מצעד הקינוחים 6

עבר קצת זמן מאז המצעד הקודם, ולכן שמחנו – שלא לומר הופתענו – לגלות שהפרויקט זוכה להתעניינות רבה. זה בא לידי ביטוי הן בכמות הפעמים שהמצעדים נצפו על ידי גולשים, והן בהתעניינות בעל פה ("נו, מה קורה, מתי אתם מפרסמים את המצעד הבא?"). רק לשם הבהרה, המצעד כולו על חשבוננו, ותלוי בקצב הבילויים שלנו.

הפעם המצעד מושפע מאוד מהמעבר לירושלים, ולכן המקומות הירושלמיים דומיננטיים בו יותר מתמיד. עם זאת, יש כמה הבלחות תל אביביות, ובדומה למצעד הקינוחים 3, מצטרף שחקן חיזוק זר: קינוח מפריז. בנוסף, השתדלנו ללכת למקומות שגולשים המליצו לנו עליהם, ואנחנו מקווים שיהיה לזה המשך ישיר בפוסט הבא, שבו אנחנו מכינים לכם הפתעה, וגם בפוסט שאחריו – כמובן, הכול תלוי בכם.

לשמחתי הרבה, המחיר הגבוה ביותר ששילמנו על קינוח הוא 39 שקל (השמחה היא לא כי אני קמצנית, אלא כי לדעתי ראוי שהתמחור של קינוחים יישאר שפוי, ולא יעבור רף כספי מסוים. 45 שקל לקינוח זה הרבה). ארבעה קינוחים עלו פחות מ-30 שקל. המחיר הנמוך ביותר – 24 שקל.

הנה המצעד:

מקום 1
איפה: חדר האוכל, תל אביב
קינוח: טירמיסו חלבה בקפה שחור
מה קיבלנו: הקפה למטה, הטירמיסו למעלה. מוצלח ביותר, וגם מצליח להפתיע.
מחיר: 28 שקל
אסתטיקה בהגשה: סבירה
ציון סופי: 9.5
נימוקים לבחירה: הגורם המפתיע, הקפה, עשה לנו את זה. וגם המחיר השפוי אינו עניין של מה בכך במחוזותינו.

 

מקום 2
איפה: בראסרי, תל אביב
קינוח: קרם שניט
מה קיבלנו: הבטיחו לנו למטה בצק עלים, באמצע שכבת וניל, למעלה פטל. במציאות הפטל היה למטה, בתוך הווניל, והפך את המנה למפתיעה.
מחיר: 38 שקל
אסתטיקה בהגשה: סבירה, בנאלית
ציון סופי: 9.5 (אלמלא היחס בין המחיר למינימליזם של המנה, זה היה המקום הראשון)

מקום 3
איפה: טצה ד'אורו, תל אביב
קינוח: שערות חלבה עם פירות יבשים
מה קיבלנו: גלידה בטעם שלא זיהינו וקצת טחינה קבורות תחת שערות החלבה. מלמעלה פוזרו פירות יבשים קצוצים. מנה קרה, מצוינת לסיום כל ארוחה.
מחיר: 29 שקל
אסתטיקה בהגשה: מצוינת
ציון סופי: 9

מקום 4
איפה: agua (אגואה), עין כרם, ירושלים
קינוח: איגלו (קינוח הבית)
מה קיבלנו: שוקולד לבן מחביא תחתיו מוס שוקולד לבן ומוס שוקולד חלב על תחתית פריכה.
מחיר: 35 שקל
אסתטיקה בהגשה: טובה, אבל קצת משעממת
ציון סופי: 9

מקום 5
איפה: קפה יהושע, ירושלים
קינוח: עוגת גבינה עם פירורים
מה קיבלנו: העוגה הגיעה על צלחת של סבתות, עם פרוסות שזיף קצת חמוץ לצידה. העברנו את השזיף הצידה והתחלנו לאכול. בתור אחת שלא אוהבת עוגות גבינה – ככה-ככה. הבנזוג חושב שהיה מצוין. בכל מקרה אהבנו מאוד את המקום ומבחינתנו זו התגלית החדשה של המצעד.
מחיר: 28 שקל
אסתטיקה בהגשה: טובה אך משעממת
ציון סופי: 9

מקום 6
איפה: אדום, חצר פיינגולד, ירושלים
קינוח: קרם ברולה
מה קיבלנו: בשלוש מילים – מנה טעימה מאוד. בעוד שתיים – קינוח פונקציונאלי. כלומר, אין קישוטים ואין חגיגות. יש פשוט קרם ברולה טעים.
מחיר: 36 שקל
אסתטיקה בהגשה: טובה אך בנאלית
ציון סופי: 9

מקום 7
איפה: פורטר אנד סאנס, תל אביב
קינוח: גליליות
מה קיבלנו: שתי גליליות משוקולד לבן ושוקולד מריר. גלילית אחת ממולאת בקרם ופקאנים, והשנייה ממולאת בשוקולד (פחות טעים). בנות "ליידי גלובס" לא השאירו פירור. הבנזוג ראה את התמונה, והצטער שהוא לא היה שם.
מחיר: 32 שקל
אסתטיקה בהגשה: טובה מאוד
ציון סופי: 9

מקום 8
איפה: פוקצ'טה, ירושלים
קינוח: שוקוקוס
מה קיבלנו: הבסיס אפוי עם שקדים. מסביב קרם חלבה טעים. הטעם מצוין, אך היו קצת סיבים אדומים דקים על המנה, והצלחת היתה מעט שבורה. ציפינו לקצת יותר הקפדה.
מחיר: 32 שקל
אסתטיקה בהגשה: כושלת, למרות שזה הצילום הכי יפה בכל הפוסט
ציון סופי: 8.5 (בגלל השערה האדומה. בלעדיה הציון היה 9.5)

מקום 9
איפה: קפית, הגן הבוטני, ירושלים
קינוח: איגלו
מה קיבלנו: מוס שוקולד לבן עוטף מוס שוקולד נוטלה.
מחיר: 33 שקל
אסתטיקה בהגשה: סבירה. מדוע? כי המנה היפה הוגשה בתוך מנג'ט, שיצר תחושה שמדובר בקינוח תעשייתי.
ציון סופי: 8

מקום 10
איפה: ויקטוריה'ז סטיישן, פריז
קינוח: ??
מה קיבלנו: חגיגת קפה – גלידת קפה, רוטב קפה, קצפת בטעם קפה. היה טעים אם כי קצת מתוק. הקטע של המקום הוא שיושבים ב"קרונות" פרטיים כמו ברכבת מהמאה ה-19.
מחיר: 5 יורו (25 שקל)
אסתטיקה בהגשה: טובה
ציון סופי: 8.5

מקום 11
איפה: אנמרו, בית יצחק
קינוח: פאי תפוחי עץ
מה קיבלנו: הפאי הגיע עם צימוקים, קצפת וגלידת וניל בנאלית. טעים אך לא שווה את המחיר.
מחיר: 39 שקל
אסתטיקה בהגשה: בנאלית
ציון סופי: 8

מקום 12
איפה: פיתויים, סניף עמק רפאים, ירושלים
קינוח: סופלה אמיתי
מה קיבלנו: בתפריט כתוב שעד שמקבלים את המנה עוברות 15 דקות, במציאות זה היה הרבה יותר מהיר. דווקא עם המנות העיקריות היה לנו פחות מזל. הגענו לכאן במיוחד כי קיבלנו המלצה, ומכאן גם אולי האכזבה: סתם סופלה. אמנם מוגש טיפה אחרת, ומגיע עם רוטב וניל במקום עם גלידת וניל, אבל בשורה התחתונה, קינוח סתמי.
מחיר: 33 שקל
אסתטיקה בהגשה: טובה
ציון סופי: 8

מקום 13
איפה: פרש (Parash), ירושלים
קינוח: ארבעה טראפלס
מה קיבלנו: מתוך מבחר של שמונה סוגי טראפלס, לקחנו ארבעה – אגוזי לוז, קרמבו (מקום ראשון מבחינתי), שוקולד ממולא (מקום ראשון מבחינת הבנזוג) ודובוש (הכי פחות טעים) – שהוגשו על צלוחית קטנה. הערת הבנזוג: עדיף לקחת שניים מכל סוג, כי כשלוקחים אחד, עד שאתה מתרגל לטעם הוא כבר נגמר.
מחיר: 24 שקל (6 שקל לטראפל)
אסתטיקה בהגשה: לא רלבנטית.
ציון סופי: 8 (בחסד)

מקום 14
איפה: לבן, סינמטק ירושלים
קינוח: פונדנט / סופלה שוקולד (לא כתוב במנה, וכל מלצר קרא לזה אחרת)
מה קיבלנו: סופלה שוקולד לבן ובלגי, ולצידו גלידת שוקולד טעימה עם שבבי פיסטוק. מאוד מתוק. לא שווה את המחיר.
מחיר: 34 שקל
אסתטיקה בהגשה: הצלחת יפה, המאמץ מורגש אבל התוצאה נראית קצת עלובה
ציון סופי: 7

מקום 15
איפה: אוליב, ירושלים
קינוח: פונדנט שוקולד
מה קיבלנו: עוגת שוקולד על מצע של רוטב פירות יער (למרות שהבטיחו שהרוטב יהיה בצד) שהיה קצת חמוץ מדי, וכדור גלידת וניל. שכחו להביא מפיות, ביקשנו במיוחד.
מחיר: 32 שקל
אסתטיקה בהגשה: סבירה מינוס
ציון סופי: 7

מקום 16
איפה: מנטינה, נתניה
קינוח: גלידה בפחזנית שוקולד
מה קיבלנו: מנה קטנה, טעם סביר. הפחזנית קצת יבשה.
באג בהגשה: גלילית ממולאת קרם קפה ואגוזים מסוכרים הופיעה בתפריט העסקית-ערב, אבל רק בסוף האחרון גילינו שהיא איננה וגם לא תהיה, ולכן המבחר מצטמצם לשלוש מנות. נאלצנו לבחור קינוח אחר, פחות אטרקטיבי. עבורנו זו לא הפעם הראשונה שקינוחים הם רק תיאוריה במנטינה, ובמציאות הם לא קיימים.
מחיר: 32 שקל
אסתטיקה בהגשה: כושלת
ציון סופי: 6.5

מילון קלישאות האופנה

 

אני קונה בגדים כשמתחשק לי, ואף פעם לא לפי טרנדים. אין לי כמעט אירועים מפונפנים ללכת אליהם, ולכן שמלות הן כמעט מחוץ לתחום – יש כמה, אבל הן לא מיוחדות במובן השטיח האדום של המילה. לא אכפת לי איזה צבע שולט ומה מחמיא לסילואטה הנשית, אכפת רק מה יפה ומה מחמיא לי. לפעמים האופנה ואני נפגשות, אבל רוב הזמן זה מסתכם בדפדוף במגזינים ובהתפעלות ממילון הקלישאות הבלתי אפשרי של כתבי וכתבות האופנה למיניהם:

(ואם יש מילים שחוזרות על עצמן, ובכן, ככה זה עם קלישאות)

תופעה מתפשטת

השבוע נתקלתי במודעה הזו של פמלה אנדרסון, שנועדה לשכנע אנשים לעבור לצמחונות. המסר הוא כזה: הגוף האנושי הוא בדיוק כמו הגוף של הפרה, גם אותו אפשר לחלק לנתחים, אבל לעולם לא היינו אוכלים אותו כי אנחנו לא קניבלים, אז למה בעלי חיים אנחנו כן אוכלים?

בתור צמחונית, אני מסכימה לגמרי עם המסר. אבל בתור בחורה, יש לי בעיה עם הדרך שבה הוא מועבר. כמו שהרגשתי לא נוח כשאנדרסון התפשטה לגמרי בתוך חנות בלונדון יחד עם עוד בחורות, במחאה נגד שימוש בפרוות, כך יש לי בעיה עם השימוש שהיא עושה בגוף שלה עכשיו. נכון, זה עושה את שלו ואנשים לא מתעלמים אפילו לשנייה, והיא מתערטלת בשביל מטרה – מה שאי אפשר להגיד על הרבה כוכבות אחרות – אבל האם זו באמת הדרך?

אגב, בימים אלה ג'ני מקרתי שוקלת להתפשט גם, לקידום הטיפול באוטיזם – כידוע הבן שלה לוקה בתסמונת. תג המחיר שלה, כך היא מצהירה, עומד על 2 מיליון דולר מפלייבוי. הכסף ייתרם כמובן למחקר רפואי. הייתי אומרת למה היא לא חושבת קדימה, מה זה יעשה לילד שלה ואיך הוא ירגיש עם זה, אבל לצערי הרב לא בטוח שזה בכלל יעשה לו.
***

נעזוב לרגע את הגברות עם המטרה, ונעבור לכל האחרות: מה כל כך דחוף להן להתפשט על השער? מה זה נותן להן? מה, עם בגדים כבר לא ייקחו אותן?

ג'ניפר אניסטון הסבירה בזמנו שהיא הגיעה לצילומים לבושה לגמרי, אבל קצת אלכוהול וקצת אווירה טובה בסטודיו גרמו לה להיפתח. אישית אני חושבת שהתחשק לה להרגיש סקסית. יש לה דימוי של ילדה טובה, בת השכנים החמודה, לחלוטין לא סמל סקס אפילו שהיא עשתה את בראד פיט. ליד אנג'לינה ג'ולי היא בכלל נראית חיוורת. והיא גם לבד, וכבר תכף בת 40, ורוצה להרגיש טוב עם עצמה למרות הכול, ולזכות בתשומת לב מהסוג המתעלף ("הורסת!"). וההתפשטות הזו הביאה לה את כל זה.

דמי מור כנראה רצתה להוכיח שגם נשים הריוניות יכולות להיות סקסיות ומדהימות, ואולי גם רצתה להזכיר לכל הבמאים שהיא קיימת, וזה שהיא בהריון לא אומר שהיא מתכוונת להתרחק מהמצלמות. היא ידעה שזה מהלך סנסציוני, בחרה לעשות אותו עם הצלמת אנני לייבוביץ', והפכה למודל לא רק לנשים בהריון, אלא גם לסלבריטאיות חקייניות וחסרות מעוף.

ובת' דיטו, אני מניחה שהיא רצתה להוכיח שבחורות לא רזות יכולות לעשות כל מה שבחורות רזות עושות. גם אם זה משהו חסר היגיון. היא הקונטרה של התופעה.

אבל מהיכן נובעת בכלל התופעה? למה "סתם" שחקניות, זמרות ודוגמניות כל כך זקוקות להתפשטות? נואשות לתחושה שהן נחשקות? רוצות שכולם יתעלפו עליהן? מה העניין עם הנועזות, את מי היא משרתת? ואפילו אם משלמים להן על זה יופי של כסף (מה שלא בטוח), הרי גם ככה לא מדובר בבחורות עניות. צריך תמריץ גדול יותר מעשרת אלפים דולר. או שאני טועה?

(בקטנה: ליידי גאגא נראית הכי לבושה, קלאודיה שיפר הכי מעצבנת)

האמת העירומה היא שאין שום סיבה לעירום מלבד קידום מכירות, וזו לא סיבה עבור הבחורות אלא עבור המו"לים. תשומת לב הן היו מקבלות גם עם שמלה מהממת או חולצה משכנעת, מבלי להפוך לקורבן של עצמן. גברים אולי לא יסכימו איתי, אבל זו מגמה מיותרת לגמרי.
***

סשה ברון כהן מגחך על התופעה המתפשטת.

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 97 שכבר עוקבים אחריו