנרכיסטית. בניין מצויר במיטלקובה, לובליאנה, סלובניה

המחנה הצבאי לשעבר הפך לשכונה אנרכיסטית. בניין מצויר במטלקובה, לובליאנה, סלובניה / צילום: גלית חתן

אחת החוויות שהכי נהניתי מהן בטיול לסלובניה, לפני כחודשיים, הייתה הרכיבה הקבוצתית על אופניים בעיר הבירה לובליאנה. זאת למרות שאחת לשלוש שניות נאלצתי ללחוץ על הפעמון ולצעוק Sorry לעבר המטיילים שכמעט דרסתי בסמטאות, ולמרות שנפלתי פעמיים מהאופניים באופן עצמוני (ללא פגיעות לרכוש או לגוף) ועוד פעם אחת אחרי שמכונית שהגיחה מאחוריי גרמה לי לאבד שיווי משקל (שוב לא נגרם נזק רציני, רק שפשוף קל, וכנראה נזק לנפשה של הנהגת שהייתה היסטרית שמא פגעה בי יותר מזה).

אז למה בכל זאת אני אומרת שזו חוויה מומלצת? קודם כל, כי זו דרך נפלאה להכיר את העיר, את הפינות החבויות שלה, את הגנים והפארקים, ואת הסיפורים שלה מיד ראשונה, כלומר ממדריך שהוא תושב העיר. ושנית, כי ככה גיליתי את מטלקובה.

כמו שכונת כריסטיאניה שבקופנהגן: כאן מאמינים במוטו "חיה ותן לחיות". גרפיטי במיטלקובה / צילום: גלית חתן

כמו שכונת כריסטיאניה שבקופנהגן: כאן מאמינים במוטו "חיה ותן לחיות". גרפיטי במטלקובה / צילום: גלית חתן

מטלקובה הוא אזור שבעבר שימש את המפקדה הסלובנית של הצבא היוגוסלבי הלאומי, ננטש עם הכרזת העצמאות של סלובניה ב-1991, ומאז 1993 שינה את פניו. ממסדר המפקד עברו פה למסדר הספריי (של הגרפיטי). בהתחלה התושבים החדשים נאלצו "לגנוב" מים מהמערכת העירונית כי לא היו להם תשתיות. היום זה מזכיר את שכונת כריסטיאניה שבקופנהגן: חיה ותן לחיות. מתחם שכולו צעירים אנרכיסטים בראש טוב, והרבה ציורי גרפיטי שמבטאים כישרונות עצומים.

12.5 קמ"ר, שבעה בניינים, וביניהם מועדונים, גלריות ואנרגיות טובות. מיטלקובה / צילום: גלית חתן

12.5 קמ"ר, שבעה בניינים, וביניהם מועדונים, גלריות ואנרגיות טובות. מטלקובה / צילום: גלית חתן

הגענו לכאן ברכיבת אופניים קבוצתית עם מדריך מטעם העיריה. מיטלקובה / צילום: גלית חתן

הגענו לכאן ברכיבת אופניים קבוצתית עם מדריך מטעם העיריה. מטלקובה / צילום: גלית חתן

יש כאלה שמכנים את המקום 'מרכז התרבות החלופית', אבל לי זה נראה כמו כינוי רשמי של פקידים בלשכת התיירות. בפועל זה פשוט מקום קולי של אנשים יצירתיים. 12.5 קמ"ר, שבעה בניינים, וביניהם מועדונים, גלריות ואנרגיות טובות.

כאן לא ידקלמו לך את עשרת הדיברות של הבורגנות. לא ינשפו לך באוזן שצריך למהר, ולא יכריחו אותך לשאוף לריאות. תעשה מה שבא לך, תהיה אתה, וקח את כל מה שאתה מקבל מהמקום הזה כדי לעשות משהו טוב בעצמך – להיטיב עם העולם בדרכך. רק שלא תהפוך לנו בדרך לקפיטליסט, אה?

עם הכרזת העצמאות של סלובניה, ב-1991, הצבא פינה את האזור. מיטלקובה / צילום: גלית חתן

עם הכרזת העצמאות של סלובניה, ב-1991, הצבא פינה את האזור. מטלקובה / צילום: גלית חתן

מיטלקובה / צילום: גלית חתן

מטלקובה / צילום: גלית חתן

מיטלקובה / צילום: גלית חתן

מטלקובה / צילום: גלית חתן

מיטלקובה / צילום: גלית חתן

מטלקובה / צילום: גלית חתן

מיטלקובה / צילום: גלית חתן

מטלקובה / צילום: גלית חתן

הנשים של קמי

כריסטיאנה, 2015. הסטייל הייחודי של קיימי

"כל אחד יכול לפקוח את עיניך לגבי נושא שמעולם לא דמיינת, ולפתוח בפניך שדות מחקר אינסופיים, ולכן כולם יכולים להוות מקור השראה". העבודה 'כריסטיאנה' שיצר קמי ב-2015

לא היה פשוט להרכיב את הפאזל של האמן הצרפתי קמי (Keymi, מבטאים כמו דמי מור), אבל היה שווה להתעקש ולאסוף את כל החתיכות ולחבר אותן לכדי תמונה פופ-אפית, צבעונית ומשעשעת. יש בו את הממסדי לצד הבועט, הגלריה לצד הרחוב, המסעיר מול הרגוע, המתריס לעומת הכנסייתי. אם הסלון שלי היה טיפה גדול יותר, או אם היה לי חדר עבודה רציני, הייתי תולה על הקיר את אחד הפאזלים הענקיים שהוא מייצר ביד אמן בטוחה.

ממש לאחרונה הוא הציג את הפאזלים האלה בגלריית אורבן ארט באדינבורו – בועות קומיקס של נערות פין-אפ בשילוב טיפוגרפיה וצורות גיאומטריות, הומאז' לנשות שנות ה-50, שהצייר הפרואני אלברטו ורגס והצייר האמריקאי גיל אלוגרן הפכו למפורסמות. סגנון הפופ ארט הזה הוא בהשראת רוי ליכטנשטיין אך עם טאץ' ייחודי משלו. הוא נחשב כוכב עולה, ובשנה החולפת עלה שווי העבודות שלו בעשרות אחוזים, אבל זה לא גורם לו לוותר על חווית הרחוב, כלומר ריסוס קירות בגרפיטי – שם בעצם הכול התחיל.

את הדמויות המשעשעות הללו צייר קמי ב-2012 ב-Hôtel Dieu les reines. כל דמות היא בגובה 3 מטרים וברוחב 1.35 מטר

את הדמויות המשעשעות הללו צייר קמי ב-2012 ב-Hôtel Dieu les reines. כל דמות היא בגובה 3 מטרים וברוחב 1.35 מטר

"לצייר בסטודיו זה נוח, אבל לצייר בחוץ זה צורך". גרפיטי של קמי

"לצייר בסטודיו זה נוח, אבל לצייר בחוץ זה צורך" / "Paint in studio is comfortable but paint outside is a need". גרפיטי של קמי

קמי (סטפן ריימונד) נולד ב-1973 בפריז, וגדל בפרברי הבירה הצרפתית. בהיותו בן 17 החלה החוויה האמנותית שלו, בציור בצבעי מים ובצילום. במקביל הוא התעניין בזרם ההיפ-הופ, והחיבור בין שני הדברים הוביל אותו לצד הוויזואלי של הזרם הזה: גרפיטי. בגיל 19 הוא צייר את הראשון שלו, ומאז היו עוד עשרות אם לא מאות.

אבל קמי לא ויתר על השכלה רשמית, ונרשם ללימודי תואר ראשון בהיסטוריה של האמנות באוניברסיטת קלרמון-פראן. תוך כדי התואר הוא התנסה בסוגים שונים של אמנות, וגילה את עולם הפרסקאות – טכניקת ציור קיר שנעשית ישירות על טיח סיד לח וטרי – לצד כנסיות הרוקוקו, שהפכו עבורו למקור השראה. "הן מדהימות בעיניי", הוא אומר. "גיליתי את הסגנון הזה כשהייתי בתקופת הלימודים. לקחתי משם, למשל, את תבניות האותיות המעוטרות".

הומאז' לנשות שנות ה-50, שהצייר הפרואני אלברטו ורגס והצייר האמריקאי גיל אלוגרן הפכו למפורסמות. La Rumeur n°3 What a beautiful movie 2013

הומאז' לנשות שנות ה-50, שהצייר הפרואני אלברטו ורגס והצייר האמריקאי גיל אלוגרן הפכו למפורסמות. La Rumeur n°3 What a beautiful movie 2013

"הדבר היחיד שמקשר בין הגרפיטי שלי לאמנות שלי הוא האמצעי: תרסיס הספריי". erica 2015

"הדבר היחיד שמקשר בין הגרפיטי שלי לאמנות שלי הוא האמצעי: תרסיס הספריי". erica 2015

*איך אתה משלב בין אמנות שמוצגת בגלריות ליצירות גרפיטי?

"העבודה שלי בסטודיו שונה מהעבודה על קירות ברחוב. כשמדברים על גרפיטי המיקום מאוד חשוב, כי הוא שייך למקום שבו אתה עושה אותו, ולכן השאיפות שלי לגביו הן אחרות. הדבר היחיד שמקשר בין הגרפיטי שלי לאמנות שלי הוא האמצעי: תרסיס הספריי. זה סגנון הציור שאני הכי אוהב, ושאני הכי טוב בו".

למרות הדימוי של אמני גרפיטי כאנשים שחיים את הלילה, ומסתובבים עם מיכלי ספריי בחסות החשכה, קמי טוען שאצלו זה אחרת. "אני עובד בימים, וישן בלילות. אם אתה מצייר ברחוב במהלך היום בלי רשות, אף אחד לא מציק לך ולא שואל אותך על זה. אבל אם אתה מצייר בלילה עם רשות, זה לא נורמלי. אני אוהב לעבוד בשעות הבוקר המוקדמות, אלה השעות שאני טוב בהן. לצייר בסטודיו זה נוח, אבל לצייר בחוץ זה צורך".

הוא מתגורר בקלרמון-פראן, בירת מחוז פוי-דה-דום שבמרכז צרפת, ואחת מהערים הוותיקות ביותר במדינה. בעיר יש קתדרלת נוטר דאם שבנויה מאבן וולקנית שחורה, והיא מהקתדרלות הגותיות המרשימות ביותר באזור. את העיר מקיפים הרי געש מרשימים, אגמים, נהרות וטירות. אבל נדמה שכל אלה לא מעניינים אותו. בכל אופן, לא כשזה מגיע ליצירה. "אני מצייר את הגרפיטי שלי בעיקר כאן", הוא מספר, "אבל אני יכול לצייר בכל מקום. ציור הוא מדיה טובה לטיולים".

"לאמנות יש תפקיד חשוב בחיים של כל אחד, וכשהיא נמצאת ברחוב יש לה גם תפקיד חברתי – אני לא אצליח למחוק בעיות, אבל אני יכול להקל על אנשים". קמי

"לאמנות יש תפקיד חשוב בחיים של כל אחד, וכשהיא נמצאת ברחוב יש לה גם תפקיד חברתי – אני לא אצליח למחוק בעיות, אבל אני יכול להקל על אנשים". קמי

כשאני שואלת אותו על התפקיד שלו כאמן גרפיטי, הוא משיב "לאמנות יש תפקיד חשוב בחיים של כל אחד, וכשהיא נמצאת ברחוב יש לה גם תפקיד חברתי – אני לא אצליח למחוק בעיות, אבל אני יכול להקל על אנשים. אגב, אני אמן הגרפיטי המבוגר ביותר בעיר שלי, והאדם המפורסם ביותר כאן, כך שיש לי מקום מיוחד אצל התושבים".

*גרפיטי הוא משהו שהתחיל כאמירה מקומית, אבל בזכות אפליקציות כמו האינסטגרם הוא מגיע היום לכל מקום בעולם. איך זה משפיע עליך?

"אינסטגרם הוא הרשת החברתית המועדפת עליי כי היא מוקדשת רק לתמונות, וזה העולם שאני חי ועובד בו. באמצעות האינסטגרם אתה יכול לגעת בכל העולם בקלות. יש לי עוקבים מארה"ב ומיפן, וזה נהדר, אבל בדרך כלל ברשתות חברתיות אתה נוגע במקומיים שכבר מכירים אותך ועוקבים אחרי העבודה שלך. אגב, אני יודע שאני לא משתמש באינסטגרם כמו שצריך" (יש לו רק 665 עוקבים. לדף שלו בפייסבוק יש קצת יותר מ-9,000 לייקים).

*איזה אדם שאינו אמן מעורר בך השראה?

"כולם! כל אחד יכול לפקוח את עיניך לגבי נושא שמעולם לא דמיינת, ולפתוח בפניך שדות מחקר אינסופיים".

אפליקציית גרפיטי כבר יש לכם?

בפלורנטין הצבעונית

בפלורנטין הצבעונית

לא כולנו אוהבים להצטלם, ולא כולם אוהבים לצלם. אבל אלה שמחפשים קיר שווה להצטלם לידו, כדי לייצר תמונה שתהיה חלק מהפרופיל הוויזואלי שלהם לנצח, ואלה שאוהבים להנציח יצירתיות של אחרים ולשתף אותה הלאה – יהיו מבסוטים על האפליקציה שיצרו שני אמנים טורקיים.

לאפליקציה קוראים StreetArt Istanbul, ונכון לעכשיו היא פועלת רק באייפון ורק באיסטנבול, אבל בהחלט אפשר לאמץ אותה בערים אחרות. היא מתיימרת לתעד את כל המקומות שבהם נמצאים ציורי קיר, לומר מי האמן וכמה מילים על השכונה/אזור שבה זה נמצא, ומה אפשר לעשות בסביבה. כי הרי לא כל ציורי הקיר נמצאים במקומות פופולריים ומוכרים כמו איסתיקלל ג'דסי, ולא כולם יודעים מה אפשר לעשות בבשיקטש.

במדינה שבה גרפיטי הוא אמצעי לביטוי פוליטי לא פחות מאשר לביטוי אמנותי, יש לו חשיבות גדולה בביטוי רגשות. "הוא מקבל הכרה כתגובה לגיטימית לחוסר צדק, דרך ליצור מודות לנושאים חברתיים, ביטוי לתקווה בעתיד וגם אמצעי לייפות מציאות מכוערת", מסביר אחד משני היזמים, ארביל סיוסליגלו (Erbil Sivaslıoğlu).

צקצקנים אולי יגידו שלקדם גרפיטי זה לקדם ונדליזם, ושבמקרה של איסטנבול זה גם עלול להרגיז מאוד את השלטונות, אבל בעיניי מדובר במהלך מבורך. החלום של היזמים הוא לקחת את האפליקציה ללונדון ולניו יורק, אבל לדעתי זו משימה מסובכת למדי שעלולה לייאש אותם.

אולי כדאי שיתחילו עם בריסל, נניח: לפני כמה שנים העירייה נתנה לאמנים יד חופשית לצייר על קירות בניינים במרכז העיר, ואז הכל הועלה לאתר עם מיקומים על מפה של גוגל, ובעצם אפשר לצאת לטיול בעקבות הציורים הללו. אז נכון שזה לא גרפיטי ולא מחאה, אבל מסביב לציורים ה"רשמיים" יש גם ציורי גרפיטי, כך שזה יכול להיות סיור משולב. בזמנו כתבתי על כך כאן.

בכל אופן, עד שהאפליקציה הזו תגיע גם אלינו, תיעדתי בשבת האחרונה כמה עבודות גרפיטי מרשימות ו/או משעשעות – לדעתי – שנעשו בשני מתחמים בתל אביב. הראשון, במרכז העיר, כולל את הרחובות נחלת בנימין, הלל הזקן וטשרניחובסקי. המתחם השני הוא בפלורנטין, וכולל את הרחובות המחוגה, המשור, הנגרים וצריפין. להנאתכם.

(ואם מישהו יודע מי האמן של גרפיטי כלשהו – אשמח להוסיף לפוסט)

מתחם ראשון – מרכז העיר

20140524_122109

1

20140524_122055

2

20140524_113541

 3 עבודה של KLONE מ-2014

20140524_122102

4

20140524_124833

5

20140524_113035

6

20140524_123115

7

20140524_123946

8

20140524_113027

9

** ** ** ** ** ** ** ** ** **

מתחם שני – פלורנטין (מוצלח יותר לטעמי)

20140524_152317

10

20140524_144747

11

20140524_145927

12

20140524_145606

1320140524_144942

14 עבודה של Dede20140524_144856

1520140524_150502

1620140524_154115
1720140524_15101618 20140524_170226
19

20140524_152422

20

20140524_144344

21

%d בלוגרים אהבו את זה: