הנבחרים 17 – חידון

פתאום התחשק לי המון גלאם ויוקרה, רציתי נוצץ במקום טיפוס הרים. אז הפעם  הכל מחו"ל, חוץ משני אייטמים.

האם תוכלו לזהות מהם האייטמים? נימוקים יתקבלו בברכה, ובהמשך היום – או הלילה – התשובות הנכונות.

ורק אל תדברו איתי על הדוגמנית האנורקטית המעצבנת. שקלתי להשמין אותה בפוטושופ, אבל לא זכרתי איך עושים את זה.

*******

אז ככה:

ביצת הפרבז'ה היא של קרן קופל.

סיכות החצוצרה והטרומבון הן של קרן וולף (צילום: ניר יפה).

הטבעת עם האבן הסגולה של le vian.

הדוגמנית הרזה להחריד לובשת שמלה של Thakoon.

השעון של van cleef and arpels.

המנורה – cal light.

הספה – Sitcom CADE-caden sofa.

השעון הכחול של van cleef and aprels.

הטבעת העליונה carrera y carrera.

השמלה מעל הספה –  Mary Katrantzou.

מהנעשה בארצנו 2

האירוע הכי מיוחצן בימים אלה הוא אירוע "לילה לבן" בתל אביב, שייערך בין חמישי לשישי. באחת הפעמים הראשונות שהאירוע הזה התרחש הצטרפתי לסיור שהתחיל באזור גן מאיר והסתיים בבית הקברות טרומפלדור. היה מאוד-מאוד מעניין (לעולם נשכח את הילדה אחוזבית), אבל מאז מחלת הנשיקה אני מעדיפה לישון בלילות מאשר להתמוטט בימים.

חגיגות ערב-לילה היו לנו בירושלים בפסטיבל האור, ואחרי הסבל של סידורי התחבורה המזוויעים, הגיעה גם הצפיפות הלא תיאמן בין החומות. מזל שאת מירב הערב הקדשנו למופע ("אפקט הפרפר"). זה לא שהתאכזבנו מהאירוע עצמו – זה כל ה"מסביב" שפגם בחוויה.

אני מניחה שאני לא היחידה שצפיפות לילית מרתיעה אותה. לכן הנה כמה רעיונות לבילויים נחמדים לא פחות, פעילויות שמתקיימות בימים אלה ויתקיימו בימים הקרובים במקומות שונים בארץ:

*

אורות, מהבהבים בשתי שניות

מה: במסגרת פסטיבל פריז-תל אביב שיזם המכון הצרפתי מוצגת במוזיאון התערוכה "הגל החדש" – עיצוב צרפתי עכשווי. חמישה מעצבי רהיטים וחפצים משתתפים בתערוכה – א.א. קורן, יונה ווטרין, פייר פברס, סטודיו נוק ופול. הם שונים מאוד זה מזה, אבל "מאוחדים ברוח של שיתוף פעולה וסולידריות. יחד הם משרטטים קווי מתאר חדשים לעיצוב הצרפתי העכשווי ובוראים ביצירותיהם מניפסט של חופש לביטוי וליוזמה".

בתמונות – לוקסור של פול (אני קוראת לו "עפיפון שחור". לפול יש יופי של אתר); Orbit, Courtesy of Ymer&Malta של א.א קורן (אני קוראת לזה ("שיש מואר"); ו- Perch Collection, Ensamble של פייר פרבס ("צריך לשבת על זה").

איפה: מוזיאון העיצוב בחולון

מתי: החל ב-27 ביוני (היום) ועד ה-20 באוגוסט

*

איך אומרים ביפנית

מה: בחולון מזדהים לא רק עם הצרפתים אלא גם עם היפנים, ועל כן יחגגו את אירועי טנבאטה – חג האוהבים היפני. האירועים יכללו הפעלות יצירה וחוויות יפניות כמו עץ משאלות, סדנת קליגרפיה, טקס תה, סדנת אוריגאמי, איקבאנה (סידור פרחים), שעת סיפור יפני, אמנויות לחימה, משחק ה-גו (משחק חשיבה ואסטרטגיה יפני), והרצאה של פרופ' בן-עמי שילוני בנושא "אהבה ואירוטיקה בתרבות היפנית". בנוסף יוקרן הסרט היפני "בובות" בבימוי טאקשי קיטאנו (סינמטק חולון, 20:30), המוקדש לשלושה סיפורים: יאקוזה מזדקן שב לפארק שבו נהג לפגוש את חברתו, כוכבת פופ מחליטה להתעמת עם ההערצה הבלתי מתפשרת של גדול מעריציה, וזוג צעיר מחפש אחר דבר מה שאיבד. השילוב בין הסיפורים מעניק מבט רומנטי, אם כי אכזרי לעיתים, על מושג האהבה – והוויזואליה פשוט מהממת.

אך מהו בכלל חג הטנבאטה? ובכן, זהו החג שבו מציינים מפגש בין שני כוכבים, המתרחש פעם בשנה בלבד, בכל שביעי לחודש השביעי. החג הוא סמל לאהבה נצחית ולגשר בין אוהבים ובין תרבויות. ביום הזה ניתנת הזדמנות לסיפור אהבה להתממש: גשר שמימי נפרש, ומאפשר לנאהבים לחצות מכשולים גדולים ולהתחבר. בערב של אותו יום אנשים כותבים את משאלותיהם על רצועות נייר ארוכות, שאותן תולים על ענפי במבוק ארוכים – הענפים מסמלים אריכות ימים והתחדשות, והם מקושטים בצבעוניות.

איפה: מדיטק, חולון

מתי: 7 ביולי, 17:30-22:00

*

שביל הבריחה

מה: מי לא רוצה לברוח לפעמים? אז הנה תערוכת ציורים שמציעה בריחה – "לברוח מהכל ולהישאר לעולם". השם לקוח מהסיפור "ילדות. אצל סבתא" של איסאק באבל, בתרגומה של נילי מירסקי: "הכל היה לי מוזר ברגע ההוא, ורציתי לברוח מהכל ורציתי להישאר לעולם". באבל מנסה להעביר לקורא תחושה של הזרה, של מצב שהוא בו-זמנית קצוות הסקאלה ונקודה אחת – וגם הציורים אמורים להעביר תחושות של מצב כזה. לא כל העבודות מעניינות באותה מידה, אבל נראה לי ששווה לשים לב לאורן בן-מורה ולנוגה שץ.

האמנים המשתתפים: גיא אביטל, עידן ארז, אורן בן-מורה, עדו בר-אל, רן טננבאום, מריק לכנר, איתי קמינר ונוגה שץ. בתמונה: עבודה של שץ, where the streets have no name.

איפה: פירמידה – מרכז לאמנות עכשווית, חיפה

מתי: 25 ביוני עד 6 באוגוסט

*

יש לי רק חלום

מה: התערוכה "הכול אודות יהלומים" מורכבת מ-30 תכשיטי יהלומים שהוטסו מדרום אפריקה לארץ, וזכו בתחרות הבינלאומית 2010-2012 Shining Light Award. בתכשיטים משובצים 25 אלף יהלומים במשקל כולל של 650 קראט, ואחראים להם מעצבים מדרום אפריקה, בוטסוואנה ונמיביה. אומר את האמת: מצד אחד מאוד מסנוור, מצד שני אי אפשר שלא לחשוב על יהלומי הדמים שראינו בסרט ההוא עם דיקפריו ושכנראה עדיין מסתובבים בעולם.

בתמונה: תכשיטים של Neo Matome-Harun ו-Hunadi Tlomatsana.

איפה: מוזיאון היהלומים ע"ש הארי אופנהיימר, ברמת גן

מתי: החל מה-29 ביוני

 *

בכיף של השף

מה: בניגוד לפסטיבל "טעם העיר" שבו מחזיקים צלחת פלסטיק ואוכלים בעמידה, או במקרה הטוב מוצאים פיסת דשא שאינה נראית מטונפת ומתיישבים עליה בלי שהאוכל יישפך מאותה צלחת פלסטיק, בפסטיבל "שף תאכל" מרגישים כמו בביקור רגיל במסעדה, רק משלמים פחות.

זו הפעם ה-12 שהפסטיבל נערך – בפעם הקודמת הגיעו 50 אלף איש – והוא מרחיב את גבולותיו לעוד ועוד מסעדות. במשך עשרת ימי הפסטיבל יציעו עשרות מסעדות ברחבי הארץ ארוחה של מנה ראשונה ומנה עיקרית ב-69 שקל בלבד, ומנה אחרונה בתוספת של 15 שקל בלבד (מי שעוקב פה אחרי מצעד הקינוחים יודע שזו הנחה משמעותית).

המנות שבתמונות – מימין פילה דניס של מסעדת לונה באשקלון, משמאל תחתיות ארטישוק של מסעדת אנגוס ברחובות (צילומים: צח טאייר, יחצ).

איפה: מסעדות ברחבי הארץ. כדי להתכונן מראש, לבחור מסעדות, ולדעת מה מציעים בכל מסעדה – בקרו כאן.

מתי: 17-27 ביולי

*

פינת חו"ל: המיתולוגיה החדשה

מה: אם כבר הייתם פעם בתערוכה בקומה השביעית של לואי ויטון, או אפילו רק הצצתם בעבודות האמנות שנתלות בחלון הראווה של קומת הקרקע, אתם יודעים שלאנשי מותג היוקרה יש טעם טוב. לא, זה לא בהכרח עולה מהמוצרים שהם מוכרים בחנות, ובוודאי לא מהתמחור שלהם. אבל האמנות בהחלט שווה הצצה. התערוכה החדשה, "טרנספיגורציות – מיתולוגיות אינדונזיות" כוללת עבודות של 11 אמנים אינדונזיים.

חלק מהעבודות מעוררות שאלות נוקבות על מקומו של האמן ועל מצבה של החברה האינדונזית, אחרות מעוררות לחיים את רוח האבות, מציגות גיבורים חדשים של מיתולוגיה מודרנית מדומיינת. ויש גם עבודות שמשלבות הומור, ואלה מצאו חן בעיניי יותר.

איפה: חנות לואי ויטון, השדרה החמישית, פריז

מתי: 24 ביוני עד 23 באוקטובר

לך לך למדבר

כמעט מדי בוקר אני חולפת על פני מושב אבן ספיר, בדרך החוצה מירושלים. כשהחלטנו לעבור לעיר הבירה אפילו חשבנו לגור שם. ראינו דירת קרקע-מרתף אחת שנמצאת מתחת לווילה (המושב על הר), אבל היו בה כמה דפקטים שהצביעו על כך שלא אדריכל תכנן את המבנה. זנחנו את הרעיון ואת המושב, אבל אנחנו בהחלט נהנים לזמזם "כוכב לבן ירד על אבן ספיר", יחד עם אהוד בנאי.

מה שלא ידענו, עד שקיבלתי את הספר "הכנסיות היפות בישראל" של דוד רפ, הוא שבקצה המושב נמצא מנזר יוחנן במדבר – והוא שווה ביקור. בספר ממוקם המנזר כאחרון מבין 50 מנזרים וכנסיות, אבל במציאות הוא מקדים כמה וכמה מהם באטרקטיביות (לפחות בהסתמך על אלה שביקרתי). הדרך אליו צרה ומתפתלת, אך משולטת היטב (רק אל תחפשו במושב שלטים עם שמות הרחובות שראיתם בגוגל, אין חיה כזו).

בסיום הדרך מחכה מגרש חנייה קטן. בפתח המנזר ניצב שלט המכריז כי הוא בבעלות הכנסייה הקתולית ובאי כוחה הפרנציסקאנים. והכי מעניין: הוא מוקף חורש, כלומר בניגוד לשמו, רחוק מלהיות מדבר במובן שאנו מכירים. כאן "מדבר" הוא במשמעות של "אתר פרישה מהחברה האנושית לשם התבוננות עצמית, למידה והתעלות רוחנית" (עמ' 280 בספר).

הביקור נחלק לשניים:

למעלה נמצא מנזר אלישבע (אימו של יוחנן), והוא הראשון שבו ביקרנו. כדי להגיע אליו נדרש טיפוס של 300 מטר על דרך אבנים. משמאל נשקפים הסטף וההרים שסביב לו, ומימין מערות קטנות חצובות בסלע וכלוב עם יונים לבנות שאולי יום אחד יביאו את השלום, וגם יונים ענקיות שנראות כמו הכלאה עם ברווזים (ועוד עופות).

(שביל הכניסה לכנסייה, אחרי כל הטיפוס)

(הכניסה, צריך להתכופף)

המסורת הנוצרית גורסת כי בתוך הכנסייה הקטנטנה, שהכניסה אליה מזכירה את הכניסה למנזר המצלבה, קבורה אלישבע. להגיד לכם שאני מאמינה לזה, נו, זה לא. אבל לא באתי להתווכח עם מסורות נוצריות. באתי לראות איך אחרים נושמים אוויר הרים צלול כיין, ולהרגיש טוסקנה בפנאן של אהוד בנאי.

בכנסיה, שיסודותיה ככל הנראה מימי הצלבנים, יש גומחה קטנה שנחפרה ברצפה, ומשני צידיה נרות ואיקונות. יש עוד כמה גומחות תמונות ואיקונות, וגם ספריה קטנה למי שרוצה להעמיק בכתבי הקודש בשפות שונות שהמשותף להן הוא שאינן עברית.

ממש בסמוך לכנסיה מתגוררות בנות קהילה רוחנית מהולנד שכנראה העדיפו להישאר בפנים ובשקט. הן מפעילות כמה חדרי התבודדות שמיועדים לאורחים, לא הייתם רוצים לנסות את זה. המנזר הוא באמת מקום מקסים לביקור, אבל רק בשעות היום.

למטה נמצא מנזר יוחנן. בציורי הקיר שבמסדרון הכניסה נראים משה, אליהו ויוחנן. משה מחזיק מעין לוח אבן ועליו כתוב "שמע ישראל" בעברית. בכלל, יש כאן כמה ציורי קיר ובהם מילים בעברית, אלמנט שאינו ברור לי – אולי אמור לסמל את הקשר החד בין הנצרות לאלוהים. למשל, בתוך הכנסייה עצמה, מאחורי הבמה, יש ציור של יוחנן מחזיק במגילה, ועליה כתוב פסוק המבשר על ייעודו של ישו: "הנה שה האלוהים הנושא חטאת העולם, ואני ראיתי ואעירה כי זה הוא בן האלוהים" (הבשורה על פי יוחנן א).

מתחת למנזר יש קומפלקס מקסים באמת. יורדים במדרגות האבן אל רחבה ובה בריכה עם מזרקה קטנה, דגים, פרחים, והמון גומחות עם תמונות של ישו וחבר מרעיו. רק דבר אחד לא ראינו בשום מקום: נזירים או נזירות. גם אם היינו רואים, לא בטוח שהיינו יודעים לזהות אותם כפרנציסקאנים. עד 2001 ישבו כאן נזירים יוונים-קתוליים, אולם הם גורשו מהמקום בצו בית משפט.

ההיילייט של הקומפלקס הוא כנסייה בתוך מערה, שניתן להתבונן בה דרך דלת רשת בלבד, שכן מפצירים במבקרים לא לפתוח אותה (עמדנו בפיתוי). המערה מוקדשת למקום שבו בילה יוחנן הצעיר לפני שיצא להטיף ולהטביל אנשים בירדן, לא הרחק מכפר הולדתו. היום יש פה פינת טבילה קדושה, שפתוחה רק בימים ספציפיים. על קיר המערה ישנו ציור קיור של יוחנן הפעוט ואימו (קרובת משפחת של מרים, אימו של ישו), המתבוננת אליו בדאגה. על פי המסורת הנוצרית, השניים ברחו מפני חייליו של הורדוס, ורגע לפני שנתפסו נפערה מערה ובה הסתתרו מפני מבקשי רעתם.

היום, כך נדמה, אף אחד כבר לא רודף פה אחרי אף אחד, אלא אם זה בלילות כשהמקום סגור. אם לא הייתי כל כך פחדנית, אולי הייתי נשארת שם לילה אחד, ומחכה לצאתם של הנזירים והנזירות. ההיעלמות שלהם מהשטח, והעובדה שלא ראינו אף כלי רכב (!) קצת חשודה בעיניי. אני כבר מדמיינת את הטקסים סטייל "שם הורד" וצוללת עמוק לתוך הדמיון.

שעות פתיחה: בקיץ, כל יום 8:00-18:00. בחורף, כל יום 8:00-16:00.

עוד תמונות:


פרפר נזירי

*

ברוכים הבאים לדלת סגורה

*

אני אוהבת דוגמאות על אבן. מימין אשכול ענבים ומשמאל שיבולת

*

נתחיל בתצפית קטנה

*

הדרך לכנסיית יוחנן

*

משה במסדרון בדרך לכנסייה

*

זה כנראה אליהו

*

בתוך הכנסייה

*

יוחנן בתוך הכנסיה עם הכתובת המכתירה את ישו כמיועד

*

ליד הציור של יוחנן, ובעוד מקומות רבים בכנסייה, נתלו זרי קוצים על צלבים

*

משקיפים מהכנסייה לסטף

*

יורדים במדרגות האבן אל המזרקה

*

יפה כאן, וגם הדגים נהנים

*

מעניין שאת כל הכתובות של הדמויות המקראיות הם כתבו בלי שגיאות

*

בתוך כנסיית אלישבע

*

התחלנו בפרפר ונסיים בפרפר

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 326 שכבר עוקבים אחריו