10 אטרקציות חינם בפריז

אומרים שפריז היא אחת הערים הכי יקרות באירופה, וזה אולי נכון. אבל כשם שבמאמץ קל אפשר למצוא בגדים יפים במחירים סבירים, כך גם לגבי אתרי התיירות: אם משקיעים זמן, מגלים שיש לפחות 10 אטרקציות חינם בפריז, אם לא יותר. לפחות במקרה השני, חסכתי לכם את ההשקעה. קבלו כמה רעיונות מה לעשות בפריז בלי לשלם (כל הצילומים – שלי):

(להנאה מושלמת בזמן הקריאה, לחצו על הלינק הזה)

 

 1 קתדרלת נוטרדאם

בנקודה המרכזית באיל דה לה סיטה, האי שבו נוסדה פריז, ממש מול נקודת האפס שממנה נמדדים המרחקים מעיר האורות לכל מקום אחר בעולם, ניצבת קתדרלת נוטרדאם. היא נבנתה במשך כ-200 שנה, מהמאה ה-12 עד המאה ה-14, במקום שבו עמדו פעם מקדש רומי ובזיליקה נוצרית. יש בה אדריכלות גותית מרשימה, ובעיקר בולטות הדמויות המפלצתיות המסמלות את השאול – היום הן חלק מהמזכרות הפופולאריות ביותר בעיר.

קשה לפספס את הקתדרלה: היא גדולה, מרשימה ונחשבת לאחת האטרקציות הבולטות בפריז. לא תמיד זה היה כך: בשנים שאחרי המהפכה הצרפתית היא איבדה את מעמדה, הרס פשט במקום, והברזל שהיה בה הותך לטובת תעשיית הנשק. רק במאה ה-19, בין היתר בזכות ספרו של ויקטור הוגו "הגיבן מנוטרדאם", הגיעה הגאולה.

מה יש לראות: מתחילים באולם המרכזי, ומתבוננים בציורים, בתבליטים ובפסלים. אל תפספסו את הרוזטה הענקית, בת ה-700 שנה. ניתן לבקר גם בחדרי אוצר הקתדרלה (3 יורו), הכולל חפצי קודש יקרים, תמונות, ויטראז'ים, פסלים וספרים עתיקים.

מי שמסוגל לאזור הרבה סבלנות, יעמוד בתור לטיפוס למגדלי הכנסייה (הכניסה היא מבחוץ, וזה עולה כסף), שגובהם מגיע ל-69 מטר. בעשור האחרון הגעתי שלוש פעמים לתור הזה, שבו בכל 10 דקות נותנים ל-20 אנשים לטפס מעלה. רק פעם אחת היתה לי סבלנות לחכות – הפעם הראשונה.

 *

2 סקרה קר

בראש גבעת המונמרטר משקיפה על הפריזאים והתיירים כאחד בזיליקה חדשה יחסית – הסקרה קר ("הלב הקדוש"). היא נבנתה בסוף המאה ה-19 מאבן לבנה שהובאה משאטו לנדון, ונפתחה לציבור ב-1919. מקור שמה הוא ככל הנראה בקדוש המעונה (מרטיר) סן דני אשר מת שם. אגדה אחרת מדברת על כך שהמקימים היו נוצרים שהאמינו שנזר הקוצים שחבש ישו בדרך הייסורים הגיע לכאן. על כל פנים, ניתן לראות אותה כמעט מכל מקום בעיר, ונחמד להגיע אליה ולהשקיף על העיר מלמעלה.

מה יש לראות: האלמנט הבולט ביותר בכנסייה הוא פסיפס ענק המתאר את ישו ונאמניו, מהגדולים בעולם. גם העוגב מרשים. ניתן לטפס לכיפת הבזיליקה, בתשלום – הכניסה מבחוץ. לסקרה קר עצמה ניתן לטפס במדרגות אינסופיות, או לעלות בפניקולר שמגיע תוך דקה וחצי למעלה. במשך שנים הפניקולר לא היה בשימוש, אבל בשנה האחרונה הוא חזר לפעולה – לטובת המתעצלים למיניהם (בתשלום).

חשוב לשים לב שבימי ראשון יש 4 תפילות (מיסות) – הקהל מורכב מהשכבות הנמוכות, ממהגרים וגם מהומלסים – והן לא קצרות, כך שהביקור מעט מוגבל. בזכות העובדה שאחד הביקורים שלי היה בזמן תפילה, שמתי לב שסמוך לעמדת המטיף יש סימן מגן דוד. סרטון על הכנסייה.

 *

3 גני לוקסמבורג

הגנים האלגנטיים ביותר בפריז – ועל כן אתר חובה, כמובן בתנאי שמזג האוויר מאפשר זאת. מבין כל השטחים הירוקים של העיר, זהו גם המתחם הגדול ביותר (250 דונם), והוא תוכנן על ידי הארכיטקט ז'ן פרנסיס טאראז צ'לגרין. בקצה אחד של הגנים נמצא ארמון לוקסמבורג, מקום מושבו של הסנאט הצרפתי (הבית העליון של הפרלמנט), ולא רחוק משם – מוזיאון לוקסמבורג. במרכז הגנים נמצאת בריכה רחבה, המוקפת פינות חמד למכביר.

אם להשתמש בשפה פשוטה, אדריכלי הגנים של העירייה נתנו פה עבודה. ליד הבריכה מפוזרים לא רק פסלים של מלכות צרפת לשעבר, אלא גם כיסאות מתכת רבים המזמינים אותך להתרווח עליהם. גם מסביב לכל פינת חמד יש ספסלים וכיסאות. לא לפספס: את מזרקת מדיצ'י המרגיעה. גם במקרים שהיא נראית לא מרשימה במציאות, בתמונות כל הקסם יוצא החוצה.

 *

4 גני טווילרי

לגני טווילרי יש את הכניסה המרשימה ביותר שאפשר לדמיין: כיכר הקונקורד, על האובליסק המצרי הענק ושתי המזרקות התאומות הנטועות בה. אחרי שעוברים בשער הברזל הגדול, המעוטר בזהב, ממשיכים ישר לכיוון הבריכה העגולה עם הברווזים, מתיישבים על אחד הכיסאות ומדמיינים את המונה ליזה שמחכה בלובר.

בקו ישר מגיעים אל הבריכה הבאה. גם שם יחכו כמה ברווזים, הרבה פסלים ואדריכלות גנים מרשימה. מכל צד של השביל הראשי צצים פסלים מודרניים וישנים, וגם שני בתי קפה לא זולים אך אלגנטיים. השער ה"מסכם" של הגנים הוא שער הקרוסל, מעין שילוב של שער הניצחון והשער המפורסם מברלין – רק יותר קטן.

הכי כיף לקנות סנדביץ' בקרוסל דה לובר (מיני קניון מתחת לאדמה) או ברו ריבולי, ואז להתיישב על ספסל או כיסא, ולהתמסר לשלווה. כמו מדיטציה, בלי מאמץ.

 *

5 שאנז אליזה

השדרות הללו הן קצת כמו נרות חנוכה: לראותן בלבד. רוב החנויות כאן ענקיות אך יקרות יותר מאשר במקומות אחרים. אם תצעדו דרומה תראו לכל אורך הדרך את שער הניצחון. אם תצעדו צפונה, יתבונן עליכם האובליסק שהוא נקודת הסיום של רוכבי הטור דה פראנס.

אבל רוב ימות השנה לא רוכבים כאן. מה שמומלץ הוא פשוט לצעוד לאורך השדרות המפורסמות, להיכנס לחנות הענקית של לואי ויטון ולעלות עד לקומה השביעית. להציץ בחנות של סברובסקי – תזכורת לימים שזו היתה שדרה של מותגי יוקרה בלבד. להיכנס לחנות הענקית של וירג'ין, ולהאזין למוזיקה. לא להתפתות לאף אחת מהמסעדות. סתם יקר ולא איכותי.

 *

6 בית ויקטור הוגו

באחת הפינות של פלאס דה ווז', הכיכר הכי יפה בכל פריז, נמצא הבית שבו התגורר ויקטור הוגו בין השנים 1832-1848. הכניסה לבית חינם, לתערוכות המתחלפות צריך לשלם.

המבנה, כך אומרים, נבנה עוד ב-1605. אל דאגה: הוא שמור היטב, ומחזיק עם מעמד למרות שמדי יום מטפסים עליו מאות אנשים עד לקומה הרביעית. לא ברור אם כך תוכנן הבית במקור, אך במוזיאון חדר מוביל לחדר. מתחילים את הביקור בחדר ובו תמונות של בני המשפחה. מתקדמים לחדר הבא, ובו גם כמה רהיטים ותמונות. בלזק התארח כאן לפנינו, וגם אלכסנדר דיומא האב. בהמשך, חדר שכולו הערצה למזרח הרחוק. בעוד חדר יש פסל ראש של הוגו שיצר אוגוסטו רודן. בחדר האחרון ישן הסופר הנודע. שם כנראה חלם את החלומות שהפכו לספרים, הנודע שבהם הוא "עלובי החיים".

היציאה מהבית אין פירושה שיש לצאת מהכיכר המרשימה בפני עצמה. שווה להתיישב עם כוס קפה, מקרונים או סנדביץ' טוב, וליהנות מהפסטורליות ומה-copy paste  המרשים שמאפיין את האדריכלות במקום.

 *

7 פר לשז

בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב עושים סיורי לילה, בבית הקברות היהודי בפראג מסתובבים ביום, ובבית הקברות פר לשז צריך להסתובב עם מפה כי הוא ענק והקברים בו רבים ומפוזרים היטב. כולם שמעו על כך שקבורים כאן ג'ים מוריסון ואדית פיאף ואיב מונטאן וז'ילבר בקו, אבל גם שופן קבור פה וגם מולייר ואוסקר ויילד וקאמי פיסארו ומרסל פרוסט, ולכולם כמעט יש להם מצבות מיוחדות.

לשז היה הכומר המוודה של המלך לואי ה-14, וחי במעון ישועי שנבנה במקום בשנת 1682. בית הקברות נפתח ב-1804 ביוזמת נפוליאון, והוא היה אז די מרוחק מהעיר. באופן אירוני ניתן לומר שהמרחק הפך אותו ללא פופולרי, ולכן העבירו אליו את עצמותיהם של מולייר וכותב המשלים לה פונטיין. ניתן לומר שבמאה השנים האחרונות הוא מ-א-ו-ד פופולרי. בני כל הדתות קבורים כאן, גם יהודים (משפחת רוטשילד למשל) וגם הינדים, וחלק מהמצבות בנות מאות שנים ומעוטרות בצורה מרשימה. בקצה המרוחק ביותר מהכניסה יש אנדרטה מרשימה ליהודים שניספו בשואה.

בלי ששמנו לב, הסתובבנו שם שעתיים וחצי. קריפי? אולי. אבל באמת שהיה מרתק.

 *

8 גלרי לפאייט

לא צריך לקנות כלום, מספיק להיכנס פנימה, עד למרכז המבנה ממש, ואז להרים את העיניים למעלה, ולהתפעל מבית האופרה, סליחה בית הכלבו הזה. אחר כך טפסו לקומה 3 או 4 והשקיפו על האולם מלמעלה. רוב הפריטים המוצעים לרכישה יקרים מאוד, אבל נחמד להסתכל גם עליהם ואולי לקבל השראה. הדברים היחידים שאי פעם הצלחתי לקנות שם היו פריטי קוסמטיקה – פה אפשר "ליפול" על כמה מחירים לא רעים בכלל.

הפינאלה של הביקור מתרחש בקומה השביעית – התרווחו לכם סביב אחד משולחנות בית הקפה (בשירות עצמי) המשקיפים על האופרה או על האייפל, ונשמו עמוק. לא חייבים להזמין כלום, אבל שווה לקנות גביע גלידה קטן ולהמתיק את החוויה.

*

9 כנסיית מדלן

הכנסייה של מריה מגדלנה הקדושה נראית כמו מקדש יווני, והיא נבנתה כדי "להצדיע" לצבא נפוליאון. הבנייה לא הלכה בקלות – פעמיים החלו לבנות אותה (הראשונה ב-1764), ופעמיים נפסקו העבודות – פעם אחת כי האדריכל מת, ופעם שנייה כי נפוליאון עף על עצמו יותר מדי, כלומר רצה גם שער ניצחון וגם כנסיית ניצחון. רק בפעם השלישית (גלידה!) זה הצליח – ב-1842 הוחלט להמשיך לפי התכנון המקורי, ולבנות 52 עמודים קורינתיים בגובה20 מטר.

מה יש לראות: על דלתות הברונזה מגולפות סצנות הקשורות בעשרת הדברות. העוגב הגדול נחשב לאחד הטובים בפריז. לעיתים מתקיימות כאן חתונות מפוארות, ולעיתים – קונצרטים בתשלום (בערב). שווה לעקוב ולהתעדכן, כיוון שמדובר בחוויה תרבותית מלאת עוצמה. אחד הדברים הכי מרגשים שקרו לי בעיר.

*

10 גני טרוקדרו

כאן נמצאת התצפית הטובה ביותר על האייפל, ועל האקדמיה הצבאית שמאחוריו. גני טרוקדרו, המוקפים בארמון שאיו (היום – מקבץ מוזיאונים) הוקמו במסגרת התערוכה העולמית של פריז ב-1937. יש בהם מזרקות לרוב, ומדרגות לרוב. זה לא מקום ל"מתחילים" – אלה יעדיפו פשוט לטפס על האייפל, וייבהלו כשיראו את כל הרוכלים המוכרים את מרכולתם על המדרכה.

הצעה נוספת: אם כבר הגעתם אל האייפל, אבל אין לכם חשק לבזבז שעתיים בתור, חצו את הכביש, ושבו על ספסל ליד הקרוסלה. מוזיקה נעימה תתנגן, ולא תצטרכו לדמיין שום דבר. הקסם יהיה אמיתי.

אפשר גם: לטייל לאורך הסן ולעלות על הגשר המוביל לאי הקטנטן איל סן לואי, ללכת למוזיאון הבשמים, להיכנס לכנסיית סן סולפיס הקודרת שקנתה את תהילתה בזכות הספר "צופן דה וינצ'י". הכניסה ללובר היא בחינם ביום ראשון הראשון בכל חודש.

המירוץ למתכון 6

בהתחלת ובסוף כל מתכון, הבנזוג מצלם את תמונות ה"מחזור" המסורתיות, שאליהן מתייצבים כל הרכיבים שכוללת המנה, וכל המאכלים שנוצרו במהלך הערב. לעיתים יש 20 משתתפים בתמונה, לעיתים שניים. לעיתים אף אחד מהם לא ישרוד עד יום המחרת, לעיתים רחוקות הם יגיעו לפח האשפה. אבל תמיד תמיד יש תמונה שמנציחה אותם. וכמובן, עוד 10,000 תמונות שמתעדות את התהליך. רק תמצית קטנה מהן מגיעה לכאן. אז הנה הם, כוכבי הפלאשים של החודשיים האחרונים, לםי סדר הצלחתם:

1
ספינג' ממולאים גבינה

מקור המתכון: שף חיים כהן

מוצא: כפי הנראה, מרוקו

מה זה בעצם: סופגניות מלוחות

טעם: מעולה

עלויות: חוץ מהקשקבל, שעולה כ-17 שקל, הכול היה לנו בבית

כמויות: עשינו בערך 3/4 מהכמות, וגם ככה יצא הרבה

קושי בהכנה: פשוט יחסית

מדד הכלים בכיור: סביר, למרות שחייבים לציין שאני שונאת לנקות סירים שנעשה בהם טיגון בשמן עמוק, ועוד יותר שונאת לנקות את המיקסר.

נימוקים לבחירה: אהבנו את הטייק-אוף על המאכל הידוע והמוכר, והתענגנו על כל רגע בזמן האכילה.

שורה תחתונה: חייבים לעשות את זה שוב מתישהו.

*
2

צ'בורק

מקור המתכון: האתר רוזמרין קיטשן

מוצא: אסיה המרכזית. הראשונים שהחלו להכין אותו הם הטאטארים שמוצאם בהרי קרים. מקובל גם בהרי הקווקז

טעם: מצוין

עלויות: זול יחסית. לא צריך יותר מ-150 גרם קשקבל

כמויות: נשארנו נאמנים לכמות הבצק, אך השתמשנו רק בשליש מכמות הגבינה

קושי בהכנה: פשוט יחסית, אבל לוקח הרבה זמן

פאק שלנו: לא לקחנו ברצינות את ההצעה להכין את המתכון במערבל יד חשמלי. עשיתי הכל ביד. יצא טוב אבל לא אלגנטי, וזה באנדרסטייטמנט

צמצום: בחרנו בגבינה אחת בלבד, קשקבל, ובעשב תיבול אחד בלבד, בזיליקום

מעצבן: שגיאות הכתיב במתכון. דוגמאות: "ממלאים בתערובת גבינה ומדביקים טוב קצבות", "לטגן משני הצדדים במחבט מחומם טוב". יכול להיות שזה מסיבה אובייקטיבית – בעלת האתר היא עולה חדשה או דיסלקטית – אבל אין לה חברים שיכולים לעזור?

מדד הכלים בכיור: גדוש, וקשה לניקוי

שורה תחתונה: חייבים לקנות מערבל

*


3

מאפינס מוצרלה

מקור המתכון: אכול ושאטו, חברת שמרית

טעם: מצוין

עלויות: רק המוצרלה יקרה

כמויות: נשארנו נאמנים למקור (מתאים ל-6 שקעים גדולים), ועשינו נגלה שנייה בשני שקעים

ציוד: תבנית שקעים

קושי בהכנה: פשוט יחסית

מדד הכלים בכיור: סביר לכיוון הגדוש

שורה תחתונה: יותר טעים ממה שחשבתי שיהיה. לא צריך להוסיף כלום
*


4
לביבות גבינה ורום

מקור המתכון: שף ברק חי חורש, באתר "אוכל פלוס"

עיתוי: זה המתכון שהכנו במהלך חול המועד פסח

טעם: מצוין, גם ביום שאחרי.

עלויות: חבילת מצות קטנות לקחתי מאימא, קוטג' כבר לא עולה 8 שקל אלא 5 ומשהו, וגם עמק מגורדת היא זולה יחסית. קמח מצה קניתי במיוחד –כ-9 שקלים.

כמויות: נשארנו נאמנים למקור. יצאה כמות ענקית

קושי בהכנה: לא מסובך במיוחד. אבל העניין שצריך להשרות מצות במים… בואו נאמר שלא חיכיתי כמה דקות, אלא יותר משהו כמו דקה ורבע.

מדד הכלים בכיור: גדוש

שורה תחתונה: מי ידע שמתכון פסח יכול להיות כל כך טעים.

*


5
פרחי בצק פילו

מקור המתכון: ישראל אהרוני, אתר אוכל טוב

טעם: סביר ולא יותר

עלויות: השתמשנו רק בשני שליש מכמות הגבינות הנדרשת, ובכל זאת שילמנו 40 שקל, ולזה צריך להוסיף את עלי הפילו שקנינו במיוחד, שמנת חמוצה ושמנת מתוקה.

כמויות: שני שליש מילוי, 100% דפי פילו

קושי בהכנה: פשוט יחסית, אבל לוקח זמן. ממש לא "רבע שעה" כמו שאהרוני טוען.

פאקים בעלילה: לא כתוב לאיזה גודל של תבנית מיועד המתכון, ולכן נאלצנו להשתמש בשתי תבניות. לא כתוב כמה חמאה צריך, הימרנו על 60 גרם וחלק הלך לפח. מראש הלכנו על שני שליש מילוי כי לא חשבנו להשתמש בכל העלים, והנה נשאר הרבה מילוי, עד שלא היתה ברירה אלא להשתמש בכל השמונה, ועוד לזרוק קצת מילוי. ואחרי הכול, לא כתוב להשאיר קשקבל לסוף.

טוויסטים: במקום קשקבל שמנו מלמעלה פרמזן. במקום עשבי תיבול טריים הלכנו על עשבי תיבול יבשים + בצל ירוק טרי.

פאק שלנו: במקום שמנת חמוצה שמנו שמנת בישול, אז התערובת יצאה קצת יותר נוזלית.

מדד הכלים בכיור: גדוש

שורה תחתונה: פעם אחת ודי

*


6
טירופיטיקה

מקור המתכון: ynet

מוצא: יוון

אז מה היה לנו: מתכון לבן מלובן. השמן זה הדבר הכי צבעוני פה. כשהגענו לשלב הטיגון לא הפסקתי לקטר, כי הגבינה נדבקה לתחתית הסיר אפילו ששמנו די הרבה שמן, כמו שצריך. לבסוף יצאה כמות גדולה מדי לטעמי, וסבירה לדעת הבנזוג. מה שקרה זה שהוא אכל יותר ממני, ואז טען שאני מבאסת, כי אנחנו לא חולקים שווה בשווה את התוצאה, והרי זה לא שהשארתי חלק מהכמות שלי למחר – פשוט כי אי אפשר. חייבים לאכול מייד. לטעמי, זה יישאר מתכון חד פעמי.

טעם: ככה-ככה

עלויות: רק הגבינות יקרות, ברמה כזו שקניתי 200 גרם מכל אחת, במקום 250 גרם.

טוויסט: הוספנו עוד 100 גרם גבינה קשה שהיתה בבית.

כמויות: נשארנו נאמנים למקור.

קושי בהכנה: הכל נדבק בסיר, למרות השמן. היתה מלחמה.

מדד הכלים בכיור: סביר.

שורה תחתונה: דרושה מאמא יוונייה שתסביר לנו איפה טעינו.

*


7
לביבות גבינות, שקדים ובזיליקום

מקור: טל יעקב, השפית של "טל ושני" (בית קפה תל אביבי)

טעם: סביר

עלויות: זול יחסית, אבל היינו צריך לקנות במיוחד ריקוטה (הבזיליקום נשאר מהמתכון הקודם)

כמויות: נשארנו נאמנים למקור

קושי בהכנה: פשוט יחסית, אבל צריך הרבה הכנות. נאמר זאת כך – לא חסרה עבודה לשני אנשים שמחכים שתפוחי האדמה יתבשלו

מדד הכלים בכיור: סביר לכיוון הגדוש

שורה תחתונה: מאכזב מאוד, כי היו ציפיות. בכל זאת, שקדים ואגוזים. ביום למחרת, הלביבות נראו – וגם הרגישו על הלשון – כמו אוכל של בית תמחוי רע. נאלצנו לזרוק אותן לפח.

פצצה זרחנית

כשהייתי בכיתה ח', כיכבו בתודעה שלי שני דברים שנחשבו אופנתיים: בגדי גולשים, המתאפיינים בצבעים זרחניים, ותיקי גב של בנטון. זו לא הייתה רק התודעה שלי: זו הייתה התודעה של כל מי שהיה סביבי, בבית הספר ובבניין (לא היתה אצלנו 'שכונה'). הבנים הוסיפו לזה גם בלורית מחומצנת.

אם עד אז את רוב הבגדים תפרה לי אימא, בעניין הגולשים לא היה לה סיכוי. אין דין חולצה של מאווי או טופר כדין חליפת פוטר (לבטא footer, ולא potter – הערה לטובת הצעירים שבקוראים). אבל אם בזה הצלחתי להכניע את ההורים, בכל הנוגע לתיק בנטון לא היה לי סיכוי. הם לא הבינו למה אני צריכה תיק ענק שנראה כמו שק, ושהרצועות שלו ממש לא אורתופדיות.

היום ילדים מבקשים ומקבלים ציוד הרבה יותר יקר (אייפונים לילדים בני 10!), אבל אז היו זמנים אחרים. אז נתתי שיעורים פרטיים באנגלית, חסכתי שקל לשקל, ובסוף הלכתי לחנות המובילה בעיר לענייני התיקים. עברתי עליהם אחד אחד: ירוק יש כבר להוא, כחול יש להיא, אדום כבר יש לשניים, צהוב לזה שאני לא אוהבת, מה נשאר? נשאר ורוד זוהר.

וככה הגעתי למחרת לכיתה עם תיק בנטון בצבע זרחני, שקשה לפספס מקילומטרים. היה לי יותר חשוב להיות ייחודית, מאשר להמשיך להיות ביישנית. לפחות באותו שבוע, אולי באותו חודש. אבל אחר כך התיק ואני נפרדנו לשלום. יש גבול לנוכחות הבולטת. אגב, כמה חודשים אחר כך קניתי בגד גוף בצבע כתום זרחני, אבל זו תקופה שצריך להכחיש, אז לא נרחיב עליה.

היום, בכל אופן, מי שלובשת בגדים זרחניים היא ממש לא ייחודית. למעשה, הטרנד הניאוני הוא הטרנדי הכי חזק בקיץ הנוכחי. לאן שלא תלכו, הוא יזנק עליכם מחלון הראווה, ואם תיכנסו לתוך החנות – מהמדף או מהקולב. אף אחד לא יודע להסביר מדוע המראה הבוהק והעז הוא כל כך שיקי, אבל העובדה היא שאין דרך להתחמק מכל הזוהר הזה, מלבד לעצום עיניים.

בניגוד לימים שבהם מדי פעם רציתי להיות כמו כולם, עכשיו אני משאירה את הטרנד ליתר בנות ישראל. בעוד אני אמשיך בקו הסולידי, המעודכנות ייצאו לרחוב עם אחד מהפריטים הבאים:

 

 

הקולקציה של בנטון – מכנסיים ב-200 שקל, גופיות ב-90 שקל

*

 

חולצות של פוקס – 70 שקל

*

 

ה"במה" של פוקס

*

 

חולצה של גאפ – 100 שקל

 *

תחתונים ועליוניות לחזיות באמריקן איגל – 60 שקל לעליונית

*

 

גופיה של אמריקן איגל – 80 שקל

*

 

חצאית פליסה של מנגו – 230 שקל. צמידים – 60 שקל לאחד

*

 

סנדל סטילטו בקליגולה – 250 שקל

*

 

סיכות שיער גדולות בטופ טן, 7 שקל

*

 

גופיית Galita (שום קשר אליי), לרכישה בריו ג'ינס תמורת 80 שקל

 *

גרביים של המותג האיטלקי קווליני, להשיג ב-ZOHARA. 64 שקל

*

 

מתוך סדרת שעוני הקיץ NSR 100 של נאוטיקה. אפיונים: קוטר טבעת השעון עומד על44 מ"מ. לוח השעון מכיל ספרות גדולות ומחוגים הזוהרים בלילה. השעון עמיד למים עד עומק של 100 מטר(!). מחיר היכרות: 609 שקל

 *

ההצעות של bebe: מכנסיים ב-630 שקל, חולצה ב-300 שקל, שמלה ב-850 שקל

*

 

הלקים של המותג האמריקאי Orly – אולי על אצבעות הרגליים… מחיר: 29 שקל ללק

פיפי טואו של קרוקס, 300 שקל; אדרינה פליפ של קרוקס – 99 שקל. אגב, אני קניתי בקרוקס ממש החודש נעלי התעמלות בצבע תכלת זוהר, 240 שקל. יש 10% הנחה לחברי מועדון

*

 

הרבה לפני הטרנד – כוסות שתייה מהעיר ורונה שבאיטליה

 *

ולסיכום, דרך להוציא את כל העצבים – בחנות של סנקס