Tag Archives: ג'ויה

הכי גאים שיש. במדריד

ההשערה היא שאת המונה ליזה הזו צייר בן זוגו של לאונרדו דה וינצ'י, פרנצ'סקו מלצ'י – בנו של אציל מילנזי, שבגיל 14 מונה על ידי אביו להיות שוליה של דה וינצ'י /// Photo: Courtesy of Prado Museum

הרבה חדשות זרמו בגלי צה"ל מאז הפעם הראשונה שנתקלתי בתערוכה "The Other’s Gaze. Spaces of difference", שמוצגת בימים אלה במוזיאון הפראדו במדריד. בעוד שאצלנו נאבקים על זכויות האימוץ של גייז כאילו אנחנו לא עמוק במאה ה-21, בספרד ציינו לאחרונה 40 שנים למצעד הגאווה הראשון. מדריד זכתה לארח את אירועי הגאווה השנתיים הבינלאומיים, שחרגו בהרבה מתהלוכה רועשת וגועשת ברחוב, וכללו גם את התערוכה הזו בפראדו, שמוקדשת ל'אמנות חד מינית' (תימשך עד ה-10 בספטמבר).

התערוכה כוללת כ-30 ציורים, רישומים ופסלים שרוכזו במספר חללים – מפיסול יווני קלאסי, דרך ציור של דוד עם ראש גוליית בידו שצייר האיטלקי הנודע קרוואג'יו, ועד דמויות של גויה. זה לא שלא ראינו כבר תערוכות אמנות קוויריות ברחבי העולם, ואפילו בישראל, אלא שב- The Other’s Gaze חוזרים אחורה בזמן. "המטרה היא לבחון כיצד ההבנה והסובלנות כלפי קשרים חד מיניים השתנו לאורך הדורות", מסבירים במוזיאון, אבל לא תמיד נותנים ביאור מספק לנוכחות של עבודה כזו או אחרת בתערוכה.

פסל של הקיסר הרומי אדריאנוס, שנת 134 לספירה. אומרים שאדריאנוס ניהל מערכת יחסים עם אנטוניוס, עובד משק הבית שלו. הם נפגשו כשאדריאנוס היה בן 39 ואנטוניוס בן 14. מותו של אנטוניוס נחשב לתאונה, אך אדריאנוס האמין כי הוא הוטבע על ידי משרתים קנאים. עם מותו הכריז עליו אדריאנוס כאל, בנה לכבודו עיר, והציב פסלים בדמותו ברחבי האימפריה הרומית /// Photo: Courtesy of Prado Museum

Orestes and Pylades or The San Ildefonso Group, שיש קררה לבן /// Photo: Courtesy of Prado Museum

התערוכה מחולקת לארבעה חלקים. אחד מהם, שנקרא "רודפי התשוקות" מוקדש לאמנים מצליחים שהמיניות שלהם, בחיים וביצירה, הובילה לכך שנרדפו מסיבות 'מוסריות' לכאורה, הפכו למושא לבוז וזלזול, וסבלו מדימוי מעוות במשך מאות שנים. הדרך שלהם להתמודד עם המציאות הקשה הייתה לנסות להפוך את עצמם ל'בלתי נראים' ואת האמנות שלהם ל'מוצפנת', ובכל זאת זה לא תמיד הצליח, וחלקם הועמדו לדין באשמת 'מעשי סדום'. בין האמנים האלה נמנים קרווג'יו, בוטצ'לי ודה וינצ'י. אגב, אפילו יצירות אמנות שהביעו תשוקות 'מסוג זה' ספגו חצי ביקורת מוסרית צדקנית – אבל זה לא גרם להן להיכחד או להיעלם מהעולם. נקודה למחשבה.

החלק האחרון בתערוכה נקרא "לאהוב כמו האלים", והוא כולל סדרת יצירות מיתולוגיות, המייצגות יחסים שלא יכלו להתקיים אז ב'עולם האמיתי'. יצירות מסוג זה נועדו למרחבים הפרטיים של האליטות החברתיות בלבד, כיוון שהן הציגו אלים בהתנהגות שאסורה על בני תמותה, ושרק שליטים ונסיכים יכלו להרשות לעצמם. כלומר, קוויריות הייתה פריבילגיה של בני המעמד הגבוה, שהיו מוגנים מפני רדיפה אזרחית וקהילתית – אם כי בהסתייגות, כי במקרים מסוימים יחסים חד-מיניים היו עשויים להמיט עליהם חרפה פוליטית או להוביל להגליה. מה שבטוח, רק הם היו יכולים לצפות באמנות שמציגה יחסים חד-מיניים כלגיטימיים. אולי לפחות במובן הזה, התקדמנו מאז.

La siesta, Alma Tadema, 1868 /// Photo: Courtesy of Prado Museum

לצפות בתערוכה כזו במוזיאון ישראל בירושלים נשמע כמו חזון אחרית הימים, למרות שהוא הרבה יותר מתאים לכך ממוזיאון תל אביב לאמנות, למשל (וגם שם ספק אם יציגו אותה). אבל גם תערוכה שלמה של איי וייויי לא חשבנו שנראה פה, אז מי יודע, אולי הכול יכול להיות.

***

El Cid של הציירת רוזה בונהאור, 1879. לדברי בת הזוג שלה, "היא תמיד נמשכה לאנרגיה הקדמונית של בעלי החיים", וכאן יש מבחינתה סוג של פורטרט עצמי /// Photo: Courtesy of Prado Museum

מצעד הקינוחים 11 – מצעד אורחים

כדי להתחיל את סוף השבוע עם טעם מתוק ולא מריר, החלטתי לפרסם את מצעד האורחים – אנשים טובי לב שהרהיבו עוז בנפשם, אכלו קינוחים, צילמו אותם (או נתנו לי לצלם) ואז חיוו את דעתם. שיתוף הפעולה המוצלח ביותר הגיע מצידה של אורלי, חברה טובה-טובה שגם חגגה יומולדת ממש לפני יומיים. לכן המנות שהיא דירגה הן המנות הפותחות, כלומר הפעם יש פרוטקציות ולא הלכנו לפי סדר הציונים.

המנה הפופולארית ביותר, וזה מפתיע, היתה קרם ברולה. מה יש בקינוח הזה, שאני אישית לא ממש אוהבת, שהקפיץ את משתתפי המצעד? את השאלה הזו אקח איתי לתוך השבת.

אם במקרה גם לכם יש תמונה של קינוח, שילחו אותה ואת הפרטים הרלבנטיים, והיא תתווסף למצעד. זכרו: לא רק הצבא צועד על קיבתו, אלא גם המפגינים. וכשיש משהו מתוק בסביבה, מפלס האנרגיה עולה.

*

סמיפרדו ברולה ברוטב הדרים
איפה: זוזוברה, הרצליה

מי: אורלי

מה קיבלה: "לרוב קרם ברולה הוא סמיך, והקינוח הזה היה יותר קליל. הסוכר מלמעלה היה מעולה. רוטב ההדרים השתלט על הטעם".

מחיר: 33 שקל

אסתטיקה בהגשה: טובה

ציון: 8.5

*

קרם ברולה
איפה: סבסטיאן, הרצליה

מי: אורלי

מה קיבלה: מנה עם סוכר קראנצ'י ועדין, מנה קלילה ולא כבדה. בתחתית חיכו דובדבני אמרטו

מחיר: 36 שקל

אסתטיקה בהגשה: פשוטה

ציון: 9

*

מוס שוקולד וקרמל
איפה: מנואלה, זכרון יעקב

מי: אלעד

מה קיבל: בפנים היתה עוגייה. "טעים מאוד, מעולה".

מחיר: 30 שקל

אסתטיקה בהגשה: פשוטה

ציון: 10

*

סי קאפ
איפה: האדסון, תל אביב

מי: סוניה

מה קיבלה: מוס שוקולד במילוי קרם פטיסייר. מסביב פיסטוקים שנאכלו בהנאה. "מוסי מדי", אומרת סוניה, ואני מוסיפה: מתוק מדי.

מחיר: 38 שקל

אסתטיקה בהגשה: טובה

ציון: 7

*

קרם ברולה
איפה: אר-בורגר, צומת הגומא

מי: סבא שלי

מה קיבל: מנה חביבה. "זה מעניין, זה טוב".

מחיר: 28 שקל

אסתטיקה בהגשה: פשוטה אך נאה

ציון: 8

*

עטייף (החלק הימני בצלחת)
איפה: חג' כחיל, יפו

מי: עודד, shpondra – http://www.shpondra.com/

מה קיבל: עטייף גבינה מצוין, "מאוד הפתיע אותי לראות שהבצק קריספי, כי בדרך כלל הוא רך. הפריכות מגניבה".

מחיר: 24 שקל

אסתטיקה בהגשה: סבירה

*

טארט טאטן
איפה: סושיאל קלאב, תל אביב

מי: תמי

מה קיבלה: טארט עם גלידת קרמל. "ניקינו את הצלחת".

מחיר: 39 שקל

אסתטיקה בהגשה: טובה

ציון: 9

*

עוגת גבינה
איפה: ג'ויה, הרצליה

מי: ענבל

מה קיבלה: לצג העוגה גלידת וניל עם פקאן מסוכר. על העוגה שלוש פרוסות בננה. העוגה נימוחה והפקאנים מוסיפים קראנצ'יות לגלידה. נהדר!

מחיר: 36 שקל

אסתטיקה בהגשה: מדליקה

ציון: 8.5

*

טרופ שוקולד מריר בציפוי שוקולד לבן ורוטב פסיפלורה
איפה: ג'ויה, הרצליה

מי: אורלי

מה קיבלה: הקינוח מגיע עם טוויל שוקולד חלב מעל, ועלה בזיליקום. השוקולד המריר במרקם דומה לנוגט, לא מתוק מדי, והפסיפלורה שוברת את המתיקות.

מחיר: 37 שקל

אסתטיקה בהגשה: מדליקה

ציון: 9

*

בית המעין, עין כרם, ירושלים. טועמת: גלוריה. לא נאספו פרטים נוספים, וגם למיטב ידיעתי המקום נסגר לא מזמן. אז למה זה כאן? כי התמונה עושה חשק למתוק, פשוט כך

%d בלוגרים אהבו את זה: