ארכיון תג: איסטנבול

אפליקציית גרפיטי כבר יש לכם?

בפלורנטין הצבעונית

בפלורנטין הצבעונית

לא כולנו אוהבים להצטלם, ולא כולם אוהבים לצלם. אבל אלה שמחפשים קיר שווה להצטלם לידו, כדי לייצר תמונה שתהיה חלק מהפרופיל הוויזואלי שלהם לנצח, ואלה שאוהבים להנציח יצירתיות של אחרים ולשתף אותה הלאה – יהיו מבסוטים על האפליקציה שיצרו שני אמנים טורקיים.

לאפליקציה קוראים StreetArt Istanbul, ונכון לעכשיו היא פועלת רק באייפון ורק באיסטנבול, אבל בהחלט אפשר לאמץ אותה בערים אחרות. היא מתיימרת לתעד את כל המקומות שבהם נמצאים ציורי קיר, לומר מי האמן וכמה מילים על השכונה/אזור שבה זה נמצא, ומה אפשר לעשות בסביבה. כי הרי לא כל ציורי הקיר נמצאים במקומות פופולריים ומוכרים כמו איסתיקלל ג'דסי, ולא כולם יודעים מה אפשר לעשות בבשיקטש.

במדינה שבה גרפיטי הוא אמצעי לביטוי פוליטי לא פחות מאשר לביטוי אמנותי, יש לו חשיבות גדולה בביטוי רגשות. "הוא מקבל הכרה כתגובה לגיטימית לחוסר צדק, דרך ליצור מודות לנושאים חברתיים, ביטוי לתקווה בעתיד וגם אמצעי לייפות מציאות מכוערת", מסביר אחד משני היזמים, ארביל סיוסליגלו (Erbil Sivaslıoğlu).

צקצקנים אולי יגידו שלקדם גרפיטי זה לקדם ונדליזם, ושבמקרה של איסטנבול זה גם עלול להרגיז מאוד את השלטונות, אבל בעיניי מדובר במהלך מבורך. החלום של היזמים הוא לקחת את האפליקציה ללונדון ולניו יורק, אבל לדעתי זו משימה מסובכת למדי שעלולה לייאש אותם.

אולי כדאי שיתחילו עם בריסל, נניח: לפני כמה שנים העירייה נתנה לאמנים יד חופשית לצייר על קירות בניינים במרכז העיר, ואז הכל הועלה לאתר עם מיקומים על מפה של גוגל, ובעצם אפשר לצאת לטיול בעקבות הציורים הללו. אז נכון שזה לא גרפיטי ולא מחאה, אבל מסביב לציורים ה"רשמיים" יש גם ציורי גרפיטי, כך שזה יכול להיות סיור משולב. בזמנו כתבתי על כך כאן.

בכל אופן, עד שהאפליקציה הזו תגיע גם אלינו, תיעדתי בשבת האחרונה כמה עבודות גרפיטי מרשימות ו/או משעשעות – לדעתי – שנעשו בשני מתחמים בתל אביב. הראשון, במרכז העיר, כולל את הרחובות נחלת בנימין, הלל הזקן וטשרניחובסקי. המתחם השני הוא בפלורנטין, וכולל את הרחובות המחוגה, המשור, הנגרים וצריפין. להנאתכם.

(ואם מישהו יודע מי האמן של גרפיטי כלשהו – אשמח להוסיף לפוסט)

מתחם ראשון – מרכז העיר

20140524_122109

1

20140524_122055

2

20140524_113541

 3 עבודה של KLONE מ-2014

20140524_122102

4

20140524_124833

5

20140524_113035

6

20140524_123115

7

20140524_123946

8

20140524_113027

9

** ** ** ** ** ** ** ** ** **

מתחם שני – פלורנטין (מוצלח יותר לטעמי)

20140524_152317

10

20140524_144747

11

20140524_145927

12

20140524_145606

1320140524_144942

14 עבודה של Dede20140524_144856

1520140524_150502

1620140524_154115
1720140524_15101618 20140524_170226
19

20140524_152422

20

20140524_144344

21

גזר כנגדו

 

כבר מזמן לא כתבתי כאן על טיול בארץ, אפשר בטעות לחשוב שאני יושבת כל הזמן בבית. אז הנה טיול אחד, שהתרחש ממש אתמול (שבת), וכולו גן עדן לחובבי ארכיאולוגיה. איפה? לא בחיפו, אלא בתל גזר. ולא, זה לא בצפון. תעשו אחורה פנה, עלו על נתיבי איילון, פנו לכביש 431 וצאו במחלף נשרים. סעו עד כרמי יוסף (יישוב שעד עכשיו הכרתי רק בשמו, מודה), כנסו ליישוב, צאו ממנו ותוך דקות ספורות הגזר ואתם מתאחדים. אם יהיה לכם מזל, כמונו, תראו בדרך בז או שניים.

תל גזר הוא תל גדול שכולו ירוק בימים אלה, עם קצת פריחה של פרגים אדומים ופרחים צהובים קטנים. בתחומו ישבה אחת הערים החשובות ביותר בארץ ישראל בעת העתיקה – העיר גזר, ששלטה על דרכי הגישה ממישור החוף אל גב ההר. יש כאן כמה נקודות תצפית, ומכולן נשקף נוף עשיר. בכולן אמרנו לעצמנו, בפרפראזה על אריק איינשטיין ואורי זוהר: גזר במובן gezer או גזר במובן gazer?

*

קצת היסטוריה: גזר נוסדה לראשונה באלף השלישי לפני הספירה, בתקופת הברונזה הקדומה. פאסט פורווד רציני, ובאלף השני לפני הספירה, בתקופת הברונזה התיכונה, הוקפה העיר סוללת עפר ונבנו בה מגדל ענק, שער מרשים ואתר פולחני. בתקופת ממלכת ישראל בוצרה העיר מחדש, ונבנה בה שער עיר מרשים. העיר בוצרה פעם נוספת בתקופה החשמונאית.

על פי המסופר בספר מלכים, שלמה בנה את גזר כאחת מעריו החשובות: וְזֶה דְבַר הַמַּס אֲשֶׁר הֶעֱלָה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת בֵּית יְהֹוָה וְאֶת בֵּיתוֹ וְאֶת הַמִּלּוֹא וְאֵת חוֹמַת יְרוּשָׁלָם וְאֶת חָצֹר וְאֶת מְגִדּוֹ וְאֶת גָּזֶר… וַיִּבֶן שְׁלֹמֹה אֶת גָּזֶר וְאֶת בֵּית חֹרֹן תַּחְתּוֹן (מלכים א ט, 15, 17). כיום, ארכיאולוגים רבים מערערים על עוצמתה של ממלכת שלמה ומייחסים את הבנייה המרשימה דווקא למלכים מאוחרים יותר, בני המאה התשיעית לפני הספירה.

באופן קצת מקומם, הכתובת החשובה ביותר שנמצאה בתל – הכתובת העברית הקדומה ביותר המוכרת לעולם! – נמצאת היום במוזיאון הארכיאולוגי באיסטנבול. הכתובת מכונה "לוח גזר", היא מהמאה העשירית לפני הספירה, וגודלה המקורי 7 ס"מ על 11 ס"מ. בכתובת מצוינות עבודות החקלאות המתבצעות לאורך 12 חודשים, וקשה לי שלא להתעצבן מהעובדה שבכלל לא ידעתי שיש כזה מוזיאון באיסטנבול ולכן גם לא ביקרתי בו.

*

חדל עצבים, התחל טיול. השביל מסודר, והחיצים מכוונים אתכם לכל אורך המסלול המעגלי. מתחילים עם מרפסת תצפית, וממנה יורדים אל מפעל המים, המיוחס לתקופה הכנענית. מפעל המים הוא בעצם מנהרה ארוכה היורדת אל מפלס מי התהום. כיום רק חלקו העליון של מפעל המים חשוף, ואי אפשר להיכנס אליו, אלא רק להשקיף על פתח המנהרה עמוס היונים, ובאופן ספציפי – על יון שמחזר אחרי יונה אבל היא בורחת ממנו כנערה מאוהבת שמשחקת בלב אהובה.

אותנו זה קצת הפתיע, אבל היו בתל גזר לא מעט מטיילים. חלקם ישראלים, חלקם תושבי ישראל (לא מדברים עברית אבל מטיילים עם כלב) וחלקם תיירים עם מדריך פרטי. בתוך הקוסמופוליטיות הזו הרגשתי שאני קצת בסקוטלנד וקצת בשבדיה. התחשק לי לשכב על הגב, ולזמזם שיר. אבל האדמה היתה לחה מהגשם, ואני לא כמו המופרעים האלה שלא היה להם אכפת להתלכלך בבוץ.

פרט שיעניין רק משוגעים לדבר, כמוני: את החפירות בתל גזר החל ארכיאולוג אנגלי בשם מקאליסטר, שחפר פה בין השנים 1909-1902. הארכיאולוגיה כמדע הייתה אז בחיתוליה, והוא המציא שיטת חפירה מקורית שבה מחלקים את האתר ל"רצועות אורך". הוא חפר ברצועה הראשונה עד שהגיע אל סלע האֵם, ואת העפר שפך מחוץ לבור הארוך שנוצר. כשחפר את הרצועה הבאה, הוא שפך את העפר שהוציא ממנה אל הבור שנוצר בחפירה הראשונה, וחוזר חלילה. כך הוא הצליח לערבל כמעט את כל התל ולגרום לנזק בלתי הפיך. בין המקומות היחידים שמקאליסטר לא פגע בהם, נמנה המגדל הענק שהגן על שער העיר לפני 4,000 שנה.

בהמשך השביל ראינו את החומה שחיברה את המגדל הכנעני לשער, ולאחריו עוד שער, מרשים יותר (בדפי המידע נכתב: שימו לב לאבני הבנייה – אבני הגזית הגדולות, לתעלת הניקוז שעברה מתחת למעבר השער, ולאגן הגדול מאבן ששימש כשוקת להשקיית בהמות המשא. אז שמנו לב). לא אלאה אתכם ביתר פרטי המסלול, עדיף לגלות אותו לבד. רק אומר שאם במקרה הפסל המנגן באמת ניגן כשהגעתם, תנו דיווח. כי עבורנו הוא לא הפליא.

*

הדבר שהכי מצא חן בעיניי בתל גזר, וכמובן עורר את סקרנותי הוא "הבמה הגדולה" – שורת מצבות אבן באוכף נמוך יחסית, שבמרכז התל. ספרנו עשר מצבות אבן חצובות בגדלים שונים, כאשר כמעט במרכז השורה נמצא אגן אבן מרובע. אומרים שתיאור כריתת הברית בין ה' לעם ישראל במעמד הר סיני, מזכיר את הממצא הזה: מצבות, אגן, ושרידי עצמות של קורבנות. הייתי מקדישה כמה חודשים מהחיים כדי לפצח את זה.

מקאליסטר מצא לא רחוק משם גם מערת קבורה ובה שלדי ילדים (השד יודע מה הוא עשה איתם). חופרים שהגיעו למקום עשרות שנים אחריו מצאו בסביבת ה"מצבות" שרידי עצמות שרופות של בעלי חיים, המעידות שהמקום היה ללא ספק מקום פולחן, מאמצע האלף השני לפני הספירה. בשלט שהוצב במקום נכתב שבאגן היו שמים את הדם של בעלי החיים. אתמול היו שם מי גשם, ועדיין לא יכולנו שלא לומר: איכס.

*

חזרנו אל הרכב, ונסענו במשך כמה דקות לעין ורד – לא מתאים לאנשים שמפחדים על הרכב שלהם. בעין ורד יש בריכה נחמדה, מוקפת עצים. כשהגענו חשבתי לבדוק האם יש שם דגים, כמו שיש בבריכות מעיינות במקומות אחרים בארץ, למשל בנחל שיח בחיפה ובמעיינות בירושלים. אבל מטיילים שהיו שם הסבירו לנו שזה לא מעיין, אלא בריכה שבה נאגרים מים שאחר כך נובעים שוב מהאדמה. אם יש מספיק גשם, הבריכה נשארת מלאה גם בקיץ. ועוד הם הוסיפו, שהמים שימשו במקור את רמלה העתיקה.

אתם ידעתם משהו על קיומה של רמלה העתיקה? גם אני לא. כל יום לומדים משהו חדש. גם על ההיסטוריה של ארץ ישראל, גם על ארכיאולוגיה וגם על המקומות שהרכב שלי מסוגל לעבור בהם אפילו שהוא לא ארבע על ארבע.

*

ועוד שתי תמונות:

הפסל המנגן שלא ניגן

מישהו יודע מה הצמח הזה?

כבוד מלכים: הארמונות של אירופה

יום אחד אני עוד אפענח את המשיכה הגדולה שיש לי לבתי מלוכה, ולעושר האסתטי שהם מציגים. אבל עד שזה יקרה, אני רוצה להציג כאן כמה ארמונות שביקרתי בהם בשנים האחרונות – לפי מידת העניין שהם עוררו בי. בחלקם התרשמתי מהתכשיטים ומהכתרים, בחלקם התפעלתי מחפצי הנוי והרהיטים (אין לכם מושג על כמה שידות וארוניות פינטזתי), ובחלקם רציתי "לשדוד" את מיטות האפיריון, להיכנס פנימה ולסגור את הכיסויים מכל הצדדים. ראיתם פעם "בת בולין האחרת"? אז ככה, אבל עם יותר אהבה.
*
*
*

ארמון ורסאי, ורסאי, צרפת

אחד המקומות הכי מפוארים, אם לא המפואר ביותר, שביקרתי בהם – וזה קרה פעמיים. מדובר באתר חובה למבקרים בפריז, לא פחות מאשר האייפל, הנוטרדאם, הלובר ושער הניצחון. אמנם צריך לצאת מחוץ לעיר, אבל זה לא מסובך ולא יקר, ובעיקר מאוד מאוד שווה. יש כאן הזדמנות לראות מה פירוש המונח "חיי מלכים", על כל רבדיו האפשריים. עיצוב, אמנות, אדריכלות, גננות, רק תבחרו תחום ואתם מסודרים.

הכל החל בשנת 1660, כאשר לואי ה-14 חיפש מקום להתגורר בו מחוץ לפריז ההומה. הוא לקח בקתה בעיירה ורסאי, והפך אותה לארמון בעזרת הארכיטקט לואי לה וו. על הגנים המרשימים מאוד – אחת מגולות הכותרת של הביקור בארמון – הופקד אנדה לה נוטרה. ב-6 במאי 1682 עבר לואי ה-14 להתגורר במתחם. לואי ה-15 הוסיף מספר מבנים לארמון, ולואי ה-16 הורה על בניית הטריאנון הגדול והטריאנון הקטן, וכן כפר עבור מארי אנטואנט, הידוע בשם "הכפר הקטן" – מקום מקסים שאסור להחמיץ. ב"כפר" הזה מובטחים לכם רגעים של שלווה.
*
*
*

ארמון הולירוד, אדינבורו, סקוטלנד

המעון הרשמי של משפחת המלוכה בעת שהותה בסקוטלנד. במקור זה היה מנזר שנבנה ב-1128. מרי מלכת הסקוטים גרה פה בשנים 1561-1567. מאז הקמת הפרלמנט הסקוטי בשנת 1999, הארמון משמש גם למינויו של ראש השרים הסקוטי על ידי המלכה. אחת מארבע מסיבות הגן המלכותיות של ארמון הולירוד נערכת בשבוע שבו מלכת בריטניה מגיעה לבקר. צעדתי בשבילי הגן, ודמיינתי איך המקום נראה בזמן מסיבה כזו. כמה פאר מתבזבז על צנוניות.

יש כאן שבע תקרות גבס נהדרות, וכמה חדרים מרשימים. ציורים מרהיבים מקשטים את הקירות העבים, ושפע חפצי אומנות מוצגים לקהל שלא מורשה לצלם כמעט כלום. בסוף המסלול מגיעים למנזר הולירוד חסר הגג, אשר שימש אתר ההכתרה של מלכי סקוטלנד ואתר טקסי הנישואים המלכותיים במשך השנים. הגג שלו התמוטט במאה ה-18 ולא שוקם. מכאן ממשיכים לטייל בגנים החמודים של הארמון, עד ליציאה.
*
*
*

קונגליגה סלוטט, שטוקהולם, שבדיה

ארמון המלוכה הזה הוקם ב-1760, והחליף את הארמון הקודם שנשרף בשנת 1697. שלושה שבועות לאחר השריפה הציג המעצב טסין – שגם עיצב את הארמון הקודם – את תוכניות הארמון החדש לממשלת שבדיה. הבנייה מחדש הושלמה בסופו של דבר, בדיוק לפי תוכניותיו של טסין, כ-60 שנה לאחר מכן.

לכל אחת מארבעת החזיתות של הארמון יש עיצוב שונה: החזית המערבית היא של המלך, המזרחית של המלכה, הדרומית שייכת לאומה השבדית, והצפונית מייצגת את משפחת המלוכה בכלליות.

חילופי המשמר במקרה של הארמון הזה לא משהו – הרבה יותר שווה להיכנס פנימה וליהנות מהרהיטים המלכותיים ושטיחי הקיר הגובלינים בסיור ה-Representationsvan (דירות הפאר). אבל עזבו אתכם מכל הפריטים הרגילים: כאן הכי-הכי שווה לבקר בחדר אוצר המלוכה שבו נמצאים התכשיטים המהממים.
*
*
*

ארמון אמליינבורג, קופנהגן, דנמרק

לא היה פשוט להכריע מתי החיילים הדנים צועדים לארמון, ועורכים חילופי משמרות ששווה לצלם בנוסח חיל המשמר הבריטי, אבל ההימור שלנו השתלם. טוענים שמכיוון שדנמרק היא המונרכיה העתיקה בעולם, טקס חילופי המשמר בארמון קודר במקצת, ברוח המסורת עתיקת היומין של ממלכה צפונית תכליתית וקשוחה. אבל האמת? היה די נחמד.

משפחת המלוכה הדנית גרה בארמון מאז 1794. הוא כולל ארבעה בניינים זהים כמעט בסגנון הרוקוקו, סביב כיכר מרכזית מרוצפת אבנים ואנדרטה ענקית של המלך פרדריק ה-4 על סוסו. אחד האגפים, ששימש למגורים מלכותיים במשך השנים 1863-1947, פתוח לביקורי קהל. כפי שרואים בקמצוץ התמונות מדובר במראה overwhelming.
*
*
*

פאלאסיו ריאל, מדריד, ספרד

אם תהיתם איפה יצחק שמיר עשה קונצים לפלסטינים לפני שהם זכו לפגוש את רבין ופרס – זה היה בארמון ריאל במדריד. הארמון המלכותי, מעונם הרשמי של מלכי ספרד, הוקם על פי הוראתו של המלך פליפה החמישי. קודם לכן שכן כאן המבצר המוסלמי אלקאזאר, שנשרף ב-1734. הארמון המלכותי נבנה בשנים שלאחר מכן, והוא מאופיין בסגנון קלאסי-בארוקי. כיום המלך אינו מתגורר כאן, אך הוא משתמש בארמון לצרכי טקסים רשמיים.

מבין 2,800 החדרים הקיימים כאן, רק 50 פתוחים לקהל. שווים תשומת לב: בית המרקחת המלכותי, הנשקייה המלכותית, טרקלין גאספריני, אולם החרסינה, חדר האוכל הגדול. הכניסה עולה כ-10 יורו, אולם ביום ד' הכניסה חופשית לבעלי דרכון של האיחוד האירופי. סתם, למקרה שיש לכם אחד.

אגב, במרחק הליכה לא גדול נמצאים הגנים של הארמון, שבהם תמצאו את ספסלי העץ הכי נוחים בעולם, כיוון שיש להם משענת לראש. לעצום עיניים, ולפנטז שאתם בארוחה עם הנסיך פליפה והנסיכה לטיסיה.
*
*
*

ארמון פנה, סינטרה, פורטוגל

הארמון הכי מצועצע שתראו באירופה שימש במשך מאות שנים את מלכי פורטוגל. חלקים ממנו נבנו בהשפעת הסגנון המאורי, חלקים אחרים כנראה בהשפעת סמים. הארמון נבנה על יסודות מנזר עתיק, ומשתרע ממנו נוף יפה להפליא. שער הכניסה כולל פרצוף מכוער, בפנים יש דירות וחדרים של המלכה והמלך – אסור לצלם, לצערנו. אגב אם כבר הגעתם עד למקום המקסים הזה, בקרו גם בארמון הלאומי שנמצא ממש בלב העיירה.
*
*
*

ארמון טופ קאפי, איסטנבול, טורקיה

ארמון הסולטנים העות'מאנים, שפירוש שמו הוא "ארמון שער התותח", על שם השער הקבוע לידו. מזרחי, אותנטי, אסלי. רב עלילות, תפניות ונרגילות. אולי הארמון שהייתי בו הכי הרבה שעות, אם לוקחים בחשבון שזה רק ארמון ואין גנים ואין בריכות כמו בוורסאי.

הארמון נבנה על ידי מחמט השני "הכובש" בין השנים 1453-1465, במתחם ששטחו היה אז כ-700 מ"ר. היום שטח המתחם הוא 700,000 מ"ר, והוא מוקף בחומה שאורכה 5 ק"מ. 26 סולטנים חיו כאן, עד שבשנת 1855 העביר הסולטן אל-מג'יד הראשון את המשכן לדולמבחצ'ה. בשנת 1909 ננטש הארמון סופית, וכעבור 15 שנה הסב כמאל אטאטורק את הארמון למוזיאון, ופתח אותו לקהל הרחב.

התחושה היא שהמקום התנהל כמו עיר בתוך עיר: עשרות מבנים פונקציונליים הבנויים במעגל חיצוני, שממנו חודרים פנימה למעגל הפנימי. בסך הכול יש כאן כ-250 אלף פריטים. אחד מהם הפך להיות כוכב של קומדיית שוד אמריקנית משנות ה-60. הסרט נשא את שם הארמון, את ה-DVD אפשר לקנות בחנות המזכרות.
*
*
*

ארמון דולמבחצ'ה, איסטנבול, טורקיה

אחד הארמונות היותר קיטשיים שראיתי, במיוחד מבחוץ אבל גם מבפנים. לפעמים צריך לעמוד בתור ארוך, לפעמים עומדים בתור ממש קצר אבל אז הפקיד יוצא להפסקת קפה, ומצליח לייצר מאחוריכם תור ממש ארוך והרבה אנשים עצבניים. בכל מקרה, בשורה התחתונה – הארמון מספיק מרשים, וגם הגנים לא רעים בכלל, כך ששווה לחכות.

הארמון מן המאה ה-19 נמצא בשכונת בשיקטאש על גדות הנהר הבוספורוס, ויש בו 285 חדרים ו-43 חדרי סלון. הביקור בו נעשה עם מדריך בלבד, ועם שקיות ניילון על הנעליים, עד כדי כך שומרים שם על השטיחים. אסור לצלם, ובקושי מותר לנשום. במיוחד לא בחדר שבו אטאטורק נפח את נשמתו.
*
*
*

ארמון רוזנבורג, קופנהגן, דנמרק

ארמון מובהק של תקופת הרנסנס, שנבנה בתחילת המאה ה-17 על ידי המלך כריסטיאן ה-4. כיום המקום משמש כמוזיאון לתולדות המלוכה וכאוצר התכשיטים וכתרי בית המלוכה. יש פה גם אוסף כלי נשק, אוסף ציורים מרהיבים ובקומה העליונה – כס המלוכה. הארמון מוקף בגנים יפים ושמורים היטב, שצעירי העיר אוהבים להעביר בהם את שעות הצהרים, ובצדק.
*
*
*

ארמון לוקסמבורג, פריז, צרפת

רבים מבקרים בגני לוקסמבורג המקסימים, אך רק מעטים טורחים להיכנס לארמון שאליו הם שייכים, ובמידה מסוימת של צדק – אחרי הכול, מה יש לישראלים לחפש במשכן הסנאט הצרפתי?

הארמון הוקם עבור מריה דה-מדיצ'י האיטלקייה, אשת המלך אנרי הרביעי ואלמנתו. היא רכשה את הקרקע מידי הדוכס של לוקסמבורג, והורתה לאדריכל דה-ברוס להקים ארמון בסגנון ארמון פיטי, ארמון הולדתה בפירנצה. היא תכננה לחיות בארמון זה את שארית חייה, אולם לאור תככיה המרובים המלך הגלה אותה לקלן. המהפכה הצרפתית הפקיעה את הארמון לצרכי כלא, ואחר כך נקבע הארמון כמקום מושבה של אסיפת הנבחרים.

לארמון צמוד מוזיאון לוקסמבורג, וממערב לו נמצא ארמון לוקסמבורג הקטן, שהיה שייך לדוכס בעל השטח, והיום מתגורר בו נשיא הסנאט.
*
*
*

ארמון הממשל העירוני, סיינה, איטליה

הארמון הגותי הזה נחשב לארמון האלגנטי ביותר בחבל טוסקנה, והוא חולש על אחת הכיכרות היותר יפות שיש באיטליה – פיאצה דל קאמפו. זו הסיבה שבחרתי לבלות שם את יום הולדתי ה-30.

הכיכר רוצפה בשנת 1347, ותשעת חלקיה מסמלים את השלטון המקומי דאז ומדגימים עד כמה היה משמעותי לבני סיינה. חזית הארמון עשויה לפי הקו המתעגל של שיפולי הכיכר. פעם שכן כאן בית העירייה, ואילו היום מתפקד המקום כמוזיאון לאמנות של העיר. יש בו חדרים מפוארים, עטורי פרסקאות מרהיבות. המפורסם ביותר הוא אולם ה-Museo Civico, שבו יצירתו של סימונה מארטיני "המאסטה", מתחילת המאה ה-14. לא כדאי להחמיץ גם את "חדר התשעה", שעל קירותיו יצירת המופת של לורנצטי – האליגוריות על השלטון הטוב והרע, מסוף המאה ה-14.
*
*
*

ארמון הנשיא, רומא, איטליה

ארמון הקיץ של נשיא איטליה, Quirinale Palace, נבנה ב-1573. עד היום זה מעונו של הנשיא האיטלקי, לנוכחי קוראים ג'ורג'יו נפוליטנו. אי אפשר לבקר אצלו בבית, אבל אפשר לראות את חילופי המשמר – כל יום ב-15:00, בראשון ב-16:00. חוויה נחמדה.

ברחבת הכניסה ניצב פסל במיקום שהיה בעבר נקודת הכניסה למרחצאות הרומאיים של קונסטנטין. בכניסה לארמון יש שומרים בלבוש רשמי. יש גם אובליסק, שהגיע לכאן בשנת 1786, ומצידו הפסלים של קסטור ופולוקס, אלים יווניים שנחשבו לשומרי חיל הפרשים.
*
*
*

ארמון בקינגהאם, לונדון, אנגליה

לכאן מגיעים רק בשביל דבר אחד: חילופי המשמר. במקום השני נמצאת הבדיקה: האם דגל בריטניה מונף מעל הארמון. אם כן, זה אומר שהמלכה בסביבה. הארמון משמש את המלוכה הבריטית משנת 1837 (תקופת המלכה ויקטוריה), ולפני כן היה שייך לדוכס מבקינגהם. בעונת הקיץ אזורים רבים בארמון פתוחים לציבור, ובהם גלריית המלכה, הכוללת יצירות אומנות השייכות למלוכה הבריטית, ובהן יצירות של רובנס, ון דייק וורמיר ההולנדים.

%d בלוגרים אהבו את זה: