ארכיון תג: אמסטרדם

שהאחרון ידליק את האור: על פסטיבל האור באמסטרדם

30 מיצגים לאורך ולרוחב תעלות אמסטרדם. העבודה Two Lamps של Jeroen Henneman
Photo: Galit Hatan

בשלב מסוים, בזמן התכנון של הקפיצה הקטנה שלנו לאמסטרדם, אמרתי לבנזוג שהדבר היחיד שבאמת חשוב לי זה שנחווה כמה שיותר מפסטיבל האור של העיר. אני אוהבת משחקי תאורה, אני אוהבת חוויות ייחודיות שלא נמצאות כל השנה אלא תלויות זמן ומקום, ופה גם יש היקף הגיוני וסביר – 30 מיצגים לאורך ולרוחב התעלות של העיר. היה לנו המזל להגיע בעיצומו של הפסטיבל (מתקיים עד ה-20 בינואר), אז למה לא לנצל את זה? מה יכול להיות רע?

לשמחתי, הייתה היענות, ואף יותר מזה: הבנזוג הציע שייט לילי בעקבות מיצגי הפסטיבל, משהו שעולה כ-24 יורו לאדם. אני הייתי סקפטית (למה לא לעשות סיורים רגליים, קצת בכל יום?) ,אך הסכמתי – בתנאי שנעשה גם סיבוב רגלי. סיכומו של דבר, שורה תחתונה: עשינו גם את וגם את זה, ושניהם גרמו לי להעריך יותר את פסטיבל האור של ירושלים. בחיי! הדבר היחיד שאני יכולה לזקוף לזכות ההולנדים הוא שהם החליטו לעשות פסטיבל כזה בחורף, במזג אוויר יותר בעייתי. בדבר אחד הם והירושלמים דומים: שם וגם אצלנו, מכבים אורות באחת-עשרה בלילה.

מבט ביקורתי על אובססיית המסכים של העידן הנוכחי. Absorbed By Light של גלי מאי לוקאס
Photo: Galit Hatan

הפסטיבל נערך זו השנה השביעית. יש בו אמנים מכל העולם, וגם מישראל. המיצב שהכי מצא חן בעיניי הוא לא הגדול ביותר ולא הצבעוני ביותר. הוא שייך לגלי מיי לוקאס (בריטית ילידת 1992), הוא נקרא Absorbed By Light, והוא עוסק באובססיה שלנו למסכים. שלושה אנשים יושבים יחד על אותו ספסל, שניים מהם בבירור קשורים זה לזו, ובמקום לדבר אחד עם השני, הם עסוקים במשימה של לבדוק מה מעניין יותר מעבר לפינה, כלומר מעבר למסך הטלפון.

הפנים שלהם מוארות לא כי הם שמחים – אולי גם בגלל זה – אלא כי מסך הטלפון מאיר אותן. הם לא מסתכלים עלינו, שבאנו לראות אותם. גם אנחנו לא מעניינים. מה שלא קורה כאן ועכשיו אלא במקום אחר הוא כמעט תמיד מסקרן יותר ושווה תשומת לב רבה יותר. למה ולמי שנמצאים כאן יהיה לנו תכף זמן, אבל לא עכשיו. והתכף הזה לא ממש מגיע, ואם הוא מגיע, הוא נמשך רק דקות ספורות, והופ, חוזרים לטלפון. כשמסר כזה מגיע מבחורה כל כך צעירה, שהיא בעצם חלק מדור המסכים, יש קטע.

אל תפספסו את הלילה של ון גוך. STARRY NIGHT של Ivana Jelić & Pavle Petrović
Photo: Galit Hatan

עוד עבודה שאי אפשר לפספס היא STARRY NIGHT של Ivana Jelić & Pavle Petrović בעקבות הציור המפורסם של וינסנט ון גוך. למעשה העבודה הזו הייתה קרובה יחסית למלון שלנו אז ראינו אותה כמה פעמים, והיא תמיד מזכירה לך את הכוכבים שמאירים את השמיים, חינם לכולם (כמו הפסטיבל עצמו, בעצם).

Groupe LAPS – Spider on the Bridge – Photo: Janus van den Eijnden
Photo: Galit Hatan
ניסיון להפוך רגשות למשהו שניתן לראות באמצעות לא פחות מאלף נורות. העבודה Parabolic Lightcloud של amigo & amigo
Photo: Galit Hatan

ניסיון לדמות את הפעילות המוחית שלנו. A.N.N. של סטודיו קורוס

לצערי הרב לא הצלחתי לצלם כמו שצריך את עבודת העכבישים הקטנים שמרכיבים את העכביש הגדול, ולעומת זאת לקח לי זמן להבין שמאחורי A.N.N. של סטודיו קורוס (פטר קורוס ורקה מאיור) יש ניסיון לדמות פעילות מוחית באמצעות תאורה – כלומר לייצג את הסיגנלים בין נוירון לנוירון במערכת המוחית. ואולי בעצם זה מה שקרה במוח שלנו כשהתבוננו במיצג הזה, ובתנועת האור הכחלחלה לאורך ה'נוירונים' האדומים?

אז אם אתם באמסטרדם בזמן הקרוב – תפרגנו לעצמכם קצת אור, ואל תלכו לישון מוקדם. את זה תמיד אפשר לעשות בארץ. אתר הפסטיבל.

Piet Hume – Ode aan de Mol. Photo: Janus van den Eijnden


Night Vision של Tom Biddulph & Barbara Ryan /
Photo: Galit Hatan

לאיפה מגיעים הכי הרבה תיירים?

אם הייתי שואלת אתכם לאיזו עיר בעולם מגיעים לדעתכם הכי הרבה תיירים, מה הייתם עונים? התשובה המתבקשת עבור רבים תהיה לונדון, פריז או ניו יורק. ישראלים יוסיפו אולי את ברצלונה וברלין. יש כאלה שינסו להפתיע ולהמר על טוקיו. כולם ייצאו טועים. דירוג הערים המתוירות ביותר בעולם של חברת מסטרכארד לשנת 2016 הוא סוג של הפתעה עבור מי שלא מעורה בנעשה בענף הזה. כי מי יגיד בנגקוק?

כל כך הרבה דברים רעים שמעתי על עיר הבירה של תאילנד – זה מתחיל ב"מסריחה", ממשיך ל"לחה בטירוף" ומגיע ל"תחבורה נוראית" – שלא ברור לי כיצד גם השנה היא קיבלה את הבכורה. יש בה מעל 9 מיליון תושבים, יותר מכל מדינת ישראל גם יחד. מצד אחד, היא לא מציעה את האטרקציות המדהימות ביותר בעולם. מצד שני, במסגרת הדירוג נבדקו הלינות בעיר לפי מטרת הנסיעה, ומהפילוח עולה בבירור שהיא לא עיר לאנשי עסקים.

אז מה יש בו ב"כפר השזיפים" (פירוש השם בנגקוק בעברית) שמושך אליו כל כך הרבה אנשים מדי שנה? אולי העובדה שמדובר ב"שער הכניסה" לאיים הכל כך פופולריים של תאילנד וכן ליעדים נוספים, היא אחד ההסברים. על כל פנים, אם בוחנים את דירוג הסכומים שתיירים מוציאים בכל עיר, בנגקוק רק במקום הרביעי, עם כ-15 מיליארד דולר. כלומר, יש פער משמעותי בין מספר הביקורים בבנגקוק לבין הכסף שמשאיר בה התייר הממוצע.

ומה קורה ביתר הדירוג? תמצאו בו 132 ערים, אבל נתרכז כאן ב-20 הראשונות. מתוכן, תשע הן מאירופה ושמונה הן מהמזרח הרחוק. שתי ערים הן מהעולם הערבי. לארה"ב יש רק נציגה אחת. רק שתי מדינות הצליחו להכניס שתי ערים לדירוג: יפן ואיטליה. באופן אישי, אני נמצאת איפשהו באמצע – ביקרתי בתשע מהערים (בשלוש מהן, טרום עידן המצלמות הדיגיטליות). מעניין כמה ממכריי ביקרו ב-15 ומעלה, ומה זה אומר עליהם, בעצם.

הנה הדירוג:

איך היא מצליחה למשוך אליה 21.5 מיליון תיירים בשנה. בנגקוק Photo: Tourism Authority of Thailand

איך היא מצליחה למשוך אליה 21.5 מיליון תיירים בשנה. בנגקוק Photo: Tourism Authority of Thailand

  1. בנגקוק – כ-21.5 מיליון תיירים הגיעו השנה לבירת תאילנד (מדובר בהערכה כי השנה כידוע טרם הסתיימה). רק לפני ארבע שנים זה היה פחות מ-16 מיליון. הרוב הכמעט מוחלט של התיירים מגיעים לצרכי הנאה ולא לצרכי עסקים. החודשים העמוסים ביותר הם ינואר ואפריל, לתשומת לב התיירים הישראלים.

    מקום השני גם בדירוג השופינג: כ-47% מהוצאות התיירים שמגיעים אליה הולכים לקניות. לונדון (צילום: גלית חתן)

    מקום שני גם בביקורים וגם בדירוג השופינג: כ-47% מהוצאות התיירים שמגיעים ללונדון הם על קניות (צילום: גלית חתן)

  2. לונדון – עם קרוב ל-20 מיליון תיירים בשנה, אין כמעט שום סיכוי להיות מיוחדים בעיר הבירה של בריטניה, אבל זו לא סיבה לוותר על הביקור. להפך: כנראה שאם אתה לא שם, אתה לא קיים. אגב, לונדון ממוקמת במקום השני גם בדירוג השופינג: כ-47% מהוצאות התיירים שמגיעים אליה הולכים לקניות. הכינו את הפאונדים, וקנו כרטיסים מראש ל-LondonEye.

     45% מההוצאה של התיירים המגיעים לעיר היא על לינה, אחוז גבוה מאוד בהשוואה לערים אחרות. פריז (צילום: גלית חתן)

    45% מההוצאה של התיירים המגיעים לעיר היא על לינה, אחוז גבוה מאוד בהשוואה לערים אחרות. פריז (צילום: גלית חתן)

  3. פריז – 'רק' 18 מיליון תיירים מגיעים לבירת צרפת בשנה. הלוואי והייתי יכולה להצטרף אליהם כל שנה – בינתיים אפליג לזיכרונות מהביקור באפריל האחרון, שהיה קצת קריר אבל חם בלב. 45% מההוצאה של התיירים המגיעים לעיר היא על לינה, ומדובר באחוז גבוה מאוד בהשוואה לערים אחרות. אחת הדרכים לשלם מעט פחות (אבל רק מעט) היא לא לבוא בחודשים דצמבר ומרץ-מאי, שהם העמוסים ביותר בשנה.
  4. דובאי – אמנם היא רק במקום הרביעי מבחינת מספר התיירים, כ-15 מיליון, אך מדובר בהפתעת השנה עם מקום ראשון בדירוג ההכנסות מתיירות, כלומר ההון שהתיירים האלה "מוציאים" בה: מעל 31 מיליארד דולר בשנה.

    כ-20 מיליארד דולר מוציאים כאן התיירים בשנה - מקום שני בדירוג ההכנסות מתיירות. ניו יורק (צילום: גלית חתן)

    כ-20 מיליארד דולר מוציאים כאן התיירים בשנה – מקום שני בדירוג ההכנסות מתיירות. ניו יורק (צילום: גלית חתן)

  5. ניו יורק – כ-12 מיליון תיירים מוציאים כאן כ-20 מיליארד דולר בשנה – מקום שני בדירוג ההכנסות מתיירות. רובם מגיעים לפסל החירות, מוזיאון ה-MOMA וכמובן למייסיס, בלומינגדיילס, טיפאני'ס והחנות של אפל עם משולש הזכוכית, שכל חסרי החיבור לאינטרנט מתנחלים על המחשבים שלה.
  6. סינגפור – כ-12 מיליון תיירים הגיעו ב-2016, והשאירו בה 12.5 מיליארד דולר. החודשים העמוסים ביותר היו יולי-אוגוסט, וגם בדצמבר יהיה קצת צפוף. בדיוק עכשיו יש לנו שם נציגות משפחתית ששולחת תמונות מעוררות קנאה.
  7. קואלה לומפור –12 מיליון תיירים הוציאו כאן על לינה ועל שופינג את אותו הסכום פחות או יותר, וזה אומר כנראה שמאוד משתלם לקנות בבירת מלזיה. או שאנשים נתקפים בסינדרום בזבזנות פתאומית כשהם מגיעים לכאן.

    מבט מתוך ארמון הדולמאבהצ'ה באיסטנבול. כ-91% מגיעים לבלות בעיר ולא לעשות בה עסקים (צילום: גלית חתן)

    מבט מתוך ארמון הדולמאבהצ'ה באיסטנבול. כ-91% מגיעים לבלות בעיר ולא לעשות בה עסקים (צילום: גלית חתן)

  8. איסטנבול – כ-12 מיליון תיירים מגיעים לפה בשנה, ו-90.8% מהם עושים זאת למטרות הנאה, ולא למטרות עסקים. כי מה יותר כיף מביקור בטופ קאפי, קפיצה לאיה סופיה וסיור אחר הצהרים באיסתיקלל ג'דסי. האמת היא שמהביקור הקצרצר והיחיד שלי בעיר עלה כי היא יעד תיירותי מועדף בעיקר עבור העולם הערבי. ועוד משהו מעניין: זו העיר שבה תיירים מוציאים הכי הרבה כסף על אוכל (יותר מ-30% מסך ההוצאות שלהם בביקור). השאלה היא האם זה כי האוכל הטורקי ממש טעים או ממש יקר.
  9. טוקיו – כ-11.7 מיליון תיירים מגיעים לעיר שנחשבת לאחת היקרות בעולם, ואולי בגלל זה היא מדורגת רביעית מבחינת הכסף שמוציאים בה על קניות (קשה להישאר עם ארנק סגור בטיולים בחו"ל). מאז "אבודים בטוקיו" אני רוצה גם, אך זה טרם התממש.
  10. סיאול – לכאן מגיעים כ-10 מיליון תיירים שנה, ומעל 58% מהכסף שהם מוציאים בעיר הבירה של דרום קוריאה הולכים לשופינג – מקום ראשון של השופינג. תודו שהופתעתם.
  11. הונג קונג – 8.4 מיליון תיירים, וכצפוי 77% מהם לצרכי עסקים. באופן מפתיע, ההוצאה שלהם על לינה ועל שופינג היא כמעט זהה.

    עסקים זה לא כאן. גאודי, לעומת זאת, לגמרי כן. קאסה מילה בברצלונה (צילום: גלית חתן)

    עסקים זה לא כאן. גאודי, לעומת זאת, לגמרי כן. קאסה מילה בברצלונה (צילום: גלית חתן)

  12. ברצלונה – מעניין כמה מתוך 8.2 מיליון התיירים שמגיעים לבירת קטאלוניה בשנה הם ישראלים. בכל מקרה, מעל 90% מהתיירים בכלל עושים זאת לשם ההנאה – עסקים זה לא כאן. גאודי, לעומת זאת, לגמרי כן. וגם המטבח הקטאלני ככל הנראה עושה את זה לתיירים: ברצלונה מדורגת במקום השני מבחינת ההוצאה על מזון ושתייה, 29% מההון שתיירים משאירים בעיר הולכים למטרה זו. אגב, כאן מציינים את חום יולי-אוגוסט פעמיים: פעם בגלל הטמפרטורות, ופעם בגלל שאלה החודשים הכי פופולריים בשנה מבחינת ביקור בעיר.
  13. אמסטרדם – 8 מיליון תיירים הגיעו ב-2016 כדי לטייל בין התעלות. מעניין היה לדעת כמה מהם הוציאו את כספם על סמים קלים, אבל את זה מאסטרכארד לא בדקו. לי העיר הזו זכורה כמקום קצת מדכא, כי כל החנויות נסגרות בשש בערב, וכל מה שנשאר לך זה לשוטט בין התעלות ולחפש בית קפה – עם אוכל – פתוח.
  14. מילנו – הרי לכם עיר שאין לה המון מה להציע, ובכל זאת עוקפת בדירוג את עיר הבירה של מדינתה. איך היא עושה את זה? פשוט: מתוך 7.6 מיליון תיירים, 27% מגיעים לצרכי עסקים (מקום רביעי בדירוג נסיעות העסקים). כל מי שביקר בעיר יודע שזה לגמרי מורגש: מוזר מאוד להיות שם תייר "רגיל". כולם כל כך הדורים! או כמו שקראנו לזה בזמנו: אפילו היונים לובשות גוצ'י.
  15. טייפה – 7.3 מיליון תיירים הגיעו לכאן ב-2016 ומדובר בגידול מרשים וקבוע מאז 2009 ועד היום. כלומר, אם עוד לא הייתם, אל תרגישו אשמים, אבל אולי בכל זאת כדאי שתבדקו מה יש לעשות שם.

    "רק" 7.1 מיליון תיירים בשנה. מבט מבזיליקת סנט פטרוס שבוותיקן, רומא (צילום: גלית חתן)

  16. רומא – ברגע הראשון רציתי לשאול, "מה? רק 7.1 מיליון תיירים בשנה?", אבל אז נזכרתי שבירת איטליה היא לא העיר היחידה במדינה שנכנסה לדירוג. במילים אחרות, אם היו סופרים את כל התיירים שמגיעים לאיטליה, ייתכן שהמדינה הייתה במיקום יותר גבוה מעיר הבירה שלה. בכל מקרה, למרות שההוצאה על לינה היא גבוהה יחסית (40% מסך הכסף שהתייר יוציא במהלך שהותו בעיר), ההמלצה שלי היא לזרוק מטבע בפונטנה דה טרווי. זה עובד, וזה כדאי.
  17. אוסקה – זו העיר שרשמה את הגידול המרשים ביותר של תיירות בינלאומית בשבע השנים האחרונות: עלייה של 24.5%. מספר המבקרים (שנשארים לפחות ללילה אחד) בעיר היפנית עומד על 7 מיליון בשנה.
  18. וינה – בירת אוסטריה משכה אליה 6.7 מיליון תיירים ב-2016 לעומת 6.2 מיליון ב-2015 – הגידול המרשים ביותר באירופה בשנה החולפת. מעניין מה פרויד היה אומר על זה.
  19. שנגחאי – העיר שמקבלת אליה 6.1 מיליון תיירים בשנה ניצבת במקום הראשון בנסיעות עסקים. למעשה, מגיעים אליה מסיבה זו יותר מאשר כל סיבה אחרת: 54.6% מהלינות בעיר הן של אנשי עסקים.
  20. פראג – בירת צ'כיה סוגרת את צמרת הדירוג עם 5.8 מיליון תיירים בשנה שמגיעים לגשר קארל ולשעון האסטרונומי בכיכר סטורמסצקה. כנראה הם עושים את זה ברגל, או שהתחבורה ממש זולה (אנחנו נסענו בזמנו במטרו. עד היום זכור לי שם התחנה שלנו: מלוסטרבסקה). בכל מקרה ההוצאה על השתנעות לא עוברת את ה-5% מכלל ההוצאה בביקור בעיר.

>>>>

תל אביב, אם תהיתם נמצאת במקום ה-86 עם כמעט מיליון תיירים שישנים בה לפחות לילה אחד.

הציור הבא של וך גוך

future-van-gogh-infographic

בתור נערה לא הייתה לי בעיה לשלב בחדר קטן אחד גם ציור קיר משעשע שהעתקתי מקית הרינג, וגם הדפס ציור "הסיאסטה" של ון גוך – מנוחת פועלי השדה בצל ערימות החציר, יחפים, במרחק מה מעגלת העבודה שלהם בסנט רמי (1890). מנוחת הפועל ומנוחת התלמיד (ממוריו ומהוריו) נראו לי אז דומות ביותר, ורק הצטערתי שאני "תקועה" בסביבה עירונית ולא בטבע הפתוח. על מנוחת הלוחמים טרם חשבתי.

היום לפני 124 שנה נפרד העולם מוינסנט ון גוך. ואולי המילים "נפרד העולם" גדולות מדי – אחרי הכל, הצייר ההולנדי בן ה-37 לא בדיוק היה כוכב גדול בימי חייו. למעשה, הוא היה מתוסכל מאוד מחוסר ההצלחה המקצועית, והיעדר ההכרה האומנותית.

יצא לי לחשוב הרבה על חייו של האמן הזה, ששנים לאחר מותו התפרסם בענק, ציוריו מוצגים במיטב המוזיאונים, נפתחות עוד ועוד תערוכות שלו, והחמניות נודדות ממוזיאון למוזיאון (עד שהגעתי לאמסטרדם הן לא היו שם. כעבור כמה שנים 'תפסתי' אותן במוזיאון אחר). מעבר למחלת הנפש ששיבשה את חייו, איך הוא התמודד עם חוסר ההכרה בכישרון שלו?

אני לא מדברת רק על העוני הפיזי שנבע מכך, אלא גם על העוני הרגשי. אדם יוצר דברים מדהימים, ואין מי שיעשה לו לייק, שלא לדבר על שייר. וברצינות: כמה אנשים חיים אתם מכירים שמצליחים לשרוד חוסר הכרה בכישרונם, הפעוט ככל שיהיה? בעידן הנוכחי רובנו חיים על התגובה המיידית, ואילו ון גוך, שהתחיל לצייר בשנות ה-20 לחייו, קיבל תגובות רק אחרי המוות.

ייתכן כי מותו של בגיל צעיר גזל מאיתנו את האפשרות ליהנות מעוד ציורים מעולים רבים שהיה יכול לצייר. אבל אפשר לתקן את זה (בערך): אמן וסטטיסטיקאי הולנדי בשם ג'רון ון דר מוסט מצא דרך לנחש איך היו נראים הציורים הבאים של ון גוך לו היה חי עוד כמה שנים.

ון דר מוסט פיתח קוד שלתוכו הכניס 129 ציורים של ון גוך, שבכל אחד מהם 5.6 מיליון פיקסלים. מתוך זה הוא יצר ניבוי, שאותו שפך על הקנבס הלבן. ואז הוא הכין עוד ציור ועוד ציור ועוד ציור, עד שנוצרה התערוכה Back to the Future, המוצגת באמסטרדם. "אני מקווה שזה ייתן לאנשים זווית מבט שונה על היצירה של וך גוך", אומר מי שעובד עם אלגוריתמים כמו שאחרים עובדים עם מברשות צבע.

באתר של התערוכה מסבירים שזה כמו לדעת היכן כדור ייפול אחרי שמישהו בועט אותו (וברוח הימים שלנו: היכן ייפול טיל) – לפי זווית הבעיטה והעוצמה, אפשר לצייר קשת דמיונית עד לנקודה הסופית. כך הציורים של וו גוך: לפי משיכות הצבע והצבעים בציורים קודמים, אתה יכול לדעת איך ייראה הציור הבא.

להגיד שזה נשמע לי הגיוני? לא ממש. אחרי הכל, אמנות היא לא בעיטה של כריסטיאנו רונאלדו, וגם לא של ון פרסי ורובן, אם להישאר בסביבה ההולנדית. היא לא כל כך צפויה, ולא כל כך מדויקת, וזה היופי שבה. אבל כמו שכתבו במקום אחד, זה לפחות פחות הזוי מלנסות לשחזר את האוזן הכרותה של ון גוך – מה שעשה לא מזמן האמן ההולנדי דימט סטרב. למעשה, בעזרתם של מדעני מחשב הוא "גידל" מחדש את האוזן. למה זה טוב? אולי כדי לשמוע מה אומרים עליך. נוט.

ג'רון ון דר מוסט בעבודה. מתוך אתר התערוכה

ג'רון ון דר מוסט בעבודה. מתוך אתר התערוכה

 

מסתבר שלפני שלוש שנים אמן ומפיק אמריקאי הוציא דיסק, שנשא שם דומה לשם התערוכה, בהבדל קטן:

Back from the future - L.A. Van Gogh

Back fron the future – L.A. Van Gogh

%d בלוגרים אהבו את זה: