והוא עלה למרכבה

לָמָּה יְרוּשָלַיִם תָּמִיד שְתַּיִם, שֶל מַעְלָה וְשֶל מַטָּה
וַאֲנִי רוֹצֶה לִחְיוֹת בִּירוּשָלַיִם שֶל אֶמְצַע
בְּלִי לַחְבוֹט אֶת ראשִי לְמַעְלָה
וּבְלִי לִפְצוֹע אֶת רַגְלַי לְמַטָּה…
(יהודה עמיחי)

בשבת השנייה בירושלים החלטנו לבקר במסעדת "לבן בסינמטק", שהתבררה כמרשימה יותר מבחוץ ולפי התפריט מאשר במציאות (בקרוב במצעד הקינוחים 6). משם המשכנו לשכונת ימין משה –שכונה שהשם שלה מזכיר לי תמיד שלושה דברים: משה מונטיפיורי והמרכבה שלו והשיר של יהורם גאון, טחנת הקמח היחידה שאני מכירה בירושלים, ויהודה עמיחי.

את הטחנה והמרכבה כמעט כולם מכירים, אבל מי יודע היכן בדיוק גר עמיחי? כאופייני לי, לא הקדשתי מספיק מחשבה לנושא, ולא ביררתי מראש את התשובה. בהיותנו בשכונה, גלישה מהירה דרך הסלולרי לא עזרה בכלום. כנראה שמדובר במידע סודי מוצפן. הדבר היחיד שמצאתי הוא שכעת "מתגורר" עמיחי בבית העלמין סנהדריה.

בצר לנו, הסתפקנו בבתיה היפים של השכונה, בעליות ובמורדות, בקולות השכנים (חלקים דתיים וחלקם חילוניים), ובספסלים המעטים. הרבה חלונות ברזל בשלל צבעים – לבן, ירוק, חום, בורדו, תכלת, כחול ואפילו סגול. קצת דשא, אבל כמה גנים מסביב לשכונה משלימים את החסר. בנוסף ישנה רחבת מלכי ספרד, לכבודם של המלך חואן קרלוס הראשון והמלכה סופיה, שנחנכה בחודש סיוון תש"ע – כלומר ממש לא מזמן.

אבל עם כל הכבוד לחידושים, צריך לזכור את ההיסטוריה: ימין משה הוקמה בשנת 1894 כחלק מהיציאה מן החומות, הודות לכספו של הנדבן האמריקני יהודה טורא, וגם תודות למאמצים של משה מונטיפיורי. במלחמת השחרור היא ננטשה, ולאחריה באו להתיישב כאן עולים מטורקיה ומכורדיסטן. באותה תקופה זה היה מקום גרוע מאוד לגור בו, כיוון שכאן עבר הגבול עם ירדן. רק ב-67' המקום הפך שווה יותר, ומרגע זה יש שתי תיאוריות:

האחת טוענת שרוב התושבים לא האמינו שהמצב ישתפר משמעותית, והעדיפו לעבור לדירות שהעירייה הציעה להם במערב העיר.

השנייה טוענת שהעירייה החליטה להקים כאן שכונת אמנים, וממש דחפה החוצה את הדיירים. במילים אחרות – פינוי שלא מרצון, מצב דומה למה שקרה בשכונת ממילא, שנים רבות לאחר מכן.

בעניין הזה הגיע אליי כעת מייל עם סיפור אמיתי, מהלב, ובעצב אני מוסיפה אותו: "סבא של בעלי היה בין אלה שיושבו בימין משה, כשהגיעו ארצה עם משפחתו. הוא היה רב גדול עם 15 ילדים ועם ספריית ענק שמנתה לא מעט כתבי יד נדירים ועתיקים, כתבים שלו ועוד אוצרות. אחרי כמה זמן, הנשמות הטובות מהממסד – שהבינו בנדל"ן וברכוש יותר טוב ממני וממך – כנראה הבטיחו לו בית שווה יותר (להלן: מעברה בתענכים) וספרים "חדשים וטובים יותר", עקרו את הדיירים מביתם והחרימו את אוסף הספרים. הנאיביות הציונית עלתה לו ביוקר… אני חושבת שהוא אכל את הלב על זה עד יומו האחרון".

על כל פנים, היום הבתים המשופצים שווים זהב, פשוטו כמשמעו. הבנזוג אמר שכאנלוגיה, אולי כדאי לנו לקנות עכשיו בית בשכונת גילה. אני חושבת שאם היה מדובר בבית קרקע, אז אולי. כרגע זה יותר מדי ספקולטיבי בשבילי. אני גם לא מספיק מבינה בתחום. חוכמת הנדל"ן – האם יש קורס כזה?

בינתיים, בואו נסתפק בחוכמת המצלמה:

רחוב ימין משה בשכונת ימין משה

טחנת הקמח המפורסמת של השכונה

מרכבת משה מונטיפיורי – השר הבריטי משה מונטיפיורי ביקר בארץ שבע פעמים בין השנים 1825-1875. החל מ-1834 שימשה המרכבה את השר במסעותיו בארץ ישראל, באירופה, ברוסיה הצארית, ברחבי האימפריה העותמנית ובממלכת מרוקו, במטרה לסייע ליהודים. ב-1967 שופצה המרכבה על ידי עיריית ירושלים והוצגה לציבור. ב-1986 המרכבה נשרפה. ב-1990 היא שוקמה, תוך שימוש בחלקי המתכת המקוריים באמצעות תרומה מארה"ב.

בתמונה: השתקפות משפחתית על המרכבה השמורה יותר מדי טוב מאחורי זכוכיות

השתקפות של טחנת הקמח במרכבה

מוזיאון מונטיפיורי, בתוך הטחנה. סגור בשבת. אגב, השר קבוא בראמסגייט, אנגליה

יד לשר משה מונטיפיורי, שפעל ועשה למען ארץ ישראל, אבי השכונות מחוץ לחומות ירושלים (אגב מהשכונה רואים עכשיו גם את חומת ההפרדה, כלומר "גדר ההפרדה")

כנסיית דורמציון – הנוף משכונת ימין משה

אני מול אחת הדלתות באחת הסמטאות הצרות

מכאן והלאה בתי השכונה:

הבית הכי ישראלי בשכונה

שנה טובה

לקחתי שבע מתוך כל התמונות הרבות שצילמתי השנה – שבע מספר חשוב בקבלה – ויצרתי מהן ברכה אחת. המשך אולי יבוא.

ש – אחת התקרות באיה סופיה, איסטנבול

נ – תחתית המגדל של אוגוסטה ויקטוריה, מזרח ירושלים

ה – פרה חמודה ביער ביריה, לא רחוק מצפת

ט – עוגת שוקולד טעימה בשוקולטה, ראש פינה

ו – קופסאות עוגיות בחטאים מתוקים, נווה צדק

ב – מכוניות צבעוניות מתוך הפוסט "סוכריות צבעוניות לעידית"

ה – פסל של צ'יהולי בגלריה ליטבק, תל אביב

כל התמונות צולמו על ידי במהלך שנת תש"ע.

עומדות רגליי בשערייך

זהו. עכשיו מתחילה שנת התיירות הראשונה שלי.

עזבתי את תל אביב, ובאתי להיות תיירת בירושלים. תיירת עם דירה. עם מרפסת. עם נוף.

זה נוף שהוא כמו מכה בפרצוף. דימוי רע, אבל תאמינו לי שהתכוונתי למשהו טוב. אין פה כנסייה או מנזר או מבנה ארכיטקטוני מדהים שמאפיל על הכל, אלא להפך: גבעות ובתים ומוסדות ציבור, ומגרש טניס, ומגרש אימונים של כדורגל, ועצים, הרבה עצים. נוף מגוון שבכל מבט אפשר לגלות בו עוד ועוד פרטים מעניינים.

אבל זה לא רק הנוף מהמרפסת, כמובן.

יש כל כך הרבה דברים שאני רוצה לראות ולעשות, כל כך הרבה מקומות לצלם, לבקר, להתאהב בהם. יש בעיר הזו כל כך הרבה, שזה כמעט כמו לגור בחו"ל. ובניגוד לסיבוב הראשון שלי כאן בעיר הזו, לפני 15 שנה, הפעם אני לא חיילת ענייה ומרודה שסופרת נסיעות באוטובוסים ומבשלת במחבת, כי יש רק סיר אחד בדירה ולפעמים השותפות תופסות אותו קודם.

מה שמביא אותי לעובדה שגם עולם קולינרי שלם נפתח בפניי. צריך לחקור ולבדוק, לטעום, להתבונן, לגלות למי הקינוחים הטובים ומי ידידותי לצמחונים. כן, אני כבר מכירה כאן לא מעט מקומות, אבל עכשיו אני מתכוונת להכיר הרבה יותר.

יש כאלה שאוהבים לנסוע להודו ולהתערבב בין המקומיים. יש כאלה שאוהבים לבוא לירושלים ולגור בנחלאות כדי להרגיש ירושלמים אמיתיים. אני לא בנויה לזה. אני אוהבת להיות תיירת, על כך המשתמע מזה. לפחות כך אני מרגישה כרגע. אבל לא סוגרת עצמי לשום דבר. בשנה הזו, הכל יכול להיות.

שנה חדשה, שנה עם עוצמה פנימית, עם סקרנות אינסופית, עם המון תמונות מציאות להנציח כתמונות מצלמה. זה מה שאני מאחלת לעצמי, ובעצם – גם לכל אחד אחר שירצה בזה.

שנה טובה!

 

הנה כמה תמונות מסוף השבוע הראשון שלי בעיר:

 

האריה של בניין ג'נרלי

 

שיחת נשים – פסלים של יהודית סודאי. ברקע קטע מציור של אורנה בן שושן

 

פסלים מהממים ליד סופר פארם, אבוי לדיסוננס

 

הגברת מהכנסייה שתמיד סגורה כשאני מגיעה

 

אין דיבור

 

בתל אביב יש הוטל מונטיפיורי, ובירושלים יש את טחנת הקמח של מונטיפיורי

 

מגדל דוד. אני אוהבת את השמיים לא פחות מאשר את הארץ

 

מתחבא מתחת למגדל

 

מרחוק רואים את האכסניה הסקוטית המקסימה

 

 

אין לי מושג מה הכנסייה הזו, אבל מה זה משנה כשמנקודה אחת ברובע היהודי רואים את חומת העיר העתיקה, כנסייה וכפר ערבי מוסלמי

 

 

ברובע היהודי. חרדים וחיילות היוו אטרקציה לתיירים רבים

 

מפגש רק בכאילו

 

סוג של שליטה

 

בהגדלה

 

להתראות בענווה

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 93 שכבר עוקבים אחריו