מצעד הקינוחים 13

שתהיי לי הסכין שפורסת את העוגה: תודו שזו אחת הדרכים המוזרות להתחיל עם בחורה. אבל אם היא חובבת מתוקים, יכול להיות שלא תיפסלו על הסף. אולי היא אפילו תזמין אתכם לקפה ועוגה במקום מוצלח (נעים ואינטימי זה יהיה אולי בדייט השלישי). בעצם מה שרצינו לומר הוא שמצעד הקינוחים חוזר, והפעם מדובר במצעד אקלקטי במיוחד. לא בשל הפיזור הגיאוגרפי – ירושלים עדיין שולטת – אלא בשל לוח הזמנים העצום שעל פניו התפרסה טעימת הקינוחים. אמנם באמצע פרסמנו שני מצעדים, אבל הם לא היו מצעדים רגילים – הראשון היה מצעד אורחים, והשני מצעד זוגות. כך שעבר הרבה זמן מאז שהתפרסם פה מצעד "רגיל".

אבל כיוון שאנחנו עדיין אנחנו, והטעם שלנו לא משתנה כל כך מהר, הדירוג היה כרגיל: מלא בחילוקי דעות. הפעם הם נבעו מכך ששלושה קינוחים ראויים בעינינו למקום הראשון. כן כן, עד כדי כך היה לנו טוב. ובסוף נתנו את הבכורה לתל אביב. סוג של פשע, אבל פשע מתוק.

ועכשיו וידוי: בפרוס עלינו חגיגות בר המצווה של המצעד, אנו שוקלים להפסיק את קיומו. נראה לנו שהעסק המתוק מיצה את עצמו. אם אנחנו טועים, אנא ידעו אותנו. ובינתיים, מהעניינים המרים נעבור לקינוחים המתוקים:

*

1
ברולה אספרסו

איפה: סושי סמבה, תל אביב

מה קיבלנו: קרם ברולה, עלי ערבסק. רוטב אספרסו שוקולד לבן (מאוד מוסיף) וגלידת אגוזי לוז. עשיר בטעמים, וטעים להפליא.

מחיר: 42 שקל

אסתטיקה בהגשה: מצוינת

ציון: 10

מנימוקי השופטים: ככה הופכים מנה בנאלית להצלחה מעוררת.

*

2
רביולי שוקולד
איפה: טופולינו, ירושלים
מה קיבלנו: רביולי שוקולד ברוטב טופי-קפה מעולה. קינוח מפתיע במקוריותו.
מחיר: 39 שקל
אסתטיקה בהגשה: פשוטה, אבל מי צריך יותר.
ציון: 10

*

3
טארטלט תפוחים
איפה: אל דנטה, ירושלים
מה קיבלנו: תפוחים אפויים במידה הראויה, בסיס בצק טעים, וגלידה משובחת (תמרים-פקאן-רום) עם שבבי שקדים. הבעיה היחידה היא שהיה ראוי להגיש את המנה עם מזלג ולא עם כפית, לנוחות האכילה
מחיר: 32 שקל
אסתטיקה בהגשה: מצטיינת
ציון: 10

*

4
קסטה באמבטיית שוקולד
איפה: בלק בורגר, ירושלים
מה קיבלנו: גלידת חלבה עם אגוזים, עוגיית שוקולד ורוטב שוקולד חם חסר טעם.
מחיר: 36 שקל
אסתטיקה בהגשה: סבירה פלוס
ציון: 8.5

*

5
אפוגטו

איפה: כרמא, ירושלים

מה קיבלנו: הרבה קצפת, קצת גלידה. האספרסו בתחתית מאוד מעורר ומוסיף.

מחיר: 28 שקל

אסתטיקה בהגשה: טובה

ציון: 8.5

*

6
טרטופו
איפה: פולי, ירושלים
מה: כדורי שוקולד בלגי עשיר בציפוי קקאו צרפתי, בתוספת גלידה.
מחיר: 36 שקל
ציון: 8. אמנם טעים, אבל הכמות לא מצדיקה את המחיר

*

7
עוגת גבינה פירורים
איפה: קפה איתמר, מושב אורה
מה קיבלנו: עוגה עם הרבה גבינה וקצת שוקולד, וכרגיל בקפה איתמר שהוא גם משתלה – פרח כקישוט
מחיר: 32 שקל
אסתטיקה בהגשה: מצטיינת
ציון: 8

*

8
קרמה קטלנה
איפה: בארוד, ירושלים
מה קיבלנו: מוגדר כמנה ספרדית, אך עשוי ממסקרפונה, גבינה איטלקית. מרקם סמיך, מנה לא שגרתית.
מחיר: 32 שקל
אסתטיקה בהגשה: פשוטה
ציון: 8

*

9
מוס נוגט ושוקולד
איפה: קדמה, ירושלים
מה קיבלנו: גליל מצופה פירורי עוגת שוקולד, ובתוכו המוס
אסתטיקה בהגשה: סבירה
ציון: 8

*

10
מעדן שוקולד וקרם ברולה
איפה: קולוני, ירושלים
מה קיבלנו: עם רוטב וניל אספרסו, שצריך למזוג על המעדן – כלומר על המוס. לצערנו הרוטב היה מאוד חמוץ, וכששאלנו על הנושא נאמר לנו ש"ככה זה, האספרסו אצלנו קצת חמוץ". בלי הרוטב, מדובר ביופי של קינוח.
מחיר: 34 שקל
אסתטיקה: טובה
ציון: 8

*

11
מוס חלבה
איפה: ברוהאוס, מבשלת הגולן, קצרין
מה קיבלנו: מוס עם ציפוי שוקולד מריר. הטעם היה קצת חולי.
מחיר: 29 שקל
אסתטיקה בהגשה: מצוינת
ציון: 8

*

12
שוויצריה הקטנה
איפה: לימה, זיכרון יעקב
מה: בסיס אגוזים שמזכיר בראוני, מוס מסקרפונה ונטיפי שוקולד לבן. מתוק, אבל לא יותר מדי. הגרנולה מסביב מוסיפה.
מחיר: 34 שקל
ציון: 8

*

13
אצבעות שוקולד וקוקוס
איפה: סימה, ירושלים
מה: האצבעות הרגישו לנו כמו ממתק קוקוס, אבל איכותי וטעים.
אסתטיקה: סבירה.
מחיר: 18 שקל
ציון: 8

*

מחוץ למצעד, מחוץ לארץ:

זביוני

איפה: הארי'ז דולצ'י, ונציה

מה קיבלנו: מנה מצוינת, על גדות אחת התעלות

פנס ננס אל המוזיאון נכנס

אין דרך להתחמק מזה: "פנס קסם", התערוכה החדשה במוזיאון ישראל, היא תערוכה פופוליסטית. מתחנפת למתבונן בה, מקלה עליו, ידידותית, נגישה, לא דורשת הרבה מחשבה, מספקת הרבה חיוכים ומסכי ענק למי שמסך קטן מקשה עליו. במילים אחרות, קל ליהנות בה. ואכן מאוד נהניתי.

התבוננתי במשיט הסירה בערפל, כשההרים הגדולים מאחוריו. חשבתי על השיר של יהונתן גפן, "מי שמביט בי מאחור לא יודע מי אני". חשבתי גם על עוצמת הטבע האינסופית. התבוננתי בבתים בעיירה הנטושה, המוצפים מים מכל עבר. חייכתי למראה סוסי הנדנדה הקטנים, המטיילים בחדר הילדים התמים או שטים בכיור, בדרך לשום מקום. אהבתי את היונים הצחורות שדנה לוי הכניסה למוזיאון הטבע בעין חרוד, עפות להן בין כל הפוחלצים ("שותקים בינינו", 2008). קראתי כמה חדשות טובות וכמה חדשות רעות, עבודה פשוטה לכאורה של נדקו סולדקוב הבולגרי, אבל בכל זאת יש בה משהו, בדל של מחשבה. כאמור, לא מתעוררות כאן הרבה מחשבות. אפשר להמציא כמה, אבל זו תהיה התחכמות.

כל העבודות בתערוכה הן רכישות חדשות של אמנות עכשווית במוזיאון ישראל, ומוצגות לקהל בפעם הראשונה. "חוט של קסם משוך עליהן", כותבים במוזיאון, ואתם כבר מבינים לאן זה חותר – קסם זו הרי מילה שכתבי תיירות משתמשים בה כדי למכור צימרים בצפון.

לקסם הפעם אין אח מבוערת או מסך LCD מגובה במכונת קפה. הפעם זהו עולם של תעתוע בין דמיון למציאות, עולם של אגדות וחלומות בהקיץ. רואים ולא רואים, בודקים אם מסתתר משהו בפנים, אבל לא, יש שם סתם נורות. מתרחקים אחורה, כדי לראות מעוד זווית, מעוד חור. גם בגרוש היה חור. אבל אותו אף אחד לא מציג פה.
לפנינו הלכה קבוצה של נשים מבוגרות עם מדריכה. היא הסבירה להן על עבודה שבאמת מאתגרת את הצופה ומעניקה לו חוויה על-חושית כמעט: GHARDY, קולות מקומיים, 2009 של יהודית סספורטס. אחר כך לקחה אותן להתבונן ב"המחפשים" של ז'וליאן אודבר, והן עמדו שם עם הזכוכית המגדלת, והסתכלו פרט אחרי פרט. זה קצת שעשע אותי, ואולי הייתי משועשעת מעבודות אחרות בתערוכה.

הפסקתי להסתכל עליהן לדקה, ופתאום הן נעלמו. או התפרקו. בכל מקרה, לא היתה יותר קבוצה. מי שגרמה לי לאבד את הריכוז היא העבודה "עמק קרומנס" מהסדרה "איך לצוד" של צמד האמנים הדנים טרין סונדרגרד וניקולאי הוואלט. יש משהו בציידים הדנים שמגיחים מן השלג, מן הכפור, מן הערפל, ומחפשים את דרכם ואת טרפם. לא הייתי רוצה לחשוב על הרגע שבו הם ימצאו את מבוקשם (רק אחד בתמונה מצא). אני מעדיפה אותם ברגע הזה, לפני שהכל מתחיל, כשאני יכולה עדיין לחשוב שהם רק בדרך לאהובה שלהם.

מעטות העבודות ששעממו אותי. אני בטוחה שהפלצנים היו מוצאים בהן משהו אקספרימנטאלי שצריך להבין את העומק שלו. שטויות: הנר הוא עירום, ומישהו בסך הכל צילם אותו במסרטה ישנה. במוזיאון מודים: "מעט מאוד מתרחש בסרט-נר". No shit Sherlock, כמו שלימדה אותי להגיד גיל-לי, המפקדת שלי בצבא.
שורה תחתונה: אתה מבקר בתערוכה "פנס הקסם", ואתה מרגיש נהדר עם עצמך. במקום שתרגיש מוטרד, מטולטל, אתה מרגיש מחובק ומחבק. זה נחמד, אבל אני מעדיפה קצת יותר קוצים.

(קבלתי אותם בתערוכה המתחלפת השנייה שמתקיימת בימים אלה במוזיאון, ועל כך בפוסט נפרד).

*

פנס הקסם, עד 13 באפריל 2012. מיקום: אולם הרי ובלה ווקסנר, מוזיאון ישראל. אוצרים: סוזן לנדאו, אמיתי מנדלסון, טליה עמאר

*

Kromanns Remise

חדר מגורים, דנה ז"ק

המירוץ למתכון 3

אחרי 21 מתכונים, שרוכזו בשלושה פוסטים (זה השלישי), אנחנו כבר יודעים לומר ששני תנאים מבטיחים הצלחת מתכון: הראשון, והמובהק יותר, שהוא ניתן על ידי שף מוכר – למשל צחי בוקששתר או שאול בן אדרת. השני, שהוא מלווה סרטון המראה את שלבי ההכנה. גם אם לא תמיד יש קשר בין הכמויות הכתובות לבין הכמויות שנראות בסרטון, תמיד לומדים ממנו משהו חדש.

למרות שהכלל זה מצדיק את עצמו, אנחנו עדיין נותנים צ'אנס גם למתכונים אחרים. אחרי הכול, ידוע לכל שמטעויות לומדים. הגיוון כלל בישולים מהמטבח הצרפתי, האיטלקי, היווני, הבולגרי והרומני. הפעם גם נתנו לראשונה צ'אנס לעלי פילו, בשני מתכונים, והתוצאה הייתה מוצלחת לטעמנו.

את כל התוצאות, כלומר המאכלים, דירגנו כאן לפי האטרקטיביות שלהם בעינינו. אם המנה נראית לכם, כל מה שצריך הוא ללחוץ על הקישור המצורף. כאן צירפנו תמונות משלבי ההכנה, פלוס הערות ועצות שנראות לנו מועילות – בבחינת מה שאהוב עליך, העבר לחבריך.

אז קדימה, עוברים לדבר האמיתי. בתאבון!

*

מקום 1: קרוקטים מאורז

מקור המתכון: צחי בוקששתר, טעמים

מוצא: איטלקי

טעם: מצוין

עלויות: סבירות, כי ריזוטו לא יקר וגם כמות הפרמזן הנדרשת לא יקרה

כמויות: הקטנו אותן ב-20%, ועדיין יצאה כמות עצומה של קרוקטים.

קושי בהכנה: קל יחסית

זמנים: 20 דקות להכנת האורז, ועוד חצי שעה עד שהוא מתקרר במקרר

טוויסט: במקום רוטב עגבניות (הבנזוג לא אוכל ירקות), הכנתי כמות קטנה של מיונז-צ'ילי

שורה תחתונה: עדיף קרוקטים קטנים על פני גדולים, ולא להתקמצן עם המלח!

*

מקום 2: טרטיפלט אלזסי

מקור המתכון: צחי בוקששתר, אתר טעמים

מוצא: צרפתי

טעם: גן עדן

עלויות: צריך לקנות רוקפור וקממבר / ברי, כך שרק ההוצאה על הגבינות היא 30-40 שקל. אבל כל היתר זול – בהנחה שכבר יש לכם בקבוק יין לבן בבית. אצלנו תמיד יש

כמויות: הקטנו בחצי. השתמשנו בקעריות אובליות כמו במתכון המקורי, אבל קצת גדולות יותר

קושי בהכנה: קל יחסית

ציוד: קעריות אובליות שמתאימות לאפייה בתנור

טוויסט: במקום לטגן את הבצל והתפו"א בחמאה, הלכנו על שמן זית

פאשלה קטנה: הבצל לא יצא רך מספיק

שורה תחתונה: מהמתכונים המעטים שעליהם אנחנו אומרים "חייבים לעשות את זה שוב"

הערות בן הזוג: הבצל היה קצת יותר מדי דומיננטי

*

מקום 3: גבינה מטוגנת

מקור המתכון: צחי בוקששתר, טעמים

טעם: מעולה

עלויות: לא זול – גם שתי גבינות יקרות, וגם יוגורט כבשים

כמויות: הגדלנו את כמות הגבינות פי 1.5, והקטנו את כמות הרוטב ביותר מחצי. ועדיין נשאר המון רוטב

קושי בהכנה: קל יחסית

עמידות: טעים גם יומיים אחר כך, אבל קצת פחות

בעיה: הפטה שבחרנו לא נמסה כלל. עדיף לקנות פטה מעודנת

שכחנו: להוסיף שומשום לפירורי הלחם שלנו

ריחות: אפשר גם בלי השום ברוטב

זמנים: צריך לחכות שעה באמצע המתכון, לפני שאפשר להמשיך הלאה

*

מקום 4: בצק פילו במילוי גבינת עיזים

מקור המתכון: האתר של סוגת

הערה: נעזרנו בעצות שהופיעו במתכון דומה, שפורסם בפייסבוק

טעם: מצוין ביום הראשון, ככה-ככה למחרת (כמצופה מעלי פילו)

עלויות: הפרומעז לא זולה אך מצוינת, ונשארה גבינה לארוחת הבוקר הבאה. דפי פילו אינם יקרים.

כמויות: הקטנו בשליש עד חצי, תלוי במרכיבים

קושי בהכנה: קל יחסית

ציוד: שומדבר

ויתור: על עלי הריחן שנועדו לקשט את המנה

טוויסט: קשרנו כל "שקית" עם גבעול של עירית שהושרה במים חמים

שורה תחתונה: הרגשנו כמו בקייטרינג איכותי

*

מקום 5: פיליקס

 מקור המתכון: הספר "סיפור בולגרי", פורסם ב-mako

מוצא: בולגרי

טעם: חביב

עלויות: הגבינות לא זולות, אבל נשארה לנו קשקבל ממתכון קודם

כמויות: הקטנו מעט, מ-6 דפי פילו ל-5

קושי בהכנה: קל יחסית

ציוד: שומדבר מיוחד

מיותר: האשל, שהופך את המילוי לנוזלי מדי, וגורע מהטעם. מקסימום להשתמש בחצי גביע, לא יותר

שורה תחתונה: מתאים ליום אחד, ואז – יאללה ביי. לכן, לתכנן כמויות בהתאם לצריכה

תהייה: למה מבקשים במתכון "בולגרית סירנה"? לפי מה שמצאתי "סירנה" זה פשוט שם הגבינה שאנחנו קוראים לה בארץ "בולגרית"

*

מקום 6: ספונגטיקו

מקור המתכון: אייל פלג, אתר מבשלים

מוצא: יווני

טעם: בסדר

עלויות: זול יחסית. הבולגרית עלתה בסביבות 13 שקל (השתמשנו גם ב-100 גרם פטה יוונית ממתכון קודם)

כמויות: הפעם לשם שינוי, נצמדנו לכמויות המקוריות – כלומר רק הורדנו 100 גרם מהבולגרית.

קושי בהכנה: קל מאוד

חשוב: לא לשכוח לשמן את התבנית עם מעט חמאה, אפילו שלא כתוב

*

מקום 7: ממליגה במילוי גבינות

מקור: Shanny באתר מבשלים

מוצא: רומני

טעם: מזעזע (בן הזוג מעדן את תגובתי וקובע – פשוט לא מתעלה על עצמו)

עלויות: לא זול, בגלל הגבינות (למרות שלא ניתנו כמויות מפורשות)

כמויות: "גבינה, איזו וכמה שאוהבים", זו לא כמות. את כמות קמח התירס הכפלנו פי 2. אולי זו הטעות. היה עדיף פחות, ויותר דק, למרות שזה לא קל לביצוע.

קושי בהכנה: קל יחסית

זמנים: הממליגה היתה מוכנה תוך שנייה ורבע, אבל היינו חייבים לתת לה להתקרר במקרר

שורה תחתונה: לא משנה מה ניסינו לעשות, יצא פקקט. בואו נאמר שפולנטה זה לא.

*

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 360 שכבר עוקבים אחריו