Tag Archives: ארוחות בוקר

מועדון ארוחת הבוקר

למה להיכנע לתכתיבים, כשאפשר לברוא ארוחת בוקר משלכם?

ארוחת בוקר זוגית היא חלק מרשימת ה-must של כל בית קפה שמכבד את עצמו, אבל אם אתם מכבדים את עצמכם, אולי עדיף שתדלגו עליה ותכינו אחת משלכם, לבד, בבית. במקום לשלם על תמהיל שמישהו אחר יצר, ושלא בהכרח תואם את העדפותיכם, למה שלא תיצרו את החוויה הזוגית הפרטית שלכם? אולי לא כל יום, וגם לא חובה כל שבוע, אבל פעם בכמה זמן שווה להשקיע וליהנות הן משלבי ההכנה והן מהאוכל עצמו כמובן.

אז איך עושים את זה בלי להתעצבן אחד על השני, ועם מקסימום הצלחה? ישבנו וחשבנו מה עובד אצלנו, וגם מה שפחות, והרי המסקנות:

זה הזמן לברר, איזה גבינות אתם באמת אוהבים

אפשר להוסיף מאפים אישיים שאפיתם בעצמכם (ואפשר גם לקנות, כמובן)

  1. מה אוכלים

חשוב לתכנן מראש – כלומר לחשוב מה אתם אוהבים כבר באמצע השבוע, ביום של הקניות. איזה לחם מיוחד תרצו לאכול, ואולי עדיף לקנות אותו בבוקר במאפייה? איזה גבינות אתם מעדיפים – גבינת עזים ביין, רוקפור, קממבר או גאודה פסטו? סלט ירקות או גם סלט כרוב? האם יהיו עוד מאפים קטנים מלבד הלחם, באפייה ביתית או קנויים? חביתה או ביצים קשות, זיתים, אבוקדו, נקניקים, ריבה, דבש, חמאה, יוגורטים, אספרסו, עוגייה קטנה לסוף או פיצוחים. הכול הולך. זו הארוחה שלכם.

ועכשיו, הסתייגות: אמנם אמרנו שזו ההזדמנות של כל אחד לבחור מה שהוא אוהב, אבל כדאי לבחור כמה שיותר מרכיבים בארוחה ששניכם אוהבים, כדי להגביר את תחושת השותפות. אם אחד אוהב שקשוקה והשני ממש לא, אולי כדאי במקרה הזה לוותר.

  1. מי אחראי על מה

אנחנו מכינים ארוחת בוקר משותפת כמעט כל שישי ושבת, כך שהמיומנויות כבר קיימות וגם החלוקה בין הצדדים, מי אחראי על מה, ברורה לנו. זה משהו שמתגבש אחרי פעם-פעמיים, ותלוי בהעדפות האישיות. אני, למשל, מעדיפה הרבה פעמים בשישי לוותר על הבכורה במטבח, ולהפוך לסו-שף. מכינה לבנזוג את הביצים והקערה, קוצצת את בצלצלי השאלוט, והוא, מכין את החביתה, מחליט האם היא תהפוך למקושקשת, ומוסיף לה ככל העולה על רוחו. אני עורכת את השולחן, הוא מכין את צלחת הגבינות. את הסלט אני מכינה, ונו, כבר הבנתם. העיקר שכל אחד יודע את תפקידו, ולא שוכחים כלום (ואם שוכחים, לא נורא. אז מה. תמיד אפשר לתקן).

לבחור כלי הגשה ייחודיים, למשל כאלה שקניתם ביחד

  1. כלי הגשה

אמנם לא צריך לעשות רושם על אף אחד, אבל כלים נאים גורמים להנאה, ואת זה אמרו הרבה הרבה לפניי. אז חשוב לשים מפיות לסכו"ם, ולבחור בצלחות שונות מהרגיל. כדאי לבחור כלי הגשה מעניין ללחם, משטח מעניין לגבינות (זכוכית או עץ), וצלוחיות קטנות כמו בבית קפה (אנחנו קנינו צלוחיות דרווישים באיסטנבול) שאותן תמלאו בדברים שאתם באמת אוהבים, ולא במה שהחליטו במטבח של מישהו אחר.

  1. אווירה

אפשר לשים מוזיקה ברקע, אבל כדאי שתהיה בעוצמה נמוכה: אתם כאן בשביל לדבר וליהנות אחד משני. נרות זה קצת מיותר בבוקר, אבל אפשר למצוא מקום לאגרטל הפרחים של שבת, זה מוסיף צבע וגם רומנטיקה.

במטבח, בפינת האוכל או במרפסת – כדאי להחליט מראש לפי הצרכים ומזג האוויר

  1. כללים ברורים

האם מותר לדבר בטלפון בזמן הארוחה? כדאי להחליט מראש, כדי לא להתבאס אחר כך. האם אוכלים במטבח, בפינת האוכל או במרפסת? האם זה מצריך הכנה מיוחדת כלשהי? לאכול במרפסת זה נחמד, אבל מצריך די הרבה הלוך-חזור, משהו שכדאי לקחת בחשבון. תתפלאו לדעת כמה דברים יש לערוך בשביל שולחן ארוחת בוקר אחד. לכן, כדאי לקבל החלטה לפי הצרכים וגם לפי מזג האוויר.

להוסיף הנאות קטנות לצד האספרסו

  1. טאץ' אישי

בסוף, עם האספרסו, כדאי שחוץ ממשהו מתוק יהיה גם משהו קטן שאתם נהנים לעשות ביחד. אנחנו, למשל, נוהגים לפתור חידוני טריוויה או תשבצי היגיון. "מה אמר הרמב"ם על ארוחת הבוקר?", "מי כיכב בסרט 'מועדון ארוחת הבוקר'?", וגם: מילה אחת, חמש אותיות – נציגנו לאירוויזיון מינוס הו' שותה משקה של חולים ואוכל אותה. בתיאבון!

היוגורט שהוא אוהב

 

מתיקותו של החטא

אחרי שנים של מלצריות ותפריטים, קצת מוזר להיכנס לחצר, לבחור שולחן, ואז לבחור גם את ארוחת הבוקר מתוך בופה. אבל ברגע שעושים את השינוי התפיסתי, מבינים את הצד הכייפי שבחוויה. כל כך כייפי, שכבר כשביקרתי ב"חטאים מתוקים" בפעם הראשונה, תכננתי את מי אקח לשנייה (בינתיים הרשימה עומדת על ענבל, מרים ואימא).

למקום הגענו בהזמנת הבעלים, ולא ממש ידענו למה לצפות. זה דבר אחד לקרוא באינטרנט תפריט עמוס, ודבר שני לראות את כל המנות מול העיניים. עם כל הסלטים והמאפים, בהתחלה הרגשתי כמו בארוחת בוקר של מלון בוטיק, רק שלא היה לי חדר לחזור אליו ולנוח אחרי האוכל. אחר כך נשמתי עמוק, והתחלתי להעמיס על הצלחת המלבנית. המנה המנצחת, זו שהיכתה בשנינו, כמו Beat It של מייקל ג'קסון שהתנגן ברקע: טוסט הגבינה הקריספי. והסלטים. אוי, הסלטים. גבינות הן הצד הפחות חזק, אבל מי צריך אותן בכלל. באמת! (טוב, הבנזוג שלא אוכל ירקות, היה צריך. במקום זה הוא טעם את כל המאפים, וכך גילינו את הטוסט).

בסיום הארוחה, לפני הקפה והעוגיות, שוחחנו קצת עם הבעלים, רועי. בשנתיים האחרונות יצא לי לפגוש בעלים של כמה מקומות, וזה היה מעניין, כי עד אז בכלל לא חשבתי על בעלים כשיצאתי לאכול. גם היום, אף פעם אין לי מושג אם הם נמצאים במקום או לא (הרבה פעמים הם כן), אני לא ממש בודקת האם הם שמים את הנשמה שלהם או לא, הם לא באים לבקר אותי בשולחן, וגם אותי לא ממש מעניינת האכפתיות שלהם. אותי מעניינים האווירה, האוכל, השירות והאנשים. כמובן שמאחורי כל זה נמצאים הבעלים, במלוא מובן המילה, אבל אף פעם לא דחוף לי להרגיש את זה. ואז אני פוגשת אחד מהם, ולמשך שבוע-שבועיים אני 'נכנסת לזה' לגמרי.

בשיחות איתם עולה שאין להם כמעט חיים פרטיים, אבל הם מבסוטים מזה. חלקם בחרו לפתוח מקומות כשרים, גם כי זה משתלם מבחינה עסקית (אין כמעט כשרות בתל אביב, וככה יכולים להזמין מהם למשרדים או לקיים אצלם אירועים לעובדים, כי כידוע ברגע שאחד אוכל כשר…), וגם כי זה מאפשר להם לבלות עם המשפחה בסופשבוע. אלה גם שתי הסיבות העיקריות לכך ש"חטאים מתוקים", הממוקמת בקצה רחוב שבזי, היא כשרה. "אני מעדיף לעבוד חמישה וחצי ימים בשבוע", אומר רועי, "במקום לחיות על יום וחצי של תיירות לנווה צדק".

לא שאלנו כמה עולה להחזיק משגיח כשרות. כן שאלנו למה במקום מלצריות יש בופה. "אני לא אוהב מקומות של שואו אוף ומלצריות כוסיות", משיב רועי. הדוגריות הזו היא כנראה בגלל שהוא אחרי לילה ארוך ללא שינה – משתיים בלילה הוא ער, עובד במטבח כמעט לבד, כדי להכין את כל המטעמים של שישי בבוקר. הוא עושה את זה כבר שנתיים וחצי, מאז פתיחת הבופה לאנץ'. בשמונה השנים שקדמו לזה "חטאים מתוקים" היה "רק" חנות וקייטרינג. בהתחלה אפו את העוגיות לבד, אחר כך העבירו את האפייה לירושלים, למפעל שמעסיק 30 עובדים.

כשתל אביב חגגה יומולדת 100, רועי הוציא קופסאות עוגיות מיוחדות – שנמכרות במקום גם היום. השלב הבא, כפי הנראה, הוא פתיחת מקום שני. הלוקיישן כבר נבחר, אבל זה עדיין במשא ומתן. השאלה שלנו הייתה איך אפשר לנהל שני מקומות בו-זמנית, כשאתה אוהב להיות מעורב בכל הפרטים הקטנים, והתשובה הייתה אכן, בעיה. שתיפתר כשיגיע הרגע.

בינתיים זו השעה ליהנות מהבראוניז המעולים, מצטייני הקינוחים בסוף הארוחה. ואגב, כאילו לא הספיק לנו כל האוכל הזה, קיבלנו בנוסף גם צלחת עוגיות מעולות, דגימות ממה שנמכר במקום (בשביל השתייה והעוגיות כן יש מלצרים). למטה, בתמונה, סימנתי בעיגול את הפייבוריטיות שלנו.

אני אוהבת את נווה צדק. אני אוהבת ארוחות בוקר טובות. והאמת היא שבהרבה מקומות אני מתאכזבת מהפשטות או מהתמחור. פה לגמרי הרגשתי חמישה כוכבים, כך שכמו שציינתי בהתחלה – תהיה פעם שנייה.

(בופה ראנץ' באמצע השבוע: 50 שקל – אוכל יותר רציני, כמו מרקים, סושי, דים סאם, אגרול, אנטיפסטי וממולאים.

בופה בראנץ' בשישי: 69 שקל – כאמור יותר סלטים, מאפים ולחמים)

%d בלוגרים אהבו את זה: