Category Archives: מוזיקה

מערבבת שמחה בשמחה

השבוע יצא גיליון חדש של ליידי גלובס, תחת הנושא "לייצר שמחה – האסטרטגיות של המוח". אמירה אחת שתפסה אותי חזק, דווקא כי היא פשוטה ונכונה, הייתה של פרופ' אהרון בן זאב, מהמומחים החשובים בעולם לחקר הרגשות. בן זאב אומר שככל שמגוון הדברים שמשמחים אותנו יהיה רחב יותר, כך יש סיכוי שהאושר שלנו בחיים יהיה עמוק יותר.

המשפט הזה, ואולי בעצם כל הגיליון, גרם לי לחשוב על הדברים בחיי שמייצרים עבורי שמחה, ולהתיישב להכין רשימה. היא עדיין חלקית, מודה שלא חפרתי מספיק עמוק. זה אולי נשמע קל לענות על השאלה "מה משמח אותי", אבל אחרי שניים-שלושה חשודים מיידיים זה דורש מחשבה.

אני מאמינה שרשימה כזו היא דבר מאוד אינדיבידואלי, זה לא משהו שאפשר להעתיק מאחרים, ולהגיד אם זה עבד בשבילו אז אולי זה יעבוד גם בשבילי. אדם צריך להכיר את עצמו טוב, להסתכל אחורה על חוויות חייו, ולנסות למצוא את הרגעים שעשו לו את זה.

אחרי שמתגבשת הרשימה, רצוי לנסות להפוך אותה לנוכחת בחיים כמה שיותר. זה לא אומר, כמובן, שצריך לדבוק רק באסטרטגיות הישנות ולא לייצר חדשות. אבל לפחות שתהיה נקודת התחלה, משהו שאפשר להיאחז בו בימים של עצבים, כעס, דיכאון, אכזבה או סתם שעמום.

הנה כמה דברים מהרשימה שלי:

*ביקור בשוק מחנה יהודה – פעם הייתי בחורה של קניון רמת אביב, אבל זה עבר לי. האנרגיות שיש לשוק הזה עושות לי טוב על הלב, משחרר אצלי הכול, מטעין אותי באמצע השבוע או מייצר אצלי חגיגה בשישי.

*האזנה למנהרת הזמן של ירון אשבל – כל יום בין 12:00 ל-15:00 מוזיקה כייפית משנות ה-70, 80 ו-90 שגורמת לי לחייך ולחזור לימי התום והתמימות (לא כל יום מצליחה להאזין לכל התוכנית, ואיכשהו אלה תמיד ימים פחות שמחים).

*טיול בטבע עם מים – תנו לי איזה מעיין, נחל, אפילו נחלצ'יק או מפלונצ'יק, ואני נהיית מבסוטה. בשבוע שעבר הלכתי בתעלת המים של עין קדם, וזה היה כיף גדול יותר מהחלק הראשון של הטיול, למרות שגם הוא היה שווה (מערת אורנית).

*ספר של ז'ורז' סימנון או אתגר קרת – את הראשון מתרגמים פה בקצב סדרתי, ומהשני לא שמענו כבר שנים וחבל, אבל משניהם אני נהנית. אגב, יש שני ספרים ששמחתי לקרוא אותם החודש, למרות שהעלילה שלהם לא שמחה במיוחד. דיסוננס? לא חושבת.

*ארוחת בוקר בבית קפה באמצע השבוע – תחשבו על זה מה שתחשבו, אולי זה מוח שעבר חיברות קשה שצריך לטלטל, אבל סתלבט באמצע היום במקום להיות בעבודה, תמיד מעורר בי שמחה.

*לעשות שטויות – זה קורה מעט ורק בחו"ל, אבל תמיד בכיף. בארץ עוד לא השתחררתי מאלמנט ה"מה יחשבו עליי", מה שהורג שמחות קטנות, אבל מעבר לים איש אינו מכיר אותי ואני יכולה לרקוד באמצע הרחוב בלי לשים על אף אחד.

*טיול בחו"ל – אחרי כל השנים, אני עדיין שמחה להגיע לשדה התעופה, ומקבלת בשמחה כל מה שבא אחר כך, גם אם דברים מתפספסים או לא קורים כמו שהייתי רוצה. להתבאס בחו"ל זה משהו שלא מחזיק מעמד יותר מ-5 דקות.

בז בחוף הים של נתניה / צילום: גלית חתן

*לפגוש בעלי חיים בטבע – ורצוי שאלה יהיו תנים, שועלים, דורבנים, צבאים, יעלים, חוגלות או עופות דורסים. אלה גורמים לי הכי הרבה שמחה. חזירי בר פחות, וגם ציפורי שיר פחות.

*מנת האנטי פסטי של קפה אלה בירושלים. בחיי שזו מנה שאני מחכה לה, ומכיוון שהיא משתנה מפעם לפעם יש גם אלמנט הפתעה (ובגיליון של ליידי אומר מומחה היצירתיות ד"ר אייל דורון: בלי הפתעה אין שמחה אמיתית).

 

הצליל שתפס אותי – הקשר בין מוזיקה למוח

כמה מכם בחרו שיר אהוב כצלצול הטלפון שלהם? כמה מאזינים למוזיקה תוך כדי ההתארגנות בבוקר, לפני היציאה מהבית? כמה מעדיפים להעביר נסיעות עם הדיסק האהוב עליהם, במקום עם הברברת הרדיופונית? לכל אחד יש את הצלילים שלו, שעוזרים לו להירגע, לנקות את הראש או להתגבר על כאב ראש. למרות שהצלילים האלה נגישים לכולם, הרבה פעמים הם מרגישים באיזשהו אופן קצת פרטיים, בזכות ההשפעה הישירה שיש להם עלינו.

הקול של יורגוס דאלארס, למשל, לגמרי עובד עליי, ואני משאירה בצד את מה שהוא אמר בזמנו על ישראל. אם הקול שלו הוא כמו תרופה, אז אני מוכנה 'לבלוע' גם את הדעות שלו. מוזיקת מדיטציות, לעומת זאת, עלולה לחרפן אותי קשות למרות שהיא אמורה לעזור לי להתרכז במשימות.

מוזיקה היא טעם אישי, זה ברור, אבל מחקרים שעוסקים בהשפעה שלה על המוח, ויש לא מעט כאלה, מסבירים למה אנחנו מפיקים ממנה תועלת. היא עוזרת לשפר ריכוז, להירגע וגם להירדם טוב יותר (האתר הזה מוקדש לכך). היא מסייעת לביצועים ספורטיביים, וכבר ב-1911 נמצא שרוכבי אופניים מפדלים מהר יותר כשהם מאזינים למוזיקה מאשר כשהם מאזינים לטבע, בין היתר משום שהיא עוזרת להתגבר על עייפות ומשפרת את הסיבולת. מחקר שנערך באנגליה ב-2012 מצא שרוכבי האופניים שהאזינו למוזיקה תוך כדי רכיבה צרכו 7% חמצן פחות מאלה שנאלצו להקשיב לשקט. הם היו בני 21, רכבו 12 דקות, האזינו לסוגים שונים של מוזיקה, שמרו על קצב והוציאו פחות אנרגיה.

באוניברסיטת וירג'יניה לקחו את זה רחוק יותר, והמציאו מעין מכשיר שמזהה את קצב פעימות הלב שלכם בזמן שאתם עושים ספורט, ומשדר לסמארטפון איזה שיר כדאי לנגן כדבר הבא שתאזינו לו תוך כדי הריצה, למשל. זה יכול להועיל הן להעלאת הדופק והן להורדתו בצורה מבוקרת – כי אפשר לקבוע מראש לאיזה דופק רוצים להגיע (הפסקול שלי להליכות בפארק הירקון היה מוזיקה מזרחית).

לפני עשור מצאו באוניברסיטת סטנפורד שהאזנה למוזיקה עוזרת לנו לפקס את המחשבות. המחקר כלל סריקות fMRI  שנערכו בזמן שאנשים האזינו למוזיקה קלאסית מהמאה ה-18, ולא למוזיקה עכשווית – ויכול להיות שהיה שווה לערוך מחקר נוסף שיבדוק אם למוזיקת ראפ למשל יש אפקט דומה. בכל מקרה, הממצא המפתיע היה שדווקא במרווח הזמן השקט הקצר שחלף בין מנגינה למנגינה נרשם שיא הפעילות המוחית בקרב משתתפי המחקר.

הממצא שהגיע מסטנפורד מתיישב עם תיאוריית 'אפקט מוצרט', אבל מרחיב אותה, כיוון שהוא מתייחס לכל מוזיקה קלאסית מבלי שהנסיין יידע למה הוא מאזין. 'אפקט מוצרט', למי שלא מכיר, מתייחס להשפעה שיש להאזנה לסוגים מסוימים של מוזיקה מורכבת – כמו זו של אמדאוס מוצרט – על ביצוע משימות קוגניטיביות. הטענה היא שהביצועים משתפרים, אם כי לטווח קצר (15 דקות). אגב, תוך כדי כתיבת הפוסט הזה לחצתי פליי ביוטיוב על 'הטובים ביותר של מוצרט'. לא בטוח עד כמה זה עזר, אבל בהחלט נהניתי מהצלילים.

במחקר שנערך במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת לונדון ב-2008 נמצא שהמוזיקה שאנחנו מאזינים לה משפיעה גם על האופן שבו אנחנו תופסים אנשים. במחקר ביקשו מהמשתתפים להגיב לדמויות נייטרליות (ולא להורים או לבוסים שלהם למשל). הממצאים הראו שאחרי האזנה למוזיקה שמחה ועולצת, אנשים נראים להם יותר שמחים, ואחרי האזנה למוזיקה שקטה הם נראו להם יותר עצובים – ולא משנה איזו הבעה באמת הייתה להם על הפנים (אם כי אני מניחה שבמקרים הקיצוניים זה לא עבד).

מחקר אחר נערך על ידי חוקר מוח קוגניטיבי בשם ד"ר ג'קוב ג'וליג' מאוניברסיטת גרוניגן שבהולנד. ג'וליג' מצא שבשירים קצביים יש שלושה אלמנטים עיקריים שמעלים אצלנו את רמת האנרגיה. האלמנט הראשון: קצב של 150 ביט לדקה, שגורם לכך שבאופן תת הכרתי נתחיל להרגיש מלאי מרץ. גם לבחירת האקורדים יש משמעות (אקורד שלישי מז'ורי נוסך בנו ביטחון), והאלמנט השלישי הוא מילים חיוביות בשיר.

בהתחשב בשלושת הפרמטרים האלה, ג'וליג' יצר נוסחה מתמטית של ממש שבאמצעותה הוא בחן שירים באנגלית מ-50 השנים האחרונות (מי שמעוניין להתעמק בנוסחה, הנה). פעם אחת הוא בחן לפי עשורים, ופעם שנייה הוא בנה את מה שנקרא 'להיטי כל הזמנים'. ברשימה הראשונה, השיר האנרגטי ביותר בשנות ה-2000 הוא Dancing in the Moonlight של טופלואדר, ובשנות ה-90 זהו Let Me Entertain You של רובי וויליאמס.

הרשימה השנייה היא דירוג של 10 שירים, שבעיניי ובאוזניי כולם נהדרים ומשפרים את מצב הרוח, אבל באופן לא אישי, אם אתם מבינים למה הכוונה. ועם הצלילים האלה אני מוציאה את עצמי לסופ"ש. צ'או צ'או במבינה.

  1. Don't Stop Me Now (Queen)
  2. Dancing Queen (Abba)
  3. Good Vibrations (The Beach Boys)
  4. Uptown Girl (Billie Joel)
  5. Eye of the Tiger (Survivor)
  6. I'm a Believer (The Monkeys)
  7. Girls Just Wanna Have Fun (Cyndi Lauper)
  8. Livin' on a Prayer (Jon Bon Jovi)
  9. I Will Survive (Gloria Gaynor)
  10. Walking on Sunshine (Katrina & The Waves)

לידיעת הנוסע משה פרץ

כיסא ליד חלון. הוזמן מראש

כיסא ליד חלון. הוזמן מראש

לא הייתי נדרשת לעניין שתכף אכתוב עליו, אלמלא הרדיו היה חורש על שירו החדש והמופרך של משה פרץ, "טיסה 5325". פשוט כבר לא יכולה לשמוע את השורות הלא הגיוניות של שיר הטיסות הזה. בכל הנוגע למטוסים, כל קשר בינו לבין המציאות מקרי בהחלט.

וזה עובד ככה:

שבע ושלושים בבוקר השעון מצלצל, תמיד כהרגלו את השינה הוא מקלקל – בשבע וחצי זה לקלקל שינה? נראה אותך קם לטיסה בשתיים בלילה, אפילו בשלוש וחצי. שבע וחצי זו שעה שרובנו קמים או ערים בה גם ככה. שום דבר לא מתקלקל לנו.

אורז לי מזוודה, שותה קפה בחיפזון – מי אורז מזוודה בבוקר של הטיסה? תמיד אורזים ערב לפני.

ממש עוד שעתיים על טיסה בבן גוריון – עוד שעתיים ואתה עדיין בבית, וכאמור עוד לא ארזת בכלל? אתה רציני או שאתה טס במטוס פרטי?

מזמין מונית, עושה לי עוד סיבוב בבית – מי מזמין מונית לנתב"ג פחות משעתיים לפני הטיסה שלו? זה הרי אומר שתגיע לשם שעה לפני טיסה, שזה כלום זמן, מאוד לא מומלץ על ידי הרשויות, ובעיקר, לא יהיה לך זמן בדיוטי פרי.

בודק שלא שכחתי כלום, הדרכון בכיס – או, לפחות משהו אחד אתה עושה כמו שצריך.

אוי כמה שאני עכשיו מבסוט – גם אני עכשיו סופסוף מבסוטה עליך.

טיסה חמש שלוש שתיים חמש, אני כבר מתרגש – כבר אמרו לפניי, אין בכלל טיסה כזו. מספר שלא קיים. דווקא את זה אהבתי: משאיר את כל האפשרויות פתוחות. שכל אחד ידמיין את היעד שהכי בא לו עליו.

היי שלום כיסא ליד חלון, רוצה להתחלף בשקט מבקשת – למה צריך לבקש בזמן טיסה, כשהיום ידוע לכל שאתה יכול לבחור מראש את המושב שלך? כל מה שחובבת החלונות הייתה צריכה לעשות זה להיכנס לאתר חברת התעופה ביום שהזמינה את הטיסה (וגם כמה ימים אחרי זה בסדר), ולטפל בעניין.

****

עד כאן טענותיי בתחום התעופה. המילים לא משהו, אבל הלחן עובד טוב, וגם קול נהדר יש לו לפרץ, ללא ספק. המשפט הידוע "הייתי מוכן להקשיב לו גם אם הוא היה שר את ספר הטלפונים" בהחלט תקף פה. אם אפשר רק בפעם הבאה להיות קצת יותר אמין, אז בכלל יהיה אחלה. טיסה נעימה.

%d בלוגרים אהבו את זה: