ארכיון קטגוריה: צילום

תיק שקנאי

עשרות אלפי שקנאים מגיעים לישראל מדי שנה, רק מעטים נשארים לחורף / צילום: גלית חתן

עשרות אלפי שקנאים מגיעים לישראל מדי שנה, רק מעטים נשארים לחורף / צילום: גלית חתן

עמדנו ליד הגדר, חיפשנו בה את הפתחים המאפשרים להשחיל את עדשת המצלמה ולהתמקד בגיבורי השעה. מאחורינו הגיחו בני זוג עם כלב, ופנו היישר אל הצלם המקצועי בחבורה. "מה הזום של המצלמה, כמה היא יכולה להגדיל, אם אפשר לשאול", פנו אליו.

הלה לא נענה להם ברצון, משום מה. אפשר היה לחשוב שהוא ישמח להשוויץ או לשתף מישהו בחוויה שלו – האנשים שעמם הגיע ישבו בצד, ונראה שהם כבר מזמן שבעים מצילומיו ורק מחכים שהמשוגע לדבר יחליט שכבר "יש לו את זה", ואפשר יהיה להתפנות ולנסוע למסעדה הקרובה.

בסופו של דבר, ענה "זום אלף", ואני ומצלמת ה-35 זום שלי התביישנו בין חריצי גדר הברזל. "אפשר לראות תמונה, כדי להבין את הפרופורציה?", היקשה הבחור, ושוב נענה במין חוסר רצון שכזה, "קשה למצוא עכשיו אחת, צריך להעביר ולבחור". "לא משנה לנו איזו, רק כדי להבין", ניסה הבחור, ואיכשהו זה עבד. עדשת המצלמה הארוכה נשלפה מחור הגדר והצלם ככל הנראה מצא עבורם אחת – אין לי באמת מושג, כי הפסקתי לעקוב אחר הדו-שיח וחזרתי לעקוב אחרי השקנאים שלכבודם הגענו.

עם עדשה רצינית הייתם רואים אותם טוב יותר, אבל העיקר הוא להיות שם / צילום: גלית חתן

עם עדשה רצינית הייתם רואים אותם טוב יותר, אבל העיקר הוא להיות שם / צילום: גלית חתן

עוף שקנאי, חתוך את השמיים / צילום: גלית חתן

עוף שקנאי, חתוך את השמיים / צילום: גלית חתן

מצדי השני עמדו שתי נשים לא צעירות, ודיברו בלחישה על הרגלי החיים והתעופה של החבר'ה. "לי יש תיאוריה לגבי להקות", אמרה אחת לשנייה, אבל ברגע של רפיון לא טרחתי להמשיך להקשיב להן, וכך איבדתי אולי מידע חשוב.

המיקום: מאגר משמר השרון. אפשר להשקיף עליו ממצפור ויקר שנחנך לאחרונה ובחודשיים האחרונים הפך סופר-מתויר, ואפשר להתרחק לצד השני של המאגר ולעמוד בצורה נוחה פחות אבל להשקיף על השקנאים והקורמורנים הרבה יותר מקרוב. פה וגם שם זה בחינם, ומכיוון שלא נותרו בארצנו הרבה דברים חינמיים באמת, כדאי לנצל את ההזדמנות וליהנות (אם כי – אוטו הגלידה שלא היה שם לפני חודשיים כבר ניצב במקום בטוח בשבת האחרונה, עם השלט מאיר העיניים "כאן מכבדים אשראי". להלן: כאן גובים סכומים שמצדיקים אשראי).

שקנאי אוכל בממוצע ק"ג דגים ביום. מי ישלם? בנון ישלם? / צילום: גלית חתן

שקנאי אוכל בממוצע ק"ג דגים ביום. מי ישלם? בנון ישלם? / צילום: גלית חתן

לעומת זאת, ציוד צילום אינו עסק זול: המצלמה עצמה, העדשה, מכפיל העדשה, החצובה. מחירם של כל אלה יכול להגיע לאלפי שקלים, שלא לומר עשרות אלפי שקלים, מה גם שדרוש לפחות קורס צילום אחד או שניים כדי לדעת להביא לידי מיצוי את היכולות הטכניות. אבל בעיניי, הצלם יותר חשוב מהמצלמה: החוכמה האמתית היא שתהיה לך העין הנכונה.

ואחר כך, בסדר יורד, חשוב שתדע להגיע למקומות מעניינים מבחינה צילומית, שתהיה לך הסבלנות לחכות לרגע הנכון ולהישאר גם אחריו, שלא תתעצל לקום מוקדם ואולי גם שיהיה לך פרטנר מוצלח להעביר איתו את הזמן המת. אפשר גם, כמובן, פשוט לתפוס את הרגע. אבל מי שמשקיע כל כך הרבה כסף לרוב אינו משאיר דברים ליד המזל.

ההימור בקרב חלק מהמבקרים במאגר היה שהשקנאים מיצו את הקטע הישראלי, ועד סוף השבוע רובם יתחפפו מכאן לאפריקה (על צרות השקנאים תוכלו לקרוא כאן, וגם כאן). אבל כאמור יש גם קורמורנים, ואנפות לילה, ואנפות אפורות, ואנפות לילה, ושלדגים, ועופות דורסים, וגם מקומן של ציפורי השיר לא נפקד. צריך רק לאהוב את הטבע יותר מאשר את הגלידה, ולדעת להתבונן – שתי פעולות שהפכו מעט נדירות בימינו, וחבל, ביותר ממשק כנפיים אחד.

יש ערימה של חבר'ה על הגדה. מאגר משמר השרון / צילום: גלית חתן

יש ערימה של חבר'ה על הגדה. מאגר משמר השרון / צילום: גלית חתן

היו שלום, ותגידו תודה על הדגים. מאגר משמר השרון, צולם ממצפור ויקר / צילום: גלית חתן

היו שלום, ותגידו תודה על הדגים. מאגר משמר השרון, צולם ממצפור ויקר / צילום: גלית חתן

 

הכי יפה טבעי

יופי של חיפושית וסליל האהבה – חוויאר אסנר גונסלס דה רואדה (ספרד. צולם במדרונות הר הגעש טונגוראווה. אורכן של החדקוניות הוא מילימטרים ספורים בלבד)

יופי של חיפושית וסליל האהבה – חוויאר אסנר גונסלס דה רואדה (ספרד. צולם במדרונות הר הגעש טונגוראווה. אורכן של החדקוניות הוא מילימטרים ספורים בלבד)

 

'את מקנאה?', שאל אותי הבנזוג. 'בטח', השבתי, 'אבל זו קנאה חיובית'.

צלמי טבע משקיעים לעתים חודשים במעקב אחרי בעלי חיים שמרתקים אותם. הם בונים לעצמם מסתורים באמצע שום מקום. הם לובשים חליפות מיוחדות ונכנסים לתוך מי הנחלים כדי להשיג את הפריים המוצלח, ולא משנה כמה זמן זה לוקח ומה הטמפרטורה. לא רוצה לחשוב מה קורה כשהם צריכים לשירותים. המחשבה הזו שאתה עלול לפספס את הרגע שחיכית לו כל כך, היא קשה מנשוא. אבל כשמשיגים את הפריים, בטוחה שזו תחושת התעלות אדירה ששווה את הכל.

בתום הביקור בתערוכת צילומי הטבע במוזיאון ארץ ישראל ערכנו רשימה של כל הדברים שלצלמים האלה יש, ולנו אין: ציוד משוכלל מספיק (וגם ציוד צילום עמיד למים + ציוד צלילה), רצון ויכולת לקום מוקדם או להישאר בשטח מאוחר, כסף לממן טיסות ארוכות למקומות אקזוטיים, ידע בהכנת הסוואות וים של סבלנות על חשבון האפשרות פשוט לטייל. אנחנו אוהבים לצלם צילומי טבע, ויש לנו כמה לא רעים – שלטעמנו היו יכולים להשתתף בתערוכה הישראלית – אבל להעביר יום שלם בנקודה אחת, שלא לדבר על שבוע או חודש, גדול עלינו. לנו, אם לקצר ולהיות טיפה בוטים, יש קוצים בטוסיק.

טבע דומם - אדוין חיסברס (הולנד. טריטון הרכס צולם בתחילת האביב בחלדרלנד. חיסברס ישב בתוך הנחל, לבוש חליפת צלילה, והניע בעדינות את המצלמה השקועה במים עד שהייתה בדיוק מתחת לטריטון)

טבע דומם – אדוין חיסברס (הולנד. טריטון הרכס צולם בתחילת האביב בחלדרלנד. חיסברס ישב בתוך הנחל, לבוש חליפת צלילה, והניע בעדינות את המצלמה השקועה במים עד שהייתה בדיוק מתחת לטריטון)

זו השנה השנייה שאנחנו מגיעים לתערוכה הזו. מדובר בתערוכת צילום הטבע החשובה והיוקרתית ביותר מסוגה בעולם. היא מתקיימת זו הפעם ה-51 ביוזמת מוזיאון הטבע בלונדון ו-BBC, וכוללת כמאה תמונות שנבחרו בתחרות בינלאומית. בכל קטגוריה יש 3-4 תמונות שעלו לגמר ועוד אחת זוכה. מודה שלא תמיד הסכמתי עם בחירת השופטים…

בכלל, התחושה שלנו היא שבשנה הקודמת היו צילומים מרתקים יותר, כאלה שמשאירים אותך עם "וואו" רציני, ואילו כעת הצילומים הישראלים היו יותר מרשימים מהבינלאומיים. 3#תמונת טבע היא התערוכה המקומית – המוזיאון מקיים זאת הפעם השלישית תחרות בין צלמי הטבע בישראל. את חלקם אנחנו 'מכירים' כבר בשם, אבל תמיד יש הפתעות מעניינות. במיוחד אהבנו את הבחירה של עירית דרוב למקד את העדשה על הדוכיפת ולא על התן שמאחוריה, אלא רק להשאיר אותו בטשטוש. אהבנו גם את צילום התנים המשתעשעים בירקון בשעת בוקר מוקדמת, את הזיקית שטורפת שפירית (דניאל דנילוב), ואת הסנונית שחודרת דרך חור בעבודת אמנות (חואן טאפיה).

עבודה מבפנים - צ'ארלי המילטון ג'יימס (בריטניה. הצילום בוצע בפארק הלאומי סרנגטי בטנזניה. לא ברור לי איך לא זכה מקום ראשון בקטגוריה)

עבודה מבפנים – צ'ארלי המילטון ג'יימס (בריטניה. הצילום בוצע בפארק הלאומי סרנגטי בטנזניה. מתוך אלפי צילומים נבחר הפריים הזה. לא ברור לי איך לא זכה מקום ראשון בקטגוריה)

אז אם אתם חובבי טבע ומחפשים פעילות לחול המועד, התערוכה הזו היא בשבילכם. האוצרת היא גלי גור-זאב, ובכל הקסם הטבעי הזה תוכלו לצפות עד ה-31 באוגוסט 2016.

*

ללא שם - עירית דרוב (ישראל. תן זהוב צעיר אורב לדוכיפת בפארק הירקון. מקום ראשון בקטגוריית ציפורים)

ללא שם – עירית דרוב (ישראל. תן זהוב צעיר אורב לדוכיפת בפארק הירקון. מקום ראשון בקטגוריית ציפורים)

*

אימא חזרה – אשלי סקלי (ארה"ב. צולם בפארק הלאומי גרנד טיטון, ויומינג. קטגוריית צלמים צעירים, גילאי 11-14)

אימא חזרה – אשלי סקלי (ארה"ב. צולם בפארק הלאומי גרנד טיטון, ויומינג. קטגוריית צלמים צעירים, גילאי 11-14)

*

קרב ג'ודו - אנדריי גורקוב (הצלם הוא מרוסיה, אך הצילום של שתי לטאות הכוח השוקלות 150 ק"ג בוצע בפארק הלאומי קומודו שבאינדונזיה)

קרב ג'ודו – אנדריי גורקוב (הצלם הוא מרוסיה, אך הצילום של שתי לטאות הכוח השוקלות 150 ק"ג בוצע בפארק הלאומי קומודו שבאינדונזיה)

*

ללא שם – ולדימיר קוגן (ישראל. קוגן הגיע לפארק הירקון בשעת בוקר מוקדמת, הניח את ציוד הצילום על משטח צף, נכנס למים לבוש בחליפת דיג, ואז הגיע הפריים הזה)

ללא שם – ולדימיר קוגן (ישראל. קוגן הגיע לפארק הירקון בשעת בוקר מוקדמת, הניח את ציוד הצילום על משטח צף, נכנס למים לבוש בחליפת דיג, ואז הגיע הפריים הזה)

*

ללא שם - דניאל וינטר (ישראל. בחירת האוצרת בקטגוריית קונפליקט בין אדם לטבע. צולם באחת מבריכות הדגים בקיבוץ נחשולים. ייתכן שמקור הצבעים השונים הוא פריחה של אצות, מלח שהתייבש או גורמים אחרים)

ללא שם – דניאל וינטר (ישראל. בחירת האוצרת בקטגוריית קונפליקט בין אדם לטבע. צולם באחת מבריכות הדגים בקיבוץ נחשולים. ייתכן שמקור הצבעים השונים הוא פריחה של אצות, מלח שהתייבש או גורמים אחרים)

*

ללא שם - דניאל דנילוב (ישראל. זיקית ים תיכונית טורפת שפרירית באזור יער חדרה. דנילוב תיעד את הזיקיות שם לאורך תקופה)

ללא שם – דניאל דנילוב (ישראל. זיקית ים תיכונית טורפת שפרירית באזור יער חדרה. דנילוב תיעד את הזיקיות שם לאורך תקופה)

*

האמנות קמה לתחייה - חואן טאפיה (ספרד. סנוניות הרפתות חוזרות כל קיץ לקנן במחסן ישן בחווה של טאפיה. הוא תלה ציור שמן קרוע מול חלון שבור, שדרכו נוהגות הסנוניות להיכנס. שמונה שעות מאוחר יותר, בעזרת שלט רחוק, הוא הצליח לתפוס את הרגע הזה, כאילו הציפור פרצה פנימה מעולם אחר)

האמנות קמה לתחייה – חואן טאפיה (ספרד. סנוניות הרפתות חוזרות כל קיץ לקנן במחסן ישן בחווה של טאפיה. הוא תלה ציור שמן קרוע מול חלון שבור, שדרכו נוהגות הסנוניות להיכנס. שמונה שעות מאוחר יותר, בעזרת שלט רחוק, הוא הצליח לתפוס את הרגע הזה, כאילו הציפור פרצה פנימה מעולם אחר)

שוקינג

Akomfrah01

מטריד אך ממגנט. צילום מתוך התערוכה של ג'ון אקומפרה בגלריה ליסון שבלונדון Photo: Courtesy of Lisson Gallery

 

תהממו אותנו. תוציאו אותנו משלוותנו. תגעילו אותנו.

תירו עלינו. בום בום בום.

תאיצו את זרימת הדם שלנו, תעלו לנו את הדופק. רק אל תתנו לנו להיכנס ולצאת בלי שיקרה לנו משהו.

אנחנו רוצים להתרגש, מתחננים להתרגש. ועכשיו.

הפכנו חסרי סבלנות, גם לאמנות שאנחנו צורכים. היא חייבת להיות גרנדיוזית, אחרת נצא בעצמנו פארשים, כי לא יהיה לנו מה לספר לאחרים, לא תהיה לנו תמונה טובה לשתף בכל האמצעים העומדים לרשותנו.

"לא כל מה שאני עושה הוא לכולם", אומר ג'ון אקומפרה     מטריד אך ממגנט. צילום מתוך התערוכה של ג'ון אקומפרה בגלריה ליסון שבלונדון Photo: Courtesy of Lisson Gallery

"לא כל מה שאני עושה הוא לכולם", אומר ג'ון אקומפרה Photo: Courtesy of Lisson Gallery

בדרך כלל, עבודתו הקולנועית של ג'ון אקומפרה היא לא קומוניקטיבית. במילים יפות אפשר לקרוא לזה יצירה אוונגרדית עמוסת דימויים, בשפת המציאות קוראים לזה "הצטיידו בהרבה סבלנות", ובשפה של אקומפרה עצמו "לא כל מה שאני עושה הוא לכולם. אין לי בעיה עם כך שלא כולם אוהבים את האמנות שלי". אבל מחר תיפתח תערוכה חדשה שלו בגלריה ליסון (Lisson) בלונדון, והיא זועקת אסתטיות גדולה מהחיים.

התערוכה כוללת שלושה סרטים, ותמונות סטילס מתוכם. התמונות שאני מביאה כאן הן מתוך הסרט Tropikos, שבו הוא לקח את הנוף של עמק תמר בדרום מערב אנגליה והעביר אותו מסע בזמן אל המאה ה-16, סוג של ביקורת על המעורבות הבריטית בסחר העבדים מאפריקה. במידה מסוימת, הוא מתכתב כאן עם העיסוק המתמשך שלו, הכמעט אובססיבי, עם נושאי ההגירה, הזהות והיחס לשחורים. אני די בטוחה מה דעתו על כך שבין המועמדים לאוסקר השנה אין אפילו אפרו-אמריקני אחד.

מסע בזמן אל המאה ה-16     מטריד אך ממגנט. צילום מתוך התערוכה של ג'ון אקומפרה בגלריה ליסון שבלונדון Photo: Courtesy of Lisson Gallery

מסע בזמן אל המאה ה-16 Photo: Courtesy of Lisson Gallery

אבל עם כל הלוחמנות והביקורת שמניעה אותו, לאקומפרה יש מבט אסתטי על החיים. הוא מקפיד על הפרטים, יוצר מציאות שנראית מפוארת, אבל אם מתבוננים בפרטים הקטנים שלה מגלים שיש לה גם צדדים מכוערים. הוא נראה לי אדם מלא תשוקה, אבל חייבת לומר שהראיונות איתו תמיד הולכים לכיוונים משעממים. אולי הוא מסוג האנשים שעדיף להתרכז במה שהם עושים, אבל ביום טוב.

אקומפרה הוא דור שני לאקטיביזם     מטריד אך ממגנט. צילום מתוך התערוכה של ג'ון אקומפרה בגלריה ליסון שבלונדון Photo: Courtesy of Lisson Gallery

דור שני לאקטיביזם Photo: Courtesy of Lisson Gallery

קצת על אקומפרה: הוא נולד באקרה שבגאנה ב-1957 להורים אקטיביסטים, וכשהיה בן 4 עבר עם משפחתו לבריטניה. הוא נחשב לדמות מובילה בקולנוע הבריטי השחור בשנות ה-80, מייסד הקולקטיב Black Audio Film, שפעל מ1982 ועד 1998, ולא פעם סבל מיחס עוין.

יחסית לז'אנר הדוקומנטרי, אפשר להגדיר אותו כיוצר פורה. הסרט המפורסם ביותר שלו הוא Handsworth Songs, שעסק במהומות ברמינגהם שהתרחשו ב-1985. לאורך השנים הוא כיהן במספר תפקידים בבתי ספר לקולנוע, וגם העביר קורסים באוניברסיטת ניו יורק ובאוניברסיטת פרינסטון. הממסד התרבותי אוהב לשתף איתו פעולה, כנראה כי יש עם מי לדבר.

עיסוק מתמשך בהגירה ובזהות     מטריד אך ממגנט. צילום מתוך התערוכה של ג'ון אקומפרה בגלריה ליסון שבלונדון Photo: Courtesy of Lisson Gallery

עיסוק מתמשך בהגירה ובזהות, והחבל שכל הזמן נמצא שם Photo: Courtesy of Lisson Gallery

אני חושבת על התמונה שתפסה אותי מהרגע ראשון, זו שבראש הפוסט: אישה לבושה במיטב מחלצותיה, ידיה על בטנה, ומבטה מופנה הצידה. אולי מישהו סידר את הידיים אחרי מותה, אולי מישהו הלביש אותה כמו בציור המונח לצידה. יש שם גם חבל – אותו חבל שכל הזמן נמצא שם, גם בצילומים אחרים – אולי כדי להראות איך היא קשורה ומחויבת למוסכמות או איך היא קושרת כאלמנט של שליטה. זה צילום מטריד אבל ממגנט. כמו שאמנות צריכה להיות.

לבריטניה יש לא מעט אחריות לסחר העבדים מאפריקה Photo: Courtesy of Lisson Gallery

לבריטניה יש לא מעט אחריות לסחר העבדים מאפריקה Photo: Courtesy of Lisson Gallery

התערוכה תוצג עד 12 במרץ 2016. גלריה ליסון, 27 & 52 Bell Street, לונדון

%d בלוגרים אהבו את זה: