Category Archives: טראח למטבח

מועדון ארוחת הבוקר

למה להיכנע לתכתיבים, כשאפשר לברוא ארוחת בוקר משלכם?

ארוחת בוקר זוגית היא חלק מרשימת ה-must של כל בית קפה שמכבד את עצמו, אבל אם אתם מכבדים את עצמכם, אולי עדיף שתדלגו עליה ותכינו אחת משלכם, לבד, בבית. במקום לשלם על תמהיל שמישהו אחר יצר, ושלא בהכרח תואם את העדפותיכם, למה שלא תיצרו את החוויה הזוגית הפרטית שלכם? אולי לא כל יום, וגם לא חובה כל שבוע, אבל פעם בכמה זמן שווה להשקיע וליהנות הן משלבי ההכנה והן מהאוכל עצמו כמובן.

אז איך עושים את זה בלי להתעצבן אחד על השני, ועם מקסימום הצלחה? ישבנו וחשבנו מה עובד אצלנו, וגם מה שפחות, והרי המסקנות:

זה הזמן לברר, איזה גבינות אתם באמת אוהבים

אפשר להוסיף מאפים אישיים שאפיתם בעצמכם (ואפשר גם לקנות, כמובן)

  1. מה אוכלים

חשוב לתכנן מראש – כלומר לחשוב מה אתם אוהבים כבר באמצע השבוע, ביום של הקניות. איזה לחם מיוחד תרצו לאכול, ואולי עדיף לקנות אותו בבוקר במאפייה? איזה גבינות אתם מעדיפים – גבינת עזים ביין, רוקפור, קממבר או גאודה פסטו? סלט ירקות או גם סלט כרוב? האם יהיו עוד מאפים קטנים מלבד הלחם, באפייה ביתית או קנויים? חביתה או ביצים קשות, זיתים, אבוקדו, נקניקים, ריבה, דבש, חמאה, יוגורטים, אספרסו, עוגייה קטנה לסוף או פיצוחים. הכול הולך. זו הארוחה שלכם.

ועכשיו, הסתייגות: אמנם אמרנו שזו ההזדמנות של כל אחד לבחור מה שהוא אוהב, אבל כדאי לבחור כמה שיותר מרכיבים בארוחה ששניכם אוהבים, כדי להגביר את תחושת השותפות. אם אחד אוהב שקשוקה והשני ממש לא, אולי כדאי במקרה הזה לוותר.

  1. מי אחראי על מה

אנחנו מכינים ארוחת בוקר משותפת כמעט כל שישי ושבת, כך שהמיומנויות כבר קיימות וגם החלוקה בין הצדדים, מי אחראי על מה, ברורה לנו. זה משהו שמתגבש אחרי פעם-פעמיים, ותלוי בהעדפות האישיות. אני, למשל, מעדיפה הרבה פעמים בשישי לוותר על הבכורה במטבח, ולהפוך לסו-שף. מכינה לבנזוג את הביצים והקערה, קוצצת את בצלצלי השאלוט, והוא, מכין את החביתה, מחליט האם היא תהפוך למקושקשת, ומוסיף לה ככל העולה על רוחו. אני עורכת את השולחן, הוא מכין את צלחת הגבינות. את הסלט אני מכינה, ונו, כבר הבנתם. העיקר שכל אחד יודע את תפקידו, ולא שוכחים כלום (ואם שוכחים, לא נורא. אז מה. תמיד אפשר לתקן).

לבחור כלי הגשה ייחודיים, למשל כאלה שקניתם ביחד

  1. כלי הגשה

אמנם לא צריך לעשות רושם על אף אחד, אבל כלים נאים גורמים להנאה, ואת זה אמרו הרבה הרבה לפניי. אז חשוב לשים מפיות לסכו"ם, ולבחור בצלחות שונות מהרגיל. כדאי לבחור כלי הגשה מעניין ללחם, משטח מעניין לגבינות (זכוכית או עץ), וצלוחיות קטנות כמו בבית קפה (אנחנו קנינו צלוחיות דרווישים באיסטנבול) שאותן תמלאו בדברים שאתם באמת אוהבים, ולא במה שהחליטו במטבח של מישהו אחר.

  1. אווירה

אפשר לשים מוזיקה ברקע, אבל כדאי שתהיה בעוצמה נמוכה: אתם כאן בשביל לדבר וליהנות אחד משני. נרות זה קצת מיותר בבוקר, אבל אפשר למצוא מקום לאגרטל הפרחים של שבת, זה מוסיף צבע וגם רומנטיקה.

במטבח, בפינת האוכל או במרפסת – כדאי להחליט מראש לפי הצרכים ומזג האוויר

  1. כללים ברורים

האם מותר לדבר בטלפון בזמן הארוחה? כדאי להחליט מראש, כדי לא להתבאס אחר כך. האם אוכלים במטבח, בפינת האוכל או במרפסת? האם זה מצריך הכנה מיוחדת כלשהי? לאכול במרפסת זה נחמד, אבל מצריך די הרבה הלוך-חזור, משהו שכדאי לקחת בחשבון. תתפלאו לדעת כמה דברים יש לערוך בשביל שולחן ארוחת בוקר אחד. לכן, כדאי לקבל החלטה לפי הצרכים וגם לפי מזג האוויר.

להוסיף הנאות קטנות לצד האספרסו

  1. טאץ' אישי

בסוף, עם האספרסו, כדאי שחוץ ממשהו מתוק יהיה גם משהו קטן שאתם נהנים לעשות ביחד. אנחנו, למשל, נוהגים לפתור חידוני טריוויה או תשבצי היגיון. "מה אמר הרמב"ם על ארוחת הבוקר?", "מי כיכב בסרט 'מועדון ארוחת הבוקר'?", וגם: מילה אחת, חמש אותיות – נציגנו לאירוויזיון מינוס הו' שותה משקה של חולים ואוכל אותה. בתיאבון!

היוגורט שהוא אוהב

 

אכלנו אותה – על הספר "סופרים פחמימות בישראל"

כמה מנות פחמימות יש כאן לדעתכם? (מנת תפוחי אדמה וביצים של של משק עפאים בבית הנסן בירושלים) / צילום: גלית חתן

זה לא הכי מנומס לבהות לאנשים אחרים בצלחת, למה שזה יהיה ענייננו מה הם אוכלים, שייהנו כמה שבא להם – אבל זה כמעט בלתי אפשרי להימנע מכך, אחרי שנחשפים לשיטת ספירת הפחמימות. מרגע שאתה לומד להסתכל אחרת על הצלחת שלך, אתה מסתכל אחרת על הצלחות של כולם. ללא יוצא מן הכלל. אתה נאבק עם עצמך לא להגיד כלום, כי מי שמך להעיר להם. שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה ויאכל מה שהוא רואה לנכון, כל עוד זה לא פוגע באחרים. אבל איך ההוא שם בפינה של השולחן לא שם לב שהוא אוכל בארוחה אחת מספיק מנות פחמימה ליום שלם? רק שלא ישתה עכשיו גם את כל הבירה הזאת. חצי ליטר!

כדי להקל על ההתמודדות עם הפחמימות המאיימות חיברו שלוש דיאטניות קליניות, לימור מאור, אירה שולמן ורות משה, את הספר "סופרים פחמימות בישראל". הן מנסות לפנות בעיקר לחולי סכרת משני הסוגים (1 ו-2), למרות שזה יוצר מצב של עמודים מיותרים לחלק מהקוראים, ולספק כמה שיותר כללי מדידה שמקלים על החיים. לא שהאוכל הופך יותר טעים בזכות זה, אבל מקבלים שוב תזכורת כמה אבטיח זה אחלה (ויחד איתו עוד כמה פירות. לא יבשים, כמובן).

"מפתיע", כותבות מחברות הספר, "אך מחקרים מראים שדווקא הוותיקים יותר בספירת פחמימות מעריכים את המזון פחות טוב מה'טירונים'" (עמ' 58). ואולי זה לא כל כך מפתיע, כי הטירונים עדיין בהלם ובשוק מהמצב החדש שאליו הם צריכים להסתגל, ולכן מקפידים על כל פרט, רק לא לטעות. לעומת זאת, הוותיקים מרגישים שהם כבר שולטים במצב, שוכחים בקטנות ומרשים לעצמם לעגל פינות. אגב, זה נכון לעוד הרבה תחומים בחיים.

הבעיה שלי עם הספר היא עיסוק היתר במספרים. לא שיש לי משהו נגד מתמטיקה, להפך, אבל לטעמי יש פה דגש גדול מדי על חישובי הפחמימות והמדד הגליקמי (מידע שגם כך אפשר לקבל מאנשי מקצוע, וכמעט אין צורך בספר בשבילו), ופחות מדי ערך מוסף.

למשל, הייתה יכולה להיות בספר התייחסות לצד הרגשי הקשור באכילה, עצות פסיכולוגיות של ממש להתמודדות עם הצורך בפחמימות או קנאה בסובבים (מבחן הצלחת שדיברתי עליו בהתחלה). היו יכולות להיות בו גם המלצות ממה כדאי להתרחק, ומה אפשר לצרוך פעם בשבוע מבלי שתהיה לכך השפעה בעייתית. מדוע לציין את מספר הפחמימות במאפים שונים או בדגני בוקר, ולא לומר אפילו מילה על עצם הצריכה שלהם? המשפט היחיד שמצאתי בנושא היה שהאגודה האמריקאית לסכרת מציעה להפחית ככל האפשר צריכת מזונות ממותקים בסוכר. לנושא של צריכת מזונות עם ממתיקים לא הייתה התייחסות עמוקה מעבר למידע טכני.

אני לא פריקית של תזונה, ולא חוקרת כל פרט אפשרי על פחמימות מורכבות וסיבים תזונתיים. אני קוראת את הפירוט על האריזות, למדתי על מה צריך להסתכל וממה כדאי להתרחק, ואני משתדלת ליישם. זה הכל. ועם כל חוסר המומחיות, הספר לא הצליח לחדש לי הרבה. נראה לי שזה אומר עליו יותר ממה שזה אומר עליי.

מצעד הקינוחים – בין תל אביב לירושלים

האם ניתן להתחרות בקינוחי שוקולד? קחו רגע למחשבה לפני שאתם עונים על השאלה. בשנים האחרונות אנחנו מציגים כאן מצעדי קינוחים מהארץ ומהעולם, והם מגוונים למדי. אם להתבסס על המידע הלא מקצועי שאספנו, אפשר להניח כמעט בוודאות ששוקולד הוא המרכיב הנפוץ ביותר בקינוחי העולם המערבי.

האם יש איזשהו מרכיב שיכול לערער על ההגמוניה הזו של השוקולד? המסקנה שאליה הגענו אחרי שבדקנו (עוד) חמישה קינוחים היא חד משמעית: לא.

וזאת למרות שאנחנו ממש (אבל ממש!) אוהבים קינוחים לימוניים, וכאשר ישבנו לכתוב עליהם לא הפסקנו להרגיש את הטעם החמצמץ בפה, ולייחל לשובו במהרה. במצעד הנוכחי יש נציגות יפה למדי לקינוחים שהמרכיב הדומיננטי שבהם הוא לימון, לצד עוגת הגבינה וקינוחי בצק ערביים. גם הוופל בלגי נתן קפיצה בווריאציה מעניינת. רק שוקולד לא היה פה. ואיזו אכזבה. שנית מצדה לא תיפול: המצעד הבא ייראה לגמרי אחרת. אבל למה להקדים את המאוחר, כשאפשר לשים את הזרקור על מצעד הקינוחים שבין תל אביב לירושלים:

אבל בשביל מה הייתם צריכים לשים קצפת? קונכיות של שביל עיזים

מקום 1: קונכיות

בית קפה שביל עיזים, מושב טל שחר

על השולחן שלנו נחת קינוח בהגשה מעניינת ולא שגרתית. בשיחה עם המלצרית אף התברר שבניגוד לקינוחים אחרים שלהם, את הקינוח הזה מכינים במקום עצמו. אלא שהקצפת שהקיפה אותו הרסה את האסתטיקה ויצרה תחושה של המוניות – מה שמעיב על הזכייה שלו במקום הראשון.

הקונכיות עשויות מבצק ופל בלגי, קריספיות וחמות, תענוג לחיך. כל השאר – קצפות, שני כדורי גלידה, מייפל וסירופ שוקולד – היו רק קישוט שגרתי שבדרך כלל מתווסף למנות בכדי לתת תחושה שקיבלת יותר. לסיכום: קינוח מקורי וטעים, רק חבל שאין אפשרות להזמין גם גרסה מוקטנת שלו – מדובר במנה בגודל עצום. עלות: 42 שקל.

טעם לא שגרתי למנה שהיא לכאורה בנאלית. עוגת גבינה של אסתר

מקום 2: עוגת גבינה

מסעדת אסתר, יהוד

בתוך ערב שהיה אמור להיות חגיגי אבל לא הצליח לנפק אפילו רגע אחד של וואו, הבטיחה לנו המלצרית עוגת גבינה מיוחדת מאוד, שונה מהרגיל. החלטנו להאמין לה. צורת ההגשה הייתה בנאלית מאוד ובמצב העניינים הקיים, אפילו מאכזבת. לעומת זאת, שני הרכיבים העיקריים שהיו על הצלחת, עוגת גבינה וקרם קרמל, השתלבו באופן מוצלח, מה שנתן טעם שאינו שגרתי לעוגת גבינה. עלות: 42 שקל.

*

התעסקות יתר בזמן האכילה. פאי לימון ובזיליקום של כרמים

מקום 3: פאי לימון ובזיליקום

מסעדת כרמים, מושב סגולה

ההגשה הייתה יצירתית אך היה בה גם משהו לא נעים: שלוש כוסיות קטנות שעשויות מבצק, ובכל אחת מהן קרם לימון עם 'סטיקים' לבנים של מרנג. בפועל, האסתטיקה בהגשה חייבה התעסקות יתר בזמן האכילה. הבצק היה פריך במידה הנכונה, וקרם הלימון שבתוכו היה חמצמץ מאוד, כך שאוהבי הלימון יוכלו ליהנות ממנו עד הסוף. הבזיליקום התבטא רק במרנג שטבל בתוך הקרם, אך היה פחות מורגש. הטעם היה מעולה, אבל זה לא אומר שמדובר בהמלצה על המסעדה – למעט הקינוח לא היה שם רגע אחד של וואו. עלות: 42 שקל.

*

אלמנטים לא מזוהים. פאי לימון של מוזה בהר

מקום 4: פאי לימון

מוזה בהר, מושב שורש

אל השולחן שלנו, באחד המקומות הכי מקסימים בארץ, הגיעה כוס זכוכית עמוסת פרודוקטים, מעט צפופה ומקושקשת לעין, שנראית כאילו יצאה מהקפאה. קציפת הלימון עצמה הייתה טעימה מאוד. בנוסף לפרודוקטים הכתובים בתפריט היו גם ערמונים נימוחים, ועוד פרי אחד חמצמץ, קפוא ולא ממש מזוהה. לעומתם, שבבי השוקולד המובטחים לא הורגשו בכלל (הצלחנו לדלות שבב אחד). מעבר לכך, כל שאר הקישוטים לא ממש הוסיפו לאיכות. ולסיכום, זה בהחלט לא היה אמור להיות הקינוח היקר ביותר. עלות: 44 שקל.

*

מה קרה למי הסוכר? הכנאפה של מסעדת ענבה

מקום 5: כנאפה

מסעדת ענבה, מודיעין

כמו במצעד שעבר, גם הפעם מנת הכנאפה הייתה עצומת ממדים, וגדולה בהרבה ממה שאמור להספיק לאדם אחד (או אפילו שניים). הכנאפה היה חסר את המתיקות שבדרך כלל מאפיינת אותו (כמות מינימלית של מי סוכר), כך שהוא הרגיש לנו יותר כמו מאפה גבינה מזרחי. יכול להיות שמדובר בפתרון לא רע במקרה שרצוי לאכול פחות מתוק, אך לדעתנו כנראה שלא לכך כיוון המשורר. ההגשה הייתה פשוטה מאוד ופונקציונלית. עלות: 36 שקל.

 

%d בלוגרים אהבו את זה: