ארכיון תג: ברזיל

החיים שלך בזבל? נהדר!

Vik Muniz - Still life with lemons oranges and a rose after francisco de zurbaran. העבודה, שעשויה מגזירי מגזינים ישנים, מועמדת למכירה תמורת מחיר התחלתי של 17 אלף דולר

Vik Muniz – Still life with lemons oranges and a rose after francisco de zurbaran. העבודה, שעשויה מגזירי מגזינים ישנים, מועמדת למכירה תמורת מחיר התחלתי של 17 אלף דולר

מה קורה כשדמיון, יצירתיות, כשרון ומודעות סביבתית נפגשים? קורים הרבה דברים טובים, אבל מעל הכל – נוצרת אמנות ייחודית כמו זו של האמן הברזילאי ויק מוניס. זו יכולה להיות "הסעודה האחרונה" של לאונרדו דה וינצ'י עשויה מסירופ שוקולד, ואלה יכולים להיות סוסון ים מפסולת מתכת, דיוקנאות ילדים מסוכר או הדיוקן של נשיא ארה"ב, ברק אובמה, עשוי מגזירי עיתונים. "כשנפתחת הדלת בין העולם החומרי לעולם שבתוך הראש שלך, אז נוצרת האמנות הנשגבת", אמר פעם מוניז, ובמקום אחר הוסיף "אמנות לא משנה חיים של אנשים, אבל אתה יכול לתת להם טפיחה קטנה, או מכה קטנה, ולהשפיע מעט על הכיוון שאליו הם הולכים".

החודש יחגוג מוניס את יום הולדתו ה-55, וזו הזדמנות לבחון את המכות הקטנות שהוא השאיר בחיים שלנו. לפני כשנתיים וחצי הוא הציג במוזיאון תל אביב את התערוכה "תמונות מכל דבר". כעולה משמה, התערוכה כללה עבודות אמנות מכל דבר אפשרי, כמו חוטים וחוטי תיל, פסולת ביתית ופסולת תעשייתית, שוקולד, אבק, יהלומים וגם בובות מפלסטיק. הוא יוצר עבודות ייחודיות, ואז מצלם אותן – התצלומים הם אלה שמוצגים לראווה, לא המיצגים עצמם. בעצם, אפשר להגיד שאתה כמעט אף פעם לא מקבל ממנו את הדבר האמיתי שהוא יצר, אלא רק את הייצוג שלו. זה יכול להיות מאכזב, וזה יכול להיות נתון שמקבלים בהבנה, ואז מתמסרים למסרים שהוא מבקש להעביר.

איבדתם חלקים מהפזל והחלטתם לזרוק אותו לפח? טעות! פשוט תרכיבו תמונה אחרת Vik Muniz, Garden of Earthly Delights, after H. Bosh, from the series: Gordian Puzzle, 2008

איבדתם חלקים מהפזל והחלטתם לזרוק אותו לפח? טעות! פשוט תרכיבו תמונה אחרת Vik Muniz, Garden of Earthly Delights, after H. Bosh, from the series: Gordian Puzzle, 2008

בנוסף לתערוכה, הוצג בחדר קטן הסרט המהפנט "אמנות בזבל" – על מלקטי הזבל באחת המזבלות של ריו דה ז'נרו. אפשר לומר שהאנשים האלה בעצם עושים עבודת מיחזור, אבל ידנית ובמקום הכי מסריח בעולם. "המלקט הוא אדם, אבל כמו האשפה, אף אחד לא יודע עליו שום דבר", אומר מוניס בסרט, ומסביר מדוע החליט להפוך את דמויות המלקטים לאמנות, למכור אותה ולתרום את הכסף לאגודה שלהם.

מוניס עצמו, שנולד בסאו פאולו, גדל בבית עני מאוד. כשהחליט להקדיש את חייו לאמנות אמר לו אביו "זה קשקוש, זה לא יגיע לשום מקום". היום הוא האמן הברזילאי הידוע והמצליח ביותר בעולם, ורק לאחרונה נמכרו שתי עבודות חדשות שלו ב"ארט באזל" במיאמי תמורת 18 אלף דולר ו-20 אלף דולר. בעוד שלושה ימים תיסגר מכירה פומבית שכוללת עבודה שלו מ-2004, במחיר התחלתי של 17 אלף דולר. העבודה, שנקראת "חיים דוממים, לימונים, תפוזים ושושנה, בעקבות פרנסיסקו דה זורברן", היא בעצם קולאז' ממגזינים, ובעיניי היא מהפחות מרשימות של מוניס, אבל זה לא אומר שאין מה ללמוד מהאמן הייחודי הזה.

medusamarinara

במדינה כמו שלנו, שבה נזרקים מדי יום טונות של זבל שהוא לא באמת זבל, אלא דברים שסתם נמאס לנו מהם, היה יכול להיות נחמד אם היו "מרכזי זבל" שבהם אנשים היו מניחים חפצים שהם כבר לא זקוקים להם על מנת שאחרים יוכלו לבוא ולקחת. הרי ידוע לכל שהזבל של האחד הוא האוצר של האחר, ושווה לתת לו הזדמנות. במקרים מסוימים האוצר הזה אפילו יכול להגיע למוזיאון, ולהימכר בעשרות אלפי דולרים. כל מה שצריך הוא שדמיון, יצירתיות, כשרון ומודעות סביבתית ייפגשו.

כשפסולת מתכת מקבלת חיים חדשים. מתי אצלנו? Vik Muniz' scrap metal

כשפסולת מתכת מקבלת חיים חדשים. מתי אצלנו? Vik Muniz' scrap metal

 

*לסדרה המלאה של היצורים מפסולת המתכת, לחצו כאן.

נאיבית שכמותך

 

עבודה של זוזנה ורסקי, סרביה

הנאות של סבתא, זוזנה ורסקי, סרביה

אני רוצה להאמין לכולם. אני רוצה לחייך כל הזמן. אני רוצה שכל דבר בחיים יהיה מלא בצבעים משמחים. אני רוצה להיות אופטימית תמיד. אני לא רוצה עולם אגדות: אני מאמינה שבאמת יכול להיות יום כזה, לפחות אחד בשנה, שבו הכל הולך כמו שצריך. ואם לא בחיים, אז לפחות באמנות – כלומר בגלריה ג'ינא לאמנות נאיבית, בתל אביב.

בימים אלה אני מתגוררת בירושלים, אבל פה ושם מגיעה למישור החוף. באחת הפעמים החלטנו לבקר בתערוכה "בין שני עולמות", שמביאה את ברזיל הלא-מונדיאלית מצד אחד, ואת מזרח אירופה הלא-קשוחה מצד שני. בתערוכה יש 90 עבודות שמתאפיינות באלמנטים מסורתיים של הז'אנר הנאיבי – תמימות מרעננת, צבעוניות עזה, פרספקטיבה ילדותית שמתבטאת גם בחוסר פרופורציות, תיאור של פשטות תוך שימוש בעושר של פרטים, והצגת סצנות אידיליות של חיי היומיום.

למרות מה שמחבר בין שני קצוות העולם, רואים כמובן גם את השוני בציורים – הנובע מהתרבות, מהמנהגים, מהאקלים, מהסביבה ומצורת החיים. אני התחברתי יותר לעבודות שנוצרו ברומניה, בהונגריה, בסרביה ובקרואטיה, מאשר לעבודות הברזילאיות – למרות שציורי החקלאות של ווילמה ראמוס בהחלט הרגיעו אותי. בכלל, ככל שהדמויות קטנות יותר, כך הציור אהוב עליי יותר.

הציורים הנאיביים שופעים שמחת חיים בתוך טבע פראי של ג'ונגל, לצד גידולי שדה ומטעים. איפה עוד תראו בימינו חקלאים מבסוטים? וכבשים עם מבט מטומטם אך משעשע? אולי בסקוטלנד, אבל לא ניתפס לקטנות. נישאר בנקודה המרכזית: אם מישהו יכול לעבור ליד הציורים האלה, ולהישאר אדיש, כנראה שמשהו משובש אצלו.

ייתכן שהמישהו הזה שייך לקבוצה המתארת את האמנות הנאיבית בכינוי "אמנות פרימיטיבית", מתוך התנשאות. אין סיבה להיעלב – אנשים כאלה בסך הכול נהנים פחות מהחיים. כי הרי מי שאוהב אמנות נאיבית יכול לאהוב גם אמנות ריאליסטית, וליהנות ממגוון רחב של סגנונות, ואילו הם לא, הם תקועים במשבצת צרה ונידונים לעיקומי פרצוף.

כשאני כותבת את זה, אני חושבת על אנשים ספציפיים, שאני יודעת שהם פועלים לפי מה שנחשב ומה שלא נחשב. שגם אם משהו ייראה להם מקסים, הם לא יעזו לשים אותו על הקיר בסלון, שלא יגידו עליהם חלילה משהו. שלא תרד קרנם בעיני אחרים. אלה לא האנשים שהיית רוצה שיחבקו אותך: אף פעם אין לדעת איזה אינטרס יניע אותם לפעולה מעבר לכתפך. הם לא מכניסים שקט לחיים, אין איתם שמץ מההנאה שאיתה פתחתי את הפוסט הזה. הם מביאים שחור במקום צבעוני, וצריך להוציא אותם מחוץ לפריים. להשאיר רק את מי ומה שגורמים לנו לחייך. מאוזן לאוזן.

 התערוכה "בין שני עולמות" מוצגת עד ה-27 ביוני. כניסה חינם. כתובת: דיזנגוף 255, תל אביב. שעות פתיחה: שני עד חמישי 12:00-21:00, שישי וערבי חג 10:00-14:00.

 

 

קטלין רפיינה הוייק, נהר רומנטי, הונגריה 2010

קטלין רפיינה הוייק, נהר רומנטי, הונגריה 2010

 

אור הבוקר, לואי פריירה דה מוראייס, ברזיל 2014

אור הבוקר, לואי פריירה דה מוראייס, ברזיל 2014

 

אחר הצהרים בשדות, דוברוסב מילייביץ', סרביה, 2013

אחר הצהרים בשדות, דוברוסב מילייביץ', סרביה, 2013

 

קטיף פרחים, ווילמה ראמוס, ברזיל 2007. מחיר: 3,500 דולר

קטיף פרחים, ווילמה ראמוס, ברזיל 2007. מחיר: 3,500 דולר

 

קטיף תפוזים, ווילמה ראמוס, ברזיל 2006

קטיף תפוזים, ווילמה ראמוס, ברזיל 2006

 

זלאטקו קולארק, הדייג, קרואטיה 2011

זלאטקו קולארק, הדייג, קרואטיה 2011

 

איזה יום נפלא! (טריפטיך), לוסיה בוצ'יני, ברזיל 2013. מחיר: 14 אלף דולר

איזה יום נפלא! (טריפטיך), לוסיה בוצ'יני, ברזיל 2013. מחיר: 14 אלף דולר

 

פרט מתוך "איזה יום נפלא!" של לוסיה בוצ'יני

פרט מתוך "איזה יום נפלא!" של לוסיה בוצ'יני

 

פרט מתוך "איזה יום נפלא!" של לוסיה בוצ'יני

פרט מתוך "איזה יום נפלא!" של לוסיה בוצ'יני

 

פרט מתוך הציור "פיקניק" של הדוויג מקאיי. הונגריה, 2005

פרט מתוך הציור "פיקניק" של הדוויג מקאיי. הונגריה, 2005

%d בלוגרים אהבו את זה: