ארכיון תג: אתגר קרת

התקלה שאתם רוצים שתקרה לכם

מודה על האמת: הייתי קצת מופתעת כשהוכרז אתמול שאתגר קרת הוא הזוכה בפרס ספיר לספרות לשנת 2018, על ספרו "תקלה בקצה הגלקסיה". ההימורים נטו ל"היה היתה" של יעל נאמן, והיו גם עוד כמה מחשבות על אפשרות לבחירה מפתיעה. אבל איך שלא יהיה: קרת לגמרי ראוי לפרס. זה לא "סליחה, תקלה", זה "תודה, תקלה".

כבר מהסיפור הראשון בספר זה היה ברור – אתגר קרת איז בק, בדיוק כמו שאנחנו מכירים ואוהבים. וכבר בהתחלה הוא עוסק בבדידות שלנו בעולם, תמה שתחזור על עצמה שוב ושוב לאורך הספר. ב'הפעם הלפני אחרונה שירו אותי מתותח' הגיבור הוא אדם בודד ואומלל, שהמפעילים נכשלים בירייתו מתוך תותח בקרקס, אבל מבחינתו רק תתנו לו סיבוב חוזר. ב'טוד' אומר אחד הגברים שלהיות לבד זה 'פאקינג לגסוס', ומבקש מהסופר שיכתוב סיפור שיעזור לו להשיג בחורות. מכיוון שזה קרת, אתם יכולים לנחש מה יוצא מזה. לא בחורות. ב-'GoodDeed', אפליקציית קבצנים גורמת לאנשים להרגיש טוב עם עצמם, כי הם עוזרים לאנשים שהם לבד. אפילו צוקרברג מתרשם. כלומר, בערך, בדרכו שלו. וב'סולם' מתברר שאפילו בגן עדן אפשר להרגיש בדידות ועצבות. ציטוט לקחת אתכם לדרך: "שיחה היא כמו מנהרה שאתה חופר בסבלנות עם כפית ברצפת בית הכלא. יש לה מטרה אחת, להוציא אותך מאיפה שאתה עכשיו" (עמ' 29).

בסך הכול יש בספר 22 סיפורים, וביניהם מופיעה התכתבות אימיילים משעשעת בין מיכאל ורשבסקי לספי מורה בעניין חדר הבריחה 'תקלה בקצה הגלקסיה', בראשון לציון הירוקה. האחד רוצה לבקר שם עם אמו דווקא ביום השואה, השני מסרב בכל תוקף, ואת הסוף לא אחשוף. אבל זו לגמרי נקודה למחשבה על האופן שבו אנחנו נראים מבחוץ למתבונן הזר.

בשורה התחתונה, זו התקלה היחידה שאתם רוצים שתקרה לכם בזמן הקרוב.

תקלה בקצה הגלקסיה, אתגר קרת הוצאת כנרת זמורה ביתן, 159 עמ'

שירת הבקשות

אחד מבקש תרופה נגד דת. אחר מבקש שהמשיח יגיע. שלישית זקוקה לעוד זמן. אבל רוב האנשים שמקבלים הזדמנות תיאורטית לבקש מדג זהב כל מה שירצו, בוחרים באותם שלושה דברים: כסף, בריאות ושלום עולמי [ובראשי תיבות: כבש. מי רוצה לספור כבשים?]. כסף, בריאות ושלום עולמי זה גם שם ההצגה החדשה של תיאטרון מיקרו, המבוססת על סיפורים של אתגר קרת.

ההצגה משלבת בין משחק על הבמה מול הקהל, משחק מאחורי קיר חצי שקוף, וסרטונים שמוקרנים על מסך לצד הבמה, ובהם אנשים אמיתיים מספרים מה היו מבקשים מהדג המדבר שמוכן להגשים משאלות. היא דינמית מאוד, מתקשרת עם הקהל, מעוררת אצלו מחשבות ותהיות תוך כדי ההתרחשות.

במרכז העלילה שני חברים (מיכאל גורודין ואיתי בלייברג), שנפגשים לארוחת ערב אחרי שנים שלא התעדכנו אחד אצל השני. המפגש מעורר אצל אחד מהם, זה שהזמין מנה שנקראת "דג מדבר", זיכרונות קשים ממלחמת לבנון. את הצלקות הנפשיות קשה לראות היום, אבל את הבורג שהסתובב במוח ואת המצלמה שאיתה הוא מסתובב עכשיו, אפשר גם אפשר.

אובססיית התיעוד מביאה לו את הרעיון לעשות סרט שכולו משאלות. בדרך הוא פוגש כל מיני דמויות של אנשים בודדים, או של הורים בודדים. במקביל, החבר שלו, זה שהיו לו בשורות טובות בארוחת הערב אבל הן התקבלו רע, פוגש בדמות שמאיימת לקחת ממנו את כישרון הכתיבה. בואו נאמר שאם הוא – וגם, כמובן, אתגר קרת – היה פוגש דג ומקבל משאלה אחת, די ברור מה היא הייתה.

האמת היא שזה משהו שעלה בסרטוני המשאלות: הפחד לאבד את מה שיש לך, גורם לך לבקש שזה פשוט יישאר שלך. אתה מוותר על בקשות גדולות, לטובת מה שיש לך עכשיו. אז למה בחיי היומיום אנחנו לא מעריכים מספיק את מה שיש לנו? למה צריך דג זהב בשביל להבין את זה? ועוד סוגיה שחשבתי עליה בעקבות ההצגה – הרבה יותר פשוט לבקש אושר, אבל כנראה שזה מושג כל כך חמקמק, שקיים סיכון גדול שהדג לא יידע איך ליצוק בו תוכן, וגם אנשים לא יודעים להגדיר לעצמם את האושר במילים, אז מתמקדים בבקשות אחרות.

ששה שחקנים משתתפים בהצגה, מתוכם בלטו לטובה גורודין, יפים ריננברג (דמותו בהצגה הזכירה לי את השורה "מבדידות האנשים הופכים קשים") ואילן חזן. למיקרו, שהוכר כתיאטרון מקצועי ב-2004, יש אנסמבל שחקנים קבוע ובמאית קבועה. הם מופיעים בירושלים באולם הקטן של תיאטרון החאן, וגם בפסטיבלים ברחבי העולם, ובכל זאת לא צפיתי באף הצגה שלהם עד היום. למה? כי יש לי איזה באג קטן במוח שמרחיק אותי מתיאטראות קטנים ומקרב אותי לתיאטראות גדולים. פעמיים בחיים ראיתי הצגות של קטנים, זו הייתה הפעם השנייה, ובשתיהן נהניתי מאוד. אז אולי הגיע הזמן לעדכן את האפילקציה הבימתית שלי. מומלץ גם לכם.

ומה הייתי מבקשת לו אני הייתי פוגשת את דג הזהב? יותר שעות ביממה ושאוכל לתפקד עם פחות שעות שינה ביממה, שכל מי שאני מכירה לא ימות לפניי, וכן, גם אחד מהבנאליים: בריאות לי ולסובבים אותי.

 

כסף, בריאות ושלום עולמי – תיאטרון מיקרו

עיבוד ובימוי: אירינה גורליק

שחקנים: אנה ביחובסקי, איתי בלייברג, מיכאל גורודין, אילן חזן, אולגה קטאייבה, יפים ריננברג

נגנים: בוריס סולומוניק – חליל, בוריס זימין – פסנתר

הצגות קרובות: 22 במאי 20:30, 23 במאי 20:30, 25 במאי 21:00

 

%d בלוגרים אהבו את זה: